פסקי דין על עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בע"מ | פסקי דין על הדר חברה לביטוח בע"מ

2282/01 א     19/11/2002




א 2282/01 עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ




בתי המשפט
א 002282/01
בית משפט השלום ירושלים
19/11/02
לפני כב' השופט דוד מינץ
עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בע"מ

בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עו"ד לבנת
נ ג ד

הנתבעים
1 . הדר חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שטכלברג

2 . חורי דוד
ע"י ב"כ עו"ד נתנזון

פסק דין
התובעת הינה חברה בע"מ שעיסוקה ניהול סוכנות ביטוח. נתבעת 1 הינה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") אשר ביטחה בעבר את רכבו של נתבע 2 (להלן: "הנתבע") על פי פוליסת ביטוח אשר הונפקה באמצעות התובעת. במהלך שנת 1999 ניזוק רכבו של הנתבע והנתבעת פיצתה אותו על נזקו תוך כדי הפחתת סך של 7,950 ₪ משוויו של הרכב (להלן: "היתרה"). לטענת התובעת, ביום 14.9.99 נחתם הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו, המחה לה הנתבע את זכותו לתבוע את הנתבעת לקבלת היתרה, כשבתמורה להמחאה, היא הלוותה לו סך של 6,000 ₪. נקבעו בהסכם שלוש דרכים חילופיות לפרעון ההלוואה. הראשונה, מקום בו התובעת תצליח לגבות את היתרה, הדבר יחשב כהשבת ההלוואה. השנייה, מקום בו התובעת לא תזכה לגבות את היתרה, אך הנתבע ירכוש פוליסות ביטוח חיים שזו תנפיק לו במשך שלוש שנים, הדבר יחשב כפרעון ההלוואה. השלישית, במידה ושני התנאים לא יתקיימו, ישיב הנתבע לתובעת את ההלוואה לפי דרישתה, בתוספת הצמדה וריבית עד ליום פירעונה. בד בבד עם חתימת ההסכם, ניתן לתובע שיק על סך 6,000 ₪ אך הותנה עימו כי יוכל לפורעו רק בתנאי שיחל לשלם עבור פוליסות ביטוח החיים בהתאם להסכם. מנהלה של התובעת פנה לנתבעת והודיע לה על המחאת הזכויות של הנתבע, וזו הודיע לו כי הנתבע כבר הגיש תביעה כנגדה לקבלת היתרה. לטענת התובעת, היא פנתה לנתבעת מספר פעמים החל מיום 24.1.00 בבקשה לקבלת עותק מכתב התביעה, אולם היא לא נעתנה עד יום 6.8.00 שאז הודיעה לה הנתבעת כי תביעתו של הנתבע כנגדה כבר נידונה בבית המשפט לתביעות קטנות ונדחתה דווקא משום שהנתבע המחה את זכותו לתובעת, כאמור. בנסיבות אלו טענה, כי היא זכאית לקבלת היתרה מהנתבעת, כשטענתה הייתה כי הפחתת שווי הרכב נעשתה שלא כדין, מאחר ולנתבעת שולמו פרמיות לפי ערכו המלא של הרכב ללא הפחתות כלשהן, ורק בשעה שהייתה הנתבעת צריכה לשלם היא "נזכרה" לנכות 30% ממחיר הרכב בטענה כי בעליו הראשון של הרכב היה קיבוץ. את תביעתה כנגדה העמיד על סך 8,467 ₪. כנגד הנתבע נטען, כי במידה ותדחה תביעתו כלפי הנתבעת ומאחר והוא לא פרע את המגיע ממנו על פי תנאי פוליסות ביטוח החיים אצלה וטרם החזיר את ההלוואה, הרי שהוא חב לה בהתאם להסכם את השבת ההלוואה בסך 6,000 ₪. בנוסף טענה, כי על הנתבע לשלם לה את הוצאותיה שהוציאה לצורך הצעות ביטוח החיים, מאחר והיא פעלה בהתאם למוסכם ואילו הנתבע פעל בחוסר תום לב מתוך ידיעה ברורה שאין בכוונתו לשלם עבור פוליסות ביטוח החיים. את תביעתה כנגדו העמידה על סך 18,696 ₪.

הנתבעת טענה בהגנתה, כי תגמולי הביטוח משולמים בכדי לכסות את הנזק שנגרם למבוטח ונתוני העבר של רכב הינם חלק בלתי נפרד משוויו. משכך, טענה, הנתבע כמבוטחהּ קיבל את כל המגיע לו. טענתו של הנתבע הייתה, כי הוא אכן המחה את זכותו לתובעת לקבלת היתרה המגיעה לו מהתובעת, ומשכך אין הוא חייב לה דבר. באשר להלוואה טען, שהוא הזמין את פוליסות הביטוח כמתחייב אולם מפאת סיבות שלא היו תלויות בו, הבנק לא כיבד את הוראות הקבע שמסר לשם מימושן.

ביום 13.10.02 הסכימו ב"כ התובעת והנתבעת על דחיית התובענה כנגד הנתבעת, ואילו התובעת ויתרה על חקירתו של הנתבע וב"כ הצדדים הסכימו לסכם את טיעוניהם בכתב.

בתצהירו טען הנתבע כי חתם על הסכם "כפוי" כשלא היה ברור לו על מה חותם ומה תוקפו המשפטי. עם זאת, הוסיף, כי הוא מודה בקיום החוב בסך 6,000 ₪ והוא אף מוכן להחזירו, אולם מעבר לכך אין הוא חב לתובעת דבר. הוא הטעים, כי נקלע לקשיים כספיים ולאחר שהבנק לא כיבד את הוראות התשלום שלו, ובכלל זה לתובעת, לכן התובעת ביטלה את פוליסות הביטוח, ומשום כך, ובהתאם להבנתו את האמור בנספח להסכם, אין הוא חב לה דבר בגין הפוליסות. בעניין זה הוא הצביע על סיומו של הנספח להסכם, בו נכתב: "אם לא תאשר חברת הביטוח הסכם זה מכל סיבה שהיא, תבטל חב' ע. הדר שיק זה ולא יהיה טענות מכל סיבה לשום צד".

טרם אכנס לגופו של עניין אציין רק, שההלכה היא שחזקה על אדם שהוא יודע על מה הוא חותם וכי יש בידו את היכולת להבין את מעשיו ובכלל זה החוזים הנחתמים על ידו (ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד(1) 241; ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נג(2) 577, 596). לכן, הטענה כאילו הנתבע לא ידע על מה הוא חותם נדחית. ולגופו של עניין. מעיון בהסכם כולו עולה, כי הנתבע הוא זה שהסכים לרכוש פוליסות ביטוח חיים באמצעות התובעת, בתנאי שזו תתן לו 6,000 ₪. כאמור בהסכם, השבת 6,000 ₪ אלו מותנית הייתה בכך שהתובעת תנהל את תביעתו של הנתבע כנגד הנתבעת ובמידה שתזכה בתביעה היא תשלשל לכיסה את סכום התביעה כנגד 6,000 ₪ אלו. במידה ותביעתה של התובעת לא תצלח והנתבע לא ירכוש פוליסות ביטוח באמצעות התובעת במשך 3 שנים, אז יהיה על הנתבע להשיב לתובעת את 6,000 ₪ אלו. משמעותו של ההסכם היא, כי תרופתה היחידה של התובעת במקרה שהנתבע לא ירכוש את פוליסות ביטוח החיים באמצעותה היא השבת 6,000 ₪. יש לזכור גם, שהתובעת היא זו אשר ערכה את ההסכם ואם תאמר שלשונו אינה ברורה, יש לפרשה כנגדה. משכך, לא קיימת לתובעת כל זכות לקבל פיצוי כלשהו בשל כך שהנתבע לא רכש באמצעותה פוליסות ביטוח חיים. קל וחומר הוא מקום בו לית מאן דפליג שהנתבע רכש את פוליסות הביטוח בפועל אך לטענתו נקלע לקשיים כלכליים לאחר רכישתן. איני בדיעה, כדעת ב"כ התובעת בסיכומיו, שהייתה בכוונת הנתבע מראש להפר את תנאי הפוליסה ובכך להנות מקבלת ההלוואה מבלי לשלם דבר עבורה. ראשית, משום שלא השתכנעתי שהנתבע פעל בחוסר תום לב. ושנית, משום שההסכם גופו העניק לנתבע את האופציה שלא לרכוש את פוליסות הביטוח מבלי שהתלוותה לכך סנקציה מצידו, ולכן הוא לא נזקק להצטייד עם תירוצים שונים למינהן על מנת להתחמק מהתחייבויותיו לפי ההסכם. כן ברור, כי דחיית התובענה כנגד הנתבעת בהסכמתה של התובעת סיכלה את האפשרות הראשונה של החזרת החוב על ידי הנתבעת ומה לה במקרה שכזה לתובעת להלין.

למעלה מהצריך אומר, כי גם לוּ הייתי מקבל את טענתה של התובעת כי הנפקת פוליסות ביטוח החיים לא היו חלק מההסכם, והנתבע הפר את התחייבותו לשלם את פרמיות ביטוח החיים, התובעת לא צרפה כל מסמך המאמת את טענותיה בדבר הנזק שנגרם לה. מר עמוס הדר מנהל התובעת אמנם פרט בתצהירו את הוצאותיו לצורך עריכת פוליסות ביטוח החיים עבור הנתבע, שכללו, לדבריו, שני ימי עבודה בהם נסע עובד התובעת במיוחד לבאר שבע ונתיבות אותן העריך ב-1,000 ₪; הוצאות נוספות הכרוכות בנסיעה זו בסך 500 ₪; עבודות משרדיות שונות בסך 2,000 ₪; ואובדן רווח בגין אי-תשלום הפרמיות לתקופה של 3 שנים בהתאם להתחייבותו על סך 7,475 ₪. ואולם כל הוצאות אלו לא הוכחו ולוּ במקצת ולא נראה כי היה קיים כל קושי לעשות כן ומה גם שעל פניו נראה שאין להם כל יסוד ובסיס במציאות, שכן לא סביר בעליל שסוכן הביטוח יוציא מכיסו סכומי עתק שכאלו עבור עריכת כל פוליסת ביטוח שהוא כורת.

התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,000 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14.9.99 ועד התשלום המלא בפועל.

לנוכח התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתן היום ט' בכסלו, תשס"ג (14 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט








א בית משפט שלום 2282/01 עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/11/2002)