פסקי דין על א.ד.פ.א | פסקי דין על עואודה ובניו לפיתוח ועפר | פסקי דין על ואסל טאהא ראש המועצה המקומית כפר כנא | פסקי דין על המועצה המקומית כפר כנא | פסקי דין על ועדת המכרזים | פסקי דין על עבד מועד |

261/00 הפ     19/04/2001




הפ 261/00 א.ד.פ.א בע"מ,עואודה ובניו לפיתוח ועפר בע"מ נ' ואסל טאהא ראש המועצה המקומית כפר כנא,המועצה המקומית כפר כנא ,ועדת המכרזים,עבד מועד




בעניין:

4



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
הפ 000261/00
הפ 000269/00


בפני
:
כב' השופט זיאד הווארי

תאריך:
19/04/2001




הפ 261/00
א.ד.פ.א בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עסאם ח'טיב
ואח'
בנין בית הידידות ת.ד. 2586 נצרת – 16124
בעניין:


המבקשת








- נ ג ד -




1. ואסל טאהא

ראש המועצה המקומית כפר כנא
2. המועצה המקומית כפר כנא

3. ועדת המכרזים

ליד המועצה המקומית כפר כנא
4. עבד מועד

רח' 1025 שכ' צפאפרה – נצרת



המשיבים






א. עואודה ובניו לפיתוח ועפר בע"מ

הפ 269/00
ע"י ב"כ עוה"ד וליד ח'ורי
ואח'
מרח' ראשי כפר כנא 16930 ת.ד. 1872

המבקשת

ובעניין:



- נ ג ד -

1. מועצה מקומית כפר כנא
2. ועדת המכרזים
3. עבד מועד



המשיבים

פסק דין


1.
עסקינן בשתי בקשות שעניינן מכרז מס' 3/2000 בשם פיתוח גרעין כפר כנא (להלן: "המכרז") שהוצא על ידי המועצה המקומית כפר כנא
(להלן: "המועצה").
הבקשה בתיק ה.פ. 261/00 הוגשה כעתירה מינהלית ע"י חב' א.ד.פ.א. בע"מ (להלן: "א.ד.פ.א."), אולם לא הועברה לבית המשפט לענינים מינהליים מאחר והוגשה לפני שנכנס לתוקפו חוק בתי משפט לענינים מינהליים התש"ס – 2000.
הבקשה בתיק ה.פ. 269/00 הוגשה ע"י חב' א. עואודה ובניו לפיתוח ועפר בע"מ
(להלן: "עואודה"), בהמרצת פתיחה.

2.
בישיבה ביום 16/01/00 ולאור הסכמת כל הצדדים, אוחד הדיון בשני התיקים. הצדדים הצהירו על עובדות מוסכמות, סוכם שבית המשפט יתן

פסק דין
בשתי הבקשות על סמך החומר שיונח בפני
ו מבלי לשמוע ראיות, ולאחר שיוגשו סיכומים בכתב, סיכומים אלה הוגשו כדת וכדין,

פסק דין
זה נוגע לשתי הבקשות.

3.
העובדות המוסכמות הדרושות לשם הכרעה בשתי הבקשות הן בתמצית כדלקמן:


א)
המועצה פרסמה את המכרז הנדון.
ב)
ביום 7/08/00, פתחה ועדת המכרזים
של המועצה (להלן: "ועדת המכרזים
") את תיבת המכרזים, ומצאה ארבעה קבלנים שהצעותיהם היו כדלקמן:

1: הצעת "עואודה" ע"ס 1,673,675 ₪ כולל מע"מ.

2: הצעת עבד מועד
(להלן: "מועד") ע"ס 1,944,194 ₪ כולל מע"מ.

3: הצעת "א.ד.פ.א." ע"ס 1,337,451 ₪ כולל מע"מ.

4: הצעת מחצבת אלון ע"ס 1,639,936 ₪ כולל מע"מ.

ג)
אומדן המתכנן של המועצה הסתכם בסך – 1,991,375 ₪ כולל מע"מ.
ד)
ביום 25/08/00, קיבלה ועדת המכרזים
החלטה על פיה זכה "מועד" במכרז.

ה)
ביום 23/09/00, אישר ראש המועצה את המלצת "ועדת המכרזים
".
ו)
ביום 23/09/00, שלחה המועצה הודעות לכל המשתתפים במכרז על תוצאות המכרז.

ז)
ביום 26/09/00, חתמה המועצה עם "מועד" על החוזה נשוא המכרז.

ח)
החוזה שנחתם נושא חתימת ראש המועצה וחותמת המועצה בלבד.
ט)
למועצה היה בזמן הרלוונטי לבקשות חשב מלווה מטעם משרד הפנים.
י)
על פי הצהרת מר מועד מוסטפא מנהל העבודה מטעם "מועד" וכן לפי האמור בסעיף 5 (5) לתצהירו שהוגש לבית המשפט ביום 24/10/00, הצעת "מועד" המקורית הייתה ע"ס 1,661,705 ₪ לפני מע"מ. לאחר המלצת "ועדת המכרזים
" ולפני חתימת החוזה עם "המועצה", הוא ביחד עם שותפו ניהלו מו"מ עם "המועצה", במסגרת משא ומתן זה נתן "מועד" הנחה למועצה בשיעור של 16%, כך שהצעתו הסופית של "מועד" עמדה ע"ס 1,395,832 ₪ לפני מע"מ, וסך של 1,633,123 ₪ כולל מע"מ.
יא)
הפרוצדורה המקובלת בענייני מכרזים היא, לאחר שהקבלן יזכה במכרז, יוכן חוזה שייחתם על ידי: ראש המועצה, גזבר המועצה במקרה ויש חשב מלווה למועצה קיימת חובה שהוא יחתום על החוזה, וכן יש חובה לבייל את ההסכם. באשר לצו התחלת העבודה, הפרוצדורה שהוא ייחתם על ידי ראש המועצה, הגזבר, חשב מלווה במקרה וקיים חשב, חותמת המועצה.

4.
המבקשות עתרו לבית משפט זה לביטול החלטות המועצה, ראש המועצה, וועדת המכרזים
, (להלן: "המשיבים"), בדבר זכיית "מועד" במכרז, וכל אחת מהן טענה שהיא זכאית להיות הזוכה במכרז, שתיהן תקפו את החלטות המשיבים לפסול את הצעותיהן, וטענו כי החלטותיהם של המשיבים לפסול את הצעותיהן היו שלא כדין או בניגוד לכללים ולעקרונות הנהוגים בדיני מכרזים.

5.
כידוע, בבסיס דיני המכרזים מונחים שלושה יסודות והם: שוויון, הגיון וסודיות, כאשר עקרון העל הוא עקרון השוויון בין המשתתפים במכרז, (ראה ע"א 49/64 נשיף נגד עשת פד"י נ"ד (3) 762). הפסיקה
הבחינה בין פגם מהותי שהביא לידי פסילת ההצעה או המכרז לבין פגם טכני שלא גורם לידי פסילת ההצעה.
בבג"ץ 203/75 ישראל ובנימין בן יקר נגד המועצה האזורית באר טוביה 1 – 2 ואח' פד"י כט (2) 707 בעמ' 711 קבע כב' השופט ברנזון:
"לא כל פגם יביא בהכרח לפסילתם של הצעה או המכרז כולו. פגמים בעלי אופי טכני שאינם יורדים לשורשו של ענין ושאינם פוגעים בכללי היסוד של שיטת המכרזים הציבוריים, לא יניעו אותנו לפסול הצעה. אחרי ככלות הכל, כל שיטת המכרזים הציבוריים לא באה לעולם וקיומה אינו מכוון אלא לאפשר לבעל המכרז לקבל הצעות מצד קבלנים בעלי כושר לבצע את המשימה נשוא המכרז ולבחור בהצעה הטובה ביותר, הנוחה והמתאימה ביותר, ולהבטיח למשתתפים במכרז יחס הוגן מצד בעל המכרז ואפשרות של התחרות בתנאי שוויון, תוך שמירה על טוהר המידות ונקיון כפיו של כל מי שנוטל חלק בהליכי המכרז. לפיכך, נראה לי, שכאשר נופל פגם מהסוג הנ"ל בהליכי המכרז ואין בו כדי להעלות חשד על משוא פנים או חוסר נקיון כפיים, אין למהר ולפסול את ההצעה".

באותה רוח הלך בית המשפט העליון, בבג"ץ 504/82 כח (2000) אחזקות בע"מ נ. מנהל מקרקעי ישראל ואח' פד"י לז (1) 651 בעמ' 661, קבע כב' השופט ש. לוין (כתוארו דאז):
"לדידי "פגם מהותי" הוא פגם, הפוגע בשוויון בין המציעים, ו"פגם טכני" הוא פגם, שאינו פוגע בשוויון בין המציעים".
כב' השופט בך מיין את סוגי הפגמים השונים במכרז, ובעמ' 655 קבע:
"נראה לי, כי כללית ניתן לסווג את המקרים על פי הקלאסיפיקאציה הבאה (אם כי מודע אני לאפשרות, שיהיו מצבים שיחרגו ממסגרת זו):

א)
אם הפגם בהצעה או בהליכי המכרז נובע ממעשה, שנעשה מתוך כוונה להטעות, או שדבק בו חשד רציני של חוסר תום- לב, כי אז הכלל הוא, שדינם של אותה הצעה או של אותו מכרז להתבטל, ואין נפקא מינה, אם המדובר בפגם מהותי או בפגם טכני.
ב)
נבע הפגם מטעות בתום- לב, והוא במהותו פגם טכני גרידא, חסר משמעות, כי אז לא יגרום, בדרך כלל, לביטול ההצעה או המכרז.
ג)
היה הפגם מהותי, וגורם הוא להפרת השוויון בין המתחרים במכרז או לפגיעה בעקרון ההגינות, אזי חייב הוא להביא לפסילת ההצעה או המכרז, אפילו נבע ממעשה בתום- לב.
ד)
אם הפגם הוא מהותי אך נבע מטעות בתום- לב, ואין הוא עלול לגרום להפרת השוויון או עקרון ההגינות, כי אז תלויה ההחלטה בנסיבות של כל מקרה, ובסיטואציה זו לא ימהר בית המשפט זה להתערב בשיקול דעת ועדת המכרזים
, כל עוד החלטתה אינה נראית שרירותית או בלתי צודקת בעליל".

6.
כעת הגיעה השעה לבחון את הפגמים שנפלו בהצעות המבקשות לאור היסודות והעקרונות הנ"ל.


א)
באשר להצעת א.ד.פ.א. :
מעיון בפרוטוקול של ועדת המכרזים
עולה, כי הצעת "א.ד.פ.א." נפסלה בשל הפגמים הבאים:
1:
פגם בערבות הבנקאית.
2:
ההצעה בלתי סבירה בהתחשב באומדן של המתכנן מטעם "המועצה".
3:
עיון בחוות דעתו של ב"כ המשיבים מיום 14/08/00 לראש המועצה מתברר, כי קיים פגם נוסף והוא שאישור ניהול הספרים שהמציאה א.ד.פ.א. למועצה לא היה בתוקף.

הפגם בערבות הבנקאית:
אין חולק כי הערבות הבנקאית שצירפה "א.ד.פ.א." להצעתה הייתה ע"ס 77,000 ₪ מבלי שתהא צמודה למדד הסלילה, לטענת המשיבים ערבות זו הינה בניגוד לתנאים ולהוראות שהופיעו בפרסום ובחוברת המכרז. לעומתה, "א.ד.פ.א." טענה, כי הערבות שהגישה הייתה על פי התנאים שנקבעו בחוברת המכרז.
עיון בחוברת המכרז מלמד, כי קיימות שתי הוראות שנוגעות לערבות הבנקאית, האחת בעמ' 1 סעיף 3 בה נקבע:
"על המשתתף לצרף להצעתו ערבות בנקאית צמודה למדד הסלילה בגובה של 5% מערך ההצעה כולל מע"מ לתקופה של 90 יום מהמועד האחרון להגשת ההצעות".
ההוראה השניה בעמ' 4 סעיף 4.א. נקבע:
ערבות בנקאית לא מותנית לקיום תנאי המכרז מבוילת כחוק לטובת המזמין על סכום 5% מערך ההצעה הכוללת תוספת מע"מ לתקופה של 90 יום מתאריך היום האחרון להגשת ההצעות".
בה.פ. 30173/97 אחים אבו עיאש נגד המועצה המקומית דלית אלכרמל של בית המשפט המחוזי בחיפה (לא פורסם) וכן בה.פ. 282/98 עפיפי עלי נגד חב' יפה נוף תחבורה ותשתיות בע"מ ואח' גם הוא של בית המשפט המחוזי בחיפה (לא פורסם), שניהם דנו במקרים בהם תנאי המכרז שפורסמו אינם חד משמעיים וניתנים לשני פירושים, נקבע שם כי אין לפסול הצעת מציע שבחר בהצעה שהיא הנוחה יותר מבחינתו.
המקרה שלפנינו הוא יותר חמור מהמקרים של ניסוח הוראה בעלת מס' פרשנויות, בפני
נו מדובר בשתי הוראות סותרות שנקבעו באותה חוברת של המכרז, כאשר האחת דורשת ערבות בנקאית צמודה למדד הסלילה, וההוראה השניה אינה דורשת תנאי כזה. סבורני, כי אין לראות כל פגם בהצעתה של "א.ד.פ.א." שבחרה למלא אחרי ההוראה הנוחה לה שאינה מותנית בהגשת ערבות בנקאית צמודה למדד הסלילה. זאת ועוד, לא הובאה בפני
י אף ראיה או שמץ של ראיה המצביעה על כך, שהגשת הערבות הבנקאית עסקינן ע"י "א.ד.פ.א." היה נעוץ בחוסר תום לב כלשהו של "א.ד.פ.א." או שגרם כהוא זה להפרת עקרון השוויון בין המתחרים, דווקא התנהגותה של המועצה אשר הכניסה לחוברת המכרז דנן שתי הוראות סותרות, מעוררת חשד כלשהו לעניין תום ליבה של "המועצה".
מיותר לציין, כי קיימת סתירה נוספת בין שתי ההוראות הנ"ל שאינה רלוונטית לענייננו והיא, שהוראה אחת דורשת את הערבות הבנקאית בגובה של 5% מערך ההצעה כולל מע"מ וההצעה האחרת דורשת ערבות בנקאית בגובה של 5% מערך ההצעה בתוספת מע"מ, דבר שמחזק ותומך במסקנה שהגעתי אליה והיא, שאין לראות בערבות שהגישה "א.ד.פ.א." כל פגם אשר פוגע באחד מעקרונות דיני המכרזים.
ב"כ המשיבים טען בסיכומיו, כי אין המדובר בשתי הוראות סותרות, מאחר ולטענתו בפרסום שהופיע בעיתון, נרשם במפורש שהערבות צריכה להיות צמודה למדד הסלילה. חיזוק לכך הוא מפנה לסעיף 15 בעמ' 6 להוראות המכרז בו נקבע כי: "מדד בסיסי - המדד הידוע האחרון למדד עבודות סלילה ביום האחרון להגשת ההצעות כפי שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה". לגרסתו סעיף זה מפנה את המציע למדד הסלילה, ולכן יש לראות את התנאי של המועצה בדבר הגשת הערבות הבנקאית כך שתהא צמודה למדד הסלילה. הוא הוסיף, כי המדובר בהוראות ובתנאים מצטברים שהופיעו בפרסום ובחוברת המכרז, ואין לראות בהם כתנאים סותרים.
אין בידי לקבל טענה זו, ראשית כל באשר לפרסום בעיתון, כידוע מקובל הוא שתחילה בעל המכרז מודיע בעיתון על קיומו של מכרז מסויים, בעקבות הפרסום בעיתון פונים הקבלנים השונים ומקבלים את חוברת המכרז אשר כוללת את כל ההוראות והתנאים הדרושים להגשת הצעה למכרז, הפרסום בעיתון הינו פרסום ראשוני שאינו כולל את כל התנאים וההוראות המלאות הנוגעות למכרז, ולכן אין לראות בפרסום זה כמהווה חלק מתנאי המכרז. זאת ועוד, אין חולק כי "א.ד.פ.א." כיתר המציעים, קיבלה את חוברת המכרז לאחר הפרסום בעיתון, לכן יש לראות את התנאים שנכללו בחוברת המכרז שפורסמו יותר מאוחר מהפרסום בעיתון כתנאים התקפים ומחייבים שמבטלים את התנאים שנקבעו בפרסום הראשוני בעיתון.
באשר לאמור בסעיף 15 הנ"ל, עיון בסעיף זה מלמד, כי סעיף זה מגדיר את המשמעות של המונח "מדד בסיסי". מעיון בשתי ההוראות עסקינן עולה כי, אין בשני הסעיפים הנ"ל אף התייחסות ל"מדד הבסיסי" , אומנם אחת ההוראות הנ"ל מתייחסת למדד הסלילה שהוא למעשה המדד הבסיסי הנקוב בסעיף 15 לעיל, אולם אין לדרוש מכל מציע ומציע להתמחות בפרשנויות של מונחים ולחפש בדקדקנות כל מונח ומונח שצויין בחוברת המכרז, לדעתי הדבר אינו מקובל ואינו ראוי והוא מנוגד לנסיון החיים ולשכל הישר. יתרה מזו, אף אם נאמר כטענת המשיבים כי סעיף 15 הנ"ל מתייחס למדד הסלילה שנקבע באחת משתי ההוראות הנ"ל, נשאלת השאלה האם התייחסות סעיף 15 לאחת ההוראות הנ"ל מיישבת את הסתירה בין שתי ההוראות או נותנת עדיפות של ההוראה שהתייחס אליה על פני ההוראה האחרת? נראה כי התשובה היא לאו מוחלט. סעיף 15 בסך הכל בא ומגדיר מה המשמעות של מדד הבסיסי, ואין בו כדי ליישב את הסתירה בין שתי ההוראות שנשארה שרירה וקיימת.
ב"כ המשיבים טען עוד, כי אם "א.ד.פ.א." ידעה על קיומו של פגם כלשהו במכרז, השתתפה במכרז ושתקה מבלי למחות, אין היא כיום, לאחר שנודע לה על פסילת הצעתה, להטיל דופי במכרז והיא מושתקת. גם טענה זו אין בידיי לקבלה, אומנם ההלכה שהתבסס עליה ב"כ המשיבים היא נכונה ואינני חס וחלילה מתיימר לסטות ממנה, אולם לדעתי הלכה זו לא חלה על המקרה שלפנינו, ראשית כל, מפאת העובדה כי לא הונחה בפני
י תשתית עובדתית מספקת, על פיה ניתן לקבוע כי "א.ד.פ.א." ידעה עת שהשתתפה במכרז על קיומן של שתי ההוראות הסותרות. מעבר לכך, "א.ד.פ.א." לא טענה לקיומו של פגם במכרז, היא פשוט טענה לקיום סתירה בין שתי הוראות במכרז ותו לא, אין היא טוענת למשל על קיומן של פגמים בתנאים הכלליים של המכרז או פגמים אחרים שבגינם עליה למחות ולהתריע, אדרבא, היא דווקא מתבססת על אחת ההוראות שנקבעו במכרז, לפיכך דינה של טענה זו להידחות.
התוצאה היא, שלא נפל כל פגם בערבות הבנקאית שהגישה "א.ד.פ.א.".


ב)
פגם באישור ניהול הספרים של א.ד.פ.א. :
אומנם תחילה צירפה "א.ד.פ.א." אישור הנהלת חשבונות לא תקף, אולם עיון בתצהיר מנהל "א.ד.פ.א." ובנספח (8) לבקשתה עולה, כי משגילתה "א.ד.פ.א." מאוחר יותר כי האישור אינו תקף, היא הזדרזה ושלחה למועצה אישור הנהלת ספרים בר תוקף.
לציין, כי המשיבים לא הביאו אף ראיה לסתור העובדות הנ"ל, על כן הנני קובע כי "א.ד.פ.א." המציאה למועצה בשלב מאוחר אישור הנהלת ספרים בר תוקף, לאור זאת הפגם שנפל התרפא. מכל מקום, נראה לי כי המדובר בפגם טכני שנעשה בתום לב ואינו פוגע כלל וכלל בעקרון השוויון או בכל עקרון אחר מהעקרונות של דיני המכרזים, ועל כן אין בפגם זה כדי לגרום לביטול ההצעה של "א.ד.פ.א." .
ב"כ המשיבים טען בסעיף 7 (ט) עמ' 10 לסיכומיו, כי הדרישה לאישור ניהול הספרים במכרז הנדון הינו תנאי סף ומשתתף שלא צירף להצעתו אישור כזה, הצעתו לא תדון ותיפסל על הסף, הוא מבסס טענה זו על בג"ץ 591/87, 641 אשכר בע"מ נגד רשות שדות התעופה בישראל ואח' פד"י מב (3) 89, צר לי לדחות טענה זו. אומנם הדרישה של אישור הנהלת הספרים הוא תנאי סף אשר עלול היה להביא לידי פסילת הצעת "א.ד.פ.א." על הסף ללא כל דיון, אולם מעיון בפרוטוקול וועדת המכרזים
עולה, כי וועדת המכרזים
לא התייחסה כלל וכלל לתנאי הסף הזה והתעלמה ממש ממנו, כנראה בסוברה כמוני ולא כפי שסובר ב"כ המשיבים, שהמדובר בעניין טכני גרידא. לדעתי התעלמותה המוחלטת של וועדת המכרזים
מתנאי הסף בדבר אישור הנהלת הספרים, ממוטט את טענת ב"כ המשיבים ומחזק את המסקנה שהגעתי אליה והיא, שהמדובר בפגם טכני גרידא שאינו יורד לשורש העניין ואין בו כדי לפגוע באף עקרון מהעקרונות של דיני המכרזים, ומה גם שפגם זה התרפא בשלב יותר מאוחר.
כאן המקום לציין, כי פסק הדין בעניין אשכר בע"מ הנ"ל, לא קבע כל הלכה לעניין אישור הנהלת הספרים, כפי שהתיימר לטעון ב"כ המשיבים בעמ' 96 לפסק הדין ציין כב' הנשיא שמגר, כי אחת הטענות היו שהמשיבה השניה שם שהיא חברת חוץ, לא צירפה אישור הנהלת ספרים, הוא ציטט את תשובת המשיבה השניה לטענה הנ"ל, בה ציינה שהיא חברת חוץ ולא החלה לנהל עסקיה בישראל, אין לה ולא צריך להיות לה תיק במס הכנסה ובמס ערך מוסף, וכי הדרישה של ניהול הספרים מכוונת למציעים תושבי ישראל שרק עליהם חלה חובת ניהול ספרים. לאחר שציטט את טענת המשיבה השניה כאמור, קבע כב' הנשיא שמגר כי הסבר זה של המשיבה השניה מקובל עליו ולא הוסיף שום דבר.
עיינתי בפסק הדין פעמים מספר ולא מצאתי כל התייחסות לטענות שהעלה ב"כ המשיבים בכל הקשור לאישור הנהלת הספרים, עם כל הכבוד, אינני יודע מאיפה הוא שאב את ההלכה הקובעת כביכול שהדרישה לאישור הנהלת ספרים הוא תנאי סף ומשתתף שלא צירף להצעתו אישור כזה הצעתו לא תדון ותיפסל על הסף.
מוטב אם ב"כ המשיבים היה טורח ומעיין בפסק הדין לפני שיצטט אותו.


ג)
ההצעה בלתי סבירה:
כפי שציינתי מקודם, הצעת "א.ד.פ.א." הייתה ע"ס 1,337,451 ₪, והאומדן של המתכנן היה ע"ס 1,991,375 ₪. הפער ביניהם הוא כ- 33%, דהיינו שהצעת "א.ד.פ.א." פחות זולה מהערכת המתכנן כ- 33%. לדעת המתכנן של המועצה: "המחיר שהציעה אותו א.ד.פ.א. עבור ריצוף באבן טבעית בסך של 164.90 ₪ לאחר הנחה הינו מחיר נמוך מאוד שאינו מכסה עלות, כנ"ל מחירי עבודת הניקוז הינם זולים במיוחד ולא מכסים עלויות ביצוע העבודה". הוא הוסיף כי : "הצעת א.ד.פ.א. איננה סבירה באופן בולט ומאחר וחלקים ניכרים מן ההצעה אינם מכסים עלויות ביצוע העבודה". לאור זאת, המליץ לוועדת המכרזים
להימנע מקבלת הצעה זו, לשיטתו על מנת להבטיח טיב בעבודה.
וועדת המכרזים
אימצה את חוות הדעת של המתכנן וקבעה כי: "בהתאם לחוות הדעת של המתכנן יוצא, שההצעה הנמוכה בהרבה מהאומדן, איננה הוגנת, איננה סבירה, ויוצרת חשש ממשי של ביצוע עבודה לקויה או שימוש בחומרים זולים או דלילים, והיא תחייב את המועצה המקומית (בעלת המכרז) בפיקוח מתמיד, אינטנסיבי יומיומי ושאף בו לא תהא ערובה לעמידת המציעה בהתחייבויותיה ובמועדן".
בספרה של המלומדת שושנה גביש "סוגיות בדיני מכרזים" עמ' 103 נאמר: "לא כל חריגה של מחירי ההצעה הזולה או הגבוהה ביותר מהאומדן פוסלת אותה, כי אם רק חריגה במידה בלתי סבירה ניתן ללמוד מן היחס שבין האומדן המוקדם לבין המחיר המוצע, אם ההצעה עולה במידה כזאת על האומדן המוקדם עד כי יש לראותה בלתי סבירה, משמע: לא עצם החריגה מהאומדן היא שיכולה להדריך את הרשות לעניין זה, אלא רק חריגה שהיא בלתי סבירה. שאלת סבירות החריגה אינה נבחנת על פי אמת מידה חשבונית בלבד, אלא בשים לב לכלל הנסיבות של כל מקרה ומקרה לרבות טיב העבודה נשוא המכרז ומידת הפער בין ההצעה הזולה ביותר להצעות אחרות יותר זולות ואשר נפסלו מסיבות אחרות שלא קשורות לעניין חישוב המחירים".
בבג"ץ 368/76, 376 גוזלן נגד המועצה המקומית בית שמש ואח' נקבע בהקשר זה בעמ' 521 – 522:
"ההשוואה הראשונית לעניין זה אינה בין ההצעות השונות אחת עם רעותה, אלא בין האמדן הרשמי מחד גיסא, לבין ההצעה הזולה ביותר, מאידך גיסא, אולם אם מצטרף לכך פער בין ההצעות השונות, בינן לבין עצמן, הרי ניתן לגלות בכך סימן מצטבר נוסף כי העדר הסבירות הוא ניכר, במה דברים אמורים; כאשר זהה ההצעה הזולה ביותר לאומדן או נמוכה ממנו, אך גבוהה מהצעה אחרת זולה עוד יותר שנפסלה כדין, אין הדבר מלמד מאומה לצורך ענייננו. לא כן במקרה בו גבוהה ההצעה הן מהאומדן והן מן ההצעה האחרת אשר נפסלה בשל פגם שאינו קשור בדרכי קביעת העלויות, כי בנסיבות כאמור מתחזקת בכך המסקנה בדבר חוסר סבירות של ההצעה.
מכל מקום לא ניתן למדוד את שאלת הסבירות עפ"י אמת מידה חשבונית פשוטה הישימה בכל מקרה, כי הדבר תלוי "בנסיבות של כל מקרה, בטיב העבודה נשוא המכרז ובנוהג המקובל בעסקות מסוג זה" ".
בהמשך נכתב:" מידתה של החריגה מן האומדן, יכולתה הכספית של הרשות בה מדובר, בדרך כלל, ויכולתה להוסיף על ההוצאה המתוכננת, כביטויה באומדן בפרט".
בבג"ץ 187/71 "רמט" נגד החברה לשיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה פד"י כו' (1) 118, בעמ' 123 קבע כב' השופט ברנזון:
"הצעה החורגת במידה רבה מהאומדן המוקדם, ובאמצעים שהובאו בחשבון לביצוע העבודה, אף שהיא ההצעה הזולה ביותר, זכאי בעל המכרז לפסלה מטעם זה בלבד; ובעקבות הפסילה לבטל את המכרז כולו, מה ייחשב לחריגה בלתי רגילה בהקשר זה תלוי בנסיבות של כל מקרה, בטיב העבודה, נשוא המכרז ובנוהג המקובל בעסקות מסוג זה".
בענייננו, עיון בהחלטת וועדת המכרזים
עולה, כי הגיעה למסקנה שהצעת "א.ד.פ.א." בלתי סבירה רק בשל הפער החשבוני בין האומדן ובין ההצעה ותו לא, לאור זאת קבעה, בין היתר, כי קיים
חשש ממשי ש"א.ד.פ.א." תשתמש בחומרים זולים או דלילים, וכי המחיר בגין ריצוף אבן טבעית אינו מכסה מחירי עלות, כל זאת עשתה מבלי לשקול או לדאוג להזמין את נציג "א.ד.פ.א." על מנת לקבל ממנו פרטים אודות הצעתו הזולה ביותר ולבדוק סוגי החומרים ש"א.ד.פ.א." תשמש בהם בפרוייקט נשוא המכרז הנדון, וכן כדי לברר את נסיונה ואת יכולתה של "א.ד.פ.א." לבצע את החוזה נשוא המכרז. לציין, כי "וועדת המכרזים
" רשאית על פי סעיף 19 לתוספת הרביעית של צו המועצות המקומיות (א) התש"א – 1950, (להלן: "התוספת") להזמין בעל הצעה כדי לדלות ממנו פרטים אודות הצעתו, ואם לא די בכך, "וועדת המכרזים
" החליטה לא להמליץ על הצעת "א.ד.פ.א." שהייתה כאמור ההצעה הזולה ביותר מבלי ליתן לא.ד.פ.א. זכות שימוע ובניגוד מוחלט לסעיף 22 (ה) לתוספת הנ"ל שקובע: "ה) הועדה רשאית, לאחר שנתנה לבעל ההצעה הזדמנות להביא טענותיו שלא להמליץ על ההצעה הזולה ביותר בהתחשב בכשרו, נסיונו או יכולתו של בעל ההצעה לבצע את החוזה המוצע או לעמוד בתנאיו ......".
נראה לי כי זכותה של "א.ד.פ.א." להישמע לפני ש"וועדת המכרזים
" תחליט לפסול את הצעתה, "וועדת המכרזים
" בענייננו המליצה על דחיית הצעת "א.ד.פ.א." מבלי לבחון לעומק את הצעתה ומבלי לקבל ממנה כל הבהרות ואף מבלי לשקול זימונה לשימוע, התנהגות זו יש בה כדי לפגוע בעקרון השוויון העל של שוויון בין מתחרים.
זאת ועוד, הוכח על פי החומר שצורף לבקשתה של "א.ד.פ.א." כי, היא באמצעות ב"כ שלחה מכתב רשום למשיבים כבר ביום 24/08/00, ובו התריעה בפני
הם כי הגיעו לאוזניה מידע שהמשיבים עומדים לפסול את הצעתה למרות שהייתה הזולה ביותר. להדגיש, כי פנייתה הראשונה של "א.ד.פ.א." למשיבים הייתה בתאריך 24/08/00, קרי: יום אחד לפני שקיבלה "וועדת המכרזים
" החלטה על פיה המליצה על זכיית "מועד" במכרז, משמעות הדבר שהייתה אפשרות מעשית להזמין את "א.ד.פ.א." לשימוע כמתחייב מהאמור בסעיף 22 (ה) לתוספת לפני שהיא תחליט להעדיף את "מועד" על פניה. מעבר לכך, המשיבים הפרו גם כללים נוספים שהם אף לא מקובלים בדיני המכרזים, והנה על פי הצהרת מר "מועד" מסתבר, כי לאחר ש"וועדת המכרזים
" המליצה על זכיית "מועד" במכרז ולפני שאישר ראש המועצה את המלצת "וועדת המכרזים
", ניהל "מועד" עם שותפו בשם עבד אלסלאם דהאמשה משא ומתן עם המועצה אשר במסגרתו הוריד "מועד" 16% מהצעתו. התנהגותה של המועצה בנסיבות כאלה פסולה על פי דיני המכרזים.
בבג"ץ 316/63 גזית ושחם חב' לבניין בע"מ נ. רשות הנמלים ואח' פד"י יח' עמ' 172 בעמ' 180 קבע כב' השופט זוסמן (כתוארו דאז): "כמו שם גם כאן "לא אמרה (המשיבה) הן או לאו ברור ומפורש" אלא "בחרה (במשיבה מס' 2) כמציע יחיד שיש לנהל איתו משא ומתן בכוונה שקופה להשיג אצלו הנחה במחיר. בזאת פגעה בעקרון של שוויון הזדמנויות והבטחת תחרות הוגנת בין המציעים השונים, שהם עיקר העיקרים במכרז פומבי (......) וכבר בבג"ץ 210/52 פד"י כרך ו עמ' 795 (5) קבע בית משפט זה..... כי משא ומתן עם אחד המציעים על פי גורם שלא נודע לאחרים יש בו כדי לפסול מכרז שנערך".
בע"א 700/89 חב' החשמל לישראל בע"מ נ. מליבו ישראל בע"מ ואח' וערעור שכנגד פד"י מז (1) 667 בעמ' 682 מול האות "ה" נאמר: "רשאי בעל מכרז לנהל משא ומתן גם לאחר המכרז ובלבד שהדבר ייעשה על דעתם של כל המציעים במכרז, ומהלכו בשוויון, ביושר ובהגינות".
בענייננו הוכח כי ה"מועצה" ניהלה משא ומתן עם "מועד" וקיבלה ממנו הנחה בשיעור של 16%, כל זאת מבלי להודיע ליתר המציעים על כך, וכן מבלי לנהל משא ומתן עם יתר המציעים, דבר שיש בו על פי ההלכה כדי לפגוע בעקרון השוויון בהזדמנויות, וכן יש בו פגיעה בתחרות ההוגנת.
עניין נוסף ראוי לציינו, כי "וועדת המכרזים
" דחתה את הצעת "א.ד.פ.א." מבלי לברר את כושרה של "א.ד.פ.א." לבצע את העבודה נשוא המכרז, וכן מבלי לעמוד על נסיונה בעבר בעבודות אלו. לעומת זאת, בנימוקיה לקבלת הצעת "מועד" היא ציינה את כישוריו ונסיונו, דבר שיש לראות בו פגיעה בעקרון השוויון שהוא עקרון על בדיני מכרזים, וכבר נאמר בבג"ץ 270/66 לוסטיג דוביצקי נ. עירית גבעתיים פד"י כ' (4) 129, שבטרם תהיה הרשות הציבורית רשאית לפסול מציע מן הטעם שאין לו הכושר הדרוש לביצוע העבודה, עליה לתת לו הזדמנות נאותה לשכנע אותה שאומנם כשיר הוא לתפקיד ושאין בו רבב. ב"כ המשיבים ציטט בעמ' 9 לסיכומיו מ

פסק דין
, כנראה של בית המשפט העליון מבלי לציין את האזכור של פסק הדין שם נאמר, כי עניין הכושר, הידע והמומחיות הדרושים לביצוע עבודה פלונית נתונים לשיקול דעתה הבלעדית של וועדת המכרזים
ובית המשפט לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה. אין אני מתיימר לסטות מההלכה שנקבעה בפסק הדין הנ"ל, אולם דעתי היא שהלכה זו לא חלה על המקרה שלפנינו, מאחר ובענייננו "וועדת המכרזים
" לא שמעה ולא קיבלה מידע כלשהו אודות נסיונה וכושרה של "א.ד.פ.א." בניגוד לעמדתה כלפי "מועד" ששם קיבלה פירוט מלא אודות כושרו ונסיונו, דבר אשר מנוגד לעיקרון השוויון הידוע בדיני מכרזים. לדעתי ההלכה הנ"ל חלה על מקרה שבו "וועדת המכרזים
" קיימה את השימוע, קיבלה את כל המידע הדרוש, שקלה את העניין לעומקו, ולאור זאת החליטה מה שהחליטה, אז במקרה זה בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו. מובן מאליו שהמקרה שלפנינו שונה לחלוטין מהמקרה שם ולא חלה עליו ההלכה הנ"ל.
לציין עוד, כי בתיק ה.פ. 1261/97 מ.ג.ב. שרותי תברואה בע"מ נ. עירית ירושלים ואח' של בית המשפט המחוזי בת"א- יפו אמר כב' השופט ד"ר קלינג בסעיף 6 לפסק הדין: "גם אם הצעתה של המשיבה מס' 2 הייתה הצעת הפסד, כרוכה בהפסד שאין בכך להביא לפסילתה, רשאי מציע להציע הצעה שאין רווח בצידה ושיקוליו עמו כך יכול מזמין לבקש לצבור לעצמו מוניטין או להרחיב תחומי עיסוק וחותך ספיגת הפסד בטווח הקצר, אין כל מניעה מעשית כן, וועדת המכרזים
אינה חייבת לפסול כל הצעה שאין רווח מיידי בצדה". גם אני שותף לדעה זו. גם בענייננו "וועדת המכרזים
" בהסתמכה על חוות הדעת של המתכנן ומבלי לשמוע את "א.ד.פ.א." בעניין זה, הגיעה למסקנה כי קיים חשש ממשי שא.ד.פ.א. תשתמש בחומרים זולים או דלילים. נראה לי, כי מסקנה זו אינה מקובלת עליי, הרי נסיון החיים מלמד, כי קבלן שעיסוקו בתחום מסויים עלולים להיות אצלו רזרבות של חומרים בכמויות גדולות שהוא נוהג להשתמש בהם או שהוא רוכש חומרים אלה במחירים זולים לאור הכמויות הגדולות שרוכש, או בשל תדירות הרכישות שלו, כך שעלול להיות מצב שמבחינת הקבלן הוא יתן הצעה זולה, ולמרות זאת הוא יצא ברווח בניגוד למשל לקבלן אחר שלא עסק בתחום הזה, ולא יכול לרכוש את החומרים במחירים זולים כפי שעושה הקבלן המנוסה. לפיכך נראה לי, כי "וועדת המכרזים
" שגתה עת שהחליטה מה שהחליטה, כל זאת מבלי לתת ל"א.ד.פ.א." הזדמנות להבהיר ולפרט את הצעתה.
באשר לאי סבירות ההצעה של "א.ד.פ.א.", השוואת הצעת "א.ד.פ.א." עם אומדן המתכנן עולה, כי הצעת א.ד.פ.א. זולה מהאומדן ב- 33%. עיון בהצעת "מועד" לאחר שעשה הנחה בשיעור של 16% יוצא, כי הצעתו הייתה זולה ב- 20% מהאומדן, גם הצעת "עואודה" זולה מהאומדן ב- 20%. המשיבים קבעו כי ההפרש של 20% בין הצעת "מועד" ו"עואודה" לבין האומדן נראה סביר, ואילו הפרש של 33% בין הצעת "א.ד.פ.א." לבין האומדן הוא בלתי סביר. נראה לי כי על פי האמור בספרה של המלומדת גביש וכן לאור הפסיקה שצטטתי לעיל, הרי סבירות החריגה של ההצעה מהאומדן אינה נבחנת על פי אמת מידה חשבוני בלבד, אלא יש לשים לב לכלל הנסיבות של כל מקרה ומקרה לרבות טיב העבודה נשוא המכרז ומידת הפער בין ההצעה שנפסלה לבין יתר ההצעות.
בענייננו, המשיבים לא נתנו ל"א.ד.פ.א." הזדמנות כלשהי להבהיר ולפרט את הצעתה, כך שלא הונחה בפני
י תשתית עובדתית מספקת על פיה אוכל לקבוע את כלל הנסיבות של המקרה שלפנינו, וזה נימוק נוסף אשר מצדיק ביטול החלטת המשיבים לפסילת הצעת א.ד.פ.א. .
עניין נוסף עוררה אותו "א.ד.פ.א." הוא, שאין חולק כי בזמן הרלוונטי למכרז דנן, היה למועצה חשב מלווה ועל פי עדותו של מר עוני זריק מהנדס המועצה, הרי הנוהל המקובל על פיו החוזה אשר ייחתם עם הקבלן הזוכה יהא תקף, חייב להיחתם על ידי ראש המועצה, גזבר המועצה והחשב המלווה. עיון בחוזה שנחתם בין "מועד" לבין ה"מועצה" שצורף לתצהירו של "מועד" עולה, כי החוזה חתום על ידי "מועד" וראש המועצה בצירוף החותמת של המועצה בלבד וחסרה חתימה של הגזבר ושל החשב המלווה, כל זה מוביל למסקנה כי חוזה זה אינו תקף ואין לפעול על פיו. בנוסף החוזה הזה לא בוייל על פי הוראות חוק מס בולים של מסמכים תשכ"א – 1961, וזה שיקול נוסף לקביעה שהחוזה הזה בלתי תקף.
מנהל "מועד" טען בתצהירו, שהגיש בבקשה ה.פ. 261/00 כי בידיו צו התחלת עבודה על פי המכרז הנדון והתחיל כבר בעבודה, וכי מניעתו מלהמשיך בעבודה תגרום לו נזק ממשי, מאחר והוא התאים את תוכניותיו לעבודה נשוא מכרז, מנעה ממנו להתמודד במכרזים נוספים ומנעה ממנו לחפש ולקבל עבודות נוספות.
מהחומר שהונח בפני
י וכן מהאמור בתצהירו של מנהל "א.ד.פ.א." שצורף לבקשה בש"א 3248/00 עולה, כי כבר ביום 02/10/00 הוצאתי צו מניעה זמני נגד המשיבים האוסר עליהם לחתום עם "מועד" על חוזה עבודה בקשר למכרז עסקינן, ובאם נחתם חוזה כזה אוסר עליהם למסור ל"מועד" צו התחלת עבודה, אולם בדיעבד ולאחר שניתן הצו הנ"ל התברר כי "מועד" כבר חתם על חוזה עבודה בתאריך 26/09/00 ובאותו יום קיבל צו התחלת עבודה, ומשנכחה "א.ד.פ.א." לדעת כי הצו שניתן אין לו תוקף, מאחר ואין כל צו שיאסור על המשיבים מלהתחיל לבצע את העבודה נשוא המכרז, היא פנתה לב"כ המשיבים והאחרון התחייב בפני
ב"כ "א.ד.פ.א." כי ה"מועצה" לא תבצע עבודה כלשהי עד למתן החלטה סופית בעניין. לאור הבטחה זו, לא פנתה "א.ד.פ.א." בבקשה נוספת לקבלת צו מניעה שיאסור על המשיבים להתחיל בעבודה, אולם בתאריך 10/11/00 התברר לה כי "מועד" הכניס כלים לשטח והחל בביצוע העבודות נשוא המכרז, בעקבות זאת יצאה "א.ד.פ.א." לשטח ולאחר מעורבות נכבדים וחלק מהנהלת המועצה, הופסקה העבודה וביום 11/12/00 פנתה שוב בבקשה נוספת בתיק בש"א 3248/00 ובאותו יום הוצאתי צו מניעה זמני על פיו אסרתי על "מועד" לבצע עבודה כלשהי מהעבודות נשוא המכרז עסקינן, מאז "מועד" לא מבצע כל עבודה מהעבודות נשוא מכרז זה. "מועד"
לא הביא בפני
י אף ראיה הסותרת את האמור בתצהירו של מנהל "א.ד.פ.א." ואף לא הביא ראיה המצביעה על החלק של העבודה שהוא ביצע וכמה מתבטא שוויים של עבודות אלו ביחס לשווי המכרז כולו, אולם מסתבר על פי האמור בתצהירו של מנהל "א.ד.פ.א." שלא נסתר כי "מועד" עבד מס' ימים ועבודתו הופסקה אף לפני שהוצא צו המניעה הזמני בתאריך 11/12/00, כך שיש להניח ש"מועד" ביצע חלק מזערי ביותר ביחס למכרז כולו. מכל מקום, הנני בדעה כי הנזקים שנגרמו ובאם נגרמו ל"מועד" בעקבות

פסק דין
זה, הוא יכול לקבל פיצוי בגינם היה ובאם יתבע זאת מאת המשיבים.
סוף דבר, הוכח בפני
י כי הצעתה של "א.ד.פ.א." היתה הזולה ביותר והיא זכאית לזכות במכרז הנדון, המשיבים פסלו את הצעתה שלא כדין, מנימוקים פסולים ובניגוד לדיני המכרזים המקובלים.


ד)
באשר להצעת עואודה:
כזכור הצעתה של "עואודה" הייתה ע"ס 1,673,675 ₪ כולל מע"מ, שהיא הייתה הזולה אחרי הצעת "א.ד.פ.א.", אולם לאחר שהוריד "מועד" למשיבים הנחה בשיעור של 16% הצעתו עמדה על סך 1,605,032 ₪, דהיינו הצעת "מועד" הפכה להיות ההצעה הזולה לאחר "א.ד.פ.א.", על כן על מנת שעואודה תזכה בבקשתה עסקינן, קיימים בדרכה מס' מכשולים שעליה להתגבר עליהם, משמע: עליה להוכיח שלא נפל כל פגם בהצעתה, בנוסף עליה להוכיח כי נפלו בהצעותיהם של "א.ד.פ.א." ו"מועד" פגמים מהותיים אשר יש בהם כדי לפסול אותם.
כזכור הצעתה של עואודה נפסלה ע"י המשיבים בשל פגם אחד ויחיד והוא, שלטענתם נפל פגם בערבותה של "עואודה" שצירפה ערבות בנקאית לא צמודה למדד הסלילה. גם כאן אני סבור כי הערבות שהגישה עואודה לא הייתה פגומה, וזאת בשל אותם נימוקים שהעליתי לגבי הערבות של "א.ד.פ.א." , ואינני רואה כל מקום לחזור על הדברים.
עיינתי בסיכומי "עואודה" ולא מצאתי אף טענה כנגד ההצעה של "א.ד.פ.א." ושל "מועד" למעט טענתה כי המועצה השאירה לעצמה מרחב תימרון לדחות כל הצעה שלא נראית לה והיא מתבססת על סעיף 8 בעמ' 5 למכרז שם נאמר:
"המועצה חופשית בשיקולה לדחות כל הצעה על סמך הנסיון שלה או של אחרים עם בעל ההצעה אשר תדחה ואין זכות לאותו קבלן לערער על זכות בכל צורה שהיא".
אין בידיי לקבל טענה זו, סעיף 8 למכרז מציין במפורש, כי המועצה רשאית על פי שיקול דעתה לדחות הצעה של מציע וזאת על סמך נסיון שלה או של אחרים עם בעל ההצעה אשר תדחה. עיון בהחלטת וועדת המכרזים
שאושרה כאמור על ידי ראש המועצה בלבד עולה ברורות, כי עת שדחתה וועדת המכרזים
את הצעת "א.ד.פ.א." לא התייחסה כלל וכלל לנסיון של א.ד.פ.א. עמה או עם אחרים, ודחיית ההצעה כפי שציינתי מקודם הייתה בעיקר של הפגם בערבות, וכן בשל הפער בין האומדן של המתכנן ובין הצעת א.ד.פ.א., לכן הנני בדעה כי סעיף 8 למכרז לא חל על המקרה שלפנינו, ולא ניתן להפעילו. זאת ועוד, ב"כ המשיבים לאורך כל סיכומיו הארוכים, לא העלה אף נימוק ולא הקלוש ביותר שמתבסס על סעיף 8 למכרז, כנראה סבר כמוני שסעיף 8 למכרז לא חל על ענייננו. יתירה מזו, נראה לי כי ניסוח סעיף 8 דנן אשר מונע מאת בעל ההצעה שנדחתה, לערער על החלטת המועצה הוא בלתי חוקי, מאחר והוא שולל מבעל ההצעה זכות יסוד אשר מעוגנת בכל החוקים והיא הערעור על החלטת המועצה לדחות את הצעתו. בנוסף לאמור לעיל, סעיף 8 הנ"ל סותר את האמור בסעיף 22 (ה) לתוספת שדנתי בו מקודם בהרחבה, מאחר ועל פי סעיף 22 (ה) הנ"ל, וועדת המכרזים
אינה רשאית לפסול את ההצעה הזולה ביותר מבלי ליתן לבעל הצעה זו שהיא "א.ד.פ.א." בענייננו זכות שימוע, דבר אשר כאמור לא נעשה על ידי וועדת המכרזים
.
לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי "עואודה" לא הצליחה להוכיח כי הצעת "א.ד.פ.א." הייתה פגומה, ויש לדחות את בקשתה.

7.
לסיכום, נראה לי כי המשיבים פעלו שלא כדין ובהתנהגותם שפירטתי לעיל, גרמו להפרת עקרון השוויון וההגינות שבין מתחרים, היקנו למועד יתרון של ממש, דבר אשר מביאני לידי מסקנה שיש לבטל את החלטתה של המועצה ולהורות על זכיית "א.ד.פ.א." במכרז בהיותה ההצעה הזולה ביותר.

8.
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה של "עואודה" שהוגשה בתיק ה.פ. 269/00 ומחייבה לשלם למשיבים בבקשה זו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ + מע"מ כחוק נכון להיום, כאשר למשיבים 1, 2 ישולם סך של -
2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק נכון להיום, ולמשיב מס' 3 (עבד מועד
) סך של – 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק נכון להיום, והנני מקבל את התביעה של "א.ד.פ.א." שהוגשה בתיק ה.פ. 261/00 ומבטל את החלטת המשיבים שהכריזה על זכיית "מועד" במכרז עסקינן, ומצהיר כי "א.ד.פ.א." הינה הזוכה במכרז בהיותה ההצעה הזולה ביותר.
המשיבים בבקשה זו ישלמו ל"א.ד.פ.א." הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך – 4,000 ₪ + מע"מ כחוק נכון להיום, כאשר המשיבים 1 – 3 ישלמו למבקשת סך של – 2,000 ₪ כולל מע"מ כחוק נכון להיום, והמשיב מס' 4 (עבד מועד
) ישלם סך של – 2,000 ₪ כולל מע"מ כחוק נכון להיום.

9.
המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"א (19 באפריל 2001) בהעדר הצדדים.


זיאד הווארי
- שופט



000261/00הפ 054 ערין בראנסה






הפ בית משפט מחוזי 261/00 א.ד.פ.א בע"מ,עואודה ובניו לפיתוח ועפר בע"מ נ' ואסל טאהא ראש המועצה המקומית כפר כנא,המועצה המקומית כפר כנא ,ועדת המכרזים,עבד מועד (פורסם ב-ֽ 19/04/2001)