פסקי דין על התנועה לאיכות השלטון בישראל | פסקי דין על שר התעשיה | פסקי דין על המסחר והתעסוקה | פסקי דין על מר אהוד אולמרט |

11978/04 בג"צ     23/07/2007




בג"צ 11978/04 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' שר התעשיה, המסחר והתעסוקה, מר אהוד אולמרט





בבית המשפט העליון בירושלים

בג"ץ 11978/04 - ט"ז

בפני
:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ


העותרת:
התנועה לאיכות השלטון בישראל



נ ג ד

המשיבים:
1. שר התעשיה
, המסחר והתעסוקה
, מר אהוד אולמרט


2. שר האוצר, מר בנימין נתניהו

3. היועץ המשפטי לממשלה, מר מני מזוז

4. מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, מר אייל גבאי

5. הועדה לבדיקת מינויים, בראשות השופט (בדימוס) יצחק

6. המועצה הישראלית לצרכנות

7. דירקטוריון המועצה הישראלית לצרכנות

8. יו"ר דירקטוריון המועצה הישראלית לצרכנות, גב' יעל

9. ארז נבון, עו"ד

10. ענת שגב

11. יורם שמעון

12. רמי דותן

13. בנימין בן מובחר

14. ארנון מנטבר

15. פורמלי ניצי טובול

בקשה לפסיקת הוצאות


החלטה



לפני בקשה לפסיקת הוצאות.

1. עניינה של העתירה בשני נושאים הנוגעים למועצה הישראלית לצרכנות (להלן: המועצה); האחד, היקף התקציב המקורי (הנקבע במסגרת חוק התקציב) של המועצה והשני, פגמים נטענים בהליכי איתורם ו/או מינויים של שבעה חברי דירקטוריון למועצה, אשר לגבי שלושה מתוכם נטען שיש להם זיקה פוליטית לשר הממנה. העתירה הוגשה ביום 29.12.04. ביום 6.5.07 הגישו העותרות הודעה על מחיקת העתירה. בהודעה הובהר כי מהודעת עדכון שהוגשה על ידי המשיבים 5-1 (להלן: המשיבים) עלה כי בסופו של יום, לא בוצע בפועל קיצוץ בתקציב המועצה שכן מאז הגשת העתירה תיקן התמ"ת את הטעון תיקון. אשר לליקויים בהליכי המינוי הובהר כי מהודעות עדכון שהגישו המשיבים עולה כי מינויים של שניים מתוכם, אשר לגביהם נטען כי יש להם זיקה פוליטית לשר הממנה, (משיבים 12 ו-13) ירדה מן הפרק, מועמדותו של מועמד נוסף (משיב 11) נבחנה בעיכוב רב ובסיומה הוחלט שלא לפסול את מועמדותו, בין היתר משום שכהונתו צפויה להסתיים בזמן הקרוב, ומינוי יתר המועמדים שנבחרו במסגרת ההליך הלקוי נבחן מאז הגשת העתירה על ידי היועץ המשפטי לממשלה ולא נמצא פגם קונקרטי במועמדותם. במצב דברים זה, הודיע העותרת על משיכת עתירתה בכפוף לבקשתה לחייב את המשיב 1 (להלן: המשיב) בהוצאותיה.

2. המשיב 1 מותיר את הבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול דעת בית המשפט, אם כי בקשתו היא, כי ככל שיוחלט להשית עליו הוצאות, יינתן משקל לשיקולים שלהלן. לעניין תקציב המועצה לצרכנות, מציין המשיב כי בהיבט המשפטי עמדת המשיבים היתה שאין עילה להתערבות בית המשפט נוכח הבסיס הצר להתערבות בחלוקתו הפנימית של התקציב. אשר להיבט העובדתי, עמדת המשיב היא כי העתירה הופנתה כלפי שעורו של התקציב המקורי ובשיעור זה כלל לא חל שינוי. השינוי בהיקפו הכולל של התקציב הוא כתוצאה מכך שבשנת 2005 פעל משרד התמ"ת, כפי שפעל בשנים קודמות, קרי, מיתון הפגיעה במועצה באמצעות תגבור תקציבה ממקורותיו. בנסיבות אלה, לדעת המשיב, לא הונחה תשתית המצדיקה מתן סעד מהפן המשפטי ולא הונחה תשתית בדבר קיומו של קשר סיבתי בין העתירה לבין פעולות המשרד מהפן העובדתי, קרי, לא הוכח כי הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדתו. אשר לעניין המינויים, המשיב מבהיר כי שניים מבין חברי הדירקטוריון הסירו את מועמדותם לתפקיד ולפיכך התייתר הצורך לדון בעניינם (המשיבים 12 ו-15); לגבי המועמדים 9 ו-10 סברו המשיבים כי לגופם של דברים לא נפל פגם במינויים והם מכהנים כחברי הדירקטוריון; והמשיב 14 מונה כחבר דירקטוריון לאחר שמועמדותו נבחנה על ידי ועדת רביבי. לגבי משיב 13, משיב זה הסתיר בשאלון את קיומה של זיקה פוליטית ומועמד זה לא נתמנה לבסוף לדירקטוריון. בהיבט זה, נטען כי אמנם העתירה הביאה לשינוי, אולם יש ליתן משקל לכך שמינויו צלח מלכתחילה בשל הסתרת מידע ולא בשל טעות בהפעלת שיקול דעת; לגבי המשיב 11 נטען שבעקבות הגשת העתירה הובא עניינו לבחינה מחודשת על ידי וועדת המינויים ולאחר התלבטות החליטה הועדה כי אין מקום לקבוע שאין הוא כשיר לכהן כדירקטור במועצה.

3. לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, בבקשה ובתגובת המשיב 1 לעניין פסיקת הוצאות, באתי לכלל מסקנה שיש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי. אשר לאותו חלק בעתירה הדן בהיקף תקציב המועצה, עצם הדבר שבעקבות הגשת העתירה לא השתנה שיעור התקציב המקורי, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין הבקשה לפסיקת הוצאות שכן דומה כי עניינה של העותרת בהגשת העתירה נבע מעמדתה המהותית בדבר הצורך לתגבר את תקציב המועצה, יהיה זה באמצעות שינוי התקציב המקורי או בדרך אחרת. חרף האמור, בהתחשב בכך שמלכתחילה התערבותו של בית המשפט בחלוקתו הפנימית של התקציב הינה צרה, וכן בשים לב לכך שכבר בתגובתם הראשונית לעתירה הובהר על ידי המשיבים כי משרד התמ"ת פעל לאורך השנים למיתון הפגיעה במועצה באמצעות תוספת לתקציבה ממקורותיו, איני סבורה שבנסיבות העניין ניתן לבסס קשר סיבתי בין הגשת העתירה לתוספת בפועל שהוספה לתקציב המועצה באופן המצדיק את חיובו של המשיב 1 בהוצאות. לא כך בעניין מינוי חברי הדירקטוריון. גם אם בדיעבד הסעד שניתן לעותרת בהקשר זה הינו מוגבל בהיקפו, שכן לגבי חלק מהמועמדים התייתר הצורך בדיון, וחלק אחר נמצא כשיר לתפקיד, בין מלכתחילה ובין בדיעבד, הרי שדומה שאף המשיב 1 אינו מתכחש לכך שהגשת העתירה תרמה לבירור מקיף, יסודי וראוי יותר לגבי הליכי המינוי של המועמדים לדירקטוריון. במצב דברים זה, בהתחשב בכלל נסיבות העניין, כולל העובדה כי התנהלות המשיבים 5-1 לאחר הגשת העתירה ייתרה את הצורך לדון בה בפועל, ישא המשיב 1 בהוצאות העותרת בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ח' באב תשס"ז (23.7.2007(.





שושנה ליבוביץ



ר ש מ ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04119780_e17.doc טו
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בג"צ בית המשפט העליון 11978/04 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' שר התעשיה, המסחר והתעסוקה, מר אהוד אולמרט (פורסם ב-ֽ 23/07/2007)