פסקי דין על אייל פרידמן | פסקי דין על שמואל יעקובי | פסקי דין על יוסי גרינפלד | פסקי דין על סקלאר מערכות מיזור אויר |

6505/07 בשא     01/08/2007




בשא 6505/07 אייל פרידמן נ' שמואל יעקובי , יוסי גרינפלד , סקלאר מערכות מיזור אויר בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו
בשא006505/07


בפני
:
כב' הרשמת שלי ולך

תאריך:
01/08/2007



בעניין:
אייל פרידמן



ע"י ב"כ עו"ד
אייל שטרנברג

המבקש

נ ג ד


1. שמואל יעקובי

2. יוסי גרינפלד

3. סקלאר מערכות מיזור אויר בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אשר סלע

המשיבים

החלטה

1. זוהי בקשה שהגיש המבקש (שהינו התובע והנתבע שכנגד בתיק העיקרי והמשיב בבקשות העיקול שהוגשו במסגרתו אך במסגרת הליך זה יקרא להלן: ה"מבקש") לבטול צו העיקול שהוטל על המחאות המצויות בידיו שניתנו לו בהתאם לפסק בוררות שהתקיים בין הצדדים לתיק זה בהליך אחר וקודם לו.

2. צו העיקול נשוא הליך זה ניתן לאחר שפעמיים נדחו בקשות למתן צו עיקול שהוגשו ע"י המשיבים (הנתבעים והתובעים שכנגד בתיק העיקרי והמבקשים בבקשות העיקול שהוגשו במסגרתו אך במסגרת הליך זה יקראו להלן: "המשיבים").
בפעם הראשונה בבש"א 3664/07 בתאריך 30.1.07 החלטה שאושרה בערעור ע"י כב' השופט איטח בתיק עב' 2891/07 בתאריך 31.1.07 ובפעם השניה בבש"א 4857/07 בתאריך 25.3.07 החלטה שאושרה אף היא בערעור שהוגש בתיק עב' 4443/07 ע"י כב' השופטת סאמט בהחלטתה מיום 29.3.07.
על החלטה זו ערערו המשיבים לביה"ד הארצי ובהחלטה שניתנה ביום 2.5.07 (בבר"ע 299/07 – אשר מוגדרת בכותרת:

פסק דין
) אושרה למעשה החלטת כב' השופטת סאמט ברובה הגדול, היינו, נדחתה הבקשה להטלת עיקול זמני לגבי מרבית רכיביה בהחלטה מנומקת ומפורטת אולם נתקבל בחלקו רק לגבי אותו חלק המתייחס להפרה לכאורה ע"י המבקש של התחייבותיו עפ"י פסק הבורר.
בהתאם להחלטה זו הוטל העיקול נשוא הליך זה על 4 המחאות שניתנו למבקש עפ"י פסק הבורר וזאת במסגרת תיק בש"א 5711/07 בהחלטתי מיום 13.5.07.
בגין החלטה זו הוגשה הבקשה לביטול נשוא ההליך הנוכחי.

3. הבקשה נקבעה לדיון בפני
במעמד הצדדים והמצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות יסודיות וממושכות על תצהיריהם ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם איש איש לשיטתו כאשר המשיבים בהתאם לבקשתם הגישו אף סיכומי תשובה מטעמם אשר במסגרתם חזרו למעשה על טענותיהם בסיכומים המקוריים שהוגשו מטעמם.

4. לאחר שהתרשמתי מן המצהירים כפי שהופיעו ונחקרו בפני
ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו במהלך הליכים אלה לרבות סיכומי הצדדים שהוגשו בתום ההליך כאמור לעיל, להלן החלטתי:

ראשית דבר יצוין, כי המשיבים חזרו שוב, הן בסיכומים הראשונים שהוגשו מטעמם והן בסיכומי התשובה שהגישו, על עמדתם אותה העלו כטענה מקדמית עם פתיחת הדיון שהתקיים בבקשה בפני
כאילו היה מקום לדון מחדש בכל בקשת העיקול שהגישו. טענתם זו כבר נדחתה על ידי עוד במסגרת ההחלטה שניתנה במסגרת הדיון מהטעמים שצוינו שם ואין מקום לחזור ולדון בהם שוב.
ברור כי בנושא זה כבר נתקיימו מספר הליכים בפני
ביה"ד וניתנו החלטות מפורטות ע"י מספר מותבים כאשר גם בהחלטה נשוא ההליך כאן אשר ניתנה בבית הדין הארצי נדחו בהנמקות מפורטות טענות המשיבים לענין העיקול בשל יתר הרכיבים אחת לאחת מלבד זו בגינה הוחזר התיק אלי לשם הטלת העיקול החלקי, ואף בהתאם לכל ההלכות הידועות הליך של ביטול עיקול מתקיים בנסיבות אלו אך ורק לגבי אותו חלק שלגביו הוטל העיקול ואין מדובר בכל מקצה שיפורים המאפשר פתיחת כל ההליך מחדש גם לגבי אותו חלק בבקשות העיקול שכבר נדחה בהחלטה שאושרה על ידי כל הערכאות האפשריות.

5. נשוא ההליך, איפוא, הינו אך ורק העיקול שהוטל בגין 4 המחאות בהן מחזיק המבקש אשר ניתנו לו ע"י המשיבים מכח פסק הבורר.
לגבי העיקול הנ"ל אכן נכון כי ההליך נפתח מחדש לדיון ועל המשיבים (המבקשים בבקשות העיקול) להוכיח כי קיימת להם לכאורה זכות למתן צו העיקול או לכך שישאר על כנו משכבר הוטל.
גם בנושא זה הפרשנות שביקשו המשיבים בסיכומים שהוגשו מטעמם במסגרתם טענו כי ביה"ד הארצי כבר קבע עמדה לענין זה ומצא כי "הוצגו ראיות לכאורה לטענת המערערים לפיהן המשיב הציע שרותים בתחום עסוקיה של החברה ללקוחות החברה במשך תקופת השנתיים שמיום מתן פסק הבורר" וכי כעת ביה"ד כאן כפוף לקביעתו האמורה של בית הדין הארצי (ראה למשל עמ' 2 למעלה לסיכומי המשיבים) אין לה על מה שתסמוך והיא אף מהווה תרתי דסתרי ליתר טענותיהם, שהרי אם החלטה זו כבר מחייבת את ביה"ד כאן, מכח מה העלו בכלל טענתם כי יש לפתוח את ההליך לגבי כל בקשת העיקול גם לגבי הרכיבים שנדחו באותו החלטה? וכמו כן עפ"י הגיון זה, מה הטעם בכלל בקיום ההליך הנוכחי אם השאלה כבר נדונה והוכרעה סופית בבית הדין הארצי?
מובן כי אין כך פני הדברים וכל שנקבע החלטת בית הדין הארצי כי עפ"י התרשמות המותב שם מצא כי יש ראיות לכאורה להטלת העיקול ובהחלטה עצמה אף צוין כי למבקש כאן הזכות לפנות בבקשה לביטול העיקול כאשר משמעות הדבר כי מקום שעשה כן, הרי שיש לדון בעיקול שהוטל מלכתחילה ועל המשיבים להוכיח מחדש כי אכן יש מקום לעיקול.

6. יודגש כבר בראשית הדברים לגוף הענין, כי ההמחאות נשוא העיקול כאן ניתנו למבקש כדין בהתאם לפסק בורר בהליך בוררות שהתקיים בין הצדדים אשר הפך חלוט וסופי משאיש מהצדדים לא פנה בכל הליך ישיר של בטול פסק הבורר, אלא מאי? בפסק הבורר נקבעה תניה כדלקמן אשר מפאת חשיבותה תובא כלשונה:
18.2 "20% מהתמורה (106,000 דולר ארה"ב) כנגד הסכמתו של המוכר שלא להציע שרותים בתחום עסוקיה של החברה ללקוחות החברה במשך תקופה של שנתיים מיום מתן פסק בורר זה"
פסק הבורר ניתן ביום 31.10.05 ע"י הבורר עו"ד ראובן בכר.

7. יאמר כבר עתה, כי הצדק עם המבקש כי על פניו אין מדובר בתנית אי תחרות באופן כללי וגורף כפי שניתן היה להבין מפרשנות וטענות המשיבים בהליך זה, כי אם בהגבלה שקיבל על עצמו המבקש שלא להציע שרותים בתחום עיסוקיה של החברה ללקוחות החברה במשך שנתיים ממתן פסק הבורר, ולפיכך על פניו, כפי שטוען המבקש בסיכומיו, אין מניעה עפ"י פסק הבורר כי הוא יתחרה בעסקי המשיבים ואף במישרין אלא שהתשלום באותו שעור המצוין שם בפיסקא שצוטטה מתוך פסק הבורר משמעותה כי הוא ניתן לו בתמורה שלא לפנות ללקוחות החברה ותו לא.
8. הדיו הרבה שנשפכה במהלך הליך זה הן בדיון שהתקיים בעפ"י בפני
והן בסיכומי הצדדים לענין המועד של הקמת חברת אר.די מקסימוס והפיכת המבקש לבעלים ובעל מניות בה אינו בעל חשיבות רבה כל כך כפי שמבקשים לייחס לו המשיבים.
ראשית דבר לא הוכח בברור מקור המידע של המשיבים ולפחות בחלקו עלה מחקירתו של מר אלוף כי עיקר המידע שלו נשאב מדוח בי.די.אי. אפילו הוקמה אכן החברה הנ"ל בינואר 2005, כפי שעלה מהראיות בפני
לכאורה, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להוכיח כי המבקש הפר על פניו את התחייבותו עפ"י פסק הבורר, ואף המצהיר מטעם המשיבים ציין כי אינו רואה בעיה בעצם הקמת החברה ע"י המבקש (עמ' 11 לפרוטוקולים הדיון מיום 21.6.07 מול שורות 1 – 2).

9. גם לגבי העובדה כי עובדים לשעבר של המשיבה 3 – חברת סקלאר - עברו לעבוד בחברה של המבקש ומר בוחבוט אר.די מקסימוס אין כשלעצמה כדי להעלות או להוריד.
ראשית דבר, לא הוכח בפני
כי המבקש שידל עובדים לעבור ולעבוד בחברתו ויתכן כי פשוט העדיפו מיזמתם לעבוד בחברה זו כאשר בעצם העובדה שידעו עליה וכי המבקש הקים אותה ואף אם הציע להם לעבוד עבורו אין כל פסול. גם לענין זה המצהיר מטעם המשיבים עצמם ציין כי פניה לעובדי המשיבה 3 גם לו נעשתה (עובדה שהמבקש מכחיש אותה) אינה בניגוד לפסק הבורר ואינה גורמת כשלעצמה נזק לחברה (עמ' 11 לפרוטוקול מול שורה 4).
בשום שלב לא הוכח בפני
כי המבקש עשה שימוש בעובדים אלה כדי לקבל מידע ולפנות ללקוחות המשיבה 3 וטענה כזו אף לא נטענה בשום שלב.

10. הגורם היחיד שיש בו כדי לבסס את זכאות לעיקול והשארתו על כנו הינה הוכחה לכאורה שהמבקש פנה ללקוחות החברה סקלאר והציע להם שירותיו המתחרים.
בחקירות הנגדיות שהתקיימו בפני
, טען המצהיר מטעם המשיבים כי נעשתה פניה ללקוחות כאלה אולם פרט לחברת נור לא פירט כל לקוח אחר בתצהירו.
משנשאר על כך טען באופן מתחמק כי "יש לי עוד לקוחות ועוד אינפורמציה" וטען כי ישנם תצהירים לענין זה אולם יודגש כי תצהירים כאלה לא צורפו בשום שלב של ההליכים, לא בשתי בקשול העיקול בפני
, לא בשני הערעורים על החלטות אלה בבית הדין האזורי כאן, ולא בהליך הערעור בפני
בית הדין הארצי, כאשר מדובר, לכאורה במסמכים חשובים ביותר לבסוס טענות המשיבים בהליכים אלה. משנשאל מר אלוף לענין זה השיב את הדברים הבאים: "סתם מתוך טעות אין לי הסבר לזה" (ראה עמ' 9 ו- 10 לפרוטוקול).

11. גם לגבי חברת נור עלה מחקירתו הנגדית של מר בוחבוט שהינו הבעלים השני ביחד עם המבקש בחברת אר.די מקסימוס, כי היא היתה לקוחה שלו מיום 30.9.03 וגם בכך אין על פניו כדי להוכיח ולו לכאורה, כי נעשתה הפרה כלשהי ע"י המבקש.
גם לגבי בנק לאומי השיב מר בוחבוט כי אינו לקוח שלו.

12. לעומת זאת בחקירתם הנגדית הן של המבקש עצמו והן של מר בוחבוט טען המבקש באופן עקבי כי הקפיד על תנית פסק הבורר שלא לפנות ללקוחות החברה בתקופת השנתיים שלאחר מתן הפסק .
מר בוחבוט העיד כי המבקש ציין בפני
ו את תקופת המגבלה וכי לא רק שקיים אותה אלא אף דאג שהוא – בוחבוט – יקיים אותה (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 1 – 14).

13. המבקש עצמו העיד וטען כי הקפיד על שמירת המגבלה ואף סיפר על מקרה שבו הוזמן לחברת אולימפיה וכאשר הגיע למקום והתברר לו כי מדובר בחברה שהיא לקוח של המשיבה 3 סקלאר הודיע להם כי אינו יכול לבצע עבורם את העבודה (עמ' 30 לפרוטוקול).
שוב ושוב ציין כי הקפיד על המגבלה והכחיש כי נעשתה פניה כלשהי על ידו ללקוחות של המשיבה 3 – סקלאר. (ראה עמ' 25,, 26, 29 ו- 30 לפרוטוקול)

14. לאור העולה מחומר העדויות ההתרשמות הברורה הינה כי על פניו לא הורם כלל הנטל המוטל על המשיבים כי המבקש פנה לכאורה ללקוחות של המשיבה 3 – סקלאר – וכי הפר לכאורה את תנית ההגבלה בהתאם לסעיף 18.2 לפסק הבורר.
המבקש עצמו הכחיש בתוקף את הדברים וגירסתו זו נתמכה על פניו בגירסתו של מר בוחבוט ואילו המשיבים כלל לא הוכיחו, ולו לכאורה, כי אכן נעשתה פניה ללקוחות כאמור. תשובות המצהיר מטעמם מר אלוף, לענין נתונים המגובים לכאורה בתצהירים אשר לא צורפו לשום שלב של ההליכים "מתוך טעות" מעלה תמיהה בלשון המעטה, וכפועל יוצא מכך לא הוצגו שום ראיות לכאורה לענין זה על ידי המשיבים שיש בה כדי לבסס על פניה את טענתם לענין ההפרה הנטענת.
שוב יצוין, ככל שהדבר דרוש, כי גם אם הוקמה חברה אר.די מקסימוס בינואר 2005 אין בעובדה זו, כלשעצמה, להוות הפרה של פסק הבורר, כל עוד לא הוכח בפני
לכאורה כי נעשתה במסגרתה פניה ללקוחות המשיבה 3 במהלך תקופת ההגבלה.

15. גם לענין טענת ההכבדה, שהינה בכל מקרה רק נדבך נוסף שעל ביה"ד לשקול מקום שעל פניו שוכנע שיש מקום להטיל עיקול ואינם בכל מקרה טעם עיקרי להטלתו, לא הוכח על פניו ולכאורה בפני
כי מדובר במבקש חסר אמצעים כאשר המשיבים עצמם שילמו למבקש כבר למעלה ממליון וחצי ₪ במזומן בהתאם לפסק הבורר, וכאשר הוא בעל 50% מהמניות בחברה פעילה אשר איננה חדלת פרעון והרי כל מהות ההליך כאן נובע מכך שהמשיבים רואים בה מתחרה מסוכנת ופעילה.
המצהיר מטעם המשיבים מר אלוף בתשובה לחקירתו הנגדית לשאלה: "אתה אומר שהוא לא מחזיק שום נכס, איפה המזומנים?" השיב: "מאיפה אני יודע?" (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורות 1 – 2).
גם תצהירו ומענהו בחקירתו הנגדית של מר חמודות לא הצליח לבסס כל חשש לכאורה לקושי כלכלי להפרע מהמבקש אם וכאשר תקום למשיבים זכות כזו בעתיד בתום ההליכים בתיק העיקרי, והתברר במענה לחקירתו הנגדית כי כלל לא נאמר לו כי המבקש קיבל כספים רבים מחברת סקלאר (המשיבה 3) וכי אינו יודע דבר על מצב האשראי של המבקש בבנק ועל יתרת החשבון שלו באותם חשבונות שציין בתצהירו (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 9 – 23).
לפיכך, ומשעל המשיבים (המבקשים בבקשות העיקול המקוריות) מוטל בנטל להוכיח כי קיים, לכאורה, חשש להכבדה, עולה מהדברים כי כל חשש כזה לא הוכח ולא הונחה לו כל תשתית ראייתית לכאורה ומדובר בהעלאת טענות כלליות וסתמיות ללא כל בסוס עובדתי.

16. מכל העולה לעיל עולה, כי על פניו בעוד המבקש מחזיק בידיו את יתרת ההמחאות המגיעות לו כדין בהתאם לפסק הבורר של עו"ד בכר אשר לא בוטל, ואילו המשיבים לא הניחו כל תשתית ראייתית ולו לכאורה אשר יש בה כדי לתמוך בטענותיהם כי המבקש הפר, לכאורה, את תנית ההגבלה עפ"י סע' 18.2 לפסק הבורר, אשר יש בה כדי לשלול זכאותו לקבלת יתרת ההמחאות או לעכב את פרעונן.
יודגש שוב כי עצם הקמת חברת – אר.די. מקסימוס ומועד הקמתה אין בו כדי לבסס כלל את הטענה לענין ההפרה הנטענת שהרי אין מדובר בתנית אי תחרות כללית וגורפת אלא רק בהגבלה שקיבל על עצמו המבקש עפ"י הסכמה הדדית בין הצדדים לבוררות - שלא לפנות ללקוחות המשיבה 3 – סקלאר – במהלך שנתיים ממועד מתן פסק בוררות זה, ואני קובעת לאחר שעיינתי בחומר שצורף ובעיקר לאור חקירות הנגדיות שהתקיימו בפני
כי לא הונחה כל תשתית עובדתית לכאורה לבסוס טענותיהם אלה של המשיבים כלפי המבקש לענין ההפרה.
הוא הדין לגבי חשש ההכבדה שאף הוא על פניו חסר בסיס לאור הכספים הרבים שניתנו למבקש ע"י המשיבים עצמם והיותו בעל מחצית המניות בחברה פעילה.

17. התוצאה, איפוא, כי אין כל מקום להשארת צו עיקול על כנו ואני מורה על בטול צו העיקול לאלתר.

המשיבים ישלמו למבקש הוצאות הבקשה וההליך כאן בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

ההחלטה תשלח לצדדים.

ניתנה היום י"ז באב, תשס"ז (1 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

שלי ולך
– רשמת
קלדנית: שלי








בשא בית דין אזורי לעבודה 6505/07 אייל פרידמן נ' שמואל יעקובי , יוסי גרינפלד , סקלאר מערכות מיזור אויר בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/08/2007)