פסקי דין על ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה | פסקי דין על גורן אסתר

3139/06 פ     12/07/2007




פ 3139/06 ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' גורן אסתר





בתי המשפט
1
פ 003139/06
בית משפט השלום ירושלים
12/07/2007

כב' השופטת אילתה זיסקינד

לפני
ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
גורן אסתר
הנאשם
דליה עטור
ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין

הרקע
1. הנאשמת מואשמת בעבירת ניסיון להסגת גבול לפי סעיפים 25 ו- 447 (א)(ו) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן "החוק") ובעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק, בכך שביום 10.11.05, היא ניסתה להיכנס בכוח ושלא כדין, לדירת משפחת כהן ברחוב הרודיון 14 במעלה אדומים, על מנת להפחיד ולהקניט את מירב כהן מחזיקת הדירה (להלן "המתלוננת").
הנאשמת אשר השכירה את הדירה למשפחת כהן, צעקה על המתלוננת גידפה אותה ודרשה ממנה לקבל כספים בגין חוב הארנונה. עקב כך יצאה המתלוננת מהדירה וביקשה סיוע מהשכנים, כששבה לדירה סגרה את דלת דירתה ונשענה עליה לבל תפתח אותה הנאשמת. הנאשמת ניסתה לפתוח בכוח את דלת הדירה תוך שהיא פוגעת עם הדלת במתלוננת ובכך תקפה את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה וגרמה לה שריטות, נפיחות באמה ורגישות בצלעות.

2. הנאשמת כופרת באשמה. היא מודה כי ניסתה להיכנס לדירה אך לא בכח וכפרה כי תקפה את המתלוננת.

גירסת המתלוננת
3. ביום 01.11.05 הצדדים חתמו על חוזה שכירות, בה השכירה הנאשמת את הדירה למתלוננת ובעלה, למשך שנה, והמתלוננת ומשפחתה נכנסו לדירה ביום 08.11.05 (ראה עמ' 6 ש' 12-11 לפרו'). כבר ביום 09.11.05 הגיע בעלה של הנאשמת לדירה, דפק על הדלת, ואמר שישנו חוב של ארנונה שעליהם לשלם. המתלוננת הודיעה לו כי בעלה, שהוא מתעסק עם הכספים אינו בבית, וכי מחר הוא יבוא אליהם אחרי העבודה (ראה עמ' 6 ש' 15-13 לפרו').

4. למחרת, הגיעה הנאשמת לדירת המתלוננת בשעה 09:30, המתלוננת פתחה את הדלת וראתה את הנאשמת, שנופפה מולה במסמכים ואמרה "זה הסכום של הארנונה, כולם רוצים לאכול אותי, כולם רוצים להרוג אותי" (ראה עמ' 6 ש' 18- 19 לפרו') המתלוננת ניסתה להרגיעה ואמרה כי ברגע שבעלה יגיע הוא יכנס אליה ויסדיר את עניין התשלום, אך הנאשמת מיאנה להקשיב ודרשה מהמתלוננת שתשלם עכשיו ותצא מהדירה, הניפה את ידה בתנופה כלפי מעלה ואיימה עליה " אם לא תצאי עכשיו אני אגמור אותך".
(ראה עמ' 6 ש' 23-22 לפרו').
המתלוננת רצה לתוך הבית, לקחה את הפלאפון ונמלטה, היא ירדה במדרגות יצאה החוצה מהבית לכיוון השכנים לבקש עזרה, וכשבאחת הדירות פתחו לה השכנה את הבית היא צעקה "הצילו הצילו, היא תוקפת אותי" השכנה הציעה להתקשר מיד למשטרה (ראה עמ' 6 ש' 16 עד עמ' 7 ש' 1 לפרו').

5. המתלוננת נכנסה חזרה לשביל המוביל לדירתה, הנאשמת הבחינה בה ורדפה אחריה בשביל, המתלוננת עלתה בגרם המדרגות פתחה את דירתה נכנסה חזרה לדירתה טרקה את הדלת אך לא הספיקה לנעול, הנאשמת החלה לדחוף את הדלת פנימה כדי להיכנס פנימה, כשהמתלוננת מנסה לסגרה עם כל גופה ונותנת קונטרה לדחיפות הנאשמת, וכך תיארה:

"הצלחתי לפתוח את הדלת ולסגור אותה והיא עם כל הגובה והמשקל שלה דחפה את הדלת פנימה, לא הצלחתי לנעול, ביד אחת היה לי מכשיר הפלאפון, ביד אחת היו לי המפתחות, אני מנסה לנעול את הדלת, לסגור אותה והיא דוחפת לי אותה פנימה. כדי לסגור את הדלת ולתת קונטרה עם הגוף שלי לאתי שדחפה את הדלת מבחוץ, נשענתי עם מותן צד ימין שלי על הידית של הדלת, את הפלאפון אני חושבת שהחזקתי ביד שמאל ועם יד ימין ניסיתי לנעול את הדלת ועם רגל שמאל דחפתי בקונטרה את גרם המדרגות הפנימיות. (מדגימה). היא היתה מעבר לדלת צועקת "אני אחסל אותך" ואני בתוך הבית צועקת "אתי מספיק, אתי מספיק"
(ההדגשות שלי - א.ז.)

ראה: עמ' 7 ש' 10-3 לפרו'.

6. תוך כדי התנגדותה לדחיפות הנאשמת, חייגה המתלוננת למשטרה ולאמה בטלפון הנייד שבידה האחת וצעקה לעזרה. אמה הגיעה וראתה את הנאשמת בפתח הדלת מחזיקה פלייר ומברג וכששאלה את הנאשמת למעשיה, ירדה הנאשמת במהירות למטה. כשהגיעו שתי ניידות שהגיעו למקום, פונתה המתלוננת לתחנה, אך הנאשמת סרבה להתפנות (ראה עמ' 7 ש' 19-10 לפרו'). מאז שעזבה את המקום לא חזרה המתלוננות שוב לדירה והיא ומשפחתה עזבו את הדירה לבית הוריה, שם התגוררו עד שמצאו דירה חלופית (ראה עמ' 7 ש' 23-21 לפרו').

7. כתוצאה ממעשי הנאשמת והדיפותיה את הדלת, נגרמו למתלוננת כאבים וחבלות באזור הצלעות ויד ימין. ידית הדלת נכנסה בתוך צלעותיה היות והיא נאלצה להישען מאוד חזק על הדלת כשהנאשמת דחפה את הדלת פנימה (ראה עמ' 7 ש' 33-31 לפרו'), ונגרמו לה חבלות. בתמיכה לגירסת המתלוננת הוגשה תעודה רפואית חתומה בידי ד"ר וולפסון דוד (ת/2) ממנה עולה כי המתלוננת נחבלה ביד ימין ובבטן שריטות ונפיחות באמה ימין .

בשל הפחד מפני המתלוננת והטראומה הקשה שהיתה מהאירוע בכללותו, לא היתה המתלוננת מסוגלת לחזור יותר לדירה.

גירסת הנאשמת
8. ביום המקרה, לאחר שבעלה עדכן אותה כי שוחח עם הדיירים החדשים לגבי תיקוני חשמל בדירה, הגיעה הנאשמת לדירה מצויידת בכלי עבודה ופנדל, חוט חשמל עם בית מנורה ועם בחשבון הארנונה, והמתלוננת אישרה לה להיכנס (ראה עמ' 15 לפרו' ש' 17
-16). בעוד הנאשמת מתקנת את התקלה בפלורוסנט, החלו שתיהן להתווכח סביב תלונת המתלוננת, כי הדירה קטנה וצפופה והיא רוצה את החדר הנוסף שהיה סגור עם רהיטים בדירה, ומאחר ומכונת הכביסה אינה נכנסת לאמבטיה המתלוננת שמה את מכונת הכביסה מחוץ לחדר האמבטיה והנאשמת באה בטענות על שמי הכביסה דולפים ממכונת הכביסה החוצה ומלכלכים את דירת הנאשמת וחדר המדרגות. על כך ענתה המתלוננת "זה מה יש", ובתגובה הודיעה הנאשמת כי דיירים כאלה היא לא צריכה ושימצאו להם מקום אחר (ראה עמ' 15 ש' 31 עד עמ' 16 ש' 3 לפרו'). הנאשמת מאשרת כי בתגובה, יצאה המתלוננת מהדירה בסערה, מסיבה שאינה ידועה לנאשמת, הנאשמת ירדה אחריה ואח"כ חזרה לדירה על מנת לסגור את עניין התשלום ואולי להיפרד, שכן השידוך אינו מוצלח, אך המתלוננת חזרה וטרקה בפני
ה את דלת דירתה. הנאשמת ניסתה לדבר עמה מבעד לדלת ולפתוח את הדלת, אם כי לא בכוח, אך המתלוננת לא פתחה לה. כשראתה הנאשמת כי אינה יכולה להיכנס ולדבר, היא ירדה וחזרה לביתה:

"...כל הדירה שלי מתלכלכת מהמים של מכונת הכביסה שלה, היא אמרה לי "זה מה יש" ואמרתי לה שדיירים כאלה אני לא צריכה ושימצאו להם מקום אחר. היא אכן יצאה מהדירה בסערה, אין לי הסבר לדבר הזה. ירדתי לביתי, ראיתי שהדלת היתה פתוחה, ירדתי בחזרה, כי רציתי לסגור אתה את הנושא של המים ואולי כדי להיפרד, שהרי השידוך בינינו לא היה מוצלח, ניסיתי לדבר אתה מבעד לדלת, היא טרקה לי את הדלת, ניסיתי לפתוח את הדלת אך לא בכוח, היא לא פתחה לי, שמעתי אותה אכן צועקת גם לאמא שלה וגם למשטרה שיבואו כי אני מאוד אלימה כלפיה, היא התבטאה מאוד לא יפה. חיכיתי, כשאמא שלה הגיעה וראיתי שגם עם האמא ראיתי שאני לא יכולה להיכנס ולדבר, שהיא לא נותנת לי, פשוט ירדתי והלכתי הביתה."

ראה: עמ' 16 ש' 10-3 לפרו'.

דיון

9. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי, במידה שאינה מותירה ספק סביר, כי הנאשמת ביצעה את המעשים המיוחסים לה, כפי שיפורט להלן.

להלן סעיפי החוק הרלוונטיים:

"447. הסגת גבול כדי לעבור עבירה
(א) העושה אחת מאלה כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה, דינו - מאסר שנתיים:
(1) נכנס לנכס או על פניו;
(2) לאחר שנכנס כדין לנכס נשאר שם שלא כדין.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף זה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו - מאסר ארבע שנים.

380. תקיפה הגורמת חבלה ממשית
התוקף חברו וגורם לו בכך חבלה של ממש, דינו - מאסר שלוש שנים."

10. אין מחלוקת כי המתלוננת מחזיקה, עפ"י חוזה כדין בדירה נשוא כתב האישום, וכי הנאשמת ניסתה להיכנס לדירת המתלוננת מבלי שהותר לה ומבלי שקיבלה רשות, לכל הפחות בחלקו השני של הארוע. הגם שהנאשמת טענה בעדותה בבית המשפט כי בחלקו הראשון של הארוע (לפני שהמתלוננת ברחה מדירתה), נכנסה הנאשמת לדירה באישור ורשות המתלוננת, על מנת לתקן את מנורת הפלורוסנט (ראה עמ' 15 ש' 15 לפרו') ובעודה מתקנת התפתח ויכוח, בהודעתה היא מסרה גירסה שונה, לפיה בבוקר היא עלתה לדירה עם מברגים, מנורה וחשבון ארנונה, דפקה בדלת ואז התפתח ויכוח בנושא הארנונה. אין זכר בהודעתה להסכמת המתלוננת לכניסת הנאשמת לדירה לצורך תיקון הפלורוסנט ואף לא נאמר כי הנאשמת אכן נכנסה לדירה, ולא כי החלה בתיקונים. משתמע מדבריה עולה כי הויכוח פרץ כבר בסף הדלת, כפי שעולה גם מגירסת המתלוננת (ראה עמ' 6 ש' 16 לפרו'). כשנשאלה הנאשמת בבית המשפט, כיצד היא מיישבת את הסתירה בעניין כניסתה לדירה, היא השיבה כדלהלן:

"באותו הרגע לא חשבתי שיש לפרט את כל זה. מה עוד, שהם כבר לא גרו בבית ולכן לא חשבתי שיש לעמוד על קוצו של יוד, והיום בלית ברירה אני מציינת זאת".

ראה: עמ' 17 ש' 29-28 לפרו'.

ואולם, תשובתה אינה סבירה בנסיבות העניין ואינה נותנת הסבר לכך שדילגה על פרטים כה חשובים, ובעיקר כי נכנסה לדירה ברשות; משום שאם אכן הותרה כניסתה לדירה, חזקה כי היתה מציינת עובדה זו כבר בהזדמנות הראשונה. הנאשמת נכנסה לפרטי פרטים בהודעתה על פרטי השיחה שהתנהלה יום קודם בין המתלוננת לבעלה, על המים שזרמו ממכונת הכביסה של המתלוננת לשביל והפריעו לה, וטרחה לפרט כי הביאה עמה כלי עבודה ובית מנורה, כשעלתה לדירת המתלוננת. לא מתקבל על הדעת שדווקא פרט כה חשוב ורלבנטי - כי נכנסה לדירה ברשות וביצעה שם תיקוני חשמל, נשמט ממנה והיא לא ראתה לנכון וכחשוב למסרם בחקירה. לפיכך, גירסתה כי נכנסה לדירה ברשות ואף תיקנה שם את המנורה, כשהמתלוננת כופרת בכך, הינה גירסה כבושה שלא ניתן הסבר סביר לכבישתה ועל כן משקלה מועט, ולא ניתן להאמין לה.

11. אף אם אניח לטובת הנאשמת כי בשלב הראשון היא נכנסה לדירה ברשות, הרי שבחלקו השני של האירוע, לאחר שיצאה מהדירה בעקבות המתלוננת שנמלטה וחזרה, אין מחלוקת כי לא אושרה כניסתה מחדש. הנאשמת מאשרת בבית המשפט כי המתלוננת טרקה בפני
ה את הדלת ולא פתחה לה והיא זו שניסתה לפתחה, וכשלא הצליחה להיכנס, היא חזרה לביתה (ראה עמ' 16 ש' 9-5 לפרו'). הגם שבעדותה היא מכחישה שהמתלוננת אסרה עליה להיכנס (ראה עמ' 16 ש' 16 לפרו') הרי שבהודעתה אישרה במפורש כי המתלוננת צעקה לה מבעד לדלת "תזוזי תזוזי" (ראה ת/1 עמ' 2 ש' 27), ובהמשך הודעתה במשטרה, היא הודתה בפירוש כי ניסתה לדחוף את הדלת:

"ש. השכנה מירב כהן טוענת עקב זה שדחף בכוח את דלת כניסה של הדירה שבה מתגוררת, היא נפגעה מהדלת. מה יש לך לומר?
ת. כן, ניסיתי לדחוף את הדלת על מנת לנסות לפתוח את הדלת אבל לא בכוח בצורה סבירה."
(ההדגשה שלי א.ז.)

ראה: ת/1 ש' 37-32.
בנסיבות אלה, הוכח כי הנאשמת היתה מודעת לסירוב המתלוננת לאפשר לה להיכנס לדירה, אך למרות זאת היא ניסתה לדחוף את הדלת כדי להיכנס, ואני מאמינה לגירסת המתלוננת, שעשתה רושם אמין ביותר, וגירסתה גם נתמכת בחלקה בגירסת המתלוננת כי דחפה את הדלת. אשר על כן, אני דוחה את טענת ההגנה, לפיה לא נתגבש רכיב הכניסה "שלא כדין" (כנטען בסעיף 2 לסיכומי ההגנה).
12. ודוק, גירסת הנאשמת בהודעתה במשטרה כי היא ניסתה לפתוח את הדלת אך לא הפעילה כוח, אינה מתיישבת עם גרסת המתלוננת והחבלות שנגרמו לה, אך אינה מעלה או מורידה, משום שמדובר בניסיון ומשום שהעבירה הקבועה בסעיף 447 לחוק העונשין מדברת על כניסה למקרקעין המצויים בחזקתו הממשית של אדם אחר, בלי זכות חוקית לכך, וכן כי נדרשת כוונה מיוחדת "כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה". יודגש כי הפסיקה פרשה את המונח "כניסה" בהרחבה גם כנקישה על פתח חיצוני, הכנסת אצבעות לתוך מבנה, ומקרה שבו אדם רצה להיכנס, דחף את הדלת ונכנס, חרף רצונו של המחזיק, אף הוא נחשב למסיג גבול (ראה ספרו של י' קדמי "על הדין בפלילים", חלק שני, תשס"ו-2005, עמ' 981).

13. כאמור, הנאשמת מודה כי עמדה על סף דירת המתלוננת וניסתה לפתוח את הדלת "ניסיתי לפתוח את הדלת... כמה פעמים..." (ראה עמ' 16 ש' 6 ו- 12 לפרו'), ובהמשך "הורדתי את הידית למטה, ניסיתי לפתוח..." (ראה עמ' 17 ש' 1 לפרו'). כשנשאלה בחקירה נגדית אם לא הצליחה לדחוף את הדלת פנימה, לא הכחישה כי ניסתה אלא רק אישרה כי לא הצליחה. די בכך כדי לקיים את היסוד העובדתי של העבירה.

14. לגבי היסוד הנפשי כאמור נדרשת "כוונה"; בהתחשב בכך שמדובר בעבירה התנהגותית, הרי שמשמעות היסוד הנפשי הוא "במטרה" (ראה ספרו של קדמי, עמ' 984). זו מוכחת בד"כ מתוך עובדות נסיבתיות (ראה המ' 612/80 - ניסים פז נ' מדינת ישראל. פ"ד לה(3)354).

15. בעניין זה נפסק כי עצם כניסתו של אדם לרשותו של אחר, בלי הסכמתו ובניגוד לרצונו, עשויה בדרך כלל להרגיזו (ראה ספרו של קדמי עמ' 991). ולעניין ה"כוונה" "די בכך שהעבריין יודע ברמת הסתברות גבוהה כי התנהגותו תביא ל"תוצאה" האסורה - קרי: ל"הפחדת" המחזיק" (שם, עמ' 991).
16. אין בידי לקבל טענת ההגנה כי מדובר בנוכחות גרידא ולא בהתנהגות שנלווה לה מעשה אקטיבי ו/או מילים שיש בהם כדי להעליב להקניט או להפחיד. במקרה דנן, שוכנעתי כי הנאשמת ידעה כי מעשיה יגרמו למתלוננת לפחד ולאי נוחות. שהרי הנאשמת נוכחה בהגיעה בפעם הראשונה לדירה, כי המתלוננת יצאה בסערה ונמלטה מפניה מהדירה. כבר מכך ניתן ללמוד כי נוכחות הנאשמת בדירה היתה בניגוד לרצון המתלוננת שנאלצה לברוח ולעזוב. למרות זאת, כשחזרה המתלוננת לדירתה, חזרה בעקבותיה לדירה גם הנאשמת ואף ניסתה לפתוח את הדלת בניגוד לרצונה של המתלוננת, כשמתנהל ביניהן למעשה מאבק על פתיחת הדלת כשהמתלוננת שהיא רזה וקטנת גוף מנסה בכל כוחה ובהתנגדות בכח, למנוע את פתיחת הדלת ע"י הנאשמת, והנאשמת גדולה בממדיה בהרבה מהמתלוננת, דוחפת את הדלת פנימה, כדי להיכנס.

17. הנאשמת טענה כי היא אינה יודעת להסביר את הימלטות המתלוננת מדירתה, וטענה כי מדובר בבחורה "היסטרית":

"ש. למה היא היתה צריכה לצאת מהדירה שהיא גרה בה
ת. אין לי מושג, וציינתי זאת כבר. היה בינינו וויכוח, אמרתי לה שהיא לא תקבל את החדר החמישי כי יש בו ציוד, שאני לא רוצה לראות את המים בדירתי.
ש. את היית שם. תסבירי לי מדוע מוויכוח כזה היא צריכה לעזוב בית, אמרת לה שמכונת הכביסה לא בסדר ושאת לא מוכנה לתת לה חדר חמישי בבית, אבל למה היא יצאה מהבית
ת. היא בחורה היסטרית. אני לא מוסמכת לתת דיאגנוזה. היא כעסה למה לא נתתי לה 5 חדרים, כשבחוזה מצויינים 4 חדרים".
(ההדגשות שלי א.ז)
ראה: עמ' 17 ש' 23-18 לפרו'.

אני דוחה את הסבר הנאשמת לסיבת עזיבת המתלוננת את דירתה, הסבר שלא רק שאינו מתקבל על הדעת בנסיבות המקרה, אלא הוא אינו אמין בעיני ונראה מעושה ומגמתי. ביתו של אדם הוא מבצרו ואם מצאה המתלוננת לעזוב דירתה ולהימלט על נפשה סביר להניח שהנאשמת גרמה לה להימלט מהדירה, מה עוד שהמתלוננת השאירה מרוב פחד את תינוקה בדירה כשנמלטה מהנאשמת. מתקבלת כאן על הדעת גירסת המתלוננת כי היא פחדה והיתה חרדה לחייה ו/או לגורלה, אל מול גרסת הנאשמת העמומה, ושוכנעתי מגירסת המתלוננת כי נוכחות הנאשמת היתה, בניגוד לרצון המתלוננת, והיא חשה מאויימת ומפוחדת עד כי נאלצה להימלט מדירתה ולנסות להזעיק עזרת השכנים (ראה עמ' 6 ש' 23 עד עמ' 7 ש' 1 לפרו'), ועד כי נאלצה לשם כך להשאיר את תינוקה לבד בבית, ובלבד שהנאשמת תצא מדירתה, או לא תהיה במחיצתה (ראה עמ' 11 ש' 30 לפרו'). המתלוננת תיארה את ההתרחשות באופן מוחשי, חי ואותנטי, כיצד היא רצה ונמלטה מרוב פחד החוצה, ונרדפה ע"י הנאשמת שרצה בעקבותיה (ראה עמ' 7 ש' 2-1 לפרו'). לאורך כל עדותה ניכר כי האירוע הותיר במתלוננת משקעים ופחד רב; ניתן היה להתרשם בעדותה כי היא נסערת ביותר, בוכה מפעם לפעם, ואף נחנקת ורועדת בכל גופה (ראה עמ' 8 ש' 6 לפרו'). עדותה היתה אמינה ביותר ואני מאמינה לה ומעדיפה את גירסתה על פני גירסת הנאשמת, שאינה סבירה ואינה מתיישבת עם הנסיבות והשכל הישר. יצויין, כי גם העובדה שהמתלוננת ובני משפחתה לא חזרו מאז האירוע להתגורר בדירה, מלמדים על השפעתו החריגה והטראומטית של האירוע על המתלוננת, על פחדה באירוע ועל מהימנות גירסתה. כל אלה מצביעים בבירור וללא ספק, וכי היה בהתנהגות הנאשמת כדי להפחיד ולהקניט את המתלוננת, וכי התקיימו האלמנטים של עבירת הסגת הגבול.

18. באשר ניסיון לעבירת התקיפה, לגירסת המתלוננת נגרמו לה חבלות כתוצאה מניסיונות הנאשמת להדוף את דלת הדירה עליה כשהמתלוננת נשענה בחזקה אל הדלת, והודפת אותה כקונטרה, במטרה למנוע את כניסת הנאשמת, כפי שהעידה המתלוננת:

"נכנסתי חזרה לאותו שביל, אתי יצאה מתוך פתח הבית שלה ורדפה אחריי. אני הייתי צריכה לרוץ בשביל מסביב, כי הבית מסביב, לעלות את כל גרם המדרגות, הצלחתי לפתוח את הדלת ולטרוק אותה, והיא, אתי, עם כל הגובה והמשקל שלה דחפה את הדלת פנימה, לא הצלחתי לנעול, ביד אחת היה לי מכשיר הפלאפון, ביד אחת היו לי המפתחות, אני מנסה לנעול את הדלת, לסגור אותה והיא דוחפת לי אותה פנימה. כדי לסגור את הדלת ולתת קונטרה עם הגוף שלי לאתי שדחפה את הדלת מבחוץ, נשענתי עם מותן צד ימין שלי על הידית של הדלת, את הפלאפון אני חושבת שהחזקתי ביד שמאל ועם יד ימין ניסיתי ניסיתי לנעול את הדלת ועם רגל שמאל דחפתי בקונטרה את גרם המדרגות הפנימיות. (מדגימה). היא היתה מעבר לדלת צועקת "אני אחסל אותך" ואני בתוך הבית צועקת "אתי מספיק, אתי מספיק".
(הדגשה שלי א.ז.)
ראה: עמ' 7 ש' 10-3 לפרו'.

אין ספק שמדובר בהתנהגות אלימה, מפחידה, כוחנית ומאיימת מצד הנאשמת. לדברי המתלוננת, נגרמו לה כאבים בצד ימין ובאמת יד ימין היה לה "שקע בגלל המפתח. הידית של הדלת נכנסה לי פה (מדגימה) בתוך הצלעות היות ואני נשענתי מאוד חזק - והיא הדפה" (ראה עמ' 7 ש' 33-31 לפרו'). וגם בהמשך מתארת המתלוננת כיצד ניסתה לנעול את הדלת ונפגעה בפרק ידה (ראה עמ' 8 ש' 6 לפרו').
19. בתמיכה לגירסת המתלוננת, ולהוכחת החבלות שנגרמו לה מהאירוע, הוגשה תעודה רפואית חתומה בידי ד"ר וולפסון דוד - ת/12, המאשרת את החבלות ומיקומן - ביד ימין ובבטן שריטות ונפיחות באמה ימין .

20. קיים חיזוק נוסף לגירסת המתלוננת בגירסת הנאשמת דווקא, ממנה עולה כי הנאשמת אכן ניסתה (כטענת המתלוננת) לפתוח את הדלת באמצעות הידית, כמה פעמים, למרות שהבחינה כי המתלוננת לא מאפשרת לה להיכנס:

"ש. ממה שאת אומרת בעדותך, שניסית לפתוח את הדלת פעם-פעמיים וראית שהיא לא נותנת לך להיכנס
ת. נכון.
ש. מה זאת אומרת שהיא לא נתנה לך להיכנס? מה קרה? נתקלת בהתנגדות
ת. ניסיתי לפתוח את הדלת, לא פתחתי
ש. מה זאת אומרת ניסית לפתוח, אילו פעולות עשית
ת. הורדתי את הידית למטה, ניסיתי לפתוח, קיוויתי שכשאמא שלה תגיע אני אוכל להיכנס אתה, היא הגיעה, כיבדתי את רצונה, האמא נכנסה ואני המשכתי לעמוד.
ש. את פשוט אומרת בתשובתך כי ניסית עם היד לפתוח את הידית. את הצלחת לפתוח
ת. לא.
ש. מה קרה עם הדלת
ת. הדלת היתה נעולה, סגורה, לא נפתחה
ש. הדלת בעצם לא זזה מהמפתן שלה
ת. עד כמה שזכור לי כן.
ש. אז לא הצלחת לדחוף אותה פנימה
ת. אמת".
(הדגשה שלי א.ז.)
ראה עמ' 16 ש' 28 עד עמ' 17 ש' 10 לפרו'.

21. חיזוק נוסף לגירסת המתלוננת קיים בעדות הנאשמת לפיה היא שמעה את המתלוננת מתקשרת לאמה ולמשטרה וצועקת שיבואו כי הנאשמת מאוד אלימה כלפיה (ראה עמ' 16 ש' 7 לפרו').

22. כאמור, גם בהודעת הנאשמת במשטרה קיימת תמיכה לגירסת המתלוננת, כי הנאשמת ניסתה בכל כוחה להדוף את הדלת ולהיכנס, בעוד המתלוננת ניסתה למנוע ממנה להיכנס בגופה. במשטרה אישרה הנאשמת כי המתלוננת טרקה בפני
ה את הדלת ואילו הנאשמת ניסתה לפתוח את הדלת עם הידית, וטענה, כי בתגובה, צעקה לה המתלוננת "תזוזי תזוזי" והזמינה משטרה (ת/1 עמ' 2 ש' 28-26). בהמשך, מודה הנאשמת: "ניסיתי לדחוף את הדלת על מנת לנסות לפתוח את הדלת אבל לא בכוח בצורה סבירה" (ת/1 עמ' 2 ש' 37-35). הודאה זו מצד הנאשמת, עולה בקנה אחד עם גירסת המתלוננת כי בעקבות ניסיונות פתיחת הדלת היא נחבלה, וזאת בנוסף לשאר הראיות, עדות המתלוננת והתעודה הרפואית. מכאן, שהוכח כי הנאשמת תקפה במעשיה את המתלוננת וגרמה לה חבלה.

23. בסיכומיה, הצביעה הסניגורית על סתירות לכאורה בין גירסת המתלוננת במשטרה לבין גירסתה בביהמ"ש. איני מוצאת ממש בטענות אלה, סבורני כי מדובר באי דיוקים, הא לאו, ואין בהם כדי להבעיב על מהימנות המתלוננת. השאלה שבעלה של המתלוננת ישן בדירה באותו ערב שהמתלוננת הבהירה כי לא היה שם, או העובדה שהוסכם ערב קודם עם בעלה של הנאשמת על עניין התיקונים שיש לבצע בדירה (ראה עמ' 9 לפרו'), אינם מעלים או מורידים לעניין ביצוע העבירות. כך לגבי טענת הסניגור כי במשטרה ייחסה המתלוננת לנאשמת אמירות שונות מאלה שמסרה בעדותה בביהמ"ש (ראה עמ' 11 לפרו'), שכן ממילא לא מיוחסת לנאשמת עבירת איומים בכתב האישום.

גם העובדות שהמתלוננת הפרה חוזה, לא שילמה את הארנונה ו/או גרמה לזרימת מים ממכונת הכביסה לעבר דירת הנאשמת, אינן רלוונטיות לבירור העניין שבפני
י. עסקינן בהליך פלילי ואם נגרמה הפרה חוזית ו/או נזק הרי שעל הנאשמת היה לפנות בדרכים המקובלות בחוק ובוודאי שלא לתקוף את המתלוננת.

24. אשר על כן לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמת בניסיון להסגת גבול, עבירה לפי סעיפים 25 ו- 447 לחוק העונשין, וכן בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק.
ניתן היום, כ"ו בתמוז, תשס"ז (12 ביולי 2007), במעמד ב"כ המאשימה _____________
הנאשמת ובאת כוחה עו"ד דליה עטור
.
אילתה זיסקינד
, שופטת
קלדנית: אפרת טוביה








פ בית משפט שלום 3139/06 ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' גורן אסתר (פורסם ב-ֽ 12/07/2007)