פסקי דין על שרון פנינה | פסקי דין על גדיש קרנות תגמולים | פסקי דין על בנק הפועלים ואח' |

2711/03 עב     21/05/2007




עב 2711/03 שרון פנינה נ' גדיש קרנות תגמולים בע"מ, בנק הפועלים בע"מ ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002711/03

בפני
:
כבוד השופטת שדיאור שרה
נציג ציבור(ע) מר פוסט


28/05/2007






שרון פנינה
בעניין:


ע"י ב"כ עו"ד
ננר יהושוע
תובעת



נ
ג
ד





1 . גדיש קרנות תגמולים בע"מ
2 . בנק הפועלים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
סטריקובסקי דורון
נתבעות
נגד





אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ








צד ג'







ע"י ב"כ עוה"ד
אקסלרד אשר




פסק דין

בפני
בית הדין תביעת התובעת לתשלום כספים שהופרשו על ידי מעבידה, צד ג' - אגד (להלן: "אגד") לקופת הגמל גדיש (להלן: "קופת הגמל") על שם התובעת אצל קופת הגמל ונוהלו בחשבון בנק אצל נתבעת 2
– בנק הפועלים (להלן: "הבנק") ונמשכו על ידי אגד, לאחר פרישת התובעת.

העובדות

1.
התובעת הועסקה באגד כשכירה מיום 27.08.67 ועד ליום 30.06.93.

2.
בחודש אפריל 1982 ביקש הועד הארצי של שכירי אגד להצטרף כעמית בקופת גמל ולהפקיד כספים בשיעור של שניים ושליש האחוז עבור עובדי אגד בגין השלמת פיצויי פיטורין.

3.
בעקבות ההסכם בין הועד הארצי לקופת הגמל, מיום 1.07.83 החל אגד להפריש עבור התובעת כספים בגין פיצויי פיטורין לחשבון שנפתח על שם התובעת בקופת הגמל.

4.
בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים, נשלחו לתובעת מטעם קופת הגמל מדי פעם דוחות אישיים אודות הפרשות פיצויי הפיטורין מאת אגד לחשבון זה.

5.
במהלך עבודתה של התובעת באגד, הופרשו תשלומים עיתיים, בין היתר לחשבון פיצויי פיטורין אשר נפתח על שם התובעת בקופה המנוהלת על ידי קופת הגמל והבנק (להלן: "הנתבעות").

6.
בתאריך 6.07.93 נחתם בין התובעת לבין אגד הסכם בדבר תנאי הפסקת עבודתה (נספח א' לתצהיר), בשל צאתה לפנסיה תקציבית.

7.
בתאריך 18.05.00 פנה אגד לקופת הגמל ולבנק בבקשה לזכות את חשבונו בכספים אשר הופרשו על ידו בגין פיצויי פיטורין על שמה של התובעת וזאת בשל היעדר זכאות התובעת לקבלת כספים אלו, לנוכח הסכם הפסקת העבודה.

8.
מכתב היועצת המשפטית של אגד מיום 11.09.01 לב"כ התובעת, מפרט כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורין מכח הסכם יציאה לפנסיה תקציבית עליו חתמו התובעת ואגד ובו אישרה התובעת כי לא תהא זכאית לתשלום פיצויי פיטורין מאגד אלא אם קרן מקפת תכיר בתובעת כזכאית לקבל גמלת נכות ויתקבלו תשלומים מקרן מקפת לאגד בגין הכרה זו. מצב חריג זה לא התרחש לגבי התובעת.

טענות התובעת

1.
התובעת טוענת כי אגד פדתה במהלך שנת 2000 את קופת הגמל על שם התובעת וזאת ללא קבלת הוראה כזו מהתובעת וללא אישורה, סך של 23,883.11 ₪ שהיה אמור להיות מועבר לחשבונה של התובעת וסך של 16,357.39 ₪ קוזז כרווחים.

2.
כאשר התובעת ביררה לאחר זמן את אשר עלה בגורל הכספים, נענתה כי הם הועברו לחשבון אגד, על פי בקשתו.

3.
לטענת התובעת, הכספים היו שייכים לה ולא היתה לנתבעות או למי מהן כל רשות לפדותם או לשלמם לכל גורם אחר.
כמו כן, לא נערך כל הסכם בין התובעת לבין קופת הגמל שאפשר להעביר את הכספים שהיו בחשבונה של התובעת לכל גורם שהוא. לפיכך, התובעת מבקשת לקבל כספים אלו שנמשכו על ידי אגד וללא אישורה.
כמו כן טענה כי עצם ההעברה ללא אישורה יש בה טעם לפגם, גם אם הכספים עצמם אינה בזכאותה.

טענות הנתבעות – קופת הגמל והבנק

1.
הנתבעות טוענות כי על פי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), התשלומים שהופקדו בקופת הגמל לתשלום פיצויי פיטורים אינם ניתנים להחזרה, לשעבוד או לעיקול, למעט כאשר מדובר בעובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. קופת הגמל פעלה על פי דין לטענתם, כאשר העבירה את הכספים שנצברו לטובת אגד מכיוון שהתובעת אינה זכאית להם.

2.
קופת הגמל טענה כי התובעת לא היתה זכאית לקבל את כספי הפיצויים שהצטברו אצל קופת הגמל מאחר והתובעת לא המציאה אישור מעביד המציין הפסקת עבודה ודרישה לשחרור הכספים וכן טופס 161 חתום וממולא על ידי המעביד בהתאם לתקנה 28.2 להסכם שנחתם ביניהם, ועל כן לא קמה כל חובה עליה להעביר לתובעת את הכספים.

3.
הנתבעות טוענות כי על מנת להעביר את כספי הפיצויים שנצברו בחשבון התובעת לאגד, הן לא היו זקוקות לאישורה ולא היה עליהם לדווח לה משפרשה לגמלאות.

4.
הנתבעות טוענות כי בכל מקרה בהיותן בעלות כתב שיפוי מאת אגד, אגד יהיה חייב בתשלום כל סכום ולא הנתבעות.

טענות אגד

1.
מכיוון שהתובעת לא הוכרה על ידי קרן "מקפת" כזכאית לפנסיית נכות, ואגד לא קיבל כספים ו/או תקבולים כלשהם עבור התובעת בגין פרישתה מהעבודה במסגרת פנסיית נכות, לא מתקיימים תנאי סעיף 7 להסכם בדבר הפסקת עבודתה של התובעת והיא לא זכאית לכספים אלו, בפרט לנוכח הסכם הפרישה שנחתם עימה.

2.
מאחר שהכספים אשר אגד הפקיד במשך השנים בקופת הנתבעות מהווים עתודה לפיצויי פיטורים, כספים אלו אינם שייכים לתובעת כי אם לאגד בלבד וזאת בהתאם לחוק פיצויי פיטורים ולפי הסכם העבודה הקיבוצי שחל על התובעת ועל אגד ולפי ההסכם ביניהם.

3.
מכיוון שהתובעת אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים אשר הופרשו עבורה על ידי אגד, ומכיוון שאגד הורה לנתבעות להעביר לידיו את הסכום אשר נצבר בחשבון כדין, לא מוטלת עליו כל חובת פיצוי או שיפוי.

4.
אגד טוען כי גם במידה וייקבע כי השבת הכספים שבמחלוקת מהנתבעות לידי אגד נעשתה שלא כדין, אין כל עילה או הצדק לחיובו מכיוון שכתב השיפוי שהופקד בידי הנתבעות עניינו נזקים עתידיים העלולים להיגרם לנתבעות בגין מחדלים אשר נגרמו על ידי אגד, אך אין אגד חב בשיפוי הנתבעות בגין נזקים אשר ייגרמו להן בגין מעשים או מחדלים אשר בוצעו על ידי הנתבעות ו/או מי מטעמן.

הכרעת הדין

שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים

1.
על פי ההסכם שנחתם בין התובעת לאגד "העובדת תפרוש מעבודתה מסיבות רפואיות... " וכן אם קרן מקפת לא תאשר את תעודות המחלה, אגד יתקזז עם הכספים שעומדים לזכותה בגדיש (נספח א' לכתב ההגנה, עמ' 28 לפרו'). סעיף
5 א' להסכם קובע כי:
"בכפוף לאמור בסעיף 8 דלהלן, מוצהר ומוסכם כי העובדת לא תהיה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מאגד, או פדיון ימי מחלה".
סעיף 7 להסכם קבע כי:
"במידה ואגד תקבל תשלומים כלשהם מקרן מקפת והעובדת תוכר על ידי קרן מקפת כזכאית לקבלת גימלת נכות תהיה העובדת זכאית לקבל מאגד את הכספים שהופקדו על שמה בקופת התגמולים גדיש (% 1/3 2) בשיעור היחס בין התקבולים שהתקבלו על ידי אגד ממקפת לבין התשלומים ששולמו בפועל על ידי אגד לעובדת בהתאם להסכם זה".
קרן מקפת לא אישרה את מחלתה ולכן התובעת קיבלה שכר על התקופה שנעדרה מהעבודה:
"העובדת קיבלה שכר על התקופה שנעדרה מהעבודה קרן מקפת לא אישרה את מחלתה ולא התקיים ההסכם שנחתם איתה ולכן קוזז גדיש ממנה"
(עמ' 30 לפרו')
מכיוון שכך, אגד קיזז את הסכומים ששילם לה מקרן גדיש.
התובעת לא הכחישה כי קיבלה משכורת בתקופה זו:
"הייתי בכמה וועדות רפואיות ממקפת, וקיבלתי שנה שלמה משכורת בשביל השנה שהייתי נכה, העבירו אותי לאגד ולא פוטרתי מאגד..."
(עמ' 11 לפרו')
כמו כן התובעת בעדותה הודתה כי על פי הסכם הפנסיה שנחתם, היא לא תהא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים:
"ש. נכון שבסעיף 5 להסכם רשום כי העובדת לא תהיה זכאית לתשלום פיצויים מאגד או פדיון ימי מחלה
ת. כן"
(עמ' 12 לפרו').
2.
לנוכח האמור לעיל, מצאנו כי התובעת הפסיקה לעבוד ולמעשה יצאה לפנסיה בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 5 להסכם ובהתאם לס' 26 (א) לחוק. עתה נבדוק אם יש מקום להחזיר את הכספים שהיו בקרן פיצויי הפיטורים ושהועברו לאגד על ידי הנתבעות אל התובעת, לנוכח קביעתנו להלן כי המדובר בכספי פיצויי פיטורים ולנוכח קביעתנו לעיל כי התובעת פרשה בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים.
זכות המעביד על הפרשות לפיצויים

3.
עיון בטפסי ההצטרפות (נספח א ו-ב' לתצהיר הנתבעות) מצביע כי המדובר ב"הצטרפות שכירי "אגד" ל"גדיש" כספי % 1/3 2 (השלמת פיצויים)" ומכאן ניתן להסיק חד משמעית כי ההפרשות אשר העביר אגד לקופת הנתבעות הינן בגין השלמת פיצויי פיטורים ואין המדובר בקופת תגמולים או קרן פנסיה.
כך גם עיון בדוחות השנתיים אשר שלחו הנתבעות לתובעת מעת לעת, מצביע על כך כי הכספים אשר נצברו בחשבון מהווים פיצויי פיטורים.

4.
סעיף 26 (א) לחוק קובע כי:
"סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה –
(1)
אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה"
(דגש שלי – ש.ש.).
לגבי קופות כספי פיצויי פיטורין נקבע כי:
"כאשר מדובר ב"קופת פיצויים" שעשה לעצמו המעביד כדי "לשריין" כספים למטרה ספציפית מוגדרת שהיא הענקת פיצויי פיטורים לעובדיו... במקרים כאלו הכספים שנצברו בקופה הם כספי המעביד וממילא העובד אינו רשאי להיפרע מהם אלא לפי הסכמת המעביד"
(י' לובוצקי סיום יחסי עבודה (204), פרק 20 עמ' 11)
"...ואין לחייב אותו חשבון, אלא על-פי הוראה של המעביד, עת לעובד אין כל שליטה על הכסף וכל זכות לכסף. תשלומים אלה, אף אם מיועדים - לפיצויי פיטורים, אינם אלא אחת מדרכי החיסכון של מעביד, למענם לא היה כל צורך בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים,
כי לא היה עולה על דעתו של אדם שאלה יכולים לבוא במקום פיצויי פיטורים... סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
בא להסדיר את אותם התשלומים של המעביד

לקופת תגמולים ולקרן פנסיה, המעניקים זכויות לעובד או לשאיריו. במקרים אלה, ורק במקרים אלה, מתעוררת שאלת הזיקה בין התשלומים לבין פיצויי פיטורים. בכל מקרה אחר, כאמור, אין התשלום אלא חסכון של המעביד, ולו השליטה על הכסף ששילם."
(דב"ע לה/3-29 רוזי רחל פוטוקר-שטיין נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ, פד"ע ו 288, 296)
במקרה שלפנינו חלק הפיצויים בהפרשה לקופות גמל מופרש לקופה על ידי המעביד.
בעניין זה כבר נפסק כי הכספים בקופה הם כספי המעביד (ע"א 638/68 ;
ע"א 705/69;
דב"ע לה/29- 3, בע' 297; עב 4042/01), והם "משוריינים" (בלשון כותרת השוליים של סעיף 26 בחוק) למטרה ספציפית ומוגדרת.
הרציונל בפסיקה זו הינו שסכום זה אמור לשמש את המעביד בבוא העת לצורך תשלום פיצויי פיטורים לעובד. על אף שהחשבון הוא חשבון על שם העובד, הרי שהכספים שהופרשו על ידי המעסיק, הם בבעלות המעביד, כל עוד המעביד לא נתן הוראה לבנק לשחרר את הכספים לידי העובד, וכל עוד לא נתקיימו הנסיבות המקנות עילה לתשלום פיצויי פיטורין.
לפיכך, כאשר מדובר בעובד אשר הפסיק לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, ניתן להחזיר או להעביר את פיצויי הפיטורים ששולמו לקופת הגמל לידי המעסיק, ובמקרה שלנו – לאגד שכן המדובר בכספי פיצויים אשר הופרשו ושולמו על ידי אגד לפיצויי פיטורין.

5.
התובעת אינה מכחישה בעדותה כי נשלחו אליה מדי פעם דוחות המפרטים את הכספים שנחסכו עבורה על ידי המעסיק:
"ת. אני תמיד קיבלתי כל שנה ושנה דיווח כזה מגדיש"
"ת. הייתי מקבלת כל חודש תדפיסים דוח כמה יש לי וכל חודש קיבלתי, וכל השנים הייתי מקבלת דיווחים" (עמ' 10 לפרו' מיום 20.11.05)
מעיון בדוחות עולה כי המדובר בהפרשות מעסיק בלבד על חשבון פיצויי פיטורים (נספח ג' לתצהיר הנתבעות), ובהתאם לסעיף 26(א) לחוק, הכספים שנצברו בקופה הם כספי המעביד.

6.
על פי תקנון ההתאגדות של קופת הגמל, באם עובד מעוניין למשוך את הכספים שנצברו על שמו בקופה, עליו לעמוד בתנאי תקנה 28.2 הקובעת כי:

"הקופה תשלם לעמית שכיר את המגיע לו מכספי הפיצויים שהצטברו בה לזכותו לאחר פרישתו מעבודה, על סמך אישור המעביד המופנה לקופה ומציין מועד הפסקת עבודה ושחרור הכספים וכן טופס 161 של פקיד השומה חתום וממולא על ידי המעביד".
מתקנה זו ניתן ללמוד כי אין המדובר בכספו של העובד, שכן אם היה זה נכון, העובד לא היה זקוק לקבל את אישורו של המעביד כתנאי בל יעבור לשחרור כספים אלו.
נכונה לפיכך טענת הנתבעות כי משלא קיבלו את אישור המעביד וטופס 161, לא קמה כל חובה להעביר את הכספים לתובעת וטענה זו מתקבלת.

7.
מעדותה של התובעת עולה כי התובעת לא ידעה להבחין בין הקופות השונות שהיו לה, ואין היא יודעת או זוכרת אם היא משכה את הכספים שנצברו לזכותה בקופות האחרות וכי התובעת לא היתה מודעת לכך כי לגבי חלק מהדוחות מדובר בהפרשות עובד וחלק מהדוחות מדובר בהפרשות מעביד:
"אני לא ידעתי שיש לי שתי קופות שונות, לא בדקתי אפילו"
"ש. שהסתכלת על הדוחות האלה הם עניינו אותך

ת.שמתי במגירה, לא שמתי לב מה יש לי שם. אני לא עצמאית, אגד שילמו עבורי, אני לא ידעתי שיש לי גם גדיש וגם יתר, אני לא ידעתי, ייתר קיבלתי וחשבתי שזה גדיש""
(עמ' 16 לפרו')
התובעת משכה באופן עצמאי כספים אשר נצטברו לזכותה בקופת "גדיש" ובקופת "יתר" בשנת 1998 ו-1999, כאשר התובעת חתומה מפורשות על הבקשה למשיכת הכספים (נספח א' 2 לתצהיר הנתבעות וכן נ/2 בחתימתה).
בתצהיר המשלים של הנתבעות עולה כי לתובעת היו חשבונות נוספים אצל הנתבעות, חשבון נוסף אצל גדיש וחשבון נוסף אצל יתר, והכספים שהופרשו לחשבונות אלה על ידי התובעת, נמשכו על ידה (סעיף 4 לתצהיר). זאת בניגוד לעדותה של התובעת שאמרה כי:
"ש. חוץ מהקופה הזו היתה עוד קופה שירדו ממך כספים

ת. לא ידוע לי על זה".
"ש. יכול להיות שהתבלבלת בין שתי הקופות... פה את הפרשת כספים ולקופה השניה לא את הפרשת כספים
ת. מה שידוע לי שהפרישו לגדיש לבנק הפועלים, אני אישית לא הפרשתי לשום קופה אחרת, זה מה שידוע לי..."
"ש. למה פרעת את קופת הגמל של גדיש בשנת 98
ת. לא משכתי שום כספים
ש. משכת בדצמבר 98 כספים שהיו לך בגדיש
ת. לא ידוע לי על זה..."
(עמ' 11, 14 לפרו')
אנו מקבלים את גרסת הנתבעות כי התובעת הפרישה ומשכה כספים מחשבונה ב"יתר" אצל קופת גמל וכי אין המדובר בכספים בחשבון נשוא תביעה זו בקופת הגמל אליו הופרשו כספי פיצויי פיטורים על ידי אגד ולא על ידי התובעת, גרסת הנתבעות נתמכת בדפי חשבון הבנק של התובעת המוכיחים כי לחשבונה הופקדו כספים מקופת הגמל וכן הוצגה הבקשה למשיכת כספים מקופת הגמל אותה הגישה ועליה חתומה התובעת (נספח א' 2 לתצהיר הנתבעות).
משקבענו כי אין חשבון זה נשוא ההליך בבעלות התובעת, אין היא זכאית לכספים בו באופן אוטומטי, אלא רק אם היתה זכאית לפיצויי פיטורין.
לאור האמור לעיל ברור כי התובעת אשר טענה שלא פרעה חשבון שהוכח כי פרעה, ככל הנראה ערבבה את המושגים הנוגעים לחשבונות בשל היותה באותו בנק.
חבות אגד

8.
מאחר וקבענו כי הכספים שהופרשו לחשבון ע"ש התובעת נועדו לשם הבטחת תשלום פיצויי פיטורים ולכן זכות הבעלות בכספים אלו הינם של אגד, ומכיוון שקבענו כי אגד פעל על פי ההסכם הקיבוצי ועל פי תקנון הנתבעות, לא מצאנו כי אגד נהג ברשלנות או הפר את חובותיו כלפי התובעת או כלפי הנתבעות.
אגד מימש את זכאותו כדין לקבלת כספי הפיצויים.

חובת הנאמנות וחובת היידוע של קופת הגמל והבנק
9.
הפסיקה פירשה את מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח כמערכת שמטילה על הבנק חובת נאמנות ביחס ללקוחותיו. על חובת הנאמנות של הבנק כלפי הלקוח נאמרו בע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות בע"מ נ' צבאח מפי הנשיא שמגר הדברים הבאים:
"יחסי בנק-לקוח הם יחסים מיוחדים החורגים באופיים מחוזה מסחרי רגיל. על-כן נאמר לא אחת כי אמנם מערכת היחסים מושתתת על חוזה שנערך בין הלקוח לבנק, אך מלבד חוזה זה קיימים תנאים נוספים שלהם כפופים הן הלקוח והן הבנק..."
(שם, בעמ' 590).
באשר להיקפה של חובת הנאמנות של הבנק אומר הנשיא שמגר כי:
"היקף החובה ו'רמת הנאמנות' הנדרשים מהבנק מעל לרמה הבסיסית הכללית משתנים ממקרה למקרה ומושפעים מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים, שכן במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מתבצעות פעולות רבות ומגוונות, ולאורן משתנה גם היקף חובתו של הבנק"
(שם בעמ' 590)

10.
בפירוט מצב החשבון לקופה (מוצג נ/3) רשום כי הקופה הינה על שמה של התובעת. לכן, אף שהכספים הינם כספי המעביד והוא הלקוח העיקרי, מאחר שהקופה הינה על שם התובעת, מכוח חובת הנאמנות, היה על הבנק והקופה ליידע את התובעת על הפעולה שנעשתה בחשבון, אם לא לפני, לפחות בזמן ביצוע הפעולה, כפי שעשו הנתבעות עד אז כאשר מסרו את דוחות ההפרשות לקרן ואת יתרת הכספים שבה לתובעת מדי זמן מה.
חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 מדגיש את חובת הגילוי הנאות ואימץ את הגישה שלפיה מוטלת על הבנקים החובה לפעול ולהתערב. סעיף 3 קובע כי:
"לא יעשה תאגיד בנקאי – במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת – דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח".
חובת הגילוי נובעת גם מסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שמגדיר מהו גדר חובת הגילוי של צד לחוזה:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
(דגש שלי – ש.ש.)
חובת הגילוי שבסעיף 15 כפופה לעקרון תום הלב, שהינו כלי אובייקטיבי לבחינת מחויבותו של כל אחד מהצדדים לחוזה כלפי הצד השני, כאשר תום-הלב המוגבר דורש גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לצד אחד שאי-ידיעתו עלולה לפגוע בצד האחר:
"...כאלו הם חוזים בין חברות שתפקידן הוא לספק שירות פיננסי לאדם, דוגמת בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה.
...המבטח הוא בעל העוצמה, הוא בעל הידע באשר לתנאים העלולים לפגוע במבוטח. המבטח אחראי לכך שהמבוטח ידע באילו נסיבות הוא עלול להיפגע ולהפסיד את תשלומי הביטוח בקרות אירוע ביטוחי. חובת הגילוי המוגבר ביחסי מבטח-מבוטח חלה על שני הצדדים, ובעיקר על המבטח. המבטח יודע את הכללים. הוא יוצר אותם.
... חובת גילוי דומה לזו של מבטח-מבוטח קיימת לגבי היחסים של בנק-לקוח. כמו ביחסים מושא הערעור שבפני
נו, הנוגע ליחסים בין מבוטח לקרן פנסיה, קיימים יחסי שליחות ויחסי אמון מיוחדים. אנו רואים בחובת הבנק כלפי הלקוח חובת תום-לב מוגברת באופן שחלה על הבנק חובת גילוי מלאה של כל עובדה העלולה לפגוע בלקוח."
(דגש שלי – ש.ש.)

(בית הדין הארצי בע"ע 1341/01
רחל רפופורט – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי
, פד"ע לח 630).

עוד נקבע בפרשת רפופורט הנ"ל כי:
"על פי דיני ההשתק מי שהציג בפני
הזולת מצג עובדתי בהתנהגות, בדיבור או במחדל המתבטא באי גילוי המושתת על יחסי הנאמנות המיוחדים, בנסיבות בהן ניתן היה לצפות שהזולת יפעל על סמך המצג והלה אכן עשה כן ושינה את מצבו לרעה, יהיה מציג המצג מנוע מלכפור בנכונות העובדה שהציג."
(דגש שלי – ש.ש.)
חובת הגילוי המוגבר כוללת חובת גילוי יזום (ראה י' אליאס בספרו דיני ביטוח (כרך א) [12], בעמ' 111 ואילך).
התובעת הסתמכה על כך שאגד הפרישה כספים לחשבון ששמה התנוסס בכותרתו וחשבה כי תוכל להשתמש בהם בבוא העת. לפיכך, כשהתברר לקופת הגמל כי אגד ביקשה למשוך כספים מחשבון על שם התובעת, היה עליו ליידעה על כך.
כתוצאה מכך, מצאנו כי יש לחייב את הנתבעות בפיצוי התובעת בגין אי היידוע מראש או במהלך העברת התשלום מהחשבון לאגד. אף שמבחינת כשרות הפעולה אכן פעל הבנק נכון וכך גם הקופה בהשיבה את הכספים למעביד, סבורים אנו כי היה על הבנק לבצע פעולת יידוע, וכי היקף חובת הנאמנות המשתנה, חלה לפחות על יידוע זה.
לפיכך ישלם הבנק לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪.
בנפרד, תשלם קופת הגמל לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪.

כתב השיפוי

11.
כתב השיפוי שניתן על ידי אגד לקופת הגמל קובע כי:
"כל העובדים שעבורם הופקדו כספי הפיצויים הנ"ל לקופה חדלו לעבוד אצלי בנסיבות שאינן מזכות אותם בפיצויי פיטורין... באם תדרשו בכל עת על ידי כל טוען לכספים הנ"ל לשלם לו סכום כלשהו בגין הכספים הנ"ל אשפה אתכם ואשלם לכם מיד לפי דרישתכם הראשונה כל סכום שתידרשו לשלם מכל סיבה שהיא..."
(דגש שלי – ש.ש.)
על פי כתב השיפוי, אגד תצטרך לשפות את קופת הגמל ביחס לכספי פיצויים פיטורין. מכיוון שבמקרה שלנו אין המדובר בחיוב של הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין, כתב השיפוי אינו חל לגבי תשלום זה שפסקנו. החובה של פיצוי זה בגין הפרת חובת הנאמנות מוטלת על הבנק, כפי שפורט בסעיף 10 לעיל. חובת נאמנות זו איננה של המעביד אלא של הבנק והקופה בלבד מכח מעמדה ולכן אין לזקוף רשלנותם לקופת המעביד.
במכתבו של אגד מיום 18.5.00 לקופת הגמל, מבקש אגד לזכות את חשבונו הכללי ביתרות העומדות לזכות התובעת בחשבונה בקופת הגמל, כאשר אגד מתחייב כי "אם תדרשו לשלם כספים או יגרמו לכם נזקים כספיים כתוצאה מן הפעולה הנ"ל, אנו נשפה אתכם בהתאם למכתבינו מחודש פברואר 1994".
ממכתב זה עולה כי על אגד לשפות את קופת הגמל ו/או הבנק בגין התשלום לתובעת. עם זאת,
אין בפני
בית הדין את המכתב מפברואר 1994 המוזכר בו.
לפיכך אנו פוסקים כי על אגד לא מוטלת חובת שיפוי כלפי קופת הגמל והבנק, חיוביהם בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות לתובעת נעשה בגין מחדלם שלהם כלפי התובעת.
כתוצאה מכך, לא מצאנו כי יש מקום לחייב את אגד בשיפוי קופת הגמל והבנק.

סוף דבר

12.
נוכח האמור לעיל, מכיוון שהתנאים המפורטים בהסכם לגבי זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים אינם מתקיימים, התובעת לא הוכיחה כי פרישתה לפנסיה מזכה אותה בכספי הפיצויים שהיו בקופה. תביעתה זו נדחית.
מקבלים אנו את גרסתן של הנתבעות לפיה התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים וכי המדובר בהפרשות לקרן פיצויי פיטורים ולפיכך הכספים הינם בבעלות אגד ולא מוטלת עליהן חובה להחזיר את הכספים ששוחררו על ידן לתובעת, אלא לאגד על פי דרישתו, כפי שאכן נעשה.

13.
בשל העובדה שראוי היה ליידע את התובעת על ביצוע פעולה בחשבון והעברת הכספים לאגד,
נפסוק לה פיצוי.

14.
אנו מורים לקופת הגמל ולבנק לפצות את התובעת בסכום של 3,000 ₪ כל אחד לחוד.

15.
כמו כן, ישלמו הבנק וקופת הגמל שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

אם לא ישולמו הסכומים במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ז (21 במאי 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים..

---------------------------
--------------------------------
נציג ציבור, מר פוסט
שרה שדיאור, שופטת



002711/03עב 730 הדס כחלון.






עב בית דין אזורי לעבודה 2711/03 שרון פנינה נ' גדיש קרנות תגמולים בע"מ, בנק הפועלים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 21/05/2007)