פסקי דין על י.ש.י חברה לשווק כלי בית | פסקי דין על פינקוס טובה | פסקי דין על פינקוס אליעזר | פסקי דין על מוצרי זיו | פסקי דין על בנק יורו –טרייד בע"מ

72810/04 א     06/08/2007




א 72810/04 י.ש.י חברה לשווק כלי בית בע"מ, פינקוס טובה, פינקוס אליעזר, מוצרי זיו בע"מ נ' בנק יורו –טרייד בע"מ




23
בתי המשפט
ת.א. 072810/04
בש"א 153831/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
06/08/2007

שופט: סובל משה

ת"א
בפני
:

1. י.ש.י חברה לשווק כלי בית בע"מ
2 . פינקוס טובה

3 . פינקוס אליעזר

4 . מוצרי זיו בע"מ
בעניין:
המבקשים
נ ג ד
בנק יורו -טרייד בע"מ
המשיב
החלטה
כללי
1. בפני
בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב כנגד המבקשים בגין יתרת חוב שחבים המבקשים למשיב.
ביום 15/5/07 הגישו הצדדים הודעה לבית המשפט בה הודיעו כי הגיעו להסדר דיוני וקבעו כי בין היתר, הינם מוותרים על חקירת המצהירים בבר"ל וכי יגישו סיכומים במועד שיקבע כבוד בית המשפט.
ואכן ביום 14/6/07 הגישו המבקשים את סיכומיהם וביום 12/7/07 הגיש המשיב את סיכומיו.

יצוין, כי במקביל להליך זה התנהלה תביעה דומה בסדר דין מקוצר כנגד חב' זיו מוצרי יו. פי.וי.סי. בע"מ
והערבים לחובה של החברה בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ת.א. 2597/04.

הנתבעים בתביעה בבית המשפט המחוזי הגישו תצהירי בר"ל זהים לתצהירי המבקשים בתיק שבכותרת. כב' הרשם גלדשטיין דחה את כל טענות הנתבעים שהועלו בתצהירים למעט טענה אחת בדבר תנאים מועדפים. על החלטתו הגישו שני הצדדים ערעור וכב' השופטת דותן דחתה את ערעור הנתבעים וקיבלה את ערעור המשיב (הבנק).
על החלטה זו הגישו המבקשים בר"ע לעליון ועדיין לא ניתנה בה הכרעה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי משנדחו טענות המבקשים בתצהירי הבר"ל ע"י בית המשפט המחוזי למעט הטענה בדבר בטלות ערבותם של המבקשים 4-2 אשר לא נדונה כלל בבית המשפט המחוזי, אין לבית משפט השלום כל מקום לדון בהן .
זאת ועוד, שאף מסיכומי המבקשים לא עולה כל התייחסות לטענות אשר נטענו בתצהיר המבקשים בבר"ל מלבד התייחסות לסוגיית הערבות, ועל כן קובע אני כי משזנחו המבקשים את טענותיהם בעניין זה, אין ליתן רשות להתגונן בטענות אלה.
אולם, לאור העובדה כי הטענה בדבר תנאים מועדפים הועלתה גם בעניינינו הרי שעלי אף להתייחס לטענת הגנה זו על אף העובדה שבעניין זה תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור.

מכאן שעלי להתייחס לשתי טענות הגנה של המבקשים:

האחת: טענת התנאים המועדפים.
השנייה: סוגיית בטלות הערבות.

העובדות
2. במקרה דנן, המבקשת 1 (להלן: "חברת ישי") פתחה אצל המשיב חשבון בנק ביום 8/1/04 שמספרו 421875 וחתמה על הסכם אשראי כללי ותנאים כלליים לניהול חשבונות ו/או פקדונות אצל המשיב (להלן:"הבנק").
המבקשים 4-2 חתמו על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת חובות חברת ישי (להלן:"כתב הערבות").
עפ"י תצהיר הבר"ל, היו בבעלות המבקשים 3 חברות נוספות, אחת בענף הבניה, השניה, בענף הנדל"ן והשלישית בענף כלי הבית.
כל הפעילות הבנקאית של שלושת החברות הועברו בזו אחר זו אל המשיב זאת לאור הבטחותיו של מר פינחסוב, מנהל הבנק דאז, אשר הבטיח כי ידאג ליתן להם תנאים מועדפים.

התנאים המועדפים
טענות המבקשים באשר לקיומו של הסכם בדבר תנאים מועדפים
3.
א. המבקשים טוענים כי החשבון נשוא תביעה זו נפתח לאור חיזוריו הנמרצים של מר פינחסוב,מנהל הבנק דאז, ועם המעבר של המבקשים לבנק עשה מר פינחסוב הכל בכדי להעביר את פעילותם העסקית לבנק.

ב. לטענתם, מר פינחסוב הבטיח למבקשים כי יחייב אותם בריבית נמוכה במיוחד על האשראי וכך גם ינהג ביחס לעמלות. תנאים אלו היוו מרכיב חשוב למבקשים בהעברת כל פעילותם העסקית אל הבנק.המבקשים סמכו על מר פינחסוב כי כך אכן ינהג.ואכן במהלך שנת 2001 ובהמשך בשנת 2002 הועברה הפעילות של חב' ישי - ענף יבוא כלי הבית אל הבנק.

ג. העברת הפעילות בענף זה היתה רק לאחר שמר פינחסוב הדגיש כי הפעילות של ענף זה אכן מתאימה לתוכנית הפיתוח של הבנק. לצורך כך הציע מר פינחסוב מסגרת אשראי בנקאי סולו של 800,000 ₪ בחשבון שייפתח לצורך סחר חוץ ללא כל בטחונות נכסיים אלא כנגד ערבות אישית בלבד והמבקשים קיבלו הצעה זו.

ד. בתחילת הקשר עם הבנק היה המצב משביע רצון ואכן ניתן שירות במחירי אשראי ועמלות נמוכים ולבסוף כל הפעילות של שלושת החברות הועברה אל הבנק.

ה. זמן קצר לפני שהבנק למסחר קרס, מרבית הפעילות העסקית של המבקשים הועברה אל הבנק אשר בעת קריסתו קיבל הבנק בעצמו או בשיתוף עם בנק ישראל החלטה להפסיק את פעילות מתן האשראי ללקוחותיו ומשכך נגרמה הרעה בתנאים המועדפים אשר קיבלו המבקשים. החלטה זו והתנהגות הבנק כי לא הודיע למבקשים על השינוי והסתיר זאת מהם, גרמה למבקשים נזק אשר ממנו חששו בטרם העבירו אליו את עיקר פעילותם.
לא זו אף זו, שבעת פגישתם עם המנכ"ל החדש מר איציק שווילי אשר ביקש מהמבקשים לחסל את פעילותם אצל המשיב ולהחזיר את האשראי שניתן להם, אך התחייב שלא להאיץ בהם שכן הכיר בהבטחתו של מר פינחסוב .

ו. המבקשים טוענים כי עם הפסקת האשראי בוטלו מן הסתם הערבויות האישיות אשר ניתנו .

טענות המשיב
4.
א. לפי ההסכם שנחתם עם המבקשים רשאי המשיב בהודעה ללקוח, לשנות את תנאי הריבית והעמלות, קל וחומר כאשר המבקשים מאשרים כי הסכימו לשינויים אלה
שאז הם מושתקים מלטעון להפרת התנאים המועדפים שהובטחו להם.

ב. המשיב טוען כי אכן הודה בהעלאת שיעורי הריבית ואף התחייב להשיב את שנגבה ביתר אולם המסמכים אותם צירפו המבקשים מהווים לכל היותר דרישה להשבת גביית יתר ולא מדובר במסמכים שנוצרו ע"י הבנק.

ג. המשיב טוען כי אם המבקשים רוצים לטעון כנגד התנאים המעוגנים בהסכמים שנחתמו בינם לבין המשיב, עליהם לעשות זאת במסמך בכתב.

ד. המשיב טוען כי הפסיקה קבעה כי סעיף המאפשר לבנק להפעיל שק"ד באם לתת ללקוחו אשראי אם לאו, איננו תנאי מקפח. כמו כן, זכותו של הבנק לבטל מתן אשראי או לשנותו ולדרוש את כספו בחזרה בהתאם להסכמים שנחתמו עם פתיחת החשבונות.

הכרעה לעניין הסכם התנאים המועדפים
5. לאורך כל תצהיר הבר"ל חוזרים המבקשים על הטענה כי מר פינחסוב הבטיח להם תנאים מועדפים לשם העברת הפעילות העסקית אל הבנק וכי רק מטעם זה עברו הם אליו, אולם, התצהיר אינו מפרט כלל את התנאים המועדפים, אינו מפרט את גובה ההרעה בתנאים, אינו מפרט ו/או מעלה את הטענות החשבונאיות להם טוענים המבקשים, גם התחשיב החשבונאי איננו מפורט דיו שכן, רואה החשבון לא פירט את דרך החישוב ואף לא את התוצאה קרי הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה מאי כיבוד התנאים המועדפים.
נראה כי יש לראות בחוות הדעת של רואה החשבון אשר צורפה לתצהיר הבר"ל כטענה שהועלתה באופן סתמי מאחר ולא לוותה בכל פירוט שהוא כפי שמחויב בו מי שמעלה טענות חשבונאיות.
בעצם צירוף מסמכים לתצהיר הבר"ל אין כדי לחפות על היעדר הפירוט העובדתי בתצהיר עצמו [ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
פ"ד מ"ה (1) 66].

נראה כי מדובר במקרה דנן בטענת קיזוז ואולם המבקשים לא עמדו בה מן הפן הדיוני שבה, שכן טענת קיזוז צריכה להיות מפורטת וחייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה באופן מדויק ולפרט את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת, ויש להעלותה בצורה מפורשת וברורה. כך למשל, טענה סתמית וכללית של הפסד כספי של סכום כספי מסוים ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו אין בה כדי לבסס את טענת הקיזוז.
על כן טענת קיזוז אשר אינה מפורטת דיה, ואשר הועלתה בעלמא אין בה כדי ליצור תשתית מספקת להענקת רשות להגן. [ראה ע"א 579/95 אריאן ואח' נ' בל"ל]

הגם שמדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב ועל אף שההלכה הפסוקה קובעת כי יש ליתן רשות להגן גם כשמועלית טענה זו, סבור אני כי מאחר והמבקשים לא פירטו ולא צירפו כל תשתית ראייתית אשר תאשש את טענתם, מוצא אני לנכון לקבוע כי יש לדחות את בקשת המבקשים להתגונן בדבר טענת התנאים המועדפים.
על כן קובע אני כי אין ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענה זו.

סוגיית הערבות
טענות המבקשים
6.
א. עם פתיחת החשבון חתמו המבקשים על ערבות. המבקשים טוענים כי הערבות הרלבנטית נועדה להיות בטוחה אך ורק לפעילות של חברת ישי אשר פעלה בתחום ייבוא כלי הבית.בנוסף לערבות זו טוענים הם, כי הבנק החזיק בבטוחות נוספות לאותו אשראי, דהיינו: שיקים דחויים. עוד מוסיפים, כי הערבים חתמו על הערבות בידיעה כי בנוסף לערבותם הפעילות בחשבון גובתה בשיקים דחויים וסחירים בסכום מסגרת האשראי בסך של 800,000 ₪.

ב. המבקשים טוענים כי עם קריסת הבנק למסחר, נאלצה חברת ישי לוותר על מסגרת האשראי שלה ואכן היא הופסקה. השיקים הדחויים אשר שימשו לביטחון, פרעו את החוב שהיה בחשבון. עם פירעון המסגרת באמצעות השיקים הדחויים, למעשה הערבות התייתרה ומשכך לטענתם, היא בטלה עפ"י ההסכמה שהיתה בתוקף.

ג. המבקשים טוענים כי הערבים לחשבון לא הסכימו לערוב ליתרה שנוצרה ממתן האשראי לחב' הבנייה. ערבות הערבים ניתנה אך ורק לפעילותה של חב' ישי בענף כלי הבית בלבד וגם אז רק בהנחה שקיימים בטוחות נוספות.

ד. עוד מוסיפים וטוענים כי מר פנחסוב, הכיר בכך שערבות המבקשים פקעה עם חיסול קו האשראי ואיפוס החשבון ואף כי אמר זאת מפורשות.כיוון שגם לדעתו האשראי החדש שניתן באמצעות חשבון חב' ישי לחברות הבניה היווה העמסה מלאכותית של חיוב על החשבון. בסיכום בין מר פנחסוב לחב' ישי סוכם כי החוב יועבר לחב' הבניה מטליום. אך הגיע מנכ"ל חדש שהתכחש לסיכום שנעשה עם מר פנחסוב.

ה. הבנק מנסה לנצל את העובדה כי ההסכם בעניין זה לא נערך בכתב במפורש אלא בע"פ.

ו. המבקשים טוענים כי לא ניתן ללמוד מכתב הערבות שצורף לתביעה על פקיעתו או ביטולו. אין בו הבחנה בין כספים שנצרכו ע"י חב' ישי כאשראי בתקופת פעילותה לבין יתרות שהועמסו עליה משיקולים שונים ולא רלבנטיים.
המבקשים סמכו ידיהם על יחסי האמון המיוחדים ששררו בינם לבין פינחסוב אולם, זה נאלץ לעזוב זמן קצר לאחר לאחר קריסת הבנק למסחר והמפקח על הבנקים חייבו את הבנק להפסיק את פעילותו הבנקאית.

ז. המבקשים טוענים כי הבנק מנסה להתחמק ממערכת היחסים עם המבקשים ונצמד להסדר החוזי. אלא שגם לטענתם הסכמים בע"פ והסכמים בדבר תוקפה של הערבות הינם הסכמים מחייבים ולכן יש ליתן את הרשות להתגונן בשאלה זו.

ח. המבקשים העלו את הטענה כי טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב הינה לגיטמית בשלב הבר"ל. המבקשים מציינים כי חולשתם היחידה שטענותיהם עומדות בסתירה לכתב הערבות שצורף לכתב התביעה. הם אף מוסיפים ואומרים כי הם אינם טוענים כנגד כתב הערבות אלא כי כתב הערבות כבר אינו תקף ואיבד מתוקפו עם הפסקת הפעילות של חב' ישי, והוא אינו חל על יתרות החוב שהועמסו על החברה ואשר להבטחתן ניתנו בטוחות נוספות.
המבקשים טוענים כי הם תומכים את טענותיהם בראשית ראיה בכתב, קרי המסמך של מר פינחסוב בעניין הבטוחות.

ט. המבקשים אף מגדילים לעשות וטוענים כי טענותיהם אינן באות לסתור את המסמך קרי את כתב הערבות, אלא מוסיפים עליו אירועים המוכיחים כי המסמך איננו עוד בתוקף.

י. המבקשים טוענים כי גם אם יקבע כבוד בית המשפט כי הערבויות לא פקעו, לא יהא זה נכון וראוי לחייב את הערבים בתשלום חוב שלא ערבו לו כלל מלכתחילה וזאת מאחר שניתנו בטוחות אחרות להבטחת החוב, לרבות ערבויות של אחרים וכן שעבודים על נכסי מקרקעין.

יא. הבנק לא ביצע כל הפרדה בין החיובים לבין הבטוחות שניתנו להבטחת פרעונם שכן חובה זו מוטלת על הבנק. הערבויות ניתנו להבטחת פעילות הכספים הרגילה של חב' ישי. הערבים הסכימו לערוב לפעילות זו בלבד. בנוסף לערבותם החזיק הבנק בשיקים דחויים כבטוחה נוספת לחשבון. השיקים הדחויים הם אלה אשר בסופו של דבר פרעו אותו ואיפסו אותו, ולכן לטענת המבקשים בכך תמה חובתם של הערבים והבנק אינו רשאי לתבוע מכוח ערבותם של הערבים קיום של חוב אחר.

יב. המבקשים העלו טענה נוספת כי סעיפי כתב הערבות דינם להתבטל שכן הם סעיפים מקפחים. המבקשים טוענים כי יש לדחות את טענת הבנק כי עפ"י הוראות הסכם הערבות הערבות הינה כוללת ולא מוגבלת לחיוב ספציפי שכן, לטענת המבקשים מסעיפי כתב הערבות ניתן ללמוד על חיובים שהבנק מייחס לערבים להם כלל לא התכוונו לערוב.

יג. הבנק הפר את חובת תום הלב בפעולותיו כלפי המבקשים - בנק חב חובת נאמנות, הגינות ותום לב כלפי לקוחותיו. הבנק בחזרתו מהתחייבויותיו הציג מצג שווא כאילו ההסכמות עימו בע"פ הינן מילים תקיפות.

יד. מצירוף כל הטענות שהובאו לעיל, מבקשים המבקשים כי בית המשפט יתן להם את הרשות להתגונן.

טענות המשיב
7.
א. טענת המבקשים באשר לערבותם הינה טענה בעלמא, כללית וסתמית ונעדרת פירוט ולו המינימלי ביותר עפ"י דרישות הפסיקה ואין בה כדי להוות ראיה ולו לכאורה לדבר כלשהו ויש לדחותה. עפ"י כתבי הערבות, הם ניתנו להבטחת כל הסכומים המגיעים לבנק מהחברה בחשבון המצויין בכתבי הערבות, חשבונה של חב' ישי אצל הבנק נשוא התביעה.

ב. טענת המבקשים עומדת בסתירה מוחלטת ללשונו המפורשת של כתב הערבות והם אף אינם טורחים לשטוח את את הפרטים המהותיים ביותר בבסיס טענתם.

ג. המבקשים לא העלו בתצהירי הבר"ל ולו פרטים עיקריים העומדים בבסיס הטענה כגון: עם מי סוכם הדבר? מתי סוכם? על איזה גובה אשראי מדובר לגביו לא חלה הערבות, מתי נלקחה ההלוואה הנזכרת, מהם תנאי ההלוואה?! המבקשים אף אינם מבהירים ומפרטים מדוע נעדר ההסכם מכתבי הערבות, מדוע לא הוחרג האשראי וכיוצ"ב. לא זאת אף זאת שהמבקשים אף אינם מצרפים אסמכתא כלשהי לביסוס טענתם כי האשראי הנתבע אכן שימש לפעילות חב' הבניה ולא לפעילות המבקשת- חב' ישי.

ד. המבקשים סומכים ידיהם על הטענה כי האשראי ששימש לפעילות ענף כלי הבית , אופס ונפרע במלואו באמצעות שיקים דחויים שקיבל הבנק, אולם לא מפרטים טענה זו . בענייין זה המשיב טוען כי המבקשים לא מבססים את טענתם בהסכם כלשהו וכיוצ"ב בדבר גובה האשראי שניתן לפעילות המבקשת כפי הנטען, לא מציינים את מועד קבלת האשראי הנטען, מועד פריעתו, אופן פריעתו, פרטי השיקים הנטענים, המועד בו אופס החשבון, המועד בו בוטלו כתבי הערבות והיתרה שנותרה בחשבון במועד ביטול כתבי הערבות כביכול ממנה הופטרו הערבים.

ה. המבקשים אף לא תומכים את טענותיהם במסמכי בנק ולו בדפי חשבון התומכים בנטען וככל הנראה אין בידם מסמכים אלו בכדי לאשש את טענותיהם. מלבד ההצהרה כי "החוב אופס" אין בידי במבקשים דבר.

ו. טענת המבקשים לוקה בחוסר פירוט משווע גם בכל הנוגע לטענה בדבר בטלות כתבי הערבות. והם אף לא מציינים את אופן הביטול, באם ניתנה הודעת ביטול מטעמם, באם הבנק ו/או מי מטעמו קיבל ו/או אישר את הביטול עפ"י כתב הערבות.

ז. טענתם של המבקשים עומדת בסתירה לדרך הביטול שנקבעה במפורש בכתב הערבות עליו חתמו המבקשים בדבר מתן הודעה בכתב חתומה ע"י כל הערבים אשר תיכנס לתוקפה תוך 30 יום מהמועד בו התקבלה ההודעה בכתב.

ח. המשיב טוען, כי טענות המבקשים עומדות בסתירה מוחלטת ללשון כתב הערבות, החתום ע"י הערבים ואין חולק כי בראש כתב הערבות מס' החשבון הלווה הינו 421875, החשבון הנתבע בתביעה זו.

ט. לטענת המבקשים בעצמם, יוחס חלק מהאשראי שניתן לענף הבניה לחשבון המבקשת ,"המדובר באשראי שניתן ע"י המשיב ויוחס למבקשת וחויב בחשבונה".
המשיב טוען כי חיוב זה נעשה לבקשתה של המבקשת.
אף לשיטת המבקשים מדובר בחיוב של המבקשת עצמה ולא של אחר אשר בוצע בחשבונה של החברה יוצא איפוא, כי החברה היא החייבת בהחזר האשראי למשיב. חיוב זה הובטח מפורשות בכתב הערבות אשר בה להבטיח את כלל החיובים בהם חייבת ו/או תחוב המבקשת בין במועד חתימת כתבי הערבות ובין בעתיד.

י. המשיב אף טוען, כי הערבים ערבים לכל הסכומים המגיעים מהחברה, בין היתר לסכומים שניתנו למבקשת לפי בקשתה, גם אם לא עבורה וכי בין היתר הערבים ערבים לסכומים אשר :" שולמו או ישולמו ללווה או עבורו או לפי בקשתו או לפי אחריותו... וכן לסכומי כסף כלשהם שהלווה חייב ו/או יהיה חייב לבנק מכל סיבה שהיא". קרי, מכל מקום יוצא אף לשיטת המבקשים כי כתבי הערבות חלים אף לעניין חיוב חשבון המבקשת.

יא. המשיב טוען כי המבקשים מנסים לבצע הפרדה מלאכותית בחיובים בחשבון חב' ישי בעצמה, והמובטחים בכתבי הערבות בטענתם כי כתב הערבות נועד להבטיח רק חלק מסוים מהחיובים בחשבון המבקשת אשר טיבם וסכומם אינו ידוע. ואילו לגבי חיובים אחרים, אשר נתבעים בכתב תביעה זה, לא חלים כתבי הערבות.הרי שבניגוד לנטען ע"י המבקשים טענה זו סותרת את לשונו המפורשת של כתב הערבות המתייחס לכלל חיובי המבקשת בחשבונה ללא סיווג והבחנה בין חיובים שנועדו לפעילות כזו או אחרת. ומעבר לכך , סותרת את הקביעה המפורשת בכתבי הערבות,כי אלו יחולו גם לגבי חיובים שנלקחו לפי בקשתה של המבקשת גם אם לא עבורה.

יב. הטענה כי מדובר בטענה המוסיפה למסמך כתוב ולא גורעת ממנו לאור העובדה כי כתב הערבות איבד מתוקפו ואיננו עוד הינה טענה חסרת תום לב ומתחכמת וזאת ע"מ לחמוק מחובם עפ"י כתב התביעה. טענה זו עומדת בסתירה לטענתם כי כתב הערבות נועד מלכתחילה להבטיח חיובים ספציפיים בלבד, הקשורים לענף כלי הבית ולא את האשראי שנותר בחשבון חברת ישי.

יג. טענת המבקשים אף סותרת את הכתוב בכתב הערבות וזאת מאחר שחתמו המבקשים על סעיף אשר קובע כי "ספרי הבנק וחשבונותיו נאמנים עלינו כנכונים וישמשו ראיה מכרעת נגדינו לכל פרטיהם ובין השאר בכל הנוגע לחישוב סכום הערבות". מכאן שהערבים הסכימו מפורשות כי כל הרשום בחשבונות הבנק וחשבון החברה בפרט ובכלל זה את יתרת החוב בחשבון החברה יהווה ראיה מכרעת בכל הנוגע לערבותם זאת בניגוד גמור לטענתם של המבקשים כי יתרת החוב איננה משקפת את סכום ערבותם.

יד. המשיב טוען כי אין מניעה להעלות טענה כנגד מסמך בכתב במסגרת רשות להגן אולם, טענה זו תיעשה בכפוף לכך שעל המבקש להעלות "טענת הגנה טובה" ובמקרה דנן, לא הועלתה טענה שכזו.

טו. טענת המבקשים כי טענתם נסמכת בראשית ראיה, מסמך בכתב ידו של מר פנחסוב בעניין הבטוחות, הינה מופרכת ממש ונטענת בדומה לכל טענות המבקשים באופן סתום ולאקוני כאשר לא ברור למה משמש המסמך הנזכר ואת מה בדיוק הוא בא להוכיח ואף לא מפורט כן ע"י המבקשים. ומעיון במסמך עולה כי אין בו דבר כדי להוכיח כי הבטוחות הנזכרות בו שימשו לענף הבניה ואין הדבר ניכר ממנו ולו במרומז.עדיין אין בכך כדי לסייע למבקשים ו/או להעיד כי החוב בתיק זה ניתן לענף הבניה.

טז. משמעות חיוב המבקשת באשראי וכל אשראי שיהיה, הינה אחת, כי המבקשת תחוב בו היא ולא אחר ולפיכך, טענת המבקשים כי הכוונה היתה כי האשראי המדובר יחוייב בחשבונה של החברה, אולם היא לא תחוב בו או הערבים לחובה, טענה זו לטענת המשיב כלל אינה מתקבלת על הדעת.

יז. היה בידי המבקשים כבר במועד העברת הפעילות לבנק לסייג את כתבי הערבות ולהחילם רק על חלק מהחיובים בחשבונה של החברה ו/או על אילו הקשורים לפעילות בענף כלי הבית בלבד. עצם העובדה כי כתבי הערבות הוחלו במפורש על כלל החיובים בחשבון החברה ולא סויגו מעולם, יש בה כדי להעיד יותר מכל כי הערבים ידעו בדיוק על מה חותמים הם.

יח. במועד חתימתם ידעו הערבים אודות האשראי בחשבון החברה לגביו לא היה בכוונתם לערוב כביכול בכתבי הערבות. ועצם העובדה כי היתה בידם ההזדמנות לעשות כן, יש בה כדי להעיד יותר מכל על מופרכות טענתם.

יט. המשיב טוען כי גם עצם חתימת הערבים על כתב הערבות מעידה כי הם ידעו על מה חתמו והסכימו לנאמר שם.

כ. המשיב טוען כי לא זו בלבד כי טענת המבקשים בדבר בטלות ערבותם נטענה ללא פירוט בעליל, באופן סתמי וכוללני ודי בכך כדי לדחות את טענתם. כמו כן, ניתן לדחות טענתם זו שכן טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת להוראות כתבי הערבות.
טענת המבקשים בעניין זה עומדת בניגוד מוחלט להוראות סעיף 17 לכתבי הערבות לפיה הערבות תבוטל רק בתום 30 יום מיום שהתקבלה אצל המשיב הודעה בכתב. וכאן הדבר לא נעשה.

כא. המשיב טוען כי השעבודים על נכסי המקרקעין אף הם, בדומה לכתבי הערבות נועדו להבטיח את חובות הלווים בחשבונות מסויימים במלואם ללא הפרדה מלאכותית כזו כפי שטוענים המבקשים בין חיובים שנועדו לפעילות כזו או אחרת.

כב. גם טענת המבקשים כי העבירו פעילות המבקשת אל המשיב לאחר שהובטח להם אשראי בשיעור של 800,000 ₪ הינה נפרכת כבר מהחומר ונוכח האמור בכתב הערבות בו נקבע כי הסכום הכולל של חובות החברה במועד חתימת כתבי הערבות הינו בסך של 546,442 ₪ ולא כפי שנטען 800,000 ₪ .

כג. המבקשים טוענים כי עצם הסכמתם לקזז את ההכנסות בגין מימוש נכס החברה ברחוב שוקן מחוב המבקשים בתיק זה בא כדי לחזק את טענותיהם כי החוב בתיק זה הובטח בבטוחות נוספות שניתנו לענף הבניה ביניהן השעבוד על הנכס בשוקן וכי הערבים לא ערבו להבטחת החוב בתיק זה. אולם המשיב טוען כי מדובר בטענת סרק ולו על מנת למצוא הגנה דחוקה כנגד התביעה כיוון שבהתאם לכתבי המשכנתא שצירף לסיכומיו השעבוד על הנכס בשוקן נועד להבטיח את מלוא החוב בחשבון החברה ולא של חוב מסוים ו/או אשראי כזה או אחר .

כד. טענת המבקשים בדבר קיומם של סעיפי מקפחים הינה סתמית ויש לדחותה. אין המבקשים מצביעים כלל על תנאי כלשהו בכתבי הערבות לגביו נטען כי הינו מקפח אלא נוקטים בלשון סתמית.

כה. מכל צירוף הטענות שהובאו לעיל, אין ליתן למבקשים רשות להתגונן אלא לקבל את התביעה ולחייבם בתשלום החוב.
דיון והכרעה
8. בהליך המתנהל בסדר דין מקוצר, אין הנתבע רשאי להתגונן בדרך רגילה.
עליו לקבל רשות להתגונן כתנאי לכך שעל התובע יהיה להוכיח את תביעתו.
מטרת ההליך הינה מניעת דיון בלתי נחוץ בתביעה אשר אין לנתבע כל הגנה בפני
ה [ראה רע"א 2477/94 בנק איגוד לישראל בע"מ
נ' אזולאי הנרי]

בעניינינו, התובע ויתר על חקירת המצהירים ועל כן התשתית להכרעה הינה אך הנטען בתצהיר.
הלכה היא כי הימנעות מחקירתו של מצהיר אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו ובפני
בית המשפט עומד רק האמור בתצהיר על מנת שיבחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק כנגד התביעה [ראה ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ פ"ד מ"ה (5) עמ' 735 וכן א. גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 317].

המבקשים מעלים טענת הגנה כי משחוסל קו האשראי של ענף כלי הבית ונפרע עם חיסולו ע"י השיקים הדחויים, בוטלו כתבי הערבות של הערבים ואין הם חייבים בתשלום החוב הנטען ע"י הבנק.

אולם, מעיון בתצהיר הבר"ל מוצא אני כי כל טענות המבקשים בעניין זה, הינן טענות כלליות, סתמיות אשר אינן מפורטות ואשר אינן מקימות תשתית ראייתית כלשהי.

בע"א 89 / 465 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
מה (1) 66, עמוד 66 נקבע כי:

"לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, או כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים".[הדגשה שלי, מ.ס.]

בנוסף בא ע"א 86 / 543 כלל חברה לביטוח בע"מ
נ' דניאל כלפון מב (3) 339, עמוד 343 להוסיף וקובע כי:

" נתבע, המבקש רשות להגן, חייב "'להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות'"[הדגשה
שלי. מ.ס.]

9. במקרה דנן, המבקשים מעלים את טענותיהם, אולם לא מפרטים ולא מסבירים כלל את מהות הטענה שיש בה כדי לקיים הגנה אפילו דחוקה. המבקשים לא העלו בתצהיר בבר"ל פרטים מהותיים אשר יש בהם כדי לחזק את הגנתם כגון: על איזה גובה אשראי מדובר לגביו לא חלה הערבות? מתי נלקחה ההלוואה? מהם תנאיה? מדוע לא מצוין מתי השיקים נפרעו? מדוע נעדר ההסכם מכתבי הערבות? ו/או מדוע לא הוחרג האשראי?

סעיף 1 לכתב הערבות קובע כי הצדדים הינם: "...ערבים בזה ביחד ולחוד כלפי הבנק וחליפיו בערבות מוחלטת, בלתי מסויגת וללא כל תנאי, לפירעון המלא והמדויק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהלווה מידי פעם..."
כמו כן, סעיף 2 לכתב הערבות קובע כי :"סכום התחייבותנו עפ"י ערבות זו אינו מוגבל בסכום וכולל את כל חיובי הלקוח שיהיו מעת לעת".
טענת המבקשים כי ערבותם הינה מוגבלת אך ורק לענף כלי הבית וכי אין הם התכוונו כלל לערוב לאשראי שניתן לענף הבניה מחשבונה של חב' ישי, אין בה ממש שכן לשון הסעיף קובעת במפורש כי הערבות הינה ערבות בלתי מוגבלת. כמו כן, ערבות בלתי מוגבלת מעצם מהותה הינה ערבות למלוא החוב ולא לחלק מסויים.
טענת המבקשים כי ערבותם מוגבלת לענף כלי הבית יש בה כדי לסתור את כתב הערבות אולם, חזקה היא על המבקשים כי ידעו על מה הם חותמים.
זאת ועוד, שבמועד החתימה על כתב הערבות, הערבים ידעו כי חב' ישי תייחס מחשבונה לחב' אחרת אשר אף היא בבעלותה, אשראי.
תמוה לי הדבר, כי המבקשים לא סייגו את עניין האשראי בכתב ערבות או בהסכם אחר אשר יסדיר עניין זה ויקבע כי הערבים לא ישאו בערבות זו כבר במועד העברת הפעילות לבנק או שיחיל את החיובים על חלק מסוים מהחיובים בחשבון המבקשת.

לא זאת אף זו, הרי שמדובר כאן בערבים אשר הינם בעלי עניין בשאר החברות כך שיוצא איפוא, כי הערבות אשר הינה מוחלטת, בלתי מסויגת, בלתי מוגבלת וכללית כלפי כולם והטענה כי "לא התכוונו" לערוב לחב' הבניה לא יכולה לעמוד. הערבות הינה כללית ולכן החוב חל גם על ענף כלי הבית.

המבקשים אינם יכולים להתנער מכתב הערבות בטענה כי לא מדובר בחשבון המבקשת שכן בראש כתב הערבות מס' החשבון הינו החשבון הנתבע.
מטעמים אלה לא יכולה אף לעמוד טענת המבקשים כי ערבותם פקעה עם איפוס החשבון שכן גם טענה זו לא פורטה.

10. איני יכול לקבל גם את טענת המבקשים בדבר השיקים הדחויים כי הם אלו שאיפסו את החוב, ומשכך תמה חובת הערבים, ועל כן הבנק אינו רשאי לתבוע מכוח ערבותם של הערבים קיום של חוב אחר. שכן אין כלל פירוט בעניין השיקים הדחויים, המבקשים רק טוענים כי הם אינם חייבים, הם אינם מפרטים ומציינים מהו המועד בו בוטלו כתבי הערבות, את האופן בו בוטלו, האם נשלחה הודעה, המבקשים אף אינם תומכים את טענותיהם במסמכים של הבנק.

"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן".[הדגשה שלי. מ.ס.]

על כך ראה ע"א 146/68 דולגין ויוסף חולדיקו נ' שלום ומזל ישועה פ"ד כ"ב (2) 302.

כמו כן, אף דרך ביטול הערבות המצוין באופן מפורש בכתב הערבות שונה מן הדרך שבה טענו המבקשים. ביטול ערבות צריך להיעשות ע"י מתן הודעה בכתב, החתומה ע"י כל הערבים ואשר תיכנס לתוקפה תוך 30 ימים מהמועד בו התקבלה הודעה בכתב.
דרך ביטול זו נקבעה בסעיף 17 לכתב הערבות.

בעניינינו, לא הובא כל אישור בדבר משלוח הודעה בכתב מטעם הערבים אל הבנק ו/או אישור כי נתקבלה הודעה שכזו אצל הבנק ולא כל שכן, אף לא הוכח לכאורה, כי המבקשים שילמו את מלוא הסכומים שהיו מגיעים למשיב נכון לאותה עת, כפי הנדרש בכתבי הערבות. ולכן, יוצא איפוא, כי כתבי הערבות לא בוטלו מעולם וכי הינם תקפים כלפי המשיב.

ואולם, גם אם אקבל את טענת המבקשים כי כתבי הערבות בוטלו בע"פ, נכונה, הרי שאף הפסיקה קבעה כי ביטול בע"פ אינו יכול לעמוד.

ראה ת"א 567/81 אלתר איזנברג נ' בנק איגוד לישראל בע"מ
מ"ב(2) 202 אשר שם נקבע כי:
"בכתב ערבות עצמו נקבע שביטול הערבות צריך להיעשות בכתב ועל כן טענת ביטול מכללא של הערבות בהסכם בע"פ בין החייב לבנק אינה יכולה לעמוד לכאורה בשל הסתירה למסמך בכתב".

אם כן, מהאמור לעיל, למד אני כי כתבי הערבות אינם בטלים שכן אופן ביטול הערבות ע"י המבקשים ואף חוסר הפירוט בטענה זו במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר מביאים אותי לידי המסקנה כי הערבים חייבים בתשלום החוב.

11. בעקבות ע"א 544/81, 604 [1]; ע"א 575/76 [2]) בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, הוא יבחן רק את השאלה אם גירסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה בפני
התביעה. אולם, אם הנתבע בהיחקרו משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא "הגנת בדים" ואין מקום להיענות לבקשתו למתן רשות להתגונן.

על כן, אבחן האם טענות הגנת המבקשים, הגנת בדים היא?
המבקשים חתמו על ערבות בלתי מוגבלת והם ידעו על מה הם חותמים ועצם העלאת הטענה כי אין הם ערבים לכל החובות בחשבון המבקשת הינה מופרכת, שכן, מהחומר הניצב בפני
י ואף מהודאת המבקשים בתצהירם בבר"ל, למד אני כי מדובר בחוב המבקשת קרי, חב' ישי וכי הערבים ערבים לחובה.

נראה לי כי המבקשים מנסים לבצע הפרדה בין החיובים של חשבון חב' ישי אשר מובטחים ע"י כתבי הערבות בטענה כי הערבות נועדה להבטיח רק חלק מסוים מהחיובים בחשבון המבקשת אשר טיבם וסכומם אינו ידוע כלל, ובאשר לחיובים אחרים, לגביהם אין הערבות חלה.

לעניות דעתי טענה שכזו אינה יכולה לעמוד שכן אם ננסה לבחון את ניסוחם של המילים המופיעות בכתב הערבות "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת" הרי לאור הניסוח הרחב ביותר, כוונת הצדדים הייתה כי המבקשים יערבו לכל התחייבויותיה של חב' ישי כולל האשראי שניתן לענף הבניה, דהיינו, ערבות שאינה מוגבלת נועדה לכל החוב ולא לחלק מסוים.
ברור לכל, כי טענתם זו נטענה בעלמא וכל שעושים המבקשים הוא ניסיון התחמקות מתשלום החוב.

כמו כן, הטענה כי הבנק קיבל בטוחות נוספות כגון: נכסי מקרקעין לענף הבניה, איננה נכונה שכן הנכסים שועבדו לטובת הבנק לשם הבטחת מס' חשבונות ואין ביניהם כל הבחנה בין אשראי כזה או אחר בחשבונות. עובדה היא כי גם ממכתבו של מר פינחסוב המהווה נספח ג' לתצהיר הבר"ל עולה כי הבטוחות אינן מסווגות לחשבון ספציפי אלא באופן כללי משמשות כבטוחה להבטחת החוב.
גם מטענה זו ניתן לראות כי טענת הגנתם של המבקשים הינה הגנת בדים.

תנאים מקפחים בכתב הערבות
12. המבקשים העלו בסיכומיהם טענת הגנה כי הסעיפים בכתבי הערבות מקפחים. טענה זו הועלתה בשלב הסיכומים.
בתצהיר הבר"ל הועלתה הטענה באופן סתמי וללא פירוט (ראה סניף 39.2 לתצהיר).

צודק ב"כ המשיב כי טענת המבקשים הינה סתמית שכן לא די בהעלאת טענות שכאלה, המבקשים לא ציינו תנאי ספציפי אשר יש בו כדי לקפחם וכלשכן לא העלו טענה זו בתצהירם בבר"ל ואף לא התנגדו לתנאים אלה בעת החתימה על כתבי הערבות.

בע"א 83 / 102 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ
נ' בנק לאומי בע"מ
מא (1) 253, עמוד 253 שם נקבע כי לא די לטעון כי תנאי בחוזה אחיד הוא תנאי מקפח אלא :

"עליו להצביע על הוראות מקפחות ספציפיות, שבהן מצטרפים שני גורמים: האחד, שתוכן התנאי הוא בלתי רצוי מבחינה מוסרית או חברתית, והאחר, שהוא הותנה במסגרת חוזה, שהצד בו, הנמצא מקופח, לא היה חופשי להתנגד לו".
מכאן למד אני כי המבקשים עושים הכול על מנת להתחמק מתשלום החוב, החל בהעלאת הטענה כי קיים הסכם בע"פ בין המבקשים למר פינחסוב אולם טענה זו לא בוססה בתצהירם.
גם הטענה כי מאחר ויוחס אשראי לענף הבניה אין המבקשים התכוונו לערוב לענף זה- גם טענה זו לא הצליחה להתרומם שכן סעיפי כתב הערבות במפורש קובעים כי מדובר בערבות כללית בלתי מוגבלת.

כמו כן, גם הטענה כי הערבות פקעה עם חיסול האשראי לא הצליחה לעמוד שכן, סעיף 17 לכתב הערבות קובע את דרך ביטול הערבות והיא מתן הודעה בכתב.

אשר על כן לא ניתנת רשות להתגונן בטענה של בטלות הערבות.
סיכום
13. תצהירם של המבקשים לא מגלה הגנה, ולו בדוחק, וכפי שפרטתי לעיל אין מקום ליתן רשות להתגונן.
הבקשה נדחית והמבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

משנדחתה הבקשה אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה את סכום התביעה, בהתאם לכל עתירותיה שעפ"י כתב התביעה ובקיזוז בסכומים שעפ"י ההודעה המוסכמת.

ב"כ התובע יגיש פסיקתא מתאימה לחתימה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום כ"ב באב, תשס"ז (6 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 72810/04 י.ש.י חברה לשווק כלי בית בע"מ, פינקוס טובה, פינקוס אליעזר, מוצרי זיו בע"מ נ' בנק יורו –טרייד בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/08/2007)