פסקי דין על נחמני עמרם | פסקי דין על משה בלעיש | פסקי דין על קלוד גולדקרנץ | פסקי דין על יוסף אוחיון | פסקי דין על דוד בן-יעיש | פסקי דין על אדרי דוד | פסקי דין על חברת נמל אילת בע"מ

3096/06 עב     01/07/2007




עב 3096/06 נחמני עמרם , משה בלעיש , קלוד גולדקרנץ , יוסף אוחיון , דוד בן-יעיש , אדרי דוד נ' חברת נמל אילת בע"מ




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה
בבאר – שבע
עב 003096/06


בפני
:
כב' הרשם יוחנן כהן


01/07/2007



בעניין:
1. נחמני עמרם

2. משה בלעיש

3. קלוד גולדקרנץ

4. יוסף אוחיון

5. דוד בן-יעיש

6. אדרי דוד



ע"י ב"כ עוה"ד
מיטל אזולאי

התובעים

נ ג ד


חברת נמל אילת בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
אילן סובל

הנתבעת

החלטה

1. בפני
בית הדין מונחת בקשת הנתבעת להורות לתובעים לשלם אגרה מספקת, עפ"י שווי הסעד המבוקש בכתב התביעה ולהתנות את בירור התובענה בתשלום זה.

2. בבקשה אשר הוגשה לתיק בית הדין ביום 2.1.07, פירטה הנתבעת את נימוקיה כדלקמן:

2.1 עניינה של התביעה היא דרישתם של התובעים לשלם להם תוספת שכר, מכוח סעיף 6 לנספח א' בהסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 24.2.05 בין הנתבעת ובין הסתדרות העובדים הכללית החדשה. המדובר בתוספת שכר בשיעור של 13% למסגרת "שיפטינג".

2.2 הנתבעת מציינת, כי בכותרת כתב התביעה, לא נקבו התובעים בסכום כלשהו.
בסעיף 92 לכתב התביעה, נתבקש בית הדין ליתן סעד הצהרתי לפיו כל אחד מן התובעים זכאי לתוספת השכר האמורה. כמו כן נתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים הפרשי שכר בגין החודש האחרון לעבודתם, ערב פרישתם לגמלאות, באופן הכולל את התוספת האמורה.

על פי הפירוט בסעיף 92 לכתב התביעה,דורשים התובעים סכומים כדלקמן:
לתובע 1 – סך של 104,226 ₪.
לתובע 2 – סך של 31,232 ₪.
לתובע 3 - סך של 59,487 ₪.
לתובע 4 - סך של 87,478 ₪.
לתובע 5 – סך של 28,117 ₪.
לתובע 6 – סך של 27,027 ₪.

כלומר, בגין התביעה לתשלום הפרשי שכר לחודש העבודה האחרון, דורשים התובעים כולם יחד, סך של 337,567 ₪.

2.3 כמו כן, במסגרת התביעה ל"סעד הצהרתי", מוסיפים התובעים ודורשים תוספת שכר לגמלה בסכומים הבאים (אותם חישבו התובעים בעצמם בנספח אשר צורף לכתב התביעה): -

לתובע 1 – סך של 247,200 ₪.
לתובע 2 – סך של 220,272 ₪.
לתובע 3 – סך של 271,092 ₪.
לתובע 4 – סך של 241,934 ₪.
לתובע 5 – סך של 205,640 ₪.
לתובע 6 – סך של 212,199 ₪.

בסה"כ, איפא, בגין התביעה לתוספת שכר לגמלה, דורשים התובעים כולם יחד, סך של 1,398,337 ₪.

צירוף כל הסכומים הנתבעים בכתב התביעה מסתכם בסך של 1,735,904 ₪ (בגין הפרשי שכר לחודש עבודה אחרון ביחד עם הפרשי שכר לגמלה). על פי סכום זה, היה על התובעים לשלם אגרה, עם פתיחת ההליך בבית הדין, בסך של כ- 21,700 ₪.

2.4 משום מה, עם פתיחת תביעתם בבית הדין, שילמו התובעים אגרה בחסר ועל כן יש לחייבם בתשלום האגרה המלאה.

2.5 במקרה דנן, אין כל קושי לבצע חישוב לתביעתם של התובעים, והראיה שכך עשו הם בעצמם (לא בגוף התביעה, אלא בנספח "חישוב הזכויות"). על כן, אין להתייחס לכסות שהלבישו התובעים לתביעתם, כאילו המדובר בתביעה ל"סעד הצהרתי".
אדרבא: הלכה פסוקה היא, כי מקום בו ניתן לכמת את סכום התביעה – מוטלת החובה על התובע לעשות כן, ואין לאפשר תביעה לסעד הצהרתי, מקום ששווי הסעד ברור וניתן לכימות ותביעה (ע"ע (ארצי) 220/03 אילן ארגס נ' רשות הנמלים).

3. התובעים התנגדו לבקשה, ונימוקים לכך פורטו בתגובתם מיום 14.1.07, כדלקמן:

3.1 עילתה של התביעה היא בזכויות שלא שולמו לתובעים ובין היתר טוענים התובעים, כי הם זכאים להצהרה בדבר זכויות עתידיות שטרם התגבשו, ולכן בעניין הזכויות העתידיות, הגישו התובעים תביעה לסעד הצהרתי.

עוד ביקשו התובעים במסגרת תביעתם, הפרשי זכויות עבר, המגיעים להם לאור האמור בהסכם הקיבוצי המיוחד שנחחם.

3.2 מזכירתה של ב"כ התובעים, עובר להגשת התביעה, נתבקשה לברר עם מזכירות
בית הדין, מה שווי האגרה אותה צריכים התובעים לשלם.
המזכירה פנתה אל מזכירות בית הדין, הציגה בפני
ה את נספח החישוב שצורף אל כתב התביעה וביקשה לברר באמצעות מזכירת בית הדין, מהו חישוב סך האגרה שעל התובעים לשלם על מנת שתביעתם תיפתח.
מזכירות בית הדין בחנה את נספח החישוב והודיעה למזכירת ב"כ התובעים, כי בהתאם לסעדים, על התובעים לשלם אגרה בסך של 2,631 ₪ בלבד, וכך אמנם שילמו התובעים את האגרה.

3.3 התובעים כללו בתביעתם כאמור, גם תביעה לסעד הצהרתי בגין זכויות עתידיות.
אכן, התובעים כללו בנספח החישוב מטעמם סכומים בעניין הסעד ההצהרתי.
עם זאת, כעולה מסעיף 92 ט' לכתב התביעה, התובעים ציינו, כי הם שומרים על זכותם למנות חשב שכר ואף לצרף חוות דעת אקטוארית ואף ביקשו לפצל את הסעדים, כך שבתחילה ועל פי המבוקש בתובענה, כמקובל, ידון בית הדין בסעד ההצהרתי לעצם הזכאות לתוספת של 13% ורק אם יקבע כי התוספת הנדונה מגיעה לתובעים, ידון בית הדין בסכומים אותם זכאים התובעים לקבל.
בנסיבות הללו, אין מקום כלל לטענת הנתבעת ולפיה על התובעים לשלם בגין הסעד ההצהרתי אותו הם כללו בתביעתם.

3.4. אכן, מקום בו הסעד ההצהרתי ניתן לכימות, יש לכמתו ולשלם אגרה לפי השווי של הסעד ההצהרתי. אולם, לא כך הוא, מקום בו מבוקש כי בית הדין יפצל את הסעדים כך שקודם כל וראשית לכל תתברר שאלת החבות ורק אם זו תוכרע לחיוב, דהיינו כי ישנה חבות, רק אז ידון הפן הכספי, שהרי לא יעלה על הדעת, כי במקרה זה יתבקש הצד התובע לשלם את האגרה בגין הזכויות הכספיות, כבר מתחילתם של ההליכים, שכן לא בטוח כלל מה יפסק בסעד ההצהרתי.

3.5 כמו כן, הסכומים אשר פורטו בנספח לכתב התביעה בעניין הסעד ההצהרתי, הם בגדר הערכה גסה של הזכויות, שכן התובעים אינם יודעים את הסכומים המדוייקים להם הם זכאים ובעניין זה אף התבקש כאמור לצרף, בשלב מאוחר יותר, חוות דעת אקטוארית.

הכרעה

4. אקדים ואומר כבר בשלב זה, כי עיון בכתב התביעה מעלה, כי התביעה, ככל שהיא מתייחסת ל"הצהרות" בדבר סעדים כספיים להם טוענים התובעים היא אכן, לאמיתו של דבר, תביעה כספית מובהקת באופייה והיה על התובעים לשלם אגרה בגין תביעה זו, בהתאם לערכים הכספיים שלה, כנדרש מתביעה שהיא כספית באופייה.

אין בהכתרת התביעה בכותרת: "סעד הצהרתי", כדי להופכה לתביעה שהיא במהותה תביעה לסעד הצהרתי (ראה לעניין זה עב' (חיפה) 1274/01, בש"א 1479/01 טמבור בע"מ ואח' – אברהם אלון ואח', החלטה מיום 4/1/02).

4.1 יעיד על מהותן האמיתית של התביעות, כתב התביעה - גופו, על הסעדים
המתבקשים בו, אשר נוסחו ע"י התובעים בזו הלשון:

"91. התובעים זכאים לקבל מאת הנתבעת את הסכומים כפי שפורטו בנספחי החישוב, המצורפים לגבי כל תובע ותובע...
92. (ב). להורות לנתבעת לשלם לתובעים הפרשים בגין שכר החודש האחרון לפני הפרישה, אשר יגלם תוספת של 13% בגין שיפטינג...

(ח). להורות לנתבעת לשלם לתובעים, מכאן ואילך ומדי חודש בחודשו, את מלוא זכויותיהם בהתאם להסכם הקיבוצי ולנספחיו, ולרבות התוספת בשיעור 13% עליה הוסכם בסעיף 6 לנספח א' להסכם הקיבוצי. לעניין זה מתבקש בית הדין להורות לנתבעת לשלם לתובעים הפרשי שכר וקיצבה, החל מיום פרישתם, ובגין כל חודש מאז ועד לביצוע התשלום בפועל בהתאם לפירוט שלהלן...

כאן המקום לציין, כי התובעים צירפו כאמור כנספח לכתב התביעה את פירוט התביעות לגבי כל תובע ותובע וסיכום סך כל התביעות.

4.2. אין ולא יכול להיות ספק בכך, כי בעתירות אלו יש משום תביעה מפורשת, חד משמעית, לחיובה בפועל של הנתבעת, בתשלום כספי לגבי ראשי תביעות מוגדרים אף הם (תביעה לתשלום הפרשי שכר לחודש העבודה האחרון והפרשי שכר לגמלה מכח סעיף 6 לנספח א' להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 24/2/05).

4.3. הלכה פסוקה היא כי אין להגיש תביעה לסעד הצהרתי במקום בו ניתן לכמת את התביעה ולדון בסעד הכספי, יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא אדלר בע"ע (ארצי) 220/03 אילן ארגס – רשות הנמלים, שם נקבע:-
"נקודת המוצא בהקשר ליחס שבין סעד הצהרתי וסעד כספי
היא, שכלל, לא יידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל
זה, לתביעה לסעד הצהרתי, מקום בו יכול התובע לכמת
תביעתו ולתבוע סעד כספי. הלכה זו, שנפסקה בבית המשפט
העליון, אומצה ברוב השנים אף בבתי הדין לעבודה...".

4.4 נקבע במפורש, כי גם אם הכימות נעוץ בקושי בקביעת סכום התביעה, כך שרק מומחה יכול לקבוע את הסכום – אף בכך אין כדי להצדיק חריגה מן הכלל של כימות התביעה, ובלשון בית הדין הארצי לעבודה: "מי שדורש שצדקתו תצא לאור, אל לו להירתע מקושי" ואין מקום לפצל משפט לשניים. על דרך הדיון בשלבים מטעם זה (ראה דב"ע מח'/183-3 שוורץ נ' מדינת ישראל פד"ע כ' 240). הדברים יפים לענייננו בנסיבות בהן טענו התובעים כי הם שומרים על זכותם להוסיף חוות דעת אקטוארית ושומרים על זכותם לפצל סעדים.
מאחר והתובעים אכן כימתו תביעתם כעולה מנספח החישובים שצורף לתביעה, אקט זה מצביע אף הוא לכשעצמו, על כך, כי תביעתם בתיק זה היא לאמיתו של דבר, תביעה לסעד כספי ממשי בפועל.

5. באשר לטענת ב"כ התובעים, על עצם העלאת הטענה בדבר אי תשלום אגרה מספקת. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת קוטן בעניין טמבור הנ"ל, שם נקבע כהאי לישנא:-

"בטרם סיום ובשולי הדברים אתייחס עוד לטענת ב"כ התובעים,
כי נושא האגרה אינו מעניינם של הנתבעים.

א. תשומת לב ב"כ התובעים מוסבת להוראות תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) שכותרתה: 'תשלום האגרה – תנאי לפתיחה בהליך' ואשר קובעת, כי לא יזדקק בית הדין לכל הליך מההליכים המפורטים בתוספת הראשונה אלא אם כן שולמה בעדו, בכפוף לתקנות אלה, האגרה הקבועה בתוספת האמורה...'.
וכבר נקבע (לעניין התקנה המקבילה הנוהגת בבית המשפט ואשר נוסחה זהה), כי 'תקנה זו יוצרת מעין מחסום בפני
בירור ההליך, כל עוד לא שולמה האגרה המגיעה, בדומה לטענת אי חוקיות של עילת תביעתו של התובע.
למחסום זה צריך בית המשפט לתת דעתו מיוזמתו ולשם כך יכול בעל הדין, הנתבע או המשיב להליך, להפנות תשומת ליבו של בית המשפט לשאלת האגרה' (ע"ע 155/75 פקיד שומה נ' להד, פורסם בתקדין)".

6. סיכומו של דבר, בתביעה דנן, הגם שהוכתרה כתביעה לסעד הצהרתי, הרי לאמיתו של דבר, מהווה היא, מלכתחילה, תביעה לסעד האופרטיבי עצמו על דרך עתירה לחיוב הנתבעת בתשלום סכומי כסף, כפי שפורט בנספח החישובים שצורף לתביעה.

7. אשר על כן, התיק יוחזר למזכירות בית הדין על מנת שתחשב את האגרה בתיק זה, בהתאם לסכומים הכספיים המפורטים בתביעה ובנספח "חישוב זכויות", אשר צורף לתביעה. המזכירות תשלח לב"כ התובעים שובר לתשלום האגרה והתובעים ישלמו האגרה בתוך 30 ימים מקבלת השובר.

8. בנסיבות העניין, ולאור מהות הבקשה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.


יוחנן כהן
- רשם


003096/06עב 734 בתיה כהן








עב בית דין אזורי לעבודה 3096/06 נחמני עמרם , משה בלעיש , קלוד גולדקרנץ , יוסף אוחיון , דוד בן-יעיש , אדרי דוד נ' חברת נמל אילת בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/07/2007)