פסקי דין על אלי בר לב בע"מ | פסקי דין על ישראלי איתן

22995/06 א     21/05/2007




א 22995/06 אלי בר לב בע"מ נ' ישראלי איתן




1
בתי המשפט
א 022995/06
בית משפט השלום תל אביב-יפו
21/05/2007
תאריך:
השופט אטיאס אריה

בפני
:

אלי בר לב בע"מ

בעניין:
תובעת
נ ג ד
ישראלי איתן
נתבע
פסקֿֿדין

רקע עובדתי
חברת אלי בר לב בע"מ
(להלן: "התובעת") הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 0-05-47243-01 שישה שיקים שיפורטו להלן ,בהם היא אוחזת אשר נמשכו כולם על בנק אוצר החייל בע"מ ע"י מר ישראלי איתן
(להלן: "הנתבע") ובחתימת ערבות של מר סטריקובסקי צבי (להלן: "סטריקובסקי") בגבם. ואלה פרטי השיקים:

מועד הפרעון
סכום השיק בש"ח
מספר השיק
06.04.2005
25,540
10091
14.04.2005
27,660
10092
22.04.2005
11,650
10080
28.04.2005
12,610
10082
02.05.2005
10,560
10083
06.05.2005
17,615
10084

הנתבע הורשה להתגונן כנגד ביצוע השיקים בכפוף להפקדה ערבון/ערובה.
טענתו הכללית של הנתבע היא שהוא נפל קורבן למעשה "עוקץ" של סטריקובסקי בסיוע התובעת או מי מטעמה.
סטריקובסקי הוא אביו של אלון ,מי שהיה חברו של הנתבע ושל אחד בשם עפר פיזוב (להלן: "עפר"). בתיווכו של עפר נפגש עפר עם סטריקובסקי ואלה החלו בעידודו של סטריקובסקי להחליף ביניהם שיקים על מנת להראות פעילות בחשבונו של סטריקובסקי כנטען על ידו. סטריקובסקי מסר לעפר שיקים על אותו סכום שקיבל מעפר אך עם מועד פרעון מוקדם יותר. כשעפר רצה להפסיק ההסדר פיתה אותו סטריקובסקי בכך שהוסיף לו עמלה על כל שיק. בסידור זה המשיך סטריקובסקי גם עם חברים אחרים של עפר עד שעפר פנה אל הנתבע בחודש פברואר 2005 ושאלו אם הוא מוכן להשתתף בהסדר זה והוא הסכים.
בתאריך 15.2.05 הגיע סטריקובסקי לביתו של הנתבע בו מתגורר גם עפר ולאחר שהוסבר לנתבע כי הסדר זה חוקי וכי כל השיקים יופקדו בבנק הסכים הנתבע להסדר זה.
ההסדר לטענתו של הנתבע הוא כזה שעד ששיק שנתן לו סטריקובסקי לא נפרע ,לא היתה על הנתבע כל חובה לפרוע את השיק והוא ניתן כטובה לסטריקובסקי שיציג פעילות בבנק. עם פרעונו של השיק שנתן סטריקובסקי לנתבע ,סטריקובסקי היה זכאי לפרוע את השיק שמסר לו הנתבע שהיה אמור להיות מופקד בבנק שלו לחשבון של חברה בבעלותו בין שזו נגוהות ים בע"מ (להלן: "נגוהות") ובין שזו חברה אחרת.
לטענת הנתבע היה ברור כי הוא זכאי להפסיק הסדר זה ולקבל בחזרה את השיקים שטרם נתקבלה תמורה בעדם.
באותו מעמד מסר הנתבע לסטריקובסקי שיקים שעליהם הודפסו המילים "למוטב בלבד" ללא ציון שם הנפרע ביניהם 4 השיקים נשוא תיק זה. המדובר בשיקים שמספרם 10080,10082 ,10083, 10084 . על שיקים אלה מוטבעת חותמת התובעת כשם הנפרעת.
כנגד שיקים אלה קיבל הנתבע מסטריקובסקי שיקים נגדיים שלו אישית וגם של חברות בבעלותו - י.פ.ו ייזום פרויקטים והנדסה בע"מ (להלן : "חברת י.פ.ו") ונגוהות ים בע"מ (להלן "השיקים הנגדיים").
כעבור יום או יומיים סטריקובסקי אמר לנתבע כי הבנק לא מוכן לקבל שיקים עליהם רשום "למוטב בלבד" כבטוחה ולכן הוא ביקש מהנתבע שיתן לו שיקים ללא הגבלה זו. הנתבע הסכים למסור שיקים אחרים אך ביקש את השיקים שכבר מסר לסטריקובסקי אך זה הודיעו כי השיקים נמצאים בבנק לבטחון ועל מנת לשחררם הוא צריך להביא קודם את השיקים החליפיים והוא בינתיים יתן לו שיקים נוספים להבטחת התמורה כנגד אותם שיקים חליפיים. הנתבע מסר לסטריקובסקי שיקים חליפיים מחשבון אחר שלו עם אותו סכום ולאותם מועדים בדיוק. בין שיקים אלה נמצאים שני שיקים אשר נדונים בתיק זה ומספריהם 10091 ו- 10092. גם השיקים שמסר סטריקובסקי לנתבע כנגד השיקים החליפיים היו זהים בתאריך ובסכומים כמו השיקים בסדרה הראשונה.כנגד שני השיקים הנ"ל קיבל הנתבע מסטריקובסקי שני שיקים האחד ע"ס 25,540 ₪ ז.פ. 6.4.05 והשני ע"ס 27,660 ₪ ז.פ. 14.4.05. שיקים אלה נמשכו מחשבון של חברת י.פ.ו. ולא נפרעו עקב חשבון מוגבל (נספח ג' לתצהיר הנתבע).
פרעון השיקים של סטריקובסקי היה אמור להתחיל במרץ 2005. בראשית מרץ 2005 חזר השיק הראשון של סטריקובסקי. עקב כך לא כובד השיק הנגדי של הנתבע. סטריקובסקי אמר כי נקלע לבעיה והנתבע רשאי לבטל השיקים שמסר והוא כבר ידאג להחזירם מן הבנק.
יצויין כי בסעיף 17 לתצהירו מציין הנתבע כי שיק אחד של סטריקובסקי נפרע ועל כן הוא פרע גם שיק שלו אולם מעבר לכך לא צויין כל פרט נוסף בקשר לשיקים אלה.
בתאריך 6.3.05 נתן הנתבע לבנק הוראת ביטול של כל השיקים שמסר לסטריקובסקי.

דיון

בפני
נו אם כן שתי סדרות של שיקים שמסר הנתבע לסטריקובסקי כאשר כנגד כל סדרה כזו קיבל הנתבע מסטריקובסקי שיקים נגדיים מסטריקובסקי עם זמני פרעון מוקדמים יותר ובסכומים גבוהים יותר הכוללים עמלה. עסקינן אם כן ב"גלגול שיקים" בין הנתבע לסטריקובסקי.

כשלון תמורה מלא
טוענת ב"כ הנתבע כי חל כשלון תמורה מלא ביחסים שבין הנתבע לסטריקובסקי בשל אי כיבוד השיקים של סטריקובסקי שנמסרו לנתבע.

בענין הטענה של כשלון תמורה מלא בעסקת גלגולי שיקים, בית המשפט העליון נתן את דעתו על הנושא בע"א 523/64 ראיף נ' בורשטיין ,פד"י י"ט (1) 604, 605-606 בזו הלשון:

"שניים שהחליפו שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו על מנת להשאיל לו את שמו - כל אחד מן השטרות המוחלפים ניתן 'בעד ערך', שכן כל שטר משמש 'תמורה בת ערך' לשטר (או לשטרות) שכנגד. לכן חב כל אחד משני מחליפי השטרות על פי שטרו, לא רק כלפי אוחז (בעד ערך) שלישי, אלא אף כלפי חברו האוחז, שהרי חברו נתן לו בעד השטר תמורה בת ערך... ערכו של השטר-שכנגד הוא בכך שניתן לנכותו או להשתמש בו בתור בטוחה לקבלת מלווה או לעסקה אחרת, וזוהי תעודתו; ואין נפקא מינה אם עושה השטר השתמש בשטר שכנגד בפועל למטרה זו או אחרת או אם לא השתמש בו כלל, או אם השטר שכנגד נפרע בסופו של דבר או לא נפרע על ידי עושהו".
9. יוצא שעל פי ההלכה הפסוקה, בעסקת גלגול שיקים , התמורה איננה פרעון בפועל של השיק הנגדי, אלא עצם קבלתו של שיק זה. המונח "ערך" כמשמעותו בפקודת השטרות, אינו חייב להיות כסף מזומן בלבד ואין כל ספק בכך שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך לפי אותה הגדרה ועד מסמך סחיר אחר".
(ראה גם בר"ע (ת"א-יפו) 20669/99 אופנת טיפאניס בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 99(3) 46105).

ב"כ הנתבע מפנה בסיכומיה לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) שרה פריש בת"א(פתח תקוה) 86 / 516 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בצלאל קליין , פ"ד מט (1) 205, לפיו אם יש פער בין מועדי הפרעון של השיקים אל מול השיקים הנגדיים אזי ניתן להעלות טענה של כשלון תמורה מלא אם השיק המוקדם לא נפרע, כפי שהצדדים התכוונו. איני סבור שיש מקום לקבל מסקנה זו.
מסקנה זו עומדת בניגוד לרציונל שעומד מאחורי פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת ראיף נ' בורשטיין ,המביט על מהותו של המסמך הסחיר אשר הוא כשלעצמו הינו בבחינת "ערך". הדין קבע את ערכו של המסמך הסחיר ולא מצאתי שהצדדים יכולים לשנות את הדין בענין זה.

השיקים שמספרם 10080 עד 10084 אשר מודפסות בהם המילים "למוטב בלבד" נמסרו ע"י הנתבע לסטריקובסקי ביום 15.2.05 וכבר ביום 16.2.05 ניכה אותם סטריקובסקי אצל התובעת (נספח ו' לתצהירו של מר בר לב אלי מנהל התובעת). סטריקובסקי קיבל במעמד זה מהתובעת שיק של לקוח שלו בשם צפדיה שנוכה בעבר ואשר לא כובד ע"ס 44,410 ₪ ולכך יש להוסיף את הסך של 24,000 ₪ שקיבל סטריקובסקי מהתובעת בתאריך 7.2.05 ע"ח נכיון עתידי (עדות מר בר לב בע' 14 ש' 19-27 וכן נספחים ב/1 וד' לתצהירו).
לטענת הנתבע ,כעבור יום או יומיים ממועד מסירת שיקים אלה לסטריקובסקי אמר לו סטריקובסקי כי יש בעיה מאחר והבנק לא מוכן לקבל שיקים אלה כבטוחה וכי הוא צריך שיקים סחירים תוך שהוא מבטיח שתוך מספר ימים יחזיר לנתבע את השיקים עם הציון "למוטב בלבד".

הנטל להוכחת פגם בזכות הקנין בין צדדים סמוכים רובץ על הנתבע מושך השיקים. בין היתר,היה על הנתבע לציין את המועד המדוייק בו חזר אליו סטריקובסקי כאמור לעיל. אם חזר כעבור יומיים הרי זה כבר לאחר הנכיון שבוצע ויש לכך חשיבות לענין מעמדה של התובעת.
על פי פסק הדין בע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר, פ"ד ט"ז (1) 595 , מקום שהסיחור לצד ג' היה לפני שנפל פגם בזכות הקנין הרי די שצד ג' יהיה אוחז בעד ערך כדי לגבור על כך. על הלכה זו אמנם נמתחה ביקורת ובית המשפט העליון אף התבטא כי יש לבחון הלכה זו בשנית ( ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ ,פ"ד נה (4) 83 ), אך כל עוד לא שונתה היא בבחינת הלכה המחייבת בית משפט זה ואין מקום לטעמי לחרוג ממנה כפי שנעשה בפסק הדין שניתן לאחרונה בת.א. (חדרה) 1206/06 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' זובידאת כמאל ואח' אשר צורף ע"י ב"כ הנתבע לאחר שמיעת סיכומי הצדדים.

על כן ניתן לומר כי בנסיבות הענין לא עמד הנתבע בנטל המוטל עליו להוכיח שהפגם בזכות הקנין המתבטא למעשה בביטול עסקת "גלגול השיקים" ככל שהיא נוגעת לשיקים עם הכיתוב "למוטב בלבד",קדם לסיחור.

טוענת ב"כ הנתבע כי סטריקובסקי מעל באמון הנתבע שעה שהשיקים הועברו לצד ג' ולא הופקדו בבנק כהצהרתו. במישור העובדתי ספק רב בעיני אם אכן כך היו פני הדברים שכן נתברר מן העדויות כי סטריקובסקי לכאורה פנה לנתבע ואמר לו שאם יתקשרו אליו אנשים בקשר לשיקים יגיד להם שהם בסדר ואכן ס. יהודה התקשר והנתבע השיבו כאמור. דברים אלה לא מסתדרים עם הטענה שהשיקים מיועדים לבנק. בנוסף, מה לי הפקדה בבנק ומה לי הפקדה/הסבה לידי צד ג'. השיק בבנק מיועד לבטחון כדברי הנתבע כפי ששמע מסטריקובסקי ובטחון הוא לשם קבלת אשראי מן הסתם ועל כן אם מקבל סטריקובסקי אשראי מצד ג' ,לא נפגע הנתבע ולא משתנה מצבו מן הבחינה הזו. אמירתו של הנתבע בחקירתו כי אם השיקים היו מגיעים לבנק, הבנק היה תובע את סטריקובסקי ולא אותו נאמרו ללא כל אחיזה עובדתית ומשפטית.

התובעת הינה לפחות אוחזת בעד ערך בארבעת השיקים הנ"ל לאור התשלום ע"ח נכיון עתידי שכן "תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא חוב קודם או חבות קודמת ודינם כדין תמורה בת ערך בין שהשטר הוא בר פרעון עם דרישה ובין שהוא בר פרעון בזמן עתיד" [סעיף 26(א) (2) לפקודה השטרות (נוסח חדש)] ואף לאור מסירת השיק של צפדיה לסטריקובסקי במעמד עיסקת הנכיון שהוא בבחינת תמורה מיידית.

מנגד כאמור לא הוכיח הנתבע שנכון למועד סיחורם של שיקים אלה לתובעת נפל פגם בזכות הקנין של סטריקובסקי בשיקים אלה,על כן על הנתבע לשלם שיקים אלה לתובעת.

באשר לשני השיקים הנוספים הנדונים בתיק זה.
שיקים אלה נמסרו לתובעת ע"י סטריקובסקי בתאריך 2.3.05 והתובעת ניכתה אותם (סעיפים 12 ו-13 לתצהיר מר בר לב ונספח ט לתצהיר). לאור יתרת החוב של חברת נגוהות בכרטסת הנהלת החשבונות, לאחר חיובה בריבית נוספת בגין החוב (1,680 ₪) מסרה התובעת לסטריקובסקי שיק על סך 25,750.13 ₪ ז.פ. 6.3.05 והוצאה חשבונית לחברת י.פ.ו. לפי בקשת סטריקובסקי (נספחים י' יא'/1 ו-יא'/2 לתצהיר בר לב).
טוען הנתבע כי בראשית חודש מרץ 2005 חזר השיק הראשון של סטריקובסקי ובעקבות זאת על פי סיכום עם סטריקובסקי בוטלו השיקים וניתנה הוראה לבנק בענין זה בתאריך 6.3.05. אולם הנתבע לא מצא לנכון לצרף שיק זה ואף לא לציין את סכומו ומועד פרעונו. מנגד, לא בלתי סביר להניח שלאור הנסיבות בהן עסקינן ההוראה לבנק ניתנה זמן קצר לאחר אותו סיכום אולי אף באותו יום. מסקנת הדברים היא שהנתבע לא הוכיח שנפל פגם בקנין בנוגע לשיקים אלה עובר למסירתם לתובעת ולפיכך ולאור התמורה שנתנה התובעת כאמור לעיל היא מוחזקת כאוחזת בעד ערך וגוברת על הפגם הקניני שנולד מאוחר יותר.
לפיכך על הנתבע לשלם לתובעת גם שיקים אלה.

אחיזה כשורה

האם התובעת אוחזת כשורה בשיקים הנדונים?
אבדוק שני יסודות מתוך אלה המנויים בסעיף 28 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) לאור הטענות שהעלו הצדדים וגדר המחלוקת.
"בתום לב"
ב"כ הנתבע תוקפת את תום ליבה של התובעת. לטענתה התובעת היתה צריכה לבדוק אם השיקים
שסטריקובסקי נתן לה הם שיקים שניתנו בתמורה אמיתית. לטענתה התעלמות התובעת מהאובליגו הגבוה של סטריקובסקי,שיק של צפדיה שחזר ,העדרו של חוזה מכר לרכישת דירה בפרויקט שנבנה ע"י חברה של סטריקובסקי ע"ש הנתבע ,בניגוד לחוזים של בעלי שיקים אחרים שהגיעו לידי התובעת ,היות השיקים למוטב בלבד ללא שם נפרע ,מעלה חשד לעצימת עיניים שלה.
לא מצאתי בטענות אלה כל ממש.
סעיף 91 לפקודת השטרות מגדיר תום לב :
"כל שנעשה,למעשה,ביושר לב,רואים כאילו נעשה בתום לב ,כמשמעותו בפקודה זו ,בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות"

נפסק כי :
"באמרנו "תום-לב" ,לענין זה ,די בכך שאותו צד ג' נהג באותה עיסקה ובהתקשרות החוזית ביושר ובאמונה -ללא ערמה או עצימת עיניים מלראות עובדות גלויות לעין,העשויות להעמידו על המשמר.אין דורשים ממנו לחקור ולדרוש בנסתר ,שמא כך יחשוף ויגלה עובדות חשובות,המשנות פני הדברים ושאינן על פני השטח. לא נדרשת ממנו "מידת חסידות". זו הגישה בנושא מכר מטלטלין,וזה הדין,וכזו ההלכה בפרשנות המושג תום לב בפקודת השטרות"
(ע"א 842/79 משה נס ו-3 אח' נ' נחום גולדה ואח' ,פ"ד ל"ו (1) ,204)

מר בר לב בחקירתו הנגדית אישר כי שעה שסטריקובסקי רצה לנכות אצלו שיקים לראשונה הוא ברר בסניף הבנק שלו, בו מתנהל גם חשבונו של סטריקובסקי, בהסכמתו של סטריקובסקי על מצבו של האחרון והוא קיבל מידע טוב שסטריקובסקי נהנה מאשראי בבנק ואמון מלא (ע' 7 ש' 15). עוד לפני שבוצעה עיסקת הנכיון הראשונה נתנה התובעת לסטריקובסקי ע"ח נכיון עתידי 24,000 ₪ ביום 7.2.05. השיק של צפדיה שחזר לא הדליק ולא צריך היה להדליק אצל התובעת נורה אדומה מאחר וסטריקובסקי הבטיח לכסות שיק זה. האמון לא הופר כי "צפדיה רוצה לבטל את העיסקה...אם אני מקבל תמורה זה בסדר" (ע' 13 ש' 29 בעדות בר לב). צודק לטעמי מר בר לב שעה שציין כי הוא לא צריך להתקשר לנתבע שעה שקיבל את השיקים בעיסקת הנכיון הראשונה (ע' 13 ש' 27) והוא לא יודע למה הוא צריך לנהוג בחשדנות (ע' 14 ש' 12). התעלמות מן העובדה שהשיקים הם "למוטב בלבד" ושם הנפרע חסר אינה עולה לכדי עצימת עיניים העולה לכדי חוסר תום לב. הדין הוא כי מי שמוסר שיק ללא שם נפרע נותן לאוחז הרשאה למלא את השם במקום המתאים. המילים "למוטב בלבד" מכוונות במקרה זה למי ששמו ירשם כשם הנפרע. אילו רצה הנתבע שלא כך יהא יכול היה לרשום שם המוטב . מה שקרה בפועל לא חרג מחיי מסחר רגילים.
בגין עיסקת הנכיון השניה שילמה בפועל התובעת לסטריקובסקי בשיק לפקודת י.פ.ו. שנפרע. כיצד אם כן ניתן לבוא ולומר שהתובעת היא חסרת תום לב ופועלת בקנוניה עם סטריקובסקי. מי שעוצם עיניים לא נותן כסף במזומן תמורת שיקים של צד ג' שלא ידוע מהי יכולתו לשלם את השיקים.

"שלם ותקין על פי מראהו"
טוענת ב"כ הנתבע כי ארבעת השיקים עליהם צויין "למוטב בלבד" אינם שלמים ותקינים על פי מראם בהיות שם הנפרע חסר ועל כן לא יכולה להיות אחיזה כשורה.

כבר נפסק כי מקום שבין מושך השיק לבין הנפרע אין כל קשר משפטי (פרט לקשר השטרי) והקשר המשפטי הוא בין המושך לבין צד שלישי, ובין אותו צד שלישי לבין הנפרע, המושך והנפרע הם צדדים רחוקים. לפיכך, אין כל טעם ענייני שעקרונית לא יוכל הנפרע להיות אוחז כשורה.
(ע"א 97 / 1886 זאב יהודה נ' פנינה זלמה ,פ"ד נג (1) 132,135ו, 136ז - 137א, ז)

"מטרת הפקודה מחייבת לאפשר אחיזה כשורה בכל אותם מקרים שבהם הנפרע הוא צד רחוק, והוא מקיים את הדרישות האחרות הקבועות בסעיף 28(א) לפקודה"
( ע"א 1886/97 שם בעמ' 139ב).

ברם, במקרה שנדון בע"א 1886/97 הנ"ל האוחז קיבל את השיק כאשר שמו כבר נרשם ע"י מי שקיבל את השיק ממושכת השיק. לא זה המקרה שבפני
בו כאמור סטריקובסקי הגיע עם השיקים לתובעת כששם הנפרע חסר והתובעת הטביעה את חותמתה כנפרעת.

יפים לענין זה דברי בית המשפט המחוזי בתל-אביב :

"סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר - יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן:- "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה - לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג(1) 98; זוסמן, לעיל, בעמ' 265).
לית מאן דפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידיה מסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך - נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה. קביעת בית משפט קמא מקובלת עלינו".
[ע"א 05 / 2010 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, פדאור (לא פורסם) 06 (5) 681, עמוד 4]

אשר על כן התובעת אינה אוחזת כשורה בארבעת השיקים הנדונים.

שונה המצב באשר לשני השיקים האחרים. לטעמי התובעת הינה אוחזת כשורה בשני שיקים אלה. כאמור התובעת נטלה לטעמי את השיקים הללו בתום לב ובעד ערך ובאשר לשאר תנאי סעיף 28(א) לפקודת השטרות אשר צריכים להתקיים באוחז כשורה הרי לא מצאה לנכון ב"כ הנתבע להתייחס אליהם בסיכומיה ועל כן אין מקום לדון בהם והם מוחזקים כמתקיימים במקרה דנן.

סיכום

אשר על כן לאור כל האמור לעיל הנני מקבל את התובענה השטרית.
הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכומי השיקים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פרעונם ועד לתשלום המלא בפועל.
הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת אגרת בית משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה בקופת בית המשפט ועד ליום התשלום בפועל ע"י הנתבע.
הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
הנני מורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיק הוצאה לפועל 0-05-47243-01 לגביית מלוא החוב הפסוק.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' בסיון, תשס"ז (21 במאי 2007), בהעדר הצדדים.
אטיאס אריה
, שופט









א בית משפט שלום 22995/06 אלי בר לב בע"מ נ' ישראלי איתן (פורסם ב-ֽ 21/05/2007)