פסקי דין על יעקב פאר | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח בע"מ

4717/07 רעא     09/07/2007




רעא 4717/07 יעקב פאר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ






בבית המשפט העליון

רע"א 4717/07

בפני
:
כבוד השופטת ע' ארבל


המבקש:
יעקב פאר



נ ג ד

המשיבה:
מנורה חברה לביטוח בע"מ


בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 11.4.07 בע"א 1338/07 שניתנה על-ידי כבוד סגנית הנשיא ה' גרסטל

בשם המבקש: עו"ד נ' י' עובדיה

בשם המשיבה: עו"ד ע' בורבין


החלטה

1. המבקש, יליד 1944, נהג אמבולנס ובעל עסק עצמאי בתחום האמבולנסים, היה מבוטח בחברת הביטוח המשיבה. שנתיים לאחר עריכת הפוליסה התגלה אצל המבקש, לפי טענתו, פרפור פרוזדורי בחדרי הלב שבעטיו הוא הגיש תביעה נגד המשיבה בגין אובדן כושר עבודה ומחלה קשה. המשיבה שילמה למבקש תגמולים על-פי תנאי הפוליסה שבה היה מבוטח בתקופה שבין יוני 2001 ועד אוגוסט 2002, שאז חדלה לעשות כן בטענה כי המשיב מסוגל לחזור לעיסוקו וכי לא איבד 75% מכושרו לעבוד, ולחלופין, שלא נפגעה יכולתו לעבוד במקצועו או בעיסוק סביר אחר.

2. בית משפט השלום בהרצלייה (כב' סגן הנשיא מ' שנהב) קיבל את התביעה שהגיש המבקש. בית המשפט דחה את טענת המשיבה כי המבקש הסתיר פרטים אודות מצבו הרפואי עובר לחתימה על הסכם הביטוח, ואת טענתה בדבר כוונת מרמה מצדו. בעניין זה מצא בית המשפט כי מקור הפרטים שנרשמו בהצהרת הבריאות מטעמו של המבקש הוא סוכן הביטוח שפעל מטעם המשיבה, וכי לא היה זה המבקש עצמו שחתם על הצעת הביטוח. כן דחה בית המשפט את טענתה של המשיבה לפיה עבודתו של המבקש אינה מתמצה בנהיגה באמבולנס, וכי למעשה עבודתו מתפרסת לכדי עבודה ניהולית בתחום, ומכאן שכושרו לעבוד לא נפגם בשיעור לו טען. לבסוף קבע בית המשפט על בסיס חוות דעת מומחה, שכושר העבודה של המבקש נפגע לחלוטין ולצמיתות, תוך שהוא מבדיל בין יכולתו של המבקש לנהוג בכלי רכב פרטי, או לנהוג באמבולנס כשמתלווה אליו אדם נוסף, לבין נהיגה באמבולנס לצרכי עבודה. לאור קבלת התביעה, חייב בית המשפט את המשיבה לשלם למבקש את מלוא תגמולי הביטוח על-פי תנאי הפוליסה ממועד הפסקת התשלום ועד יום מתן פסק הדין, בתוספת כפל ריבית והצמדה, החל מן המועד בו אמורה הייתה המשיבה לשלמם ועד מועד התשלום בפועל. עם מתן פסק הדין, הגישה המשיבה בקשה לבית משפט השלום לעיכוב ביצועו, אך זו נדחתה על-ידו בקובעו כי מאזן הנוחות מורה על ביצוע פסק הדין באופן מיידי.

3. המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לבית המשפט המחוזי ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' גרסטל) קיבל את הבקשה והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור, בהצביעו על כך שהמבקש לא סיפק מענה הולם לטענות המשיבה בדבר יכולתו להשיב את המצב לקדמותו במקרה שבו יתקבל הערעור, על רקע מצבו הכלכלי הרעוע, כשם שתואר על-ידי המבקש עצמו. עוד עמד בית המשפט על כך שתשובת המבקש לבקשה נוסחה בלשון משתלחת ולא נתמכה בתצהיר. על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שבפני
י.

4. בבקשתו טוען המבקש כי הטענות שהעלה הם בעלות חשיבות לציבור גדול של נכים המקיימים את עצמם בזכות תגמולי הביטוח ואינם מסוגלים להמתין לקבלת הכספים להם הם זכאים. לדידו, מדובר בשאלה שיש לה השלכות חוקתיות וציבוריות רבות. לגופו של עניין, טוען המבקש , כי בהיעדר הכנסות, גדל נזקו בכל יום נוסף שבו הוא לא מקבל את סכום הכסף שנפסק לטובתו בבית משפט השלום. עוד טוען המבקש כי יש לדחות את טענת המשיבה, שלא הוכחה, כאילו לאור מצבו הכלכלי הקשה יש חשש שהיא לא תוכל לקבל את הכסף במקרה שבו תזכה בערעור. לדידו, הוא אדם אחראי המקיים את עצמו בדוחק רב, ובהיעדר הכנסה, אף מכר את בית המגורים שהיה לו כדי לשלם את חובותיו. מכאן, סבור המבקש, אין מקום עוד לעכב את תשלום דמי הביטוח שנפסקו לטובתו. המבקש מוסיף וטוען כי לא היה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין רק מחמת כך שהוא לא צירף תצהיר לבקשתו. עוד טוען הוא כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת ביצוע פסק הדין באופן מיידי, שכן כשם שקבע בית משפט השלום, הנזק שייגרם למשיבה בטל בשישים לעומת הנזק הכבד שייגרם לו אם יעוכב ביצוע פסק הדין. לבסוף טוען המבקש, כי בית המשפט קמא התעלם מן המדיניות השיפוטית שהותוותה בבית משפט זה ולפיה עיכוב ביצוע תשלומים שנפסקו לאדם נכה עד להכרעה בערעור הינה אנטי סוציאלית ונוגדת את כוונת המחוקק.

בתגובה טוענת המשיבה, כי היות שבקשתו של המבקש אינה מעלה כל שאלה משפטית אין מקום כי תידון ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור שהגישה, גבוהים הם, לאור הטעויות המהותיות אליהן נקלע בית המשפט קמא, כך לדעת המשיבה. לפי המשיבה, תמונות מתוך קלטות וידאו אשר הוגשו הן לבית המשפט השלום, הן לבית המשפט המחוזי, מתעדות את המבקש עובד כנהג אמבולנס, מעמיס חולים באלונקות ומוביל חולים לאחר האירוע שלטענתו אירע לו ומכאן שיצאה שגגה מלפני בית המשפט בקובעו כי המבקש אינו כשיר לנהיגה באמבולנס. לדידה, היות שבית המשפט עצמו מצא כי לפי התמונות נהג המבקש באמבולנס לשם הסעת חולים סיעודיים, לאחר האירוע הבריאותי שאירע לו, כשלצדו אדם נוסף, הרי שגדר המחלוקת אינו קביעות של מהימנות אלא הסקת מסקנות מראיות אובייקטיביות ומהודאות מפורשות של המבקש. בעניין זה מוסיפה המשיבה, כי בכל מקרה, אף לפי חוות דעתו של המומחה התעסוקתי מטעם בית המשפט, לא איבד המבקש כלל את כושרו לנהל עסקי אמבולנס, דבר המהווה אף לפי בית משפט השלום חלק מעיסוקו, ומכאן שיש לדחות את הטענה כי המבקש איבד 75% מכושרו לעבוד. עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט שגה כשסירב לתת נפקות להודאת המבקש כי הוא ממשיך להשתכר מעיסוקו סכום חודשי של 16,000 ₪ וכשחייב את המשיבה בריבית עונשית אך בשל כך שלפי קביעתו, החלטתה הייתה שגויה. לבסוף, שבה המשיבה וטוענת כי בשל מצבו הכלכלי של המבקש, אשר טען בפני
בית משפט השלום כי יימצא בסכנת רעב אם לא יעבוד או לא ישולמו לו תגמולי ביטוח, קיים סיכון כי במקרה שישולמו לו הכספים שנפסקו לו על-פי פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה שבו היא תזכה בערעור.

במסגרת טענותיה הציעה המשיבה כי תשלם למבקש תגמולי ביטוח חודשיים באופן מיידי עד למתן פסק הדין בערעור כך שיעוכב ביצועו של פסק הדין רק לגבי תקופת העבר.

5. אכן, מקרה מסוג זה מעורר מערכת שיקולים מורכבת. מחד גיסא, עיכוב העברת כספים לאדם נכה קשה יום הזקוק להם לשם מילוי צרכיו הבסיסיים עלולה להסב לו נזק כבד, חמור פי כמה מזה שייגרם לחברת ביטוח שזהו עיסוקה היומיומי, עקב העברה מיידית של הכספים. לכך יוסף, כי על פניו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין נראה, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד לאור זאת שחלק ניכר מן הטענות בערעור עניינן בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. מאידך גיסא, יש לתת את הדעת לחששה של חברת הביטוח פן לאור מצבו הכלכלי הרעוע של המבקש, כשם שנטען, העברה מיידית של הכספים תעמיד אותה, במקרה שבו תזכה בערעור, מול שוקת שבורה כשתפנה אל המבקש בבקשה להחזר הכספים. כן אין להתעלם מכך ששתי ערכאות דנו זה מכבר בבקשתו של המבקש, והבקשה נשמעת עתה בפעם השלישית. באיזון בין הדברים מצאתי את הצעתה של המשיבה, לפיה עיכוב הביצוע יחול רק על תשלומי העבר וכי ממועד החלטה זו ועד להחלטה בערעור היא תשוב לשלם למבקש את תגמולי הביטוח להם הוא זכאי לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הצעה סבירה המשקללת בתוכה את השיקולים לכאן ולכאן. היות שהצעתה זו של המשיבה הוצעה כבר במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע בבית משפט השלום, והיא שבה והוצעה במסגרת הבקשה בבית המשפט המחוזי וכאמור, במסגרת תגובתה לבקשה דכאן, מצאתי כי מועד חיובה הראשוני של המשיבה בתשלום התגמולים יהיה מועד ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע בבית משפט השלום, קרי 21.2.2007. תשלומה הראשון של המשיבה, יכלול, איפוא, גם התשלומים בעבור החודשים שעברו מיום מתן ההחלטה בבית משפט השלום.

הבקשה מתקבלת באופן חלקי איפוא. לאור אופייה של ההחלטה, לא מצאתי לחייב את מי מן הצדדים בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשס"ז (9.7.07).



ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07047170_b05.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









רעא בית המשפט העליון 4717/07 יעקב פאר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/07/2007)