פסקי דין על יוסף ביטון | פסקי דין על אייס רשתות שיווק

7855/05 עב     25/07/2007




עב 7855/05 יוסף ביטון נ' אייס רשתות שיווק




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו
עב 007855/05


בפני
:
כב' השופטת נטע רות

תאריך:
25/07/2007



בעניין:
יוסף ביטון



ע"י ב"כ
עו"ד ברד-יצחקי

התובע

נ ג ד


אייס רשתות שיווק



ע"י ב"כ
עו"ד גפן אברהם

הנתבעת

פסק דין


א. רקע כללי

1. בפני
י תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים הלוקים באפלייה מחמת דת וכן, תביעה לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים.

2. התובע הועסק על ידי הנתבעת במחלקת עץ וריהוט בסניף נמל תל אביב כמוכר רהיטי עץ וזאת, החל מיום 1/7/00 ועד ליום 16/6/05 (ראה סעיף 1 ו- 2 לתצהיר התובע)

3. עבודתו של התובע בנתבעת באה אל סיומה על פי מכתב סיום העסקה שנחתם על ידי מנהלת סניף הנתבעת בנמל תל אביב, הגברת דינה מימן (להלן: "הגב' מימן") (ראה נספח ב לתצהיר התובע).

4. במכתב זה, מיום 16/6/05, הודע לתובע על סיום עבודתו ביום 16/6/05 כאשר התובע זוכה בתשלום עבור חלף הודעה מוקדמת.
יצויין כי מכתב סיום העסקה נכתב על גבי מסמך הנראה כמכתב סיום עבודה סטנדרטי הכולל קווים ריקים שהושלמו בכיתוב בכתב יד ביחס למועד סיום ההעסקה, לתקופת העבודה ולמועד הוצאתו של המכתב הנ"ל.

5. המחלוקת המרכזית בתיק זה נוגעת לשאלה מה הייתה סיבת הפסקת עבודתו של התובע:
האם הפסקת עבודתו נבעה מכך שהוא סירב לעבוד בשבת וזאת, כפי טענת התובע או בשל משבר האמון שנוצר בין התובע לבין מנהלת הסניף הגב' מימן, כפי טענת הנתבעת. משבר אמון שמקורו בהכפשות ובפגיעה בשמה הטוב שייחסה הגב' מימן לתובע.

בין הצדדים קיימת, בהקשר זה, מחלוקת נוספת והיא: האם הוצע לתובע, עובר לסיום עבודתו, לעבוד בסניפים אחרים של הנתבעת הקרובים לביתו והאם התובע סירב לקבל הצעות אלה.

כמו כן נטושה בין הצדדים מחלוקת ביחס לשאלה האם שולמו לתובע מלוא פיצויי הפיטורים על פי חוק והאם זכאי התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

ב. הכרעה

6. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את החומר המצוי בתיק ולאחר שמיעת עדותו של התובע וכן עדותה של הגב' מימן - הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה לתשלום פיצוי בגין אפלייה מחמת דת. שכן, לא שוכנעתי כי סירובו של התובע לעבוד בשבת היה הגורם שהביא להפסקת עבודתו או כי סירובו לעבוד בשבת היה גורם שנשקל על ידי הנתבעת, עת שהחליטה להפסיק את עבודתו של התובע ואפרט:

7. ראשית יאמר - כי גירסתו של התובע, המנסה לקשור בין פיטוריו לבין סירובו לעבוד בשבת, כפי שהוצגה במסגרת כתב התביעה ומסגרת התצהיר שערך הייתה לקונית ומעורפלת.
במסגרת תצהירו ציין התובע בעניין זה לאמור:

"הועסקתי במשך השנים האלו בשבתות ובחגים... בשנת 2005 נפטר אבי, התקרבתי לדת היהודית והחלטתי כי איני מוכן יותר לעבוד בשבתות ובחגים.
הודעתי על כך לנתבעת ובתגובה ובשל כך פיטרה אותי הנתבעת מהיום להיום ביום 16/6/05." (ראה סעיפים 6 עד 8 לתצהיר התובע).

כפי שניתן לראות, התובע לא ציין במסגרת תצהירו מתי הודיע לנתבעת על סירובו לעבוד בשבת, למי הודיע על כך ועל יסוד מה למד כי סירובו זה הוא הסיבה לפיטוריו דהיינו - האם על יסוד אמירה מפורשת מצד מי מעובדי הנתבעת או על יסוד התנהגותו של מי מהם.
התובע אף לא מסר לבית הדין עד מתי עבד לטענתו בשבתות במסגרת הנתבעת, באיזה היקף ומתי חדל מכך.

8. זאת ועוד, במהלך שמיעת הראיות נתחוור כי התובע לא גילה לבית הדין, הן במסגרת כתב התביעה והן מסגרת תצהירו, פרטים נוספים ומהותיים הדרושים לצורך הכרעה בתביעתו ובכלל אלה גם את העובדה שהוצע לו על ידי הנתבעת לעבוד בסניפים אחרים של הנתבעת שאינם פעילים בשבתות וכן, את העובדה שלאחר סיום עבודתו הוא פנה באמצעות עורך דין אל הנתבעת בדרישה להשיבו אל מקום עבודתו. זאת שעה שהטעם המרכזי לדרישה זו היה מבוסס על הטענה לפיה, הוא (התובע) פוטר בשל התדירות הגבוהה של שירות המילואים אותו נדרש לעשות. התובע אף לא מסר לבית הדין מה הייתה תגובתה של הנתבעת למכתב זה (ראה נ/1).

9. במהלך חקירתו הנגדית, נשאל התובע אודות ההצעה שהוצעה לו לעבוד בסניף אחר של הנתבעת ועל כך השיב כי אכן ניתנה לו "הוראה" לעבור לסניף אחר המכונה "סניף הסינרמה" אולם הוא (התובע) ביקש להפגש קודם לכן עם המנהל שהיה בדרגה בכירה מזו של הגב' מימן וכי מנהל זה הסביר לו שההוראה להעבירו לסניף אחר נובעת מכך שהוא (התובע) ביקש שלא לעבוד בשבת (ראה עמוד 4 לפרוטוקול שורות 9 עד 10).

יש לתמוה על כך שגירסה זו של התובע הועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ועל כך שאין לה זכר בתצהירו.
לא למותר לציין כי התובע אף לא ביקש לזמן את מנהל הסניף הנ"ל כעד מטעמו על אף האמירה המפורשת שהוא מייחס לו בנושא העבודה בשבת.

אוסיף כי גם המשך עדותו של התובע, המתייחסת להתנהלות הנתבעת ולמגעים הנטענים שהיו בינו לבין המנהל הנ"ל (מר איציק אוזון) - מנהל שאת שמו ציין התובע לראשונה בחקירה הנגדית - מעוררת תמיהה ואומרת דרשני:

בהמשך חקירתו הנגדית העיד התובע כי "נראה לו" שסניף הסינרמה אליו נדרש לעבור אינו פתוח בשבתות וכן הוסיף כי במהלך הפגישה עם מר אוזון נאמר לו כי תוך שבוע ימים ידונו בעניינו ו"יחזירו לו תשובה" אולם, במקום דיון כאמור בעניינו הוא קיבל מכתב פטורים מהנתבעת.
דא עקא שגירסה זו של התובע - אינה מתיישבת עם דבריו האחרים במהלך חקירתו הנגדית לפיהם הוא (התובע) קיבל "הוראה" לעבור לסניף אחר (סניף הסינרמה) כאשר השיחה עם מר אוזון נערכה ביוזמתו ולא - ביוזמת הנתבעת.
דהיינו - מצד אחד העיד התובע כי הנתבעת הורתה לו - לאחר שגיבשה עמדתה – לעבור לעבוד בסניף אחר כאשר הוא היה זה שביקש להפגש עם מר אוזון על מנת לקבל הבהרות ביחס למעבר זה. מצד שני העיד התובע כי עמדתה של הנתבעת ביחס להעברתו לא הייתה מגובשת כלל וכי מר אוזון הודיע לו כי על הנתבעת "לדון בנושא" ולתת לו תשובה (ראה עמוד 4 לפרוטוקול שורות 8 עד 17 וראה גם עמוד 5 לפרוטוקול שורות 21 עד 23).

10. זאת ועוד, כפי האמור, התובע לא מצא לנכון לגלות לבית הדין אף את העובדה כי הוא טען במלוא התוקף לפני הגשת התביעה לבית הדין כי הסיבה המרכזית לפיטוריו נעוצה בתדירות הגבוהה של שירות המילואים אליו נדרש להתייצב.
רק במהלך החקירה הנגדית, לאחר דחיית התנגדותו של בא כוח התובע, הוגש לבית הדין מכתב מיום 7/7/05 שנכתב בשם התובע המופנה למנכ"ל הנתבעת, בו נכתב כך:

"בשם מרשי מר ביטון יוסף (להלן: "העובד" או "מרשי") הריני לפנות אליכם כדלקמן:

1. העובד הועסק על ידיכם החל מחודש 1/4/00 ועד לפיוטוריו ב- 16/6/05, זאת לאחר שהציג צו מילואים.

2. מרשי יטען כי הוא פוטר בשל התדירות הגבוהה של שירות המילואים, אותו הוא נדרש לעשות.

3. אבקש לציין, כי לפי התיקון לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 12), התשס"ב – 2002 (להלן – "התיקון"), אשר הרחיב את הסדר החוקי הקיים בעניין הגבלת פיטורים בשל שירות מילואים, בעל מפעל לא יפטר עובד בשל שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים, או שירותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירותו או משכו. אם פיטרו, בטלים הפיטורים.

4. על כן, אנו מבקשים להשיב את מרשי למקום עבודתו לאלתר.

5. יודגש, כי מרשי היה עובד טוב ומסור בשירותיכם מזה מספר שנים.

6. אבהיר, כי אם לא יוחזר העובד לעבודתו נאלץ לפנות בתלונה לועדת התעסוקה של היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון.

7. סיבה נוספת לפיטוריו היא בקשתו להמנע לעת עתה משיבוצו במשמרות ביום שבת, זאת בעקבות מות אביו.

8. שני השיקולים הנ"ל בהחלטתכם לפטר את מרשי הינם פגיעה בזכותו לשוויון הזדמנויות בתעסוקה.

9. על מנת לחסוך בהליכים משפטים מיותרים, נמתין 14 ימים מיום קבלת מכתב זה לרשותכם, שאם לא כן נאלץ לסייע לעובד לפנות לערכאות משפטיות, דבר שאף יגרום לכם להוצאות מיותרות.

10. למותר יהיה לציין, כי אין במכתבינו זה כדי לפגוע ו/או לגרוע ו/או לשלול זכות ו/או טענה ו/או תביעה כלשהי העומדות עם העובד."

התובע עומת במהלך חקירתו הנגדית עם מכתב זה ותשובותיו היו מתחמקות ובלתי משכנעות ובלשון הפרוטוקול לאמור:

"ש: אני מציג לך מכתב שאתה כתבת דרך קו לעובד בו אתה טוען שפוטרת בגלל מילואים?...
ת: המסמך הזה נכתב על ידי קו לעובד, ואולי לא הבנתי אותו נכון, שאין בו את נושא השבתות ולא ידעתי שצריך להראות את המכתב הזה.
ש: למה לא גילית את המכתב הזה, כאשר טענת בגלל מילואים?
ת: לא קישרתי חשיבות למכתב הזה, לא הבנתי שהוא קשור, לא היה לי יעוץ ואני לא עורך דין, אני לא מבין כל מילה.
ש: לדעת למה פוטרת אתה יודע?
ת: כן.
ש: אם פוטרת בגלל שבתות, מדוע עורך דין מטעמך כותב שפוטרת בגלל מילואים?
ת: אני אינני מבין בזה והוא ניסח זאת כך." (ראה עמוד 6 לפרוטוקול שורות 16 עד 25)."

11. זאת ועוד אחרת, למול גירסת התובע ביחס לסיבת פיטוריו, עומדת כאמור גירסתה של הנתבעת, כפי שהוצגה בפני
בית הדין באמצעות הגב' מימן – מנהלת הסניף בו העוסק התובע. הגברת מימן העידה כי התובע פוטר בשל משבר אמון ובשל הכפשות ולשון הרע אשר הוציא כלפיה.
דבר אשר גרם לטענתה לאווירה עכורה ולא אפשר את המשך עבודתו בסניף.
לגירסתה, התובע ציין כי היא (הגב' מימן) גונבת. (ראה סעיף 11 לתצהיר הגברת מימן).
בחקירתה הנגדית הוסיפה הגברת מימן והעידה, בהקשר זה, כי היא ניהלה עם התובע הרבה שיחות.
הגב' מימן אף העידה כי התובע העליל עליה שהיא מוכרת רהיטים לבני משפחתה ולמכרים במחירים נמוכים ממחיר הרכישה וכי הוא (התובע) "רץ בין העובדים" עם רשימה המהווה לטענתו הוכחה למעשיה.
הגב' מימן הוסיפה והעידה כי שמעה על דברים אלה ממנהל אחר בנתבעת אשר שמע אותם לדבריו מפי התובע וכי התובע נהג לומר לה כי "הצדק יצוף על פני המים" (ראה עמוד 9 לפרוטוקול שורות 18 עד 27).

יוער כי לא נעלם מעיני כי אף גרסת הנתבעת ביחס לסיבות שהביאו לסיום העסקתו של התובע לוקה בחסר, משלא זומן המנהל הנ"ל למתן עדות בבית הדין.
חרף זאת, נותנת אני אמון בגירסת הגב' מימן לפיה, היא לא הסתדרה עם התובע מסיבות שלא היו תלויות כלל באי נכונותו לעבוד בשבת וכי היא לא נתנה בו אמון מאחר וסברה כי הוא מעליל עליה עלילות שווא ומנסה להכפישה.
זאת אף בהסתמך על עדותו המתחמקת של התובע דווקא עת שנשאל בחקירתו הנגדית שאלות בנושא זה:

כך למשל העיד התובע כי "לא זכור" לו שהיו עימותים בינו לבין הגב' מימן, כי "יכול להיות" שהגב' מימן העירה לו מקצועית או שהיו ביניהם שיחות וכי הוא "אינו זוכר" שהגב' מימן הזמינה אותו לשיחה ואמרה לו שהוא העליל עליה עלילות (ראה עמוד 3 לפרוטוקול שורה 17 ועמוד 4 שורות 1 עד 5).

נראה לי כי ליקויי הזכרון, כפי שהתגלו במהלך עדותו של התובע - ביחס לנושאים מהותיים עליהם נשאל - מלמדים על נסיונו להתחמק מליתן מענה בנושאים שלא היו נוחים לו ומכאן גם על חוסר מהימנותו.

12. לאור כל האמור מסקנתי היא - כי עבודתו של התובע לא הופסקה בשל העובדה שהוא סירב לעבוד בשבתות אלא בשל משבר אמון שהיה בינו לבין מנהלת הסניף בו עבד.

13. אשר לתביעה לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים יאמר - כי התובע הועסק כעובד שעתי כאשר ממוצע שכרו הקובע, כפי שהוצג על ידי הנתבעת לצורך תשלום פיצויי פיטורים עמד על סך של 3,322 ₪. התובע מנגד לא הציג לבית הדין תחשיב המלמד על גובה שכרו הקובע והסתפק בטענות כלליות בעניין זה.
משכך, ובהעדר תחשיב נגדי מצד התובע יוצא - כי על פי הנתונים שהוצגו לבית הדין היה התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 16,471 ₪ (=12/(59.5 חודשי עבודה * 3,322 ₪ )).
לאור העובדה שסכום הפיצויים ששולם לתובע הסתכם בסך של 12,299 ₪ בלבד, סכום שהיה צבור בקופת הגמל, הרי - שעל הנתבעת להשלים את סכום פיצויי הפיטורים ולשלם לתובע סך של 4,172 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים.
יוער כי התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בשיב לב לכך שלא הונחה בפני
בית הדין תשתית ראייתית המלמדת על כך שהתקיימו בעניינו התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, הפוטרים את הנתבעת מהשלמת פיצויי הפיטורים ומשהתובעת זנחה בסיכומיה את הטענה לפיה, התובע סיים עבודתו על פי בחירתו.

14. אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי שנראה לי כי לאור נסיבות סיום עבודתו של התובע שהיו עשויות ליצור מחלוקת ביחס לזכאותו לקבלת מלוא סכום פיצויי פיטורים ולאור עקרונות המידתיות כפי שעוגנו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הרי שאני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 2,000 ₪.
זאת, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית על סכום הקרן של פיצויי הפיטורים.

15. לאור כל האמור התוצאה היא - כי על הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה

פסק דין
זה - הפרשים בגין פיצויי פיטורים בסך של 4,172 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 16.6.05 ועד למועד התשלום בפועל. זאת בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 2,000 ₪.

16. מאחר והחלק הארי של התביעה - נדחה הרי שאין צו להוצאות.

17. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר.

ניתן היום י' באב, תשס"ז (25 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

נטע רות
, שופטת









עב בית דין אזורי לעבודה 7855/05 יוסף ביטון נ' אייס רשתות שיווק (פורסם ב-ֽ 25/07/2007)