פסקי דין על גבריאל כהן | פסקי דין על המשביר לחקלאי בע"מ

61860/06 א     17/05/2007




א 61860/06 גבריאל כהן נ' המשביר לחקלאי בע"מ




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 061860/06
בפני
:
שופטת אושרי פרוסט-פרנקל

תאריך:
17/05/2007



בעניין:
גבריאל כהן





התובע

נ ג ד


המשביר לחקלאי בע"מ





הנתבעת

החלטה

בפני
י בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת"), לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, בטענה שכל האירועים הרלוונטיים לעילת התביעה הנטענת, התרחשו למעלה מ- 7 שנים קודם להגשתה. בנוסף, לטענתו, קיים מעשה בית דין, אשר נוצר עם דחיית ההתנגדות לביצוע שטר, שהגיש התובע ביום 10.3.97, אשר נדחתה ביום 22.9.97.

טענות המשיב
לטענת המשיב, ההליכים שנקטה נגדו המבקשת, במסגרתם נגבו הימנו לאחרונה סך של 13,269 ₪ היו שלא כדין, נוכח הסכם שהושג בין הצדדים בשנת 1996 על פיו פרע המשיב את חלקו בחוב והופטר מכל יתרת חוב. בהתאם ניתן צו מניעה זמני בהסכמה, האוסר על המבקשת להמשיך ולנקוט נגדו הליכי הוצל"פ עד למתן החלטה בתיק העיקרי.

לטענת ההתיישנות בטענה, כי כל האירועים הרלוונטיים לתביעה הנטענת התרחשו לפני למעלה משבע שנים, טוען המשיב כי הסכום הנתבע בסך 13,269 ₪ נלקח מהתובע לפני מספר חודשים מספר בלבד ועילת התביעה נולדה לפני חודשים ספורים.
סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע, כי עילת התביעה מתחילה ביום שבו נולדת עילת תובענה זו לא חלפה מאז לקיחת כספיו על ידי המבקשת בשנים 2005-2006.

לטענת מעשה בית דין, טוען המשיב כי אין בסיס משפטי או עובדתי לכך.
שלוחותיו של מעשה בית דין הן שתיים: "השתק עילה" (השתק ישיר) ו"השתק פלוגתא" (השתק עקיף), אשר בעניינו לטענתו, לא חל כל השתק שכן עילת התביעה הנוכחית לא נדונה מעולם ולא באה לעולם אלא רק לאחרונה, עת נטלה המבקשת מכספי המשיב.
לטענתו, אין המדובר בזהות עילות ואף לא בזהות הסעד. שני ההליכים זה לפנינו והקודם, אינם מתייחסים לאותה מסכת עובדתית ולאותן פעולות שהיו בין הצדדים.

בעניינו לטענתו, לא מתקיים השתק פלוגתא, שכן התנאי לגיבושו לא התקיים ואין הצדקה לעשות בו שימוש.
ההכרעה לה טוענת המבקשת ככל שנעשתה בבית משפט השלום בהתנגדות לביצוע שטר לא הייתה חיונית לצורף פסק הדין. הפלוגתא לא הייתה חיונית לצורך החלטת בית המשפט. ה"חיוניות" צמחה עם הגשת כתב התביעה החדש.

טענות המבקשת
לטענת המבקשת, הסכומים בסך 13,269 ₪ לא נגבו מן התובע "לאחרונה" ואף לא נגבו ממנו מעולם, במסגרת תיק ההוצל"פ המתנהל כנגדו על ידי המבקשת. הטענות לכאורה בדבר קיומו של הסכם בין הצדדים על פיו פרע הנתבע את חלקו בחוב והופטר מכל יתרת חוב, שלופות מן המותן ואין להן כל אחיזה במציאות.

ביום 5.12.96 הגישה המבקשת ללשכת ההוצל"פ בכפר סבא, בקשה לביצוע שטר חוב כנגד המשיב, בגין חוב בסך של 16,392 ₪, לאחר שלא שעה למכתב ההתראה שנשלח אליו ביום 18.8.96.
שטר החוב שהפקיד המשיב אצל המבקשת במועד תחילת ההתקשרות, נשא ערך נקוב בסך 25,000 ₪, כאשר יתרת חובו של המשיב למבקשת ערב פתיחת תיק ההוצל"פ עמדה על סך 16,392 ₪ בלבד. לכן הופחת מערך השטר הנתבע סך של 8,764 ₪. סכום זה לא נגבה במלואו אלא בחלקו במסגרת תיק ההוצל"פ, ומדובר בהתאמת שטר החוב, אשר הוגש לביצוע לסך חובו של המשיב למבקשת בפועל.

ביום 27.2.97 נמסרה אזהרת ההוצאה לפועל למשיב, בתגובה הגיש האחרון ביום 19.3.97 התנגדות לביצוע שטר ובקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים. בקשתו נתקבלה, ניתן לו יומו בבית המשפט, אך המשיב לא התייצב לדיון ועל כן דחה בית משפט השלום בירושלים את בקשתו.

לאור העובדה שהתנגדות המשיב נדחתה, נקט ב"כ הזוכה במהלך השנים בהליכי הוצל"פ למכביר כנגד המשיב, החל מיום 23.2.00 ועד לאחרונה. בין הליכים אלו ניתן למנות כ- 200 עיקולי צד ג', עיקול מיטלטלין, עיקול רכב, צו עיכוב יציאה מן הארץ ואף בקשות לחקירת יכולת אליהן הוזמן ולא התייצב מעולם.
כתוצאה מעיקולי צד ג' שהוטלו, כאמור, נתפסו כבר ביום 23.2.00 כספים בחשבון המשיב בבנק המזרחי, אשר ראש ההוצל"פ הורה לממשם וכתוצאה מכך גבתה המבקשת סך של 1,332 ₪. כספים נוספים בסך 3,170 ₪, נתפסו במסגרת עיקול חשבון המשיב בבנק הפועלים, ביום 15.2.06 ולאור החלטת ר' ההוצל"פ לממשם, נגבו גם הם על ידי המבקשת. סך הכספים הכולל שגבתה המבקשת מן התובע במסגרת תיק ההוצאה לפועל עומד על 4,502 ₪ בלבד.
במהלך כל השנים בהן מתנהל תיק ההוצל"פ כנגד המשיב ומאז שנדחתה בקשת ההתנגדות שהגיש, לא קבל התובע כנגד ההליכים, ה"דרקוניים" לשיטתו, אשר נקטה כנגדו המבקשת ולו פעם אחת.
עילת התובענה נולדה כבר ביום שקיבל המשיב את מכתב ההתראה נשוא חובו למבקשת ובנסיבות השמורות, עמו בחר שלא להסדיר חובו, בשלב מכתבי ההתראה ואף משנפתח תיק ההוצל"פ. המבקש אשר קיבל את יומו בבית המשפט, בחר שלא להתייצב לדיון שנקבע.

לטענת המבקשת, כתב התביעה שהגיש המשיב הנו בגדר "אותה גברת בשינוי אדרת", כתב התביעה הוא למעשה התנגדות משופצרת שהוגשה על ידי התובע. לא ניתן להתעלם מן החפיפה המשמעותית שקיימת בין מהות ההליכים והעובדות המתוארות בהם וההשלכות המשפטיות שאמורות לנבוע ממנה.
דיון
לבחינת שאלת קיום מעשה בית דין יש לבחון האם מתקיים בעניינו השתק עילה?
"תורת ה- res judicata של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים:
א. א. "השתק עילה"- מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.
ב. ב. "השתק פלוגתא"- אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות.
המבחן לקביעה, אם קיים מעשה בית דין, הוא מבחן של זהות העילה ולא מבחן של זהות הסעד. לעניין "השתק העילה" המבחן הוא רחב יותר, בשל השיקול הקובע שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה.
בחינת זהות העילה, לעניין יישום הכלל בדבר השתק עילה, מחייבת השוואה של רכיבי התביעות הנבחנות. גם אם היה מדובר בסעדים שונים, הרי שכבר נפסק בעבר, כי המבחן הנכון הוא זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד. המבחן הנכון הוא זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד. השוואת הרכיבים בשתי התביעות אינה בדיוק מתמטית: הכלל יחול וייושם גם אם בתביעה הנוספת נכללו רכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת. כלומר, ההתייחסות למונח היא במובן הרחב.

המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לעניין מעשה בית דין, הוא, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה לכך היא חיובית, קיים השתק עילה...

אם העילה כבר נדונה בהליך קודם, הרי היא נבלעה בפסק הדין ואינה קיימת עוד. מכאן, שהתובע מושתק מלעורר אותה מחדש בהליך אחר. אם זכה התובע בתביעתו, העילה הובלעה בפסק הדין. נדחתה התביעה- מהווה פסק הדין מחסום בפני
תביעה נוספת.

הכלל בדבר השתק עילה קובע, כי בית משפט לא יזקק לתביעה נוספת בין בעלי דין או חליפיהם מקום שתביעה קודמת בין אותם בעלי הדין, המבוססת על אותה עילה, נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. הלכה זו תחול גם מקום שאין המדובר במי שהיה שותף להליך הראשון, אך הוא בעל זיקת עניין לדיון הקודם או שהוא חליפו של מי שהיה בעל דין". (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, 90).

"בהקשר זה מקובלת עלי עם כל הכבוד דבריו של כב' השופט לויט בע"א (ת"א) 154/84 אימפורט בע"מ נ. יזלוביץ, פ"מ מ"ו (3) 485, 489:
"לא יעלה על הדעת לאפשר לנתבע שלא התגונן בפני
תביעה ושניתן נגדו

פסק דין
, להגיש, לאחר מכן, תביעה משלו ל

פסק דין
הצהרתי נגד מי שהיה התובע בתביעה, ובדרך זו להביא לדיון חוזר או לתת הזדמנות חוזרת לדיון בפלוגתא ולגבי העילות שהועלו בתביעה הראשונה והוכרע לגביהן פס"ד שיתכן שהפך לסופי - אלא אם כן עילת התביעה הראשונה מעלה גורם חדש (כגון מירמה בהשגת פסק הדין הראשון)". (ת"א תל-אביב-יפו) 1184/93 - עותמי דורון ואח' נ' מעברי ברכה ואח'. תק-מח 2006(3), 5428, עמ' 5439).

פסק הדין שצירף המשיב לתגובתו, (ע"א 00348/00 לניר יאיר נ' בנק המזרחי, אתר נבו) אינו רלוונטי לעניינו, מאחר והשאלה שהוצגה בו עניינה היה קיומו של מעשה בית דין בין המערערים והבנק כאשר דיון ההתנגדות התקיים בפועל.
לאור העובדה שהמשיב לא התגונן, אין לתת לו הזדמנות חוזרת לדון במחלוקת שבה ניתן פס"ד.

לאור המפורט בהחלטתי, אין צורך לדון בטענת ההתיישנות.
אני מקבלת את הבקשה ודוחה את התביעה.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ט באייר, תשס"ז (17 במאי 2007), בהעדר.

אושרי פרוסטֿֿפרנקל, שופטת
קלדנית: אביבה דן מאיר









א בית משפט שלום 61860/06 גבריאל כהן נ' המשביר לחקלאי בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/05/2007)