פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' | פסקי דין על עיריית שדרות | פסקי דין על אלי מויאל - ראש עיריית שדרות |

1058/02 סק     29/07/2002




סק 1058/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' עיריית שדרות, אלי מויאל - ראש עיריית שדרות




בעניין:

9



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע
סק 001058/02
סק 1059/02

בפני
:
כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן
נציג מעבידים - בודנהיימר אריה
נציג עובדים - אביתר כהן


12/08/02




בעניין
:
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
2. ועד עובדי עיריית שדרות
3. אבי חליבה


ע"י ב"כ עוה"ד
מור סטולר

המבקשים


נגד



1. עיריית שדרות

2. אלי מויאל - ראש עיריית שדרות


ע"י ב"כ עוה"ד
בנימין סעדון
המשיבים

החלטה

1.
מדובר בבקשת צד לסכסוך קיבוצי, לפיה התבקש בית הדין ליתן צו מניעה זמני כנגד פיטורי המבקש מס' 3 באופן חד צדדי עד לדיון לגוף הבקשה, ולהצהיר על בטלותו של מכתב הפיטורים שהוציאה המשיבה באופן חד צדדי למבקש מס' 3 ביום 16.7.02 ועפ"י דרישת משרד הפנים כפי שיפורט להלן (להלן "המבקש").

2.
ביום 16.7.02 נשלחה למבקש הודעה על "הפסקת עבודה" עפ"י החלטת ועדת הפיטורים שמונתה על ידי מועצת המשיבה, ואישרה את הפסקת עבודתו של המבקש במשיבה בשל אי חוקיות העסקתו. הפסקת העבודה תיכנס לתוקפה ביום 1.8.02.

3.
תמצית טענות המבקשים
א.
המבקש החל עבודתו במשיבה ב-11/84. בין השנים 1984 עד 1993 עבד כעובד נוער וצעירים כמרכז ועדות החלטה בעניין הוצאת ילדים בסיכון מבתים, אחראי על משפחות אומנות ומרכז ישובי בנושא סמים וטיפול במשפחות במצוקה.


בשנת 1993, עקב בחירתו כחבר מועצה וכסגן ראש עיריית שדרות
, יצא לחל"ת מעבודתו החל מ-20.12.93.

ביום 21.8.01 פנה המבקש למשיבה והודיע על רצונו לסיים החל"ת ולשוב לעבודתו במשיבה תוך התפטרות מהחברות במועצת העירייה. בקשתו נענתה ומנהל המנגנון של המשיבה שלח למבקש מכתב על סיום החל"ת וחזרתו לעבודה במשיבה (נספחים ז'-י' לבקשה).
סוכם, כי המבקש יחזור לעבודה כרכז עבודה קהילתית בעירייה, ואמנם המבקש שב לעבודתו במשיבה החל מ-2.9.01.

ב.
קודם לשובו לעבודה ובמהלך תקופת החל"ת, הגיש המבקש ביום 28.1.99, עם סיום כהונתו כסגן ראש העיר, בקשה לקביעת קצבה או מענק לראש רשות מקומית או לסגנו בשכר (נספח ב' לתגובת המשיבה).
בבקשה ביקש לקבוע שיעור הקצבה, בשים לב הן לתקופת עבודתו בעירייה במשרה ציבורית מ-1.11.84 עד 21.11.93 והן בגין תקופת עבודתו כ"נבחר ציבור" מ-8.12.93 עד 12/98.

ג.
בקשת המבקש לקצבת פרישה נעתרה עפ"י מכתב מיום 11.7.01 של מנכ"ל משרד הפנים (נספח ו' לבקשה). למבקש אושרה קצבה בשיעור 33.83% ממשכורתו הקובעת בתחולה מ-14.7.05 (עת הגיעו לגיל 45), ותקופת עבודתו ב"משרה הציבורית" צורפה לתקופת עבודתו כ"נבחר ציבור", הכל עפ"י החלת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז - 1977 (להלן "ההחלטה").

ד.
ביום 28.4.02 פנה אברהם אמונה, ממונה על תנאי שירות וגמלאות במשרד הפנים וברשויות המקומיות, במכתב למשיבה, בו נאמר, כי הובא לידיעתו, כי המבקש ממשיך בעבודתו במשיבה, ולפיכך דרש, כי במידה והמבקש לא סיים למעשה את עבודתו בעירייה, יאלץ משרד הפנים לשנות את קצבתו כ"נבחר ציבור" ולא לצרף לקצבתו את שירותו הקודם כעובד ב"משרה ציבורית". כמו כן, צויין במכתב, כי העסקתו של המבקש עומדת בניגוד לתוכנית ההבראה בעירייה, והמשיבה ביקשה להשיב על המכתב.

ה.
המבקש הגיב למכתב הנ"ל באמצעות באת-כוחו, במכתב מיום 28.5.02, ובו נאמר,כי אין כל מניעה לחזרתו של המבקשלעבודה במשיבה לאחר ששהה בתקופת חל"ת שהסתיימה בהסכמה בכתב של ראש העירייה להשיבו לעבודה עפ"י בקשתו. אין בעובדה, כי תקופת שירותו הקודמת צורפה לעניין זכאותו לקצבה, כדי למנוע ממנו לשוב לשירות לאחר חזרה מחל"ת. אין בהעסקתו זו משום סתירה לאמור בתוכנית ההבראה.

ו.
לאור עמדה זו, נתקבל מכתב מאת מר אמונה, כי יש להפסיק מיידית את העסקתו של המבקש, שכן הינו מועסק בניגוד לתוכנית ההבראה, לפיה התחייבה המשיבה לא לקלוט עובדים בשכר בשום צורה, לרבות העסקתו של המבקש. הפסקת עבודתו הינה תנאי להמשך העברת כספים למשיבה עפ"י תוכנית ההבראה.

ז.
המבקשים טוענים, כי אין קשר בין תוכנית ההבראה ובין חזרתו של המבקש מחל"ת. במסגרת תוכנית ההבראה לא פוטרו עובדים סוציאליים, וקיים מחסור בעובדים סוציאליים בעיירות פיתוח. יצויין, כי המבקש החל בלימודי עבודה סוציאלית ואף המשיבה נעתרה לבקשתו לאשר מימון לימודיו בתנאי כי בתום לימודיו יעבוד תקופה מקבילה בעירייה. (מכתב מיום 5.11.01 - נספח כא' לבקשה).

ח.
ביום 3.7.02 הודע למבקש, כי המשיבה נאלצת להביא לסיום העסקתו עפ"י דרישת משרד הפנים והמבקש הוזמן להופיע בפני
ועדת פיטורים שמינתה מועצת העירייה. לטענת המבקשים, המבקש היה חולה במועד השימוע וביקש לדחות השימוע, אולם למרות האמור לעיל נתקבלה החלטת ועדת הפיטורים במשיבה לפטרו כאשר עד להגשת הבקשה פרוטוקול הישיבה לא הומצא למבקשים. בעקבות החלטה זו נשלח מכתב הפיטורים למבקש.

ט.
המבקשים מעלים טענות באשר להרכב ועדת הפיטורים, ולטענתם אין מדובר בועדת פיטורים שהרכבה תקין.

י.
ביום 17.7.02 דרש ועד העובדים לבטל את פיטורי המבקש בטענה, כי מדובר בעובד קבוע במשיבה בעל ותק של 18 שנות עבודה, ולפיכך חלים על תנאי העסקתו הוראות חוקת העבודה, לרבות ההוראות בדבר פיטורי עובד קבוע, וועד העובדים מתנגד לפיטוריו עקב כך.


כן נטען, כי עפ"י תור הפיטורים הקבוע בחוקת העבודה, אין המבקש עומד בחזית הפיטורים הראשונה, הן נוכח ויתקו, הן נוכח מקצועו והן נוכח מצב בריאותו. כן נטען, כי בחודשים האחרונים נקלטו לעבודה עובדים חדשים במיוחד במקצועו. לטענת המבקשים, עפ"י סעיף 82 לחוקה על המשיבה להקפיא את כל הפגיעות בעובדים או בועד העובדים, ובמקרה הנדון את פיטורי המבקש שנעשו בניגוד לעמדת המבקשים 1-2 בבקשה. מדובר בפיטורים חד צדדיים, בחוסר תום לב וללא עריכת שימוע.

יא.
ב"כ המשיבים טען בתגובה, כי אין מדובר בעובד קבוע בשל צירוף תקופת כהונתו הקודמת לתקופת כהונתו כסגן ראש העיר לצורך חישוב זכאותו לקבלת גמלה או מענק, והותק של המבקש הינו מיום 2.9.01 בלבד ואין מדובר בעובד קבוע ופיטוריו נעשו כדין. המשיבה סירבה לבטל את מכתב הפיטורים ולפיכך הוגשה הבקשה שלפנינו.

4.
להשלמת התמונה יצויין, כי המבקשים טוענים בבקשתם טענות אישיות נגד סגן ראש עיריית שדרות
בשכר, מר יוסף פנחס כהן, שידו היתה
למעשה בפיטוריו של המבקש מעבודתו, וזאת בשל התנכלויות של מר כהן למבקש בתקופה ששהה בחל"ת, לרבות סכסוך פוליטי שבינו לבין המבקש בגינו ניסה בשלב כלשהו, בשנת 99, לסיים העסקתו של המבקש בפיצויי פיטורים בלבד, אולם המבקש התנגד.


לטענת המבקשים, לפני כשנתיים חלה הפוגה בעניינו של המבקש שנבעה משינויים קואליציוניים בעירייה, וסמכויותיו של מר כהן לפעול בעניינו של המבקש נשללו על ידי ראש העירייה.


לאחרונה, עם החזרת סמכויותיו של מר כהן, נטען בבקשה, כי המשיך להתנכל למבקש וביום 12.6.02 הגיש מר כהן תביעה אישית נגד המבקש ואחרים.

5.
המשיבה בתגובתה טוענת, כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי אלא בסכסוך היחיד, היינו פיטורי המבקש. על המבקשים היה לצרף את משרד הפנים לבקשה, שכן המשיבה נאלצה לפטר המבקש בשל התנגדות משרד הפנים להמשך העסקתו, שכן מדובר בהעסקה בלתי חוקית (מכתבו של אברהם אמונה מיום 22.7.02 - נספח ג' לתגובת המשיבה) . אין מדובר בעובד קבוע במשיבה. המבקש, בבקשתו לקבלת קצבת פרישה, ציין בטופס, כי סיים את עבודתו בעירייה ב-21.11.93. לפיכך, גם לדידו, שובו לעבודה לאחר תקופת החל"ת הינו כעובד חדש.
אין המבקש יכול לאחוז החבל בשני קצותיו, היינו מחד להמשיך לעבוד במשיבה בזכויות של עובד קבוע, ומאידך לכשיפרוש יקבל גמלה בהתאם לשכר של סגן ראש רשות תוך צירוף תקופת עבודתו הקודמת במשיבה. משרד הפנים אינו בוחן אפשרות לצירוף זכויות בעבודה קודמת במשרה ציבורית, אלא אם הנבחר הודיע על סיום עבודתו במשרתו הציבורית, כפי שנעשה על ידי המבקש (המשיבה מפנה לסעיף 5 לבקשת המבקש - נספח ב' לתגובה). המשיבה חולקת על ההכפשות כלפי יוסף פנחס כהן במסגרת נימוקי הבקשה, וטוענת, כי אינן רלוונטיות ויש למחוק כל הסעיפים שאינם נוגעים כלל להליך הפיטורים.


לטענת המשיבה יש לדחות הבקשה על הסף, הן מהטעם כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי אלא בפיטורי עובד "ארעי". כמו כן נטען, כי אין למבקש זיכוי לכאורה לזכות בתביעתו. למותר לציין, אין במקרה הנדון להמשיך ולאכוף יחסי עובד ומעביד, ואף בבחינת מאזן הנוחות מדובר, לכל היותר, בנזק כספי.

6.
המבקשים ויתרו על חקירת המצהירים, וחזרו על טיעוניהם בפני
נו.




בית הדין הציע לשקול סיום הסכסוך בפני
ועדה פריטטית, אולם משרד הפנים התנגד להצעה זו, לפי הודעה מטעם המשיבה מיום 28.7.02. להודעה צורף מכתבו של מר ישראל שפיצר.
ב"כ המשיבה ציין, כי במידה ותתקבלנה טענות המבקשים, מבקש באופן חילופי להעביר הסכסוך לדיון בפני
ועדה פריטטית.

7.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובטענות הצדדים בפני
נו, מסקנתנו היא, כי דין הבקשה להדחות מהטעמים הבאים:
א.
ב"כ המבקשים מדגישה בסיכום טענותיה, כי אין בהסדר בדבר רציפות זכויות המבקש לקצבה כדי לגרוע ממעמדו כעובד קבוע עפ"י החוקה. לטענתה מדובר בעובד ששב לעבודתו לאחר תקופת חל"ת. לגירסתה, גם במשרד הפנים התייחסו לאפשרות שהעובד יחזור לעבודתו, ושלעניין זכויותיו לפנסיה לא תצורף תקופת עבודתו שלאחר מכן (נספח ה' לבקשה).

ב.
ראשית יצויין, כי נספח ה' לבקשה, אליו מפנה ב"כ המבקשים, הינו מכתב מיום 17.11.99, ואין להסיק מהמכתב הנ"ל בדבר מעמדו של המבקש במשיבה לאחר שובו לעבודה מתקופת החל"ת.

יצויין, כי מדובר במכתב אשר נכתב זמן רב לפני שתוכנית ההבראה במשיבה נכנסה לתוקף.

ג.
לכאורה, אין המבקש יכול להנות משני העולמות בגין תקופת עבודתו במשרה ציבורית, היינו מחד לבקש לצרף תקופת עבודתו זו לתקופת עבודתו כסגן ראש הרשות לצורך קביעת שיעור קצבת הפרישה שלו, ומאידך, לאחר שאושרה בקשתו ונקבע היקף הקצבה, לראות באותה תקופה כ"תקופת ותק" לצורך קביעת מעמדו כעובד "קבוע" לאחר שובו לעבודה מתקופת החל"ת.


כל שניתן להסיק לכאורה בשלב זה, כי תקופת עבודתו ב"משרה ציבורית" "נבלעה" במסגרת בקשתו לקבלת קצבת פרישה, ובכך מיצה את ותק זכויותיו כעובד המשיבה במשך 18 שנה.

המבקשים לא הוכיחו, ולא לכאורה, טענתם, כי אין בצירוף תקופת עבודתו של המבקש לפנסיה, משום שלילת מעמדו כ"עובד קבוע" עם שובו מחל"ת. טענה זו יש בה משום "עצימת עין" הן באשר למצב המשפטי שהוכח לכאורה, והן יש בה משום התעלמות מתוכן בקשת המבקש שלפיו פעל משרד הפנים כאשר נעתר לבקשתו, וצירף התקופה לצורך קביעת שיעור הגימלה עם פרישתו.

ד.
יתרה מזו, ניתן לכאורה לראות המבקש, במועד אישור בקשתו לקצבה ובגין כל תקופת עבודתו הרצופה עד 12/98, במעמד של גמלאי במשיבה, אלא שתשלום הגמלה נדחה עד הגיעו לגיל 45. גם מעמד זה יש בו כדי לדחות טענות המבקשים באשר למעמדו עם שובו לעבודה במשיבה לאחר סיום תקופת החל"ת, כעובד
"קבוע" במשיבה, בעל ותק של 18 שנה.

ה.
יש ליתן משקל לעובדה, כי המבקש לא מצא לנכון לפרט בבקשתו לקביעת שיעור הקצבה (נספח ב' לתגובת המשיבה), כי שהה בחל"ת, כפי שעולה מסעיף 5.3 לבקשה, וזאת לצורך נקיון הכפיים עת מדובר בבקשה לסעד זמני.

ו.
לפיכך, כאשר לא הוכח, ולו לכאורה, כי מדובר במבקש שהינו בבחינת "עובד קבוע", המסקנה המתבקשת היא, כי טענות המבקשים באשר להליכי הפיטורים המתחייבים מהוראות החוקה לעניין עובד קבוע - אינן חלות במקרה הנדון. כמו כן יצויין, כי ספק אם מדובר בסכסוך קיבוצי.

ז.
טענה נוספת בפי המבקשים, כי אין כל קשר בין תוכנית ההבראה להמשך העסקתו של המבקש לאחר שובו מחל"ת, וכי על המשיבה היה לנקוט אחת משתיים: או לסיים את החל"ת ולהודיע למבקש על סיום עבודתו, או אם לא עשו כן, אין לראותו כעובד אשר חלים עליו התנאים של תוכנית ההבראה. אין ספק, כי מועד שובו של המבקש לעבודה לאחר סיום תקופת החל"ת, עפ"י בקשתו ובהסכמת המשיבה, היה בסמוך לאישור תוכנית ההבראה, היינו ה-30.8.01. המבקש התחיל לעבוד ב-2.9.01, אולם אין די בכך כדי להעתר לבקשה הזמנית שהוגשה במסגרת סכסוך קיבוצי.


מעיון בתוכנית ההבראה עולה לכאורה, כי החל ממועד כניסתה לתוקף התחייבה המשיבה שלא לקלוט עובדים חדשים במשך שנתיים ימים ושלא לפרסם מכרז או לקלוט עובד ללא הסכמת ועד העובדים. אמנם, אין ועד העובדים מתנגד להמשך העסקתו של המבקש, כך עולה לכאורה מהבקשה, אולם טענת המשיבה, כי נאלצה לפטר את המבקש בשל דרישת משרד הפנים וכתנאי להמשך הזרמת הכספים עפ"י תוכנית ההבראה, הוכחה לכאורה בשלב זה, בשים לב למועד תחילת עבודתו של המבקש ולמכתבו של אברהם אמונה מיום 21.5.02 (נספח יז' לבקשה).

לא הוכח לכאורה, כי המבקש, כעובד חדש לצורך העניין, חסין או מעמדו עדיף מכל עובד חדש אשר היה מתקבל לעבודה במשיבה לאחר כניסת תוכנית ההבראה לתוקף, ובמקרה שלפנינו אין מחלוקת, כי המבקש החל עבודתו ב-2.9.01 לאחר כניסת תוכנית ההבראה לתוקף.

ח.
לא הוכח לכאורה בפני
נו, בשלב זה, כי פיטורי המבקש נעשו בשל טעמים פסולים ו/או שרירותיים ו/או בחוסר תום לב. טענות שהועלו כלפי מר יוסף פנחס כהן והמשיבה.

ט.
מסקנתנו, כי לא הוכח בפני
נו לכאורה, בשלב זה, כי דרישת משרד הפנים להפסיק עבודתו של המבקש, הן לאור העובדה, כי נקבע שיעור קצבת הפרישה עפ"י בקשתו, תוך צירוף תקופת עבודתו במשרה ה"ציבורית" לצורך קביעת שיעור הגימלה, והן לאור העובדה, כי העסקתו עומדת בניגוד לתוכנית ההבראה ולמחוייבות המשיבה כלפי משרד הפנים, הינה דרישה שבחוסר תום לב או ש"נכפתה" על משרד הפנים על ידי מי מאנשי המשיבה מטעמים שרירותיים, פסולים, פוליטיים או מכל טעם אחר שהוא.

י.
לפיכך ומכל שנאמר לעיל ובמצטבר, לא הוכחה לכאורה עילה בגינה יש להעתר לסעד הזמני, למנוע פיטורי המבקש ולכפות על המשיבה להעסיקו גם לאחר 1.8.02, ובשים לב למעמדו במשיבה עם שובו מתקופת החל"ת.

8.
הענות למתן צו מניעה זמני הינה בשיקול דעת בית הדין.


חובתו של המעביד הציבורי היא לנהוג עם כל עובד, גם עם זה שאינו קבוע ואינו זוכה להגנה ארגונית - בתום לב ובהגינות בעת החלטה על פיטוריו (דב"ע נד/157-3 מתתיהו נחבס נ' התעשיה הצבאית לישראל בע"מ - לא פורסם).


הבקשה הוגשה במסגרת סכסוך קיבוצי, הבקשה למניעת פיטורים הוגשה נגד הצד להסכם הקיבוצי, כאשר המטרה היא מניעת פגיעה בזכות של הארגון מעבר לזכות הפרט, ובמקרה זה אין מתעוררות כל השאלות הקשורות במניעת פיטורים ובראיית פיצויים על הפרת חוזה כסעד אפשרי, עדיף או יחיד, בין היתר מהטעם, כי עת בפגיעה בארגון עובדים מדובר, אין התרופה לפיצויים קיימת כלל (דב"ע נג/8-4 ההסתדרות הכללית נ' התאחדות המלונות בישראל, פד"ע כה 339).


לכאורה, אין מחלוקת, כי הוראות החוקה חלות על כל עובדי המשיבה, אולם במקרה הנדון, כאשר עילת הגשת הבקשה הינה טענת המבקשים, כי המשיבה הפרה את הוראות החוקה באשר לפיטורי עובד קבוע, וטענה זו לא הוכחה ולו לכאורה - די בכך כדי לדחות הבקשה הזמנית שהוגשה במסגרת סכסוך קיבוצי.


אף אם יוכח בפני
נו לכאורה, כי פיטורי המבקש הינם בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי או
מחמת שיקולים שבחוסר תום לב אין בכך משום עילה להיעתר לבקשה שהוגשה בפני
נו במסגרת סכסוך קיבוצי שלא לפטר המבקש ובשים לב להלכות שפורטו מטעם המשיבה בדבר שיקול דעת בית-הדין ליתן צו לאכיפת יחסי עובד ומעביד.


ובאשר למאזן הנוחות - טענות המבקשים בבקשתם בתמיכה לטענתם, כי ייגרם לועד העובדים ולנציגות העובדים נזק בלתי הפיך עקב התנהגותה החד צדדית של המשיבה שתביא לתוהו ובוהו ביחסי העבודה - לא הוכחה לכאורה במקרה הספציפי הנ"ל, שכן לא הוכח לכאורה, כי מדובר בפיטורי עובד "קבוע".


9.
לפיכך, בשקילת מאזן הנוחות וטיעוני הצדדים בפני
נו, לא מצאנו כל מקום להעתר לבקשה למתן סעד זמני למניעת פיטורי המבקש ו/או ביטול מכתב הפיטורים מהטעמים שפורטו לעיל, ודי בטעמים שפורטו לעיל כדי לדחות הבקשה.


10.
המבקשים יודיעו לבית הדין, תוך 7 ימים, האם מבקשים לקבוע דיון בהליך העיקרי.


11.
אין צו להוצאות.


12.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה.





ניתנה היום כ' באב, תשס"ב (29 ביולי 2002) בהעדר הצדדים




___________________
______________
______________
י. גלטנר-הופמן - שופטת
נציג ציבור
נציג ציבור




001058/02סק 734 סיגל שימן+ויקי






סק בית דין אזורי לעבודה 1058/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' עיריית שדרות, אלי מויאל - ראש עיריית שדרות (פורסם ב-ֽ 29/07/2002)