פסקי דין על אירית רטוביה | פסקי דין על גולוב אבנר | פסקי דין על שי פורת |

2473/06 דמ     10/06/2007




דמ 2473/06 אירית רטוביה נ' גולוב אבנר , שי פורת




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
דמ 002473/06


בפני
:
כב' השופטת מיכל לויט


10/06/2007
נ.צ. מר גמליאל
נ.צ. מר עמיר


בעניין:
אירית רטוביה



ע"י ב"כ עו"ד
יהודאי

התובעת
(הנתבעת שכנגד)

נ ג ד


1 . גולוב אבנר

2 . שי פורת



ע"י ב"כ עו"ד
כהנא

הנתבעים
(התובעים שכנגד)

פסק - דין

1. בפני
נו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה ותביעה שכנגד, לתשלום סכומים ששולמו ביתר על פי הנטען לתובעת.

2. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן:"התובעת") הועסקה על ידי הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן:"הנתבעים") כפקידה וכמנהלת משרד, מיום 1.4.01 ועד למועד פיטוריה.

ביום 4.2.04 הגישה התובעת תלונה למשטרה בגין איומים, כנגד עו"ד עילית רפאל, עו"ד ששכרה מהנתבעים חדר ושירותי משרד והיתה מהממונים על התובעת.
משטרת ישראל החליטה שלא להוסיף ולחקור את התלונה מהסיבה שנסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה (נספח ב' לתצהיר התובעת).

ביום 8.2.04 הודיע הנתבע 2 לתובעת כי היא מושעית מהעבודה עד לבירור עניין הגשת התלונה.

ביום 9.2.04 הודיעו הנתבעים לתובעת על פיטוריה.

ביום 12.2.04 הוצא לתובעת מכתב פיטורים לו צורפה המחאה על סך 5,769 ש"ח (נטו) כתשלום "דמי הודעה מוקדמת".

טענות הצדדים

3. התובעת טוענת לזכאותה לפיצויי פיטורים בגובה 18,291 ש"ח (קרן) (2.858 שנים x 6,400 ש"ח) בתוספת פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית.

כמו כן, לטענתה, על הנתבעים לשלם לה דמי הבראה עבור שישה ימים בגין שנת עבודתה השלישית בסך 1,842 ש"ח (307 ש"ח x 6 ימים).

4. הנתבעים טענו כי התובעת פוטרה בנסיבות שאינן מצדיקות תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, לאור מעשיה והתנהגותה, ששיאם – הגשת תלונה בלתי מבוססת למשטרה כנגד עו"ד עילית רפאל.

הנתבעים טענו כי במהלך שנת עבודתה האחרונה התקיימו עילות לפיטורי התובעת עקב הפרת הוראות ועבירות משמעת מצדה. בין היתר, לטענתם, הפקירה התובעת את המשרד כשהוא לא מאוייש בשעות העבודה, סירבה לבצע מטלות אותן התבקשה לבצע עבור עו"ד רפאל והחסירה ימי עבודה רבים, כאשר לא אחת לא טרחה להודיע מראש על היעדרותה כפי שנדרש ממנה.
הנתבעים טוענים כי לאור נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי הקשה, ניתנו לתובעת הזדמנויות רבות לתקן דרכיה, אך היא המשיכה בשלה.

ה"קש ששבר את גב הגמל", לטענתם, היתה הגשת התלונה למשטרה כנגד עו"ד רפאל מבלי שהתובעת דיווחה על כך למי מהנתבעים ומבלי שניסתה לברר את העניין במסגרת המשרד בטרם פנייתה למשטרה, מעשה אשר לא איפשר עוד, לטענתם, קיום יחסי עבודה תקינים במקום העבודה ויצר אוירה עכורה וחוסר אמון בין הנתבעים לתובעת.

ביום 8.2.04, מיד כשנודע לנתבעים מפי עו"ד רפאל שהתובעת הגישה תלונה במשטרה כנגדה, הודיע הנתבע 2 לתובעת כי היא מושעית מהעבודה עד לבירור העניין, וביום 9.2.04, לאחר שביררו הנתבעים את נסיבות האירוע נשוא התלונה ולאור העובדה שמשטרת ישראל החליטה שלא להוסיף ולחקור את התלונה, הודיעו הנתבעים לתובעת על סיום העסקתה ועל אי זכאותה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת לאור נסיבות פיטוריה.

ביום 12.2.04 הוציאו הנתבעים לתובעת מכתב שכותרתו "הודעת פיטורים" בו נאמר כי מאחר ונסיבות הפסקת העסקתה טרם הובררו לאשורן, משולם לה, לפנים משורת הדין, מלוא שכר חודש פברואר 2004, בסך 6,381.76 ברוטו (5,769 ש"ח נטו), כתשלום "דמי הודעה מוקדמת", וצירפו המחאה מתאימה.

עוד נאמר במכתב כי באם יתברר כי התלונה שהגישה התובעת היתה בלתי מוצדקת, נסיבות סיום העסקתה הינן כאלה, אשר לדעת הנתבעים, אינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים ויהיה עליה להשיב את הסכום ששולם לה.

לטענת הנתבעים, הסכום ששולם לתובעת כלל את שכרה בגין שישה ימי עבודתה בחודש פברואר 2004, תשלום דמי הבראה בגין חמישה ימים בסך 1,530 ש"ח (ברוטו) והיתרה – כמחווה של רצון טוב.

באשר לפיצויי הלנה טענו הנתבעים כי הזכות המהותית לפיצויי הלנה התיישנה וכי ממילא אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

באשר לתביעה לימי חופשה – טענו הנתבעים כי על פי רישומים שערכה התובעת בכתב ידה, נותרו לחובתה עם סיום העסקתה 29 ימי חופשה שנטלה ביתר מעבר למכסה על פי דין ששווים עומד על סך של 8,410 ש"ח ברוטו. הנתבעים טענו לזכאותם לקיזוז סכום זה מכל סכום שייפסק לתובעת.

5. הנתבעים הגישו גם תביעה שכנגד ובה תבעו לחייב את התובעת בסך של 11,370 ש"ח (קרן) המשוערכים נכון ליום הגשת התביעה שכנגד לסך של 13,143 ש"ח, בגין ערך ימי החופשה ששולמו לה ביתר (בסך 8,410 ש"ח) ובגין דמי ההודעה המוקדמת ששולמו לה (3,320 ש"ח) על אף שלדעת הנתבעים אין היא זכאית לקבלם.




ההליך
6. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותה הראשית וכן תצהירה של הגב' פוני אילנית, שעבדה אצל הנתבעים כמזכירת ערב בין השנים 2001-2003.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהיר הנתבע 1, תצהיר הנתבע 2 ותצהירה של עו"ד עילית רפאל.

7. בדיון שהתקיים ביום 7.1.07 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יפסוק בית הדין על סמך החומר המצוי בתיק ללא שמיעת הוכחות וללא סיכומים.

הכרעה

פיצויי פיטורים
8. אין חולק כי התובעת פוטרה מעבודתה על ידי הנתבעים וכי לא שולמו לה פיצויי פיטורים. השאלה העומדת בפני
נו הינה האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, כטענתה, או שמא פיטוריה היו בנסיבות שאינן מזכות בתשלום פיצויי פיטורים, כטענת הנתבעים.

9. לאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים באשר לאי קיום הליך הוכחות, כל שיש בפני
נו הוא גרסאותיהם של הצדדים כפי שמופיעות בתצהיריהם באשר לאירועים שהובילו לסיום העסקתה של התובעת.

מתצהירי הצדדים עולה כי בשנת עבודתה האחרונה אצל הנתבעים נעדרה התובעת לא אחת, כאשר מתצהירה של התובעת עולה כי לפחות פעם אחת, בחודש ינואר 2004, נעדרה מבלי לדאוג למילוי מקום (סעיף 38 לתצהיר התובעת).

עוד עולה מתצהירי הצדדים כי היחסים בין התובעת לבין עו"ד עילית רפאל, הן האישיים והן המקצועיים, אשר תחילה היו טובים, התדרדרו עד שהתובעת הגישה ביום 8.2.04 תלונה למשטרה בגין איומים כנגד עו"ד רפאל.

באשר לנסיבות שהובילו את התובעת להגיש את התלונה במשטרה קיימות גרסאות סותרות בתצהירי הצדדים. בעוד לטענת התובעת, הוגשה התלונה עקב פגיעתה הפיזית של עו"ד רפאל בתובעת ("חבטה בי באגרופה" כפי שטענה בסעיף 25 לתצהירה), הרי שלטענת הנתבעים, הוגשה התלונה לאחר ויכוח קולני שהתעורר בין השתיים עקב שימושה של עו"ד רפאל באחד הטלפונים המצויים בעמדת המזכירות ודרישתה של התובעת שתקבל את השיחה בחדרה.

10. הנתבעים טענו כי הגשת התלונה, אשר לא היה בה ממש, כנגד עו"ד הממונה על התובעת, תוך שרבוב שמו של המשרד כולו, מבלי שהתובעת שיתפה בכך את הנתבעים, וזאת לאחר מקרים רבים בהם הפרה הוראות שקיבלה ממעסיקיה, הינה התנהגות המצדיקה את הפסקת עבודתה לאלתר ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים.

11. תכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה אחר. (ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל, פד"ע לו 625).

חובת המעביד לשלם פיצויי פיטורים לעובד שפוטר מעוגנת בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ואילו שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם אפשרית רק בהתקיים התנאים הקבועים בחוק בלבד.

12. הנטל להוכיח כי עובד פוטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים ו/או הודעה מוקדמת מוטל על המעביד הטוען לשלילתם.

מעביד הטוען כי בנסיבות הפיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם, חייב להביא טענתו זו במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, או לבקש מביה"ד להפעיל את סמכותו לפי סעיף 17 לחוק.

13. משעסקינן במשרד עו"ד, הרי שאין תחולה להסכם קיבוצי כלשהו על יחסי הצדדים. לאור זאת, הסעיף הרלוונטי הנו סעיף 17 לחוק, כאשר עלינו להדריך עצמנו לפי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים (תקנון העבודה כפי שנחתם בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית, ר' למשל דב"ע נו/28-3 רומן בני ברק (1988) בע"מ נ' יצחק פרנסיס, עבודה ארצי כרך כט (1) 124).

הסעיף הרלוונטי לענייננו מתוך התקנון האמור הנו הסעיף העוסק בהפרת משמעת חמורה, כאשר ככל שמוכחת התקיימותו – מאפשר התקנון שלילה חלקית או מלאה של פיצויי פיטורים ושל הודעה מוקדמת.נ


14. כבר נקבע כי לעניין שלילת פיצויי פיטורים יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, לרבות ההקשר התעשייתי, חומרת הנזק שנגרם למעביד, ההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת העבודה, טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים, מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה, תרומתו של העובד למפעל, כל זאת תוך הבאה בחשבון כי פיטורים הנם עונש חמור כשלעצמם (ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' בן ציון קליין, עבודה ארצי כרך לג (7) 28).ב

15. בחנו את עניינה של התובעת, בשים לב לשיקולים האמורים ולנטל ההוכחה הנדרש מהמעסיק הטוען כי אין לשלם פיצויי פיטורים בנסיבות סיום ההעסקה.

16. מגירסת הנתבעים עצמם עולה כי תיפקודה של התובעת במהלך רוב תקופת עבודתה, עד לשנת העבודה האחרונה, היה משביע רצון.

לא נטען וממילא אף לא הוכח כי התובעת סירבה באופן שיטתי לבצע מטלות, או כי סירבה לבצע מטלות עבור מי מהנתבעים. אמנם נטען להעדרויות ואף איחורים, לעיתים מבלי שהודיעה על כך מראש ועל כך שהתובעת "יצרה לעצמה מעמד" במשרד אשר מנע מהמתמחים לבקש ממנה צילומים ושיחות טלפוניות, אולם אין בכל אלו כדי להוות התנהגות המגיעה לכדי הפרת משמעת בדרגה כה גבוהה שיש בה כדי לשלול פיצויי פיטורים.

בהתנהגות כזו יכול בהחלט והיה עילה לפיטורים מוצדקים, אך זאת תוך תשלום פיצויי פיטורים לתובעת.

17. באשר לתיפקודה של התובעת בהתייחס לעו"ד רפאל והיחסים העכורים שנוצרו בין השתיים, הרי שאחריותם של הנתבעים, כמעסיקים, היתה למצוא פתרון למצב הדברים שנוצר, אף במחיר סיום העסקתה של התובעת (תוך תשלום פיצויי פיטורים) וזאת טרם התדרדרותם של הדברים לעימות קיצוני (אליבא דשתי הגרסאות), שבסופו של דבר הוביל לפנייתה של התובעת למשטרה.

18. לא יכולה להיות מחלוקת בדבר זכותו של כל אזרח להגיש תלונה למשטרה, אם הוא סבור, בתום לב, כי נעברה כלפיו עבירה המצדיקה חקירה.

אין כל ספק כי יחסי העבודה העכורים בין התובעת לבין עו"ד רפאל הגיעו לכדי עימות קיצוני (גם לגירסת הנתבעים עצמם), כאשר לגירסת התובעת הדברים אף חרגו מעימות מילולי קולני לעימות פיזי של ממש.

העובדה כי החקירה בתלונתה של התובעת נסגרה בשל נסיבות שאינן מצדיקות המשך חקירה לדעת המשטרה, אין בה, כשלעצמה, כדי להוכיח כי לא היה בה ממש, או כי הוגשה רק בכדי לפגוע בשמם הטוב של עו"ד רפאל ושל הנתבעים.

יש לזכור כי במחלוקת מרכזית זו שבין הצדדים הובאה גירסה עובדתית מול גירסה עובדתית נוגדת, כאשר הצדדים לא נחקרו בפני
נו על גרסאותיהם.

לא שוכנענו איפוא, בנסיבות אלו, כי הורם הנטל הנדרש על ידי הנתבעים להוכיח כי אכן, כטענתם, מדובר היה בתלונת שוא.

לאור האמור ובשעה שהנטל להוכיח כי התקיימו בעניינה של התובעת נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים הוא על הנתבעים, קובעים אנו כי אף אם היה במצב הדברים שנוצר כדי להוות טעם ענייני ומוצדק לפיטורים, הרי שאין בנסיבות כפי שהוכחו בפני
נו כדי להביא לשלילת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים.

19. התובעת זכאית איפוא לפיצויי פיטורים בגין סיום העסקתה.

20. התובעת עבדה אצל הנתבעים מיום 1.4.01 ועד ליום 9.2.04, ובסך הכל 34 חודשים ו- 6 ימים.

מהנתונים שהוצגו בפני
נו עולה כי שכרה האחרון של התובעת היה בגובה 5,769 ש"ח נטו, שהם 6,381.76 ש"ח ברוטו.

לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 18,225 ש"ח.
(2.855 שנים x6,381.76 ש"ח).

21. באשר לפיצויי הלנה:
התובעת פוטרה ביום 9.2.04. התביעה לפיצויי פיטורים הוגשה לבית הדין ביום 19.1.07.

משכך ועל פי הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים – התיישנה בדין הזכאות לפיצויי הלנה.

מכל מקום, במקרה זה התגלעו גם חילוקי דעות של ממש באשר לעצם הזכאות לפצויי פיטורים.
פיצויי הפיטורים ישאו איפוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד סיום העבודה ועד לתשלומם בפועל לתובעת.

דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ושכר עבודה

22. אין חולק כי למכתב הפיטורים שניתן לתובעת צורפה המחאה ע"ס 5,769 ש"ח (נטו).

במכתב הפיטורים נכתב כי שכר חודש פברואר משולם לתובעת במלואו כתשלום "דמי הודעה מוקדמת".

בכתב ההגנה, בכתב התביעה שכנגד ובתצהירי הנתבעים, טענו האחרונים כי תשלום זה כלל את שכרה בגין שישה ימי עבודתה בחודש פברואר עד לפיטוריה, תשלום דמי הבראה בגין חמישה ימים, והיתרה – שולמה לה כמחווה של רצון טוב. לטענתם, בנסיבות פיטוריה לא היתה זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת ובמכתב הפיטורים אף הודיעו לה כי תידרש להשיב סכום זה במידה ויתברר כי תלונתה היתה בלתי מוצדקת.

23. כפי שקבענו לעיל, לא הוכח כי פיטוריה של התובעת היו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים.

כפועל יוצא – לא הוכח כי פיטוריה היו בנסיבות המצדיקות אי-מתן הודעה מוקדמת לפיטורים.

משכך, לאור תקופת עבודתה ובהתאם לחוק הודעה מוקדמת, זכאית היתה התובעת להודעה מוקדמת בת 30 ימים.
24. אי לכך, הסכום ששולם לתובעת בהמחאה שצורפה למכתב הפיטורים, היה, כפי שאף הוגדר במכתב הפיטורים – בגין תמורת הודעה מוקדמת, ואין הוא מכסה את תשלום דמי ההבראה או את שכרה עבור ימי עבודתה בחודש פברואר 2004.

25. לאור האמור, ומשלא נטען על ידי הנתבעים כי שולמו לתובעת דמי הבראה ו/או שכר עבודה שלא במסגרת התשלום הנ"ל, הרי שחייבים הם בתשלום דמי הבראה בגין שנת עבודתה השלישית, בסך של 1,836 ש"ח (6 ימים x 306 ש"ח).

26. בנוסף חייבים הנתבעים בתשלום שכר עבודה בגין שישה ימי עבודתה של התובעת בחודש פברואר. שכר יום עבודה של התובעת עמד על סך של 290 ש"ח ועל כן על הנתבעים לשלם לתובעת שכר עבודה בסך 1,740 ש"ח (6 ימים x 290 ש"ח ברוטו).

ימי חופשה

27. מסעיף 39 לתצהירה ורישום ימי החופשה שערכה התובעת בכתב ידה (נספח ד' לתצהירה) עולה כי נותרה לכאורה חייבת לנתבעים 28.5 ימי חופשה.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד כי ימי החופשה המופיעים ברישומי התובעת הינם ימי חופשה שנטלה ביתר, מעבר למכסה המגיעה לה על פי דין של 10 ימי חופשה בשנה ומשכך חייבת היא להשיב להם את ערכם בסך 8,410 ש"ח ברוטו (לפי חישוב שווי של 290 ש"ח ברוטו ליום עבודה של התובעת).

28. אלא שכעולה הן מהרישום והן מסעיף 42 לתצהירה, לא לקחה התובעת בחשבון את ימי החופשה המגיעים לה בגין שנת עבודתה השלישית (10 ימים).

הנתבעים, שעליהם נטל ההוכחה להוכיח, כמעסיק, את ניצול ימי החופשה ויתרת החופשה, לא הראו כי בחשבון יתרת החופשה שלכאורה נותרה התובעת חייבת להם נלקחו בחשבון (לזכותה) 10 ימי חופשה המגיעים לה בגין שנת עבודתה השלישית.

לפיכך – יש להפחית 10 ימי חופשה מסך החובה של 28.5 הימים שנותרה התובעת לכאורה חייבת לנתבעים, כך שחובה לנתבעים עומד על 18.5 ימי חופשה.

29. על התובעת (הנתבעת שכנגד) לשלם איפוא לנתבעים (התובעים שכנגד) את ערכם של 18.5 ימי חופשה שנטלה ביתר, ובסך הכל 5,365 ש"ח (18.5 ימים x 290 ש"ח).

סוף דבר

30. התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.
31. בהתאם לכך ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, את הסכומים הבאים (ברוטו):

א. פיצויי פיטורים בסך של 18,225 ש"ח.
ב. דמי הבראה בגין שנת עבודתה השלישית בסך של 1,836 ש"ח.
ג. שכר עבודה בגין שישה ימי עבודה בחודש פברואר 2004 בסך של 1,740 ש"ח.




מסכומים אלו יקוזז סך של 5,365 ש"ח שחייבת בהם התובעת לנתבעים בגין ימי חופשה שנטלה ביתר, סה"כ ישולם לתובעת סך של 16,436 ש"ח כפיצויי פיטורים, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה (9.2.04) ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת, תוך עריכת טופס 161 כדין.

32. הנתבעים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט לטובת התובעת בסך של 750 ש"ח ובשכר טרחת עורך דין לטובת התובעת בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.



ניתן היום, 10.6.07, בהעדר הצדדים.


מיכל לויט
- שופטת,

נ.צ. מר עמיר

נ.צ. מר גמליאל
אב"ד





קלדנית: צביה אברהם








דמ בית דין אזורי לעבודה 2473/06 אירית רטוביה נ' גולוב אבנר , שי פורת (פורסם ב-ֽ 10/06/2007)