פסקי דין על גיא נבון | פסקי דין על קופת חולים כללית

1439/98 א     29/11/2001




א 1439/98 גיא נבון נ' קופת חולים כללית




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
א
001439/98


בפני
:
כב' השופט משה רביד

תאריך:
29/11/01



בעניין:
גיא נבון



ע"י ב"כ עו"ד פוזנר

התובע


נגד



קופת חולים כללית




ע"י ב"כ עו"ד אבימור
הנתבעת

החלטה

העובדות שאין עליהן מחלוקת

1.
גיא
נולד ביום 14.11.78. ביום 5.12.78 קיבל גיא חום גבוה. הוריו הלכו עמו לרופא, דר' ואליס, שהיה בעבר מנהל מחלקת ילדים א' בבית החולים "אסף הרופא", בצריפין. דר' ואליס הפנה את ההורים וגיא בדחיפות לבית החולים קפלן, כשהוא מציין על גבי פתק ההפניה שלגיא חום של
°

40. גיא והוריו הגיעו לבית החולים, למיון ילדים. על שעת הגעתם של גיא והוריו ועל המועד שהחל הטיפול בו חלוקים הצדדים. אין מחלוקת שהיה צורך לטפל בו מיד, בסמוך לקבלתו.

2.
לימים התגלה שגיא סובל משיתוק מוחין. גדר המחלוקת הוא, האם יש קשר סיבתי בין שיתוק המוחין, לבין הרשלנות הנטענת בטיפול שניתן לו. בשלב הראשון של המשפט, הובאו ראיות באשר לנסיבות ומועד קבלתו לבית החולים, האם קיבל טיפול במיון ילדים, מועד תחילת הטיפול בו והטפול שאותו קיבל, בעיקר בימים הראשון ושני לשהייתו בבית החולים.

3.
לטענת חיים נבון, אבי גיא, בשנת 1991, בעת שעבר קורס מיוחד בנושאים הקשורים למצבו של גיא, הוא שמע הרצאה של פרופ' סקילי, שממנה למד שבית החולים התרשל בטיפולו בגיא. מאז, כפי שעולה מחקירתו הנגדית, הוא לא עשה מאמצים רציניים לקדם את הגשת התביעה והיא הוגשה רק בשנת 1998. הוא פנה לאחר כחצי שנה - שנה, מאז ששמע את הרצאתו של פרופ' סקילי, לעורך-דין שאמר לו שגיא יצטרך לעבור הרבה בדיקות לקבלת חוות-דעת וזה
עולה הרבה כסף. עורך-הדין הוסיף שהוא צריך להתייעץ עם אורטופד. חיים נבון לא רצה להעמיס על גיא בדיקות נוספות ומכיוון שאותו עורך-דין לא חזר אליו הוא חדל לטפל בהגשת תביעה בשם בנו.
לאחר זמן פנה חיים נבון לעורך-דין נוסף, שהפנה אותו למומחה בהדסה בירושלים. גם כאן לא הניבה הפניה תוצאות. המומחה הכיר את אחד הרופאים הבכירים בבית חולים קפלן והוא לא התלהב מהתיק. לבסוף פנה חיים נבון לבא-כוחו הנוכחי, כנראה ב1997 (ראו נ/1).

התוצאה של עיכוב בהגשת התביעה


4.
רופא, ככל נתבע, זכאי שהליכים נגדו יוגשו, ככל האפשר, במהירות האפשרית.


בע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 863, נאמר:

"דיני ההתיישנות מיועדים ליצור 'איזון עדין'…בין ענייניהם המנוגדים של התובע הפוטנציאלי ושל הנתבע הפוטנציאלי, תוך שמירת עניינו של כלל הציבור…בין מטרותיהם הבולטות של דיני ההתיישנות כלולה הדאגה, שיסודה בהגינות, לעניינו של הנתבע: לבל יהא צפוי, בלא הגבלת זמן, להיתבע בעניין נושן, לבל ייאלץ לשמור תחת ידו לנצח את הממון או הנכס, שבגינם אפשר שיתבע, או גם את המסמכים המהווים ראייה להגנתו. וכן כלולה בהם הדאגה לציבור, לבל יועסק בית המשפט בעניינים שנס ליחם ופג טעמם, ושהתובע בהם מוחזק בעיני הרבים כמי שוויתר ומחל עליהם זה מכבר".

בד"נ 32/84 עזבון וויליאמס ז"ל נ'
british bank (london) (in



israel

liquidation)
,
פ"ד מד(2) 265, 282, נאמר:

"מדיניות זו (העומדת ביסוד חוק ההתיישנות - מ' ר') מבוססת על שלשה טעמים הקשורים בבעלי הדין עצמם…ראשית, טעם ראייתי הקשור בקושי לשמור, לזמן רב למדי, על אמצעי ההוכחה. ההגינות כלפי החייב דורשת, כי חייב להגיע זמן שבו הוא יכול לשחרר
עצמו מסכנתה של תביעה. 'אין לדרוש ממנו שמירת ראיות לזמן בלתי מוגבל, מה גם שבמשך הזמן הדברים אובדים ונשכחים…שנית, טעם הקשור במהירות התנועה והחיים של תקופתנו, בה חייב כל אדם לדעת מה הן זכויותיו ומה הן חובותיו; שלישית, טעם הקשור בעצם עבור הזמן, אשר משתמעים ממנו ויתור או מחילה. בצד טעמים אלה, שעניינם בעלי הדין, יש להוסיף טעמים הקשורים באינטרס הציבורי. אינטרס זה הינו, כי 'זמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה וכי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח'…".

נראה שהמחוקק גם הוא סובר שיש מקום לשינוי בדין המצוי. בהצעת הקודקס האזרחי, בחלק הדן בהתיישנות, צומצמה תקופת ההתיישנות לארבע שנים. כמו כן נקבע שתקופת ההתיישנות תושעה לגבי קטין לפרק הזמן שאין לו אפוטרופוס. תקופת ההתיישנות המקסימלית בתביעות של קטין היא שבע שנים, אך לא יותר מארבע שנים מיום שהפך לבגיר. בכל מקרה, תביעה של קטין שטרם הגיע לגיל עשר לא תתיישן.


על-פי תקנה 4 לתקנות בריאות העם (שמירת רשומות רפואיות), תשל"ז - 1976, חייב בית חולים לשמור על רשומות שבהחזקתו בתקופות הנקובות לצדן בטור ב' של התוספת לתקנות. כיום מוסדר הדבר בחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996 (ראו ע"א 6330/96 בנגר נ' בית החולים הכללי ע"ש הלל יפה, חדרה, פ"ד נב(1) 145, 158-157). נראה לי שחלוף הזמן הרב מצריך כמות ראיות גדולה יותר כדי להרים את הנטל המוטל על התובע (ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589, 605-606; ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס בע"מ וקופל נסיעות (1970) בע"מ בפירוק נ' עיזבון המנוחה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441, 451; ע"א 2742/90 אהרונוב נ' עיזבון המנוח אהרונוב ז"ל, פ"ד מה(3) 159, 166).

5.
חלוף הזמן משפיע על זכרונו של עד. הזמן גורם לכך שאירועים שנחקקו בזכרוננו דוהים. אין זוכרים את האירוע על כל פרטיו, לעיתים מערבבים את שאירע עם אירוע אחר ולא פעם אנו זוכרים את האירוע לא כמו שאירע, אלא כמו שרצינו שיראה. כפי שאומר השופט ברנזון בע"א 322/74 ג'בור נ' סעד, פ"ד כט(1) 223, 224:

"... ומטבעו של אדם שככל שירחק הזמן עלולים הדברים שהתרחשו לעיניו בעבר להשתבש או להיטשטש בזכרונו".

גם השופט ח' כהן (כתארו אז) נדרש לעניין זה, בע"פ 421/71 מימרן נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 281, 287, באמרו:

"מן המפורסמות הוא שזכרונו של אדם נחלש עם חלוף הזמן; ומה שמועד מתן העדות קרוב יותר למועד המאורע אשר עליו נסבה העדות, הדעת נותנת שתהא העדות מהימנה יותר. ומקום שהעד רשם, בזמן המעשה או סמוך לו, במסמך משלו את פרטי אותו המאורע שהוא נקרא, שנים רבות לאחר מכן, להעיד עליו, כבר פסקו שהמסמך שיש בו משום 'הקפאת הזכירה שבעבר' עדיף, לשם קביעת האמת, על העדות המאוחרת".


(ראו גם ע"פ 232/55 היועץ המשפטי נ' גרינוולד, פ"ד יב(3)2017, 2085-2086; אך ראו דברים שאמר בית המשפט העליון בע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221, 584-585).

אחת הדרישות להכשרת עדות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות היא שהרישום של העד יהיה בו זמני או לפחות בסמוך לקבלת ההודעה וזאת, כדברי הנשיא שמגר, למנוע את "הסיכון הנובע מתעתועי הזיכרון" (ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' טובול, פ"ד מב(4) 309, 348).

(ראו
g.wells, the eyewitnwss, the psychology of evidence and trial procedure, ed. by s. kassin & l. wrightsman,
pp.50-52
).


אותו הגיון קיים בהסתמכות על רישומים שנעשו בזמן אמת ולא על רישומים שנרשמו בדיעבד, על ידי מי שלא נכח בשעת האירוע (ע"א 4809/93 חזיזה נ' מרכז רפואי סורוקה, דינים עליון נא 346).



בע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב, פ"ד לט(3) 253, 260,

מתייחס השופט ד' לוין למקרה שבו רופא לא הנציח את שאירע על הכתב באמרו:

"אולם, כאשר רישום כה חשוב, המתחייב אף משיגרת הנוהל הרפואי, לא נעשה ואינו קיים, וכאשר עניין לנו ברופא, אשר במרוצת הימים, החודשים והשנים טיפל אל נכון בחולים ובעניינים לרוב, כיצד אפשר לקבל בביטחון כה רב וללא היסוס את גירסת המשיב בעדותו, כאילו בדק את המערער היטב ולא נתגלו לעיניו כל מימצאים מעוררי דאגה".

(ראו גם ע"א 5461/91 עיזבון פלוני נ' קופת חולים, תקדין עליון 96(4) 264).

גרסת הוריו של גיא

6.
גרסת ההורים היא, שבשל חום פתאומי שקבל גיא, הם פנו באופן דחוף לדר' ואליס, שהיה הרופא המטפל שלו ושל אחיו. עד אז לא היו לגיא מחלות שראוי לציין, או מום כלשהו. דר' ואליס התרשם מחוסר התגובות שלו, קשיי הנשימה והעדר תאבון. למרפאתו הם הגיעו בשעה 16:00 והוא הורה להם להגיע לבית החולים קפלן, וצייד אותם במכתב הפניה, תחת הכותרת דחוף, שבו חזר ותאר את הסימפטומים האמורים. כמו כן נאמר במכתב שלגיא חום של
°

40 (ראו מסמך 15 בת/3). למכתב צורף פתק, שבו נאמר שגיא סובל מדלקת קרום המוח עם סימן שאלה. פתק זה נעלם מתיקו הרפואי של גיא. מהמרפאה של דר' ואליס הגיעו ההורים וגיא ישירות לבית החולים קפלן, למיון ילדים, בסמוך לשעה 17:00. למרות חומו הגבוה של גיא, לא טרח אף רופא לגשת אליו עד השעה 22:00. הרופא שניגש אליו עשה בדיקה כללית. בתום הבדיקה רצה הרופא לשחררו, אך בשל הפצרות הוריו ומכתב ההפניה של דר' ואליס, רופא ידוע ומנוסה, החליט הרופא לאשפזו. רק בשעות הלילה המאוחרות, לאחר שגיא הגיע למחלקת ילדים, נערכו לו בדיקות, שנשלחו לפענוח. אז גם התעורר חשד לדלקת קרום מוח חיידקית וגיא החל לקבל אנטיביוטיקה, אך ללא הועיל. גיא קבל טיפול בפני
צילין וגם לאחר כשבוע של טיפול בתרופה זו, כשנבדקו נוזלים מעמוד השדרה שלו, נמצאו חיידקים מתים והוא חובר שוב לפניצילין, למספר ימים נוספים. לאחר זמן נתגלתה תמונה של נזק מוחי נרחב ודרגת הנכות, שנקבעה לו בגין נזק זה, היא
100%.

7.
בכתב התביעה נאמר שגיא והוריו הגיעו לבית החולים בשעה 16:00. בחקירתם, אמרו חיים וחנה נבון, כי הם הגיעו לבית החולים סמוך לשעה 17:00, כי במרפאה של דר' ואליס הם היו בשעה 16:00. כמו כן, מחקירתם של הוריו, התברר שאמו, חנה נבון, נשארה לצדם של בעלה ושל גיא רק עד השעה 22:00, ולאחר מכן פרשה לביתה, לשהות עם שאר ילדיה, שהיו קטנים באותה עת. בטרם עזיבתה היא נכחה שעה שנערכה לגיא בדיקה כללית, בשעה 21:45.

בעדותו הוסיף חיים נבון על האמור בתצהיר כי חומו של גיא החל לעלות בשעה 14:00 ולאחר שהסבתא הוזעקה לביתם, הם יצאו למרפאתו של דר' ואליס בשעה 15:30. העד עמד על דעתו שחומו של גיא עלה בשעות הצהרים ולא החל משעות הבוקר. משהופנה למסמך 9 בנ/3 (להלן ההפניה למספרי המסמכים תתייחס לנ/3), שבו נאמר שהיו לגיא אנחות בשעות הבוקר וכי לא נאמר בתצהיר מאומה על אנחות, היה חיים נבון מוכן לאשר, כי ייתכן שהאנחות החלו לפני הצהרים, אך הן התגברו אחר הצהרים. ברם, בהמשך חקירתו, אמר הלה כי אינו זוכר את האנחות. כמו כן התברר, כי לאחר הברית היתה לגיא צהבת קלה ודימום. תחילה ייחסו הוריו את עליית החום הקלה לדימום ורק כאשר חומו עלה ל-
°

41, החלו הוריו לחשוש. על כך שדר' ואליס צרף פתק נוסף למכתב ההפניה, למד חיים נבון משני סימנים של חורים במכתב ההפניה שלו, שמצביעים על כך שלמכתב ההפניה הודק מסמך נוסף. לדבריו, דר' ואליס ראה שהם מודאגים ממצבו של גיא ולכן הוא כתב את ההבחנה, על פתק נפרד, שאותו הידק למכתב ההפניה. חיים נבון לא התגבר על סקרנותו והציץ בפתק וראה שכתוב בו "דלקת קרום המוח" בסימן שאלה. העד התכחש לבדיקות שנעשו לגיא, לפי האמור במסמך 9. לדבריו, לא נעשה לו צילום חזה ולמצער, לא זכור לו כי נעשה צילום חזה. לעומת זאת, היה חיים נבון מוכן לאשר כי יתכן שגיא קיבל בתחילה דרך הפה אנטיביוטיקה מסוג פניברין וסינטומדיצין. בדיקת הנוזלים בעמוד השדרה והדיקור המותני, נעשו אף הם לפנות בוקר, בשעות 23:00-24:00. לאחר שגיא הועבר למחלקה בשעה 22:00, בדק הרופא את האוזניים ואת הגרון ורצה לשחררו, אך לאחר תחינות ההורים הוא השאירו במחלקה. הבדיקות האחרות החלו בשעה 23:00 ונמשכו כל הלילה, בשעות 23:00-01:00, אך לא לפנות בוקר.

לפנות בוקר, בין השעות 05:00-06:00 הגיעו התשובות מהמעבדה ומי שהביא אותן בריצה הוא גדעון דביר (ביזר). באותה עת לא יכל היה חיים נבון להכירו, כי אז הם לא היו שכנים.
גדעון דביר עבר להתגורר בקרבת משפחת נבון לאחר התרחשות האירוע, נשוא תיק זה. זולת זאת, אם ביום 5.12.78 נקרא אברהם מיסקין למעבדה, לא יכל היה להיות במעבדה. בסיכומיהם, מטילים באי-כוחו של גיא ספק בעדותו של גדעון דביר ושואלים הכיצד הוא לא ידע על המקרה. העד לא העיד כי לא ידע או לא שמע על המקרה. הוא העיד שהכיר את המקרה, אך עד למתן עדותו לא עיין בתיק. רק מעיון בתיק התברר לו שהמדובר בשכנו, גיא. קשה להאמין שחיים נבון שלא הכיר אז את גדעון דביר, כי לא היה שכנו, זוכר את תווי פניו אחרי כל כך הרבה שנים. יתרה מזאת, גדעון דביר עשה תורנויות במעבדה ההמטולוגית ולא במעבדה המיקרוביולוגית.
לדברי חיים נבון, רק לאחר קבלת התוצאות של חשד לדלקת קרום המוח, שהביא כאמור גדעון דביר, הוחל במתן טיפול אנטיביוטי, פניצילין קריסטל. משהופנה העד למסמך 10, ששם נרשמו תוצאות הבדיקות, ענה העד שהתאריך תוקן מ-5.12.78 ל-6.12.78- וכי הפירוט אינו בזמן אמת. התבוננתי בזכוכית מגדלת בתיקון ולא אוכל לומר שמתחת לספרה 6 מסתתרת הספרה 5. הוא הדין לגבי הרישומים שנעשו ב תולדות המחלה ומהלכה ביום קבלתו, באשר לבדיקות שנעשו לגיא. לטענתו, הרישומים נעשו רק כעבור יום או יומיים. אין שום ראייה שהרישומים זויפו. כמו כן, הוא הוסיף וטען, כי למרות האמור במסמך 18, בדיקות מעבדה ומסמך 19, טופס לבדיקה במעבדה מיום 5.12.78, כי בדיקות התרבית נעשו בחצות הלילה ותוצאות הבדיקה של דלקת קרום המוח הגיעו ביום 6.12.78, לפנות בוקר ואילו התשובות של בדיקות הדם הגיעו בתוך 20 דקות. משהופנה העד למסמך 25, בדיקה של תרבית דם הנושאת תאריך 5.12.78, שכותרתה מיון ילדים א', ענה העד שזה מוכיח את טענתו שהבדיקות נעשו במחלקת ילדים ולא במיון. כזכור, גרסתו של חיים נבון היא, כי דר' דולב רצה בתחילה לשחרר את גיא כי הוא לא מצא דבר. לא יפלא כי הוא הופתע שבמסמך 9, הובחן על-ידי דר' דולב כבר ביום קבלתו חשש לספסיס
(
sepsis sus
). העירוי הראשון של פניצילין קריסטל ניתן לגיא לראשונה רק לפנות בוקר. אחרי ארבעה ימים נעשה לו דיקור נוסף ונמצאו שני חיידקים בנוזל עמוד השדרה ואז נתנו לו שוב עירוי עם אנטיביוטיקה חזקה יותר. גם באשר לפתק שכתב דר' ואליס המנוח, יש להתייחס לפחות בזהירות. המכתב לא נזכר במכתבו של חיים נבון לעו"ד פוזנר
(נ/1). זולת זאת רישום זה אינו מופיע בכרטיסו של דר' ואליס. לו חשד דר' ואליס שלגיא יש ספסיס, היה רושם זאת בכרטיס הרפואי. חוסר רישום זה גם הוא מכרסם בגרסת התובע. ולבסוף, חיים נבון, טען שגיא לא קיבל עירוי והדבר אינו נכון
(מסמך 16).

8.
חנה נבון אישרה את עדות בעלה בכל הנוגע ללוח הזמנים ולמה שארע כאשר חומו של גיא עלה, עד לנסיעתה לביתה בשעה 21:45.

9.
לגיא נגרם נזק ראייתי, בשל העדר מסמכים והם
החום שהושמד, צילום הרנטגן, שיש לו חשיבות, כי מוטבע בו באופן אוטומטי היום והשעה שנעשה והוא יכול לאשש את גרסת גיא על שעת הגעתו לבית החולים עם הוריו, מסמכי משרד הבריאות שלפיהם, חוסנו בני המשפחה וצוות בית החולים ביום 6.12.78, בשעות הבוקר ואשר יכולים ללמד על שעת ביצוע הבדיקה במעבדה, שעת ההגעה לבית החולים והפתק של דר' ואליס שצורף למכתב ההפניה.

גרסת הנתבעים

10.
האחות סולנג' זדביל, שהיתה אחות אחראית במחלקת ילדים א', כתבה חלקים מ החום של גיא (מסמכים 16-17). האחיות של מחלקת ילדים איישו במשמרות את מיון ילדים. הרישום נעשה על ידה למחרת, ביום 6.12.78, במחלקה, לפי הרשומות של האחיות, שהיו במיון ילדים. על-פי הרשום במסמך 16, התקבל גיא לבית החולים ביום 5.12.78, בשעה 12:00, ולא כפי שנטען על ידי הוריו. בסיכומיו טוענים באי-כוחו של גיא, כי הכוונה היא לשעת חצות ולא לשעת צהרים ואז הכל יהיה שפיר עם גרסת הוריו של נבון. אין בידי לקבל טענה זו. אף לא אחד מעדי ההגנה ומיוחד לא האחות סולנג' זדביל, נשאלו על אפשרות זו, שהרישום של השעה 12:00, כוונתו ל- 24:00 והרישום של שעה 18:00 מתייחס לשעה 06:00.

11.
על פי הרישום בדף 16 היה חומו של גיא בעת קבלתו
°

38.5. אמנם, במסמך 9 נאמר שחומו של גיא הוא
°

40, אך ברור מהרישום, שהמדובר, ברישא של הדף, באנמנזה, במה שהוריו של גיא אמרו בעת קבלתו למיון. הדבר אף עולה מהמסמך 15, ההפנייה של דר' ואליס, שגם בו נאמר שחומו של גיא, כאשר נבדק על-ידיו, היה
°

40. מקריאת מסמך 9, ברור, שהרישום בשלוש עשרה השורות הראשונות, מתייחס לדברים ששמע דר' דולב מהוריו של גיא. אמנם, דר' דולב לא ידע להסביר את הסתירה בין שני המסמכים, אך ברור, מעיון במסמך 9 (שנכתב בידי דר' דולב) ומסמך 16, שהשוני נובע ממקור הרישום: האחד, מה שספרו לדר' דולב ההורים והשני,
מדידת החום של גיא על-ידי האחות (ראו גם מסמך 38 החוזר על נתון זה ועל חלק מהנתונים שבמסמך 9 ושנכתב אף הוא על-ידי דר' דולב). גם פרופ' הנדזל סבר שרישום החום היה על-פי מכתב ההפניה של דר' ואליס (מסמך 15). יתרה מזאת, לדעתו של פרופ' הנדזל, מחלות זיהומיות מתאפיינות בחום לא יציב העולה ויורד לסרוגין, כך שיתכן שאצל דר' ואליס נמדד חום של
40
°

ובבית החולים מדדו לגיא חום של
°

38.5.
לפי
החום, חומו של גיא ירד ביום הראשון לקבלתו, וגם למחרת בבוקר ה-6.12.78, היה לגיא חום נמוך, בהשוואה לחום בעת קבלתו למיון, כפי שגם נכתב במסמך 10 (תולדות המחלה). רק בשעה 12:00, החום חזר וטיפס ל-
°

38 ולאחר מכן, בחצות, חומו עלה כמעט
ל-
°

39. דר' דולב טען תחילה, שחומו של גיא ירד ביום השני לאשפוזו, אך משהופנה ל החום הודה שלא היה מודע לאמור שם. גם פרופ' הנדזל תיאר את מהלך חומו של גיא באורח דומה, דהיינו ירידת חום בבוקרו של 6.12.78 ובלילה עליית חום.

12.
כזכור טענו הוריו של גיא כי שעה שהיה בחדר מיון הוא לא נבדק ורק משהועבר למחלקת ילדים החל הטיפול בו. על פי עדותה של האחות סולנג' זדביל, בחדר מיון נהגו אז למדוד חום, עשו בדיקות שתן, צואה, תרביות, נתנו תרופות להורדת חום וגם שקלו. כמו כן הניקור בעמוד השדרה נעשה במיון. רק לאחר הניקור המותני ניתן היה לתת לגיא אנטיביוטיקה רחבת טווח. כך שהטענה שהניקור נעשה בלילה אינה הגיונית. מכאן שהרישום במסמך 9 הוא אוטנטי. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא במסמך 19, בקשה לבדיקת הנוזל שנלקח מגיא, שנשלחה לבדיקה ביום 5.12.78 והתשובה הגיעה מהמעבדה למחרת והמסמך 38, אף הוא מיום 5.12.78 ושבו נאמר שההבחנה היא ספסיס. גם דר דולב חשד שלגיא ספסיס (ראו מסמך 9). שמע מינה, שדר' דולב לא רצה לשחרר את גיא בשעות הלילה וגיא לא נשאר לבדיקות ולמעקב רק בשל הפצרות הוריו.

13.
על-פי מסמך 9 היה גיא אמור לקבל עירוי של 4
x

175, פניברין ו- 4
x
90, סינטימדיצין. לפי הרישום במסמך זה, קיבל גיא ביום הראשון 2
x
175 פניברין ו- 1
x
90 סינטומדיצין. פרופ' הנדזל הסביר זאת בכך שהכוונה למחזור של 24 שעות. כיוון שגיא הגיע בצהרים, הספיקו לתת לו עד חצות שתי מנות של פניברין. אין לפרופ' הנדזל הסבר מדוע קיבל גיא רק מנה אחת של סינטימדיצין, אך סולנג' זדביל העידה שמקובל לתת סינטומדיצין פעמיים ביממה, כל 12 שעות וזאת למרות ההוראה לתת ביממה 4 מנות. מכל מקום, אין טענה בכתב התביעה או בסיכומים שזהו מחדל רשלני. יש גם לזכור, שבבוקר, לאחר קבלת התשובות, שינו את התרופות שקיבל גיא, והוא החל לקבל פניצילין קריסטלין, כך שגיא לא קיבל במחזור של עשרים וארבע שעות את כל המנות של שתי התרופות שנרשמו בעמ' 9, סיפא. חיזוק נוסף הוא הרישום במסמך 16, שלפיו קיבל גיא ב-5.12.78 עירוי של
195 סמ"ק ובימים הבאים הוא קיבל עירויים יומיים, בין 210 סמ"ק לבין 247 סמ"ק.

14.
לפי עדותם של פרופ' זאב תאודור הנדזל ודר' צבי דולב, ניתן לגיא טיפול רצוף. הבדיקות של גיא והאנמנזה אורכות שעה, שעה וחצי.
היה צורך לשלוח אותו לאחר מכן לצילום במכון הרנטגן וגם זה ארך כחצי שעה. כמו כן יש להמתין לתשובות מהמעבדה, כשהזמן הדרוש לכך הוא כשעתיים. כזכור התקבל גיא למיון בשעה 12:00. לפי חומר הראיות, פרופ' הנדזל לא ראה את גיא לפני שנסע לביתו בערך בשעה 16:00. נראה לי, לאור האמור, שהתשובות מהמעבדה הגיעו בסביבות השעה 16:00, אחרי שפרופ' הנדזל עזב את בית החולים. דר' דולב התקשר אליו לביתו, רק לאחר שהיו בידיו תוצאות ראשוניות, על מנת להתייעץ עמו, כי היה הרופא הבכיר וגם הכונן. נראה שפרופ' הנדזל התקשר בסמוך לאחר מכן לאברהם מיסקין, מנהל המעבדה, כך שסביר להניח שהוא הגיע לאחר שמצא סידור לבנותיו בשעות הערב המוקדמות.
הפנייה לפרופ' הנדזל היתה לאחר הניקור המותני וקבלת התוצאות הראשוניות. לפי עדותו של מנהל המעבדה הבקטריולוגית אברהם מיסקין, שהוזעק בזמנו לבדוק את הנוזל שהוצא מעמוד השדרה של גיא, בדיקת הצביעה, המיקרוסקופיה, עורכת כשעתיים, ואז מקבלים תוצאות ראשוניות. לאחר קבלת התשובה, פרופ' הנדזל אישר לדר' דולב לתת אנטיביוטיקה רחבת טווח, כפי שאכן נעשה. תרבית ראשונית ובדיקת רגישות ניתן לקבל, כפי שהעידו פרופ' הנדזל ואברהם מיסקין רק לאחר שמונה עשרה שעות. רק אז, כאשר ידעו מהו סוג החיידק ורגישותו נתנו פניצילין קריסטלין, שהיא תרופה ממוקדת ולא רחבת טווח, מהסוג שקיבל גיא בתחילה, עד שהגיעה התוצאה של התרבית הראשונית. אין מחלוקת שאכן ביום 6.12.78, החל גיא לקבל תרופה זו.

15.
במסמך 11, שהוא חלק מתולדות המחלה, אין רישומים המתייחסים ל7.12.78. ברם מעדותו של פרופ' הנדזל ואברהם מיסקין מתברר שביום זה נשלחו בדיקות למעבדה, אך הדבר לא תועד ברישומי תולדות המחלה (ראו מסמך 31 ומסמכים 33-34). לפי מסמך 37, נערכה ביום 7.12.78, ארבעים ושמונה שעות אחרי קבלתו של גיא לבית החולים, בדיקה נוספת של נוזל חוט השדרה ונמצא שהטיפול הצליח. רוב החיידקים הלבנים נעלמו ונהרסו ונמצאו רק לימפוציטים שמחליפים את תאי הדלקת החריפים.

16.
חיים נבון עמד, כזכור, על דעתו שהבדיקות לגיא נעשו בלילה הראשון לאחר קבלתו. עדות זו נסתרת בשלשה: ראשית, הבדיקות הבקטריולוגיות הראשונות שנעשו לתובע נושאות תאריך של 5.12.78. שנית, אם הגיעה תשובה של התרבית בבוקר של ה-6.12.78, שהמדובר במנינגוקוקים, משמע, כפי שהעיד אברהם מיסקין, שצביעה אחת של המשטחים נעשתה לפני השעה 15:30, לפני סיום עבודתו. זו היתה תשובה חלקית מהתרבית של הניקור, שלאחריה ניתנה לגיא אנטיביוטיקה רחבת טווח. התשובה הסופית ניתנה על-ידיו כעבור שמונה עשרה שעות ביום 6.12.78, בשעות הבוקר. שלישית, וזהו הדבר החמור, אברהם מיסקין, מנהל המעבדה הבקטריולוגית, עבד עד השעה 15:00. אם התעורר הצורך להזעיקו, בית החולים לא היה מוכן לשלם לו עבור שעות לילה, או לשלוח לו רכב. לא ניתן היה להזמינו בשעות הלילה ואם הוזעק בשעות הערב, הוא
היה מגיע, בדרך כלל, לכל המאוחר בשעות 18:30 19:00. במקרה זה, פרופ' הנדזל הוא שהזעיק את אברהם מיסקין בשעות אחר הצהרים והוא הגיע לבית החולים בשעות הערב המוקדמות,
לכל המאוחר. לו הוא היה מגיע בשעות הלילה המאוחרות, התשובות לא היו מגיעות בשעות הבוקר המוקדמות.

17.
אין מחלוקת מה היה חומו של גיא. נטל השכנוע יעבור על כתפי הנתבע כאשר "מדובר בתובענות שהוגשו בגין רשלנות רפואית, מקרים שפער המידע בין הנתבעים והתובעים נמנה עם מאפייניהם העיקריים ((ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית חולים לניאדו, דינים עליון נח 960; ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בית חולים "מאיר", פ"ד נא(4) 687, 698; פורת ושטיין, דוקטרינת הנזק הראייתי: הצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי וודאות בגרימת נזקים, עיוני משפט כא 191, 247)". כאן, אין מחלוקת באשר לגרף החום של גיא ביום קבלתו וביום שלמחרת, כך שאין לדבר על נזק ראייתי. הוא הדין ביחס למסמכי משרד הבריאות. אין מחלוקת באשר למועד ולשעת החיסון. יתרה מזו, אין מסמכים אלה שייכים לתיקו של גיא ואם הם קיימים יש לחפשם במשרד הבריאות. מסמכים אלה אינם בשליטת הנתבעת.

הפתק של דר' ואליס לא בא לעולם. סיפורם של הוריו של גיא אינו מתקבל על הדעת,כפי שכבר צוין. פתק זה אינו מעלה ואינו מוריד, שכן גם דר' צבי דולב חשד שלגיא יש ספסיס. עוד ניתן להוסיף, שיתכן שמכתב ההפניה של דר' ואליס (מסמך 15) הודק למסמך אחר של בית החולים.


שעת ההגעה לבית החולים מצויה על גבי מסמך 16 ולכן אין מקום לדבר על חוסר ברישום. זולת זאת, לפי תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז - 1976, יש לשמור פנקס קבלת חולים עשר שנים, כך שאין להלין על בית החולים שלא שמר מסמך זה. הוא הדין, לפי תקנות אלו, באשר לצילום הרנטגן שהושמד ואשר יש לשמור אותו גם עשר שנים. אין, אפוא, על חיים נבון להלין אלא על עצמו על שלא הזדרז בהגשת התביעה או לפחות על שלא התריע בפני
בית החולים על כוונתו לתבוע אותו.

מסקנות


18.
התרשמותי מעדויות חיים וחנה נבון היא שעדותם מוטית. הם העידו לא על מה שאירע, אלא על מה שהם מאמינים שקרה לבנם בבית החולים. לא נראה שניתן להשתית ממצאים על עדויותיהם. לא זו בלבד, אלא שעדויותיהם אינן עולות בקנה אחד עם המסמכים שבנ/3. בנוסף לכך, זו עדות יחידה של בעל דין ולצורך זה יש לראות בהוריו של גיא בעל דין אחד (ע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2)48, 55-56; ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85, 112-113; קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1039-1042). אין מקום ליישום הכלל שבסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], מפני שאני סבור שהם טעו בתום לב אחרי חלוף שנים כה רבות מיום האירוע ולפיכך אינני צריך לנמק מדוע ניתן להסתפק בעדותם ללא סיוע.

19.
בסיכומיהם מתעלמים באי-כוחו של גיא מדברים שאמר חיים נבון שהמסמכים שקר ידברו. לאור זאת, אין באי כוחו יכולים להעלות טענות שחיים נבון לא העלה, רק משום שהבנו שלא תהיה תפארתם על דרך זו.

20.
גרסת הנתבעים מסתמכת על האמור במסמכים הרפואיים ולא על זיכרונם של העדים. אמנם, פרופ' הנדזל אמר בחקירתו הנגדית שהוא נזכר בעיקרון של המקרה, אך יש להתייחס לאמירה זו בזהירות. לדעתי עדי ההגנה לא זכרו את המקרה ועדויותיהם מבוססות על נ/3, כשהם מנסים לתת פרשנות, שאינה תמיד נכונה, למסמכים אלה. על מצב דברים זה התראתי ברישא של החלטתי, הווה אומר שהצוות הרפואי אינו זוכר מאומה לאחר שחלפו שנים רבות מאז האירוע. דיני ההתיישנות לחוד והמשקל שיש ליתן לעדויות, וכמות הראיות שיש להגיש בחלוף מספר שנים כה רב מאז האירוע, לחוד.

21.
אין מקום לומר שבמצב דברים זה, שבו דר' דולב מנסה לשחזר את שאירע, יש לראות בדבריו הודיה שילוחית (ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה סילברמן ז"ל, פ"ד לז(4) 281, 288-289). אפילו יש בדברים שאמר הודאה שילוחית, משקלה, בנסיבות המקרה, הוא אפסי (ראו הרנון, דיני ראיות, חלק שני, עמ' 229-230). גם אין לומר שאי קבלת גרסתו של דר' דולב, כאמור להלן, על ידי הנתבעת, פירושה תקיפת מהימנותו (הרנון, שם, חלק א, עמ' 100-101; ע"א 43/83; עיזבון כהן נ' ליננברג, פ"ד לח(3) 488, 493).

22.
לפי המסמכים נראה שגיא הגיע לבית החולים ביום 5.12.78 בשעה 12:00, עם מכתב הפניה מאת דר' וליס. דר' דולב חשד שמדובר בדלקת קרום המוח ולא חפץ לשחררו, כנטען על-ידי התובע. גיא עבר בדיקות שונות, מדדו את חומו מספר פעמים וכן נעשה לו צילום חזה. אחרי שעשו לו ניקור מותני הוחל בטיפול אנטיביוטי רחב טווח. לאחר שהגיעה התשובה הנוספת, ביום 6.12.78, בשעות הבוקר, לאחר שנקפו שמונה עשרה שעות קיבל גיא אנטיביוטיקה ממוקדת מסוג פניצילין קריסטלין. חיזוק לכך ניתן למצוא ברישומים שבנ/3, שבהם מפורטים הבדיקות שאותן עבר גיא, העירויים שקיבל גם ביום קבלתו ומדידת חומו מספר פעמים ביממה. לא היתה הזנחה בטיפול שניתן לגיא, מעת קבלתו לבית החולים והוא קיבל טיפול רפואי רצוף בחדר מיון ובמרפאת ילדים א'. אין שום ראייה שהבדיקות שרשומות ב החום ותולדות המחלה לא נעשו, כפי שטוען חיים נבון. באי כוחו של גיא לא אימצו בדרך כלל טענה זו ובצדק. גדולה מזו, לא נעשה ניסיון להסתיר כמה מנות אנטיביוטיקה קיבל גיא ביום הראשון. אילו המדובר היה במסמך מזויף היו מטייחים את מה שנראה כאי התאמה בין ההנחיה של דר' דולב לבין מהשנתנו האחיות. הרישומים שנעשו הם אוטנטיים, כי הם הועתקו על ידה למחרת היום מרשימות שרשמו האחיות שהיו בתורנות בחדר מיון, יממה קודם לכן.

23.
לקדם משפט ביום 29.1.02 בשעה 9:30.

ניתנה היום י"ד בכסלו, תשס"ב (29 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.



משה רביד
, שופט











א בית משפט מחוזי 1439/98 גיא נבון נ' קופת חולים כללית (פורסם ב-ֽ 29/11/2001)