פסקי דין על נעים אורי | פסקי דין על טלמור אלחנן | פסקי דין על אבנון עופר | פסקי דין על פרומר ראובן | פסקי דין על גודר דוד | פסקי דין על ניר שמואל | פסקי דין על מפעל הפיס בע"מ

220140/02 א     07/06/2007




א 220140/02 נעים אורי, טלמור אלחנן, אבנון עופר, פרומר ראובן, גודר דוד, ניר שמואל נ' מפעל הפיס בע"מ




1
בתי המשפט
א 220140/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
07/06/2007
תאריך:
כב' השופטת נועה גרוסמן

בפני
:

1 . נעים אורי

2 . טלמור אלחנן

3 . אבנון עופר

4 . פרומר ראובן

5 . גודר דוד

6 . ניר שמואל

7 . ישראל חנן
8 . חיים טל
9 . שחר גדעון
10 . גרינברג זאב
בעניין:
תובעים
עו"ד ד"ר נאמן
ועו"ד ד"ר וקסלמן

ע"י ב"כ
נ ג ד
מפעל הפיס בע"מ
נתבעת
עו"ד גב' לוין

ועו"ד גב' אבוחצירה-אברהם
ע"י ב"כ

פסק דין
כללי:

הצדדים באדיבותם הסכימו כי פסק הדין בתובענה זו, ינתן על יסוד הכתב.
עוד הוסכם, כי פסק הדין יהא מנומק ויסתמך על המצאי בתיק.

עמדת התובעים:
התביעה הוגשה ביום 11.12.02 וסכומה 906,910.91 ₪.
התובעים הינם משווקים ומפיצים של כרטיסי הגרלה המונפקים ע"י הנתבעת.
הכרטיסים מופצים ע"י התובעים לזכיינים, שהם בעלי דוכנים מכל רחבי הארץ והם המוכרים את הכרטיסים ללקוחות.
כל תובע מופקד על שיווק כרטיסי הגרלה אלו באזור אחר במדינת ישראל.
לטענת התובעים, בינם ולבין הנתבעת נקשרו הסכמי הפצה ושיווק.
ההסכמים נחתמו בין הנתבעת לבין התובעים 1-5 בשנת 1990, הוארכו בשנת 1995 לראשונה ובשנית בשנת 2000.
התובעים 6-10 חתמו עם הנתבעת גם כן על הסכם בשנת 2000.
שני ההסכמים, של שתי קבוצות התובעים עם הנתבעת, תקפים עד ליום 31.7.04.

לטענת התובעים על פי ההסכמים זכאי המשווק לקבל מהנתבעת עמלות בגין כל מכירה.
העמלות משתנות בהתאם לסוג הכרטיסים.
העמלה בכרטיסי חיש גד הינה 10.63% המחולקת - 2.1% למפיץ ו- 7% לזכיין בתוספת מע"מ.
העמלה בכרטיסי לוטו, 777 וצ'אנס הינה 10.65% המחולקת בין המפיץ לזכיין באותו אופן.
תוכנית המנויים, הזכיין זכאי לקבל עמלה חודשית בשיעור 1ל 11.7% מהגבייה שמתוכה ישלם את חלקם של הזכיינים.
לטענת התובעים, קיפחה אותם הנתבעת כאשר על פי חוק תוכנית החרום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002-2003) התשס"ב-2002, הועלה שיעור המע"מ מ- 17% ל- 18% וזאת החל מיום 15.6.02.
לטענתם, במקום לפעול על פי ההסכמים ולעדכן את העמלה בהתאם לשינוי בשיעור המע"מ, כפי שנעשה בעבר, הנתבעת מתכחשת להוראות המפורשות שבהסכמים.
התובעים מפנים לסעיף 8 להסכמי ההפצה ולסעיף 1.3 בנספח 4 להסכמים.
סעיף 1.3 לנספח 4 להסכמים, מופיע בהסכם עם הנתבעים 1-5 ולטענתם עקב טעות סופר, הוא הושמט מההסכם שנחתם עם התובעים 6-10.
לטענות התובעים, גם על פי סעיף 6 לחוק המע"מ, קמה להם הזכות להגדיל את עמלתם בעקבות העלאת שיעור המע"מ.
לגירסתם, הנתבעת דוחה את דרישתם ללא צידוק. החוזים בינם לבינה שהם חוזים אחידים, אמורים לפעול לטובתם ולא לטובתה.
התובעים טוענים לנזקים כספיים בשיעורים ניכרים על פי הטבלה המפורטת בסעיף 20 לכתב התביעה, המגיעים לכדי סכום התביעה.

עמדת הנתבעת:
הנתבעת התגוננה בפני
התביעה וטענה כי יש להבחין בין ההסכם שלה מול התובעים 5-1 לבין ההסכם שלה מול התובעים 10-6.
הנתבעת אישרה כי עיסוקה ארגון ועריכה של הגרלות והימורים על פי דין.
עוד אישרה הנתבעת כי מערך ההפצה שלה פרוס על פני המדינה בחלוקה ל-10 איזורים.
בראש כל אזור עומד משווק, האחראי על שיווק והפצה של כרטיסי הגרלה ושל מנויים בתחום האזור, וזאת באמצעות הזכיינים.
בשנת 2000 נערכה הנתבעת לחתימתם של הסכמי שיווק חדשים מול המשווקים, הלוא הם התובעים.
התובעים 5-1 שימשו משווקים עוד משנת 1995 יחד עם 5 אחרים שחדלו לשמש כמשווקים עם סיום החוזה.
בשנת 2000 נכרת עם התובעים 5-1 כמשווקים ותיקים הסכם התקשרות חדש. אשר לאיזורים אחרים, לאחר שהופסקה העסקתם של המשווקים הקיימים נכרת הסכם שיווק עם התובעים 10-6 שהם המשווקים החדשים.

לגרסת הנתבעת, נערכו איפוא, שני נוסחים של הסכם שיווק לשנת 2000. האחד נועד לצורך התקשרות עם המשווקים הותיקים, התובעים 5-1, ותוקפו החל ביום 1.4.00.
השני נועד לצורך התקשרות עם המשווקים החדשים, התובעים 10-6 ותוקפו החל ביום 1.8.00.

התקופה מיום 1.4.00 ועד יום 1.8.00 הייתה תקופת ביניים במהלכה נערכה הנתבעת לביצוע שינויים במערך השיווק מטעמה, שינויים שטרם יושמו באותה עת.
מיום 1.8.00 ואילך הועסקו עשרת התובעים כמשווקים של הנתבעת, אך בתנאים שוויוניים חדשים ושונים מהתנאים שסופקו למשווקים בתקופה הקודמת.
במסגרת השינויים, שונו גם העמלות והתנאים הכספיים לעומת ההסכם הקודם והתנאים ששררו בתקופת הביניים.
התנאים החדשים נקבעו באופן זהה ושוויוני הן למשווקים הותיקים והן למשווקים החדשים ובאו לידי ביטוי בנספח 4 ב' להסכם משנת 2000 לשני סוגי המשווקים.
הנתבעת מפנה לנספח 4 ב' להסכם מול התובעים 5-1 ולנספח 4 להסכם מול התובעים
10-6.
השינויים הנטענים, באו לידי ביטוי, לטענת הנתבעת, בין השאר במקרים הבאים:
הפחתת עמלות - עמלות המשווקים הופחתו עבור מוצרי לוטו, חיש גד וצ'אנס, פחתה עמלת המשווק מ-11.22% ל-10.65%. במכירת חיש גד על ידי מוכרים ניידים, הופחתה העמלה ברוטו מ-14.73% ל-14.16%.
אי עדכון העמלה, חרף עדכון המע"מ - לטענת הנתבעת בוטלה ההוראה שהייתה נהוגה בסעיף 1.3 לנספח 4 בהסכם הקודם בדבר עדכון העמלה, בהתאם לעדכונים שיחולו בשיעור המע"מ. לגרסתה של הנתבעת שינוי זה נכנס לתוקפו רק ביום 1.8.00, בתקופת הקבע, ולכן לתקופה מיום 1.4.00 ועד ליום 1.8.00 ניתן היה למוצאה בסעיף 1.3 לנספח 4 א' להסכם משנת 2000 למשווק הוותיק.
החל מיום 1.8.00 כאשר החלה, לגרסת הנתבעת, תקופת הקבע ובה אוחדו ההסכמים של המשווקים הותיקים עם המשווקים החדשים, בוטלה הוראת העדכון. על תקופה זו חל נספח 4 ב' להסכם המשווק הוותיק ומאותה סיבה בוטלה גם ההוראה בנספח 4 להסכם המשווק החדש.
נקבעו בהסכמים לשתי קבוצות המשווקים, הוראות מפורשות הקובעות כי העמלות המפורטות בהסכם כוללות מע"מ וכי הינן סופיות וכי לא ישולם למשווק סכום נוסף מעבר להם. נהפוך הוא, נקבע במפורש בסעיף 8 כי המע"מ יחול על חשבון המשווק.
הנתבעת טוענת, כי אין המדובר בהסכם אחיד שנוסח באופן חד צדדי.
ההסכם הועבר אל המשווקים הותיקים מבעוד מועד, עוד בחודש מרץ 2000 ואלה יכלו להעיר את הערותיהם ולהביא לתיקונים במידת הצורך. דבר זה אף נעשה בפועל וההסכם נחתם לאחר מו"מ ותיקונים. המשווקים הותיקים היו מודעים, איפוא, לכך שתנאי המע"מ שונו בהסכם החדש.
הנתבעת סבורה כי אין ספק, שהמשווקים הותיקים ידעו, הבינו והסכימו לכך שמיום 1.8.00 ואילך הם לא יהיו זכאים לגידול בעמלות, אף אם יוגדל שיעור המע"מ, כפי שמפעל הפיס לא יהיה זכאי להפחתת העמלות אף אם יופחת שיעור המע"מ.

אשר למשווקים החדשים, הנתבעת סבורה כי המשווקים החדשים ידעו, הבינו והסכימו לכך שהעמלות הן סופיות וכוללות מע"מ יהא גובהו אשר יהא.
המשווקים החדשים עברו הליכי מיום מגוונים בטרם חתמו על הסכם השיווק. הם קיבלו מראש זכות לעיין בהסכם על נספחיו ולרבות נוסחו של נספח 4 להסכם. הם לא העירו דבר על כך, שבסעיף 8 להסכם נזכרת לכאורה הפנייה שגויה לסעיף 1.3 בנספח 4 על אף שאין לו זכר, לטענתם, באותו נספח.
לגרסת הנתבעת, אין ספק כי למשווקים החדשים ניתן די והותר זמן לבחון את תנאי ההסכם להבינו ולקבלו. הכל לרבות ההוראות הברורות בסעיפים 7, 8, 10 ו-11 לפיהן המשווק ישא בתשלומי המע"מ כערכם ביום התשלום. גובה העמלות שהם יהיו זכאים לקבל מעת הנתבעת לא ישתנה בהתאם לסכומי המע"מ.

זאת ועוד, לקראת העלייה בשיעור המע"מ בחודש יוני 2002, הודיעה הנתבעת למשווקים באמצעות המכתב מיום 12.6.02, נספח ג' לכתב התביעה, כי העמלה לא תעודכן וכי עליהם לספוג את הגידול בשיעור המע"מ.
אשר על כן, סבורה הנתבעת כי על פי ההסכמים שנכרתו בין הצדדים אין לתובעים עילת תביעה ואף מכוח חוק המע"מ אין להם עילת תביעה.
מכאן, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה.
עדויות התובעים :

התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.
התצהירים הוגשו מטעם שתי קבוצות התובעים.
מר אורי נעים, התובע 1, טען בתצהירו כי לא ניתנה לו שהות מספקת לבחון את הסכם השיווק החדש משנת 2000.
לגרסתו, בסעיף 2 לתצהיר רק במהלך חודש מרץ 2000 הודיע לו מפעל הפיס כי הוחלט להמשיך את הסכם ההתקשרות עימו כמשווק, עד לשנת 2004. עוד טען, כי זמן קצר ביותר לפני מועד החתימה מסרה לו הנתבעת עותק של הסכם ההפצה הכולל עשרות עמודים ודרשה ממנו להחזירו חתום תוך 3 ימים כשבטווח חל סוף השבוע, ראו סעיף 3 לתצהירו.
בסעיפים 5-4 לתצהירו, הוא מציין כי מר שאול סוטניק, ששימש אז מ"מ מנכ"ל מפעל הפיס, לא אפשר לו להעיר הערות על ההסכם אלא הנחה אותו לחתום עליו כמות שהוא ואם יש הערות הנתבעת תשקול ותדבר עימו לאחר מכן.
עוד מדגיש מר נעים בסעיף 6 לתצהירו, כי הנתבעת לא הדגישה בפני
המשווקים בדבר ביטול כביכול של התאמת העמלה, בהתאם לשינוי שיעור המע"מ. לטענתו, אילו היה מדובר בשינוי מכוון, היה מי מאנשי הנתבעת מודיע על כך במיוחד למשווקים הותיקים עקב העובדה שמדובר בשינוי מהותי.
לחילופין, סובר הוא כי היה מקום להדגיש נתון זה במפורש בנספח העמלות, ולא להבליע אותו בהסכם.
לגרסתו, ההסכם הוא ממש חוזה אחיד, לכל דבר ועניין. השליטה מוחלטת עליו הייתה בידי הנתבעת ואף את המכתב ששלחה הנתבעת ביום 16.3.00 יש לראות כתכתיב חד צדדי ומגמתי מצידה, ולא כמתן אפשרות הידברות בין צדדים שווים לחוזה, ותיקונים מושכלים שבוצעו בהסכמה.
אשר להסכם ההפצה החדש, שנחתם עימו בחודש אוגוסט 2004, לאחר שהתביעה הייתה תלויה ועומדת, שם כבר נכללה ההוראה לפיה העמלה כוללת מע"מ, ושינויים בגובה המע"מ ישפיעו על שיעור העלייה.
אכן, כשהופחת שיעור המע"מ ל-16.5% שונתה עמלת המשווקים בהתאם לשינוי זה.
מר נעים מעיר בסעיף 13 לתצהירו, כי הוראת סעיף 8 להסכם, עליה נתלתה הנתבעת, לא נועדה להטיל את החיוב במע"מ על שכם המשווקים.
לדעתו, הוראה זו נקבעה משום שמפעל הפיס, שאינו מחויב על פי דין בגביית מע"מ ולא מקזז מע"מ בגין תשומות, רצה להסיר מעצמו את הצורך לעשות בעניין המע"מ ועל כן נקבע כי האחריות בעניין זה מוטלת על המשווק.
דבר זה, לא נועד לגרוע או לפגוע במצבם של המשווקים, במקרה של שינויים בשיעור המע"מ, אלא לשמור על המצב הקיים בכל הנוגע לתשלום העמלות.
מר נעים מוסיף בהמשך סעיף 13 לתצהירו כי במסגרת ההתקשרות בשנת 2000, ערכה הנתבעת רה-אורגניזציה בתחום ההפצה אך כל זה לא נגע להוראה, לפיה העמלה שמפעל הפיס מחויב לשלם למשווקים הינה בתוספת למע"מ, ושיעורה משתנה כפי שישתנה שיעור המע"מ מעת לעת.

מר אלחנן טלמור, התובע 2, אף הוא תמך את יתדות התביעה בתצהיר עדות ראשית מטעמו.
מר טלמור הסביר את שיטת העבודה של המשווקים מול מפעל הפיס.
הוא ציין כי שימש במשך למעלה מ-20 שנה, כמשווק של מפעל הפיס, החל משנת 1984. נוכח עיסוקו הוא מכיר היטב את המערכת של מפעל הפיס.
המצהיר, מר טלמור, מתאר את התקשרותו עם מפעל הפיס בשנות ה-90' של המאה הקודמת.
אשר להתקשרות משנת 2000 היא הרלבנטית להליך הנוכחי, מציין המצהיר כי במהלך חודש מרץ 2000 החליטה הנתבעת לבצע רה-אורגניזציה, בכל הנוגע לגבולות הגיאוגרפים של אזורי ההפצה השונים, מטלות המשווק ואף הפחתת עמלות המשווק.
לשיטת המצהיר, מר טלמור, הוחתמו התובעים 5-1 על חוזים שהם יצירי כלאיים ולכן יש בהם נספחים כפולים ולא ברורים.
אכן, החוזים הכילו התייחסות לשתי תקופות. מיום 1.4.00 ועד 31.7.00, ומיום 1.8.00 ואילך.
התקופות השונות מתייחסות לאיזורים גיאוגרפיים שונים אך גם לשוני בעמלות.
אשר לשוני בעמלות, צורף כנספח 4 א' העתק של נספח העמלות מחוזה ההפצה הקודם לשנת 1995, והוא זה שחל בתקופת הביניים. כמו כן, צורף נספח 4 ב' שהוא נספח עמלות חדש שמציג, לטענת המצהיר, את אותו עיקרון שהיה קבוע בנספח 4 א' הקודם, רק בצורה של טבלה.
לגבי התובעים 10-6 שלא היו בעבר משווקים של מפעל הפיס, נחתם חוזה הפצה החל מיום 31.7.00, אשר כלל מלכתחילה רק את נספח 4 ב'.
אשר לנסיבות החתימה על ההסכם בחודש מרץ 2000 גורס מר טלמור בסעיף 14 לתצהיר, כי מר סוטניק, מ"מ מנכ"ל מפעל הפיס דאז, השפיע עליו לחתום בבהילות בשעות הערב מבלי שאפשר לו לבחון את ההסכם ומבלי שנאמר לו דבר כי ההסכם ונספחיו כולל שינוי כלשהו בנוגע לשיטת חישוב המע"מ. ראו גם סעיף 15 לתצהיר.

כאשר השתנה שיעור המע"מ בישראל מ-17% ל-18%, סבר מר טלמור, לגרסתו בסעיף 17 לתצהיר, כי היה ברור לו שכמקובל יוגדל שיעור העמלה בהתאם להגדלת שיעור המע"מ. את המכתב מיום 12.6.02, הוא קיבל, לטענתו, בהפתעה מוחלטת. ראו סעיף 19 לתצהיר.
בסעיף 20 לתצהיר מציין הוא כי מדובר בחוסר תום לב ובהתנהלות לא הוגנת מצד מפעל הפיס.
לגרסתו, בכל ההסכמים הקודמים, נקבע כי העמלה תהא בתוספת מע"מ כשיעורו מעת לעת. מצטט הוא מהוראות ההסכמים בשנים 1990, 1995 ומפנה אף לסעיף 8.1 להסכם משנת 2000.
סעיף זה מפנה לנספחים 4 להסכמים עם קבוצת התובעים 1 - 5: הן נספח 4 א' והן נספח 4 ב'.
שני הנספחים הללו, מזכירים את ההוראה בדבר עדכון העמלה, כנגזרת של עדכון שיעור המע"מ.
נספח 4 א' בדרך של מלל ונספח 4 ב' בדרך חזותית באמצעות טבלה.
מר טלמור, המצהיר, סבור כי בכל הנוגע להסכמי ההפצה, שנחתמו עם התובעים 6 - 10, גם בהסכמים עימם סעיף 8(1) מפנה לאמור בסעיף 1.3 לנספח 4, אלא שבנספח זה, לא קיים כלל סעיף 1.3 ואין כל הוראה המתייחסת לעדכון המע"מ. למעשה, ההסכם שותק בנקודה זו.
המצהיר, מר טלמור, סבור כי אין המדובר בשינוי מכוון. לגרסתו, כמודגש בסעיף 28 לתצהירו, זהו ניסיון פתלתל של הנתבעת לאחוז בחבל משני קצותיו.
המצהיר מציין, כי טענות הנתבעת נטולות היגיון מסחרי.
לדידו, אילו היו המשווקים מודעים לכוונת מפעל הפיס, להימנע מלעדכן את שיעורי העמלה בהתאם לעליית שיעור המע"מ, אזי היו נמנעים מלחתום על הסכם השיווק, או לכל הפחות, מנהלים משא ומתן ביחס לרכיב זה.

בסעיף 30 לתצהירו, מציין המצהיר מר טלמור, כי ראיה נוספת לכך שלא היתה כל כוונה לשנות את ההתייחסות לשינוי המע"מ, היא שמפעל הפיס, בחוזים חדשים ומאוחרים שנחתמו בשנת 2004, הוסיף להסכמים החדשים את ההוראה שהיתה קיימת כל השנים הקודמות ביחס לשינוי שיעור המע"מ, לפיה במקרה של שינוי המע"מ, העמלה שהמשווק מקבל בפועל אינה משתנה ומתווסף אליה המע"מ המעודכן לפי שיעור שייקבע מעת לעת.

המצהיר מציין, כי המשווק האזורי מהווה מעין "צינור" להעברת המע"מ, ביחס לרכיב עמלת הזכיין ורכיב עמלת המשווק לרשויות המס.
לכן, סבור הוא, כי אין כל היגיון בכך שהמשווק ישא על חשבונו, גם בהעלאת שיעור רכיב המע"מ בגין עמלת הזכיין.
היה מקום, אם כך, כי מפעל הפיס יורה בשנת 2002 על הפחתת עמלת הזכיינים, באותו אופן ביחס לרכיב המע"מ, ששונה, אך הוראה כזו לא ניתנה מעולם. ראו סעיפים 31 - 33 לתצהיר.
המצהיר, מר טלמור, מבקש לדחות את גרסת הנתבעת וסבור כי נעשה לו ולחבריו המשווקים עוול קשה, חרף העובדה שנושא המע"מ אינו אמור להעשיר את הנתבעת.

מטעם קבוצת התובעים 6 - 10 הוגש תצהירו של הנתבע 6, מר שמואל ניר. מר ניר שימש כמשווק אזורי של נתבעת באיזור "שומרון" בשנים 2000 - 2004. מר ניר מציין כי נחשף למכרז שפרסמה הנתבעת, במחצית הראשונה של שנת 2000.
לגרסתו, מעיון במסמכי המכרז עלה, כי המשווקים יהיו זכאים לקבל בפועל, עמלה קבועה ומוגדרת.
אליבא דסעיף 3 לתצהירו של מר ניר, הדבר עלה בבירור מהטבלה שצורפה כנספח 4 לנוסח הסכם השיווק.
בטבלה זו, הופיעו בעמודות שונות, שיעור עמלת המשווק, שיעור עמלת הזכיין ושיעור המע"מ.
לגרסתו של מר ניר, בסעיף 4 לתצהיר, כאשר הכין את התכנית העסקית לא עלתה על דעתו כלל, כל אפשרות ששיעורי עמלה יופחתו במהלך החוזה, בשל שינוי בשיעור המע"מ.

בהמשך הוא מציין, בסעיף 5 לתצהיר, כי התכנית העסקית, אותה הגיש למפעל הפיס, התבססה על שיעורי עמלה הקבועים בטבלה, המופיעה בנספח 4 להסכם השיווק. אכן, הוא נבחר כמשווק וחתם על הסכם השיווק, נספח ב' לתצהירו, הזהה עם ההסכמים, נספחים ג' שנחתמו עם התובעים 7 - 10.

במחצית הראשונה של חודש יוני 2002, כאשר הועלה שיעור המע"מ מ - 17% ל - 18%, התפלא המצהיר, מר ניר, לגלות את חוסר תום ליבו של מפעל הפיס. בסעיפים 8 - 10 לתצהיר, הוא מציין כי לא שיעור בנפשו, שגוף ציבורי בעל מוניטין יגלגל על המשווקים עלויות נכבדות, עליהן אין להן כל שליטה, שמוכתבות ע"י המחוקק.
התכנית העסקית אותה ערך, התבססה על אחוז קבוע ובלתי ניתן לשינוי של עמלה, אשר המשווק זכאי לקבלה בפועל.
לטענתו, אילו היה יודע כי שינוי המע"מ ישפיע על הרווחיות שלו, הדבר היה משפיע על אופן הצגת התכנית העסקית מטעמו. לגרסתו, הדבר חמור שבעתיים נוכח העובדה שהנתבעת מגלגלת על המשווקים, גם את שינוי רכיב המע"מ בגין עמלת הזכיינים.
הוראה להפחתת עמלת הזכיינים, באופן זהה להפחתת עמלת המשווקים, עקב שינוי המע"מ, לא ניתנה מעולם. ולשיטתו, הדבר אומר דרשני.
מר ניר חותם את תצהירו, בסעיף 11 ,בטענה כי שאר המשווקים שותפים לעמדתו.

התובעים תמכו יתדותיהם, גם בחוות דעת מומחה. זוהי רואת חשבון אריאלה זוכוביצקי. חוות דעתה עסקה בחישוב הפסדי העמלה שנגרמו לתובעים, לטענתם, בחודשים יוני - אוקטובר 2002 (כולל) עקב אי עדכון העמלה בהתאם לעליית שיעורי המע"מ מ - 17% ל - 18% ביום 15.6.02.

עדויות הנתבעת :
מטעם הנתבעת, הוגשו תצהיריהם של מר אלי לוי, מנהל חטיבת הכספים והכלכלה של מפעל הפיס וכן של מר שי אלמוג, אשר שימש כראש אגף השיווק של מפעל הפיס, עד שעזב את עבודתו שם בחודש ספטמבר 2001.
מר אלי לוי, סקר את השינויים בשיעורי המע"מ שחלו מאז יולי 1985 ועד היום.
הוא מסביר כי עוסק מורשה, כגון המשווקים, מחוייב בתשלום מס ערך מוסף לשלטונות מע"מ בגין הכנסותיו, אך, במקביל, הוא רשאי לקזז מהמס הנ"ל את המע"מ בגין תשומותיו. ראו סעיף 4 לתצהירו.
לעומת זאת, הנתבעת הינה גוף ללא כוונת רווח.
היא אינה עוסק מורשה ולפיכך אין באפשרותה לקזז את תשלומי המע"מ המשולמים למשווקים. מכאן, כאשר גדל שיעור המע"מ, גדלה גם הוצאתו של מפעל הפיס, שאינה ברת קיזוז. ראו סעיף 5 לתצהירו.

לדבריו, תקציב מפעל הפיס, נקבע בראשית כל שנת כספים, בהתבסס על המע"מ הנהוג באותו מועד והקבוע בהסכם.
עליית שיעור המע"מ במועד מאוחר יותר, יוצרת למפעל הפיס הוצאה נוספת שאינה מתוקצבת ושלא ניתן להתקזז בגינה.
אי לזאת, סבור המצהיר, מר לוי, כי ביטול ההוראה, לפיה יש לעדכן את עמלת המשווק על פי השינויים בשיעור המע"מ, כפי שבוטלה בהסכמי שנת 2000, מבוססת על היגיון כלכלי מוצק.
המצהיר מציין כי, ביטול הסעיף עשוי לפעול לטובת המשווקים במקרה של הפחתת שיעור המע"מ.
המצהיר מציין כי, התובעים 1, 7 ו-10, שהיו משווקים על פי הסכמי שנת 2000 זכו גם במכרז 2004, דבר שמזים את טענתם של התובעים, כי הנתבעת מפעילה עליהם לחץ פסול ועושה בהסכמים המחודשים קרדום להגנתה. ראו סעיף 11 לתצהיר.
הסכמי 2004 נחתמו לאחר שהוחזרה הוראת העדכון אליהם, לפי דרישת המשווקים.
אילו לא היתה מוחזרת הוראת העדכון, הרי בעקבות הפחתת המע"מ, היו משווקי 2004 יוצאים נשכרים. העמלה היתה עומדת בעינה בעוד שיעור המע"מ קטן וכך היה נותר יותר ממון בכיסם. ראו סעיף 15 לתצהיר.
מר לוי טוען, כי המשווקים של מפעל הפיס, שהיו צד להסכם משנת 2000, הינם אנשים המבינים היטב בכספים, שכן כל אחד מהם מנהל עסק בעל מחזור שנתי ממוצע של כ - 260,000,000 ₪. באנשים מסוג זה, אין לחשוד בחוסר הבנה.
לגרסתו בסעיף 16 לתצהיר, התובעים הבינו היטב את המשמעות של ביטול הוראת העדכון, בשעה שחתמו על הסכם 2000. אך, בחרו לשתוק ולהמתין להתפתחויות שיביא העתיד מתוך כוונה לבחור את סוג התגובה בהתאם לתועלת שתצמח להם.
אם תחול הפחתת מע"מ - ישתקו, מאחר שביטול הוראת העדכון פועל לטובתם.
אם תחול עליית מע"מ - יעלו בדיעבד טענה כאילו ביטול ההוראה לא היה בהסכמה.

העד הנוסף מטעם הנתבעת, מר אלמוג, מתאר את נסיבות ההתקשרות עם כל אחת מקבוצות התובעים.
הוא חוזר ומסביר כי במסגרת ההיערכות של שנת 2000 בוצעו שינויים משמעותיים אצל הנתבעת במטרה להפחית הוצאות ולייעל את מערך השיווק.
בין השאר, שונתה החלוקה הגיאוגרפית של האיזורים והרכב נקודות המכירה הכלולות באיזורים ואף הורעו התנאים הכספיים, דהיינו, הופחתו עמלות השיווק, המגיעות למשווקים. ראו סעיף 10 לתצהירו.

המצהיר מר אלמוג, חוזר ומבאר את שלושת מערכות ההסכמים, של הסכמי השיווק לשנת 2000.
הוא חוזר ומסביר, כי עם המשווקים היוצאים נחתם הסכם ביניים בלבד.
זהו הסכם שנחתם בחודש מארס 2000 ונכנס בתוקף ביום 1.4.00 ותוקפו עד ליום 31.7.00.
סוג נוסף של הסכם, הינו הסכם קבע, אשר נחתם עם המשווקים הותיקים לתקופת הקבע מיום 1.8.00 ואילך. אלה התובעים 1-5.
סוג נוסף של הסכם, הינו הסכם קבע שנחתם עם המשווקים החדשים, התובעים 6-10 בחודש יוני 2000. ההסכם נכנס לתוקפו מיום 26.7.00 ואילך.
לגירסת המצהיר מר אלמוג, בכל ההסדרים הללו הושגה מטרה משותפת והיא השוואת התנאים לכל המשווקים בכל אחת מן התקופות.
בתקופת הביניים הן המשווקים היוצאים והן המשווקים היוצאים, פעלו בהתאם למערכת התנאים הקודמת שהיתה נהוגה בהסכם של שנת 1995. בתקופת הקבע, הן המשווקים הותיקים והן המשווקים החדשים פעלו בהתאם לתנאי המערכת החדשה שהונהגה לראשונה בהסכם משנת 2000 עם תחילת תקופת הקבע.

העמלות והתנאים החדשים בתקופת הקבע, שונו גם לגבי המשווקים החדשים וגם לגבי המשווקים הותיקים והם באו לכדי ביטוי בנספח 4 להסכם 2000 למשווק החדש ובנספח 4ב' להסכם 2000 למשווק ותיק.

במסגרת השינויים שבוצעו, הופחתו עמלות המשווקים בכרטיסים השונים, כמפורט בסעיף 18 לתצהיר.
אשר לנושא המע"מ, לטענת המצהיר נקבע, כי העמלה לא תעודכן בהתאם לשינויים בשווי המע"מ והמע"מ יהפוך להיות מרכיב קבוע, ראו סעיף 19 לתצהירו.
המצהיר מר אלמוג גורס, כי הביטול של עדכון סעיף העמלה נעשה במכוון ובתום לב.
ביטול סעיף העמלה אכן העביר את הסיכון והסיכוי לצידם של המשווקים, אולם עד לביצוע השינוי הנ"ל בשנת 2000, חלפו שנים רבות מבלי שחל, שינוי כלשהו בשיעור המע"מ.
לכן, ביטול סעיף עידכון העמלה נראה במידה רבה בעת ביצועו, כבעל משמעות תיאורטית ביחס לשינויים אחרים כגון שינוי גבולות האיזורים, הפחתת אחוזי העמלות ועוד. ראו סעיף 20 לתצהירו.

מר אלמוג גורס, כי המשווקים הותיקים היו מודעים לשינוי התנאים, לרבות השינוי בנושא המע"מ.
הוא מסביר בסעיף 21 לתצהירו, כי כל אחד מעשרת המשווקים הותיקים הוזמן לשיחה.
לאחר שהמלצות הועדה לשינויים בסדרי ההתקשרות עם המשווקים אושרו ע"י דירקטוריון מפעל הפיס ביום 9.3.00, נשלחה לכל המשווקים טיוטא מלאה ומסודרת של הסכם שנת 2000 על מנת שכל משווק יקרא את הנוסח, יכיר את כל השינויים ויקבל הזדמנות להביע את עמדתו או במידת הצורך להציע ביצוע תיקונים בנוסח ההסכם לפני חתימתו.
אכן, המשווקים שהיו מעוניינים בכך העירו את הערותיהם בכתב כאשר הנתבעת התייחסה לכל ההערות. תכתובות בעניין זה צורפו כנספחים ח' לסעיף 22 לתצהיר.

בעקבות ההערות שהתקבלו הוכן מסמך מאוחד ומתקן מיום 16.3.00 שכלל תיקונים והבהרות.
מסמך זה היווה חלק אינטגראלי מהסכם שנת 2000 המשווק הותיק. גם עליו הוגשו הערות, נספחים ח'6- ח'9 לתצהיר, סעיף 24 שם.
נספחים אלו נערכו גם לאחר שההסכם נחתם, דבר המעיד לטענת המצהיר על מערכת היחסים הטובה ועל השתדלותה של הנתבעת להדגיש ככל האפשר את השינויים בפני
המשווקים הותיקים.
המצהיר מפנה לסעיפים 1.1 להסכם - הצהרות הצדדים בדבר רה-ארגון של מערכת השיווק.
סעיפים 2, 30 להסכם - בדבר מודעותם של המשווקים הותיקים, לשינויים שיחולו בתנאי ההתקשרות עימם לאחר תקופת הביניים. ראו סעיפים 27-28 לתצהיר.

מר אלמוג סבור כי המשווקים הותיקים ידעו והבינו היטב את כל הכתוב בהסכם שנת 2000 וחתמו עליו מתוך הסכמה מלאה.
אשר למשווקים החדשים, רק לאחר שהתגבש תוכנו הסופי של הסכם שנת 2000 למשווק הותיק, ניתן היה לערוך את הסכם שנת 2000 למשווק חדש. זאת מתוך המגמה לשמור על אחידות ושוויוניות בין שני סוגי המשווקים.
באביב 2000 פורסמה פנייה של מפעל הפיס לקבלת הצעות מועמדות של משווקים חדשים. כל מעוניין בהגשת מועמדות רכש ערכה שהכילה את המסמכים הרלוונטיים להגשת מועמדות.
בערכה נכלל נוסח ההסכם למשווק החדש על כל נספחיו ולרבות נספח 4. ראו סעיף 30 לתצהיר.
המשווקים החדשים, התובעים 6-10, עברו הליכי מיון מגוונים בטרם חתמו על ההסכם. איש מהם לא העלה השגה בקשר לנוסחו של נספח 4 להסכם ובקשר לכך שבסעיף 8 להסכם נזכרת הפנייה שגויה לסעיף 1.3 בנספח 4, על אף שאין בנספח 4 סעיף כזה. ראו סעיף 31 לתצהיר.

המצהיר סבור כי בזמן הארוך שחלף בין קבלת הארכה ובתוכה הסכם השיווק המלא, לבין מועד החתימה על אותו הסכם, היתה למשווקים החדשים הזדמנות לקרוא בעיון ובקפדנות את הסכם השיווק ולהעיר את הערותיהם.
השאלות המצריכות הכרעה:

ראשית במישור העובדתי:
יש להבחין בין שתי קבוצות המשווקים.
התובעים 1-5 מצד אחד והתובעים 6-10 מצד שני.
ההסכם עם התובעים 1-5 מצריך התייחסות לשתי התקופות, הן לתקופת הביניים מיום ה-1.4.00 ועד ליום 31.07.00 והן לתקופת הסכם הקבע מיום 1.8.00 ועד ליום 31.7.00 .

אשר למשווקים הותיקים:
האם המשווקים הותיקים ידעו והבינו, כי קיים שינוי מהותי בין אופן חישוב העמלות בהסכמי 1995 , לבין אופן חישוב העמלות בהסכמי שנת 2000?
האם ניתנה למשווקים הותיקים הזדמנות לבחון כהלכה את השינוי המתייחס לרכיב העמלות?
האם שינוי הגרסאות והעדר הופעתם של סעיפים 1.1- 1.3 בנספח 4ב' להסכם מיום 1.8.00, אלא טבלה חזותית בלבד, הוא הגילוי היחיד שנעשה כלפי המשווקים הותיקים בסוגיה זו?
האם זה הוא גילוי נאות?

אשר למשווקים החדשים:
האם ניתנה להם הזדמנות לבחון כהלכה את יצירת הזיקה והתלות בין שיעור העמלה לשיעור המע"מ?
האם יש מקום להסתמכות המשווקים בתכנית העסקית אותה הגישו למפעל הפיס, על הפרדה ואי-תלות בין שיעור העמלה ובין שיעור המע"מ?

אשר לאחריות מפעל הפיס:
האם מפעל הפיס צריך היה להדגיש בפני
המשווקים הותיקים את השינוי בתנאי ההצמדה של המע"מ לעמלה? האם מוטלת על מפעל הפיס חובת תום לב מוגברת, וזאת בהתחשב במעמדו בגוף ציבורי? האם יצא מפעל הפיס ידי חובת תום הלב המוטלת עליו, בהתנהגותו כלפי המשווקים הותיקים והחדשים, על דרך של מסירת הטיוטא?

האם מפעל הפיס צריך היה להדגיש בפני
המשווקים, ותיקים וחדשים גם יחד, את השינוי בתנאי ההצמדה של המע"מ לעמלה, לאחר שקיבל את התוכנית העיסקית שאלה הגישו לעיונו. האם אין בכך משום אינדיקציה לאומד דעת המשווקים, בעת כריתת החוזה, שמפעל הפיס היה צריך להבחין בה ולפעול לפיה.
לשון אחרת, האין זו הסתמכות של המשווקים, על התוכנית העיסקית אותה הגישו למפעל הפיס, היוצרת מצידה חובת גילוי מוגברת על מפעל הפיס?

יש להידרש גם לשאלה שעוררו המשווקים, באשר לצפיות שהתעוררה אצלם, נוכח העובדה שההסכם שלהם עם הזכיינים, נותר בתנאים הקודמים, כלומר ניתוק ההצמדה בין העמלה לבין המע"מ.

האם הישארות מנגנון זה על כנו במערכת היחסים בין המשווקים לבין הזכיינים, מטיל על מפעל הפיס, חבות מוגברת כלפי הזכיינים, להדגיש ביניהם את ביטול מנגנון זה במערכת היחסים בין המשווקים לבין מפעל הפיס?
האם אין בכך כדי לפגוע בזכויותיהם של המשווקים באופן בלתי סביר?

נבחן את הסוגיות אחת לאחת.

המשווקים הותיקים:

עובדתית, הוכח כי המשווקים הותיקים, באו ממציאות לפיה הייתה אי-תלות בין שיעור העמלה ובין שיעור המע"מ. ההסכמים הקודמים משנת 1995 הכילו הפרדה מפורשת.
ברם, ההסכמים החדשים, גם לתקופת הביניים וגם לתקופת תחולת הסדר הקבע, לא הכילו הפרדה אשר כזאת.
אני מקבלת את גרסת העדים לוי ואלמוג ,עדי הנתבעת, לפיה הוחלט לערוך שינויים משמעותיים במערך השיווקי של מפעל הפיס, משנת 2000 ואילך.
עוד אני מקבלת את גרסתם, כי השינויים באו לידי ביטוי בסדרה של פרמטרים, לא בהכרח בנושא הצמדת העמלה אל שיעור המע"מ. השינויים התייחסו גם להפחתת שיעורי העמלה עבור כרטיסים שונים, וגם לשינויים באיזורים הגיאוגרפיים שהוקצבו לכל משווק.
גרסה זו, מתיישבת גם עם גרסתם של התובעים, כפי שהובאה מפי ה"ה טלמור וניר. התובעים הללו העידו כי אכן ההסכמים לשנת 2000 הכילו שינויים לעומת ההסכמים הקודמים משנים 1995-1990.

אני קובעת כי לשון ההסכמים כפי שנחתמו עם המשווקים הותיקים לשנת 2000, אכן תואמת את הפרשנות אליה חותרת הנתבעת.
כלומר, מבחינה לשונית, בהסכמים אלה ישנה הצמדה של שיעור המע"מ לשיעור העמלה. מהסכמים אלה עולה, כי בין אם יעלה שיעור המע"מ, ובין אם יפחת , גובה העמלה שזכאים המשווקים לקבל מעת מפעל הפיס לא ישתנה.
אם יעלה שיעור המע"מ, יחול ההפסד על ראשם של המשווקים. אם יפחת שיעור המע"מ, יזכו המשווקים ברווח.
כך או כך, העמלה שמשלם מפעל הפיס למשווקיו לא תשתנה.

לכאורה, יכולנו לעצור כאן. ברגע שלשון החוזה ברורה, ושני הצדדים חתומים עליה, אין לנו צורך להבהיר עוד את הרקע שאפף את נסיבות החתימה. חוזה חתום מדבר בעד עצמו ומתפרש מתוכו.
מכיוון שהחוזה כאן קושר בין העמלה לבין שיעור המע"מ, מה לנו עניין עוד בחוזים קודמים משנת 1995 ו1990? ראינו כי החוזה השתנה בפרמטרים נוספים כגון האיזורים הגיאוגרפיים בשיעורי העמלות.

על כך לא מחו התובעים. מכאן ניתן להסיק, כי שיעורי העמלה השתנו גם ככל שהדבר נוגע להצמדה לשיעורי המע"מ.
נותר לבחון את השאלה האם הוטעו התובעים על ידי התנהלות הנתבעת?
האם לא ניתנה לתובעים ההזדמנות לבחון כדבעי את השינויים להסכם?

מהמסכת העובדתית, ששני הצדדים הביאו לנגד עיני, אני קובעת, כי הנתבעת איפשרה לתובעים 1 - 5 די והותר שהות לבחון את לשון ההסכמים.

התובעים 1 - 5 קיבלו אפשרות לעיין בהסכמים במהלך חודש מרץ 2000 ולהעיר את הערותיהם.
חלק מן ההערות זכו להתייחסות אופרטיבית. חלק מן ההערות נדחו. אך בפירוש אין לומר, כי התובעים הושתקו מלומר את דברם.
אין לראות בחוזה שנכרת בין המשווקים הותיקים לבין מפעל הפיס, משום חוזה אחיד.
זהו חוזה יחידני בין מפעל הפיס לבין המשווקים, כאשר למשווקים ניתנו כל הכלים לנהל משא ומתן על תנאיו.
טענות המשווקים הותיקים כאילו השינוי בנושא הצמדת שיעור העמלה אל שיעור המע"מ לא הודגש בפני
הם בצורה מספקת עובר לחתימה על ההסכם, אינן יכולות לעמוד.
המשווקים הותיקים, ידעו את כוונת מפעל הפיס לערוך שינויים מפליגים בתנאי ההתקשרות. הם קיבלו לידיהם טיוטת חוזים ובהם השינויים המדוברים, לרבות השינוי בדבר הצמדת שיעור העמלה אל שיעור המע"מ.היה באפשרותם לבחון את תנאי ההתקשרות מבעוד מועד.
אין לדעת האם המשווקים הותיקים היו מודעים לשינוי בנושא זה, כפי שטוענת הנתבעת, אך בחרו להחריש, או שמא נעלם מעיניהם הדבר כפי שטוענים התובעים.
מכל מקום, לצורך ענייננו, די בכך שאקבע, כי למשווקים הותיקים ניתנה הזדמנות לעמוד על השינוי דנן.

אין לומר, כי הנתבעת הטעתה את המשווקים הותיקים, והסתירה מהם שינוי מהותי במערך ההתקשרות.
הנתבעת פרשה בפני
התובעים את כל מכלול השינויים. אם התובעים התרשלו ולא הבחינו בשינוי זה, או שהבחינו, אך בחרו להחריש, התוצאה היא אותה תוצאה.

מרגע שהשינוי הובא לידיעתם של התובעים, והם חתמו על החוזה בכל זאת, יש לראותם מחוייבים לפיו.

בהקשר זה, אני רואה לנכון להוסיף ולצדד בעמדה שהובעה מפי עדי הנתבעת.
התובעים 1 - 5 אינם הדיוטות חסרי ניסיון. מדובר באנשי עסקים מנוסים, המגלגלים מזה שנים מחזור עסקים של מאות מיליוני שקלים.

התובעים 1 - 5 ללא ספק נעזרים באנשי מקצוע ראויים, לבדיקת החוזים עליהם הם חותמים. בין בתחום עריכת הדין ובין בתחום ראיית החשבון. חזקה על התובעים 1 - 5, כי העמידו את טיוטות החוזים למבחן של אותם אנשי מקצוע ראויים, בטרם חתמו עליהם.
אם לא עשו כן, רובצת האחריות החוזית - לפתחם.

טענות כגון: "לא ידעתי", "לא הבנתי", "לא קיבלתי הזדמנות לקרוא", הן טענות הנשמעות מדי פעם מפי קבוצות אוכלוסייה שונות, בעיקר אוכלוסיות חלשות. גם גורמים אלה אינם נענים תמיד בחיוב.

הפסיקה קובעת:

"דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא".
{ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים, פ"ד מד(1) 341, בעמ' 348.}"

קל וחומר בענייננו. כאשר התובעים 1 - 5 הנם כאמור אנשי עסקים בקיאים ומנוסים, שקיבלו הזדמנות נאותה וזמן ראוי לבחון את טיוטת החוזים , בינם לבין עצמם ועם אנשי מקצוע מטעמם, מתוך מודעות לכך שבהסכמים ישנם שינויים לעומת ההתקשרויות בשנים עברו, 1990, 1995.

אי לכך, אין לשעות לטענות התובעים 1 - 5 , בדבר חוסר הזדמנות נאותה לבחון את תנאי החוזה בטרם נחתם.

מכאן, נעבור לבחון את ההתקשרות, מן הזווית של אחריות מפעל הפיס.
האם הייתה כאן התנהלות בלתי הוגנת מצד מפעל הפיס ?
האם בחוסר תום לב, "הגניב" מפעל הפיס אל תוך החוזה, תנאי הצמדה בין שיעורי העמלה לבין שיעור המע"מ?
לטעמי התשובה שלילית.
שינוי כזה אכן נעשה, אולם אין לומר כי נעשה בחוסר תום לב.
נעשו עוד שינויים שהרעו את מצבם של המשווקים הותיקים לעומת חוזי העבר.
שינויים אלה הובאו לידיעתם מבעוד מועד. היה באפשרותם להבחין בהם, ולנהל משא ומתן עליהם. עתה, לא יוכלו להישמע בדיעבד בטענה לבטלות תנאים שנחתמו כדין.

על כך כבר חיווה בית המשפט העליון את דעתו:

"משאני חרד למגמה ההולכת וגוברת של בעלי-דין להתחמק מקיום חוזים, בכל דרך שהיא, בבחינת: 'חוזה-לך-ברח', מצאתי לנכון להוסיף מילים מספר: 'קדושת החוזה', או 'קדושת חופש החוזים', כבר, כנראה, הולכת ומאבדת את קדושתה, על מזבח האיזון בין עקרון זה לעקרונות חברתיים, כלכליים ואחרים, ואולי ניתן עוד להחזיק, במידה כל שהיא, ב'חופש החוזים'. משצד אינו שבע רצון מתוצאות ההסכם שאליו הגיע בעל-פה או בכתב, הוא מנסה להתנער ממנו, בעזרת בית המשפט, אף-על-פי שהוא חייב בקיומו ובביצועו של ההסכם בתום-לב, בתואנות שונות, כשהוא מנסה להיעזר בטענות מאי-גמירות-דעת וטעות ועד לטענות בדבר אי-אפשרות קיומו של הסכם ואכיפתו או מנסה למצוא את מפלטו בטענה של 'תקנת הציבור', או כמו כאן בטענה של 'הסדר כובל', במסווה של תום-לב, כביכול, להפרת ההסכם, במקום לקיומו... נדמה לי שיש מקום להרהר מחדש באיזון שבין עקרון חופש ההתקשרות לבין העקרונות החברתיים, הכלכליים והאחרים, שמא הופר האיזון האמור יתר על המידה".
{השופט אריאל ברע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' p.r.s פ"ד נב(4) 721, 733.}"

כאשר בעלי הדין חתמו על החוזה, לאחר ששוכנעתי כי ניתנו אפשרויות מספקות לעמוד על השינויים שהוכנסו בהם לרבות השינוי בדבר הצמדת שיעור העמלה לשיעור המע"מ, אין לבוא ולערוך בנושא זה שינוי בדיעבד.

אני מקבלת, איפוא, את עמדת מפעל הפיס בסוגייה זו.

טענות התובעים 1 - 5 כי יש להוסיף את סעיף 1.3 לנספח 4 הישן, גם לנספח 4 החדש משום שהסעיף הושמט לטענתם מהסכם 2000 באופן מקרי ובטעות אינה במקומה, היא עומדת בסתירה לטענה כי תוכנו של סעיף 1.3 לנספח 4 הישן כלול בטבלה שצורפה לנספחי 4 החדשים.
מכל מקום לאחר שהסתבר כי התובעים 1 - 5 חתמו על ההסכמים לאחר שבחנו את הטיוטה בצורה מדוקדקת והעירו את הערותיהם, אין מקום לטענות אלה.
אי לזאת, יש לדחות את טענות התובעים 1 - 5 בדבר קיפוח, הטעייה, עמימות ובטלות ההצמדה בין שיעור המע"מ לבין שיעור העמלה.

יש לקבל בסוגיה זו את עמדת הנתבעת.
אכן, משהועלה שיעור המע"מ ביום 1.9.02 , התעוררה הבעיה ורבצה לפתחם של התובעים 1 - 5 . התובעים 1 - 5 לא השיגו על נושא זה בטרם שונה שיעור המע"מ למרות שראינו באמצעות נספחים ח6 - ח9 כי גם לאחר חתימת ההסכמים, העירו התובעים הערות בהקשר אליהם.

גם העובדה, שבהסכמים החדשים משנת 2004 בוטלה ההצמדה בין שיעור המע"מ, לבין שיעור העמלה, אינה אומרת כי התובעים 1 - 10 צדקו בטענה זו ככל שהדבר נוגע להסכמי שנת 2000.
אין להסיק משינוי הנסיבות שהיה לשנת 2004, בדיעבד לגבי הנסיבות שקדמו לכריתת החוזים בשנת 2000.
מה שהיה רלוונטי לשנת 2000 אינו רלוונטי בהכרח בשנת 2004 ולהפך.
הסבירות סובלת גם את הפרשנות שמציעה הנתבעת, לפיה לאור ההתנגדות של המשווקים להצמדה דנן בין שיעור המע"מ לשיעור העמלה, אשר מצאה ביטוי בין היתר בכתב תביעה זה, נאותה הנתבעת לילך לקראת המשווקים, והיא ביטלה את ההצמדה האמורה בחוזים החדשים.
אני מקבלת במישור זה, את גרסת מצהירי הנתבעת, כי נוכח היות המשווקים גורם חשוב ומשמעותי במערך של מפעל הפיס, העדיף מפעל הפיס שלא להתעמת עימם בנושא זה בחוזים החדשים, לאחר שגילו דעתם הפעם כי עניין זה חשוב להם.
העובדה שבשנת 2004 גילו המשווקים עניין בניהול משא ומתן על סעיף זה, בשונה משנת 2000, אינה יכולה לשנות בדיעבד את אופן או תנאי ההתקשרות של שנת 2000 שם לא נוהל משא ומתן על סעיף זה.

במאמר מוסגר יצויין, כי ימים הגידו כי גרסת הנתבעת גם במישור זה, הוכחה כמוצדקת.
דווקא עם ביטול ההצמדה בין שיעור המע"מ לבין שיעור העמלה, פחת שיעור המע"מ.
תחילה בשיעור של אחוז אחד מ-18 אחוז ל-17 אחוז בשנת 2005 ועד ימינו אלה כאשר שיעור המע"מ הוקטן ל-15.5 אחוז בלבד.

אילו היו המשווקים שומרים על הנוסח הקודם של ההסכם, הנוסח נשוא תביעה זו, אותו הם מוקיעים כחסר הגינות ותום לב, היו יוצאים היום ברווח.

אי לזאת, טענות המשווקים הותיקים נדחות בזה.

המשווקים החדשים:
טענות המשווקים החדשים, מחרות מחזיקות אחרי טענות המשווקים הותיקים.
אלה הם התובעים 6 - 10.

אולם, מעמדם של המשווקים החדשים, נחות יותר ממעמדם של המשווקים הותיקים.

בעוד שהמשווקים הותיקים, יכולים היו לטעון להנחות יסוד, המסתמכות על החוזים הקודמים אליהם הורגלו, המשווקים החדשים אינם נהנים מיתרון זה.
המשווקים החדשים, קיבלו לידיהם טיוטת חוזה, אותו לא הכירו בעבר והם היו אמורים ללמוד מבראשית את כל תנאיו.
בניגוד למשווקים הותיקים, אשר טענו כי היה מקום להצביע בפני
הם מפורשות 'ברחל בתך הקטנה', על שינוי הצמדת שיעור העמלה לשיעור המע"מ, טענה אשר נדחתה, המשווקים החדשים אינם יכולים לטעון זאת.

למשווקים החדשים, לא הייתה כל צפיות ביחס להסכם שנת 2000, לעומת הסכמים קודמים.
המשווקים החדשים, לא ציפו ולא היו צריכים לצפות להפרדה בין שיעור המע"מ לבין שיעור העמלה.
גם העובדה, שהמשווקים החדשים ערכו את תכניותיהם הכלכליות בהסתמך על שיעור המע"מ כפי שהיה ידוע להם ביום כריתת ההסכם, אינה מוסיפה נופך משמעותי לדרישתם.
ברי, כי תכנית כלכלית תיערך על יסוד נתונים כלכליים כפי שהיו ידועים במועד עריכתה.
אין לומר כי בשל כך, כבולים מפעל הפיס או המשווקים או ממשלת ישראל, לשיעור המע"מ הידוע במועד עריכת התכנית הכלכלית.
המציאות דינאמית. שינויים אפשריים. המשווקים לא היו יכולים כמובן, לערוך תרחישים שונים מאלה שהיו ידועים בעת עריכת החוזה.
ברם, אם לא צפו שינויים הרי שחובתם הייתה לצפותם.
מכל מקום, התכנית הכלכלית המשוערת שהמשווקים ערכו לעצמם אינה מצביעה על אחריות הנתבעת לקיבעון של שיעורי המס.
המשווקים היו צריכים בצד התכנית הכלכלית דנן לבחון היטב את החוזה, להבחין בסעיף היוצר אחידות בשיעור העמלה ללא קשר לשינויים בשיעורי המע"מ ולהבין כי אם יחול שינוי כלשהו בשיעור המע"מ תפחת או תקטן העמלה שלהם בהתאם.
רצה הגורל, ובתקופת חלותו של הסכם 2000, הועלה שיעור המע"מ, דבר שפגע ברווחיהם של המשווקים.
דווקא בתקופת חלותו של הסכם 2004, שם התעקשו המשווקים וניהלו משא ומתן בין היתר גם באמצעות תביעה זו, והביאו לבטלות התנאי של אחידות העמלה, פחת שיעור המע"מ.

אשר על כן, אני קובעת, כי טענות המשווקים החדשים כנגד סעיף המע"מ אינה ראויה להישמע והנני לדחותה בזה.

אחריות מפעל הפיס:
כפי שצוין לעיל, לדידי , לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת, מפעל הפיס מול המשווקים החדשים והישנים גם יחד.
מפעל הפיס יצא לדידי ידי חובתו במסירת טיוטת הסכמי ההתקשרות לבדיקת שתי קבוצות המשווקים.
מפעל הפיס העמיד את שתי קבוצות המשווקים, על קיום שינויים בהסכמים הללו, מול הסכמי העבר ואף ציין כי הדבר נעשה במסגרת של הערכות מחודשת, שנועדה להטיב את מעמדו של מפעל הפיס, כאשר ברור כי הדבר יעשה גם על חשבון המשווקים.
מכאן, הועבר נטל האחריות על שכם המשווקים לבדוק את תנאי החוזה על נספחיו.
מפעל הפיס, אינו מחויב להצביע בפני
המשווקים, על כל תג ותג בחוזה החדש.
די במסירת המסמך לבדיקתם.
אומנם, מפעל הפיס הוא רשות מעין ציבורית ועל כן האחריות עליו היא אחריות מוגברת.
אך, בנסיבות המקרה דנן דומני כי מפעל הפיס יצא ידי חובתו במסירת החוזים לבדיקת המשווקים ובהגדרה כי מפעל הפיס משנה את המערך והשינוי אינו בהכרח לטובת המשווקים.

ראו בע"א 87 / 144 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבנין מד (3) 769, שם בחן בית המשפט את חובת ניהול מו"מ בתום לב, המשמעות המשפטית והחוזית הנוגעת לכך בתקופת החוזה:

"התנהגות "בדרך מקובלת ובתום לב" נדרשת הן במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (סעיף 12(א) לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג-1973) והן בקיום של חיוב הנובע מחוזה או בשימוש בזכות הנובעת מחוזה (סעיף 39 לחוק) (776 ו-ז). (2) על-פי עקרון תום הלב במשא ומתן טרום-חוזי, מחויב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, ותוך נאמנות לרוח העיסקה ולמטרתה. השאלה המרכזית ביישום סעיף 12 לחוק היא, אם האמצעים שננקטו במהלך המשא ומתן מתיישבים עם דרישת תום הלב. במסגרת החובה לנהוג בתום-לב בעת המשא ומתן, על צד למשא ומתן גם לגלות למשנהו אותן עובדות אשר ניתן לצפות שצד תם-לב יגלה למשנהו, לרבות עובדות שהצד השני יכול היה לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העיסקה ומנסיבות המקרה ..."

לדידי, די בכך שמפעל הפיס הודיע לתובעים על שינויים בתנאי החוזה לעומת העבר.
אינני רואה חוסר תום לב, באי מיקוד הזרקור על השינוי בהצמדת שיעור העמלה לשיעור המע"מ.
שינוי זה תלוי בצד ג', קרי שינוי חקיקה, וימים הוכיחו כי יש ושינוי החקיקה היה עשוי לפעול דווקא לטובת המשווקים.
כך כאשר שינוי המע"מ הוקטן בתקופת חלותו של חוזה 2004.

עא 90 / 3912 eximin s. a, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ מז (4) 64:

"לעקרון תום הלב שני היבטים: מחד גיסא, המדובר בדרישה מצטברת, המציבה חיוב נוסף לחיובים המפורשים על-פי החוזה, הוא החיוב לנהוג בתום-לב. מאידך גיסא, זו גם הוראה ממתנת, המתירה במקרה המתאים סטייה מהדרישה לביצוע מושלם של החוזה (76 ו-ז)."

בית המשפט העליון גורס איפוא, כי החיוב לנהוג בתום לב מוטל על שני הצדדים גם יחד.
חובת הגילוי המוטלת על מפעל הפיס מתאזנת איפוא בצורך של הצד שכנגד, המשווקים, לבחון את תנאי החוזה על בוריים בטרם יבצעו את ההתקשרות.

פסק הדין הקלאסי בסוגיית תום הלב בדיני חוזים, הינו בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים לה (1) 828.
בית המשפט הדגיש שם את חשיבותה של תום הלב, והוא מהווה אבן דרך ביחס לחובה זו, הן בשלב מו"מ והן בשלב קיום החוזה.
עם זאת, גם שם, אין בית המשפט זונח את החבויות החוזיות שבצד חובת תום הלב. וכך הוא אומר:

"סעיף 39 לחוק החוזים מטיל את חובת תום הלב והביצוע בדרך המקובלת בכל הנוגע לקיומו של חיוב ולשימוש בזכות. נראה לי כי לביטויים "חיוב" ו"זכות" יש ליתן פירוש מרחיב, באופן שהם יכללו בחובם לא רק זכות, שכנגדה יש חובה, וחובה, שכנגדה יש זכות, אלא גם זכויות מהסוג של יכולת או כוח, וכן חירות וחסינות..."

אני מפרשת את האמור שם, באנלוגיה לענייננו, כך שעל מפעל הפיס אכן מוטלת חובת תום לב, וגילוי נאות.
אך מנגד, על המשווקים ותיקים וחדשים גם יחד, מוטלת חובה נגדית לפרוש בפני
הצד שכנגד את מלוא השגותיהם על החוזה מראש.
כמו כן מוטלת עליהם החובה לבדוק בכוחות עצמם את השינויים בחוזה ולהזהיר את עצמם שלא להתרשל בביצוע בדיקה זו.

אשר לאלמנט ההסתמכות של המשווקים הישנים והחדשים על התוכנית העיסקית שהגישו, התוכנית היא הצעה בלבד, שכמובן כפופה לשינויים חיצוניים. אין ספק ששינוי בשיעור המע"מ הוא שינוי חיצוני.
בנספח לחוזה ישנה הצמדה בין שיעור המע"מ לבין שיעור העמלה, כך שיש קורלציה בין רווחי המשווקים לבין שיעור המע"מ. עם זאת, שינוי בשיעור המע"מ עשוי להוות גם לטובת המשווקים ולא רק לחובתם, כפי שיסתבר בעתיד, על כן אינני רואה חובה להטיל על מפעל הפיס חובה מיוחדת להצביע בדווקנות על רכיב זה בפני
המשווקים, אפילו אם הגישו תוכנית עיסקית המסתמכת על שיעור המע"מ הקיים בהגשתם.

מסקנות סופיות:

אני מוצאת, כי מפעל הפיס נהג בתום לב ובדרך מקובלת בניהול מו"מ עם המשווקים, ותיקים וחדשים גם יחד.
אני מוצאת כי השינוי בשיעורי המע"מ, וכתוצאה מכך הפחתת שיעור העמלה שהמשווקים היו זכאים לה במועדים הרלוונטיים לחוזים נשוא התביעה, הוא שינוי שמצא ביטוי מפורש בנספחי החוזה.
אני מוצאת כי הנתבעת מפעל הפיס, גילתה בצורה מניחה את הדעת ובאופן נאות, בזמן ניהול המו"מ עם המשווקים, אודות השינויים שחלו בחוזה החדש.
הנתבעת אומנם לא הצביעה מפורשות על שינוי ספציפי זה, אך מסרה לידיהם את טיוטת החוזה לבדיקה וגילתה אוזנם בדבר שינויים גם לחובתם.
סבורני כי די בכך, ולא היה מקום להצביע באופן מדוקדק ופרטני על רכיב זה מבין מכלול הרכיבים האחרים שהשתנו בחוזה.
יש להניח גם לצד שכנגד, משווקים שהם אנשי עסקים מנוסים, למלא חבותם לבדוק את החוזים ואת התאמתם לצורכיהם ולציפיותיהם, בכוחות עצמם.
אני מוצאת כי גם מבחינה ציבורית אין דופי בהתנהלותו של מפעל הפיס במו"מ דכאן.
מערכת האיזונים בין צדדים לחוזה צריכה להישמר.
הטלת חובות יתר, על צד הנתפס כצד חזק לחוזה, עשויה לזעזע את מערכת האיזונים הזו שלא לצורך.
לתובעים דכאן ניתנו כל האפשרויות לניהול החוזים ומו"מ על תנאיהם.
אין לומר כי תניית ההצמדה בין שיעור המע"מ לבין שיעור העמלה הוגנבה והובלעה במסמכים, באופן שלא ניתן היה להבחין בה.
לטעמי, חובת הגילוי היא אומנם רחבה אך אינה מוטלת על כל תג ותג בחוזה.
יש להניח גם לצד שכנגד לעמוד בחובות של בדיקת חוזים עליהם הוא חותם, ולשאת בתוצאות חתימתו לאחר מכן.

התוצאה היא כי אני מחליטה לדחות את התביעה כלפי שתי קבוצות המשווקים.
סיכום:

מן המקובץ לעיל, נדחית התביעה.

הואיל והצדדים הסכימו על מתן

פסק דין
על יסוד הכתב, ללא הוכחות פרונטאליות, יש לפסוק את הוצאות המשפט לקולא.
אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"א בסיון, תשס"ז (7 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

גרוסמן נועה, שופטת
קלדנית: תמי פדל









א בית משפט שלום 220140/02 נעים אורי, טלמור אלחנן, אבנון עופר, פרומר ראובן, גודר דוד, ניר שמואל נ' מפעל הפיס בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/06/2007)