פסקי דין על בנק הפועלים לישראל בע"מ | פסקי דין על עילית ואריה כלל חב' לביטוח בע"מ

21916/06 א     29/07/2007




א 21916/06 בנק הפועלים לישראל בע"מ נ' עילית ואריה כלל חב' לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 021916/06
בית משפט השלום חיפה
29/07/2007
תאריך:
כב' השופטת ר. למלשטריך-לטר

בפני
:

בנק הפועלים לישראל בע"מ


התובע
עופר רון

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
עילית ואריה כלל חב' לביטוח בע"מ


הנתבעת
גסאן אגברייה

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. התובע הינו מעבידם של 3 עובדים אשר נפגעו בתאונת דרכים במועדים שונים. הנתבעת בטחה את השימוש בכלי הרכב בתאונות אלו. התובע, אשר שלם לעובדיו את שכרם בתקופת אי הכושר במהלכה נעדרו מעבודתם, תובע את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששלם לנפגעים.
2. עובדות הרקע
2.1 2.1 3 מעובדי התובע נפגעו בתאונות דרכים שהוכרו על ידי המל"ל גם כתאונות עבודה. גב' רוטלוי מיכל, ביום 28.4.99, מר מתוק עזרא ביום 11.10.99 ומר חייבי אברהם ביום 24.11.99.
2.2 2.2 התובע שלם לשלושת העובדים את שכרם בגין ימי ההעדרות. לגב' רוטלוי בעבור 5 ימי עבודה, למר מתוק בעבור 8 ימי עבודה ולמר חייבי בעבור 2 ימי עבודה.
2.3 2.3 התובע דורש השבה של עלות שכרם של העובדים, דהיינו שכרם בתוספת ההטבות הסוציאליות השונות היחסיות.
2.4 2.4 הנחתי לצורך הדיון כאן כי התובע לא שלם לעובדים את שכרם על חשבון ימי מחלה המגיעים להם, כי אז לא נמצא המעביד עצמו חסר או ניזוק. ענין זה לא נטען על ידי הנתבעת, ולכן יצאתי מהנחה שהוא מוסכם.
2.5 2.5 עם גב' רוטלוי הושג הסכם פשרה בינה לבין חברת הביטוח (בדצמבר 1999), שנחתם על ידי בא כוחה על מנת להגישו לקבלת תוקף של

פסק דין
, ונקבע בו כי סכום הפשרה בא לסלק לחלוטין גם כל התביעות של המיטיבים. כמו כן נחתם כתב קבלה ויתור ושחרור.
2.6 2.6 גם עם מר מתוק הושג הסדר פשרה (בדצמבר 1999) ונחתם שטר קבלה ויתור ושחרור לפיו הוא מוותר ומוחל לחלוטין על כל זכויותיו ודרישותיו בגין התאונה.
2.7 2.7 מר חייבי לא דרש פיצוי מחברת הביטוח ולא פוצה. הנתבעת טוענת כי לא נגרם לו כל נזק בר פיצוי.
2.8 2.8 טענת הנתבעת הינה כי זכות התובע הינה סוברגטיבית ומשסולקה תביעת הנפגעים במלואה, אין היא חבה בהשבה כלשהיא למיטיב.

3. המסגרת הנורמטיבית לדיון
3.1 הבנק התובע הינו מעביד מורשה, אשר לפי תקנה 22 בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד 1954, מורשה לשלם בשם המל"ל דמי פגיעה לעובד. המל"ל יחזיר למעביד את הסכומים ששלם, למעט בעבור 12 הימים הראשונים, "תקופת הזכאות הראשונה". (כך, לפי ס' 94 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ). ס' 93 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי בעבור יום הפגיעה לא ישולמו דמי פגיעה והמעביד ישלם את שכר העובד, וכן קובע כי בעבור הימים השני והשלישי (בתנאים מסוימים) ,לא ישולמו דמי פגיעה. עולה כי בעבור תקופת הזכאות הראשונה, שבעבורה שולם לעובד שכר על ידי המעביד, אין המעביד זכאי להחזר מהמוסד לביטוח לאומי.
3.2 ממי יהיה זכאי המעביד להפרע כדי התשלום בעובר תקופת הזכאות הראשונה ? ענין זה מוסדר בס' 328 לחוק הביטוח הלאומי שזוהי לשונו -
"328.(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור.". (הדגשה שלי ,ר.ל.).
חוק הביטוח הלאומי קובע בסעיף זה כי קמה זכות תביעה למעביד כנגד המזיק, בגין התשלום בעבור תקופת הזכאות הראשונה.

3.3 פרטי זכות התביעה של המעביד , המיטיב עם נפגע בנזקי גוף, מוסדרים בחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף ) תשכ"ד 1964. חוק זה הוחק על רקע פסיקתו של בית המשפט העליון, על מנת למנוע מצב שבו מיטיב יסבול נזק בגין ההטבה, אך בד בבד יופחת חיובו של המזיק מתשלום הטבה זו. (ראו ע"א 331/75 בעמ' 68)
3.4 ס' 2 לחוק הטבת נזקי גוף קובע את הזכות להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין. ס' 4,5, לחוק קובעים את תחומיה של הזכות וסבירותה של הטבת הנזק.

4. דיון
4.1 ענין לנו ביחס משולש, תלת צדדי. מזיק-ניזוק-מיטיב. שאלת השפעת ההטבות המתקבלות מצד שלישי על הפיצויים בנזיקין - הוגדרה על ידי כב' הנשיא ברק כשאלה מהשאלות הסבוכות ביותר בדיני הפיצויים. (ראו ד"נ 24/81 חונוביץ נ. אאידה כהן פד לח 1 עמ' 413 בעמ' 428 ). האם רשאי הניזוק לדרוש את סכום ההטבה מהמזיק (שאז המיטיב יהיה רשאי לתבוע את ההטבה מהניזוק ), או שמא זכות קבלת ההטבה מהמזיק שמורה למיטיב ?.
4.2 ענין זה, בהקשר של הטבה מסוג תשלום שכר על ידי מעביד, לא הוסדר בחוק הביטוח הלאומי וגם לא בחוק הטבת נזקי גוף. המחוקק לא קבע הוראה מפורשת כיצד זכות התביעה של המיטיב, משפיעה על זכות הניזוק לפיצויים מהמזיק.
4.3 הפרשנות המקובלת היא כי במקביל לקיום זכותו של המיטיב כלפי המזיק נשללת זכות זו מהניזוק עצמו, על מנת שלא ימצא המזיק משלם פעמיים. הקונסטרוקציה המשפטית, לפיה מושגת תוצאה זו, היא, שעם ההטבה מועברת זכותו של הניזוק כלפי המזיק, כפי שיעור ההטבה, למיטיב. (ראה כב' הנשיא ברק, בד"נ 24/81 לעיל, בעמ' 430 ).
4.4 לענין זה ראו דבריה של המחברת נינה זלצמן, במאמרה "הטבת נזקי גוף לפי חוק הטבת נזקי גוף: יחסי מזיק - מיטיב- מוטב". עיוני משפט ד', 1974-1975 עמ 621 בעמ' 637 :
"...שהרי מזמן ההטבה חדלה זכותו של המוטב כלפי המזיק כמידת ההטבה והיא מועברת אל המיטיב. בזכותו שלו רשאי המיטיב לעשות כרצונו. לממשה, לוותר עליה, להתפשר לגביה וכו', אך אין בכך כדי להשפיע על מעמדו של המוטב, אשר בכל מקרה זכאי לסכום הפיצויים בניכוי ההטבה. ....כאמור, רק ממועד ההטבה רוכש המיטיב את זכותו הנזיקית של המוטב.מכאן, שכל עוד לא ניתנה ההטבה, ראשי הניזוק לוותר על זכותו, לשחרר את המזיק מאחריותו תמורת פיצוי כספי וכו'".
ובהמשך לאותו רעיון - (בעמ' 632 )
"...כאשר ההטבה קדמה לתביעת הנזיקין של המוטב כנגד המזיק נראה לנו כי אין המזיק יכול להתגונן בתביעת המיטיב בטענה כי "נבלעה" העילה בנזיקין בפסק הדין או כי מושתק התובע......הרי אין זה מתקבל על הדעת, כי לאחר שהועברה הזכות הנזיקית אל המיטיב, עדין יוכל המוטב על ידי התדיינות עם המזיק, לפגוע או לשלול את זכותו של המיטיב".
4.5 וראו גישה דומה גם אצל המחבר טדסקי במאמר "הטבת נזקי גוף ע"י הלא אחראי בנזיקין" הפרקליט כרך כ"א, תשכ"ה, עמ' 237 בעמ' 251:

"נראה לנו שכוונת החוק, באורח עקרוני, היא זאת, שהחל מזמן ההטבה, ולפי מידת ההטבה, תפקע זכותו של הניזוק לקבל דמי נזק מהמזיק... כלומר עם ההטבה אינו עוד חייב שלו כי אם של המיטיב והשינוי נערך ope legis".
4.6 המחבר קציר, בספרו "פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 967, מציג את השאלה "נניח שהמזיק מתפשר עם הניזוק, ולאחר שסילק את תביעתו של זה בא המיטיב בתביעה על ההטבה שנתן לניזוק". המחבר מבקש ללמוד אנאלוגיה מתביעות המוסד לביטוח לאומי, שנידונו בהקשר זה שם נקבע כי אם ידע המזיק בעת עריכת הפשרה על קיומה של ההטבה ושל המיטיב ,לא יהיה בכך פטור כלפי תביעת המיטיב. בע"א מצבעה ואשפרה לטכסטיל קשת נ. המל"ל נקבע כי לא דרושה ידיעה ממשית, אלא גם אפשרות לדעת די בה. המחבר מפנה לחוק המחאת חיובים תשכ"ט 1969 המציב דרישה ממשית של ידיעה, אך מפנה לס' 2 (ב) לפיו אם פרע החייב את הזכות לממחה לפני שנודע לו על ההמחאה, יהא החייב מופטר, זולת אם פעל שלא בתום לב.
4.7 אם נתרכז בעובדות המקרה שבפני
נו - שכר העובדים שולם לעובדים על ידי המעביד עוד טרם התגבש הסכם פשרה עם המזיק. ברגע שבוצעה ההטבה ומומשה, קמה זכות התביעה של המיטיב. משקמה זכות התביעה למיטיב, היא נגרעה מסל הזכויות של הניזוק. כיצד יוכל ניזוק להתפשר על זכויות שאין לו ?
4.8 במאמר מוסגר ייאמר כי קונסטרוקציה זו נכונה בין אם יש לראות את זכות התביעה של המיטיב כאן כזכות סוברגטיבית ובין אם יש לראותה כזכות עצמאית, הקמה על פי הדין עם מתן ההטבה. (ראו לדוגמא רע"א 7817/99 שם הושארה על ידי שופטי הרוב בצריך עיון השאלה האם תביעת המיטיב מכח חוק ביטוח בריאות הינה סוברגטיבית או עצמאית). שכן תמיד ישמרו צמד עקרונות הבסיס בנזיקין - אין הניזוק מפוצה מעבר לנזקו, ואין המזיק מפצה מעבר לנזק שגרם.
4.9 העובדה שמעביד חייב בתשלום שכר עבור יום הפגיעה, וכי אין לו זכאות לדרוש החזר מהמל"ל בעבור 12 הימים הראשונים היא עובדה הקבועה בחוק. כאשר זכות התביעה של המעביד קבועה במפורש בחוק , (במקרה זה בחוק הביטוח הלאומי ) , קמה חזקה כי הצדדים ידעו על קיומו של המיטיב ועל זכותו, ולפיכך לא יכלו להתפשר עליה (מתוך רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ. קופת חולים מכבי פד נז 3 עמ 49 בעמ' 65 ). עובדה זו חשובה אם נרצה להחיל את מבחנו של המחבר קציר, לענין קיומה של ידיעה קונסטרוקטיבית, או קיום חובת תום הלב, בהשאלה.
4.10 ברע"א 7817/99, התמקד בית המשפט העליון בשאלה זכות תביעתו של המיטיב, ביחסי ניזוק-מזיק-קופת חולים, כאשר בין הניזוק למזיק נכרת הסכם פשרה בטרם נכנס חוק ביטוח בריאות לתוקף. שם בית המשפט לא אפשר למיטיב לעשות שימוש בזכות תביעתו, שקמה למעשה רק לאחר שכבר גובש הסכם פשרה והמזיק שלם את מלוא הנזק. בית המשפט נתן חשיבות מרכזית לשאלה מתי צמחה זכות התביעה של המיטיב. אם זכות התביעה קמה רק לאחר שכבר הושלם מעשה הפשרה, למעשה התפוגגה חובתו של המזיק לפצות את הניזוק בעבור מכלול הנזק. (וראו עמ' 68 לפסק הדין).
4.11 עיתוי צמיחתה של זכות התביעה של המיטיב חשוב בניתוח טבלת הזכויות. ראו לצורך השוואה ס' 62 (ג) לחוק חוזה הביטוח הקובע כי ניזוק שהתפשר עם מזיק ופגע בזכות שעברה למבטח, חייב לפצות את המבטח בשל הפגיעה. משם עולה כי המבטח המיטיב מאבד את זכות תביעתו כלפי המזיק. אך ראו התייחסותו של המחבר פרידמן לכך כי אם נערך הסכם פשרה בין המזיק ובין הניזוק-המבוטח בטרם שולמו תגמולי הביטוח - כלומר בטרם עברה הזכות למבטח - משתחרר המזיק מאחריות, והמבטח אינו זכאי להגיש נגדו תביעת שיפוי (ראו בהקשר זה ד' פרידמן נ' כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים-חלק כללי, בעמ' 296).
4.12 המסקנה המתחייבת עד כה - הסכם הפשרה , או כתב קבלה ויתור ושחרור שנחתם בשל דרישת נפגע לאחר שכבר בוצעה ההטבה, ,אין בו כדי למחול על זכות התביעה של התובע כמיטיב, וזכות התביעה עומדת למיטיב.
4.13 אציין כי הסכם פשרה שבין שני צדדים, מטבעו איננו יכול לחייב צד שלישי. לכן, זכותו של צד שלישי שלא נטל חלק בפשרה, איננה נגרעת ואיננה משתנה כתוצאה מהפשרה.
4.14 גם הנוסח המקובל של כתב ה "קבלה ויתור ושחרור" מתייחס בעקיפין לאפשרות תביעה של מיטיבים. בכתב הקבלה מתחייב הניזוק שאם תוגש כנגד המזיק תביעת מיטיב הוא מתחייב לשפות את המזיק . יתכן שעניינה של תביעה זו היה מסתיים בסמוך להגשתה, אם היו הנפגעים מצורפים כצדדים שלישיים.
4.15 אני ערה לקושי המעשי שיוצרת הגישה כי זכות התביעה למיטיב נשמרת בנסיבות אלו. יש סרבול מסויים בכך שעל אף שהושג הסדר פשרה, נשמרת למיטיב זכות לתבוע, ואז למזיק נשמרת זכות החזרה לניזוק.
"למוסד הפשרה נודעת חשיבות רבה הן לצדדים לסכסוך, הן למערכת המשפטית, הן לציבור בכללותו. תכונה מרכזית בהסכמי פשרה החשובה לענייננו הינה סופיות הדיון באופן המבטא את מימוש ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים. נטילת אלמנט הסופיות מהסכם פשרה באופן המותיר פתח להתדיינויות משפטיות עתידיות פוגעת בוודאות המשפטית, נוטלת את התמריץ העיקרי לעריכתם של הסכמים אלה, ובאופן כללי - מעקרת את המניע מאחורי סיומם של סכסוכים מחוץ לכותלי בית-המשפט ". (מתוך רע"א 7817/99, עמ' 60).

למול הצורך בסופיות הסכמי הפשרה, עומד הצורך להגן על זכות תביעה של מיטיב על מנת שלא יצא נפסד. הסכמי הפשרה מסוג כתב קבלה ויתור ושחרור מטילים בעקרון את סיכון הנטל בסוף הדרך ,על הניזוק. ראוי שהצדדים יתנו דעתם לשאלת הגורמים המיטיבים השונים בשלב השגת הפשרה.
5. לסיכום
5.1 לתובע זכות תביעה בגין הטבתו עם גב' רוטלוי ומר מתוק. אין לתובע זכות תביעה בגין ההטבה למר חייבי, שכן נפגע זה כלל לא פנה לחברת הביטוח, והיא לא הכירה בנזקים כלשהם שהיא חייבת בגינם.
5.2 לענין גובה הסכום הנתבע - זכות מיטיב להפרע מן ההטבה מוגדרת בחוק רק עד כדי הסכום שהמזיק היה חייב לניזוק על פי כל דין בשל גרימת נזק גוף. המזיק במקרה זה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 היה אמור לשלם רק את החלק היחסי של השכר נטו, כאשר השכר החודשי בכל מקרה איננו עולה על שילוש השכר הממוצע במשק. (ס' 2 לחוק הטבת נזקי גוף).
5.3 ס' 5 לחוק הטבת נזקי גוף קובע -
"אין להיפרע לפי חוק זה אלא הוצאות, שכר שירות ודמי תמיכה סבירים; משכורת או שכר עבודה שמעביד מוסיף לשלם לעובדו בתקופה שהעובד אינו מסוגל לעבודה עקב נזק הגוף, רואים לענין זה כהוצאה סבירה, אלא שאין להיפרע יותר מן המשכורת או שכר העבודה שהיה העובד מקבל אילו היה מסוגל לעבודה;"
התובע מבקש להוסיף לתביעתו את עלות השכר של העובד למעביד, ודרישה זו נוגדת התייחסות מפורשת של החוק. אילו היה העובד עובד ומקבל שכר, היה מקבל את שכרו היחסי נטו. כמו כן אין כל אינדיקציה על אובדן זכויות סוציאליות כלשהן, או עלות נוספת למעביד בגין זכויות סוציאליות כאלה.
5.4 לפיכך, יהיה התובע זכאי להחזר הסכום הכספי אשר הועבר בפועל לידי העובדים גב' רוטלוי ומר מתוק,עבור 5 ו-8 ימי העדרות מעבודה בהתאמה, במגבלת השכר היחסי נטו מתוך השכר החודשי, שבכל מקרה לא יעלה על שילוש השכר הממוצע במשק. סכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד היום.
5.5 מאחר והתובע צירף אישור חשבת השכר המתייחס ל"עלות השכר לתקופה אי הכושר", לא עשיתי בנתון זה שימוש כלשהו.
5.6 בשל השהוי האדיר בהגשת התביעה,(כמעט 7 שנים) וסכומיה השוליים, אין חיוב הנתבעת בשכר טרחה או בהחזר אגרה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ד באב, תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

ר. למלשטריך-לטר
, שופטת

021916/06א 110








א בית משפט שלום 21916/06 בנק הפועלים לישראל בע"מ נ' עילית ואריה כלל חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/07/2007)