פסקי דין על דני דיין | פסקי דין על ניו קופל | פסקי דין על אברהם ביטון

3268/01 ברע     24/12/2001




ברע 3268/01 דני דיין, ניו קופל בע"מ נ' אברהם ביטון




בעניין:


2



בבית המשפט המחוזי בירושלים
בר"ע 003268/01


לפני:
כבוד השופט צבי זילברטל


24/12/01



בעניין:
1. דני דיין

2. ניו קופל בע"מ
ע"י עו"ד גלית פיינשטיין




המבקשים



- נ
ג
ד -



אברהם ביטון





המשיב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, שניתן ביום 7.8.01 בתיק ת.ק. 2992/01 ע"י כב' השופטת זיסקינד.



פסק דין

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובהמשך להחלטתי מיום 4.11.01, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ומסקנתי היא שיש לקבל את הערעור.

1.
המשיב הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ובה תבע את המבקשים בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 19.1.01, כאשר רכב נהוג ע"י המבקש מס' 1 פגע ברכבו של המשיב. המבקשת מס' 2 היא
המבטחת של המבקש מס' 1. לכתב התביעה צורפה חוו"ד של שמאי מטעם המשיב ובה נקבע, כי לרכב נגרם נזק בסכום של 8,535.22 ש"ח וירידת הערך הוערכה בסכום של -.3,658 ש"ח. כמו כן תבע המשיב פיצוי בגין הפסד 3 ימי עבודה, שכ"ט שמאי והוצאות שונות נוספות.
בסך הכל תבע המשיב (כמפורט בכתב התביעה המתוקן) סך של -.15,060 ש"ח.
כתב התביעה הוגש ביום 10.6.01 וכתב תביעה מתוקן הוגש ביום 11.6.01. במעמד הגשת כתב התביעה נקבע דיון ליום 7.8.01.

2.
בית המשפט קיבל את התביעה במלואה, בנסיבות שתפורטנה בהמשך, ומכאן הבקשה דנן. כדי לעמוד על נסיבות המקרה אין מנוס מפירוט השתלשלות ההליכים בבית המשפט קמא, שכן בלב הבקשה מצויה הטענה, כי זכויות המבקשים קופחו לאחר שלא ניתנה להם האפשרות לבדוק את רכבו של המשיב באמצעות שמאי מטעמם. בטענה זו יש ממש, כפי שיפורט להלן.

3.
לכתב התביעה צורף מכתב, אשר נשלח ע"י המשיב למבקשים ביום 21.5.01 ובו דרישה לפיצוי. על פי המכתב הנ"ל מדובר בפני
ה שניה של המשיב אל המבקשים.

4.
ביום 20.6.01, דהיינו, 10 ימים לאחר הגשת התביעה, פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה להאריך המועד להגשת כתב הגנה ולהורות למשיב להעמיד את רכבו לבדיקה ע"י שמאי מטעם המבקשים.
ביום 27.6.01 החליט בית המשפט כי כתב הגנה יוגש עד ליום 15.7.01, אך לא התייחס כלל לבקשה לבדיקת הרכב.
לפיכך פנו המבקשים פעם נוספת, ביום 11.7.01, וביקשו כי בית המשפט יורה למשיב להעמיד את רכבו לבדיקה (באותו יום גם הוגש כתב הגנה). בבקשה זו נטען, כי מיד לאחר הגשת התביעה פנו המבקשים למשיב בבקשה דומה, אך הוא סרב.
בית המשפט הורה למשיב להגיב לבקשה בתוך 5 ימים (החלטה מיום 12.7.01).
רק ביום 26.7.01 החליט בית המשפט כי המשיב יעמיד רכבו לרשות המבקשים "בסמוך לאחר קבלת החלטה זו" והבדיקה תתבצע ע"י המבקשים עד ליום 30.7.01, כאשר המשיב הודיע ביום 23.7.01 כי הוא מוכן למסור את הרכב לבדיקה.
מזכירות בית המשפט רשמה בצד ההחלטה הנ"ל כי תוכנה הודע למשיב ביום 26.7.01.
ביום 1.8.01 פנו המבקשים לבית המשפט וביקשו כי תביעת המשיב תידחה על הסף ולחלופין, כי תינתן בשנית הוראה למשיב להעמיד את רכבו לבדיקה. לבקשה צורף תצהירה של הגב' גרושקה, בו נאמר כי ביום 31.7.01 נוצר קשר טלפוני עם המשיב וזה מסר שהוא מסרב להעמיד את רכבו לבדיקה, לפיכך לא נשלח ע"י המבקשים שמאי לבדיקת הרכב.
בית המשפט החליט ביום 1.8.01, כי המשיב יגיב לבקשה עד ליום 6.8.01 ואם הוא לא יעמיד את רכבו לבדיקה ייחשב הדבר כחוסר מעש מצידו ובית המשפט ישקול מחיקת התביעה או חיוב המשיב בהוצאות.

5.
ביום 6.8.01 נמסרה לבית המשפט תגובת המשיב לפיה אכן קיבל ביום 31.7.01 פניה טלפונית מהמבקשים ואולם הוא לא ידע אז על החלטת בית המשפט מיום 26.7.01 לפיה הבדיקה צריכה להתבצע עד ליום 30.7.01. לגירסת המשיב, ההחלטה האמורה הגיעה לידיו רק ביום 5.8.01 ואז שלח למבקשים הודעה כי הוא נכון להעמיד הרכב לבדיקה.
יודגש, כי עמדה זו של המשיב עומדת בסתירה לתרשומת שנערכה ע"י מזכירות בית המשפט לפיה ההחלטה מיום 26.7.01 נמסרה לו טלפונית באותו היום.
עוד יצויין, כי הודעתו הנ"ל של המשיב נמסרה ביום 6.8.01, יום אחד לפני מועד הדיון בבית המשפט. אין זה סביר לדרוש מהצדדים כי הבדיקה תתבצע עד למועד הדיון, באופן שעד למועד זה גם תונח בפני
בית המשפט חוו"ד שמאי.
עוד עולה מתגובתו הנ"ל של המשיב, כי אכן קיבל טלפון מהמבקשים ביום 31.7.01, אך המשיב אינו מתייחס ישירות לטענה כי באותו מועד סרב לבדיקה. מתוכן התגובה מתקבל הרושם שאכן היה סירוב כזה, שכן המשיב מסביר שאז עדיין לא ידע על החלטת בית המשפט מיום 26.7.01.

6.
התמונה המתקבלת מהאמור לעיל היא, שהמבקשים פנו לבית המשפט, בבקשה לבדוק את רכבו של המשיב, 10 ימים לאחר הגשת התביעה. לאחר פניה זו, שלא זכתה לתגובה עניינית מצד בית המשפט, פנו המבקשים פעם נוספת בבקשה דומה, ביום 11.7.01, וביום 26.7.01 החליט בית המשפט כי הבדיקה תבוצע עד ליום 30.7.01. בו ביום נמסרה ההחלטה טלפונית למשיב, אך הוא לא נענה לפנייה הטלפונית של המבקשים מיום
31.7.01.
מסקנתי היא, שלא ניתן לזקוף לחובת המבקשים את העובדה שהרכב לא נבדק ע"י שמאי מטעמם, כפי שנעשה ע"י בית המשפט בפסק דינו.

7.
ביום 7.8.01 התקיים דיון בתובענה. מטעם המבקשים התייצבה הגב' חג'ג' אשר הלינה על כך שלא התאפשר למבקשים לבדוק את הרכב. הגב' חג'ג'
אישרה, שהמבקשים אינם כופרים בחבותם לפצות את המשיב על נזקיו, אך הם חולקים על גובה הנזק. הגב' חג'ג' נמנעה מלחקור את השמאי מטעם המשיב (שהתייצב לדיון) הואיל והיא "לא מבינה בשמאות".
המשיב טען, כי "עקרונית" הסכים שרכבו ייבדק ע"י המבקשים, אך אין הוא מוכן להמתין עוד, שכן התחמקו ממנו משך 7 חודשים.

8.
בית המשפט קמא פסק, כי המבקשים התעלמו מפניות המשיב שקדמו להגשת התביעה ולא ביקשו לבדוק את הרכב במהלך פרק זמן זה.
ייתכן אמנם שכך היה, אולם אין לנתון זה משקל לענייננו, שכן בית המשפט עצמו לא שלל את זכות המבקשים לבדוק את הרכב, ואף קבע, בהחלטותיו שפורטו לעיל, לוח זמנים לביצוע הבדיקה. בנוסף, בית המשפט גם ראה לנכון להבהיר למשיב כי יינקטו נגדו סנקציות אם לא יעמיד את הרכב לבדיקה. לענין שיהוי המבקשים לפני הגשת התביעה, אם היה שיהוי כזה, ניתן ליתן ביטוי בהוצאות משפט או בדרך אחרת, אך אין בו כדי לשלול את זכותם לבדוק את הרכב לאחר הגשת התביעה.
נמצא, כי המועדים הקובעים הם אלו שלאחר הגשת כתב התביעה. כפי שהראינו, אין לומר שהמבקשים השתהו או התעלמו מהחלטות בית המשפט בנדון. נהפוך הוא, מתקבל רושם ברור, כי המשיב הוא זה שהתעלם מההחלטה מיום 26.7.01. אם אכן היה הוא מוכן בלב שלם להעמיד את רכבו לבדיקה, ניתן היה להסדיר את הדבר כבר בשיחת הטלפון מיום 31.7.01.
כזכור, הדבר לא נעשה, שכן המשיב טען שלא קיבל את החלטת בית המשפט. זהו טיעון מופרך, כאשר מאידך המשיב דבק, לכאורה, בעמדה, לפיה כל העת היה מוכן להעמיד את רכבו לבדיקה. אם זו היתה עמדתו, מה לו להזקק להחלטת בית המשפט בנדון?
ואכן, בסוגיה הנ"ל נמצא אי דיוק בפסק הדין. בית המשפט קבע שהמבקשים לא פנו לבית המשפט סמוך לאחר קבלת כתב התביעה ורק ביום 15.7.01 ביקשו לבדוק את הרכב. ואולם, כפי שהראינו, פניה כזו נעשתה כבר ביום 20.6.01, עשרה ימים לאחר הגשת כתב התביעה, אך בית המשפט לא התייחס אליה, עד שהמבקשים נזקקו לחזור ולפנות לבית המשפט בנדון ביום 11.7.01 (ולא 15.7.01).
במצב זה אינני סבור שפניית המבקשים "הופנתה לבית המשפט תוך שיהוי רב", כנאמר בפסק הדין.
בית המשפט גם התעלם מתצהירה של הגב' גרושקה ומתגובת המשיב לענין השיחה הטלפונית מיום 31.7.01. כפי שהראינו, מנתונים אלה עולה דווקא מסקנה הפוכה, ולפיה המשיב הוא זה שנמנע מלשתף פעולה באופן מלא עם המבקשים לאחר הגשת התביעה.

9.
כאן יוזכר, כי אילו היה המשיב פועל בתום לב, היה הוא מי שאמור לסייע למבקשים בבדיקת הרכב. החובה להעמיד נכס לרשות הצד שכנגד, לצורך בדיקה, מוטלת על המחזיק בנכס (השוו תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והוא זה שיישא בתוצאות אי העמידה בחובה זו, עד כדי מחיקת כתב טענותיו.

10.
העולה מן המקובץ הוא, שהיה ראוי לאפשר למבקשים לבדוק את הרכב, ולו במחיר דחיית הדיון. דחייה זו היתה יכולה להיעשות מבעוד מועד, בטרם התייצבו הצדדים ועדיהם, כדי לא לגרום להוצאות מיותרות.
המבקשים פעלו בשקידה סבירה, לאחר הגשת התביעה, בענין בדיקת הרכב, ולא היה מקום לזקוף לחובתם את העובדה שהרכב לא נבדק.
למעלה מהדרוש אוסיף, כי נמנעה מהמבקשים להציג ראיה שהיא הראיה המרכזית מטעמם, ומצויה בלב המחלוקת שבין הצדדים. אין מדובר בראיה שולית ומשנית, קל וחומר כשכל הנתונים מצויים רק בידי המשיב והמבקשים זקוקים לשיתוף פעולה מצידו כדי להשיג את אותה ראיה. במצב זה, גם אם המבקשים השתהו, הרי שהסנקציה שננקטה נגדם היתה קיצונית ומכבידה. השאיפה לקיים דיונים במועדם, במיוחד כשמדובר בתביעות קטנות, רצויה ביותר, אך אין היא חזות הכל, מה גם שהמבקשים העמידו את בית המשפט, מבעוד מועד, על הקושי בקיום הדיון במועד מבלי שהרכב נבדק על ידם.

11.
בתשובתו לבקשה טוען המשיב, כי עתה אין עוד מקום לבדיקה, שכן הרכב תוקן בינתיים. אינני סבור, כי עובדת תיקון הרכב צריכה לחרוץ את גורל הבקשה.
ראשית, שמאי מסוגל לעיתים להתרשם מחומרת הפגיעה גם לאחר תיקון, תוך התייחסות למסמכי התיקון.
שנית, עתה יש בידי המשיב להראות לבית המשפט מה היתה העלות האמיתית של התיקון, ואולי היא שונה מהערכת השמאי מטעמו.
שלישית, עובדת התיקון אינה צריכה להשפיע על ההערכה בנושא ירידת הערך.
רביעית, אם אכן עצם התיקון מונע, במידה זו או אחרת, מהשמאי שיעמידו המבקשים, להעריך את הנזק שנגרם בתאונה, מדובר בנזק ראייתי שבית המשפט יצטרך לקבוע מי מבעלי הדין צריך לשאת בו.
לא אחת מתנהל הדיון בשאלת גובה הנזק לאחר שהנכס שניזוק תוקן, ובכל זאת ניתן להביא ראיות לבחינת הסוגיה.

12.
בשולי

פסק דין

זה אציין, כי בית המשפט קמא העניק למשיב סעד בסכום העולה על הסעד שהתבקש (בכתב התבחעה נתבע סכום של -.15,060 ש"ח, בעוד שפסק הדין עמד על -.16,000 ש"ח).

13.
התוצאה היא, שאני מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ומחזיר אליו את הדיון, באופן שבית המשפט ייקבע נוהלים לענין בדיקת הרכב ע"י שמאי מטעם המבקשים וידון בתובענה מחדש, תוך מתן אפשרות לצדדים להציג ראיות נוספות, במיוחד לנוכח שינוי המצב עקב תיקון הרכב.


14.
המשיב יישא בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של
-.1,200 ש"ח להיום, ובתוספת מע"מ.

הפיקדון יוחזר למבקשים.

המזכירות

תמציא העתקים לב"כ המבקשים ולמשיב.

ניתן היום, ט' בטבת, תשס"ב (24 בדצמבר 2001), בהעדר הצדדים.

צבי זילברטל
, שופט








ברע בית משפט מחוזי 3268/01 דני דיין, ניו קופל בע"מ נ' אברהם ביטון (פורסם ב-ֽ 24/12/2001)