פסקי דין על יצחק צוייזנר | פסקי דין על בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל אביב - יפו | פסקי דין על אדמונד מוריס - אדמונד דה רוטשילד |

1886/00 עב     16/04/2001




עב 1886/00 יצחק צוייזנר נ' בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל אביב - יפו, אדמונד מוריס - אדמונד דה רוטשילד




1


בית הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה ת"א יפו

עב 1886/00
(ובש"א 3545/00)


בפני
:
כב' השופטת אפרת לקסר

תאריך:
16/04/2001

נציגת ציבור - גב' הלר
נציגת ציבור - גב' קלישבסקי



בעניין:
יצחק צוייזנר



ע"י באי כוחו עורכי הדין א. בן - טובים
,
ח. סיטון ומ. בן - דב (מילול).

התובע


נגד


בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים
בתל אביב - יפו
, אדמונד מוריס - אדמונד דה רוטשילד
.




ע"י באי כוחה עורכי הדין נ. פיינברג
,
א. אבירם וט. סלע.

הנתבעת
פסק - דין
1. מבוא

לפנינו, תביעת התובע לבטל את פיטוריו מתפקיד מנהל בית הספר העל - יסודי "כל ישראל חברים", בתל - אביב.

בהקדמה להחלטת ביניים, (בש"א 1601/00), דימינו את בית הספר, על כ- 1700 תלמידיו וכ- 130 מוריו, בתקופה שקדמה לאותו הליך, לספינה מפוארת המיטלטלת בסערה. הטלטלה העזה לא נגרמה מבחוץ - על ידי גלי הים, אלא בספינה פנימה, עקב מחלוקות קשות בין המורים - הצוות, ובין המנהל - הקברניט, שניווט את הספינה בהצלחה במשך שנים רבות לפני כן.
משהוחלט להרחיק את הקברניט מההגה, שככה הסערה, התייצבה הספינה והתלמידים והמורים חזרו ללימודים על מי מנוחות. אולם, הקברניט שכבודו ומעמדו נפגעו קשות, עתר לבית הדין וביקש להשיבו להגה הספינה.

מאז, עברו "עין הסערה" והטלטלות לבין כתלי בית הדין.
הצדדים ופרקליטיהם נאבקו ביניהם בעוז וללא לאות, במלחמה קשה וטעונה, זה - להשבת הקברניט להגה הספינה, וזה - לאשר את סילוקו מהגה הניהול.

בתום שמיעת הראיות, כאשר הכל מודעים גם לחשיבות יציבותה של הספינה ועתידה, עלינו לחרוץ את דינו של הקברניט - המנהל, אם להשיבו להגה הספינה, כתביעתו, אם לאו.

2. הצדדים להליך

התובע - יליד 1946, עסק, עובר לפיטוריו, בהוראה במשך 31 שנים וכיהן 14 שנים כמנהל בית ספרה של הנתבעת, (להלן: "התובע", או: "המנהל").

הנתבעת - הינה תאגיד על פי חוק הפועל כחברה פרטית עירונית ולה בית ספר, (להלן: "הנתבעת", או: "בית הספר").



בדיון בהליך הביניים, (בש"א 1601/00), קבענו, כי המשיבה הינה גוף "דו - מהותי" וכי לא מדובר בחברה פרטית גרידא, כי אם בחברה עירונית הנושאת אופי ציבורי, המספקת שירותי חינוך לציבור וכיון שכך, חלים עליה כללים מתחום המשפט המנהלי,בצד כללים של המשפט הפרטי.

3. הרקע לסכסוך

בתחילת שנת הלימודים תש"ס- 1999, פרץ סכסוך בין התובע לבין מורי הנתבעת, סכסוך אשר הלך והחמיר ובעטיו התחוללה מסכת מורכבת של מאבקים.

במסגרת המחלוקות כאמור, אף הוגשו שתי הודעות על סכסוך עבודה במשיבה והמורים השביתו את בית - הספר למספר ימים, במהלך חודש דצמבר 99.

על רקע הסכסוך, האמור, ששרר אז בבית הספר, התכנס דירקטוריון הנתבעת, (להלן: "הדירקטוריון"), מספר פעמים, ובישיבותיו, גינה את התנהגות המורים, הורה להם לחזור מיידית לעבודתם הסדירה, והחליט, בין היתר, על מינוי ועדה סוקרת שתלמד את המצב בבית הספר לאשורו, לצורך מציאת פתרון למשבר.



באותו שלב, בניסיון לפתור את המשבר, הזמין התובע את מורי בית הספר, במכתב אליהם מיום 20.12.99, לישיבה בנושא: "פתיחת דף חדש ויצירת ערוץ תקשורת והדברות בין ההנהלה למורים", אולם איש ממורי בית הספר לא הופיע.

יש לציין, כי בשלב הזה, עד 20.12.99, תמך דירקטוריון הנתבעת בעמדת התובע.

רק בישיבת הדירקטוריון מיום 29.12.99 התהפכו היוצרות והדירקטוריון החליט על הוצאתו של התובע לחופשה כפויה לאלתר עד יום 30.8.00 ועל הפסקת עבודתו ופיטוריו מאותו יום.

החל מיום 4.1.2000, מונתה הגב' כגן, סגנית מנהל הנתבעת, למנהלת בפועל של הנתבעת.

התובע פוטר, כאמור, מעבודתו בנתבעת על פי החלטת הדירקטוריון מיום 29.12.99, (להלן: "החלטת הפיטורים הראשונה").

החלטת הפיטורים הראשונה, בוטלה על ידי בית דין זה, (בבש"א 1601/00), ביום 6.3.2000, בין היתר, מהנימוק שנשללה מהתובע זכות השימוע. בית הדין החליט אז, כי הגם שפיטורי התובע בוטלו, הוא אינו מורה על החזרת התובע לתפקידו בפועל והתובע ימשיך בחופשתו עד לאחר שיקויים לו הליך שימוע כדין, ובכפוף לתוצאותיו.
לאחר החלטת הפיטורים הראשונה, התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים נוספים, שכללו, בין היתר, דיונים בבקשות שונות שהוגשו מטעם התובע לבית דין זה ודיונים בבקשות רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים ואף דיון בעתירה של התובע בנדון שהוגשה לבית הדין הגבוה לצדק.

ביום 19.6.2000, נערך לתובע שימוע נוסף על ידי דירקטוריון הנתבעת.
בו ביום, התקבלה החלטת הדירקטוריון, על פיטורי התובע לאלתר, (להלן: "החלטת הפיטורים השניה"), ומתן הוראה על תשלום כל זכויותיו הכספיות עד 31.8.2000.

עקב החלטת הפיטורים השניה, עתר התובע לבית הדין בבקשה נוספת לצו מניעה זמני דחוף, (בש"א 3545/00), שיורה, בין היתר, על ביטול החלטת הפיטורים השניה והחזרת התובע לעבודתו.

ביום 26.6.2000, החליט בית דין זה, על איחוד הדיון בתביעה העיקרית, נשוא פסק הדין, עם הדיון בבש"א 3545/00.




4. עיקרי טענות התובע

א. על יחסי התובע והנתבעת חלים הוראות "תקנון שירות עובדי הוראה", (להלן: "התקנון"), ו"קובץ הוראות ונהלים בנושאי כח אדם בהוראה בעבודת מפקח", שפרסם משרד החינוך, (להלן: "קובץ ההוראות").
לדידו, תנאי עבודתם של כל עובדי ההוראה בנתבעת והתובע בכלל זה, מוסדרים על ידי התקנון וקובץ ההוראות ומהווים חלק מחוזה עבודתם. על כן, יש להחיל על פיטורי התובע מתוקף היותו עובד הוראה - מנהל, את התנאים הקבועים בתקנון ובקובץ ההוראות, ביחס לפיטורי עובד הוראה קבוע בבית ספר על יסודי.

ב. פיטורי התובע נעשו בניגוד להוראות התקנון וקובץ ההוראות -
על פי התקנון וקובץ ההוראות, פיטורי עובד קבוע בבית ספר על יסודי, מטעמים פדגוגיים, כולל מספר שלבים.
בפיטורי התובע לא התקיים שום שלב משלבי הפיטורים הדרושים לצורך הפסקת עבודתו כמנהל בית הספר.
גם במצב בו הבעלות הפורמלית על בית - הספר, הינה בעלות פרטית, הדרך היחידה לפיטורי עובד קבוע, הינה על פי שלבי פיטורים הקבועים בתקנון ובקובץ ההוראות.
התובע תפקד כמנהל הנתבעת במשך 14 שנה, כאשר לא רק שלא נרשם לגבי תפקודו כל דו"ח שלילי במהלך כל התקופה כאמור, אלא שהוא אף זכה לשבחים על עבודתו כמנהל.
ג. הליך השימוע והחלטת הפיטורים השניה לקויים ובטלים -

1. הליך השימוע שנעשה לתובע ב- 19.6.2000 היה רק כדי "לצאת ידי חובה".
החלטת הפיטורים השניה התקבלה מתוך דיעה קדומה.

2. השימוע, כאמור, התנהל כשבפני
חברי הדירקטוריון הובאו עובדות ונימוקים, אשר לא הוצגו בפני
התובע. הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון עליהם הסתמך הדירקטוריון בהחלטת הפיטורים השניה, לא הוצגו בפני
התובע אז, אלא הובאו לידיעתו רק במהלך הדיון בתביעה העיקרית.

3. החלטת הפיטורים השניה נתקבלה לאחר שהדירקטוריון חרץ את דין התובע עוד טרם ישיבת השימוע ומשום כך יש לבטלה.
קבלת ההחלטה לאלתר, מיד עם סיום הישיבה, מעידה על כך כי דעתם של חברי הדירקטוריון נחרצה ונחתמה מראש.

4. בהחלטת הפיטורים השניה, אין כל התייחסות לטענות אשר הועלו על ידי ב"כ התובע באשר לשינוי הנסיבות מאז החלטת הפיטורים הראשונה.

5. הדירקטוריון לא התייחס בהחלטת הפיטורים השניה לדבריהם של המפקח הכולל על בית הספר מטעם משרד החינוך, (ד"ר גרנות משה), ושל יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל יסודיים, (ד"ר אהרון בר -עוז), לגבי תחולת התקנון וקובץ ההוראות על היחסים שבין התובע לנתבעת.

6. הדירקטוריון התעלם בהחלטת הפיטורים השניה מתחולתו של התקנון וקובץ ההוראות על היחסים שבין התובע לנתבעת.

7. החלטת הפיטורים השניה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן נתקבלה בלא שהובאו בפני
הדירקטוריון מלוא הנתונים הרבלנטיים לקבלת החלטה זו, לרבות התוצאות הכספיות של הפסקת עבודתו של התובע.

ד. התנהגותה והחלטתה של הנתבעת בעניינו של התובע לוקה בחוסר תום-לב וזאת באופן שאינו מתיישב עם דרישת תום - הלב המוגברת המחוייבת ביחסי עבודה.


5. עיקרי טענות הנתבעת

א. התקנון וקובץ ההוראות אינם חלים על יחסי התובע והנתבעת -

1. התקנון וקובץ ההוראות הינם בגדר הנחיות פנימיות של משרד החינוך ואין להם כל נפקות משפטית. מסמכים אלו אינם בבחינת מסמך משפטי מחייב, שהרי נאמר בהם במפורש שהם: "תמצית", או "עיקרי הדברים", שפורסמו בשלמותם במקורות המשפטיים המחייבים, כגון, חוק, תקנות, הסכמים קיבוציים, חוזרי מנכ"ל משרד החינוך וכו'. לדידה של הנתבעת, יש לראות את התקנון וקובץ ההוראות, לכל היותר, כהנחיות פנימיות שאינן מחייבות.

2. אפילו נניח, כי יש לראות את הוראות התקנון וקובץ ההוראות כהסדר קיבוצי חד צדדי, הרי שהוא מחייב רק את עובדי משרד החינוך בלבד.

3. התובע לא הוכיח, כי התקנון וקובץ הוראות חלים מכח נוהג על יחסי הנתבעת ומורי בית הספר. אפילו נניח, שהתקנון וקובץ ההוראות חלים על מורי בית הספר מכח נוהג, הרי שהתובע לא הוכיח, כי הנוהג חל גם לגביו, כמנהל, וכי מעמדו בענין זה זהה למעמד של מורה או למעמד של מנהל מן המנין.
4. התובע פעל למעשה כמנכ"ל חברה עירונית ולא כמנהל בית ספר. משרתו של התובע נבדלה ממשרתו של כל מנהל בית ספר על יסודי אחר, במוסד חינוכי רשמי. השוני כאמור, התבטא הן בתחומי האחריות ובסמכויות שהוקנו לתובע והן בתנאי שכרו. התובע לא לימד בפועל, ככל מנהל אחר, ותחומי האחריות והסמכויות שהוקנו לו היו רחבים משל כל מנהל אחר במוסד חינוכי רשמי. התובע קיבל שכר הגבוה בהרבה משכר מנהל בית ספר אחר.
אשר על כן, לדידה של הנתבעת, לתקנון ולקובץ ההוראות, אפילו הם חלים על עובדי הנתבעת, אין תחולה בענייננו על התובע.

5. לחילופין, התקנון וקובץ ההוראות אינם חלים על עובד הוראה המועסק בחוזה אישי. על היחסים בין התובע לנתבעת חל למעשה חוזה אישי.

ב. אפילו נניח שעל יחסי הצדדים חלים הוראות התקנון וקובץ ההוראות, פיטוריו של התובע נעשו כדין -

1. התקנון אינו דן כלל בפיטורי מנהל בית ספר על יסודי.
הוראות התקנון נוגעות לפיטורי מורה בבית ספר על יסודי ואין להחיל הוראות אלו על מנהל בית ספר על יסודי, לאור השוני המהותי בתפקידים.

2. הפרק בקובץ ההוראות העוסק בהליך פיטורים, מתייחס לפיטורים מטעמים פדגוגיים ולפיכך, אינו חל על התובע, שלא פוטר מטעמים אלו.

3. העובדה שעל פי האמור בקובץ ההוראות יש לחכות פרק זמן של שנתיים בטרם ניתן לפטר מסיבות פדגוגיות, מלמדת, כי האמור בקובץ ההוראות אינו ישים בעניינו של התובע, שכן דובר במשבר המצריך הכרעה דחופה.

4. ההוראה הנוגעת לפיטורי מנהל מסיבות פדגוגיות בקובץ ההוראות הבאות תחת הפרק "פיטורים ותקופת ניסיון במוסד חינוכי רשמי", נוגעות למוסד חינוכי רשמי. היות ובית הספר בבעלות הנתבעת הינו מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי, אין להחיל פרק זה.

5. ארגון המורים העל יסודיים, (שהתובע חבר בו), נתן הסכמתו לפיטוריו של התובע ואף תמך בדרישתם של המורים לפטרו. משנתן הארגון היציג את הסכמתו כאמור, באו לידי מיצוי כל ההליכים הקבועים בתקנון ו/או בקובץ ההוראות.




ג. הליך השימוע מיום 19.6.2000 נוהל כדין -

1. בישיבת השימוע מיום 19.6.2000, האזין הדירקטוריון לטענותיו של התובע ולעדים שהעידו מטעמו, בלב פתוח ובנפש חפצה.

2. סמכות ההכרעה בשאלת פיטוריו של התובע נתונה לדירקטוריון הנתבעת. אין זה בסמכותו של בית הדין להתערב בשיקול דעתו של הדירקטוריון.

3. סיום עבודתו של התובע, הינו בגדר מעשה עשוי. כל ניסיון לאכוף על הנתבעת את המשך העסקתו של התובע אינו צודק ובלתי ראוי.

6. העדויות שנשמעו מטעם התובע

התובע העלה את כל טענותיו כמפורט בסעיף 4 לעיל, בשני תצהירי עדות ראשית מפורטים, עליהם נחקר בחקירה נגדית. הראשון, צורף לבקשה שהגיש לענין ביטול החלטת הפיטורים הראשונה, והתצהיר השני, צורף לבקשת בטול החלטת הפיטורים השניה.




כן העידו מטעמו של התובע שלושה עדים אשר הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם:

א. ד"ר משה גרנות - המכהן כמפקח כולל במשרד החינוך במחוז תל - אביב מזה 25 שנה ובפיקוחו 19 בתי ספר על יסודיים. בתוקף תפקידו, הוא גם המפקח הכולל על הנתבעת.

עדותו של ד"ר גרנות התייחסה הן לתחולת התקנון וקובץ ההוראות על יחסי התובע והנתבעת והן לנסיבות קבלת החלטת הפיטורין הראשונה.
לענין תחולת התקנון וקובץ ההוראות, סבר ד"ר גרנות כי אלו חלים על יחסי התובע והנתבעת ומסדירים אותם. לדידו, ההליך שננקט לפיטורי התובע, מנוגד להוראות הנורמטיביות המסדירות את יחסי הצדדים כאמור לעיל:

"הוראות אלו המהוות חלק מתנאי העסקתם של מנהלים כעובדי הוראה, יוצרות מנגנון מבוקר ומאוזן המיועד למנוע פיטורים חפוזים ושרירותיים תחת לחץ אפשרי של גורמים שונים במערכת." (ס’ 11 לתצהיר ד"ר גרנות).

בחקירתו הנגדית, טען ד"ר גרנות, כי לגבי פיטורי מנהל יש נוהל שיש לקיימו. (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 21 - 22).
כמו כן, העיד ד"ר גרנות, כי במספר הפעמים בהם הופיע בפני
דירקטוריון הנתבעת וכן בפגישותיו עם מורי בית הספר מעולם לא הועלו בפני
ו כל טענות או תלונות על יחסיו של התובע אל מורי בית הספר.
לטענתו, לפני החלטת הפיטורים הראשונה, הועלו לראשונה, מזה 14 שנה, טענות כלפי התובע. (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 15 - 11 ועמוד 16 לפרוטוקול, שורות 2 - 1 ו- 18 - 17).

ב. ד"ר אהרון בר-עוז - מנהל בית-ספר התיכון "אליאנס" בחיפה, ויו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל יסודיים בישראל, המאגדת מאות מנהלים, מזה כ- 6 שנים.

בתצהירו, התייחס ד"ר בר-עוז לעמדת התאגדות מנהלי בית הספר, ועמדתו בכלל זה, באשר לתחולת התקנון וקובץ ההוראות על התובע, כמו על יתר עובדי ההוראה בנתבעת. כן ציין, כי מאחר והוראות אלו קובעות את נוהל פיטורי מורה ומנהל קבוע, היה על דירקטוריון הנתבעת לנהוג לפיהם ביחס לפיטורי התובע. (ס’ 9 - 6 לתצהירו). על דבריו אלו לא נחקר כלל בחקירה הנגדית.





ד"ר בר-עוז השיב בחקירה הנגדית, כי למיטב ידיעתו עמדת ארגון המורים העל – יסודיים בסכסוך שבין התובע לנתבעת, היתה, כי יש לפטר את התובע (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 23 - 21). טענה זו הוכחשה על ידי התובע.

ג. ד"ר שמשון שושני - איש חינוך מזה 40 שנה, שכיהן בעבר כמנהל בית ספר על יסודי, מנהל המחלקה לבתי הספר העל יסודיים ומנהל אגף מוסדות חינוך במשרד החינוך, מנהל מינהל החינוך התרבות והספורט בעיריית תל - אביב בשנים 1978 עד 1986 ומנכ"ל משרד החינוך והתרבות, בשנים 1986 עד 1989 וכן בשנים 1993 עד 1996.

ד"ר שושני הדגיש בתצהירו כי מנהל בית-ספר הוא קודם כל "עובד –
הוראה" ועל כן חלים עליו, ללא הבדל, התקנון וקובץ ההוראות ובהתאם לכך, גם על הליך פיטוריו להתבצע על פי הוראות אלו. (ס’ 6 ו- 8 לתצהירו).
בחקירתו הנגדית, השיב והדגיש ד"ר שושני, כי על פי נסיונו, הליך פיטוריו של מנהל בית-ספר במוסד מוכר, שאינו רשמי, לא יכול להיעשות רק על פי החלטת הדירקטוריון ומן ההכרח שקודם להחלטת הדירקטוריון, כאמור, יופעלו הליכים שכוללים חוות דעת פיקוח, קיום חובת היוועצות וכד'. (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 11 – 8).


7. העדויות שנשמעו מטעם הנתבעת

א. הנתבעת צרפה לתגובתה לבקשה לבטול החלטת הפיטורים הראשונה תצהיר עדות ראשית של הגב' רונית תירוש - המצויה בתחום ההוראה 23 שנים. הגב' תירוש עבדה כמורה במשך 10 שנים ולאחר מכן שימשה כמנהלת בית-ספר על יסודי במשך 8 שנים. הגב' תירוש כיהנה כיו"ר דירקטוריון הנתבעת בתקופות הרלוונטיות לתביעה וכיהנה בעבר כמנהלת מינהל החינוך והתרבות בעירית תל אביב.
בעדותה בחקירה הנגדית, אישרה הגב' תירוש, כי עד ליום 20.12.99 נתן הדירקטוריון גיבוי קוהרנטי לתובע ואף התנגד לפיטוריו, אולם, החל מיום זה, נוכחו חברי הדירקטוריון לדעת, כי התובע מאבד את סמכותו ומרותו בבית הספר. (עמ' 81 לפרוטוקול, שורות 21 - 22, ועמ' 82 לפרוטוקול, שורות 10 - 7).

לטענתה, חוסר תפקודו של התובע החל לפני ה- 20.12.99. לדעתה, דובר בתהליך מתמשך. (עמ' 82 לפרוטוקול, שורות 22 - 21). לדידה, כשבית-הספר חדל לתפקד לא היה מנוס אלא להחליט על פיטורי התובע. לטענתה, יחסיו העכורים של התובע עם מורי בית הספר ליבו את האש והוסיפו טעם לפיטוריו. (עמ' 84 לפרוטוקול, שורות 23 - 20 ועמ' 85 לפרוטוקול, שורות 9 - 1).


בעדותה, ציינה הגב' תירוש, כי היה ברור לה שישנן טענות קשות כנגד התובע בעיקר לגבי יחסי האנוש שלו עם המורים.
גב' תירוש הוסיפה והעידה, כי לדעת חברי הדירקטוריון, ללא פיטורי התובע, בית-הספר לא היה מתפקד. (עמ' 98 - 97 לפרוטוקול, שורות 22 - 20 ו- 4 - 1).
כמו כן, ציינה, כי היא מצידה ניסתה להפגיש בין מורי בית הספר לתובע, אולם נסיונות אלו לא צלחו. (עמ' 143 לפרוטוקול, שורות 20 - 16).

לעניין תחולת התקנון, העידה הגב' תירוש, כי היא סבורה כיום, שהתקנון חל על מורי בית הספר אך לא על מנהלים בבתי ספר מוכרים, שאינם רשמיים. בנוסף, לדעתה, חל התקנון על מנהל שאין לו חוזה אישי. וכיוון שלטענתה לתובע יש חוזה אישי, לא חל עליו התקנון. (עמ' 121 לפרוטוקול, שורות 19 - 9, עמ' 122 שורות 2 - 1 ועמ' 123, שורות 21 - 16).

ב. כמו כן, הוגש ע"י הנתבעת, תצהירה של הגב' גילה בן הר - המצויה בתחום החינוך מזה 26 שנה. החל מחודש מאי 1999 משמשת הגב' בן הר כדירקטורית הנתבעת מטעם עירית ת"א, והיתה יו"ר ישיבת השימוע בה נתקבלה החלטת הפיטורים השניה.


הגב' בן הר הינה מנהלת בפועל של מינהל החינוך והתרבות בעירית תל אביב.

הגב' בן הר התייחסה בעדותה להחלטת הפיטורים השניה והעידה, כי החלטה זו נעשתה לאחר רצון כן ואמיתי לשמוע את טענות התובע. (עמ' 154 לפרוטוקול, שורות 19 - 18). לדבריה, חברי הדירקטוריון נוכחו לדעת, כי התובע מנותק מהמתרחש בחדר המורים והעדים שהעידו מטעמו לא הצביעו על כל תמונה חדשה באשר למצב הקשה שהיה בבית הספר נכון להחלטת הפיטורים הראשונה. (עמ' 179 לפרוטוקול, שורות 17 - 10).

לטענתה, השקט ששרר בבית-הספר לאחר החלטת הפיטורים הראשונה וביטולה על ידי בית הדין, נבע מניהול בית הספר על ידי אדם אחר ולא התובע. (עמ' 177 לפרוטוקול, שורות 10 - 7).

כמו כן, העידה, כי היתה דחיפות בהחלטת הדירקטוריון, כיוון שהיתה זו תקופת סוף שנת הלימודים, והמורים היו מתוחים מה יעלה בגורל בית הספר. (עמ' 177 לפרוטוקול, שורות 17 - 13).




8. השאלות שיש לפסוק בהן

כדי להכריע במחלוקת שבין הצדדים עלינו לדון בשלוש סוגיות עיקריות:

א. יש לקבוע, מהי המסגרת הנורמטיבית שחלה על יחסי הצדדים - האם התקנון וקובץ ההוראות, כטענת התובע, או חוזה אישי, כטענת הנתבעת, או שמא, הרכב של שניהם.

ב. יש לקבוע, האם הליך הפיטורים שננקט לגבי התובע היה בהתאם לאותה מסגרת נורמטיבית שחלה על הצדדים.

ג. יש לבחון גם את תוקפו ומשמעותו של הליך השימוע שנערך לפני החלטת הפיטורים השניה.

9. תוקפם המשפטי של התקנון וקובץ ההוראות

בדקנו את הראיות וטיעוני הצדדים בסיכומיהם, בשאלה מהי המסגרת הנורמטיבית שחלה על יחסי הצדדים ושוכנענו, במקרה דנן, כי יש לקבל את טענת התובע, לפיה, המסגרת הנורמטיבית החלה על יחסי הצדדים היא זו הקבועה בתקנון ובקובץ ההוראות.
התקנון וקובץ ההוראות הינם מסמכים אשר חוברו על ידי משרד החינוך והתרבות והוכנו על ידי לשכת הממונה על תנאי שירות עובדי הוראה במשרד החינוך והתרבות.
היות ומסמכים אלו אינם פרי משא ומתן בין הצדדים, כי אם מסמכים שנכתבו על ידי צד שלישי, שאינו שותף ישיר למערכת יחסי העבודה, נראה, כי יש לראותם כהסדר קיבוצי חד - צדדי. (פרופ' רות בן ישראל, "הסדרים קיבוציים", עיוני משפט יב' 457, 476).

אולם, בין אם מדובר בהוראותיו של הסדר קיבוצי חד - צדדי ובין אם מדובר בהנחיות פנימיות של משרד החינוך והתרבות, התנהגות הצדדים לפיהן, מצביעה על הסכמה מכללא לתחולתן עליהם והופכת הוראות אלו לנוהג מחייב. (שם, בעמ' 507 - 503).

בהקשר זה ראוי להסתמך גם על האמור בספרו של פרופ' אהרון ברק, "פרשנות במשפט", כרך רביעי, פרשנות החוזה, (נבו הוצאה לאור בע"מ, ירושלים, 2001 - תשס"א, בעמ' 466):

"נוהג בין הצדדים הוא חלק מהנסיבות. האם נוהג כללי אף הוא
חלק מהנסיבות? התשובה היא בחיוב. אם קיים נוהג כללי הידוע
(בפועל) לצדדים עשויה להתעורר האפשרות, כי אומד דעתם של
הצדדים תואם את התפיסות העולות מתוך הנוהג.

על כן, אך טבעי הוא, כי הפרשן יוכל לפנות לנוהג - כחלק מתוך הנסיבות ולבחון, אם ניתן ללמוד ממנו על אומד דעת הצדדים לחוזה".
(ההדגשה שלי – א.ל.).

10. תחולת התקנון וקובץ ההוראות על יחסי התובע והנתבעת

(א) תחולת התקנון וקובץ ההוראות על יתר עובדי הנתבעת

מהעדויות שנשמעו בפני
בית הדין מטעם הנתבעת, שוכנענו, כי הנתבעת ראתה את התקנון וקובץ ההוראות החלים על כלל עובדי ההוראה בארץ כחלים ומסדירים גם את היחסים שבינה לבין עובדי ההוראה בבית ספרה.

בענין זה, מקובלת עלינו עדותה של הגב' תירוש:

"ש. נקודת המוצא שלך כראש מינהל חינוך בת"א היתה
שעל מורים בביה"ס חל תקנון שירות עובדי הוראה, כן או
לא?
ת. דעתי הכללית שתקנון עובדי הוראה חל על כל המורים
במערכת החינוך המוכר והרשמי".


וכן: "ש. היום את חושבת שהתקנון חל על מורי ביה"ס?
ת. היום כן. וודאי." (עמוד 121 לפרוטוקול, שורות 13 – 10
ו-19 – 18).

לדידה, התקנון חל באופן וודאי על המורים בנתבעת, מתוקף היותם עובדי הוראה.

מעדותה של הגב' בן הר, עולה, כי התקנון חל אף על סגני המנהל:

"לפי דעתי הגב' כגן לפני שמונתה למנהלת הייתה סגנית ואז חל עליה תקנון שירות עובדי הוראה". (עמוד 171 לפרוטוקול, שורות 11 - 10).

הגב' תירוש העידה, בפני
בית הדין, כי לדעתה, התקנון אינו חל על מנהלים בבתי ספר מוכרים, שאינם רשמיים, כדוגמת הנתבעת, (עמ' 122 לפרוטוקול, שורות 2 - 1). אולם, בהמשך דבריה, הוסיפה ואמרה, כי התקנון חל על מנהל שכזה ובלבד שאינו מועסק בחוזה אישי:

"ש. על מנהל שאין לו חוזה אישי חל התקנון?
ת. נכון". (עמ' 123 לפרוטוקול שורות 18 - 16).

יש לציין גם, כי סכסוך העבודה שפרץ בבית הספר בין המורים ובין התובע הוכרז בעילה של קיצוץ במשרותיהם של מורים "בניגוד לכל התקנות ולא על פי הנהלים". (סעיף 11 לתצהירה של הגב' תירוש וכן נספח ג' 1 לתצהירה של הגב' תירוש).

מכאן, שהנתבעת החילה את הוראות התקנון וקובץ ההוראות על מורי בית ספרה.

(ב) תחולת התקנון וקובץ ההוראות על התובע עצמו.

אשר למידת הראייה הדרושה להוכחת נוהג, קובעת ההלכה הפסוקה, כי די בהוכחת קיומו של נוהג כללי או מנהג על רוב העובדים הרלוונטיים, ואין צורך בהוכחה דווקנית לגבי כל העובדים. (מ. פסטרנק, משפט העבודה, כרך א1, פרק 10.1.6.1, עמ' 42 ב' - 42 ג', 43).

כך נקבע גם בספרו של פרופ' א. ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי, פרשנות החוזה, כמצוטט בסעיף 9 לפסק הדין לעיל.

על אף הכלל האמור, מצאנו, כי במקרה שלנו הוכח שהנתבעת נהגה עפ"י התקנון וקובץ ההוראות, בפועל, ביחסיה עם התובע עצמו.

ראשית, התובע נדרש לעמוד בתקופת נסיון של 3 חודשים, בטרם מונה לתפקיד מנהל בית הספר, וזאת, עפ"י ההוראות הנ"ל, וכמקובל לגבי מנהלי בתי-ספר על-יסודיים, במערכת החינוך (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.2000, שורות 17 - 12).
שנית, בתחילת עבודתו של התובע בנתבעת שולם לו שכרו על בסיס השכר המקובל למנהלי בתי הספר העל - יסודיים.
על כך העיד התובע:

"ת. כאשר אני התקבלתי לעבודה במשיבה לאחר מכרז, בו נבחרתי, וזאת על בסיס אותו תקנון. ונתנו לי 3 שנות ניסיון כמו לכל מנהל עירוני במדינת ישראל.
הראיה, המכתב שיש בתיק של הדירקטוריון שכעבור 3 שנים קבע שאני הופך להיות מנהל קבוע.
המשכורת שקיבלתי כאשר התקבלתי לעבודה במשיבה, על בסיס דרוג עובדי הוראה כמנהל". (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.00, שורות 17 - 12 ו- 20 - 19).

(ג) עדותו של ד"ר שושני לגבי תחולת התקנון וקובץ ההוראות

מקובלים עלינו גם דבריו של ד"ר שושני לגבי תחולתם של התקנון וקובץ ההוראות על יחסי התובע והנתבעת:

"מנהל בית ספר ומר צויזנר בכלל זה הינו בראש ובראשונה עובד הוראה וככזה תנאי העסקתו ושכרו מוסדרים על פי ההוראות המתייחסות לעובדי הוראה קבועים בבתי ספר על יסודיים, קרי, בתקנון שירות עובדי ההוראה והנהלים של משרד החינוך, המכילים הוראות החלות על כל מערך החינוך העל יסודי במדינת ישראל הן בבתי ספר רשמיים והן בבתי ספר שאינם רשמיים". (סעיף 6 לתצהירו).

לדידו, אין כל שוני בין תפקיד מורה בית-ספר למנהל בית-ספר לענין תחולת הוראות אלו. מנהל קבוע בבית ספר על יסודי הוא קודם כל עובד הוראה קבוע, הן מבחינת תפקידו והן מבחינת מעמדו וככזה, חלות עליו הוראות התקנון המתייחסות לעובדי הוראה קבועים.

הנתבעת ניסתה להפריך את עדותו של ד"ר שושני, תוך התייחסות לשני מנהלים של בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, (להלן: "שני המנהלים האחרים"), עליהם העיד ד"ר שושני, כי עבודתם הופסקה, שלא על פי הפרוצדורה האמורה בתקנון ובקובץ ההוראות.

בהקשר זה, מקובלת עלינו עמדת התובע, כי לא ניתן להשליך מההליך שננקט לגבי שני המנהלים האחרים, על ההליך שיש לנקוט בעניינו של התובע.

ההבחנה נובעת מכך, שבמקרה האחד, היה לאותה מנהלת, שלא כמו לתובע, חוזה אישי מיוחד ומפורש, שהסתיים, ובסיומו הופסקה עבודתה. (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 16 - 15).
במקרה השני, חלה על יחסי הצדדים חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות המהווה למעשה הסכם קיבוצי ובהיותה של החוקה הסכם קיבוצי כאמור, הוראותיה גוברות על אלו של תקנון שירות עובדי הוראה המהווה הסדר קיבוצי חד-צדדי. (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 5 - 4).

לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת, כי ההוראות הנוגעות לפיטורי מנהל בקובץ ההוראות, אינן חלות על מנהל בבית-הספר, היות והנתבעת אינה מוסד חינוכי רשמי, כנדרש לכאורה בהוראות אלו.
מששוכנענו, כי קובץ ההוראות והתקנון חלים באופן ישיר על כלל עובדי ההוראה בנתבעת, ובכלל זה התובע, אין לטענה זו על מה להיבנות.
בכך יש אף להשיב לטענת הנתבעת, כי הוראות התקנון וקובץ ההוראות חלות רק על עובדי משרד החינוך. משהחילה הנתבעת הוראות אלו על כלל עובדיה, כפי שהוכח לעיל, הרי שאין בטענתה זו ממש.

(ד) האם הועסק התובע בחוזה אישי?

לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת כי התקנון וקובץ ההוראות אינם חלים על התובע, כיוון שהוא הועסק על-פי חוזה אישי, שהעניק לו תנאי עבודה שונים מאלו המוענקים לכל מנהל בית-ספר אחר.
לא מקובלת עלינו טענתה בהקשר זה, כי יש לראות את התובע למעשה כמנכ"ל חברה עירונית ולפיכך, התקנון וקובץ ההוראות לא חלים עליו.

איננו מקבלים את גרסת הנתבעת כפי שהיא עולה מדבריה של הגב' תירוש:

"ש. את סבורה שעל התובע לא חל התקנון כי יש לו חוזה עבודה אישי?
ת. נכון כי יש לו חוזה עבודה אישי שנותן לו תנאים שונים מיתר המנהלים שהם תחת התקנון. (עמ' 123 לפרוטוקול, שורות 14 - 13 וכן שורות 21 - 19).

באין חוזה בכתב בין התובע לנתבעת, טוענת הנתבעת לקיומו של חוזה אישי עם התובע, שהוראותיו שונות מהוראות התקנון וקובץ ההוראות, והיא מבקשת ללמוד על חוזה זה, המצביע לדבריה על היותו מנכ"ל חברה עירונית, הן מהסמכויות הרחבות שהוענקו לו, והן מהשכר הגבוה לו זכה, בהשוואה למנהלים אחרים.

שוכנענו, כי אין בסמכויות התובע הרחבות ובשכרו הגבוה כדי להצביע על כך שיש להוציאו מגדר "עובד הוראה" עליו חלות הוראות התקנון וקובץ ההוראות.

התובע כיהן כמנהל בית-הספר מאז 1986, תפקיד בו זכה במכרז בהתאם לתקנון. בתום 3 שנות ניסיון, במהלכן היה תפקידו הפורמלי - ממלא מקום מנהל בית-הספר, הוא קיבל מינוי של קבע כמנהל בית-הספר.
גם שכרו כמנהל נקבע מלכתחילה על בסיס דירוג עובדי הוראה כמנהל, הכל בהתאם לתקנון ולקובץ ההוראות, (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.00, שורות 20 – 19).

ה) הרחבת סמכויות התובע לעניין ניהול אדמניסטרטיבי וכספי

בכתב ההגנה המתוקן מציינת הנתבעת, כי:

"התובע היה עובד הנתבעת, משנת 1986 שימש התובע כמנהל הפדגוגי של בית הספר".
וכי לאחר פרישתו של "סמנכ"ל הנתבעת מר יהושע אבן לגמלאות, הועברו לידיו של התובע גם כל הסמכויות האדמינסטרטיביות והכספיות בכל הקשור לנתבעת...". (עמ' 14 לכתב ההגנה המתוקן סעיף 65).

לאור האמור, עולה, כי הסמכויות האדמינסטרטיביות של התובע באו בנוסף לתפקידו הפדגוגי כמנהל בית ספר ואין בהם בכדי לשלול את היותו, קודם כל, מנהל בית-ספר.
מהעדויות שנשמעו בפני
בית הדין, עולה, כי מקרה של מנהל בית-ספר שלו סמכויות אדמינסטרטיביות רחבות מעבר לסמכויותיו הפדגוגיות בלבד, אינו נדיר והוא קיים בבתי-ספר פרטיים.

כך העיד ד"ר בר עוז:

"אני מנהל ביה"ס שהוא משק סגור, ושני חברי שיושבים כאן יודעים זאת. מעבר לניהול ביה"ס מנהל גם את הכספים כמו שנעשה באליאנס תל – אביב". (עמוד 1 לתדפיס פרוטוקול השימוע מיום 19/6/00 מטעם התובע).

כן מקובלת עלינו בהקשר זה, עדותו של ד"ר שושני אשר גם לדבריו, התפקידים והסמכויות המנהליים מהווים, בחלק מבתי הספר, חלק בלתי נפרד מתפקידו של המנהל ואינם שוללים את תפקידיו הפדגוגיים:

"ש. האם אתה מכיר מקרים של בתי ספר בבעלות פרטית, שהמנהל בהם קיבל החלטות כמנכ"ל?
ת. אני חוזר בצורה חד משמעית, מנהל ביה"ס במדינת ישראל, הוא קודם כל מנהל בית ספר. יש בתי ספר שיש לו גם אחריות אדמיניסטרטיבית ותקציבית. אלו הם בתי ספר שמתנהלים כמשק כספים סגור....". (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 15 - 9).

וכן:

"מנהל בית ספר אחראי לכל. גם להיבטים האדמיניסטרטיביים והפיננסיים ובעיקר להיבטים הפדגוגיים". (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 7 - 6).

הדבר עולה גם בפרק 7.6.3.2 לתקנון, הקובע את תפקידיו של מנהל בית ספר על–יסודי ומונה ביניהם את אחריותו "לפעולות הכספיות בתחום שנקבע לו על ידי בעלות בית הספר".

לעניין הסמכויות שהוענקו לתובע, טענה הנתבעת, כי אף התובע עצמו לא ראה את הוראות התקנון כחלות עליו, כך למשל, הוא לא לימד בבית-הספר כפי שנדרש על פי הוראות התקנון.
מקובלת עלינו בענין זה עדותו של התובע, כי מדובר באילוץ והעובדה שלא לימד נובעת מכורח הנסיבות ומעומס הסמכויות הרבות שהוטלו עליו, הן הניהוליות והן הפדגוגיות.
בנוסף הבהיר התובע, כי למעשה הפסיק ללמד רק בשנתיים האחרונות, (ס' 190 לסיכומי התובע).
אין בכך בלבד משום ראיה לאי תחולתו של התקנון עליו.



(ו) שכרו של התובע בהשוואה לשכר מנהלי בתי-ספר אחרים

הנתבעת בקשה להסיק, כי התובע מועסק בחוזה אישי אף משכרו הגבוה שאינו תואם לשכרם של מנהלים אחרים.

כך העידה הגב' תירוש בענין זה:

"ש... האם את יכולה להציג את החוזה שלו?
ת. לא.
ש. את יודעת שהוא ישנו?
ת. אני לא בטוחה שיש לו חוזה אישי אבל אני כן יודעת על פי תלוש המשכורת שבדקנו אותו לאור האירועים שהוא אכן מקבל תנאים מועדפים שונים לחלוטין ממנהלים שכפופים לתקנון וגם ראיתי פרוטוקולים שחתומים עליהם נתן וולוך שהיה יו"ר הדירקטוריון והוא אישר לו תנאים ושכר על פי סטטוס של
מנכ"ל בחברה עירונית ולא מנהל בית הספר על פי התקנון... ".
(עמ' 123 לפרוטוקול, שורות 25 - 24 ועמ' 124 לפרוטוקול, שורות 6 - 1).

לא מצאנו לקבל טענה זו של הנתבעת בהעדר כל בסיס השוואה ברור ומפורט כאמור.

על-פי עדותה של גב' תירוש, לא הונחה כל תשתית השוואתית מספקת בעניין זה:

"ש.ת. אני לא בדקתי את שכרם של מנהלי בתי ספר אחרים, בדקתי רק שכר של מנהל אקויולנטי בדרגתו ובוותקו של התובע.
ש.ת. מנהל שבדקתי כאמור,לא מבצע את אותם פונקציות שהתובע ביצע.
ש.ת. אינני יכולה להגיד את המקרה שבדקתי". (עמוד 19 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.2000, שורות 8-4).

בניגוד לעמדתה זו של הגב' תירוש, העיד התובע, ועדותו מקובלת עלינו, כי שכרו ניתן לו על בסיס דירוג עובדי הוראה כמנהל, (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.2.2000, שורות 20 - 19).
ובהמשך, הוא קיבל תוספות שכר בשל המטלות הנוספות שנטל על עצמו:

"אני קיבלתי סמכויות כספיות בשנת 1991.
ש. האם נכון ששכרך היה גבוה באופן משמעותי משכרו של מנהל רגיל?

ת. אין לי מקום להשוואה, אבל קיבלתי תוספת של 20% בעקבות הסמכויות הכספיות הנוספות".
(עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.2000, 20 – 16).

מקובלת עלינו גרסת התובע, כי שכרו הגבוה נבע אך מתוספת הסמכויות שנטל על עצמו. עובדה זו משתקפת גם במכתב תשובה ששלח מנכ"ל הלשכה לחברות עירוניות ליו"ר דירקטוריון הנתבעת דאז, מר נתן וולוך בשנת 1993:

"... לדעתנו יש לפצות את מנהל בית הספר כי"ח בעבור המטלות הנוספות שהוא ממלא עקב היות בית הספר חברה עירונית משותפת (לעירית ת"א ולחברת כי"ח)...".

שוכנענו, כי אין בתוספת השכר שקיבל התובע ובסמכויות המנהליות הנלוות לסמכויותיו הפדגוגיות, כדי לקבוע שמעמדו היה כמנכ"ל חברה עירונית ובכך לפגוע במעמדו כמנהל בית-ספר, וכדי לשלול איזה מזכויותיו, ככזה.

אין בתוספת השכר ובסמכויות הנוספות משום הוכחה על קיומו של חוזה אישי כמנכ"ל שעל-פיו, כביכול, הועסק התובע ע"י הנתבעת.
לכל היותר, ניתן לומר שהמערכת הנורמטיבית שחלה על יחסי הצדדים היתה זו הקבועה בתקנון ובקובץ ההוראות ובנוסף לה, היתה תוספת מוסכמת, משנית ומצומצמת, לענין הרחבת סמכויות ושיעור השכר.

לסיכום, הננו קובעים, כי המסגרת הנורמטיבית שחלה על יחסי התובע והנתבעת מוגדרת בתקנון ובקובץ ההוראות ולאורה יש לבחון את החלטת הפיטורים השניה.

11. הליך הפיטורין הראוי בהתאם להוראות התקנון וקובץ ההוראות

פרק 6 לתקנון דן בפיטורי עובדי הוראה בחינוך העל יסודי, וקובע כי הליך הפיטורים כפוף לקיום מספר תנאים:
א. מתן דו"ח מפורט של המפקח הכולל.
ב. דיון בועדת הפיקוח.
ג. משלוח מכתב אזהרה.
ד. רק אם בשנת הלימודים שלאחר ההליך האמור לא חלו שינויים לטובה בעבודתו, ניתן להציע לועדת הפיקוח לפטרו, בהתאם להליכים הקבועים בתקנון.

לטענת הנתבעת, פרק זה אינו חל על התובע כיוון שאינו דן בפיטורי מנהל בית ספר על יסודי.
בהקשר זה, מקובלים עלינו דבריו של ד"ר שושני, כי אין הבדל בין מורה ובין מנהל, כיוון ששניהם נחשבים "עובדי הוראה":

"מנהל בית ספר ... הינו בראש ובראשונה עובד הוראה...". (סעיף 6 לתצהירו).

כמו כן, בקובץ ההוראות, (פרק 9.6), ישנן הוראות מקבילות לאלו המצויות בתקנון, המתייחסות באופן מפורש לפיטורי מנהל קבוע מטעמים פדגוגיים (חינוכיים).
פרק 9.6.2 בקובץ ההוראות קובע את ההליכים בפיטורי מנהלים קבועים:

"א. אם יש בדעת מנהל המחוז להציע מנהל קבוע לפיטורין מתפקידו, יעביר לאגף כא"ב דו"ח הכולל את חוות דעתו הוא ואת חוות הדעת של רשות החינוך המקומית. כן יצורף דו"ח מפורט (על עבודת המנהל) מאת המפקח הכולל הממונה על המוסד וראיה לכך שכל הדו"חות הועברו למנהל הנוגע בדבר בציון המועד שבו הועבר כל דו"ח. מנהל המחוז יציע לאגף כא"ב לשגר מכתב אזהרה החתום בידי המנהל הכללי.

ב. אם לא חל שיפור בעבודת המנהל, יוצע לפיטורין בשנה שלאחריה על יסוד דיווחים מפורטים של מנהל המחוז והמפקח הכולל ".


12. פיטורי התובע - "מטעמים פדגוגיים" או אחרים

הנתבעת טענה, כי הוראות הפיטורים שבפרק 9.6 לקובץ ההוראות אינן חלות על התובע כיון שהן עוסקות בפיטורים מטעמים פדגוגיים ואילו התובע פוטר מטעמים אחרים.
טענה זו אינה מקובלת עלינו.


מהעדויות שנשמעו בפני
נו עלה, כי הסיבה לפיטוריו של התובע נוגעת לתחום הפדגוגי ומתייחסת לאופי וסגנון הניהול שלו את בית-הספר.

כך עולה מדבריה של הגב' בן הר בחקירה הנגדית:

"... הטענות היו מעבר לעלבונות אישיים, במהלך החצי שנה שהתובע לא היה בבית הספר היה סגנון ניהול שונה לחלוטין בבית הספר...". (עמ' 182 לפרוטוקול, שורות 16 - 15). (ההדגשה שלי א.ל.).

וכן: "ת. בית הספר היה שקט ב- 19.6 מכיון שהוא נוהל על ידי אדם
אחר שהביא לשקט בבית הספר". (עמ' 177 לפרוטוקול, שורות 10-9).

הנתבעת הגדירה בסיכומיה פיטורים "מטעמים פדגוגיים" כפיטורים בשל "כשל בניהול ההוראה והחינוך בבית הספר". (ס' 90 לסיכומי הנתבעת וס' 23 לתצהירה של הגב' גילה בן - הר).

בהקשר זה מקובלים עלינו גם דבריה של הגב' תירוש:

"במפגש עם המורים הועלו טענות פדגוגיות קשות כלפי מנהל בית הספר".
וכן: "ראוי לעשות ישיבה עם נציגות המורים ולדרוש מסמך כתוב על תלונותיהם הפדגוגיות". (עמ' 17 לפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 8.12.99, בעמ' 131 לפרוטוקול, שורות 7-9).

גם בנייר העמדה של המורים, מפרטים המורים את טענותיהם כלפי התובע כ"כשל חינוכי פדגוגי". (נספח י' לתצהיר הגב' תירוש).

לאור האמור בעדויות כמפורט לעיל, ניכר כי הטעמים לפיטורי התובע הינם פדגוגיים במהותם.
תפקיד התובע כמנהל בית-ספר הוא בעיקרו תפקיד של "עובד הוראה", שהוא פדגוגי בהגדרתו ובמהותו. על כן, טענת הנתבעת, כי התובע לא מילא את תפקידו כנדרש, הינה טענה במישור הפדגוגי כלפיו.

לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת, כי מכל מקום, לא היה ניתן לנקוט בהליך הפיטורים הנקוב בקובץ ההוראות, מאחר וזהו הליך ממושך שלא מתאים לצורך במציאת פתרון דחוף, ובמקרה דנן, דובר במשבר שהצריך הכרעה דחופה.
בתקנון שירות עובדי ההוראה, סעיף ד.2. לפרק 1.28.2, (צורף כנספח כא' 1 לתצהירה של הגב' תירוש), מצויות הוראות מפורטות המתייחסות לדרך הטיפול במצב בו מתעורר צורך בפיטורים דחופים. על פי הוראות אלו, במצב בו יש צורך בפיטורי עובד הוראה קבוע, מסיבה דחופה לפי שיקול הדעת של מנהל המחוז, יש צורך באזהרת המנהל, כינוס ועדה פריטטית, תוך תיאום עם אגף כח אדם בהוראה במשרד החינוך, כשבועדה יושמעו עמדות הצדדים.

גם הליך דחוף זה לא ננקט על ידי הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת, כי משנתן ארגון המורים העל - יסודיים, הוא הארגון היציג בו חבר התובע, את הסכמתו לפיטורי התובע, ממילא, באו לידי מיצוי כל ההליכים הקבועים בתקנון ובקובץ ההוראות.
הגם שעל הסכמת ארגון המורים העל יסודיים כאמור לעיל, העיד גם ד"ר בר -עוז, (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 23 - 21), לא מצאנו לקבל את מסקנת הנתבעת בנדון לגבי מיצוי כל ההליכים.
הסכמת ארגון המורים לפיטורים מהווה נדבך אחד בלבד בהליך הפיטורים, וזאת בנוסף ליתר הדרישות הקבועות בתקנון ובקובץ ההוראות, כפי שפרטנו בסעיף 11 לפסק הדין לעיל.




הסכמת ארגון המורים בלבד, אינה יכולה לבוא במקום כל יתר התנאים המופיעים בתקנון ובקובץ ההוראות.
על כן, אף אם היתה הסכמה של ארגון המורים העל - יסודיים לפיטורי התובע, הרי שאין די בה כתחליף לקיומם של התנאים הקבועים בתקנון ובקובץ ההוראות.

לסיכום פרק זה - אין מחלוקת, כי לפני פיטורי התובע, הנתבעת לא מילאה את כל הדרישות בהתאם להליכים הקבועים בתקנון ובקובץ ההוראות, בין לפיטורים רגילים ובין לפיטורים דחופים.

13. הליך השימוע שלפני החלטת הפיטורים השניה

אפילו נלך על פי שיטת הנתבעת, לפיה, התקנון וקובץ ההוראות אינם חלים על יחסי התובע והנתבעת ודי היה בהליך שימוע כדין, לפני פיטורי התובע, הרי שאז יש לבחון את הליך השימוע שנערך לתובע ביום 19.6.00, לפני החלטת הפיטורים השניה.

בהקשר זה, ראוי לזכור, כי הנתבעת הינה גוף דו - מהותי וכיון שכך, חלים עליה כללים מתחום המשפט המנהלי, בצד כללים של המשפט הפרטי.



בענין זה נפסק על ידי בית המשפט העליון:

"גוף שאופיו הוא דו מהותי...יחולו עליו הן כללי המשפט הפרטי והן כללי המשפט הציבורי. הנורמות והכללים האמורים יופעלו תוך התחשבות באופיו המיוחד של הגוף, ולייחוד זה, השפעה הן של העקרונות מתחום המשפט הפרטי והן של הנורמות מתחום המשפט הציבורי". (רע"א 294/91 חב' קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פד"י מו (2), 464, בפיסקה 8).

התובע טען, כי השימוע שבוצע לו ביום 19.6.2000, לא נערך כדין ולכן יש לבטל את החלטת הפיטורים השניה, שהתקבלה בשימוע זה.

לא מצאנו לקבל את טענת התובע, כי נפגעה זכותו לשימוע כדין מאחר ופרוטוקולים מישיבות הדירקטוריון אשר שימשו בסיס לקבלת החלטת הפיטורים השניה, לא הובאו לעיונו, קודם לשימוע.

לאור מסכת העובדות כפי שעלתה מהעדויות שנשמעו בפני
בית הדין, נראה, כי התובע ידע על החומר שעליו הסתמך הדירקטוריון ואף חלקו העיקרי היה מצוי ברשותו.
בהקשר זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי לצורך קיום הליך ה"שימוע" לא חלה עליה חובה כלשהי להעביר לידי התובע את הפרוטוקולים או את כל המסמכים הקשורים להחלטת הפיטורים (דב"ע נד/ 16 - 4, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית, הסתדרות הפקידים ואח' פד"ע כז' 255, 257).
חובתו של הדירקטוריון לעניין זה, מתמצית במתן הודעה על מהות העניין הנדון ודי בכך שהיא נותנת בהודעתה תמונה אמינה בפירוט סביר על סיבת הפיטורים. (י.זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב', בעמ' 817).

התובע הוסיף וטען, כי החלטת הפיטורים השניה היתה נגועה בשיקולים זרים ובטעמים פוליטיים.
העובדות והפרטים הנוגעים לטענת השיקולים הזרים לא פורטו על ידי התובע בכתב התביעה המתוקן ובאי-כח הנתבעת התנגדו מפורשות להעלאתן במהלך הדיון. (עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 7 ועמ' 52 לפרוטוקול, שורות 2-10).
לא שוכנענו לקבל את טענות התובע בהקשר זה. מהראיות שהובאו בפני
נו, לא עולה כלל, כי החלטת הפיטורים השניה הייתה נגועה בשיקולים זרים כלשהם, או בטעמים פוליטיים.

עוד טען התובע, כי החלטת הפיטורים השניה התקבלה בשימוע ב- 19.6.2000, מתוך "דיעה קדומה" של הדירקטוריון.
מהעדויות שנשמעו בפני
נו, שוכנענו כי יש ממש בטענה זו.




יש לזכור, כי במועד קיום הליך השימוע ביום 19/6/00, שרר כבר שקט בבית-הספר מזה כחצי שנה. למרות זאת, חברי הדירקטוריון לא ניסו כלל לבחון שום צעד אחר מלבד פיטורים, כגון, הוצאת התובע לשבתון או השעייתו מתפקידו באופן זמני.

כך עולה מעדותה של הגב' תירוש:

"כאשר התובע פנה אלי בענין שבתון זה היה אחרי שהודיעו על
פיטוריו. לא חשבתי שיש מקום לשקול את זה גם אחרי שפיטוריו
בוטלו על ידי בית הדין". (עמ' 144 לפרוטוקול, שורות 23 - 22).

ומעדותה של הגב' בן הר, בתשובתה לשאלת ב"כ התובע, למה התכוונה כשאמרה שחברי הדירקטוריון ישבו בישיבת השימוע בראש נקי וצלול:

"התמקדנו בישיבה עצמה ב- 19.6. כדי לדייק בדברי אי אפשר
לומר לאנשים שקראו ונפגשו עם אנשים אחרים כולל פגישות עם התובע ועם מורים שלמעשה הם נמצאים בצורה חלקה ללא חשיבה מוקדמת או דיעה מוקדמת. אני רוצה לתקן את דבריי ואת מה שאמרתי דיעה מוקדמת,שאי אפשר לומר שאנשים באו ללא ידע קודם." (עמוד 155 לפרוטוקול, שורות 6-1).


ובהמשך עדותה:

"ת... רצינו לערוך שימוע כי ביקש התובע וביהמ"ש ביקש שניתן לו אפשרות להשמיע דבריו.לאור השמעת דבריו צריכה להתקבל החלטה.
הדירק' לא התכנס לדיון כיצד ניתן עכשיו למצוא את הדרכים לפישור או לגישור בין התובע לבין חדר המורים. הוא התכנס לשמוע את התובע... אנחנו לא ישבנו וגיבשנו לפני כן תוכנית הבראה לבית הספר במידה והתובע חוזר. התכנסנו לשמוע את התובע ומה הצעותיו". (עמ' 185 שורות 10 - 4).

הגב' בן הר העידה, כי הדירקטוריון לא מצא כלל לנכון לבדוק את התוכנית שהציג התובע לפתרון המשבר בבית-הספר, תוכנית בת חמישה שלבים. ניכר לדבריה כי אחת הייתה דעת הדירקטוריון והיא, לפטר את התובע:

"חמשת הנקודות שהציע התובע כמצויין בעמ' 16 לנספח א' לתצהירי, לא שיכנעה את הדירק' אפילו לא לבדוק אותה כי ההצעה על חמשת נקודותיה היתה הצעה שלטעמנו לא היתה מספיק משכנעת..." (עמוד 182 לפרוטוקול, שורות 9-12).




ובהמשך עדותה:

"ש. האם לפני ההחלטה ב- 19.6 בדקתם עם המורים את האפשרות של החזרה לעבודה ?
ת. אמרתי כבר שלא. לא באתי לחדר המורים והעלתי את האפשרות שאם התובע חוזר לעבודה, מה עמדתכם. לא מצאתי שראוי לעשות זאת. לא היתה שום פגישה פורמלית עם המורים מתקופת כהונתי בתפקיד מה-1.5 עם המורים. לא היתה ישיבה מסודרת שכינסתי עם המורים..." (עמוד 187 לפרוטוקול,שורות 6-14).

כך סברה אף הגב' תירוש, שהחליטה, כי לא תהיה נוכחת בישיבת הדירקטוריון ביום 19/6/00, רק באותו היום:

"ש. האם את סברת שצריך לבדוק אלטרנטיבות לפיטוריו בשים לב לעובדה שהתובע היה בחוץ. כן או לא.
ת. במועד הזה לא." (עמוד 109 לפרוטוקול, שורות 20-22).

לגבי מיצוי כל האפשרויות האחרות טרם החלטה קיצונית על פיטורים, נפסק גם בדב"ע 231/98 - 3 ישראל גלבוע נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לב(2), 139, בו אושרה העברה יזומה של מנהל בית ספר מתפקידו, בית הדין קבע שם:

"מקובל עלינו, כי בהעדר נימוקים מיוחדים אין "להנחית" על המערער החלטה להעבירו בעקבות התלונה הראשונה נגדו. אולם במקרה שלפנינו פעלה הנהלת משרד החינוך משך תקופה ארוכה כדי לשפר את תפקודו של המערער ואת היחסים בינו לבין צוות המורים.
נציגי משרד החינוך פעלו, יחד עם נציגי הסתדרות המורים, כדי להחזיר את בית הספר למסלול התקין. רק לאחר כשלון המאמצים הללו וחוסר שיתוף פעולה מהמערער, פעלו נציגי משרד החינוך כדי להעביר את המערער מבית הספר. במצב הדברים שנוצר בבית הספר ובחדר המורים לא הצליחו הגורמים השונים לפתור את הקשיים למרות נסיונות רבים וגם אחרי אזהרות ושיחות נוקבות. התרשמנו שהנסיונות לתקן את "הקלקול" היו כנים ואמיתיים אך משאלה נכשלו, ולאור ההשפעה השלילית של המצב על התלמידים, נראה שהחלטת העברה יזומה, והדרך שבה בוצעה, עומדות בכללי המשפט המנהלי...". (ההדגשות שלי - א.ל.).

לאור האמור לעיל, שוכנענו, כי הליך השימוע מיום 19.6.2000 נעשה בעצם רק כדי "לצאת ידי חובה", בבחינת "מצוות אנשים מלומדה", ורק מהסיבה: "כי בית המשפט ביקש...". (דברי הגב' בן הר, עמ' 185 לפרוטוקול, שורה 4).




שוכנענו, כי ביום 19/6/00, דירקטוריון הנתבעת היה בדיעה, כי לצורך פתרון המשבר, יש פתרון אחד בלבד, והוא - לפטר את התובע, וכך החליט.

התרשמנו, כי לא היה כל נסיון כן ואמיתי מצד חברי הדירקטוריון לפתור את המשבר בדרך אחרת. ראוי היה שהדירקטוריון ישקול אז בכנות וביתר רצינות פתרונות שונים ואחרים בטרם יחליט על צעד כה קיצוני של פיטורי המנהל, כגון, השעיית התובע או הוצאתו לחופשה.

רק לאחר מיצוי האפשרויות האחרות, אם השקט לא היה חוזר לבית הספר, והדירקטוריון היה מוצא אז, כי אין מנוס זולת פיטוריו של התובע, רק אז, היה עליו לנקוט בהליך המתאים לכך בהתאם להוראות הנורמטיביות שחלות על הצדדים.

אשר על כן, שוכנענו, כי אפילו אם נניח, כי התקנון וקובץ ההוראות אינם חלים בענייננו על יחסי הצדדים, ודי היה בעריכת השימוע קודם לפיטורי התובע, הרי שמצאנו כמפורט לעיל, כי הליך השימוע שהתקיים ביום 19/6/00 התנהל שלא כדין והחלטת הפיטורים השניה התקבלה אף היא שלא כדין, ומתוך דיעה קדומה.




14. מעורבותם של המורים בסכסוך

לא נעלמו מעינינו עדויות הנתבעת בדבר מערכת היחסים העכורה מאוד בין התובע ובין מורי בית הספר עד להחלטת הפיטורים הראשונה.

למשמע ולמקרא העדויות, נדמה היה לעיתים, כי היה קיים נתק ברור בין התובע ובין המורים. התרשמנו, כי יתכן והתובע לא היה ער לחומרת הנתק האמור ולא חש עד כמה מצוקת המורים הכפופים לו היתה חמורה.

שוב, דברים אלו לא נעלמו מעינינו כלל.

עם זאת, ובפן שכנגד, לא יכלנו שלא להתחשב בכך שמדובר בתובע שהינו מנהל בית-ספר שבמהלך 14 השנים בהן ניהל את בית הספר, זכה אך לשבחים.

מאז החלטת הפיטורים הראשונה, חלפה למעלה משנה. בתקופה זו התובע לא היה כלל בבית הספר. אם אכן הנתק עדיין קיים, הרי שזה מתפקידם של הדירקטוריון והועד המפקח על בית הספר, לבדוק את קיומו, (אם בכלל), ואת מהותו והיקפו וזאת על פי הכללים המוקנים להם.
הסכסוך שבין המורים לתובע, אם בכלל, אינו הסכסוך המשפטי נשוא פסק הדין. בסכסוך הזה כאמור, אמור לטפל הפיקוח על בית-הספר.

יודגש, כי בית-הדין בפסק-דין זה, אמור להכריע בסכסוך שבין דירקטוריון הנתבעת והתובע, כמנהל בית-הספר שלה.
על בית-הדין לבחון האם הליך הפיטורים, שבו נקט הדירקטוריון ובסופו התקבלה החלטת הפיטורים השניה, היה כדין.

לגבי הליך זה, מצאנו שהוא לא היה כדין.

התרשמנו, כי האפשרות לפטר את התובע מלכתחילה, לא היתה עולה כלל אילולא פרצה שביתת המורים בחודש דצמבר 1999. נושא פיטוריו של התובע לא עלה כלל על דעת הדירקטוריון קודם לכן.

שוכנענו, כי הדירקטוריון, בהחלטת הפיטורים הראשונה, פעל בבהלה בכדי להפסיק את האיום שבשביתת המורים ולמעשה נכנע בכך ללחצי המורים, תוך רמיסת זכויותיו של התובע.

התנהגות המורים בסמוך להחלטת הפיטורים הראשונה יצרה מראית עין של "כאוס" בבית הספר ולכך נכנע הדירקטוריון.
בעצם כניעתו כאמור, התעלם הדירקטוריון במחי יד אחת, מכל הישגיו של התובע כמנהל במשך 14 שנה.

קשה לקבל את העובדה שדירקטוריון הנתבעת נכנע למורים ששבתו ולחצו עליו לפטר את מנהל בית-הספר רק מפני שסר חינו בעיניהם.
מחובתו של בית-הדין להגן על זכויותיו של העובד מקום בו המעסיק נכנע ללחצים חיצוניים שנועדו להסירו מתפקידו ולפטרו מהעבודה.

אישור ההחלטה לפיטורי התובע, באופן שבו נעשו הפיטורים, תוך כניעה ללחצי המורים, עלול להתפרש בבתי-ספר אחרים, על-ידי מורים, תלמידים והורים, כי מנהל בית ספרם הוא בבחינת "חומר ביד היוצר" וכי יש ביכולתם להביא לפיטוריו, על-ידי הפעלת לחצים ושביתות פראיות.

15. מסקנות הדיון

ההוראות הנורמטיביות שחלות על יחסי התובע והנתבעת הן אלו המופיעות בתקנון ובקובץ ההוראות בתוספת הסכמות משניות אחדות. דירקטוריון הנתבעת לא נקט בהליך הפיטורים בהתאם להוראות נורמטיביות אלה כאשר ביקש לפטר את התובע.

בנוסף שוכנענו, כי הליך השימוע שקדם להחלטת הפיטורים השניה, התנהל שלא כדין ובדיעה קדומה.

אשר על כן, מצאנו, כי יש לבטל גם את החלטת הפיטורים השניה, ולהחזיר את התובע לעבודתו ולתפקידו כמנהל בית הספר.


16. השיקולים לגבי מועד החזרת התובע לתפקיד מנהל בית הספר

בשוקלינו את האפשרות להחזיר את התובע לאלתר לעבודתו כמנהל, מצאנו, כי אין מקום להורות על כך כבר בשלב הזה.

כבר נפסק, כי בטרם יתן בית-הדין צו המורה על אכיפת יחסי עובד-מעביד, עליו לשקול בין יתר שיקוליו, את השפעת הצו על מרקם יחסי העבודה במקום העבודה. כאשר השיקול המרכזי והמנחה בקביעת הסעד הראוי, הינו בענייננו, המשך קיום סדיר ותקין של הלימודים לתלמידי בית הספר:

"גם במקרה בו הוקנתה לבית הדין מפורשות סמכות האכיפה, הרי שאז על בית הדין לשקול בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה". (דב"ע נו/ 241-3 ד"ר דוד וייס נ' המרכז הרפואי שערי צדק, טרם פורסם, פסק-הדין מיום 14/5/96, עבודה ארצי, כרך כ"ט(2), 142).

כך נפסק גם בעס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, סעיף 17 לפסק הדין מיום 23/7/00.

עוד נקבע בפסיקה, כי גם להשפעת הסכסוך על תלמידי בית הספר נודעת חשיבות מרובה:

"...עלינו לזכור כי מדובר בחינוכם של מאות תלמידים, ומול התנהגותם הבלתי ראויה של מורי המוסד, שאינם זכאים למחמאות על הדוגמה החינוכית שנתנו, צריך שיעמוד לנגד עיני עובדי משרד החינוך הממונים על כך גורלם של מאות תלמידים". (דב"ע מו/ 170 -3א מדינת ישראל נ' מצגר, פד"ע יט 237).

עקב מערכת היחסים העכורה, כפי שהיתה עובר להחלטת הפיטורים הראשונה, בין המורים למנהל, ולאור טיבם ורגישותם של יחסי הצדדים, נראה, כי אין להורות על סעד של אכיפה על אתר.

יש לאפשר את חזרתו של התובע לתפקיד מנהל הנתבעת בצורה הדרגתית תוך הכנה מתאימה לכך.

יש לקוות, כי שם בית הספר: "כל ישראל חברים", יעמוד לנגד עיניהם של כל הצדדים והם יפעלו בשיתוף פעולה וברוח מתאימה ליישום הדברים ולהמשך הצלחתו של בית הספר ותלמידיו, שהוא האינטרס העליון של כולם.





17. הוראות פסק הדין

לאור כל האמור לעיל, הננו קובעים, כדלקמן:

א. החלטת הפיטורים השניה בטלה.
התובע ייחשב כעובד הנתבעת לצורך קבלת כל זכויותיו הכספיות, (שכר ותנאים נלווים), כאילו המשיך לעבוד מיום 30/8/00, ועד להשבתו לעבודתו בפועל.

ב. התובע יחזור לתפקידו כמנהל בית הספר, בפועל, ביום 1.9.2001.
עד ל- 1.9.2001, ניתנת לדירקטוריון הנתבעת, לצוות המורים ולתובע, האפשרות ליישר את ההדורים והם יפעלו כדי להכשיר את הקרקע לפתיחת דף חדש ולבצע את כל הפעולות שיאפשרו את חזרתו של התובע לעבודה סדירה בתפקיד מנהל בית-הספר ביום 1/9/01.

ג. לאחר שבחנו ושקלנו את כל הטענות בשאלת פסיקת הוצאות המשפט, הננו קובעים, כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ"ג בניסן, תשס"א (16 באפריל 2001) בהעדר הצדדים.
______________ __________ __________________
נ.צ. - גב' קלישבסקי נ.צ. - גב' הלר אב"ד - א. לקסר, שופטת








עב בית דין אזורי לעבודה 1886/00 יצחק צוייזנר נ' בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל אביב - יפו, אדמונד מוריס - אדמונד דה רוטשילד (פורסם ב-ֽ 16/04/2001)