פסקי דין על גולן מתי | פסקי דין על מדינת ישראל-רשות השידור | פסקי דין על בראל יוסף |

2173/04 עב     17/06/2007




עב 2173/04 גולן מתי נ' מדינת ישראל-רשות השידור , בראל יוסף




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002173/04


בפני
:
כבוד השופטת שדיאור שרה

דן יחיד

17/06/2007


בעניין:
גולן מתי



ע"י ב"כ עו"ד
זמיר יורם

תובע

נ ג ד


1 . מדינת ישראל-רשות השידור

2 . בראל יוסף



ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז ירושלים
נתבעים

פסק דין


בפני
בית הדין תביעת התובע אשר תכניתו "דוקומדיה" (להלן: "התכנית") הורדה מלוח השידורים, כנגד נתבעת 1 – רשות השידור (להלן: "רשות השידור", או "הרשות") ונתבע 2 – מנכ"ל רשות השידור (להלן: "המנכ"ל") בגין עילה של הפרת חובת תום הלב במשא ומתן שהתנהל בדבר המשך קיומה של התכנית.

העובדות
1. 1. בתאריך 6.9.98 נחתם חוזה אישי בין התובע לבין רשות השידור לתקופה של 3 שנים לעריכתה והגשתה של תכנית "דוקומדיה" (להלן: "התכנית") על ידי התובע עד ליום 31.8.01.

2. 2. כשישה חודשים לפני תאריך סיום החוזה, במכתבה מיום 31.1.01 האריכה רשות השידור את תוקפו בשנתיים נוספות, דהיינו עד ליום 31.8.03 (נספח א' לתביעה).

3. 3. ביום 13.3.02 מונה נתבע 2 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור.

4. 4. ביום 4.8.02 קיבל התובע מכתב פיטורין מרשות השידור, חתום על ידי סמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור, לפיו עבודתו של התובע ברשות תיפסק ביום 31.12.02 מחמת אילוצים כלכליים (נספח ז' לתביעה).

5. 5. לאחר קבלת מכתב הפיטורין, שלח התובע למנכ"ל ולסמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור מכתב בו הוא דחה את הטענה שהפיטורים נובעים מסיבות כלכליות ואמר כי לדעתו הפיטורים נבעו מטעמים זרים ובלתי ראויים (נספח ח' לתביעה).

6. 6. ביום 12.9.02 פנה נתן כספי ממחלקת התעודה ברשות אל התובע והודיע לו כי על פי הנחיות מנהל הטלביזיה, מר יוסי משולם, יש לשנות את מתכונת התכנית (נספח יג' לתביעה).

7. 7. התובע פנה ביום 25.11.02 אל הרשות בהצעה למספר חלופות אשר יאפשרו להמשיך בשידורה של התכנית תוך צמצום בעלויות הפקתה (נספח כ' לתביעה).
התובע לא קיבל מענה למכתבו ולפיכך פנה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה למתן צו מניעה כנגד כוונת המנכ"ל להפסיק את העסקתו של התובע בטרם תום תקופת העסקתו על פי החוזה בינו לבין הרשות.

8. 8. בדיון שנערך ביום 4.2.03 בפני
כב' השופט א. אברהמי, הופנו הצדדים להליך של גישור. הצדדים במסגרת הליך הגישור הגיעו להסכם לפיו הודעת הרשות על הפסקת ההתקשרות עם התובע בטלה ועבודתו ברשות תימשך כקבוע בהסכם העבודה עימו, דהיינו עד 31.8.2003 (נספח כא' לתביעה).

9. 9. התובע הגיש תביעה כנגד המנכ"ל בגין לשון הרע (נספח כב' לתביעה). במסגרת ישיבת הגישור, הסכים התובע למחיקתה של תביעה זו, בתנאי שהמנכ"ל יחזור בו מדבריו. המנכ"ל הסכים לכך וחתם על ההתנצלות בפני
התובע.

10. 10. לקראת תום חוזה ההעסקה של התובע ביום 31.8.03, הודיע לו הרשות כי יש בכוונתה להמשיך את העסקתו כעורך וכמגיש התכנית.

11. 11. ביום 22.6.03 בפגישה שהתקיימה בין התובע לבין סמנכ"ל כוח האדם של הרשות, מר צבי צימרמן (להלן: "מר צימרמן"), הוגשה לתובע טיוטה של חוזה העסקה חדש (נספח כד' לתביעה).
התובע עיין בטיוטת החוזה ורשם עליה מספר הערות. מר צימרמן אמר כי על הערותיו יקבל התובע תשובה תוך מספר ימים, אולם תשובתו לא התקבלה גם לאחר חודש ימים.

12. 12. ביום 29.7.03, נערכה פגישה בלשכת המנכ"ל בה נכחו מלבד התובע והמנכ"ל גם מנהל הרדיו מר יוני בן מנחם, מנהל מחלקת האקטואליה בטלביזיה, מר איתי לנדסברג, סמנכ"ל כוח אדם מר צימרמן ועו"ד ז'אנה קרני מהלשכה המשפטית של רשות השידור (להלן: "עו”ד קרני").

13. 13. ביום 4.8.03 התובע קיבל מהרשות טיוטת חוזה מתוקנת.

14. 14. לאחר קבלת טיוטת החוזה, אשר לטענת התובע לא שיקפה את אשר סוכם, פנה התובע אל מר צימרמן במכתב בקשר לשינויים שנעשו, בניגוד לסיכום בינו לבין המנכ"ל (נספחים כז/1-כז/2 לתביעה).

15. 15. לאחר מכן התנהלו בין הרשות לבין גולן מגעים נוספים, במסגרתם הוצעו לתובע על ידי המנכ"ל מספר הצעות, ביניהן לעבוד כפרי לנסר. ההצעות לא הבשילו לכדי חוזה.

16. 16. ביום 21.8.03 נערכה פגישה נוספת בין התובע למנכ"ל ובה הודיע המנכ"ל כי אין ביכולתה התקציבית של הרשות להפיק את התכנית עד להודעה חדשה.

17. 17. ביום 2.9.03 קיבל התובע הצעת התקשרות נוספת אליה צורף מכתב בו נאמר כי נבצר מהרשות לחתום מולו על חוזה (נספח כח' לתביעה).
יצויין כי עשרה ימים אחר כך, בא לקיצו החוזה הקיים.

18. 18. ביום 4.9.03 נשלחה הודעה מרשות השידור לחברת שירותי הפקה בה נאמר כי בעקבות הרה-ארגון התקציבי של חטיבת התכניות, התכנית תחזור לשידור ביום 15.10.03 (נספח כה/1 לתביעה).

19. 19. התובע הגיש בקשה נוספת לצו מניעה זמני במסגרתה התבקש בית הדין לקבוע כי בין התובע לרשות נכרת הסכם לעריכתה ולהגשתה של התכנית על ידי התובע, מיום ההתקשרות הקודמת. בהסכמת הצדדים נדונה הבקשה לצו מניעה זמני כאילו היתה התיק העיקרי. בפסק דינו של כב' השופט י. נויגבורן, דחה בית הדין האזורי את טענת התובע לפיה בפגישה שנערכה בינו לבין המנכ"ל ביום 29.7.03, נכרת חוזה (נספח כט' לתביעה).

20. 20. התובע הגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. לאחר דיון בנושא ניתן

פסק דין
בהסכמה לפיו חלק מהקביעות של בית הדין האזורי לעבודה תבוטלנה ונקבע כי "הצדדים ינהלו משא ומתן באשר להמשך העסקתו של המערער (התובע) אצל המשיבה (הרשות) וזאת בכפוף לתקציב הרשות לשנת 2004". (דגש שלי – ש.ש., נספח ל' לתביעה).
הסכם זה קיבל תוקף של

פסק דין
ואופן ביצועו הוא נשוא ההליך שבפני
נו.

21. 21. ביום 29.12.03 פנה ב"כ של התובע במכתב לרשות בבקשה לקבוע מועד למשא ומתן. בעקבות הפניה, הוזמן התובע לפגישה שנערכה ביום 11.1.04 בלשכתו של סמנכ"ל כוח האדם ברשות, מר צימרמן. בפגישה נאמר לתובע כי התכנית לא תשודר, אך לא ניתן הסבר לכך.
התובע התבקש להגיש בדחיפות הצעות לתכנית אחרת ונקבעה פגישה נוספת ליום 22.1.04.

22. 22. הפגישה שהיתה אמורה להתקיים ביום 22.1.04 בוטלה על ידי מר צימרמן ומזכירתו אמרה כי תיצור עם התובע קשר למחרת על מנת לתאם מועד חדש לפגישה.

23. 23. במקביל, שלח מר צימרמן מכתב מיום 26.1.04 למר מוטי עדן – מנהל הטלביזיה, למר יוסי משולם – סגן מנהל הטלביזיה ומנהל חטיבת התכניות ולמר איתי לנדסברג – מנהל מחלקת תעודה בפועל. במכתב זה העביר מר צימרמן את הצעותיו של התובע שהועברו במכתבו מיום 13.1.04 להתייחסותם (נ/1).

24. 24. בתאריך 4.2.04 שלח מר עדן למנכ"ל עם העתק למר צימרמן, למר יוסי משולם ולמר איתי לנדסברג מכתב (להלן: "מכתב עדן") בו נאמר:
"בהמשך למכתבך מיום 26.1.04, ערכתי דיון בנוכחות מנהל התכניות, מר יוסי משולם ומ"מ מנהל מח' תעודה, מר איתי לנדסברג ולהלן התייחסותנו:
לוח השידורים אינו מאפשר הכנסת תכנית חדשה.
במידה ויהיה צורך על פי פסיקת בימ"ש, המחייב את רשות השידור לקבל חזרה את מתי גולן, הטלביזיה תהיה מוכנה לדון עם מתי גולן, על פי מכתבו המצ"ב, על ההצעה השניה – תכנית ראיונות אחד על אחד." (נספח א' להודעה מיום 10.11.05)

25. 25. לאחר שלושה שבועות שלא נוצר קשר, התובע יצר קשר עם הרשות וביום 18.2.04 התובע התקשר לעו"ד קרני שאמרה כי היא קיבלה את תגובתו של מנהל הטלביזיה להצעותיו וכי התגובה תישלח אליו בתוך יומיים.

26. 26. לאחר שהתגובה לא נשלחה אל התובע ולאחר מספר ניסיונות כושלים לקבוע פגישה עם הרשות, קיבל התובע מכתב ביום 9.3.04 בו חזר מר צימרמן על הטענות כי התכנית תופסק להיות משודרת עקב שיקולי תקציב.

27. 27. במכתב תשובה, הודיע התובע ביום 17.3.04 לרשות כי אם ימשיכו בדרכם זו, לא תהיה לו ברירה והוא יפנה לערכאות.

28. 28. על כך השיב מר צימרמן לתובע ביום 23.3.04 כי הוא מבקש שהתובע יתאזר בסבלנות עד שיאושר התקציב.

29. 29. ביום 31.3.04 אושר לרשות השידור תקציב ביניים (1/2 מהתקציב של שנת התקציב הקודמת לכל חודש). מאז אישור תקציב הביניים ועד להגשת התביעה ביום 24.5.04, לא התקיימו מגעים בין הצדדים.

טענות התובע בקליפת אגוז
1. 1. במהלך שנות שידורה, זכתה התכנית להצלחה ולהכרה בחשיבותה. על אף שמדובר בהפקה מעוטת תקציב, אחוזי הצפיה בתכנית היו מן הגבוהים בין תכניות הערוץ הראשון והיא זכתה לתשבחות מצד גורמים שונים.

2. 2. התובע טוען כי לאחר מינויו של המנכ"ל, הוא "סומן" כמטרה מרכזית, שכן הינו מזוהה עם מנכ"ל הרשות הקודם. לטענתו אף בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נאמר על ידי ב"כ של המנכ"ל כי הוא עומד על הפסקת עבודתו משום ש"אינו אוהב אותו".

3. 3. התובע טוען כי קודם למשלוח מכתב הפיטורים, לא קיים המנכ"ל כל התייעצות עם הועד המנהל של רשות השידור או כל גורם אחר, וכן לא קוימה עימו כל שיחה ולא ניתנה לו האפשרות לטעון טענותיו בנוגע לפיטורים.

4. 4. לטענתו של התובע, ההחלטה על פיטוריו התקבלה מטעמים זרים ובלתי ראויים, ואין הם נובעים משיקולי תקציב, כפי שהמנכ"ל טוען.

5. 5. התובע טוען כי המנכ"ל התנכל אליו והוציא את דיבתו רעה כנגדו ובאמצעות טענות שקריות ניסה לפגוע במוניטין המקצועי של התובע ולהטיל ספק ביושרו.

6. 6. התובע טוען כי הצעת הרשות להמשך ההתקשרות ביניהם נעשתה על מנת להשתיק את קולות הביקורת ולהוביל למצב שהמנכ"ל יוכל לטעון כי הציע לתובע להמשיך ולהגיש את התכנית אך הדבר לא הסתייע.

7. 7. התובע טוען כי המנכ"ל ניהל כנגדו קרב "התשה" במסגרתו החליף מפעם לפעם את הצעותיו לתובע בהצעות אחרות, האחת גרועה מקודמתה, עד למתן ההצעה האחרונה אליה צורף מכתב לפיה הרשות בכלל מנועה מהארכת התקשרותה עם התובע עקב אילוצים תקציביים.

8. 8. התובע טוען כי הצעותיה של הרשות והמגעים אותם קיים עם המנכ"ל ועם גורמים נוספים ברשות, הייתה חלק מטקטיקה של טרטורים ומשיכת זמן. לטענת התובע המשא ומתן שנוהל על ידי הרשות ועם המנכ"ל ביחס לתנאי ההתקשרות עמו, לא היה אלא מסע תעתועים שמטרתו למשוך זמן ולהתיש את התובע, מבלי שעמדה מאחוריו כל כוונה להתקשר בחוזה עם התובע.

9. 9. לטענתו של התובע, טענת המנכ"ל לפיה הרשות מנועה מלהתקשר עמו מטעמים תקציביים הינה טענת סרק, ונועדה להסוות את השיקולים הזרים בהחלטת המנכ"ל, שכן על אף מגבלות תקציביות אלו, המנכ"ל המשיך להתקשר בחוזים עם אנשי טלביזיה אחרים באותם ימים וביחס לתכניות שהפקתן יקרה מהפקתה של התכנית, שעלות הפקתה היא מן הנמוכות מבין התכניות המופקות על ידי הרשות.

10. 10. התובע טוען כי המנכ"ל אינו אמין וכי הוא ניהל את הרשות בהתבסס על שיקולים שאינם ענייניים ולראיה מביא את מכתביו של היועץ המשפטי לממשלה אשר עוסקים בהתנהלותו ובהתנהגותו של המנכ"ל בעניינים שונים. במקרה שלפנינו – המנכ"ל פעל בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת במשא ומתן שהוא ניהל מולו בנוגע להמשך העסקתו, תוך שהוא מצהיר כי התכנית "מתה מזמן". כתוצאה מכך, הרשות מבזה את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ומכיוון שהמנכ"ל הוא זה שמנחה את מדיניות הרשות, יש להטיל עליו אחריות אישית.

11. 11. לנוכח האמור, מבקש התובע כי בית הדין יכיר באחריות אישית של המנכ"ל וישפה את התובע בגין מניעת הכנסה חלופית בגובה 180,000 ₪, בגין פגיעה בביטחונו הכלכלי והתעסוקתי בשל פגיעה במוניטין בסך 300,000 ₪, בגין עוגמת נפש וסבל בסך 200,000 ₪, וכן כי יוטלו פיצויים אישיים עונשיים בסך 500,000 ₪.

טענות הנתבעים – רשות השידור והמנכ"ל
1. 1. הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות מכיוון שכתב התביעה מכיל אוסף של הכפשות בלתי מבוססות המכוונות כנגד המנכ"ל וכן תיאורים עובדתיים שאינם נכונים ואינם מדוייקים.

2. 2. הנתבעים טוענים כי הגשת התביעה הן כנגד המנכ"ל, הינה ניסיון להכפיש את שמו של המנכ"ל וזאת לנוכח העובדה שהמשא ומתן שנערך בין התובע לרשות התנהל ישירות עם סמנכ"ל כוח אדם, מר צימרמן, ולא עם המנכ"ל.

3. 3. הנתבעים טוענים כי נציגיה נשאו ונתנו עם התובע בתום לב ובהתאם להנחיות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

4. 4. הנתבעים טוענים כי המידע שנמסר לתובע בדבר מצבה הכלכלי והעדרו של תקציב, היה ועודנו מידע אמין. הנתבעים טוענים כי הרשות מתאמצת לעמוד ביעדיה התקציביים אותם קבע שר האוצר וכי הרשות נמצאה אז ונמצאת בימים אלה בעיצומו של הליך הבראה הכרוך בין השאר, בצורך בפיטורי צמצום ושינוי לוח המשדרים.

5. 5. הנתבעים טוענים כי אמנם בית הדין פסק כי על הצדדים לנהל משא ומתן בנוגע להמשך העסקתו של התובע, אך זאת בכפוף לתקציב הרשות לשנת 2004 והדבר צויין מפורשות בהסכם הפשרה וכתנאי לו.

6. 6. הנתבעים מודים כי המנכ"ל הבהיר כי מבחינתו אין עוד מקום לתכנית במתכונתה הקודמת, אך אין בדבריו סתירה לאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי.




הכרעת הדין
השאלות עליהן נידרש לתת תשובה הינן האם הנתבעים, דהיינו רשות השידור והמנכ"ל מילאו אחר הסכם הפשרה בין הצדדים לו ניתן תוקף של

פסק דין
על ידי בית הדין הארצי, כלומר האם התקיים משא ומתן בתום לב בין הצדדים והאם הרשות פעלה בהתאם לדין ובהתאם לחובות החלות על רשות שילטונית ובכפוף לתקציב 2004, ובהתאם לכך האם זכאי התובע לסעדים אותם ביקש (כאמור בסעיף 11 לטענות התובע).

צוות המשא ומתן
1. 1. בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, מינה המנכ"ל את מר צימרמן ואת עו"ד קרני לנהל את המשא ומתן עם התובע (עמ' 36 לפרוטוקול). בין מר צימרמן, עו"ד קרני והתובע התקיימה פגישה ביום 11.1.04, כשבועיים לאחר מתן פסק הדין, בה נאמר לתובע כי המדובר במשא ומתן להגשתה של תכנית חדשה ולפיכך התבקש התובע להציע הצעות לתכנית חדשה בהגשתו.

2. 2. לנוכח האמור, מכיוון שהמדובר בענייני תוכן, התובע סבר כי אין בסמכותם של מר צימרמן ועו”ד קרני לנהל מולו את המשא ומתן, ולכן נקבעה פגישה נוספת שאמורה היתה להתקיים לאחר 10 ימים בה אמורים היו להשתתף גם אנשי התכנים של הרשות. התובע העיד כי:
"ש. מה נקודת הזמן הראשונה שאתה מרגיש את אותו ניסיון להתחמק ממך ולמרוח אותך
ת. שקיבלתי הזמנה להיפגש עם מר צימרמן לנהל משא ומתן ולא מבראל ולא ממנהל התכניות כפי שהיה תמיד בעבר... (דגש שלי – ש.ש., עמ' 6 לפרוטוקול)
לגבי השתתפותו של מר צימרמן במשא ומתן אמר התובע:
"... הוא לא ידע מה הוא עושה שם, הוא היה נבוך, מר צימרמן לא יכול לנהל משא ומתן הוא לא עוסק בתכניות... היה לי ברור שהוא שליחו של בראל כדי למרוח את העניין כדי ליצור מראית עין של קיום פסק הדין של בית הדין הארצי אבל למעשה להרגשתי היתה לו הוראה ברורה שמתי לא יהיה ברשות השידור, אבל צריך לעשות את זה באופן שיוכל לעמוד במבחן המשפטי. גם צימרמן אומר שלא מבין את זה כמוני. אז אני יושב עם אדם שלא יכול להציע לי כלום
...
גם מעצם היותו של מר צימרמן במשא ומתן... האמירה של דוקומדיה לא, מבלי להסביר, כל ההתייחסות שלו היתה של אדם שנאלץ לעשות ואני לא בא אליו בטענות, שהוא צריך לעשות עבודה שצריך להימנע ממנו והוא עשה אותו
... הפניה אלי לא נעשתה מתוך כבוד אלא בגלל הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה, היא נעשתה מחוסר כבוד כי אם זה היה בכבוד היה נפגש איתי מנכ"ל או מנהל הטלביזיה או מי שמוסמך לנהל, הפניה אלי היתה מחוסר כבוד שלא לומר השפלה." ( דגש שלי – ש.ש., עמ' 7 לפרוטוקול)

3. 3. עו”ד קרני העידה כי היא מעולם לא ניהלה משא ומתן מקצועי מסוג זה:
"את היית מעורבת במשאים ומתנים לגבי תוכנה של ההתקשרות בהיבט המקצועי
ת. לא ניהלתי כזה משא ומתן מעולם מקצועי... לא פעם היה צוות שכלל איש כספים, כ"א ואיש מקצועי." (דגש שלי – ש.ש., עמ' 13 לפרוטוקול)
עוד נאמר על ידי עו"ד קרני:
"ש. משא ומתן של תכניות אחרות צריך להתנהל על ידי הגורמים המקצועיים
ת. כן" (עמ' 21 לפרוטוקול)
באשר לסמכותו של מר צימרמן אמרה עו"ד קרני:
"ש. צימרמן באיזה מידה הוא יכול היה לצעוד קדימה בלי להתייעץ עם הגורמים המקצועיים
ת. לא יכול. הוא חייב לערב את הגורמים המקצועיים, הוא לא יכול להחליט על דעת עצמו..." (עמ 24 לפרוטוקול).
אף מר צימרמן העיד כי:
"כאשר הרשות רוצה לנהל משא ומתן עם צד ג' לגבי תכנית חדשה, מי שמנהל את המשא ומתן זה אנשי התוכן" (עמ' 42 לפרוטוקול).

4. 4. עוד עולה מעדותו של מר צימרמן כי הוא אמור להיכנס להליך רק לאחר שאנשי התוכן מאשרים את התכנית ולא לפני, כפי שקרה במקרה דנן:
"ש. אני מניח שאתה מופקד על היבטים מנהליים בהעסקת עובדים
ת. אכן
ש. אתה לא מופקד על היבטים תוכניים
ת. לא
ש. בד"כ כאשר הרשות רוצה לנהל משא ומתן מול צד ג' לגבי תכנית חדשה מי שמנהל את המשא ומתן זה אנשי התוכן
ת. בהחלט". (עמ' 42 לפרוטוקול).
"ת. ... ועדת התכניות ליד הוועד המנהל של רשות השידור היא זו שמאשרת את לוח השידורים וכאשר הוא מאושר מתחיל הגלגל לנוע יש היבטים תקציביים." (עמ' 40 לפרוטוקול)
לגבי ההחלטה להתחיל תכנית חדשה אמר מר צימרמן כי:
"בודאי שלא החלטה שלי" (עמ' 41 לפרוטוקול)
לגבי מועד כניסתו להליך המשא ומתן השיב מר צימרמן: "ש. ורק אחרי שמתגבשת הסכמת תכנית שמאושרת על ידי המנכ"לת. לא רק המנכ"ל לעיתים ועדות ההתקשרויות. אז אני מקבל את ההנחיה להיכנס לתמונה." (עמ' 42 לפרוטוקול)"ש. קודם מנהלים משא ומתן עם סמנכ"ל כ"א ואח"כ הולכים לבדוק איזה תכנית
ת. במקרה זה בגלל שהמו"מ התנהל בחסות החלטת בית הדין הוא התנהל באופן שהתנהל. הפוך או ישר... אינני יודע אם זה הפוך". (עמ' 44 לפרוטוקול).
אף המנכ"ל העיד כי סמנכ"ל כוח אדם נכנס לתמונה בשלב מאוחר של המשא ומתן:
"ש. באיזה שלב בתוך התהליך שאתה מתאר בסעיף 20 נכנס סמנכ"ל כ"א
ת. אחרי שהמנכ"ל בחן את ההצעה ואישר אותה עוברים למישור הכספים זה כולל את סמנכ"ל כ"א." (עמ' 39 לפרוטוקול)

5. 5. עו”ד קרני אמרה בעדותה כי מנהל הטלביזיה ומנהל התכנית לא היו מעורבים במשא ומתן עם התובע, מלבד פניה של מר צימרמן למר מוטי עדן מיום 26.1.04 (נ/1), ואף אמרה כי למרות האמור במכתבה מיום 9.3.04, היא לא בטוחה האם הצעתו של התובע הובאה בפני
ועדת הטלביזיה:
"לא יודעת אם התכנסה ועדת הטלביזיה לא זוכרת את הלך הדברים" (עמ' 22 לפרוטוקול)

6. 6. עד שלב זה, נראה כי הליך המשא ומתן בין הרשות לתובע נערך שלא בדרך המקובלת וכן לא כלל אנשים שמתוקף תפקידם היה עליהם להחליט או שהיה ביכולתם להשפיע על המשא ומתן שנערך עם התובע ושהם הגורמים המוסמכים מבחינת התוכן למשא ומתן.

7. 7. אולם בתאריך 26.1.04 נשלח מכתבו של מר צימרמן (נ/1) בו הוא מבקש את התייחסותם של כל הגורמים המוסמכים מבחינת תוכן. בתאריך 4.2.04 ניתנה התייחסות הגורמים המוסמכים, כמפורט בסעיף 24 לעובדות, במכתבו של מר עדן.
במכתבו, לא נפסל התובע או תכניתו, אלא נקבע כי אין לה מקום בלוח השידורים ואולם נאמר עוד כי הצעתו השניה תידון בחיוב בשלב אחר ככל שייווצר.
לפיכך בשלב זה של המשא ומתן, נדונו הצעותיו של התובע על ידי אנשי התוכן אשר קיבלו החלטה שהועברה למר צימרמן להמשך טיפול.
לסיכום פרק זה יאמר כי צוות המשא ומתן לכתחילה לא כלל את אנשי המקצוע ואולם נעשתה היוועצות עימם בשלב קריטי של המשא ומתן לאחר קבלת הצעותיו של התובע, עניינו נדון והוכרע במסגרת שיקולי בעלי הסמכות בנושא התוכן ביחס ללוח השידורים, וביחס להצעות לגופן. לפיכך, לנוכח המכתב גם לא הועברו ההצעות לועדת התכניות וועדת התקציבים.
בשיקול דעת מקצועי כזה, אין מקום להתערבות בית הדין, שהרי הרכב לוח השידורים הינו שיקול לגיטימי של בעלי הסמכות ואיננו רואים בשיקול דעת זה חוסר תום לב. יתר על כן, המכתב אינו נועל דלת כי אם פותח פתח להמשך.
עיננו הרואות כי בסופו של יום, נכללו בהליך המשא ומתן כל אנשי הצוות המוסמכים והרלבנטיים, גם אם לא בסדר המקובל.

תקציב רשות השידור
8. 8. רשות השידור הינה גוף ציבורי מתוקצב לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ולפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. תקציב רשות השידור אף מפוקח על ידי משרד האוצר וטעון אישורו של שר האוצר.
הסיבה העיקרית שלטענת הרשות, מנעה ממנה מלהתקשר עם התובע היתה היעדר תקציב מאושר ולאחר מכן תקציב ביניים שאין בו די.
במכתב הפיטורים מיום 27.6.02 נטען כי הפיטורים הינם בשל הנסיבות הכלכליות הקשות שנכפו על הרשות (נספח ז' לתצהיר התובע). בהמשך טענה הרשות כי אין לה תקציב מאושר ולכן אין היא יכולה להתקשר עם התובע (נספח א' לתצהיר מר צימרמן ונספח מב' לתצהיר התובע). על כך העיד המנכ"ל:
"ת. תקציב הביניים של הרשות אושר ב-5/04 אושר באופן זמני ועל בסיס חודשי, כי תקציב מאושר באופן רשמי על פי חוק נדמה לי שגם היום אין להם ועד מנהל. ב-18.4.04 לא היה עדיין אישור לגבות את האגרה ולא היה תקציב ביניים, המשכנו לפעול על בסיס של 1/12... המשכנו במצב הזה שאי אפשר לאשר שום דבר מעבר לתקציב אותו חודש של הפעילות" (עמ' 36 לפרוטוקול)
"ש. ניתן לשלב תכנית של מתי גולן בתקציב הישן
ת. אם זו תכנית דוקומדיה וחוזרים אליה אני חושב שכן ואם תכנית אחרת אני חושב שלא, לא תלוי באנשים צריך אישור של ועדת התכניות וועדת התקציבים. עד אמצע מאי אי אפשר להעביר אותה במצב התקציבי של רשות השידור." (עמ' 38 לפרוטוקול)
גם מר צימרמן העיד כי הרשות הייתה מצויה בקשיים כספיים:
"... באותה עת בשנת 04 הרשות עמדה בעיצומו של תהליך של צמצומים שכללו בין השאר שינוי הסכמים..." (עמ' 47 לפרוטוקול)
"ש. אתם ברשות כל עוד לא היה לכם תקציב נמנעתם מלקדם עניינים תכניים
ת. בוודאי, בחלק מהמקרים..." (עמ' 51 לפרוטוקול)
"ש. יש מישהו שיכול להתיר התקשרויות גם שאין אישור תקציבי
ת. לא. יש ועדת כספים שליד מליאת הרשות שנתקלים בבעיות קיומיות שאז פונים אליהם" (עמ' 52 לפרוטוקול).
לנוכח האמור עולה כי הרשות אכן נקלעה לקשיים כלכליים, שעה שלא אושר לה תקציב לשנת 2004 ולא ניתן לה אישור לגבות את האגרה, דבר אשר ללא ספק העיב על יכולתה להתקשר בחוזים חדשים בכלל, ובחוזה עם התובע בפרט, שהרי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 בא לקבוע "ריסון תקציבי" (ראה תב"ע מח/6- 4שירותי תחבורה ציבורית נ' מועצת פועלי באר-שבע ואח', בעמ' כו) ומכוון כלפי המדינה ורשויותיה ואף כלפי גופים שאינם בגדר המדינה אך הניזונים מתקציבה.

9. 9. התובע טוען כי לטענת הרשות לפיה נקלעה לקשיים ולאילוצים כספיים ולפיכך לא יכלה להתקשר עימו בחוזה אין שחר, מאחר שבמהלך התקופה שבה נמנעה הרשות מלקיים עימו משא ומתן, התקשרה הרשות עם מגישים ועיתונאים רבים, ואף בשכר גבוה משלו.
התובע הביא דוגמאות רבות להתקשרות הרשות עם אנשי תקשורת בתקופה בה לא היה לרשות תקציב מאושר (סעיפים 93.4-93.6 לכתב התביעה וסעיפים 93.2-93.11 לתצהיר התובע). עם זאת, התובע לא הוכיח הלכה למעשה, כי אכן ההתקשרויות השונות עם אנשי תקשורת נוספים הינם ברי השוואה להתקשרות שלו עם הרשות. כך למשל החוזה עם מר בן ציון ציטרין שאושר על ידי הממונה על השכר, אך בוטל בסופו של דבר.
לגבי יעל דן המנכ"ל העיד שלא היה מעורב במשא ומתן עימה, אלא היה זה מר יוסי משולם שסיכם איתה (עמ' 35 לפרוטוקול). כמו כן, הממונה על השכר אישר את שכרה (עמ' 48 לפרוטוקול).
חלק מהחוזים הינם חוזים שהוארכו לגבי תכניות שהיו קיימות (עמ' 52 לפרוטוקול).
לפיכך, התובע לא הניח תשתית ראייתית המוכיחה את טענתו כי למרות הקשיים הכספיים של הרשות, ובזמן הרלבנטי לתביעתו, הרשות התקשרה עם גורמים ואנשי תקשורת אחרים, אף בשכר גבוה משהובטח לו. משכך, פועלת כאן חזקת התקינות, דהיינו חזקה שכל פעולה מינהלית נעשתה כדין. התובע לא הוכיח אחרת ולכן נשארת חזקת התקינות בעינה (בג"צ 139/79, בעמ' 380). כמו כן, מאחר שבהסכם הפשרה לו ניתן תוקף של

פסק דין
נקבע כי על הצדדים לקיים משא ומתן בכפוף לתקציב 2004 ומאחר שלא אושר לרשות תקציב לשנה זו, אין אנו מקבלים את טענתו של התובע לפיה המגבלות הכלכליות והתקציביות של הרשות שימשו כ"תירוץ" לאי התקשרות הרשות בחוזה עימו, אלא קובעים אנו כי מגבלות התקציב היוו אבן נגף ממשית לקיום משא ומתן עימו בנסיבות הכלכליות שנוצרו ברשות, בנוסף לכך שהתקבלה החלטה עניינית לגבי לוח המשדרים.

משכו והתנהלותו של הליך המשא ומתן
10. 10. בפגישה מיום 11.1.04 נאמר לתובע כי התכנית לא תשודר עוד, בלא מתן הסבר. עקב היעדרם של הגורמים המקצועיים המוסמכים ומכיוון שמדובר בהצעות לתכנית חדשה, נקבעה פגישה נוספת בין התובע למר צימרמן ועו”ד קרני ביום 22.1.04. בבוקר הפגישה טילפן התובע לוודא את קיומה, ומזכירתו של מר צימרמן אמרה לו כי הפגישה מבוטלת הואיל וכפי שנמסר לה, אנשי המקצוע טרם עיינו בהצעותיו, כאשר המזכירה הוסיפה כי תיצור עימו קשר למחרת על מנת לתאם מועד אחר לפגישה.
לאחר שלושה שבועות שלא נוצר עימו קשר, ביום 17.2.04 טילפן התובע למזכירתו של מר צימרמן שוב. התובע טילפן גם לעו”ד קרני באותו היום אשר אמרה כי ההתנהלות אינה תקינה (נספח לד' 2 לתצהיר התובע).
למחרת שוב טילפן התובע לעו”ד קרני אשר הודיעה לו כי רק אתמול, למעלה מחודש לאחר שהצעותיו נשלחו, התקבלה תגובתו של מנהל הטלביזיה, מר מוטי עדן, וכי היא רוצה לערוך את תגובתו אשר תישלח אליו בתוך יומיים (נספח לד' 1 לתצהיר התובע). לעומת זאת, בעדותה של קרני, אמרה היא כי לא ראתה את תשובתו של מנהל הטלביזיה (עמ' 19 לפרוטוקול), אולם מכתב עדן אכן נשלח ביום 4.2.04.
ביום 29.2.04 מזכירתו של מר צימרמן טילפנה אל התובע ואמרה לו כי התבקשה לקבוע פגישה בנוכחות מר צימרמן, עו”ד קרני ומנהל הטלביזיה או מנהל התכניות של הטלביזיה. מזכירתו של מר צימרמן נתנה לתובע שלושה מועדים אפשריים והבטיחה לשוב אליו עם מועד סופי. למחרת היום טילפנה שוב מזכירתו של מר צימרמן ומסרה לו שני מועדים אפשריים, אך היא לא התחייבה אליהם.
כאשר פנה התובע לקראת הפגישה לעו”ד קרני בבקשה כי תעביר אליו את תגובתו של מנהל הטלביזיה, סירבה היא לכך בטענה כי אין בתגובתו כדי לקדם את הנושא.
ביום 19.3.04 התובע קיבל את תשובתו של מנהל הטלביזיה לפיה עליו להמתין עד לאחר אישור התקציב (נספח א' לתצהיר מר צימרמן).
על כך התובע השיב במכתבו מיום 17.3.04 כי הוא רואה בהתנהלותה של הרשות משום חוסר תום לב וכי הוא מצפה לקבל מהרשות הצעה רצינית (נספח מא' לתצהיר התובע).
ביום 23.3.04 שלח מר צימרמן תשובה לתובע לפיה עליו להתאזר בסבלנות (נספח מב' לתצהיר התובע).
תשובה זו מצביעה על כך שגורם הזמן שיחק תפקיד במהלך המשא ומתן ללא שניתן הסבר או סיבה מוצדקת הנראית לעין. משיכת הזמן נמשכה מקבלת תגובתו של מנהל הטלביזיה להצעותיו של התובע ועד לביטול פגישה עם התובע רק באותו היום בו היתה הפגישה אמורה להתקיים.
דהיינו הפעולות לא בוצעו באינטנסיביות הראויה והנדרשת, אך בסופו של דבר תהליך המשא ומתן מול התובע כלל את התייחסות של הגורמים המוסמכים והרלבנטיים, אם כי באיחור ובחלוף זמן מיותר ולא בסדר המקובל.

11. 11. לעניין תוכן התכניות, היקפם והשכר שהוצע לתובע – הלכה היא כי אין בית המשפט מתערב בשיקול-דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקול-דעת שלו ולפיכך לא נדרש לשאלה האם אכן השכר שהוצע לתובע הינו נמוך ואינו הולם את כישוריו. השאלה האם היתה בעיה של תוכן, הוכרעה ברשות על פי מכתב עדן.
איננו נזקקים לניתוח עניין זה שכן די לנו במבחנים של תקינות המשא ומתן, תקינות ההליך במסגרת המשפט המנהלי ומסגרת התקציב של הרשות.
מכל מקום, משלא נדון תוכן הדברים לגופו וניתנה הסכמה לשבצו מאוחר יותר, בדרך כזו או אחרת, נשמטת טענת התובע לפגיעה במוניטין שלו, שכן איש לא טען שהוא או הדברים שהציע אינם ראויים. הצעותיו לא התאימו לאותה עת, אך מר עדן ציין כי האופציה להתקשרות מסוג זה בעתיד נותרה פתוחה, ועל כן לא נפגע כלל שמו הטוב.

האם המו"מ בין הצדדים התקיים בתום לב?
12. 12. שיטת המשפט הישראלית מכירה בתוקפו של חוזה מחייב לניהולו של משא ומתן. חובת תום הלב חלה כבר בעת המשא ומתן לכריתתו של חוזה, מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, כאשר נטייתו של בית הדין היא להרחיב את חובת תום הלב הנהוגה בדיני החוזים בעת שמדובר ביחסי עובד-מעביד, כיוון שמדובר בחוזה יחס (ע"ע 300286/98 נח ברעם נ' כור תעשיות בע"מ ואח',

פסק דין
מיום 22.10.00).
בספרם של ד. פרידמן ונ. כהן חוזים, כרך ג' תשס"ד-2003 בעמ' 312 נאמר:
"צדדים עשויים להסדיר בצורה מחיבת את תהליך הכריתה על ידי יצירתו של חוזה למשא ומתן..."
(ר' גם ע"א 615/72 גלנר נ' התיאטרון העירוני חיפה, פ"ד כח(1) 81, בעמ' 82, שניתן לפי הדין שקדם לחוק החוזים).
סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי:
"במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
בשל העדר מסויימות של חוזה מסוג זה, משמעותו של הסעיף הינה אך ורק התחייבות לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב לשם כריתת חוזה, וזאת מכח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). בספרם הנ"ל של פרופ' פרידמן ופרופ' כהן מובהרים הדברים, בעמ' 313, כדלקמן:
"ניתן לסבור שחוזה לנהל משא ומתן הוא חוזה הגזור לפי מידותיו של סעיף 12 לחוק החוזים, המטיל על הצדדים חובה לפעול בתום לב במהלך המשא ומתן. החוזה חוזר על החובה הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, והופך אותה לחובה חוזית. על הצדדים לפעול בדרך מקובלת ובתום לב בהתחשב בנסיבות כריתתו של החוזה לניהולו של משא ומתן.
...
למרות שלפי גישה זו מהווה הפרתו של החוזה לניהולו של משא ומתן מבחינת סיווגה הפרה רגילה של חוזה, ולא הפרה גרידא של החובה לפעול בדרך מקובלת ובתום לב, הרי שמבחינה מהותית ספק אם קיים הבדל של ממש בין שני סוגי ההפרות."
בעמ' 314 נאמר:
"החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת קמה רק משהחל שלב המשא ומתן. אולם קיומו של חוזה לניהולו של משא ומתן מאפשר לדלג על משוכה זו. סירוב לנהל משא ומתן נוכח קיומו של חוזה המחייב זאת, מהווה הפרה של החוזה..."
כמו כן נאמר:
"חוזה לנהל משא ומתן רק מחייב את הצדדים לבוא לשולחן הדיונים ולעשות מאמץ כן לגשר על הפערים שביניהם."
מכאן, אין די בקיומו בלבד של תהליך המשא ומתן. אין צד יוצא ידי חובה רק מלקיים את הליך המשא ומתן, אלא עליו להראות כי עשה מאמץ כן ואמיתי לשם הגעה להסכם.

13. 13. כאשר מדובר במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה לקראת יצירת יחסי עבודה, דרוש תום לב מוגבר (לענין היקף חובת הגילוי במשפט העבודה ראו עוד: דב"ע מה/ 77-3 גרשון נ' מדינת ישראל פד"ע יז' 337 בעמ' 350-351. דב"ע נג/40-3 חברת איסטרוניקס בע"מ נ' גרפונקל פד"ע כה' 456 בעמ' 461- 466. אלישבע ברק "משא ומתן לקראת חוזה עבודה", שנתון משפט העבודה ג' 51 בעמ' 64-65).
נראה כי הרשות התנהלה בעצלתיים בעניינו של התובע, תוך העברת האחריות בעניין מאחד לשני. גם אם מצבה התקציבי של הרשות לא אפשר לה להתקשר עם התובע, היה עליה לגלות אחריות ורצינות, להציף את הבעיה בפני
התובע ולגלות בפני
ו שקיפות מלאה. לכן אנו רואים את התנהלות רשות השידור כהתנהלות אשר יש בה חוסר תום לב מסוים, באופן שהחובה המוגברת לא נתקיימה אך תום לב ברמת בסיס נתקיים.
יחד עם זאת, לא מדובר בחוסר תום לב היורד לשורשו או מהותו במידה הגורמת לבטלות ההליך. ההליך היה שלם למרות שמהלכו לא נעשה לפי הסדר המקובל, שכן בסופו של דבר נכללו בו כל הגורמים המוסמכים והרלבנטיים.
עוד יאמר כי חוסר תום הלב ודאי אינו ברמה של הכוונה המיוחסת למנכ"ל או לרשות מטעם התובע, שכן חד משמעית אין הפגמים עולים כדי שיקולים זרים ונגועים ועניין זה לא רק שלא הוכח, אלא הופרך.

14. 14. בנוסף, על-פי עקרון תום הלב, על הצדדים לחוזה לפעול בהגינות ובחריצות להגשמת הכוונה המשותפת (ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 263; וכן ע"א 453/80 בן נתן נ' נגבי, פ"ד לה(2) 141). אך נדגיש בהקשר הנדון, כי בגדר חוסר תום לב ראתה הפסיקה גם עמידה דווקנית על זכות (רע"א 1233/91 אהרון ג'רבי נ' הרצל בן דוד, פ"ד מה(5) 661, 667), כאשר תוצאותיו של העדר תום לב בהקשר החוזי הן רחבות ולגדרן נכנסת תוצאת אי אכיפת החיוב (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פ"ד ל"ה(1) 828, עמ' 838-839).
לא למותר לציין כי להתנהגותו של התובע חלק בהתנהלות הליך המשא ומתן (ר' עדותה של עו"ד קרני עמ' 15 לפרוטוקול). התובע ידע כי תנאי להתקשרות עימו הינו בכפוף לאישור תקציב 2004 ולפיכך עמידתו הדווקנית על קיום המשא ומתן עימו כאשר הרשות נמצאה בתקופה של עמימות וחוסר וודאות תקציבית משלא אושר לה התקציב, וכאשר המנכ"ל נמצא בחופשת מחלה ארוכה, יש בה משום חוסר תום לב מסוים גם מצידו שכן היה ברור כי לא הבשילו ברשות השידור התנאים התקציביים להעסקתו ולהפקת תכניתו.
נסיבות אלו של תרומת התובע להליך כאמור לעיל, נשקלו לבסוף בסעדים אשר ביקש ובשיעור שנקבע בגינם.

חוזה מתלה
15. 15. בהסכם לו ניתן תוקף של

פסק דין
הופיע תנאי מתלה המתייחס לתקציב הרשות לשנת 2004.
התובע טוען כי לאחר פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה ועד ליום הגשת התביעה לבית דין זה על ידו לאחר חמישה חודשים, לא עשו הרשות והמנכ"ל דבר על מנת לקדם את המשא והמתן שנוהל עימו. כפי שראינו, הדבר אינו נכון לנוכח לשון ההסכם. לפיכך את אישור התקציב לשנת 2004, וניהול המשא ומתן בכפוף לו ניתן לראותו כתנאי מתלה מכוח החזקה שבסעיף 27(ב) לחוק החוזים שלפיו:
"חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה"
(ראו, בין היתר: ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' קראוס, בעמ' 697-696; ע"א 53/80 קיבוץ שניר, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שרייטר, בעמ' 194-193).
ללא אישור תקציב הרשות, יצירת הסכם לתכנית חדשה לאחר שההסכם הקודם תם בין התובע לרשות, אינו בר-ביצוע. לפיכך, ניתן לראות את התנאי לפיו המשא ומתן בין הצדדים יעשה בכפוף לאישור התקציב לשנת 2004 כ"תנאי מתלה" בלעדיו אין.
לאור האמור, הלכה היא כי בנקודת הזמן שבין עשיית ההתחייבויות החוזיות המותנות בתנאי לבין התקיימות התנאי המתלה לא ניתן לתבוע את אכיפת ההתחייבויות או פיצויים על הפרת החוזה. דהיינו, מרגע החתימה על הסכם הפשרה לו ניתן תוקף של

פסק דין
ועד ליום אישור תקציב הרשות בתאריך 31.3.03, כלומר עם התקיימות התנאי המתלה, הופך החוזה להיות חוזה רגיל והתובע יוכל לתבוע את קיום הוראותיו.
עם זאת, במקרה שלפנינו אין המדובר בהפרה מצד הרשות, מאחר והתנאי בהסכם הפשרה לפיו ההתקשרות עם התובע תיערך בכפוף לתקציב 2004, לא הופר על ידי הרשות והיא פעלה על פיו.

אחריות אישית
16. 16. התובע טוען כי מאחר והמנכ"ל פעל בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת במשא ומתן שהוא ניהל מולו בנוגע להמשך העסקתו ומאחר שהמנכ"ל הוא זה שמנחה את מדיניות הרשות וכן את מר צימרמן ועו"ד קרני אותם מינה על מנת לנהל את המשא ומתן מולו, יש להטיל עליו אחריות אישית וזאת מתוקף תפקידו.

17. 17. על פי ההלכה אכן משרת המנהל אין בה כדי לשמש איצטלה להענקת פטור מאחריות ומעמדו בתאגיד אינו מקנה לו חסינות כלשהי (ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673).
עם זאת, לא בכל מקרה שבו יימצא תאגיד אחראי לניהול משא ומתן שלא בתום-לב, תתחייב מכך המסקנה כי יש להטיל חבות אישית גם על מנהלו (השוו: ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3)401, 406). משמע, כי להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום הלב המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית. (ע"א 10385/02 - דן מכנס ואח' נ' ריג'נט השקעות בע"מ ואח' פ"ד נח(2), 53 ,עמ' 57-58)
במקרה דנן התרשמנו כי המנכ"ל לא לקח חלק אקטיבי או פסיבי במשא ומתן שהתנהל עם התובע. עו"ד קרני העידה:
"ש. מתוך מה שידוע לך באיזה אופן בראל היה מעורב במשא ומתן
ת. לא היה מעורב, למיטב דעתי, הוא אמר שהוא לא רוצה להתערב בכך" (עמ' 17 לפרוטוקול)
"ש. את יודעת אם בראל נתן הנחיות כלליות ברמת המדיניות ביחס למשא ומתן עם גולן
ת. לא ידוע לי". (עמ' 18 לפרוטוקול)
"ש. האם נכון שבראל לא היה באופן אישי במשא ומתן בשום שלב
ת. נכון מאוד." (עמ' 23 לפרוטוקול)
על כך העיד גם מר צימרמן:
"..הוטל עלי ועל ג'אנה לטפל בעניין ובראל אמר חד משמעית שאתם אחראים והוא לא משתתף במשא ומתן..." (עמ' 42 לפרוטוקול).
המנכ"ל לא קיבל דיווח על הנעשה במשא ומתן:
"ש. אתה ידעת את בראל על התקדמות המשא ומתן
ת. לא..." (עמ' 42-43 לפרוטוקול עדותו של מר צימרמן)
המנכ"ל אף לא נמצא פיזית ברשות ונעדר תקופה ממושכת מטעמים בריאותיים שלא אפשרו כלל את השתתפותו בתהליך (עדותה של עו"ד קרני עמ' 24 לפרוטוקול). לשאלה האם נתן הנחיות כלשהן למישהו בקשר למשא ומתן, השיב המנכ"ל בשלילה (עמ' 35 לפרוטוקול). כמו כן המנכ"ל העיד כי כלל לא רצה להשתתף במשא ומתן:
"ש. למה לא רצית להשתתף במשא ומתן
ת. מכיוון שלא רציתי לעבור את הויה דלרוזה שעברתי בהליך הקודם
ש. חשבת שהיחסים בינך לבין גולן טעונים מדי
ת. אני חשבתי שברמה שלי עדיף נתק מוחלט. לא חושב שיכולתי לנהוג אחרת
...
נתתי אור ירוק אמרתי להם תסכמו בסוף מה שלא תסכמו על ידי זה יאושר...
ש. אתה אומר בתצהירך שמחלתך סייעה למאמציך להימנע ממעורבות, גם אלמלא מחלתך היית נמנע ממעורבות
ת. כן, אבל נבצר ממני בכלל להיות במקום
ש. גם לפני שנפלת למשכב לא היית מעורב במשא ומתן
ת. ביקשתי שלא אהיה מעורב במשא ומתן בינתיים חליתי." (עמ' 34-35 לפרוטוקול).
לשאלה כיצד התובע יכול ליחס למנכ"ל התנכלות לו במשא ומתן לאחר שידע כי עקב מחלתו הוא חזר לעבודתו רק בתחילת מרץ, השיב התובע:
"איך אני יכול שלא." (עמ' 12 לפרוטוקול).
התובע אף הודה כי לא עלה בידיו להוכיח את "אותה אמירה קטנה או קריצת עין של בראל כלפי צימרמן, שבה נתן לו להבין מהי התוצאה הרצויה היחידה של המשא ומתן שנכפה עליו על ידי בית הדין הארצי" (סעיף 118 לסיכומי התובע).
נדגיש כי מאז כניסת המנכ"ל לתפקידו בתאריך 13.3.02 ועד לשליחת מכתב הפיטורים לתובע בתאריך 4.8.02, עברו מעל לחמישה חודשים, ולפיכך התובע לא הוכיח קשר סיבתי בעניין זה ואף לא סמיכות זמנים, כך שגם הטענה כי המנכ"ל התנכל לו דינה להידחות.
יתר על כן, בסופו של דבר כל הגורמים הרלבנטיים, מקצועיים ואחרים, דנו בעניינו של התובע, כל אחד על פי שיקול דעתו שלו. כך שטענת השפעת המנכ"ל על ההליך או קביעת מדיניות מטעמו, הופרכו גם במסמכים אשר הוצגו לפנינו.

18. 18. לנוכח האמור, מכיוון שהתובע לא הוכיח בפני
נו כלל כי המנכ"ל היה מעורב באופן כלשהו במשא ומתן שהתנהל מולו, ולא הוכיח כי המנכ"ל הנחה את מר צימרמן ועו"ד קרני בדבר התוצאה הרצויה מבחינתו למשא ומתן, ומכיוון שהמנכ"ל שהה באותו זמן בחופשת מחלה ממושכת ולא נמצא ברשות השידור ואף הביע את חוסר רצונו להיות מעורב במשא ומתן עקב התרחשויות קודמות בינו לבין התובע, אין אנו מקבלים את הטענה כי יש להטיל על המנכ"ל אחריות אישית.
יתר על כן, בנסיבות הקודמות, סבורים אנו כי טוב עשה המנכ"ל משלא התערב וזאת על מנת למנוע לזות שפתיים.
לפיכך נדחית התביעה להטיל אחריות אישית על המנכ"ל וכן נדחה הסעד שנדרש להטלת פיצויים עונשיים לגביו.

סוף דבר
19. 19. למרות שקבענו כי הצוות שניהל את המשא ומתן עם התובע כלל בסופו של דבר גם אנשים שמתוקף תפקידם היה עליהם להחליט בתוכן ושהיה ביכולתם להשפיע על המשא ומתן, מאחר והמשא ומתן נוהל שלא בדרך המקובלת ומאחר שהרשות לא נתנה הסבר מוצדק לגבי הימשכות הליכי המשא ומתן שלא לצורך, התרשמנו כי בכך הרשות לא עמדה בחובת תום הלב המוגברת המוטלת עליה, ואולם עמדה ברמה הבסיסית הנדרשת לקיום משא ומתן בתום לב, ובהפרתה לא היה כדי לאיין את תקינות ההליך בשלמותו .
בנוסף לכך, גם לתובע היה חלק בהתנהלות הדברים, כמפורט בסעיף 14.
לסיכום, פוסקים אנו לתובע פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב מטעם נתבעת 1 – רשות השידור, בסך של 30,000 ₪.

20. 20. התובע לא הוכיח את תביעתו לפיצוי בגין מניעת הכנסה חלופית בגין התקופה בה נוהל המשא ומתן מול רשות השידור, שכן לא היתה כלפיו כל מניעה לבחון אפשרויות תעסוקה אחרות או לנהל משא ומתן גם עם גורמים אחרים, או לעבוד בפועל במקומות אחרים. התובע ידע מבעוד מועד על סיומו של החוזה הקודם שהיה לתקופה קצובה ועל קיומו של ספק בדבר המשך העסקתו. בסוג זה של העסקה, ריבוי האפשרויות הוא מן המפורסמות, והזמן שנדרש להקדיש למשא ומתן או לתכנית עבודתו, לא מנעו ממנו כל תעסוקה אחרת.
לפיכך תביעתו בגין הכנסה חלופית נדחית.

21. 21. התובע לא הוכיח את תביעתו לפיצויי בגין נזקים שנגרמו לו עקב פגיעה במוניטין ובשמו המקצועי, אלא ההיפך – הוכח כי ניתנה לו הערכה מקצועית וכי למעשה מעמדו המקצועי ותוכן תוכניתו לא נדון לגופו של עניין, ובמכתב אף ניתן פתח להתקשרות עימו.
לפיכך לא יכלה להיות בנסיבות אלה כל פגיעה במוניטין שלו.
יתר על כן, לוח השידורים הינו דינאמי ומשתנה תדיר, ובהעלאת או הורדת תכנית, אין בכך כדי לפגוע בשמו של איש.
לפיכך התביעה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין נדחית.

22. 22. אנו פוסקים כי אין להטיל על מנכ"ל רשות השידור אחריות אישית כלשהי בנסיבות שהוכחו בפני
נו ופורטו בסעיף 17 ו- 18 לעיל, ולפיכך אין להטיל עליו לשלם פיצויים אישיים ועונשיים כלל.
אף תביעה זו נדחית.

23. 23. בנסיבות שפורטו לעיל, אנו פוסקים כי על נתבעת 1, רשות השידור, לשלם לתובע פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

24. 24. הסכומים שנקבעו לעיל בסעיפים 19 ו- 23 ישולמו תוך 30 יום, וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (24.5.04) ועד ליום התשלום בפועל.
בנוסף תשלם הרשות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ + מע"מ.
סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום א' בתמוז, תשס"ז (17 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שדיאור שרה
, שופטת
002173/04עב 730 הדס כחלון.









עב בית דין אזורי לעבודה 2173/04 גולן מתי נ' מדינת ישראל-רשות השידור , בראל יוסף (פורסם ב-ֽ 17/06/2007)