פסקי דין על איתן גז | פסקי דין על שלומית גז | פסקי דין על גדי נהרי

2036/97 א     24/01/2002




א 2036/97 איתן גז,שלומית גז נ' גדי נהרי




בעניין:

118



בתי המשפט

בית משפט השלום חדרה
א
002036/97


בפני
:
כב' השופטת דיאנה סלע
תאריך:
24/01/2002



בעניין:

1 . איתן גז


2 שלומית גז




התובעים


נ ג ד



גדי נהרי





הנתבע

פסק דין

1.

עובדות המקרה.
א. הנתבע, קבלן שיפוצים, בצע אצל התובעים עבודות בניה ושיפוץ בשני בתים צמודים אשר רכשו בישוב קציר, על פי הסכם שערכו ביום 28/10/96. אין מחלוקת כי התמורה המוסכמת עבור העבודות עמדה על 70,000 ש"ח, וכי התובעים שלמו לנתבע סך של 40,000 ש"ח מתוכה. כמו כן שלמו סכום נוסף של 9,000 ש"ח, עבור עבודות נוספות שלא היו כלולות בהסכם. בשלב מסויים הפסיק הנתבע את העבודה ולא סיים אותה.

ב. התובעים טענו בכתב התביעה כי הנתבע התחייב להתחיל בביצוע העבודות ביום 3/11/96 ולסיימן עד סוף חודש דצמבר 96', אך נקט סחבת ולא השלימן. על אף שפנו אליו ובקשוהו להשלים את העבודות, סרב לעשות כן בטרם יקבל את מלוא התמורה על פי ההסכם. הם פנו למומחה שיעריך את עלות העבודות שבוצעו, והוא עשה כן ואף מצא ליקויים בעבודות שבוצעו. התובעים צירפו לכתב התביעה את ההסכם וכן תכתובת בינם לבין הנתבע. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה טענו התובעים כי הנתבע בצע 40% מסך העבודות המוסכמות, ועלות העבודות הנוספות והתיקונים עומדת על 84,000 ש"ח.
התובעים העריכו את הנזק שנגרם להם מהצורך להשלים את העבודות על ידי אחרים ובגין הליקויים ב
–
54,000 ש"ח. בנוסף לכך נאלצו לשכור דירה, שלמו 400$ לחודש, ותבעו מהנתבע לפצותם בסך של 16,000 ש"ח. עוד תבעו פיצוי בסך של 50,000 ש"ח עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם.

ג. הנתבע טען בכתב ההגנה כי ההסכם שצורף על ידי התובעים לכתב התביעה הוא מזויף, וכולל פרטים נוספים אשר לא הוסכמו בהסכם המקורי. עוד טען הנתבע כי עלות החומרים לא נכללה בהסכם והתובעים היו צריכים לשלם את מחירם בנוסף לתמורה הנקובה בהסכם. התובעים לא עמדו בהסכם, לא שלמו את מחיר החומרים, והוא נאלץ לשלמם מכיסו.
כמו כן טען כי התובעים בקשו ממנו לבצע עבודות נוספות על המצוינות בהסכם, לא היתה לו כל אפשרות להשלים את ביצוען עד סוף דצמבר 96', ומלכתחילה לא התחייב לכך.
הנתבע טען כי בצע עבודה טובה ודחה כל טענה בדבר ליקויים מכל סוג שהוא.
עוד טען הנתבע כי התובעים לא התגוררו בשכירות, אלא אצל אמה של התובעת 2 (להלן:התובעת), ולא שלמו דמי שכירות כלל.
לטענת הנתבע התובעים הפרו את ההסכם בכך שלא שלמו לו עבור חומרים ועבודה, ולכן לא מגיע להם כל פיצוי, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש.

2.
שאלות במחלוקת.
א.
מהו תוכנו של ההסכם בין הצדדים, והאם נכללו החומרים בתמורה המוסכמת ?
ב.
מי מהצדדים הפר את ההסכם ובאיזה אפן?

ג.
נזקם של התובעים:

1. מהו היקף העבודות שבוצעו על ידי הנתבע ומהו הסכום ששילמו התובעים להשלמת העבודות?
2. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין דמי שכירות?
3. עוגמת נפש.
4. פיצוי בגין הפרת הסכם.

3.
מהו תוכנו של ההסכם בין הצדדים, והאם נכללו החומרים בתמורה המוסכמת ?
בישיבת ההוכחות, בתחילת החקירה הנגדית, הודה התובע 1 (להלן:התובע) כי בהסכם שצירף לכתב התביעה הוספו מספר שורות לאחר החתימה, אך טען כי הדבר נעשה על ידי התובעת, אשר כתבה את ההסכם כולו, בנוכחותו של הנתבע, בידיעתו ובהסכמתו, וכי מדובר בפירוט של ההסכם. הוא לא דרש מהנתבע לחתום על הפירוט, כי הם לא חשבו שיגיעו לבית המשפט והיו מכרים. מכל מקום הוא מחק את התוספת והסכים לנוסח הנטען על ידי הנתבע.
נוסח ההסכם הוא כדלקמן:
"
חוזה עבודה

צד א'
גדי נהרי

צד ב'
שלומית ואיתן גז

.....

פרטים החוזה
חיזוק גג, בניית בלוקים פנימים 10, פירוק קירות
קיימים וריצוף כל הבית + קרמיקה מקלחות ומטבח, אינסטלציה
וחשמל להחזיר לחדרים, ריצוף + קרמיקה כל הבית לא
עובר 50 ₪ למ"רמ, חלונות קליל 7000
2 מטבח ארוך.
4 חדרים + דלת פתיחה לסלון. חלון + דלתות כל הבית
צבע + טיח כל הבית, חזית הבית משטח בטון + ריצוף

30 מ'. דלת רשת חזית, הגבהת קיר תומך אבן טבעות
עד גובהה האדמה, כלים סניטרים.
.....
תנאי תשלום
20,000 ₪ בתחילת העבודה
20,000 בגמר קירות וטיח
30,000
בגמר העבודה
חתימת העוסק...
חתימת הלקוח...".

(כך במקור - ד.ס).

מאחר שהתובע הודה כי ההסכם תוקן לאחר שנחתם וכי ההסכם שהוצג על ידי הנתבע משקף את המסמך שנחתם על ידם, אין עוד מחלוקת בשאלה זו. אמנם יש לזקוף לחובתו של התובע כי לא הביא את התיקון לידיעת בית המשפט לפני שהנתבע הציג את ההסכם שבידו, אך אני מקבלת את הסברו של התובע לענין זה.
אמנם יש לתמוה על כך כי התובעת לא מצאה לנכון להעיד בענין ההסכם, התוספות ומתי נערכו, אך משהסכים התובע למחוק את התוספת, אין מקום להתעכב על ענין זה.
מקריאת תוכנו של ההסכם ניתן להסיק כי התמורה כוללת את עלות החומרים, שהרי אם לא כן, מדוע הגביל הנתבע את התובעים לרכישת קרמיקה בעלות של 50 ש"ח בלבד למ"ר? לולא כלל ההסכם תשלום עבור חומרים לא היה לנתבע כל ענין במחיר המרצפות, ומבחינתו יכלו לרכוש מרצפות יקרות בעלות כפולה.
עוד ניתן ללמוד על כך ממכתבו של הנתבע לתובעים מיום 16/1/96 שם הלין עליהם:
"
א. סוכם שהריצוף שיוזמן על ידכם לא יחרוג מהמחיר
–
50 ש"ח (כולל הפנל).

…


ו. כלים סניטריים
–
סטנדרט לכל
הבית ולא שופרא דשופרא.

ז. נגרות
–
החזרת דלתות ומשקופים קיימים למקומם ולא חדשים."
מכאן ניתן להסיק כי החומרים נכללו במחיר המוסכם ולכן היה לנתבע אינטרס כי התובעים ירכשו מוצרים לא יקרים מעבר למוסכם.

לכן, אינני רואה לקבל את גרסת הנתבע כי עלות החומרים אינה כלולה בהסכם.

4.
מי מהצדדים הפר את ההסכם ובאיזה אפן?
התובע הצהיר כי הנתבע לא סיים את העבודות, על אף שקבל 49,000 ש"ח כמוסכם, ואף צירף מכתב ששלחו לנתבע להתריע בו כי אם לא יחזור, יפנו לקבלן אחר. (ת/1/ב).
התובע צירף לתצהירו חוות דעת של מומחה מטעמו מאפריל 1997, ואולם מסיבות השמורות עמו ויתר על הזמנתו כעד למשפט, וממילא לא הוגשה חוות הדעת.
בחקירה הנגדית אשר כי במכתב ת/1/ב לא ציין ליקויים כלשהם בעבודות אלא דרישה להשלימן בלבד, ולו השלים הנתבע את העבודות לא היתה כל טענה כלפיו.
התובע מסר כי יש בידו מסמך חתום על ידי הנתבע לפיו הוא מתחייב לסיים את ביצוע העבודות עד 1/1/97.(ת/5). הוא הסביר כי אביו היה חולה סופני והיה אמור לגור אתם, אך הבית לא היה מוכן עקב מחדלי הנתבע, ובגלל המצב הוא נאלץ לסיים את חייו בבית חולים. לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה מכך.

הנתבע הצהיר כי לא סוכם דבר לגבי תחילת עבודה או סיום עבודה, אך הודה כי היה אמור להתחיל בביצוע העבודה כשבוע לאחר קבלת הסכום הראשון של 20,000 ש"ח, וכי סוכם שמשך העבודות יהיה כחודש וחצי. ואולם עם התוספות שדרש התובע, היו העבודות יכולות להתמשך חודשיים וחצי. הוצג לנתבע המסמך (ת/5) אשר לכאורה נחתם על ידו ובו נכתב כדלקמן:
"אני גדי נהרי
מתחייב לסיים את הבית של אתן בקציר עד תאריך 1/1/97 גדי נהרי

".
אך הנתבע הכחיש כתיבת מסמך זה מכל וכל.
הנתבע טען כי הפסיק את העבודות מכיון שבצע עבודות נוספות מעבר לאמור בהסכם, התובעים לא שילמו עבורן וכן לא שילמו עבור חומרים. הוא לא שלח להם מכתב דרישה בכתב מכיון שהתובעת איימה עליו במשטרה, ואמרה ש"תעשה לו בלגן". משנשאל הנתבע מה הסכום שקבל מהתובעים עמד על כך כי קבל 40,000 ש"ח, ולא 49,000 ש"ח. התובעים הציגו לנתבע מכתב חתום על ידו בו נכתב כדלקמן:
"בס"ד
אני גדי נהרי
מאשר קבלת 9,000 ש"ח מגז איתן עבור תקרת הבית בקציר במזומן (נוסף על הסכום שנחתם בהסכם עבודה)
גדי נהרי
קבלן עבודות בנין 052
–
417076".
הנתבע
אישר כי הוא חתום על המכתב (ת/3), אך עמד על דעתו כי לא קבל 9,000 ש"ח בנוסף לסך של 40,000 ש"ח, אלא כחלק מסכום זה.
התובעים הציגו לנתבע מכתב נוסף ששלח להם (ת/4), ובו כתב כי עד יום 16/1/96 שולם לו סך של 49,000 ש"ח, אך גם מכתב זה לא הזיזו מעמדתו. לדבריו שילם את הסך של 9,000 ש"ח לנגר, מתוך הסכום של 40,000 ש"ח.
הנתבע לא הציג כל קבלות להוכחת תשלום עבור חומרים, על אף שטען כי הגיע לו החזר מהתובעים, ואמר "נכון. סמכתי על ידידי
…
היינו ידידים טובים. הודעתי לו שזה עולה ככה מראש ובעל פה. אפשר גם להעריך את העבודה."
(עמ' 116 לפרוטו' ש' 27-25).
הנתבע הודה כי לא השלים את ביצוע העבודות, אך טען כי נותר חלק קטן לביצוע בלבד- חלק מהריצוף, חלק מעבודת צבע וחלק מהגדר.

אני רואה להעדיף את גרסת התובעים המהימנה עלי מגרסת הנתבע, בשאלה מי הפר את ההסכם, ומדוע הפסיק הנתבע את בצוע העבודות מבלי לסיימן. עדותו של התובע היתה מהימנה עלי לענין זה, בשונה מעדות הנתבע. הנתבע טען כנגד התובעת אשר לא העידה במשפט, על אף שהיתה מעורבת במשא ומתן בין הצדדים, אך מאחר שמדובר בבעל ואשה, אינני רואה ליחס לכך משמעות.
שוכנעתי כי הנתבע התחייב לבצע את העבודות בתוך חודש וחצי ולסיימן עד 1/1/97, והנתבע מודה בכך למעשה, הן בכתב והן בחקירה הנגדית. כמו כן הוכח כי הנתבע קבל סך של 49,000 ש"ח מהתובעים וכי לא היה אמור לקבל סכום נוסף עד תום העבודות, על פי ההסכם. אינני מקבלת את טענות הנתבע כי החומרים לא היו כלולים בהסכם, וכי התובעים לא שלמו לו עבורם, וקובעת כי
התובעים שילמו לנתבע את כל המגיע מהם על פי ההסכם עד לסיום העבודות.
כמו כן אני רואה לדחות את טענתו העובדתית החילופית של הנתבע כי הסכום של 9,000 ש"ח שולם לנגר. מכל מקום, התובעים בהגינותם מודים בכך כי 9,000 הש"ח הנוספים שולמו עבור עבודות שאינן כלולות בהסכם, ונועדו לתשלום עבור תקרה, ואילו גרסת הנתבע כי כסף זה שולם לנגר עומדת לחובתו שהרי עבודות הנגרות נכללו בהסכם, והנתבע עצמו מתייחס לכך בסעיף ז' לת/ 4.
המסמכים שהוגשו על ידי התובעים מחזקים את גרסתם, ושומטים את הבסיס לטענות הנתבע.
אני נוטה לקבל את הנחתם של התובעים כי הנתבע הגיע למסקנה שלא ירוויח מביצוע העבודות, וכי הסכום המוסכם היה נמוך, והחליט לבצע עבודות אחרות אשר רווחיותן בצידן.

הנזק שנגרם לתובעים:
5.
מהו היקף העבודות שבוצעו על ידי הנתבע ומהו הסכום ששילמו התובעים להשלמת העבודות?
התובעים הגישו תחילה חוות דעת של מומחה לענין זה, אך מטעמים השמורים עמם בחרו לוותר עליה.
משכך, אין בפני
בית המשפט ראיות ממשיות לענין היקף העבודה שלא בוצעה על ידי הנתבע, בניגוד להסכם. בנוסף לכך, לא הגישו התובעים כל קבלה על תשלום כספים לקבלנים אחרים, ולא העידו עדים לענין זה. התובע אף לא ידע לומר מהו הסכום ששלם לקבלנים אחרים להשלמת העבודות, והעיד באפן כללי כי הסכום עלה על 82,000 ש"ח. האמור בתצהיר התובע לענין היקף העבודות הוא עדות מפי השמועה, שכן הוא מתבסס על חוות הדעת שלא הוגשה.
עם זאת אני מקבלת את גרסתו הכללית של התובע כי חלק ניכר מהעבודות לא בוצע, כי נאלץ למסור את העבודה לקבלנים אחרים וכי ניזוק, והנתבע מודה כי חלק מהריצוף, חלק מעבודת הצבע וחלק מהגדר לא הושלמו.
במצב דברים זה, לא ניתן להעריך את שווי העבודות שלא הושלמו, אך שוכנעתי כי התובעים שילמו סכום העולה באפן משמעותי על הסכום שהוסכם מלכתחילה, דהיינו, 70,000 ש"ח.

בכתב התביעה תבעו התובעים סעד של פיצוי על סמך חוות הדעת, אשר לא הוגשה כראיה. בסיכומיהם תבעו השבה של כל
הסכומים אשר שילמו לנתבע ולחלופין את השבת הסכומים אשר לדעתם שילמו ביתר לנתבע. דא עקא שכאמור לא הוכיחו התובעים לענין זה את טענותיהם כלל, ויש ממש בטענות הנתבע כי התובעים אינם רשאים לעתור לסעד אשר לא נתבע בכתב התביעה.
כמו כן יש ממש בטענת הנתבע כי התובעים לא ביטלו את ההסכם, ואינם זכאים לתבוע השבה.
התובעים רשאים לקבל פיצוי לפי סע' 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970:
"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה."

בנסיבות הענין אני רואה לפסוק לתובעים פיצוי בגין הפרת ההסכם על פי אומדנא דדיינא.

באשר לליקויים הנטענים, בהעדר ראיות לענין זה, יידחו כל טענות התובעים לגבי ליקויים בעבודת הנתבע.

6.
האם זכאים התובעים לפיצוי בגין דמי שכירות?
התובעים טענו כי נאלצו לשלם דמי שכירות, אך לא הובאה כל ראיה חיצונית לתמיכה בתצהירו של התובע, המהווה עדות יחידה לענין זה.
לא היתה כל מניעה מצידו להציג הסכם שכירות, העתקי שיקים וכדו', ולכן אין די בראיות שהוגשו על מנת לשכנע את בית המשפט כי התובעים שילמו דמי שכירות ובאיזה סכום.
עוד ייאמר כי התובעים זנחו תביעתם זו בסיכומיהם, ולכן אני רואה לדחות את התביעה לפיצוי בגין דמי שכירות.

7.
עוגמת נפש.
הוכח כי הנתבע הפר את ההסכם, כי התובעים נאלצו להשלים את ביצוע העבודות בעזרת קבלנים אחרים, כי הוציאו הוצאות, כי לא נכנסו לביתם במועד, וחמור מכל, כי לא יכלו לשכן את אביו של התובע, אשר היה חולה סופני בביתם החדש, ונאלצו לאשפזו בבית חולים. כל זאת מכיון שסיום העבודות לא היה כדאי לנתבע לאחר שקבל 49,000 ש"ח מהתובעים, והנתבע סרב להמשיך בביצוע העבודות מבלי שיקבל את מלוא התמורה, אשר לא הגיעה לו באותו שלב.
לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, אני רואה להעמיד את הפיצוי הכולל בגין הפרת ההסכם ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים על סך של 15,000 ש"ח, בצירוף ריבית בשיעור 4% לשנה מיום 1/1/97.





8.

לנוכח כל המקובץ, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 15,000 ש"ח בצירוף ריבית כחוק בשיעור 4% מיום 1/1/97 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבע ישא בהוצאות התובעים, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.


המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים
.


ניתנה היום 24 בינואר 2002 (יא' בשבט תשס"ב) בלישכה.

דיאנה סלע
, שופטת







א בית משפט שלום 2036/97 איתן גז,שלומית גז נ' גדי נהרי (פורסם ב-ֽ 24/01/2002)