פסקי דין על אופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ | פסקי דין על נ.י.א. עבודות מתכת | פסקי דין על יעקב גוטווין |

51439/04 א     25/07/2007




א 51439/04 אופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ נ' נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ, יעקב גוטווין




1
בתי המשפט
א 051439/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
25/07/2007
תאריך:
השופט אטיאס אריה

בפני
:

אופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ

בעניין:
תובעת
נ ג ד
1. 1. נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ

2. 2. יעקב גוטווין
נתבעים
פסקֿֿדין

מבוא

בפני
תביעה כספית בסכום של 355,540 ₪ אשר לטענת התובעת מגיע לה בתורת עמלה מוסכמת.

עיקרי העובדות
התובעת, אופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ
(להלן: "התובעת"), הגישה תביעתה זו כנגד הנתבעת 1, נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ
(להלן: "הנתבעת") וכנגד נתבע 2, מר יעקב גוטווין
, בעל השליטה בחברת גוטווין אחזקות בע"מ, שהיא בעלת מניות בנתבעת, ויו"ר הדירקטוריון אצל הנתבעת (להלן: "הנתבע"), לשם קבלת עמלה בסך 5% משווי מכרז של רשות שדות התעופה (להלן: "רש"ת"), לאספקת ספסלי ישיבה לטרמינל 3 בסך של 6,077,315 ₪, בו זכתה הנתבעת ביום 12.6.03.

דרישה זו נשענת על שני מכתבים שהוחלפו בין הצדדים, האחד מיום 29.7.02 (להלן: "המכתב הראשון") והשני מיום 31.7.02 (להלן "המכתב השני"). שני המכתבים נושאים בכותרתם את שם החברה "שי אופיר בע"מ" ובצמוד לו את הלוגו של החברה . בתחתית המכתבים בצד שמאל מופיע הכיתוב "גלית אופיר מנכ"ל" ללא חתימה. שני המכתבים ממוענים ל"מר יעקב גוטווין
יו"ר נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ
" ובתחתית כל מכתב בצד ימין מופיעה חתימת הנתבע בצד המילים "נקרא ואושר".
במכתב הראשון נאמר כדלקמן:
"הנדון: עיקרי ההסכמות ביננו
בהמשך לפגישה שהתקיימה במשרדנו ביום 25.6.02, אני מתכבדת להעביר אלייך את עיקרי ההסכמות ביננו, כפי שסיכמנו:
1. 1. חברת שי אופיר בע"מ ("אופיר") תעמיד לרשות נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ
(נ.י.א.) את הקשרים,המוניטין והיכולת שצברה בכדי לסייע לנ.י.א. בפרוייקטים שונים.
2. 2. לשם כך, תפעל אופיר אצל הגורמים המפורטים בנספח א' למכתב זה. כן תפעל אופיר אצל גורמים נוספים,באישור נ.י.א. בכתב,אשר דוגמאות הלם מופיעים בנספח ב' (להלן, ביחד: "הגופים")
3. 3. בכל עבודה ו/או פרוייקט ו/או התקשרות עסקית ("העסקה") שתקבל נ.י.א. אצל אחד מהגופים, תהא זכאית אופיר לעמלה בסיסית בשיעור של לפחות 5% ("תשלום הבסיס") משווי העסקה... תנאים נוספים על תשלום הבסיס יסוכמו במכתב נפרד לכל לקוח או פר-עסקה...

אודה לך באם תוכל לאשר בחתימתך בשולי מכתב זה את עיקרי ההסכמות כאמור, ולהשיב אלי בחוזר..."
בנספח ב' למכתב זה מופיעה רשות שדות התעופה כאחד הגופים שיהיו בטיפול אופיר לפי דרישה.

במכתב השני נאמר כדלקמן:
"הנדון: עיקרי הסכמות-רשות שדות התעופה
בהמשך למכתבי מיום 29.7.02, מצ"ב עיקרי העקרונות לשתי עסקאות ספציפיות הקשורות לרשות שדות התעופה ("הרשות")-רכישת ספסלים לטרמינלים ועגלות לנשיאת מזוודות ("הפרוייקטים")
1. 1. חברת שי אופיר בע"מ ("אופיר") תעמיד לרשות נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ
("נ.י.א.") את הקשרים,המוניטין והיכולת שצברה בכדי לסייע ל.נ.י.א. בפרוייקטים.
2. 2. בכל עבודה ו/או פרוייקט ו/או התקשרות עסקית ("העסקה") שתקבל נ.י.א. אצל הרשות , תהא זכאית אופיר לעמלה בסיסית בשיעור של לפחות 5% ("תשלום הבסיס") משווי העסקה...

אודה לך באם תוכל לאשר בחתימתך בשולי מכתב זה את עיקרי ההסכמות כאמור ,ולהשיב אלי בחוזר..."
בתאריך 8.1.04 הוציאה התובעת חשבונית מס מס' 264 המופנית לנתבעת ע"ס 200,000 ₪ בצרוף מע"מ ובה רשום "ע"ח עסקה בהתאם לחוזה מתאריך 29.7.02". חשבונית זו לא שולמה ע"י הנתבעת אך נקלטה על ידה ודווחה לרשויות המס בחודש פברואר 2004 אך בוטלה על ידה בחודש אוגוסט 2004.

על פי החלטת דירקטוריון הנתבעת מיום 24.12.01 החל מיום 1.1.02 לחיוב הנתבעת בסכומים של מעל 10,001 ₪ נדרשות חתימותיהם של יעקב גוטווין
(הנתבע) ושרון לאופמן או לחילופין חתימת אחד מהם עם חתימתו של אבי ארז או סילביה לוי ובצירוף חותמת החברה או שמה המודפס .

טענות התובעת
לטענת התובעת יש במכתבים הנ"ל ובהתנהלות הנתבעת כדי להצביע על כך שנכרת הסכם מחייב בינה לבין הנתבעת בנוגע למכרז הנדון וכי הנתבעת נזקקה לעזרתה בענין זה. מוסיפה וטוענת התובעת כי הנתבעת עצמה את עיניה במתכוון בנוגע להעדר הרכב החתימות המחייב. כמו כן, מוסיפה וטוענת שהתנאים החסרים במכתבים הם טכניים בלבד וניתנים להשלמה היום יותר מתמיד - לאחר שנולדה העסקה הספציפית.
בנוגע לעזרה שסיפקה: מצביעה התובעת על הלשון הכללית בה נקטו הצדדים בנסחם את המכתבים: "תעמיד לרשות נ.י.א את הקשרים, המוניטין והיכולות שצברה בכדי לסייע לנ.י.א בפרויקטים...", ותולה בה את ההצדקה לחוסר הפירוט ביחס לעזרה לה טוענת.
באשר לנתבע הרי שהתובעת בכתב התביעה מייחסת לו הפרת חובת זהירות על פי סעיפים 252(א) ו-253 לחוק החברות,תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וניהול מו"מ שלא בתום לב ובדרך מקובלת על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי),תשל"ג-1973. בסיכומיה העלתה התובעת הטענה כי בהיות הנתבע חתום על המכתבים הרי שאם יתברר שאין לנתבעת חבות על פיהם אזי הוא מחוייב על פיהם.

טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת מספר טענות כדלקמן:
1. מאחר והמכתבים נטולי פרטים מהותיים כמו מועדי ותנאי תשלום, בלעדיות, התחייבות הצדדים, בטוחות וערבויות ,וכן מאחר ואינם חתומים באופן הנדרש, הרי שלא התקיים קיבול וגמירת דעת מבחינתה ולכן מכתבים אלו הם בבחינת הצעה בלבד בין הנתבע לתובעת שלא התגבשו לכדי חוזים מחייבים.
2. התובעת לא הוכיחה שאכן השקיעה כסף וסיפקה שירותים מקצועיים לקידום העסקה המדוברת אשר בתמורה להם זכאית היא לאותה עמלה.
לטענתה, למעט, אמירתה של התובעת כי עזרה לנתבעת במסירת מידע וביידוע הרשויות כי הן חברות קשורות (התובעת והנתבעת) - לא הוכיחה דבר!
ומוסיפה וטוענת כי ל"עזרתה" זו של התובעת, יש טעם וריח של עריכת חוזה שאינו חוקי שתכליתו הטיית המכרז ולפיכך אינו אכיף.
3. העדר יריבות משני טעמים. האחד, שהתובעת לא הוכיחה את קיומה לאור הכחשת קיומה בכתב ההגנה והשני שמי שהוציאה את אותם מכתבים היא חברה שונה מן התובעת.

טענות הנתבע
הנתבע מאמץ את טענות הנתבעת ומוסיף טענות הנוגעות אליו אישית כדלקמן:
1. 1. לא הובא כל נימוק משפטי וראייתי מדוע יש לחייבו באופן אישי. התובעת לא הראתה כל עילה נגדו מכח סעיפים 252 (א) ו-253 לחוק החברות עליהם התבססה בתביעתה נגדו.
2. 2. הטענה בסיכומי התובעת כי עצם חתימתו על עיקרי ההסכמות מהווה עילה לחייב אותו באופן אישי הינה בגדר הרחבת חזית אסורה שכן היא לא נטענה בכתב התביעה כאחת מעילות התביעה.
3. 3. התובעת בסיכומיה התמקדה ככלל בטענות שיש לה כנגד הנתבעת.
דיון

לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בפני
ונתתי דעתי לשאלות שבמחלוקת בתיק זה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה כנגד שני הנתבעים.

יריבות
טענת העדר היריבות שהעלו הנתבעים נוגעת לשתי סוגיות. האחת ענינה בכך ששני הנתבעים בכתבי הגנתם הכחישו מחוסר ידיעה את קיומה של התובעת כחברה פרטית המאוגדת על פי הדין הישראלי כפי שנטען על ידה בכתב התביעה. אותו סעיף הנוגע לענין המצוי בכתב התביעה הועתק לתוך תצהירו של מר שי אופיר אולם מעבר לכך לא הובאה אותה הראיה הדרושה להוכחת ענין זה בדמות תעודת האגד או תדפיס של רשם החברות. כלל הראיה הטובה ביותר מחייב המצאת ראיות אלה. כבר בכך נפל פגם בתביעת התובעת המצדיק דחיית התביעה.
הסוגיה השניה בענין העדר היריבות נוגעת למכתבים עצמם. מכותרת המכתבים עולה כי שם החברה שהוציאה אותם היא שי אופיר בע"מ ואילו שם התובעת הוא אופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ
. גם בגוף המכתבים צויינה החברה שי אופיר בע"מ. מנהל התובעת בתצהירו לא טרח להבהיר ענין זה והוא מתייחס לחברה המצויינת במכתבים כאילו היא התובעת ולא היא. אין במכתבים ציון של מספר הח.פ. ועל כן לא ניתן לומר,אם היתה זהות במספר, כי רק נפל שיבוש בשם החברה. לכאורה מדובר בחברות שונות ועל כן נפל פגם בעילת התביעה גם מבחינה זו אשר אף הוא מצדיק דחיית התביעה.
יחד עם זאת אתייחס לשאר הטענות שעלו בדיון כאילו היריבות הוכחה.

תוקף המכתבים

התובעת, כאמור, רואה במסמכים אלו חוזים מחייבים לכל דבר ועניין על אף החסרים שבהם וקוראת לפרשם עפ"י המהות ונסיבות העניין.
מנגד, הנתבעים רואים בהם לכל היותר עיקרי הבנות ולא חוזים מחייבים.

"בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירות דעת. והדרישה היא לסממנים חיצונים המעידים על גמירת דעת - דרישה מהותית המגנה על אינטרס ההסתמכות" (ג. שלו דיני חוזים, עמ' 85).
"ברור כי מידה מינימלית של פירוט היא הכרחית שכן אין חוזה יכול להיווצר אלא כאשר הצדדים הסכימו על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו. משמעותה של דרישת המסוימות איננה, אם כן, כי על ההצעה לכלול את כל הפרטים. משמעותה היא, כי על ההצעה לכלול לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה ואת כל הפרטים החסרים ניתן יהיה להשלים".
(ג. שלו, דיני חוזים, עמ' 88)
"קביעת קיומו של חלל ברצון הצדדים המבוטא בחוזה טעונה בדיקת ההסדרים החוזיים - הפנימיים והחיצונים... תהליך ההשלמה, כמו תהליך הפירוש, נעשה במעגלים, שבמרכזם החוזה. ההשלמה נפתחת בחוזה קיים, כלומר חוזה שנתמלאו בו התנאים ליצירתו, שהם גמירת דעת ומסוימות. חיפוש כזה נערך קודם כל בנוהג הפרטי, הקרוב לרצון הצדדים, ולאחר מכן בנוהג הכללי..." (ג. שלו, דיני חוזים, עמ' 316).
המכתבים אכן חסרים פרטים. כמסגרת כללית ניתן לומר כי ההסכמה העקרונית ברורה והיא עמדת קשרים,מוניטין ויכולת של התובעת לטובת הנתבעת בפרויקטים השונים בתמורה לעמלה בשיעור של לפחות 5% משווי עבודה ו/או פרויקט שתקבל הנתבעת בעקבות סיוע זה. ישנם פרטים שניתנים להשלמה כאמור כמו למשל מועד התשלום שיכול ויהא תוך זמן סביר ממועד קבלת אותו פרויקט בהודעה סבירה מראש של התובעת (סעיף 41 לחוק החוזים). אולם, ישנם פרטים אשר נוגעים להגדרת תחומי העיסקה ואשר על הצדדים ליתן דעתם עליהם ואשר אמורים להיות כלולים בהסכם שאחרת נעדר ההסכם מסויימות הכרחית. כך למשל במכתבים הנדונים בולטת בהעדרה ההתייחסות לטיב הסיוע ומנגנון מתן הסיוע ובפרט כאשר זה נוגע למכרז הפומבי של הרש"ת. טוען ב"כ התובעת כי ניתן להשלים הפרטים לאחר שכבר נולדה העיסקה. איני בידי לקבל טענה זו ודי אם אפנה בענין זה לפרק בפסק הדין הדן באותה "עזרה" ובו מצביע אני על הכלליות ,החוסר העקביות וההתפתלות של מר אופיר בנסיונו להגדיר אותם תנאים.

זאת ועוד, למותר לציין כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי בפני
נו הסכם מחייב .
התובעת לא מצאה לנכון להביא לעדות את גלית אופיר כמי שהוציאה את המכתבים וכמי שעל פי האמור בהם היא שסיכמה או היתה מעורבת בהסכמה אליה הגיעו עם הנתבע. עדותה נחוצה כדי לבסס את טענת התובעת באשר לגמירת הדעת בין הצדדים. הכלל הוא שבעל דין הנמנע מלהביא לעדות עד החשוב לענינו חזקה היא שלו היה מביא עד זה לעדות היתה פועלת עדותו לרעת אותו בעל דין.
על המכתבים עצמם לא מופיעה חתימת יד של הגב' גלית אופיר ואף לא חותמת של החברה. מר שי אופיר, העד היחידי מטעם התובעת, מציין : "בשם חברת שי אופיר רשאים לחתום גם אני וגם גלית. בד"כ צריך חותמת של החברה, כן צריך את חותמת החברה. כשאתה אומר ששני המכתבים נספחים ד,ה, לא חתומים... ההסכמים לא חתומים על ידי המבקשת" (ע' 2 לפרוטוקול הדיון בבקשת העיקול מיום 17.8.04).
המכתבים אינם ממוענים לנתבע באופן אישי אלא אליו כיו"ר הדירקטוריון של הנתבעת. מר אופיר אישר כי ידע שהנתבעת הינה חברה ציבורית. מן העדויות אף עולה כי הגב' גלית אופיר הינה עורכת דין במקצועה. על כן בנקל יכלו הם לדעת את הרכב החתימות הנדרש כדי לחייב את הנתבעת כפי שפורט לעיל ובפרט את העובדה שהנתבע בחתימתו בלבד אינו מוסמך לחייב את הנתבעת. המכתבים הוצאו בחודש יולי 2002 ואילו הזכיה במכרז היתה בחודש יוני 2003. במשך כשנה לא טרחה התובעת לדאוג שהנתבעת תחתום כדין על מכתבים אלה או על הסכם המשקף מכתבים אלה. מר אופיר מציין "המשיבה איננה חתומה כי זה נעשה כמובן מאליו סיכמנו עקרונות...ואנו הסתפקנו בחתימתו" (ע' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 17.8.04). הנתבע בעדותו מציין "אני חתמתי והודעתי למר אופיר שזה לא בסמכותי לחתום בשם החברה..." (ע' 20 ש' 5). ישנה כאן עצימת עיניים מצד התובעת ונציגיה השונים באשר להעדר סמכותו של הנתבע לחייב את הנתבעת כאשר מנגד לא נעשה כל ממש להשיג את החתימות המחייבות את הנתבעת.
כפי שציין מר אופיר "סיכמנו עקרונות" ואף נוסח המכתבים מלמד כי עסקינן בסיכום עקרונות בלבד. ב"נדון" של המכתבים נרשם "עיקרי הסכמות" ובמשפט הראשון של המכתב הראשון נרשם "עיקרי ההסכמות ביננו".

התובעת בסיכומיה מפנה לסתירות שהתגלו בגרסתו של הנתבע , עדותו מול תצהירו ותשובותיו לשאלון. מתצהירו ומתשובותיו לשאלון עולה כי ההסכם לא הובא כלל על ידו לאישור האורגנים המחייבים בנתבעת וכי הסיבה לכך שהוא המתין להסכם כולל מאת הנתבעת וכי כבר בשלב מתקדם הזניחה התובעת את הענין ולא שלחה הסכם כולל (סעיפים 15.2 עד 16 לסיכומי התובעת). בעדותו מציין הוא הביא את המכתבים כהצעה לנתבעת ובדיון שהתקיים נאמר כי אין צורך בעזרת התובעת (ע' 27 ש' 20). הוא פנה למר שרון לאופמן שהוא מנהל הנתבעת בפועל והאורגן המוסמך להביא לידי ההתקשרות. עוד מוסיף הוא בעדותו כי הוא לא חיכה שהתובעת תשלח לו הסכם בעקבות המכתבים (ע' 22 ש' 4).
אכן מדובר בסתירות אולם אין בכך כדי לבסס את הטענה, שעל התובעת להוכיח, כי נכרת הסכם מחייב בין התובעת לנתבעת. סתירות שמתגלות בגרסת הנתבע אינן מוכיחות כשלעצמן את עילת התביעה. על כן אין ליתן משקל ממשי בהקשר זה לטענת התובעת בסעיף 18 לסיכומיה כי הנתבעת אינה יכולה למסור כל גרסה באשר לנסיבות חתימת ההסכמים והאירועים שאירעו מיד לאחר מכן מאחר ומנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלבנטית לא הובא להעיד ואילו מר ריטרבנד שכן העיד כמנכ"ל התמנה רק בתאריך 1.5.04 כשנתיים לאחר עריכת ההסכמים. יודגש כי המילה "הסכמים" נרשמה כך במקור.
איני רואה בקליטת החשבונית ע"י הנתבעת משום הודיית הנתבעת בזכות התובעת לקבלת כספים. החשבונית הוצאה כחצי שנה לאחר הזכיה במכרז ללא כל מכתב נלווה בענין ומבלי שקדם לה מכתב דרישה . תחת זאת הסתפק מר אופיר באמירה כללית כי התובעת פנתה לנתבעת 1 ולנתבע 2 בפני
ות חוזרות ונשנות לעמוד בהתחייבויותיהם (סעיף 19 לתצהירו). מקובלת עלי הצהרתו של מר צבי ריטרבנד מנכ"ל הנתבעת בסעיף 11 לתצהירו מיום 27.2.06 ,עליה לא נחקר, כי "נושה "מן השורה" אינו מסתפק במשלוח "עיוור" של החשבונית להנהלת החשבונות של החברה בתקווה שהיא תיקלט ואולי תאושר,אלא ממען מלכתחילה את החשבונית למנהל בחברה המיודע לחיובה,ומצרף לה מכתב דרישה מפורט אליו נספחים אסמכתאות ו/או מסמכים התומכים בטענותיו כלפיה". הטענה של מר אופיר כי חשבונית זו הוצאה לבקשת הנתבע עומדת מול טענת הנתבע כי אין לו כל ידיעה בענין זה. הנתבע אף נחקר בענין זה וגרסתו בענין זה לא קרסה. מר ריטרבנד אף הסביר בתצהירו הנ"ל מדוע השתהתה הנתבעת בטיפולה בחשבונית דבר שהיה נעוץ בחילופי הנהלה בחודשים הראשונים לקליטת החשבונית. הנתבעת פעלה ללא חשב בחודשים הראשונים לכניסתו לתפקיד כמנכ"ל בתאריך 1.5.04 והוא היה למעשה המוסמך היחידי בנתבעת אם לאשר או לבטל חשבונית ועומס העבודה בנסיבות אלה דחה הטיפול בחשבונית הנדונה.
באשר לטענת ב"כ התובעת לענין חוסר ההגיון בשליחת חשבונית ללא בקשה של מי שעתיד לשלם ,דבר שגורר את מוציא החשבונית להוצאות של תשלום המע"מ וכן תשלום מס הכנסה, יאמר כי חשבוניות ניתנות לביטול ואין זה תהליך בלתי הפיך. עם הביטול ניתן לקבל החזרים וזיכויים מתאימים משלטונות המס. יצויין כי בשים לב להצהרת האיתנות הפיננסית של אשכול החברות של מר אופיר, בדיון שהתקיים והמחזורים הגדולים בהם מדובר קשה לומר שהוצאת החשבונית היא אקט כזה קריטי לתובעת עד כי עצם ההוצאה מעידה על כנות טענותיה בענין.

על כן לטעמי לא הוכיחה התובעת כי נכרת הסכם בינה לבין הנתבעת המחייב את הנתבעת לשלם לה את העמלה הנתבעת.
"העזרה" של התובעת
גם אם הייתי יוצא מתוך נקודת מוצא כי התובעת הוכיחה כי נכרת הסכם הרי שניצב סימן שאלה גדול בקשר ל"עזרה" של התובעת שעומדת בבסיס הסכם זה והתכלית של הסכם זה, אשר שולל מן התובעת כל סעד בקשר להסכם זה.
בסעיף 1 בכל אחד מן המכתבים צויין כאמור כי "חברת שי אופיר בע"מ ("אופיר") תעמיד לרשות נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ
(נ.י.א.) את הקשרים,המוניטין והיכולת שצברה בכדי לסייע לנ.י.א. בפרוייקטים שונים".
בסעיף 34 לתצהירו , המצטט תשובה לשאלון שנשלח לתובעת, מציין מר אופיר כי "בעקבות פעולות התובעת, נכנסה נ.י.א. ל"תמונה" בכל הנוגע למכרז והיתה מצוידת במידע ששיפר מאד את סיכוייה לזכות וכידוע היא אכן זכתה. ללא התקשרות עם התובעת נ.י.א כלל לא היתה נגישות למכרז". כלומר התובעת טוענת כי היא היתה הגורם היעיל בזכיית הנתבעת במכרז.
מר אופיר נשאל למה הוא מתכוון שעשה מעל ומעבר בענין זה השיב "עצם זה שנסעתי כשלושה ימים ועזבתי את יתר עיסוקיי בארץ והשקעתי עוד בארץ כ-20 שעות" (ע' 11 ש' 21). אח"כ נשאל כמה זמן השקיע השיב "השקעתי רק מול הכנת ההסכמים וביקור במפעל פעמיים. לא יכול להעריך זאת בטח 20 שעות כולל חיפוש באינטרנט". במקום אחר ציין כי "הידע העיסקי שלי בא לידי ביטוי שישבתי עם הנתבע 2 וישבנו ושוחחנו על המכרז." (ע' 5 ש' 1). בקשר לסיוע טכני ציין "למשל,הבאתי קטלוגים מהתערוכה שהבאתי מאנגליה.מסרתי אותם לנתבע 2. ש. זה סיוע טכני? ת. כן... ש. אתה מבין בהנדסת אנוש של מוצר כמו ספסל? ת. לא מבין" (ע' 8 ש' 9). בדיון מיום 17.8.04 בבקשה לעיקול זמני שהגישה התובעת ציין מר אופיר כי את הקטלוגים והפרוספקטים שמסר לנתבעת הוא הוציא מן האינטרנט וענין הטיסה לתערוכה לא נזכר.
ועוד לענין זה , "ש. לגבי הקטלוג שאתה טוען שמסרת לנתבעת. האם התובעת הפיקה אותו?
ת. לא. ש. האם זה דגמים שהתובעת ייצרה? ת. אנו לא מתעסקים בייצור כסאות....
ש. האם ביררת אם הנתבעת הייתה יכולה להשיג קטלוג זה ללא עזרתך? ת. אתה שואל אותי בדיעבד..."
לענין הסיוע במסירת מידע מציין מר אופיר כי "אם מסרתי שיש מכרז בתאריך מסוים למרות שזה מתפרסם אז זה גם מידע,סיוע. עזרתי לו לארגן את המימון. ניסיתי לעזור אך לא יצא כי לא העמידו בטחונות" (ע' 8 ש' 18). עוד מציין כי "עזרה חשובה נוספת הינה עצם ידיעת הרשויות כי חברתנו ואני אישית קשורים..." וכי "עצם ההמלצה אם נשאלתי ומסרתי מיד שאני מכיר אותם..." וכשנשאל איך ידעו לקשר בין נתבעת 1 לבינך השיב " כפי שציינתי קודם, המלצה שלי בהחלט עזרה כאן" (ע' 8 ש' 23). כאשר נשאל מי האדם ברש"ת שפונה אליו בבקשה לקבל המלצה לגוף שהוא קשור אליו השיב "מכיוון שאני מבקר הרבה ברש"ת ומדברים הרבה על מכרזים שאלו אותי, זה יכול להיות בחדר אוכל או בסיור כלשהו ואז המלצתי" (עמ' 2 שורות ש' 15). ומוסיף "בוא ניקח מתווך דירות שמצביע באצבע על עסק מסוים. הוא לא מקבל שכ"ט? העמדתי את ניסיוני וקשריי. אני לא יכול לפרט מה המינימום שהייתי צריך לעשות כדי לעמוד בהסכם. עשיתי את המקסימום מצידי כדי לעמוד בהסכם והתוצאה ברורה..." (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 21-28)

שי אופיר מנסה בעדותו להסביר כי מאחר והינו איש עסקים שמנהל עסקאות בסדרי גודל משמעותיים, אין זה מתקבל על הדעת שיתעסק בעניינים מפוקפקים של הטיית מכרז:
"ש. אני אומר לך שהכול זה סיפור של הטעיה אתה רוצה שנחשוב שהענקת ייעוץ עסקי אך בעצם פעלת או היית אמור לפעול להטיית מכרז?
ת. אנו מנהלים עסקים בסדר גודל ואנו מופיעים ברשימת 100 החברות וסה"כ הפעילות שלי החודשית של כל הקבוצות מסתכמת במעל עשרה מיליון דולר לחודש. אני בטח בגיל 59 עם 35 שנות ניסיון ולא אתעסק בהטיית מכרז בשביל סכום פעוט כזה..." (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-9).
אין בידי לקבל נימוק שכזה. החיים מלמדים ומוכיחים, כל פעם מחדש, כי מעורבות בעניינים מפוקפקים מעין אלה כלל לא קשורה להצלחה עסקית. האדם הוא תאוותן מטבעו, אינו מסתפק בקיים ותמיד רודף עוד ועוד בפרט אם לא כרוכה פעולתו בהשקעה ממשית, קרי "כסף קל". לפיכך, גם אם לפנינו אדם בעל עסקים רווחיים למדי, אין זה מבטיח כי יסתפק בחלקו. אם יש לו אפשרות להגדיל רווחיו ע"י הטייתו של מכרז, לא יאמר "די לי בהוני הקיים ואין לי צורך ביותר מזה".

מהאמור לעיל, עולה החשש כי עסקינן בניסיון לא ראוי של התובעת לקבל גושפנקא חוקית למעורבותה בהטיית מכרז. לא הובאה בפני
ולו ראיה ברורה אחת, המצביעה על עזרה פיזית לגיטימית של התובעת לנתבעת, אשר הגבירה את יעילותה ותרמה, באופן כזה או אחר, לזכייתה במכרז. אלא, כל שבידי, הוא רמיזות מתחת לפני השטח, על עזרה שהתבטאה בהמלצות ודברים בע"פ שנמסרו לגורם מפתח בוועדת המכרזים, וזוהי במילים אחרות : הטיה של מכרז.

"סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים עוסקים בחוזים פסולים וקובעים תוצאותיהם המשפטיות. חוזה בלתי חוקי הוא חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו מנוגדים לחוק. סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי חוזה פסול בטל". (תא(ב"ש) 8421/99 עמיצור ביצוע משימות בע"מ נ' הייאט ריגנסי ים המלח ספא מנגמט בע"מ, פורסם בנבו)
ועם זאת, אין זה כלל גורף אלא "במסגרת שיקולי הצדק הנשקלים בגדר סעיף 31 והמביאים לאכיפה של חיובים על פי חוזה בלתי חוקי, נכללים היכולת להכשיר את אי החוקיות שבחוזה, חומרת אי החוקיות, הזכויות הלגיטימיות שיכול שנרכשו על סמך החוזה על ידי צד שלישי. מידת האשמה היחסית והשאלה אם אי החוקיות היא במהות העסקה או שהיא טפלה לעסקה". (ע"א 698/89 שמואל שילה נ' אליוט בארי פ"ד מז(4) 796)

במקרה דנן, כריתת ההסכם כמו גם מטרתו, שהיא מטרת הצדדים, משתמעים כי היו לשם הטייתו של מכרז בניגוד לחוק חובת המכרזים,התשנ"ב - 1992. הסכם מסוג זה פוגע בסדר החברתי ובאינטרס הציבור בקיום הוראות חוק חובת מכרזים לשם שמירה על תחרות הוגנת בין בעלי עסקים. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון לאשר אי חוקיות זו לטובת אי אלו אינטרסים אחרים חשובים המוגשמים ע"י אכיפתו של ההסכם שלפנינו.

באשר לחבות הנתבע
עילות התביעה כנגד הנתבע על פי האמור בכתב התביעה הן הפרת חובת הזהירות שהוא חב כלפי התובעת לפי סעיפים 252(א) ו-253 לחוק החברות בתוקף היותו יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת וכן מכח הפרת חובתו לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בניהול המו"מ עבור הנתבעת.
בסעיף 8 לסיכומי ב"כ התובעת נטען כי התובעת תבעה את הנתבעת בהיותה צד ישיר להתקשרות החוזית ואת הנתבע לחלופין שהרי אין חולק לטענתו כי ההסכמים נחתמו על ידי הנתבע ואם אין עסקינן בהתקשרות מטעם הנתבעת הרי שהנתבע הוא זה שהתקשר ישירות אל מול התובעת ומפנה לדברי הנתבע בעדותו אשר אישר כי ההסכם הוא בין התובעת לבינו באופן אישי (ע' 20 ש' 11).
ב"כ הנתבע בסיכומיו טוען כי הטענה שעצם חתימתו של הנתבע על המכתבים מחייבת אותו באופן אישי הינה בגדר הרחבת חזית שכן היא לא הועלתה במסגרת כתב התביעה כאחת מעילות התביעה ומשכך דינה להדחות על הסף. אכן לא ראיתי בכתב התביעה עילת תביעה המייחסת לנתבע חבות רק על סמך חתימתו על המכתבים על כן עסקינן בטענה חדשה בגדר הרחבת חזית שאיני מתירה. גם כך, את אותו ציטוט של דברי הנתבע בע' 20 ש' 11 לפרוטוקול יש לראות בהקשר הכללי של עדותו כאשר הוא מציין לפני כן כי עסקינן בעיקרי הסכמות בינו לבין מר אופיר (ע' 20 ש' 10 ובע' 21 ש' 17) וכתב הערותיו בכתב ידו על גבי המכתב השני במידה והמסמך היה מגיע להבשלה (ע' 21 ש' 7).
זאת ועוד, עיון בסיכומי התובעת מעלה כי הם מתמקדים בחבות של הנתבעת ובטענותיה כנגד התביעה ואין התייחסות פרטנית ומפורשת לעילות התביעה שייחסה התובעת כלפי הנתבע כאמור לעיל. מעבר לנדרש יצויין כי הוראת סעיף 252 (א) לחוק החברות לא תועיל לתובעת מאחר וזו דנה בחובת זהירות של נושא משרה כלפי החברה על פי לשונו הברורה.
בנוסף, ישנה בעייתיות מבחינת התובעת להסתמך על הוראת סעיף 253 לחוק החברות שלשונו כדלקמן:
"אמצעי זהירות ורמת מיומנות
253. 253. נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור".
סעיף חוק זה דן בצעדים (קבלת מידע) שעל נושא משרה לנקוט בקשר לעיסקה שאמורה להיות מובאת לאישורו או בקשר לפעולה הנעשית על ידו בתוקף תפקידו. על פי הגיונו של סעיף זה אף סעיף כדוגמת סעיף 252(א) לחוק דן במערכת היחסים שבין נושא המשרה לחברה בה הוא פועל ויש בו משום קונקרטיזציה של הוראת סעיף 252(א) לחוק. לא ברור כלל כיצד בכוונת התובעת להתבסס על סעיף זה בהעדר כל התייחסות בסיכומיה ובפרט לאור טענתה כי למעשה נכרת הסכם ובכך למעשה לשיטתה קוימה חובת הנתבע.
כפי שציינתי, המכתבים היו ממוענים לנתבע בתוקף תפקידו כיו"ר הדירקטוריון של הנתבעת כאשר הכוונה הברורה היא לחייב את הנתבעת בסופו של דבר, הגם שלא נעשו פעולות הכרחיות מצד התובעת לחייבה כדין, וכאשר היא מודעת לזכויות החתימה אצל הנתבעת כחברה ציבורית ועל כן כשלונה לחייב את הנתבעת בנסיבות אלה לא יכול לשמש כשלעצמו תירוץ לחייב את הנתבע.
סיכום

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. באשר להוצאות הרי שבשים לב למסקנותי בענין תכלית אותם מכתבים אין הנתבע ראוי לפסיקת הוצאות לטובתו אולם לעומת זאת הנתבעת זכאית שיפסקו הוצאות לטובתה שכן לא הוכח שמלבד הנתבע ידע גורם מוסמך בנתבעת אודות אותם מכתבים.
אשר על כן הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצרוף מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
אין צו להוצאות בנוגע לנתבע.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י' באב, תשס"ז (25 ביולי 2007), בהעדר הצדדים.
אטיאס אריה
, שופט









א בית משפט שלום 51439/04 אופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ נ' נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ, יעקב גוטווין (פורסם ב-ֽ 25/07/2007)