פסקי דין על רענן בריג

40164/07 עפ     29/05/2007




עפ 40164/07 מדינת ישראל נ' רענן בריג




1
בתי המשפט
ע"פ 40164/07
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

29/05/2007

כב' השופטים: צ' סגל
- סגן נשיא- אב"ד, י' שפירא וי' נועם

לפני:
בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ח' הדיה
, מפרקליטות מחוז ירושלים
המערערת
נ ג ד
רענן בריג

ע"י ב"כ עו"ד ר' בר חיים

המשיב
פסק דין
הערעור
1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט כ' מוסק) בת"פ 5039/04, מיום 24.12.06, לפיו הושת על המשיב עונש של ששה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, בצד מאסר על תנאי של שמונה חודשים וצו מבחן לשנה, זאת בגין הרשעתו, על-פי הודאתו, בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – לפי סעיפים 418 סיפא, 420 ו-415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הודאתו של המשיב בבית-משפט קמא ניתנה במסגרת הסדר טיעון, שבגדרו הוגש נגד המשיב, ונגד חברה שבבעלותו, כתב-אישום מתוקן. על-פי הסדר-הטיעון הודו המשיב והחברה בעובדות שיוחסו להם בכתב-האישום, והוסכם בעניין העונש, כי המאשימה תעתור למאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים וכי הנאשמים יהיה חופשיים בטיעוניהם.
האישום וההרשעה
2. להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה.

בתקופה הרלבנטית לאישום, במחצית השנייה של שנות התשעים, שימש המשיב, יחד עם אחר, כבעל מניות ומנהל בחברת אביגרף (1978) בע"מ – הנאשמת מס' 2 בתיק בית-משפט קמא (להלן – "החברה").

באותן שנים נהג משרד הבריאות להתקשר עם משרדי אדריכלים ומהנדסים (להלן – "המשרדים" או "מבצעי ההזמנה") לצורך ביצוע פרויקטים שונים בתחום הבנייה. במסגרת ההתקשרות חויבו המשרדים באזור ירושלים למסור לחברה את עבודות העתקה והצילום של התוכניות האדריכליות וההנדסיות, וזאת בהתאם לחוזה ההתקשרות של המשרד עם החברה. אופן ביצוע ההזמנות היה כדלהלן: ההזמנות לביצוע שירותים היו מועברות אל החברה על-ידי המשרדים, תוך פירוט העבודה המבוקשת, שמו של מבצע ההזמנה, שם הפרויקט אליו מתייחסים השירותים והנמענים שאמורים לקבל את ההעתקים (להלן – "הנמענים"). החברה סיפקה למשרדים טופסי הזמנה לביצוע השירות, אשר נדרשו למלאם בשלושה העתקים. מקור והעתק היו נשלחים לחברה ועותק נוסף היה נשאר במשרד. החברה הייתה מבצעת את עבודות ההעתקה והצילום של התוכניות, אשר הוזמנו, ומעבירה אותן ישירות לנמענים. מדי חודש הייתה החברה מעבירה למשרד הבריאות חשבונית, שלה צורפה רשימה מפורטת של השירותים שבוצעו באותו החודש, תוך ציון שמו של מזמין העבודה, שם הפרויקט המדובר ומועד ביצוע ההזמנה (להלן – "החשבונית"). לחשבונית אף צורפו ההזמנות המקוריות וחשבונות העבודה המתאימים. לאחר בדיקת כל חשבונית והנספחים שצורפו לה, נהג משרד הבריאות לאשר את התשלום לחברה עבור עבודות העתקה והצילום והעבירוהו ישירות לחשבון הבנק של החברה.

במהלך השנים 1995 עד 1999 הונו המשיב והחברה את משרד הבריאות, תוך ניצול הנתק שבין מבצעי ההזמנה לבין משרד הבריאות המאשר את התשלום, באופן המפורט להלן: המשיב, או מי מטעמו, נהג לשנות על-דעת עצמו את פרטי ההזמנות באופן שגרם להגדלת החיוב הכספי. כמו-כן נהג המשיב לרשום בדיווח הזמנות שכלל לא בוצעו, להגדיל את הסכום המופיע בחשבון העבודה ללא קשר להזמנה, ואף לשלוח את אותן ההזמנות מספר פעמים למשרד הבריאות; וכל זאת במטרה לקבל מהמשרד כספים במרמה עבור עבודות שלא בוצעו. בדרך זו הציגו המשיב והחברה מצגים כוזבים בפני
משרד הבריאות, מדי חודש בחודשו, עת שלחו למשרד חשבונית לתשלום, אשר שונו בה או נתווספו לה נתונים בדויים כאמור לעיל. כתוצאה מהמצגים הכוזבים האמורים זיכה משרד הבריאות את חשבון הבנק של החברה בהתאם לאמור בחשבוניות ששלחו המשיב והחברה, וזאת, כאמור, בהתבסס על נתונים בדויים. באופן זה קיבלו המשיב והחברה במרמה את ההפרש שבין החיובים המתבססים על ההזמנה המקורית לבין החיובים בסכומים הגבוהים יותר, שצוינו בחשבוניות הכוזבות, וזאת בסכום כולל של כמיליון ₪. במעשיהם אלו, זייפו המשיב והחברה מסמכים בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, השתמשו במסמכים מזויפים וקיבלו דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות התבטאו בניצול האמון שניתן במשיב ובחברה כספקים של מדינת ישראל
, בהיקף הכספי של המרמה, בריבוי המעשים ובפרק הזמן הממושך שבמהלכו הם בוצעו.

ההליכים בבית-משפט קמא וגזר-הדין שהוטל על המשיב
3. העבירות נעברו בשלהי שנות התשעים, ועם גילוין הועברו לחקירת המשטרה. תיק החקירה המשטרתי הועבר לפרקליטות בחודש אוגוסט 2001, ואולם בהגשת כתב-האישום חל שיהוי של כשלוש שנים, בין-השאר מחמת מורכבות התיק, היקפו הרב והצורך לבצע מספר השלמות חקירה.

כתב-האישום המקורי הוגש בחודש דצמבר 2004. עם תחילת ההליכים המשפטיים העלה המשיב טענות מקדמיות, ובין-השאר טען כי קמה לו הגנה מן הצדק, שכן הופלה לרעה ביחס לשותפו לבעלות בחברה (להלן – "השותף"), שנגדו לא הוגש כתב-אישום. בתשובתה לטענה המקדמית, הבהירה המדינה לבית-משפט קמא, כי המשיב לא הופלה ביחס לשותפו, שכן להבדיל מהמשיב, שכנגדו נאספו ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעה, נסגר התיק כנגד השותף מחוסר ראיות מספיקות להגשת כתב-אישום.

בהחלטתו מיום 2.1.06 דחה בית-משפט קמא את הטענה המקדמית, בקבעו כי בשלב מקדמי זה, שבו טרם הוגשו ראיות, לא ניתן להכריע בטענת ההגנה מן הצדק או בטענת הפליה. לפיכך, דחה בית-משפט קמא את בקשת המשיב למחיקת כתב-האישום נגדו, אך קבע כי הלה יהיה רשאי להעלות את הטענות בדבר הגנה מן הצדק, בכל הנוגע להפליה הנטענת, עם סיום שמיעת הראיות.

ביום 10.7.06, בטרם הוחל בשמיעת הראיות, הודיעו הצדדים על הסדר-הטיעון הנ"ל, לפיו יורשעו המשיב והחברה על-פי הודאתם, ובאשר לעונש – תעתור המדינה להטלת שמונה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ואילו המשיב יהיה חופשי בטיעוניו. בגדרו של ההסדר הוסכם בין התביעה לסנגוריה, כי המשיב והחברה יודו בקבלת סכום של כמיליון ₪ במרמה, אך המשיב יוכל לטעון שהסכום שנכנס בפועל לכיסו, בהיותו שותף בחברה יחד עם אחר, הגיע לכמחצית מהסכום האמור, וכי אף נוכו מיסים מכספים אלו. עוד הוסכם בין הצדדים, כי מעולם לא הושבו למשרד הבריאות כספים שהוצאו במרמה מהמדינה, כולם או מקצתם.

בתסקיר שהוגש לבית-משפט תוארו נסיבותיו האישיות של המשיב, מצבו הכלכלי הדחוק והעובדה שהלה הביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן המליץ להטיל על המשיב עונש של מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וצו מבחן.

בטיעונים לעונש בבית-משפט קמא עתרה המערערת להטלת מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים, ואילו הסנגור ביקש להסתפק בהטלת מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה וצו מבחן, כמומלץ על-ידי שירות המבחן.

4. בגזר-דינו של בית-משפט קמא מיום 24.12.06 הוטלו על המשיב העונשים שצוינו לעיל. בית-משפט קמא ציין לחומרה את המעילה באמון מצד המשיב והחברה, את ביצוע מעשי המרמה בשיטתיות במשך כארבע שנים ואת העובדה שמכספי הגזלה מהקופה הציבורית לא הוחזר עד היום סכום כלשהו. עם זאת, נתן בית-משפט קמא משקל רב לקולא לעובדה ששותפו של המשיב לניהול החברה ולבעלות בה לא הועמד לדין. בהקשר זה ציין בית-משפט קמא, כי המערערת אמנם הבהירה שלא העמידה את השותף לדין מחמת העדר ראיות מספיקות כנגדו, ואולם סבר, כי "אין בכך הסבר ראוי מדוע בחרה המאשימה להעמיד לדין רק את הנאשם", ובפרט כאשר התובענה האזרחית שהוגשה על-ידי המדינה להשבת הכספים האמורים הוגשה נגד המשיב ונגד שותפו. על-כן ציין בית-משפט קמא, כי טענת ההפליה שהועלתה על-ידי המשיב, "נותרה ללא מענה הולם", ועל-רקע זה העיר, כי למרות "ששני השותפים נהנו מכספים שהוצאו במרמה", רק המשיב "יישא לבדו בנטל ההרשעה הפלילית והעונש, כאשר עצם ההרשעה הנה נטל כבד על מי שהיה איש עסקים, ומן הסתם לא יוכל מעתה להתקשר עם גופים ציבוריים, חברות כלכליות, או גופים כלכליים, לאור הרשעתו". כן קיבל בית-משפט קמא, את טענות המשיב, כי בסופו של יום הועברו לכיסו מסכום הגזלה רק כחצי מיליון ₪, וכי הלכה למעשה, לאחר תשלום מיסים, נשאר בידיו רק כמחצית מהסכום, וכלשונו של בית-משפט קמא "היינו – למעשה מחצית הגזלה חזרה למדינת ישראל
בדמות תשלום מיסים". בית-משפט קמא ציין, כי חרף חומרת המעשים, ולמרות שהיה ראוי להטיל על המשיב עונש של מאסר לריצוי בפועל, הגיע לכלל מסקנה, כי "לאור המקרה החריג בו רק הנאשם הועמד לדין ולא שותפו, אין למצות את הדין עם הנאשם ויש להסתפק במאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי", זאת בצד צו מבחן, כפי שהומלץ על-ידי שירות המבחן.

תמצית טיעוני הצדדים
5. המדינה גורסת, כי טעה בית-משפט קמא בקביעתו כי המשיב הופלה ביחס לשותפו בעניין העמדה לדין, ושגה אף בכך שמטעם זה מצא מקום להימנע מהטלת מאסר של ממש והסתפק בהשתת מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. בהקשר זה מטעימה המערערת, כי לא היה בסיס למסקנתו של בית-משפט קמא, לפיה טענת ההפליה נותרה "ללא מענה הולם". לגרסת המערערת, כתב-האישום לא הוגש נגד שותפו של המשיב מחמת העדר ראיות מספיקות נגדו לביסוס הרשעה בפלילים. היא מוסיפה ומציינת בהקשר זה, כי מעורבותו של השותף בביצוע העבירות נלמדת, אם בכלל, אך ורק מדברי המשיב וטענותיו שנשמעו לראשונה בפרשת גזר-הדין בערכאה קמא, טענות אשר אינן מבססות אישום נגד השותף. עוד גורסת היא, למעלה מן הנדרש לטענתה, כי אף אם היה מקום לטענת ההפליה, הרי שבהטלת מאסר בעבודות שירות לא נתן בית-משפט קמא את המשקל הראוי לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען – כמו הפרת האמון, הישנות המעשים לאורך תקופה של שנים והסכום הניכר שהוצא מהמדינה בהונאה מתוחכמת ושיטתית. כן מוסיפה המערערת וטוענת, כי בית-משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעובדה שעד עצם היום הזה לא החזיר המשיב דבר מכספי הגזלה, וכי עובדה זו צריכה לקבל ביטוי בהטלת רכיב של מאסר בפועל ממשי. המערערת גורסת, כי משנמנע בית-משפט קמא מלהשית על המשיב עונש מאסר של ממש, אין מנוס מהתערבות ערכאת הערעור בגזר-הדין, והיא עותרת, אפוא, למאסר שירוצה בין כותלי הכלא, אשר ייתן ביטוי הולם לחומרת המעשים.

6. ב"כ המשיב טוען, כי בדין קבע בית-משפט קמא שמרשו הופלה לרעה ביחס לשותף, וציין כי הציג לבית-המשפט בטיעוניו לעונש את הראיות שהיה בהן כדי להעמיד לדין את השותף. הוא מציין, כי השותף היה בעלים ומנהל בחברה, ולא יעלה על הדעת שלא ידע מה מתרחש מתחת לאפו, ועל כן היו, לשיטתו, די ראיות להגשת כתב-אישום גם נגדו. על-כן גורס הוא, כי צדק בית-משפט קמא בהחלטתו להקל בדינו של מרשו מחמת הפליה. עוד טוען ב"כ המשיב, כי העונש של ששה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, הולם את מכלול הנסיבות – ובין-השאר את הודאתו של הנאשם, נסיבותיו האישיות, וחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות; ואף אם נוטה גזר-הדין לקולא, הרי שהוא מצוי ב"מתחם אי-ההתערבות" של ערכאת הערעור, ובפרט כשמדובר במדרג ענישה שבא בתווך שבין עמדות הצדדים בגדרו של הסדר טיעון. כן גורס ב"כ המשיב, כי העובדה שמרשו לא החזיר את כספי הגזילה נלקחה בחשבון בהסדר-הטיעון, שבמסגרתו נמנעה המערערת מלעתור להטלת קנס מחמת היותה ערה לכך שהמשיב מצוי במצוקה כלכלית ובהליכי פשיטת רגל. בנוסף טען, כי הטלת מאסר בפועל תביא לביטול צו המבחן, ובסיטואציה שכזו יצא המשיב נפגע מכך שהיה נתון עד היום בפיקוח שירות המבחן במשך כארבעה חודשים, מבלי שהמערערת ביקשה לעכב את ביצועו של צו המבחן עד למתן פסק-דין בערעור.

דיון
7. ערעור זה בדין יסודו. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי גזר-הדין מופרז לקולא, וכי מתחייבת התערבות בו מצד ערכאת הערעור באופן שיושת על המשיב מאסר לריצוי של ממש.

המשיב הוציא מקופת המדינה במרמה סכום עתק של כמליון ₪, וזאת במעשי זיוף והונאה מתוחכמים ושיטתיים. המעשים בוצעו על-ידו לאורך זמן במשך כארבע שנים, והכל אגב הפרת האמון שניתן בו, ותוך ניצול העובדה שאיש אינו בודק באופן ממשי את דיווחיו עת ביצע זיופים בטפסים מקוריים באופן שיקשה להבחין בכך ללא בדיקה קפדנית. חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מחייבות הטלת עונש מאסר ממושך, זאת לשם הוקעת המעשים וגינויים, ולצורך הרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית; ובפרט כאשר לא הוחזרה אגורה שחוקה מכספי הגזילה מהקופה הציבורית. בנסיבות אלו, חסד רב עשתה התביעה הכללית עם המשיב כאשר הסתפקה בגדרו של הסדר-הטיעון לעתור לעונש של שמונה חודשי מאסר בפועל לריצוי של ממש. ביסוד שיקוליה להגיע להסדר טיעון עמדו, בין השאר, חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות בין השנים 1995 ל-1999, הודאתו של המשיב, והחסכון בזמן שיפוטי בניהול התיק שבו היו אמורים להעיד למעלה מששים עדי תביעה. נסיבות אלו, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם, הצדיקו הקלה במשך תקופת המאסר, אך אין בהן כדי לפטור את המשיב מעונש מאסר לריצוי בין כותלי הכלא, ההולם את חומרת העבירות. העובדה שבסופו של יום שלשל המשיב לכיסו סכום "נטו" העומד על כרבע מסכום הגזילה, זאת לאחר שקיבל כשותף רק כמחצית מהסכום ואף שילם עליו מיסים (עובדה שהמערערת לא חלקה עליה במסגרת ההודעה על הסדר הטיעון), אין בה כדי להצדיק נקיטת ענישה מתונה שאין בצדה מאסר של ממש, שכן המשיב ביצע את ההונאה במלוא היקפה הכספי והשאלה מהו הסכום ששלשל לכיסו הפרטי הנה זניחה בנסיבות העניין; מה גם שסכום של כרבע מיליון ₪ בערכיו לתקופה הרלבנטית הנו רב וניכר. בנסיבות דנן, הימנעות מהטלת מאסר בפועל לריצוי של ממש, תחטיא את מטרות הענישה האמורות, ואף עלולה להביא לפגיעה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ובפרט כשמדובר במעשי הונאה וזיוף שהביאו לגזילת סכומי כסף ניכרים לאורך שנים מהקופה הציבורית.

8. סבורים אנו, כי שגה בית-משפט קמא בהחלטתו להקל בדינו של המשיב מחמת הפליה שננקטה בעניינו ביחס לשותפו שלא הועמד לדין. ראשית דבר, בית-משפט קמא היה מנוע מלקבוע שניתן היה להעמיד לדין אף את השותף. לפני בית-משפט קמא לא הונחה תשתית ראיתית כלשהי, שאפשרה לו להגיע למסקנה שכזו, ובנסיבות אלו לא הופרכה הצהרתה של התביעה הכללית, לפיה השותף לא הועמד לדין הואיל ולא היו די ראיות לביסוס הרשעה בפלילים נגדו. העובדה שהמדינה הגישה תובענה אזרחית להשבת כספי הגזילה נגד המשיב והשותף, אינה מלמדת על כך שהיו ראיות לכאורה נגד השותף לביסוס הרשעה בפלילים, ועל כן טעה בית-משפט קמא בכך שראה בהגשת התביעה האזרחית נגד השותף אינדיקציה למסקנה בדבר ההפליה שננקטה כלפי המשיב ביחס לשותף. לפיכך, לא היה בסיס לקביעתו של בית-משפט קמא, כי ניתן היה להעמיד לדין אף את השותף, ונשמט אפוא הבסיס לטיעון בדבר הפליה, אשר שימש לבית-משפט קמא טעם עיקרי להחלטה להסתפק בהטלת מאסר בעבודות שירות. נוכח הטעמים שהוצגו לעיל, בדבר העונש ההולם והראוי בנסיבותיה של פרשיית ההונאה הנדונה, שבמסגרתה גזל המשיב מהקופה הציבורית סכום של כמליון ₪ במעשי הונאה וזיוף שיטתיים על-פני כארבע שנים, סבורים אנו כי העונש שהושת על המשיב חורג לקולא באורח קיצוני המחייב את התערבותנו. עם זאת, כערכאת ערעור לא נמצה עמו הדין, כפי שהיה ראוי שייעשה בערכאה הדיונית.

9. על-יסוד האמור לעיל, מתקבל הערעור במובן זה שרכיב המאסר בפועל של ששה חודשים, ירוצה בין כותלי הכלא, ולא בעבודות שירות, וצו המבחן יבוטל.

ניתן היום, י"ב בסיוון התשס"ז (29 במאי 2007), במעמד ב"כ המערערת, המשיב ובא כוחו.

המשיב יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל ביום 15.8.07 בשעה 8:30 בבית-המעצר של משטרת המחוז ירושלים במגרש הרוסים.

המזכירות תשלח עותקים מפסק-הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי הסוהר.
ס ג ן נ ש י א

ש ו פ ט

ש ו פ ט









עפ בית משפט מחוזי 40164/07 מדינת ישראל נ' רענן בריג (פורסם ב-ֽ 29/05/2007)