פסקי דין על ד"ר אפרת חבס | פסקי דין על אוניברסיטת בן גוריון בנגב

2392/02 בשא     12/01/2003




בשא 2392/02 ד"ר אפרת חבס נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה

בית-הדין האזורי לעבודה
ב ב א
ר - ש ב ע


בש"א 002392/02
בתיק עיקרי עב 001994/02

בפני

כבוד השופט אילן סופר
נציגי ציבור: גב'
אסתר בכר
ומר גד אהוד


13/01/03





בעניין
:
ד"ר אפרת חבס


ע"י
עו"ד אליענה בלייר-רובין


ה מ ב ק ש ת

נ
ג
ד


אוניברסיטת בן גוריון בנגב


ע"י
עו"ד דפנה שמואלביץ'

ה מ ש י ב ה



החלטה

רקע עובדתי

1.
המבקשת הגישה
כנגד המשיבה, בקשה למתן
צו מניעה זמני,
לפיו תימנע
המשיבה מלפטר
את המבקשת וזאת עד לסיום
ההליכים להעלאת המבקשת לדרגת
מרצה בכיר,
בהתאם לתקנון
המשיבה.

עוד עתרה המבקשת, ליתן צו הצהרתי זמני בו ייקבע, כי
המשיבה תפתח בהליכים
בעניינה של המבקשת בועדת המשנה
למינויים
של הפקולטה
למדעי
החברה והרוח,
אשר תדון בעניין קידומה
לדרגת מרצה בכיר.
לחילופין,
עתרה המבקשת, כי יינתן צו
עשה
זמני
בו ייקבע כאמור
לעיל.

המבקשת עתרה עוד ליתן צו עשה
זמני , אשר
יורה למשיבה
להמשיך ולשלם
למבקשת
את משכורתה
עד לסיום
ההליכים
בתיק העיקרי ולחילופין
עד לסיום
ההליכים
בקידומה לדרגת
מרצה בכיר.
לחילופין עתרה המבקשת לקבלת צו הצהרתי
זמני המצהיר על זכאותה לאמור לעיל.
2.
המבקשת הינה בעלת תואר
דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת
תל-אביב.

3.
המשיבה
הינה
מוסד מוכר להשכלה גבוהה.

4.
המבקשת החלה עבודתה
במשיבה
כמורה מן
החוץ ב 1.11.93. החל מ 1996 קיבלה המבקשת דרגת מרצה
מן המנין ושימשה
כמרצה להיסטוריה
של עם ישראל
בעת העתיקה במחלקה להסטוריה, וזאת
לפי כתב
מינוי לשנתיים.

5.
מינוייה
של המבקשת הוארך
ביום
25.3.98 בשנתיים נוספות
עד 30.9.00 (מש/2).
בתאריך 9.5.00, הוארך מינויה
של המבקשת
כשנה
עד
30.9.01 (מש/4)
ובתאריך 4.9.01 הוארך מינויה
של המבקשת עד
30.9.02 (מש/7).
במכתב הארכת המינוי
האחרון צויין, כי
מינוי זה
הינו חריג ולא
תינתן הארכה
בתום התקופה הנ"ל.

6.
בתאריך 4.2.02,
נכתב למבקשת, כי
מינויה לא
יחודש לאחר ה 30.9.02. (נספח
י"ב לתצהיר המבקשת).

7.
על חברי הסגל האקדמאי במשיבה
חל התקנון
האקדמאי
המסדיר בין
היתר את
הליכי הקידום
וההעלאה
בדרגה של חברי
הסגל האקדמאי (נספח ו' לבקשה) (להלן: "התקנון").

8.
בהתאם לתקנון, הליכי
קידום בדרגה וקביעות, נפתחים
ע"י אחד מאלה (סעיף 7.3):

1.
ראש
היחידה
האקדמאית.
2.
הרקטור.
3.
הדיקאן. (פתיחת ההליכים
ע"י הדיקן יכולה להיות
גם על-פי
בקשת שלושה פרופסורים מן המנין).

9.
ההמלצה
מועברת לועדת המשנה
הפקולטטית למינויים
והעלאות.
באם מוצאת הועדה, כי
ההמלצות
מצדיקות
המשך ההליכים, מועברות
ההמלצות
לועדת המינויים
העליונה (סעיף 7.4 לתקנון) .

10.
ועדת המשנה גם
מוסמכת
לבדוק מיוזמתה את רשימת חברי הסגל שלא
הועלו בדרגה
במשך
6 שנים
ולהחליט
אם
יש מקום
לפתוח בהליכים (סעיף 7.4.7 לתקנון).

11.
בפקולטה
למדעי הרוח והחברה, קיים תקנון
אקדמאי ספציפי,
לפיו בכל מחלקה תוקם ועדת
מינויים אשר תעסוק בשאלות
הקשורות
בגיוס מורים
למחלקה,
קידום מורים, הענקת
קביעות והארכת עבודה (סעיף
8.3.6.5.5 לתקנון).
ועדת
המינויים
מתמנית
ע"י חברי
המחלקה ומורכבת
מלפחות 3 חברי
מחלקה קבועים
ומראש המחלקה
(סעיף
8.3.6.5.6 לתקנון).
תפקידה
של ועדת המנויים הוא לגבש
המלצה, אשר
אמורה לשמש
את ראש המחלקה
בהפעלת סמכותו
לקבל החלטה
בענין
פתיחת הליכי
קידום
בדרגה.

12.
בתאריך 31.10.00, התקיימה
ישיבת
חברי הסגל
במסלול
תולדות
עם ישראל בה נקבע,
כי החלטות בנוגע
לפתיחת
הליכים למרצה בכיר וקביעות במחלקה יתקבלו בפורום
של כל החברים הקבועים (נספח ח' לתצהיר
המבקשת) .

13.
בתאריך 12.8.01,
הודיע ראש
מחלקת
היסטוריה,
פרופ' אורמן,
לחברי סגל המחלקה, על בחירת מוסדות
המחלקה וביניהם
ועדת מינויים
מסלולית
של
תולדות עם ישראל
המונה חמישה חברים (נספח
ז' לתצהיר המבקשת).

14.
במהלך חודש ינואר
2002,
פנה פרופ' אורמן למבקשת
והודיע
לה, כי
יש בכוונתו
לפעול לקידומה
לדרגת מרצה בכיר.
לצורך כך נתבקשה
התובעת להכין
קורות חיים
וצילומים
של פרסומים
מהשנים האחרונות.

15.
במהלך חודש
פברואר
2002,
הודיע פרופ' אורמן
למבקשת, כי
הוחלט, שלא
לפתוח בהליכים
להעלאתה
בדרגה.

16.
המבקשת קיבלה
בתאריך 4.2.02, מכתב על סיום
עבודתה,
עליו חתומה הגב' לבנה אלוש,
מנהלת מחלקת משאבי אנוש - סגל אקדמאי.

17.
המבקשת פנתה בכתב
לפרופ' אורמן ב 15.2.02
וב 8.3.02 בדרישה לפעול
באורח מידי לפתיחת
ההליכים להעלאתה בדרגה (נספחים י'-י"א לתצהיר המבקשת).

18.
פרופ' אורמן
כתב למבקשת ביום
10.3.02,
כי ועדת המינויים של המסלול
לתולדות עם ישראל
בהרכב
של 11 איש,
החליטה בקוורום של 10 נוכחים,
שלא לפתוח
בהליכים ולהפסיק
העסקתה בסוף
השנה האקדמאית הנוכחית (נספח י"א לתצהיר המבקשת).

19.
בתאריך
7.3.02, פנתה המבקשת לועדת התאום שתפקידה
לבחון ביצוע נאות של התקנון בכל הנוגע
לאי חידוש
חוזה
של חברי סגל (סעיף 8.3.4.3 לתקנון האקדמאי)
בשורה
של מכתבים (נספחים י"ז עד כ' לתצהיר המבקשת) פרטה המבקשת את
השגותיה
בקשר להרכב
הועדה, סמכותה,
הסבר בקשר
למצבו העדכני
של ספרה, קורות
חיים ועוד.

20.
הועדה התכנסה , שמעה
את טענות המבקשת, תוך שנאמר
לה מפורשות, כי
לא ידונו
פרסומיה וספרה,
כמו גם שאלת
ניגוד העניינים
של פרופ' אורמן. הועדה תיבחן, רק אם פיטוריה
נעשו בהתאם
לתקנון.

21.
המבקשת קיבלה
ביום 23.6.02, מכתב מאת
דיקן הפקולטה
למדעי הרוח,
פרופ' אבישי
הניק, לפיה ועדת
התאום מצאה, שההחלטה
שלא לפתוח בהליכים
התקבלה
כדין ועל כן
הוא מקבל
את המלצת הועדה בעניין זה (נספח כ"א לתצהיר המבקשת).

22.
בתאריך 26.6.02
המליצו שלושה
פרופסורים מן המנין בפני
הדיקן
על פתיחת הליכים
להעלאתה
בדרגה
של המבקשת. (נספח
כ"ב לתצהיר המבקשת).
הדיקאן , פרופ' הניק,
דחה את פניית
שלושת הפרופסורים וציין, כי אין מקום להתערב
ולפעול בניגוד
להחלטת המחלקה (נספח
כ"ג לתצהיר המבקשת).

טענות המבקשת

23.
המבקשת טוענת,
כי ועדת המינויים
אשר החליטה שלא
לפתוח
בהליכי קידומה,
פעלה ללא
סמכות בניגוד לתקנון
האקדמאי ובניגוד להחלטת מנהל המחלקה,
שמינה
ועדת
מינויים
בהרכב של
חמישה חברים
ולא של 11
חברים.
הועדה גם
לא ערכה
הצבעה חשאית
שלא לדבר על
הצבעה
בכלל , לא נרשם פרוטוקול
או
החלטה שמפניה יכולה היתה המבקשת

יכולה להתגונן.

עוד טוענת המבקשת, כי
ראש המחלקה
יכול היה ליזום
את ההליכים
גם בניגוד להמלצת
ועדת המינויים
המחלקתיות, כפי שבמקרים
אחדים פעל
ראש המחלקה.

24.
המבקשת טוענת,
כי ועדת המשנה
הפקולטטית למינויים
היתה חייבת
לדון בהעלאתה בדרגה,
גם על בסיס העובדה, שבמשך
6 שנים לא קודמה בדרגה.
הועדה לא
התכנסה ולא החליטה בעניינה
של המבקשת
על אף שהיתה חייבת
לעשות כן.

25.
לטענת המבקשת, היה על הרקטור
להודיע על פיטוריה וזאת בהתאם לסעיף 7.2.6 לתקנון ולא לקבל
זאת בכתב ממנהלת מחלקי משאבי אנוש . על כן,
ההודעה ניתנה בחוסר סמכות.

26.
לטענת המבקשת,
כמות המאמרים שפרסמה ואיכותם,
קורות חייה, וכתב היד
של ספר אשר
אמור לצאת לאור, כל אלה די היה בהם
על מנת להביא
להחלטה
הממליצה
על

פתיחת
הליכי קידום המבקשת.
ב 1994 היה למבקשת חוזה לפרסום הספר אולם עקב
שינויים רבים
ועיבודים
שהיה צריך לעשות בכתב היד,
היה צורך
בהכנת גרסה
סופית ואחרת
של הספר לשם הבאתו לשיפוט.
המבקשת טוענת,
כי מרצים אחרים קודמו לדרגת
מרצה בכיר
עם מספר פרסומים קטן משל המבקשת,
וללא
חוזה לפרסום
וללא ספרים כלל.

27.
המבקשת טוענת,
כי
פרופ' אורמן היה מנוע מלשבת
באותה ישיבה
של ועדת המינויים
המחלקתית מאחר ובתפקידו הוא משמש
כמנהל של שתי
מחלקות ללא תקן ופיטורי המבקשת עשויים לפנות תקן שיועבר אליו.

28.
ועדת המינויים
המחלקתית - או
כפי שהמבקשת מכנה אותה -
פורום
הבכירים הקבועים - לא
ערך לה שימוע (להלן: "פורום הקבועים").
לטענת המבקשת, בהיות
האוניברסיטה גוף דו מהותי היה על הפורום
לזמנה ולשמוע
דבריה בטרם
יחליט . העדר השימוע
פוסל את החלטת הפיטורים.

29.
המבקשת טוענת, כי
לא נמסרו
לה נימוקיה של ועדת התאום בעניינה,
לא פרוטוקול הדיון, ולא החלטתה.
אין כל הצדקה, לטענת
המבקשת לחסיון אקדמי, מאחר ומדובר
בדיון בנושא
תקנון בלבד ולא עניינים אקדמיים.


30.
המבקשת חוזרת וטוענת, כי
היתה במעמד
של מיועדת לקביעות אשר מחייב, כי
ועדת המינויים
הפקולטטית תדון בעניינה וזאת בהתאם
לסעיף 7.2.4 לתקנון.

31.
המבקשת טוענת,
כי החלטת
הדיקאן שלא לפתוח
בהליכים להעלאתה בדרגה, מסתמכת על החלטת ועדת התאום שלא
עסקה
כלל
בכישוריה
המקצועיים.
על פי מכתב הדיקאן עולה כי
המחלקה
אוטונומית להחליט בענייני העסקת
עובדי סגל, שעה שאין
לכך כל
רמז בתקנון והדבר
נוגד את האמור בו.

32.
המבקשת טענה,
כי פנתה לרקטור
הנבחר של המשיבה,
פרופ'
ג'ימי וינבלט, שטחה את טענותיה
בפני
ו, ולטענתה
הרקטור
הכיר בכך, כי נגרם לה עוול, אולם סרב
לכפות
פתיחת הליכים על המחלקה להיסטוריה. הוא ביקש
שהות על מנת
לנסות ולפתור
את המשך העסקת
המבקשת אך
לא
צלח בכך.

33.
המבקשת סבורה, כי
אם לא יינתנו
הסעדים הזמניים,
היא תאבד
את המוניטין
המקצועי שלה, וכן את הקריירה האקדמית שלה,
כאשר כל
אוניברסיטה
אחרת לא
תקלוט
אותה בנסיבות בהן סיימה לעבוד.

טענות המשיבה

34.
המשיבה טוענת,
כי החלטת ראש המחלקה
להיסטוריה, שלא ליזום קידום - נעשתה
משיקולים
אקדמיים טהורים.
ראש המחלקה, פרופ' אורמן, ביקש מהמבקשת - לקראת
מחצית שנה"ל תשס"ב, ובהתאם לתקנון
האקדמי
לצורך פתיחה בהליכי
קידום המבקשת, עותק מספרה
ומאמרים
שעתידים להתפרסם.
פרופ' אורמן ביקש מהמבקשת
העתק של הספר והמאמרים לכל אחד
מחברי ועדת המינויים המחלקתית וכך עשתה המבקשת.
המבקשת הניחה
בתאי הדואר
של כל אחד מ 11 חברי הסגל
הקבועים במסלול, מעטפה ובה
צילום הספר
וקורות חיים.

35.
במעטפה נמצאו
שני פרקים מתוך הספר, ללא תוכן עניינים; שני הפרקים כמו כל הספר טרם
עברו שיפוט. יבול המאמרים של המבקשת במשך תקופת
עבודתה הניב
2 מאמרים
ו- 3 מאמרים שעברו
שיפוט וממתינים לפרסום.
בנסיבות אלו מצאו חברי הועדה, כי התיק האקדמי שהגישה
המבקשת, דל
והוא אינו מצדיק
המלצה על
פתיחת
הליכי קידום.

36.
ראש המחלקה
אימץ
את דעת אנשי המחלקה,
ובעקבות
כך נשלחה
למבקשת הודעה
מהמחלקה
למשאבי אנוש.

37.
הדיקאן
והרקטור אליהם
פנתה המבקשת,
שוחחו
עם ראש
המחלקה , והם השתכנעו, כי אין מקום להתערב
בהחלטתו
וכי לא נשקלו על ידם שיקולים זרים.
המשיבה
מציינת, כי
כל חברי הסגל
במחלקה להיסטוריה,
שהועלו
לדרגת מרצה בכיר, קודמו רק לאחר
שפרסמו
ספר אחד לפחות.

38.
גם ועדת התאום שבחנה את
פעולת המחלקה להיסטוריה, אם היתה בניגוד
לתקנון האקדמי, מצאה שלא
היה כל פגם בהחלטת המחלקה (דוח ועדת התאום
צורף לתגובת המשיבה וסומן
כ מש/8).

39.
המשיבה טוענת,
כי פתיחת
הליכי קידום אינה אוטומטית. הסעיף אליו
מפנה המבקשת - 7.2.4
לתקנון עוסק
בפתיחת הליכים
להענקת קביעות
אותם ניתן לפתוח רק
לאחר שחבר הסגל
מונה לדרגת
מרצה בכיר.
על כן, הסעיף אינו חל.

גם סעיף 7.4.7 לתקנון העוסק
בסמכות
החובה של
ועדת המשנה למינויים,
לדון בפתיחת הליכים
לקידום בדרגה,
לגבי חברי סגל
שלא
קודמו במשך
6 שנים,
אינו מתייחס
למרצים כמו
המבקשת, אשר
היא נחשבת
מרצה בנסיון.
סעיף זה עוסק רק
בחברי
סגל
קבועים
שלא קודמו
בדרגה
במשך שנים רבות.
גם אם הסעיף מתייחס למרצים בנסיון, הרי המבקשת לא השלימה במועד
פיטוריה
6 שנות
עבודה בדרגת מרצה מן המניין.

40.
מחלקת ההיסטוריה
החלה בינתיים באיתור מועמדים
לאיוש התקן.
נתוני שני המועמדים
שנמצאו ראויים יותר
מאלו של המבקשת מבחינת מספר
מאמרים שפרסמו, אם כי
שני המועמדים
אינם פנויים ללמד בשנת הלימודים
הקרובה.

41.
לגבי טענות המבקשת, לפיה
קיבלה התחייבות
מהוצאת הספרים "שפילד"
להוצאת ספרה, טוענת המשיבה,
כי התחייבות
זו לא היתה בפני

ועדת הקידום המסלולית. אולם, גם
בהתחייבות זו אין עדיין אישור של
הספר
ע"י ועדת המערכת,
אין עדיין נוסח סופי של ספר, וודאי שיוצא מכך,
כי
החוזה שהיה
למבקשת עם
הוצאת "בריל" אין
בו ממש.

42.
המשיבה טוענת,
כי המבקשת השתהתה בפני
יתה לביה"ד,
באופן המצדיק
את סילוקה
של הבקשה על
הסף.

43.
עוד טוענת המשיבה,
כי
המבקשת
העלימה
עובדות
ומסמכים הנוגעים
לסכסוך
ובכך
התנהגה בחוסר
נקיון כפיים:
בידי המבקשת לא היה
חוזה חדש
להוצאת ספרה, הספר שנמסר
לועדת המינויים כלל רק
2 פרקים .
קורות חיים, שנמסרו
לועדה
אינם קורות החיים
שצורפו לבקשה.

44.
ההלכה הפסוקה
לדעת המשיבה גורסת, כי
אין בתי המשפט
מתערבים בהליכי מינוי אקדמיים, או בהליכי
טריבונלים פנימיים.

45.
למבקשת ניתנה
זכות הטיעון
באופן בו
מסרה את
כל המסמכים
שחפצה
בהם
לועדת המינויים
וכן בשיחותיה עם ראש המחלקה, הדיקן והרקטור.

46.
לטענת המשיבה, המבקשת לא הוכיחה
קיומם של שיקולים זרים בעניינה.

ההליכים
בפני
בית-הדין

47.
הדיון בבקשה
נדחה מספר פעמים
וזאת בכפוף לכך, כי המשיבה
לא תטען לשיהוי
מעבר למועד
בו
הוגשה
הבקשה במקורה. בפועל התקיים
הדיון בבקשה
לאחר
שפיטורי
המבקשת
נכנסו לתוקף.

48.
מטעם המבקשת הוגשה
תצהירה שלה וכן תצהיר מטעם פרופ'
אלישע קמרון.
מטעם המשיבה
הוגשו תצהיריהם של פרופ'
דן אורמן ופרופ'
נחום פינגר.
49.
בישיבה שהתקיימה
ביום 13.10.02, נחקרו המצהירים
קצרות על תצהיריהם.
לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

50.
ה כ ר ע ה

האם ועדת
המשנה
למינויים ולהעלאות אקדמית היתה חייבת
לדון בעניינה
של המבקשת.


המבקשת טוענת בפני
נו,
כי ועדת המשנה
הפקולטטית למינויים (להלן: "ועדת המשנה") היתה חייבת
לדון בעניין
קידומה לדרגת מרצה בכיר.
המבקשת מפנה
אותנו לשני סעיפים בתקנון של המשיבה מכוחם
היא שואבת את סמכות החובה.

51.
הסעיף
הראשון הרלבנטי מהתקנון הוא
7.2.4:

"בתום תקופת המינוי
הראשונית או
בתום
תקופת
המינוי המוארכת
תדון ועדת המינויים
על אפשרות
להענקת
קביעות לחבר הסגל על פי ההליכים והעקרונות
המפורטים בסעיפים: 7.3; 7.5; 7.6; 7.7."

על פניו
נראה סעיף
זה לא מתאים לעניינה
של המבקשת מאחר
והוא עוסק
בקביעות
ולא בקידום בדרגה .
הצדדים מסכימים,
כי הליכי הקידום בדרגה אצל המשיבה קודמים
להליכי הקביעות. כלומר, לא ניתן
לפתוח
בהליכי קביעות
כל עוד
לא קודם המועמד
לדרגה של
מרצה בכיר. יחד עם זאת, ההליכים המתוארים
בסעיפים 7.3 ואילך לתקנון האקדמי שעניינם הגופים שרשאים
לפתוח בהליכים של העלאות בדרגה וקביעות,
הם אותם ההליכים
שצריך ליזום
כאשר מדובר
בקביעות.
כלומר,
גם אם נקבל את
גישת המבקשת
שסעיף
7.2.4 עניינו
גם העלאה
בדרגה למרות
הרשום בו מפורשות,
הרי עדיין הדרך המותווית בו היא
אינה כופה. משמע, היא אינה מטילה
חובה על הועדה
לפתוח בהליכים
אלא מכפיפה אותה לכללים הנקובים
בסעיפים הבאים. על כן מכוח סעיף 7.2.4 לא ניתן
ללמוד, כי
ועדת המשנה
חייבת לדון
בקידומה של המבקשת.

52.
המקור השני לסמכות החובה
של ועדת המשנה,
אליו מפנה המבקשת
הוא סעיף 7.4.7 לתקנון האקדמי:

"הועדה תבדוק
את
הבקשות הנוגעות
לתחום שיפוטה ותחליט אם
יש מקום להמשך
ההליכים.
כן
תבדוק הועדה
את רשימת
חברי הסגל
שלא הועלו בדרגה
במשך שש (6)
שנים, ותחליט
אם יש מקום
לפתוח
בהליכים . מצאה הועדה כי
יש מקום להתחיל
בהליכים להעלאה בדרגה לחבר
סגל שלא הומלץ ע"י
ראש יחידתו - תפנה
לראש היחידה
לקבל
חוות דעת.
לצורך קבלת
ההחלטה רשאית
ועדת המשנה
להזמין,
לפי שיקול
דעתה, מומחים נוספים
וקבלת חוות דעת ומידע
נוסף".

53.
המבקשת טוענת,
כי משחלפו 6 שנים
ולא הועלתה בדרגה,
חייבת ועדת
המשנה לדון
בקידומה.
המשיבה טוענת, כי סעיף זה אינו
חל על המבקשת, אשר
היא מרצה בנסיון
ללא קביעות ולכן היא זכאית, כי
עניינה
ידון בפני

הגורמים המוסמכים כל אימת שכתב
המינוי
הזמני
שלה מסתיים.
סעיף
7.4.7 לתקנון,
לטענת
המשיבה,
עוסק בחברי
סגל קבועים,
שיתכן ובמשך שנים
רבות לא
יקודמו בדרגה.
מטרת הסעיף היא למנוע
מצב מעין זה בו למשל פרופסור חבר יהיה במעמד
זה במשך
10 שנים. סעיף 7.4.7 אינו עוסק
במרצים מן המנין.
המשיבה
טוענת, כי גם
אם היה מתפרש
הסעיף כפשוטו, המבקשת לא השלימה במועד
פיטוריה,
6 שנות עבודה
בדרגה של
מרצה מן המנין.

54.
גישת המשיבה
בכל הקשור
לפרשנות סעיף 7.4.7 מקובלת עלינו
ונוסיף עליה עוד. בהתאם לסעיף
7.4.7,
כאשר חבר
סגל
שלא
קודם,
ולא הומלץ ע"י ראש היחידה, במובן של
לא
נדון כלל
אצל ראש
היחידה,
על הועדה
לפנות לראש היחידה.
במקרה של המבקשת, ראש היחידה,
הוא ראש
המחלקה, אשר כבר
הביע את דעתו
בעניין
ופעל בהתאם
להמלצת
פורום
הקבועים והחליט שלא
לפתוח בהליכים.
האם
יעלה על הדעת, כי
ועדת המשנה תחליט בניגוד
לדעתו של ראש
המחלקה?
זוהי הדרך בה יש ללכת אם
מקבלים את פרשנות
המבקשת לסעיף
זה. זוהי תוצאה
שאינה מתקבלת
על הדעת ומחזקת
אותנו בדרך בה
בחרנו
לפרש את
הסעיף
כישים רק לגבי
חברי סגל קבועים.

55.
לבד מכך, כדי
שהועדה תדון
בעניינה של המבקשת, עליה לעבוד
במשך
6 שנים אצל המשיבה.

תקופה זו הגיעה לסיומה
רק ב 1.10.02. לא נראה לנו, כי
התקנון
מתכוון
שעניינה
של המבקשת
ידון לאחר
שאינה
עוד עובדת
של המשיבה.
ברור לנו גם,
שעל פי התקנון
אין מקום לדון
בטרם הסתיימו
6 השנים;
גם זה מביא
אותנו למסקנה, כי סעיף זה אינו חל
על עובדים
שטרם קיבלו
קביעות דוגמת המבקשת.
אין לשכוח, שהמבקשת קיבלה מכתב מפורש
כאשר מינויה
הוארך , כי לאחר מכן לא יהיו
הארכות
נוספות כך
שברור היה
שבתום שש
השנים
המבקשת לא
תוכל להמשיך
בעבודתה במשיבה באותו מעמד.

56.
מכל המקובץ עולה כי ועדת
המשנה
לא היתה חייבת לדון בעניינה של המבקשת,
כפי שאכן קרה בפועל.


האם "פורום הקבועים" היה מוסמך לדון
בעניין קידום המבקשת?

57.
ברקע העובדתי
של החלטה
זו פרטנו את
הרקע להחלטת
"פורום הקבועים" מבחינת התקנון.
נחזור בקצירת האומר
ונסביר מהו
מקור הסמכות.
על-פי התקנון
- סעיף
7.3.1 - אחד הגורמים
שרשאי
לפתוח בהליכי
הקידום הוא ראש היחידה.
בפקולטה
למדעי הרוח
והחברה
קיים תקנון
מיוחד
ולפיו בכל מחלקה
תהא ועדת מינויים
שתפקידה לעסוק
בקידום, הענקת
קביעות והארכת
עבודה. הרכב
הועדה צריך לכלול לפחות
3 חברי ועדה קבועים מדרגת מרצה בכיר ובינהם ראש המחלקה כיו"ר (סעיפים 6-5- 8.3.6.5.4
לתקנון האקדמי).

58.
ועדת המינויים
בעצם לא מחליטה
על קידום אלא רק
ממליצה לראש
המחלקה, אשר
אמור להחליט
אם יש מקום
לפתוח בהליכים.

במועד הקובע לבקשה זו היתה בתוקף
החלטת המחלקה מיום 8.8.01 (נספח
ז' לבקשה), לפיה
ועדת המינויים
המסלולית
לתולדות
עם ישראל , תכלול
את פרופ' דן
אורמן - יו"ר (בתוקף תפקידו
כראש מחלקה)
פרופ' מרים
בן זאב (סמסטר ב'),ד"ר
דב גרא,
פרופ' אבי גרוס,
פרופ' בוב
ליברלס, וד"ר טד פראם.

59.
בפועל
התכנסה
ועדה
בפורום
של כל המרצים
הקבועים
במחלקה (להלן: "פורום הקבועים") . פורום זה
החליט בעניין
פתיחת הליכים למרצה בכיר, שנה לפני כן בהתאם
להחלטת ישיבת
המסלול מיום 31.10.00 (נספח ח' לבקשה).
על-פי התקנון האקדמי של הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אין כל מניעה שועדת המינויים תכלול את כל החברים הקבועים במחלקה, שכן אין כל
הגבלה על מספר חברי הועדה,
כך שלפחות
לכאורה
לא היתה מניעה , כי פורום הקבועים
ידון בעניינה
של המבקשת.
לעומת זאת,
אם הועדה שנבחרה
היתה דנה
בעניינה
של
המבקשת, היתה
מתעוררת
שאלה
של סמכות
מכיוון, שחברי
הועדה נבחרו
כעולה
מנספח כ' לבקשה ע"י פורום ראש
המחלקה וראשי מסלולים
בהתייעצות
עם
רוב חברי
מועצת
המחלקה, כאשר על פי סעיף 8.3.3.2.1 לתקנון על
הנציגים שהם אינם
ראש המחלקה להיבחר
ע"י מועצת הפקולטה.
במקרה
הזה, לא נבחרו חברי ועדת המינויים
רק
ע"י
מועצת הפקולטה.

60.
בבואנו לבחון אם
"פורום
הקבועים"
היה מוסמך לדון
בעניינה
של
המבקשת,
עלינו גם לשקול
מה מידת הנזק שנגרמה
למבקשת כתוצאה
מכך שלא ועדת
המינויים
דנה בעניינה.
בועדת המינויים
היו חברים
5 מרצים מן המחלקה, בפורום
הקבועים ישבו כל המרצים הקבועים
- 11
במספר . מי שמצא, כי
יש לתת למבקשת ארכה נוספת לצורך הוצאת ספרה הוא פרופ'
גרוס שהוא
גם חבר בועדה.
לבד מכך, כל חברי הועדה,
הם חלק מפורום
הקבועים. כלומר, התוצאה
אליה הגיע הפורום
יכולה
היתה
להיות
אותה תוצאה
גם בועדה.
לכן ברור, כי
למבקשת לא
היה יוצא כל יתרון או רווח אם
הועדה היתה
דנה בעניינה.
בפועל,
זהו מספר
גדול
יותר של חברים
מאותה מחלקה שכפי שהביעו
דעתם בפורום המורחב, כך גם היה קורה בפורום של הועדה.

61.
מבחינה זו אנו
מוצאים,
כי
פורום הקבועים פעל
בהתאם
לתקנון.
דוקא אם
היתה מתכנסת
ועדת המינויים
היה מקום לפגם
בפעולתה בניגוד לתקנון
וזאת בכל הקשור
להליך
בחירת הועדה. מקריאת דוח ועדת
התאום שבחנה את ההליכים ראינו גם, כי
פורום
הקבועים
היה
זה שדן
בכל המקרים האחרים שהיו
בשנת הלימודים תשס"ב.

62.
ועדת התאום שהתכנסה בעניינה
של המבקשת, אשר
בחנה את פעולת "פורום הקבועים" עשתה זאת בהתאם
לסמכותה המפורטת בסעיף 8.3.4.3 לתקנון -
לשמש גוף מייעץ לביצוע
נאות
של התקנון
בכל הנוגע
לאי חידוש
חוזה
של חברי סגל.

63.
הועדה התכנסה
בשתי ישיבות, שמעה
את המבקשת,
את ראש המחלקה, את הדיקן, וחברים אחרים במחלקה.
כעולה מהדוח
שהוציאה הועדה מיום
28.5.02 (נספח מש/8 לתגובת המשיבה),
לא מצאנו
מקום להתערב
במסקנות הדוח, באשר
לא ראינו
כי נפלו בדוח זה
שיקולים זרים, שימוש לרעה
בסמכות ושאר פגמים
שהן עילות ההתערבות
המקובלות במשפט
המינהלי.



בחינת
החלטות
ראש המחלקה, הדיקן והרקטור.

64.
כזכור, מי
שרשאים
לפתוח בהליכי
קידום
הם ראש היחידה האקדמית - במקרה שלנו
- ראש המחלקה (סעיף
7.3.1), הרקטור (סעיף 7.3.4)
והדיקן (סעיף 7.3.6).
ראש המחלקה החליט שלא לפתוח
בהליכים בעקבות המלצת פורום
הקבועים (סעיפים 22-27 לתצהיר פרופ' אורמן).
הדיקן פרופ'
אבישי הניק מצא, שאין
מקום לפתוח
בהליכים
תוך שהוא
מתבסס על דוח ועדת
התאום (נספח כ"א לבקשה) ובעקבות
פנייתם
של שלושה
פרופסורים
אליו (נספח
כ"ב לבקשה)
עיין בתיק
האישי של
המבקשת
ומצא, כי
אין מקום להתערב
ולפעול
בניגוד לרצון המחלקה (נספח
כ"ג לבקשה).

65.
הכלל
המנחה בבחירת החלטות של גופים המופקדים
על העלאות
בדרגה של מרצים נוסחו היטב
בפרשת ד"ר
רחום אילן:

"לחופש
אקדמי שני פנים:
האחד - במישור
היחסים
של המוסד להשכלה
גבוהה לבין הרשות,היינו היותו
בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים
והמנהליים
כטוב בעיניו, לרבות מינוי מורים
והעלאתם בדרגה.
חופש זה פועל
במישור המשפט
הפומבי ולא במישור
זכויות הפרט -
זכויות המורה
ביחסיו
עם המוסד
להשכלה גבוהה.
אין לפרט מעמד
בקביעת הנורמות
בעניין מינויים
והעלאות,
אלא רק בעקיפין,
וזה במידה
שאלה
הפכו לתנאי
מכללא
של חוזה העבודה האישי או
לחלק מהסכם
קיבוצי החל
עליו - הפן השני פועל
במישור היחסים שבין המוסד
לחבר
סגל,
בכל הנוגע
לפעולות הוראה ומחקר".

ראה:

דב"ע מ"ב/63-3
ד"ר אילן
רחום - האוניברסיטה
העברית ירושלים , פד"ע
י"ג, 412, 418.

בג"ץ 290/87 ליבוש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"א (4) 16.

66.
המבקשת לא הביאה ולו
גם ראיות לכאורה, כי
המשיבה נהגה שלא
בתום לב
או שלא
בדרך מקובלת , תוך שימוש
לרעה בסמכות.
אנו דוחים
את הטענה, כי
נפלו
שיקולים
זרים בהחלטת
ראש המחלקה,
פרופ'
אורמן,
המכהן בשני
כובעים ולכן
פינוי
התקן של המבקשת
עשוי לסייע
לפרופ' אורמן
לקבלו.
קראנו את
תגובתו לעניין
זה של פרופ' אורמן בסעיף 47 לתצהירו,
והיא הניחה
את
דעתנו.
מאחר ובכוונתו
של פרופ' אורמן
לאייש את התקן
שהתפנה עם עזיבת המבקשת
הרי ברור, שאין
בסיס לטענת
המבקשת.

67.
אין בכוונתנו לדון
בשאלה, אם
הספר שכתבה
המבקשת, או
כמות הפרסומים
שפרסמה מצדיקים
את העלאתה
בדרגה.
זהו לא תחום סמכותו של בית-הדין.
רק נאמר,
כי המבקשת לא
הוכיחה בפני
נו, כי
חברי סגל
אחרים במחלקה
להיסטוריה קודמו
לדרגת מרצה
בכיר
מבלי
שפרסמו ספר אחד לפחות.

שימוע

68.
טענה אחרת
שמעוררת המבקשת
היא, כי
לא ניתנה
לה זכות
טיעון
בפני
"פורום
הקבועים" ללא שיכולה היתה
להתגונן
מפני ההחלטה.
המשיבה טוענת,
כי זכות הטיעון
במקרה זה, מצאה את ביטויה בזכותה של המבקשת להמציא
את כל החומר
האקדמי
וקורות החיים
לחברי פורום
הקבועים וכן
בשיחותיה
עם ראש המחלקה,
הדיקן והרקטור.

בעניין זה ניתן
לאחרונה פסק-דין בפרשת ד"ר יוסי
גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, שם נקבע בין השאר על-ידי כב' השופטת נילי ארד:


"מוסד אקדמי, אינו פטור מהקפדה
על קיומה
של זכות הטיעון,
אשר מקום של כבוד שמור לה במשפטנו מקדמת דנא. זכות יסוד
זו,
לא רק שאינה
נדחית מפני החופש האקדמי
שהקנה המחוקק
למוסדות ההשכלה
הגבוהה,
אלא שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי
שהקנה המחוקק למי שעיסוקו
העולם
האקדמי - יהא זה המרצה,
יהא זה ראש החוג
ותהא זו נשיאת המכללה.
כולם כאחד, מחויבים בעקרונות היסוד
של שיטתנו המשפטית, אשר זכות הטיעון היא
מעמודי התווך שלה וככזו הרי היא מרכיב מהותי בפעילות הנורמטיבית ביחסי העבודה של המוסד האקדמי כלפי כלל עובדיו, לרבות חברי הסגל האקדמי שבו.


"חופש אקדמי" אינו מילת קסם הנועלת
את שערי הטיעון והשימוע מפני מי שהעסקתם עומד להכרעה. אין לשים גבולות לערכי היסוד של שיטתנו המשפטית.
תחולתם היא אוניברסלית ומשתרעת על כל גוף הנתון לביקורת שיפוטית... .


המכללה
סומכת
את התגדרותה
בדלת אמותיו
של "החופש האקדמי" , את טענתה לאוטונומיה מוחלטת בקבלת החלטה בעניין אי חידוש מינויו של המערער ואת הפטור מחובת קיומו של הליך שימוע, גם על סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה אשר זו לשונו :

"מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל את ענייניו
האקדמיים
והמנהליים,
במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. בסעיף זה 'עניינים אקדמיים
ומנהליים'
- לרבות
קביעת תוכניות מחקר והוראה, מינוי
רשויות המוסד,
מינוי מורים
והעלאתם
בדרגה,
קביעת שיטת הוראה ולימוד וכל פעולה מדעית,
חינוכית או
משקית אחרת".

בלשונה של
הוראה זו , או בעצם מהותו,
או מתכליתה, אין למצוא יסוד
כלשהו
למניעת
שימוע
מ"מורה" שהעסקתו עומדת
בפני
אי-חידוש , או סיום או שהוחלט על
פיטוריו. כשם שהוראה זו אינה פוטרת את המוסד האקדמי מתחולתם של עקרונות יסוד המחייבים, בין היתר, שוויון, הימנעות מאפליה, תום לב והגינות, וכשם שלא תישמע טענה לתקינותה של החלטה שהתקבלה שלא על פי עקרונות אלה ובמסגרתם, בה במידה יש לקיים את חובת הגילוי וההנמקה, כמו גם את חובת קיומו של הליך שימוע...

פתיחות וסובלנות, הן אבן הראשה בהתנהגותו של "העולם
האקדמי", והן שיעמדו לעובד בבואו לשטוח טענותיו, בעת מימוש זכות הטיעון שלו, כאשר זכות זו מחזיקה בתוכה גם את
זכותו לשכנע את מקבל ההחלטה, ואת חובתו של זה האחרון לפתוח את ליבו ולהטות את אוזנו לטיעוני העובד, ולא לחסום בפני
ו את ההזדמנות לעשות כן מלכתחילה. אין לשלול מן העובד, גם אם
הוא מורה או מרצה, את ההזדמנות להשמיע את טענותיו, בשל כך בלבד שהוא נמצא בתקופת "ניסיון" ואין לחסום
בפני
המרצה את
דלת
השימוע בנימוק שממילא "לא ישכנע" באשר ענינו נדון
ונחתם בין ראש החוג לבין ראש המכללה.
ודוק. בעצם מתן זכות
הטעון, אין כדי להקנות לעובד זכות למשרה, אף לא זכות
לחידוש חוזה העבודה שלו, בין אם היה העובד בניסיון ובין אם היה החוזה לתקופה קצובה בין אם לאו. "

ראה:

ע"ע 1027/01
ד"ר
יוסי
גוטרמן נ'
המכללה האקדמית עמק יזרעאל, , פס"ד מיום 7.1.03 ( טרם פורסם).

69.
פורום הקבועים שהתכנס נועד לבחון
אפשרות להמליץ
על העלאתה
של המבקשת בדרגה. זוהי אינה
החלטה על סיום
עבודת המבקשת. הודעה על סיום
עבודת
המבקשת, נמסרה
במכתב
מיום 4.2.02. כאשר פרופ' ברוורמן הבהיר בו, כי
לא תינתן למבקשת
הארכה נוספת
למינוי. אולם, בכך לא היה
כדי לסגור את הדלת בפני

המבקשת, שכן
גורלה היה
תלוי בהחלטת
פורום הקבועים, ובמהלכים שינקטו לאחר מכן.
פורום הקבועים
היה בעצם
הפורום
היחיד
שבו לא ניתן למבקשת
להביא את טענותיה
ולנסות
ולשכנע.
נכון הוא שבכל
ההליכים הבאים
שנקטה המבקשת
ובכלל זה,
ועדת התאום , ניתנה לה
הזדמנות
מלאה לשטוח
טענותיה. אלא שטענות
אלו היו מוגבלות
לשאלות של סמכות
ולא לעצם ההחלטה
של פורום הקבועים , של הדיקאן ושל הרקטור.
כולם הסתמכו
על החלטת
ראש המחלקה
שמתבסס
על החלטת פורום
הקבועים.
כלומר, במקום בו
בעצם נחתך גורלה האקדמי
של המבקשת אצל
המשיבה
לא ניתנה לה זכות
טיעון.
כפי שנפסק בפרשת גוטרמן,
חופש אקדמי
אינו רשיון
למתן
החלטות
הנוגעות
לעתידו של
מרצה בשרירות
ובחדרי חדרים. אין משמעות
הדבר, כי
עצם ההחלטה של
הפורום תהפוך
להיות מושא
לביקורת שיפוטית. כל עוד
אדניה של החלטה
כזו
מבוססים
על טעמים של
אקדמיה ודאי שבית הדין לא
יתערב בהם.
לכן, גם
איננו מקבלים
את טענות המבקשת בקשר לאופן
ניהול
הדיון , ההצבעה וניהול
פרוטוקול בפורום הקבועים, מאחר ואנו
מקבלים שזהו חלק
מאותו חופש אקדמי
לו
טוענת המשיבה.
אולם,
כאשר עניין לנו
בזכות
יסוד שנמנעה ממרצה,
שיש בה
ולו רק למען
הסיכוי הקלוש
ביותר, כדי לשנות דעתם
של החברים
בפורום,
ראוי שתינתן
לה זכות זו.

70.
נדגיש שוב,
כי מדובר בהחלטה שאמנם עוסקת
באי פתיחת
ההליכים לקידום
המבקשת אולם משמעותה
האופרטיבית היא אחת - סיום
עבודתה של המבקשת
אצל המשיבה. לו
היתה ממשיכה
המבקשת
באותה
עבודה לאחר
החלטת
הפורום,
בדרך של הארכת
החוזה לתקופה
נוספת, יתכן ולא
היינו סבורים שמדובר
בהחלטה
המצריכה שימוע .
אולם, משיש
להחלטה
שכזו רק
פועל יוצא
אחד והוא סיום עבודתה
של המבקשת, והחלטה זו לא
נבחנה לגופה ע"י כל גוף אחר,
הרי ברור שיש
להעניק למבקשת
את הזכות בטרם
תתקבל החלטה שכזו.

71.
עדו שקלנו
כי להנמקת החלטת
הפיטורים
בדיעבד,
בין השאר בהסברים
שניתנו למבקשת
ע"י פרופ' אורמן וכן בתגובת
המשיבה
בהליך
זה,
אין כדי לרפא את הפגם
שבשלילת זכות הטיעון
במועד בו
טרם הבשילה ההחלטה.

72.
בשולי הדברים נציין,
כי
החלטה זו ניתנה
באיחור של
שלושה חודשים
לאחר סיום
עבודתה של המבקשת, על אף שהבקשה
הוגשה
כבר באוגוסט
2002, מאחר ושני הצדדים ביקשו
לדחות את הדיון
בבקשה
מספר פעמים,
ובמלאכת
הכנת
הסיכומים לא הזדרזו. אולם,
בכל אלה
לא ראינו כל
מכשול
במתן הסעד
המבוקש, באשר הבקשה
הוגשה בטרם הסתיימה
עבודתה של המבקשת
ולאחר שמיצתה
את
הפניות לכל גורם
אפשרי במשיבה.

73.
על כן, הבקשה מתקבלת
באופן שפיטוריה
של המבקשת
בטלים;
המשיבה תדאג
לכך, כי ועדת המינויים המחלקתית, או במידת הצורך, פורום הקבועים, יתכנס בהקדם וידון
מחדש
בעניינה של המבקשת.
המבקשת
תזומן
לועדה ותטען את כל
טענותיה
ורק לאחר מכן
תחליט הועדה,
אם יש מקום
להמליץ בפני

פרופ'
אורמן לפתוח בהליכים
לקידום המבקשת.

המשיבה תשלם את
שכרה
של המבקשת החל מ- 1.10.02 ועד למתן החלטה אחרת של המשיבה,
במידה
ותתקבל,
בקשר לסיום עבודתה של המבקשת.

74.
המשיבה תישא
בהוצאות הבקשה
בסך - 3,000 ₪, בתוספת
מע"מ
אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק
מהיום ועד התשלום בפועל .


ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ג (12 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.



_______________
_________________
_________________
נ.צ. -גב' אסתר בכר
נ.צ. -מר גד אהוד

אילן סופר
- ש ו פ ט


001994/02עב 734







בשא בית דין אזורי לעבודה 2392/02 ד"ר אפרת חבס נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב (פורסם ב-ֽ 12/01/2003)