פסקי דין על סובולב פטר | פסקי דין על בן עמי אלי | פסקי דין על אקרמן אלי | פסקי דין על סובולב ולדימיר |

902/01 פח     02/08/2001




פח 902/01 מדינת ישראל נ' סובולב פטר,בן עמי אלי,אקרמן אלי,סובולב ולדימיר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
פח 000902/01


בפני
:
כבוד השופטים:
ר. אבידע
- אב"ד

ב. אזולאי
- שופט

ח. עמר
- שופט

תאריך:
02/08/01



בעניין:
מדינת ישראל






המאשימה

נגד



1. סובולב פטר

2. בן עמי אלי
3. אקרמן אלי
4. סובולב ולדימיר






הנאשמים


מופיעים:
ב"כ המאשימה עו"ד ברקוביץ
הנאשם 1 וב"כ עו"ד סולומון
הנאשם 2 וב"כ עו"ד ליטן
הנאשם 3 וב"כ עו"ד בר ציון
מתורגמנית מטעם בית המשפט הגב' רגינה רוקטשווילי



גזר דין
מתייחס לנאשמים 3-1

כללי
1.
ביום 17.7.01, לאחר שנשמעה עדותה של ויקטוריה מולדובנובה (להלן:"המתלוננת"), במהלך מספר ישיבות, הגיעו הצדדים להסדר לפיו הוגש נגד הנאשמים כתב אישום מתוקן- הוא כתב האישום המתוקן האחרון (להלן:"כתב האישום המתוקן"). הנאשמים הודו בכל העובדות שנטענו בו, והורשעו בביצוע העבירות שיוחסו להם. העבירות שבהן הורשעו הנאשמים הן עבירות

של סרסרות למעשה
זנות, שידול למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, השכרת מקום לשם זנות ובעילה אסורה בהסכמה. כמו כן, יוחסה לנאשם 1 עבירה של שימוש במסמך מזוייף. העובדות שבגינן יוחסו לנאשמים העבירות האמורות, פורטו בכתב האישום.


כתב האישום המתוקן
2.
עולה מכתב האישום המתוקן כי ביום 27.8.99 הגיעה ארצה המתלוננת,
שהיא ילידת 1980, ממולדביה. מטרת בואה של המתלוננת לישראל היתה להתפרנס כאן מעבודה כמסג'יסטית. המתלוננת עברה את ביקורת הגבולות בנתב"ג באמצעות מסמכים מזוייפים שהונפקו לה במולדביה. משהגיעה המתלוננת לישראל העבירו אותה אחרים, שאינם הנאשמים, לאופקים. המתלוננת הועסקה ע"י אותם אחרים בזנות.

ביום 19.11.99 שילם נאשם 1 סכום כסף לאותם אחרים תמורת הזכות להעסיק את המתלוננת בזנות. נאשם 1 שכר דירה בבאר שבע, בה העסיק את המתלוננת במעשי זנות. על פי דרישת נאשם 1 נתנה המתלוננת שירותי מין למספר רב של אנשים, תמורת 150 ₪ לכל לקוח. נאשם 1 קיבל את האתנן בעד מעשי הזנות של המתלוננת במהלך התקופה מיום 9.11.99 ועד למרס 2000.
כדי להקל על ביצוע מעשים אלה, מסר נאשם 1 למתלוננת תעודת זהות ישראלית מזוייפת על שם איזו אירנה מיכאלובסקי. תמורת אותה תעודת זהות, קיבל נאשם 1 מהמתלוננת סכום של 600$.
בחודש פברואר 2000 שידל נאשם 1 את המתלוננת לעבוד בזנות במכון "קלאסה" בבאר שבע. מכון זה הוא בבעלותו של נאשם 2.

3.
במהלך החודשים פברואר, מרס ואפריל 2000, סיפקה המתלוננת שירותי מין ללקוחות שהגיעו למכון "קלאסה". האתנן הועבר לנאשמים 2 ו- 3 . עוד נטען כי נאשם 2, במהלך החודשים פברואר 2000 עד מאי 2000, החזיק או ניהל מכון לעיסוק בזנות, ושידל את המתלוננת למעשי זנות, כשעל פי דרישתו סיפקה שרותי מין ללקוחות תמורת 150 ₪ ללקוח, וכאשר את האתנן נטלו נאשם 2 ונאשם 3. בחודש מאי 2000 העבירו הנאשמים
2 ו- 3 את המתלוננת לידי נאשם 4.

4.
לגבי שלושת הנאשמים נטען כי כל אחד מהם, בשעה ששימש כמעסיקה של המתלוננת, בעל אותה בעילה אסורה, בהסכמה, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה. לגבי נאשם 1 נטען, כי בעל את המתלוננת בעילה אסורה, בהסכמה, במספר רב של הזדמנויות במקומות שונים בבאר שבע. כן נטען לגביו, כי בחודש אפריל 2000 שידל את המתלוננת, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, להעתר לבקשת בנו נאשם 5 - לקיים עימו יחסי מין. נאשם 5 בעל את המתלוננת בעילה אסורה, בהסכמה, כאשר נאשם 1 סייע לו בכך. לגבי נאשם 2 נטען, כי בעל את המתלוננת בעילה אסורה, בהסכמה, בהזדמנות אחת. לגבי נאשם 3 נטען, כי בעל את המתלוננת בעילה אסורה, בהסכמה, שלוש פעמים, במקומות שונים בבאר שבע.

5.
לגבי נאשמים 2 ו- 3 נטען עוד, כי בין החודשים ינואר עד מאי 2000 העסיקו בזנות את יאנה בוקושבסקה (להלן: "יאנה") ונשים אחרות במספר דירות בבאר שבע ובמכון "קלאסה" שבבעלות נאשם 2, וקיבלו לידיהם את
כספי האתנן. יאנה "נרכשה" בדצמבר 99 ע"י אוסקר סיס (שהיה בעבר שוטר), וע"י אחר, תמורת הסכום של 26,000 ₪, במטרה להעסיקה בזנות בדרום הארץ.
במהלך התקופה שבין ינואר עד מאי 2000 הכניסו הנאשמים 2 ו- 3 את סיס, כשותף ברווחים שקיבלו מעבודתן בזנות של שתי נשים מחבר העמים, שעבדו בזנות במכון "קלאסה". הנאשמים 2 ו- 3 קיבלו מסיס, תמורת שיתופו ברווחים שהתקבלו מעבודתן בזנות של שתי הנשים האמורות, את הסכום של 7,500 ₪ עבור אחת הנשים, ו- 6,000 ₪ עבור האחרת. סיס קיבל מהנאשמים 2 ו-3 סכום של 2,200 ₪ כחלקו ברווחים מעיסוקן של שתי הנשים הנ"ל בזנות במכון "קלאסה".

טענות הצדדים

6.
לשלושת הנאשמים אין רישום פלילי. כל אחד מהשלושה, הפקיד מיוזמתו, בקופת בית המשפט את הסכום של 17,000 ₪ כפיצוי למתלוננת.

7.
באת כוח המאשימה, בטיעוניה לעונש, הצביעה על החומרה הרבה שיש במעשיהם של הנאשמים, כפי שתוארו בכתב האישום המתוקן.
הוגשה על ידה פסיקה, והיא ביקשה לראות את הפסיקה כרף המינימלי לענישה בענייננו. בסיום טיעוניה ביקשה באת כוח המאשימה שיוטל על הנאשמים גם לפצות את המתלוננת, ויושתו עליהם עונשי מאסר לתקופות ממושכות, שיהיה בהן כדי להרתיע אחרים מלבצע עבירות מסוג העבירות שהנאשמים ביצעו.

8.
ב"כ נאשם 1 טען, כי אין להחמיר בעונשו של מרשו יותר משהחמיר בית המשפט בע"פ 3520/91 הלנה תורג'מן נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(1), 441. באותו מקרה הורשעה המערערת בסרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, ובית המשפט השית עליה שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 6,000 ₪. ב"כ נאשם 1 ציטט, בהרחבה מאותו

פסק דין
, את חוות דעתו של כב' השופט מ. חשין, כשהוא מתעכב על אותם קטעים, בהם נאמר כי התופעה של "מכוני עיסוי" פשטה במקומותינו והמשטרה אינה יוזמת כל הליכים נגדם. בנסיבות כאלה, נאמר ע"י כב' השופט חשין (שם עמ' 463) "חובתנו היא, לדעתי, למדוד עבירות אלה שעוברים מנהלים של מכוני עיסוי, באמת המידה ובפלס של עבירות המטרד..." . דעתו של ב"כ נאשם 1, בהסתמכו על חוות דעתו של כב' השופט חשין, הינה כי יש לדון את מרשו כמי שעבר עבירת מטרד. ב"כ נאשם 1 הגיש אסופת פסקי דין, כאשר, לטענתו, יש ללמוד מהם על רמת הענישה ההולמת את הנסיבות בענייננו.
אשר לנסיבותיו האישיות של נאשם 1, נטען כי הוא בן 51, עלה ארצה לפני 10 שנים, גרוש ואב לשני ילדים שאשתו מגדלת.

9.
ב"כ נאשם 2 הגיש תיק ובו מסמכים המתייחסים למרשו. בין המסמכים שהוגשו מצינו תעודה על זכיית מכון "קלאסה" בתואר "העסק הנבחר 2000"; תעודת הוקרה לאותו מכון מאגודת החרשים בישראל; הבעת תודה, מיום 11.4.88, מהעמותה למען הסוהר בגין תרומה שניתנה ע"י מכון קלאסה להצלחת מסיבת סגל; הבעת תודה נוספת מיום 17.12.87, מיו"ר התאחדות עולי צרפת, צפון אפריקה ודוברי צרפתית בישראל, בגין תרומת "קלאסה" לנשף חנוכה; וכן, הבעת תודה למכון "קלאסה" מיום 11.12.87 מאת הורי בית ספר "דגניה", בגין תרומה לנשף הורי בית ספר "דגניה". כמו כן, הוצגה מטעם נאשם 2 תעודה משנת 1982, ממנה עולה שעבר קורס לעיסוי, ותעודת אומן המאשרת כי נאשם 2 הוסמך כאומן במקצוע "מסג'יסט מוסמך".
ב"כ נאשם 2 טען כי עסק ה"קלאסה" שניהל מרשו, הינו עסק ככל העסקים, וכראיה לכך הוגשה תעודה המלמדת כי מכון קלאסה זכה בתואר "העסק הנבחר לשנת 2000", וחשבון מחברת החשמל. ב"כ נאשם 2, הוסיף וטען שבתקופה בה מוזמנים בעלי מכוני ליווי להעיד בכנסת על המתרחש במכוניהם, במסגרת דיון מקיף בנושא מיסוד הזנות, על בית המשפט לאמץ את האמור ע"י כב' השופט חשין ב

פסק דין
תורג'מן. לטענת ב"כ נאשם 2 לא ניתן לבקש להחמיר בעונשם של בעלי מכוני ליווי, כאשר מדובר בתופעה המוכרת בחברתנו, וכאשר המשטרה אינה פועלת לגבי כל המכונים באופן שווה, ומאפשרת לרובם לפעול ללא הפרעה.
אשר לנאשם 2, ציין בא כוחו כי חלקו היה אך בכך ש"סיפק חצרים והרוויח מזה כסף". המתלוננת העידה שקיבלה ממנו יחס הוגן, הוא לא דרש ממנה דבר, ואף דאג שתקבל 1,000 ₪ לשבוע עבור עבודתה במכון. צויין עוד ע"י ב"כ נאשם 2 כי בגין הבעילה האסורה, בהסכמה, שולם ע"י מרשו למתלוננת הסכום של 50 ₪.
אשר לנסיבותיו האישיות של נאשם 2, נטען כי הוא אב לשלושה ילדים בגילאים 2, 4, 6. מצבו הכלכלי עגום ביותר, ובמהלך התקופה שהוא נמצא במעצר למד לקח שלא יישכח. אף ב"כ נאשם 2 הסתמך על פסיקה, שלגרסתו, רמת הענישה בה הולמת את הנסיבות שבענייננו.

10.
באת כוח נאשם 3, שהצטרפה לטיעוני קודמיה, ציינה כי מרשה העסיק את המתלוננת מאמצע חודש פברואר 2000 עד 20.4.2000, דהיינו כחודשיים וחצי. המעשים בגינם הורשע על פי כתב האישום המתוקן, חומרתם קלה יותר מאלה שיוחסו למרשה תחילה בכתב האישום המקורי.
נטען ע"י באת כוח נאשם 3, כי אין להחמיר עם מרשה, משלא היה בעל המקום שבו הועסקה המתלוננת בזנות, ולא הביאה לישראל כדי לעסוק בזנות. חלקו של מרשה הצטמצם, לגרסת באת כוח נאשם 3, ב"קבלת רווחים". באת כוח נאשם 3 ציינה, כי לגבי שלושת הבעילות האסורות שיוחסו למרשה, הרי שבשתי הזדמנויות היה מדובר אך במין אוראלי, ורק בפעם אחת היתה בעילה ממש, וגם אז בעל נאשם 3 את המתלוננת, רק לאחר שוידא עימה שהיא מסכימה לכך. באת כוח נאשם 3
הפנתה לגזר הדין שניתן בבית משפט השלום לגבי שלושה נאשמים שהיו נאשמים 6, 7, 8 בתיק זה, בטרם הופרד דינם מיתר חמשת הנאשמים, ועניינם הועבר לבית משפט השלום. נטען ע"י באת כוח נאשם 3,
כי אין להשית על מרשה עונש חמור יותר מזה שהוטל על שלושת הנאשמים האמורים בבית משפט השלום.
אשר לנסיבותיו האישיות של נאשם 3, ציינה באת כוחו כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, סיים 10 שנות לימוד, שירת שירות צבאי למופת בחיל האוויר, עדיין משרת בשירות מילואים, נשוי בפעם השניה, ומנישואיו הראשונים יש לו 4 ילדים בגילאים, 5, 8, 10, 14. לנאשם קשר טוב עם אשתו הראשונה, והוא אב תומך לילדיו בכל המישורים, כולל המישור הכספי. מעצרו הביא לקריסת המשפחה. בשנתיים האחרונות עבד הנאשם בחברת תשתיות, ובנוסף, עסק בניכיון שיקים. הנאשם תורם ומסייע לקיום אירועי בר מצוה ובנות מצוה באיזור הדרום, ומעורב בפרוייקטים התנדבותיים. באת כוח נאשם 3 ביקשה כי הודאתו והבעת החרטה יתרמו להקלה בעונשו. לסיום, ביקשה באת כוח נאשם 3 להסתפק בתקופה שמרשה יושב במעצר, כתקופת המאסר.

11.
נאשם 1 אמר, כי הוא מצטער על מה שקרה, והבטיח שדבר כזה לא יקרה יותר. לדבריו, היתה זו הפעם הראשונה, בה כשל בעבירה.

12.
נאשם 2 ציין, כי הוא בן 50, שירת שלוש שנים כחייל קרבי, ומאז הוא משרת 30 שנה במילואים. את מכון "קלאסה" הקים בשנת 1986, ובתחילה היה זה מכון למסג' מקצועי, כשהוא משמש כמסג'יסט הראשי. לדבריו, "במהלך השנים חלו התפתחויות לא צפויות בתחום זה, והתחילו להינתן בו מעבר לשירותים המקצועיים גם שירותים נוספים". נאשם 2 טען, כי מאז נעצר ילדיו מחפשים אותו בבית בלילות, והנתק מהם גרם לו לעשות חשבון נפש. עתה הוא יודע כי טעה, הוא בטוח שזה לא יקרה עוד פעם, וכי בעתיד לא יעשה דבר שינתק אותו ממשפחתו ויחזירו לכלא.

13.
נאשם 3, אף הוא, הביע צער על מה שקרה, טען ש"אף פעם לא עסקתי בזה, ולא מתעסק בזה". בעבר היו לו מאפיות, ועד שנעצר עבד כשכיר ובניכיון שיקים. נאשם 3 הביע רצון לחזור לילדיו.

דיון

14.
כאמור, הסתמכו באי כוח הנאשמים על האמור בחוות דעתו של כב' השופט חשין בעניין תורג'מן. נשלים איפוא את המשפט אותו ציטטו (שם) :

"חובתנו היא, לדעתי, למדוד עבירות אלו שעוברים מנהלים של מכוני עיסוי, באמת-המידה ובפלס של עבירות המיטרד; כל זאת, כמובן, בכפוף לנסיבות מיוחדות המפקיעות מקרה פלוני מהיותו מיטרד גרידא והמביאות אותו אל מעגל העבירות האופייניות שהן
mala in se
: העבירות שבהן מתגלה כיעורו של אדם, עבירות הניבנות על מעשיו הבזויים של העבריין. עניינה של המערערת לא הפקיע עצמו ממשפחת המיטרדים הפליליים; נהפוך הוא: ככל שבאו ראיות לפני בית המשפט, גלוי הוא וברור לכל שאך ב'מיטרד' ענייננו"
(שם, עמ'
463, בין האותיות ד-ה).

בענייננו – בשונה מהנסיבות שהיו ב

פסק דין
תורג'מן - בגין הנסיבות כפי שהן עולות מהעובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, אין המדובר "במטרד" גרידא, אלא עסקינן בעבירות "שבהן נתגלה כיעורו של אדם, עבירות הנבנות על מעשיו הבזויים של העבריין".

15.
נאשם 1 שילם סכום כסף עבור "הזכות להעסיק את המתלוננת בזנות" (סעיף 3 לאישום ראשון). הנאשמים 2 ו- 3 קיבלו כסף עבור הסכמתם לשתף את סיס ברווחים שקיבלו מהעסקת שתי נשים בזנות. יש בנסיבות אלה כדי ללמד על חומרתם הרבה של מעשי הנאשמים.

ביום 21.7.00 התקבל בכנסת תיקון מס' 56 לחוק העונשין, שבו נקבעה בסעיף 203א, עבירת "סחר בבני אדם לעיסוק בזנות". על פי עבירה זו, המוכר או קונה אדם להעסקתו בזנות - דינו מאסר 16 שנים. כניסתו לתוקף של התיקון בחוק היה לאחר שבוצעו המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום, לפיכך, אין הוא חל על מעשיהם. דא עקא, עובדת היזקקות המחוקק לתיקון זה בחוק מלמדת על חומרת התופעה, שעד לאחרונה לא ידענוה. ח"כ אמנון רובינשטיין, אמר בשעה שהובאה הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית, (דברי הכנסת 36 (התש"ס) 9643) "בעיקרה הצעת חוק זו באה על רקע עבירות סחר בבני אדם שבכמותם ובעוצמתם הפכו מכת מדינה". נוסיף, שהצורך לתקן את החוק התעורר לאחרונה משקודם לכן תופעה זו של סחר בבני אדם, ובעיקר בנשים לצורך זנות, לא היתה מוכרת בחברתנו.
לפיכך, סבורים אנו כי אין לראות בפסיקה מתקופות קודמות, שבהן התופעה לא היתה מוכרת במקומותינו, כדי ללמד לגבי הענישה ההולמת בענייננו.

16.
באי כוח הנאשמים הסתמכו על פסק הדין שניתן ביום 17.6.01 בבית המשפט המחוזי בת"א בת.פ. 1063/01. באותו עניין הורשעו שלושת הנאשמים על פי הודאתם בעובדות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן. נאמר באותו כתב אישום מתוקן, כי נאשם 2 ניהל בית בושת, ונאשם 1 היה בעלים של מועדון. בתאריכים לא ידועים במרס 2001, כלא נאשם 1 חמש מתלוננות במועדון, ולא התיר להן לצאת מאחד החדרים. לאחר כמה ימים הובאו המתלוננות לבית הבושת, שם קיימו יחסי מין עם לקוחות מזדמנים תמורת תשלום שחלקו הגיע לידי נאשם 2. נאשם 3 בתקופה הרלבנטית סייע בניהול בית הבושת, בכך ששימש כקופאי במקום ודאג לסדר וניקיון. נאמר בגזר הדין, כי הוגש כתב אישום מתוקן והתביעה הגיעה עם הנאשמים להסדר טיעון בשל מצוקה ראייתית, כפי שהוסברה בגזר הדין. בנסיבות שכאלה, אין ללמוד גזירה שווה מהענישה באותו עניין למקרה שבפני
נו, מה עוד שהעובדות, כפי שהן עולות מכתב האישום המתוקן באותו עניין, אינן דומות לעובדות כפי שהן עולות מכתב האישום המתוקן בענייננו.

17.
עוד נטען ע"י ב"כ הנאשמים כי אין להפלות את מרשיהם לעומת שלושת הנאשמים שבעבר היו נאשמים בתיק זה, ושדינם נגזר בבית משפט השלום בבאר שבע ביום 15.7.01 בת.פ. 2945/01. גם באותו עניין הוגש כתב אישום מתוקן נגד שלושת הנאשמים האמורים. לגבי נאשם 1 נאמר כי העסיק את המתלוננת – היא המתלוננת בענייננו – במתן שירותי מין למשך חמישה ימים בחודש מאי 2000, תמורת תשלום של 100 ₪ ללקוח, שמתוכם קיבלה המתלוננת 20 ₪, ואילו היתרה הועברה לנאשם.
לגבי נאשם 2 נטען בכתב האישום המתוקן, כי במהלך תקופה של חודש, בין 26.6.2000 ל- 27.7.2000 שידל את המתלוננת לעסוק בזנות בדירתו של נאשם 3, וקיבל את האתנן. לגבי נאשם 3 נטען כי החזיק מקום לשם עיסוק בזנות. עולה מהאמור בגזר הדין כי הצדדים באותו מקרה הגיעו להסדר טעון, לפיו על הנאשמים 1 ו- 3 יוטלו מאסרים על תנאי וקנס, ועל נאשם 2 יוטל מאסר בפועל של שישה חודשים, מאסר מותנה וקנס, כאשר ניתנה אפשרות לנאשם 2 לבקש שהמאסר ירוצה בעבודות שירות. כן הוסכם שנאשם 1 יפצה את המתלוננת, ואילו נאשם 2 יפצה את המתלוננת – אם ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות. בית המשפט מצא כי אין זה ראוי בנסיבות לכבד את הסדר הטיעון, ולפיכך, הטיל על נאשם 1 עונש מאסר בפועל לתקופה של חודשיים, מאסר על תנאי והורה לו לפצות את המתלוננת בסכום של 1,000 ₪. על נאשם 2 הוטלו שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי והוא חוייב לפצות את המתלוננת בסך של 3,000 ₪ אם יוחלט כי ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות. נאשם 3 נידון למאסר על תנאי ולתשלום קנס.
לגבי שני עונשי המאסר נקבע כי בהמשך יוחלט אם ירוצו בעבודות שירות או במאסר של ממש.

גם העובדות שיוחסו לאותם נאשמים בכתב האישום המתוקן בת.פ. 2945/01 לא היו חמורות כדוגמת העובדות נשוא העבירות בהן הורשעו הנאשמים בענייננו. זאת ועוד, באותו עניין, הסבירה המאשימה כי הגיעה להסדר הטיעון, בין היתר, בשל העניין שיש לה שהמתלוננת תוכל לעזוב את הארץ בהקדם, הקושי הקיים במישור הראייתי, והצורך שאותם נאשמים יעידו במשפטם של הנאשמים דנן. עולה מהאמור, שלא ניתן להקיש מהענישה בת.פ. 2945/01 לענישה ההולמת את הנסיבות בענייננו.

18.
על חומרת התופעה של העסקה בזנות של נשים "שנרכשו", וחיים על רווחיהן – תופעה שהנאשמים הם חלק ממנה – עמדו, לאחרונה, כב' השופט מ. חשין בבש"פ 7542/00 ארטור חנוכוב נ' מדינת ישראל
וכב' השופט י. אנגלרד בבש"פ 291/01 ראובן רביאי נ' מדינת ישראל
.
העובדה שהנאשמים ביצעו את מעשיהם לפני שחוקק סעיף 203א, אינה משנה את העובדה כי יש לראות במעשיהם -
בלשונו של כב' השופט מ. חשין בבש"פ חנוכוב הנ"ל -
"תופעות חיים מכוערות, תופעות חיים שהשפה דלה מכדי לציירן במדוייק".
כב' השופט חשין, שב"כ הנאשמים מצאו בדבריו בחוות דעתו בעניין תורג'מן אילן גדול להתלות בו, קבע בבש"פ חנוכוב, כי בתופעה, בה עסקינן, היחס לנשים האומללות הינו כיחס ל"נכס מניב פירות", שמעבידיהן רכשו בדומה לרכישת נכס.
כיעורם של מעשיהם של הנאשמים אינו נלמד מתיקון החוק ע"י הוספת סעיף 203א, אלא שהיה ברור וידוע עוד קודם לכן. כב' השופט אנגלרד בבש"פ 291/01 רביאי הנ"ל ציין כי חז"ל ראו בחומרה רבה את הפשע של מכירת אדם, עד כדי שלצורך כפרתו נגזרה משמיים גזירת מיתתם של עשרה הרוגי מלכות (ראה המדרש המובא בסעיף 10 להחלטה בבש"פ הנ"ל).

19.
בענייננו, הגיעה המתלוננת ארצה כדי לעבוד כמסג'יסטית. מטעמים ברורים לא נתייחס בגזר דיננו לעדותה, פרט לכך שנציין שניכר היה
עליה כי עברה סבל רב, ומסירת העדות, אף היא, היתה עבורה חוויה קשה. העונש לו היו ראויים הנאשמים, אילו נמצאו אשמים על פי כתב האישום המקורי שהוגש נגדם, היה עונש כבד, של מספר רב של שנות מאסר.

גם העבירות בהן הורשעו הנאשמים, בנסיבות כפי שתוארו בכתב האישום המתוקן, הינן חמורות, ואילמלא הנסיבות לקולא שאותן נפרט, גם כן העונש הראוי היה עונש מאסר ממושך. אך בשל הנסיבות לקולא, מצאנו שלא למצות את הדין עם הנאשמים, ואף להקל עימהם.

20.
הנסיבות לקולא בענייננו, שבשלהן יש בדעתנו, להקל באופן משמעותי, בעונש לו ראויים הנאשמים הינן:
א.
הנאשמים, מיוזמתם, הפקידו, כל אחד מהם, פיצוי למתלוננת בסך של 17,000 ₪.
ב.
הודאתם של הנאשמים, אף כי באה לאחר עדות המתלוננת, בעובדות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. בהודאה זו, רואים אנו הבעת חרטה על מעשיהם. הבעת החרטה בעצם ההודאה, הינה חזקה יותר מכל אמירה של הבעת צער. בנוסף לחרטה הגלומה בהודאות, התרשמנו כי הבעות הצער של הנאשמים על שארע, היו כנות, בעיקר, כאשר הן באו בעקבות ההודאה והפקדת הפיצוי למתלוננת.
ג.
העובדה שרק בתקופה האחרונה החלו הגופים האמונים על שלטון החוק ליתן דעתם לתופעה המחרידה של סחר בנשים העוסקות בזנות ומימדיה.

פסק דין
זה נמנה על הפסיקה החדשה בתחום זה, וכידוע אין מענישים אלא אם כן מזהירים, תחילה.
ד.
העובדה שמדובר בנאשמים שאין להם רישומים פליליים.

21.
שקלנו אם ראוי להטיל על כל אחד מהנאשמים עונש שונה, או שהעונש לגביהם יהיה אחיד. באנו לכלל דיעה, שבנסיבות העניין העונש ההולם הינו עונש זהה לשלושתם. חומרת מעשיהם של שלושת הנאשמים והנסיבות האישיות, בסופו של יום, שקולים.
נאשם 1
רכש את המתלוננת והעסיקה בזנות מספר חודשים. במהלך אותה תקופה חי על רווחיה. במהלך כמחצית השנה שהיה מעסיקה, בעל אותה בעילה אסורה, בהסכמה, במספר רב של הזדמנויות, ואף סייע לבנו לבועלה בהזדמנות אחת. כמו כן מסר הנאשם למתלוננת תעודת זהות מזוייפת, תמורתה קיבל ממנה 600$.
נאשמים 2 ו- 3
העסיקו את המתלוננת במהלך תקופה של כחודשיים וחצי במכון "קלאסה", ונטלו ממנה את האתנן. נאשם 2 בעל את המתלוננת בעילה אסורה, בהסכמה, בהזדמנות אחת. נאשם 3 בעל אותה בעילה אסורה, בהסכמה, בשלוש הזדמנויות. שני נאשמים
אלה, במהלך התקופה מינואר עד מאי 2000 אף העסיקו נשים נוספות בזנות במסגרת מכון "קלאסה", וקיבלו מהן את כספי האתנן. הנאשמים אף מכרו לאדם אחר את הזכות להיות שותף באתנן שקיבלו מהעסקה בזנות של שתי נשים.

22.
סבורים אנו כי מעט, מעט מאוד, מהעוול שנגרם לנשים שהנאשמים העסיקו בזנות כאמור, ניתן לתקן באמצעות פיצוי כספי. המאשימה הסתפקה בבקשה להטיל על הנאשמים לפצות כספית את המתלוננת (מולדובנובה), תוך שציינה כי "כל פיצוי שהמתלוננת תקבל מבית משפט זה יקוזז, במידה והיא תזכה בתביעתה בבית הדין לעבודה". ראוי היה כי יתבקש פיצוי כספי עבור כל הנשים שהנאשמים העסיקו בזנות, ושבגין העסקתן הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. דא עקא, שאין אנו שמים עצמנו "במקומו של הקטגור, ואם הקטגור יטען כי אין להחמיר לא יבוא בית הדין ויחמיר על דעת עצמו" (דבריו של כב' השופט קיסטר בע"פ 2/67 פלוני נ' מדינת ישראל
פ"ד כב (1) 57, 61). לפיכך, נסתפק בהטלת פיצוי עבור המתלוננת בלבד. הסכום שכל אחד מהנאשמים הפקיד מיוזמתו כפיצוי עבור המתלוננת הנ"ל, סך של 17,000 ₪, הינו סכום קטן יחסית לעומת סכומי האתנן שהם זכו להם כתוצאה מהעסקתה של המתלוננת בזנות. יחד עם זאת, משהופקד הסכום מיוזמתם של הנאשמים, מצאנו שלא להוסיף על סכום זה סכום נוסף כפיצוי. נבהיר, למרות דברי באת כוח המאשימה, כי הפיצוי הינו פיצוי עונשי הנפסק בגין הסבל שנגרם למתלוננת, ולפיכך, אין לקזז את הסכום מכל סכום שייפסק לזכותה בערכאה אחרת.

23.
לאחר שנתנו את דעתנו למכלול הנסיבות, אלה
שלקולא ואלה שלחומרא - וכאשר אנו חוזרים ומדגישים כי מצאנו, במקרה זה, להקל באופן משמעותי בשל הנסיבות המנויות לעיל, הננו דנים את כל אחד משלושת הנאשמים לשלושים ושלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל. תחילת ריצוי עונש המאסר מיום המעצר. כמו כן, הננו מטילים על כל אחד מהנאשמים מאסר על תנאי של שנתיים, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר לא יעבור את העבירות בהן הורשע.

כן, הננו מורים לכל אחד מהנאשמים לפצות את המתלוננת
בסכום שהפקיד, שהוא בסך 17,000 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לדאוג להעברת הפיצוי בסך 17,000 ₪ שכל אחד מהנאשמים הפקיד בקופת בית המשפט, לידי המתלוננת הגב' ויקטוריה מולדובנובה על פי כתובת שהפרקליטות תמציא.


זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"ג באב, תשס"א (2 באוגוסט 2001) במעמד הצדדים.

ר. אבידע
- אב"ד

ב. אזולאי
- שופט

ח. עמר
- שופט

000902/01פח 055 חנה







פח בית משפט מחוזי 902/01 מדינת ישראל נ' סובולב פטר,בן עמי אלי,אקרמן אלי,סובולב ולדימיר (פורסם ב-ֽ 02/08/2001)