פסקי דין על המערערת: חנה מרגליתע"י ב"כ עו"ד ר' פינגררהמשיבה: פז חברת נפט בע"מע"י ב"כ עו"ד י' גילערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת ע' ורבנר-אב בית הדין; גב' דקל – נציגת ציבור | פסקי דין על המשיבה: פז חברת נפט בע"מע"י ב"כ עו"ד י' גילערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת ע' ורבנר-אב בית הדין; גב' דקל – נציגת ציבור

300/99     27/11/1995




דבע 3-283/נה חנה מרגלית נ' פז חברת נפט בע"מ




(פד"ע כט 264)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נה/3-283
השופטים: כבוד נשיא בית הדין גולדברג
,
כבוד השופט אליאסוף
,
כבוד השופטת ברק
,
נציג עובדים : גני,
נציג מעבידים : גולומב
המערערת: חנה מרגלית

ע"י ב"כ עו"ד ר' פינגרר
המשיבה: פז חברת נפט בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד י' גיל
ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת ע' ורבנר-אב בית הדין; גב' דקל – נציגת ציבור, תב"ע נה/354-3).
פסק-דין
הנשיא (גולדברג
):
1. לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי, שמחק על הסף את עילות התביעה של "לשון הרע ועוגמת נפש" מהתביעה אותה הגישה המערערת בבית הדין, מאחר שלדעתו, אין הן נופלות בגדר סמכותו של בית הדין.

2. הערעור בהליך זה התקיים על פי טיעונים בכתב.

3. בטרם נדון בטענות שהועלו בערעור לגופן, נתייחס לטענתו הטרומית של בא כוח המשיבה, על פי החלטת בית הדין בדבר המחיקה, הינה "החלטה אחרת" שערעור עליה דורש רשות ואינה בגדר "

פסק דין
חלקי", עליו ניתן לערעור בזכות.

לא מצאנו ממש בטענה זו.

ברע"א 300/99 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ ואח' נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה (4) 497, בע' 510 נפסק כי: "החלטה, שנטען לגביה כי היא

פסק דין
חלקי, תיחשב לכזו רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה" (ההדגשה הוספה).

החלטה על מחיקה על הסף הינה

פסק דין
חלקי, ולא החלטה אחרת, שכן היא מביאה לסיומו של הדיון בנקודה המסוימת שנדונה בבית הדין.

משנקבע כי החלטה על מחיקה על הסף הינה

פסק דין
חלקי הרי ש"לעניין הערעור,

פסק דין
חלקי הוא בכלל

פסק דין
" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 424 ,526). ומכאן כי הערעור על ההחלטה הינו בזכות, ואין מקום לבקשת רשות ערעור.

4. במרכז הדיון עומדת שאלת פרשנותו של סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, (להלן – החוק) הקובע את סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, וזו לשונו:

"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944".

יצויין כי פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 הוחלפה בשנת 1968 בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

מאחר שמדובר בשני ראשי תביעה שונים, נתייחס לכל אחד מהם בנפרד.

5. לעניין איסור לשון הרע

טענת המערערת, בבית הדין האזורי ובפני
נו היא כי כיוון שסיפת סעיף 24 (א) (1) לחוק, הוציאה מתחולתה תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין, ולאור העובדה כי עילת לשון הרע מעוגנת בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, עילה זו אינה נמנית על החריג שבסיפת סעיף 24 (א) (1) לחוק.

לעומתה, טען בא כוח המשיבה, בבית הדין האזורי ובפני
נו, שיש להתייחס לתוכן החוק ולא למסגרתו.

עוד טוען בא כוח המשיבה, כי על פי סעיף 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הרי שבמפורש הוציא המחוקק מסמכות בית הדין לעבודה עילות שמקורן ב"הוראות שבאו במקומו [של פקודת הנזיקין] בחיקוק אחר".

6. בית הדין האזורי, בהחליטו למחוק את העילה מכתב התביעה, הסתמך על כך שבשעתו היתה עילת לשון הרע חלק מפקודת הנזיקין ולאחר מכן הוצאה ממנה ונכללה בחוק מיוחד, אשר בו הפניה מפורשת לפקודת הנזיקין.

7. דינו של הערעור בנושא זה להידחות.

א. מתחילת דרכו נתן בית הדין לעבודה פירוש מצמצם להוראות החוק המתייחסות לסמכותו, וזאת מהטעם שבית הדין לעבודה היא ערכאה מיוחדת, בעלת סמכויות ייחודיות, המוציאה מסמכותם של בתי המשפט (דב"ע ל/8-3 ליבוביץ – עזבון המנוחה יוהנה פולק, פד"ע א 119, בע' 131; דב"ע לא/8-3 עירית באר שבע – בן עמי, פד"ע ב 253, בע' 256).

ב. בחוק איסור לשון הרע נקבע (בסעיף 7) כי לשון הרע "תהא עוולה אזרחית" והוחלו עליה הוראות מספר סעיפים בפקודת הנזיקין.

ג. כלל הוא כי כל חוק יש לפרש על פי מטרתו ולאו דווקא על פי פירושו המילולי (דב"ע נא/208-3 רשות הדואר – צמח, פד"ע כד 548; דב"ע נב/139-3 ארבוך – מדינת ישראל, פד"ע כד 475; מ' גולדברג
, "הזיקה בין הרשות המחוקקת לבין בתי הדין לעבודה", הפרקליט לט (תשנ"א) 470; ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו (3) 701; בג"צ 547/84 עוף העמק, אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת ישי ואח', פ"ד מ (1) 113).

ד. מהי תכלית סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה? תכליתו היא שתביעות שעילתן נזיקית לא תבואנה בגדר סמכותו של בית הדין. שעה שמצא המחוקק להעניק סמכויות בעילות נזקיות לבית הדין, קבע זאת במפורש בתיקון לחוק, אשר הוסיף את פסקה (1ב) לסעיף 24 (א) (1) לחוק [במקור – פסקה (1א)].

ה. מן האמור לעיל עולה כי דין הערעור בנושא זה להידחות.

8. ומכאן – לעילה של "עגמת נפש".

א. בית הדין האזורי נימק מחיקת עילה זו בכך שאין היא נובעת "מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות במסגרת היחסים החוזיים שבין העובד והמעביד או מזכויות וחובות שמקורן בחוק מתחום משפט העבודה".

עוד איזכר בית הדין את דב"ע מח/166-3 פרידמן – "תדיראן" שיווק לשירותים בע"מ ואח' (לא פורסם), וזאת תוך הפניה למקור משני, מבלי שפסק הדין עצמו יהא לפניו.

ב. בא כוח המערערת טען כי יש להבחין בין הנפסק בדב"ע מח/166-3 הנ"ל ובין מקרה זה שלפנינו, וזאת מהטעם שעגמת הנפש, הנטענת נגרמה כתוצאה מיחסי עובד-מעביד והיא נובעת מעילה חוזית ולא מעילה נזיקית.

עוד מוסיף בא כוח המערערת, כי טענותיו בדבר זכות המערערת שלא תגרם לה עגמת נפש "מקבלת משנה תוקף לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו".

ג. בא כוח המשיבה תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי ובטעמיו, תוך שהוא מוסיף כי מדובר בעילה שנולדה לאחר שנותקו יחסי עובד ומעביד, וגם מטעם זה אין להקנות סמכות עניינית לבית הדין האזורי לעבודה.

ד. לא ירדנו לסוף דעתו של בא כוח המערערת בהסתמכותו על חוק היסוד. מה ל"זכות יסוד", אף אם היא קיימת, לפורום השיפוטי אשר ידון בפגיעה בה?.

ה. הערעור בסוגיה זו בדין יסודו. בדב"ע מח/166-3 הנ"ל נמחק מכתב התביעה המתוקן סעיף שעניינו פיצוי שמבקש העובד בגין "עגמת נפש בושת ופגיעה בשמו הטוב".

יש לקרוא את האמור באותו

פסק דין
כמתייחס לכל האמור בסעיף שנמחק, דהיינו, ככולל את הפגיעה בשם הטוב, הנופלת לגדר איסור לשון הרע. כפי שפירטנו לעיל, פגיעה בשם הטוב, אינה בסמכות בית הדין.

בענייננו, מדובר בעילה נפרדת שאינה עילה נזיקית, כך שלא הוצאה מתחום סמכותו של בית הדין. אם אכן מדובר בעילה חוזית, הרי שגם אם אותה פגיעה היתה לאחר שנותקו יחסי עובד-מעביד, נופלת היא בגדר סמכותו של בית הדין מכוח פסקה (1א) לסעיף 24 (א) לחוק.

9. מכל האמור עולה כי הערעור בעניין מחיקת עילת התביעה שעניינה איסור לשון הרע נדחה, והערעור בדבר מחיקת התביעה שעניינה עגמת נפש – מתקבל.

לאור התוצאה – ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' בכסלו תשנ"ו (27.11.1995).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-283/נה חנה מרגלית נ' פז חברת נפט בע"מ, [ פד"ע: כט 264 ] (פורסם ב-ֽ 27/11/1995)