פסקי דין על ניר ברקת ואח' | פסקי דין על עירית ירושלים ואח'

3057/04 עב     26/07/2007




עב 3057/04 ניר ברקת ואח' נ' עירית ירושלים ואח'




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 003057/04


בפני
:
השופטת רונית רוזנפלד
, נשיאה
נציג ציבור (ע), אליהו מחלב
נציג ציבור (מ), אהרון עמית

26/07/2007



בעניין:
1 . ניר ברקת
2 . סער רן נתנאל


ע"י ב"כ עו"ד
עמיחי וויינברג
תובעים

נ ג ד


1 . עירית ירושלים
2 . מר יצחק לוי


ע"י ב"כ
1 . אסתר עצמון

2 . נאוה סנדר
, סיגל רונן כץ

נתבעים

פסק דין


1. מר יצחק לוי, הוא הנתבע מס' 2, נבחר ביום 9/11/04 על ידי וועדת קבלה של עיריית ירושלים לתפקיד הממונה על רישוי עסקים ופיקוח תברואתי בעירייה. על פי החלטת הוועדה, נקבעה לו תקופת נסיון של חצי שנה ממועד הבחירה. ביום 10/11/04 הוציאה לו הנתבעת 1 כתב מינוי.
התובעים, שניהם חברי מועצת עיריית ירושלים, הגישו עתירתם שבפני
נו ליתן

פסק דין
הקובע כי החלטת הנתבעת 1 (להלן: עיריית ירושלים) למנות את מר לוי לתפקיד, היא חסרת סבירות באופן קיצוני ומנוגדת לכללי המנהל התקין, עד כדי פסילתה. בהתאמה לכך אנו מתבקשים ליתן צו המבטל את מינויו של מר לוי לתפקיד.

2. 2. בד בבד עם התביעה, הגישו בשעתו התובעים בקשה לסעד זמני כנגד המינוי. בהחלטת בית הדין שניתנה ביום 16/1/05. הבקשה התקבלה. על פי ההחלטה, הושעה מינויו של מר לוי לתפקיד עד לתום הדיון בהליך העיקרי.

3. 3. בעיקרו של דבר נסמכים התובעים בתביעתם על הרשעה שהורשע מר לוי בדין משמעתי לפי סעיפים 9(1) ו-9(3) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח – 1978, בגין שימוש שעשה בסמכותו, כעובד עירייה בכיר, ביחס לעסק שאליו היתה לו זיקה פרטית, ובכך פעל במצב של ניגוד אינטרסים. העותרים סבורים כי בנסיבות אלו, אין מר לוי כשיר להתמנות לתפקיד הבכיר של הממונה על רישוי עסקים, ובמינויו לתפקיד יש משום חוסר סבירות קיצוני.

4. 4. העירייה, כמו גם מר לוי, טוענים שלא נפל בהחלטה כל פגם המצדיק את פסילתה. מר לוי כבר נתן את הדין בקשר למעשים המיוחסים לו, ואל לו לבית הדין להחליף את שיקול דעתה של וועדת הקבלה, בשיקול דעתו. עוד נעמוד על עיקרי טענות הצדדים ביתר פירוט בהמשך.

5. 5. על העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מן התיק, וברובן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, עמדנו בהרחבה במסגרת החלטתנו שניתנה בבקשה למתן סעד זמני. אלו הן העובדות, כמפורט להלן:
א. מר לוי שימש במשך שנים רבות בתפקיד סגן הממונה על רישוי עסקים ופיקוח תברואתי בעירייה.
ב. בשנת 2000 נפתחה חקירה פלילית כנגד מר לוי בחשד שהעניק רשיון זמני להפעלת מפעל בטון באתר בניה, לחברה שאליה היתה לו זיקה פרטית. עם פתיחת החקירה הושעה מתפקידו. מר לוי היה מושעה במשך תקופה של שנתיים ימים.
ג. לאחר סיום החקירה והעברת התיק לפרקליטות, נמסרה עמדת הפרקליטות כי אם יועמד מר לוי לדין משמעתי, ויודה בעבירה, לא יוגש נגדו כתב אישום פלילי. משלוי הסכים, לא הוגש כתב אישום נגדו (ראה בחוו"ד היועץ המשפטי לעירייה, נספח ה' לבקשה לסעד זמני).
ד. כנגד מר לוי הוגשה תובענה משמעתית בבית הדין למשמעת של עובדי עיריית ירושלים (תיק 1.02). המעשים בגינם הוגש כתב האישום מפורטים בכתב האישום, כדלקמן:
"אישום:
העובדות:
א. א. מאז שנת 1990 משמש הנאשם סגן הממונה על רישוי עסקים.
ב. ב. הנאשם היה בשנת 1996 בעל זכויות שימוש במגרז הנמצא באזור הר טוב (להלן: המגרש). ביום 14.3.96 השכיר הנאשם את המגרש לחברת דגן אלעד תעשיות בטון בע"מ (להלן: החברה). ההשכרה היתה לתקופה של ארבע שנים בדמי שכירות קבועים מראש עד ליום 13/3/00, עם אפשרות להארכה בשלוש שנים נוספות, החל מיום 14/3/00. מטרת השכירות היתה הקמת מפעל בטון במגרש.
ג. ג. ביום 27/7/98 הגישה החברה לעירייה בקשה לקבלת רשיון עסק למפעל בטון זמני באתר בניה בהר חומה. בקשה זו נדחתה על ידי הנאשם משום שהמפעל הזמני לא עמד בתנאים הנדרשים.
ד. ד. ביום 6/10/99 הגישה החברה בקשה שניה לקבלת רשיון עסק למפעל בטון נייד באתר הבניה בהר חומה.
ה. ה. הנאשם טיפל בעצמו בבקשה השנייה אותה הגישה החברה ופנה אישית לעובדים בעירייה בבירורים ובהתייעצויות הכרוכים בהענקת רשיון העסק לחברה.
ו. ו. המפעל הנייד לא עמד בתנאים הדרושים לשם קבלת רשיון מאחר ולא קיבל אישור של משרד איכות הסביבה כנדרש.
ז. ז. ביום 9/1/99 הורה הנאשם לעובדת עירייה, מזל סויסה, פקידה במחלקת רישוי עסקים, להנפיק לחברה רשיון זמני למפעל אשר יהיה תקף עד סוף שנת 2000 ואולם צויין ברשיון כי הוא בכפוף לתנאי איכות הסביבה.
ח. ח. ביום 10.11.99 או בסמוך ליום זה, חתם הנאשם על רשיון לניהול עסק למפעל בטון נייד של החברה בהר חומה.
3. במעשיו המתוארים לעיל השתמש הנאשם בסמכותו כעובד עירייה בכיר ביחס לעסק אשר היה לו אליו זיקה פרטית ובכך פעל הנאשם במצב של ניגוד אינטרסים. במעשיו הנזכרים בסעיף 2 דלעיל ביצע הנאשם עבירה לפי סעיף 9 (1) ו – 9 (3) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח – 1978".


ה. ה. במסגרת עסקת טיעון בהליך המשמעתי, הודה לוי והורשע בעבירות כמפורט בכתב האישום.
ו. ו. בהחלטה מיום 25/4/02 דחה בית הדין למשמעת את הטענות לעניין העונש כפי
שהוסכם עליו במסגרת עסקת הטיעון, וכך קבע בהחלטתו:
"באשר לעונש שעל בית הדין לגזור על הנאשם, סבור בית הדין כי אין, לא בהתראה וגם לא בנזיפה כדי להוות עונש הולם בנסיבות העניין, ולפיכך החליט בית הדין שלא לקבל את ההסדר ככל שהוא נוגע לעונש שייגזר על הנאשם.
בית הדין סבור, במיוחד לאחר ששמע את טיעוני הנאשם וב"כ ולאחר שווידא שהנאשם אינו חולק על כך כי פעל "במצב של ניגוד עניינים", כי דבר אחד מרכזי היה חסר בדבריו ובדברי ב"כ, והוא איזה שהוא ביטוי שניתן יהיה ללמוד ממנו על הפנמה והטמעה של חובות המוטלות על עובד ציבור בכיר, ובפרט החובה שהיא כל כך מובנת מאליה – להימנע וללא כל היסוס וללא הרהור נוסף מלעסוק בעניינו של פונה עימוד הוא מצוי בקשר עסקי (לגיטימי) מחוץ לשעות העבודה, ובכך להימנע מלהיכנס למצב של ניגוד עניינים".



בית הדין גזר על מר לוי עונש כדלקמן:
א. א. נזיפה.
ב. ב. פיטורים על תנאי לתקופה של 12 חודשים, החל מ – 1/5/02, לגבי עבירות על סעיף 9 (3) לחוק המשמעת.
ג. ג. הורדה בדרגה לתקופה של 3 חודשים מיום 1/5/02.
ד. ד. פרסום גזר הדין תוך השמטת שם הנאשם ופרטים מזהים אחרים".

ז. ערעור שהגיש מר לוי על גזר הדין (ער"פ 4172/02) נדחה על ידי בית משפט העליון ביום 16/6/02 (ראה נספח ג' לבקשה לסעד זמני).
ח. מאז שפרש מנהל המחלקה הקודם בדצמבר ,2003 שימש מר לוי מנהל בפועל של המחלקה לרישום עסקים.
ט. ביום 18/8/04 פורסם מכרז 25/4 לתפקיד הממונה על רישוי עסקים ופיקוח תברואתי. ביום 29/8/04 הגיש המשיב מועמדותו למכרז.
י. ביום 14/9/04 פנתה מבקרת העירייה הגב' שולמית רובין אל היועץ המשפטי לעירייה, בבקשה למתן חוות דעת בעניין מועמדותו של המשיב לתפקיד, לאור הרשעתו ב

פסק דין
של בית הדין המשמעתי (נספח ד'(1) לבקשה לסעד זמני).
יא. ביום 28/10/04 נתן היועץ המשפטי לעירייה חוות דעתו בעניין מועמדותו של המשיב וזו הונחה בפני
וועדת הקבלה. במסגרת חוות דעתו הפנה היועץ המשפטי את הוועדה למסגרת השיקולים שעליה לשקול בדיון בעניינו של המשיב (ראה חוות הדעת בשלמותה נספח ה' לבקשה לסעד זמני).
יב. ביום 9/11/04 קיימה הוועדה דיון במכרז. המשיב היה המועמד היחיד למשרה. לתיק בית הדין הוגש פרוטוקול הדיון בוועדה. כמו כן, הוגש תצהיר מבקרת העירייה הגב' רובין בעניין השמטת דברים מן הפרוטוקול. ראש מנהל משאבי אנוש מר לוירר, שהיה חבר הוועדה, העיר בפני
נו בדיון שקויים בבקשה לסעד זמני, ואישר כי אומנם נשמטו מן הפרוטוקול הדברים כפי שמסרה המבקרת בתצהירה (ראה פרוטוקול הדיון בפני
הוועדה נספח ח' לבקשה לסעד זמני,, תצהיר הגב' רובין מיום 28/11/04 וכן עדותו של מר יונתן לוירר עמ' 6 ש' 21-19).
על הדברים העולים מפרוטוקול וועדת הקבלה עוד נעמוד בהמשך.
יג. בתום הדיון החליטה הוועדה למנות את מר לוי לתקופת נסיון של חצי שנה מיום בחירתו בוועדת הקבלה.
יד. ביום 10/11/04, למחרת יום הדיון בוועדה, הוצא למר לוי כתב מינוי.
טו. כאמור, בהחלטה שניתנה בבקשה למתן צו זמני, הושעה מינויו של מר לוי לתפקיד עד לתום הדיון בתיק העיקרי.

ועדת הקבלה
6. בוועדת הקבלה השתתפו מר יהונתן לוירר שהוא ראש מינהל משאבי אנוש, מר אורי שטרית מהנדס העיר, מר מיכה בן נון, מנהל אגף רישוי פיקוח שהוא הממונה על מר לוי, ומר ציון דהן יו"ר ארגון העובדים. הגב' שלומית רובין, מבקרת העירייה, שימשה משקיפה בדיון. חשיבות מיוחדת יש לתוכנו של הדיון שקיימה וועדת הקבלה במכרז מושא הדיון.
ואלו הדברים כפי שעולה מן הפרוטוקול:
מהנדס העיר, מר שטרית, ציין את אמונתו במתן הזדמנות שניה לעובד שנכשל, תוך ציפיה שהעובד מכיר ומודע לכישלונותיו. עוד ציין מר שטרית כי "היה שמח לו היו מועמדים נוספים". לדבריו, המצב כיום במחלקה בלתי נסבל, ופוגע ברמת השירות שהעירייה אמורה להעניק לתושב בשל העדר מינוי קבוע של מנהל מחלקה. עוד ציין כי הוא "חצוי בהחלטה" אם העובד יעמוד במשימות הצפויות למחלקה.
מבקרת העיריה, שנכחה בדיון, ציינה בין השאר כי בדו"ח המתפרסם בימים אלו רואים המשך תלונות וצורת התנהגות של המועמד, מתן תגובות עולבות. המועמד אינו בעל תפיסת "שרות".
המבקרת ציינה בפני
הוועדה את עמדתה לפיה אדם שהורשע בתפקיד סגן, לא ניתן למנותו לתפקיד ממונה. אחראי ומנהל על עובדים צריך להיות ללא רבב.
מנהל אגף רישוי ופיקוח ציין כי בבחינת דו"ח הביקורת
"לא רואה במועמד יכולת ביצוע השינויים המתחייבים בניהול המחלקה ואני מקבל ממנו משוב שלילי ליכולות לחולל שינויים וכן שינוי אישי...".

ראש מנהל משאבי אנוש מציין שם כי המועמד איננו מועמד אידיאלי אולם "זו הסנונית הראשונה, באיוש לפי מצאי קיים בעיריה. עזרה מקצועית עשויה להובילו ולהכניסו לתפקיד". יו"ר וועד העובדים ציין כי העובד ריצה את עונשו ואין להטיל עליו מגבלות.

7. במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני נמצאנו למדים כי מן הפרוטוקול נשמטה פסקה אליה הפנתה מבקרת העירייה בתצהיר שהוגש לתיק בית הדין. לפי העולה מן התיקון (שאושר על ידי מר לוירר בעדותו), אמר מהנדס העיר עוד את הדברים הבאים:
"עמדתו של ראש העיר תומכת. צריך לקחת זאת בחשבון".
וכן:
"ראש העיר מכיר את הבן אדם (המועמד) יותר והוא תומך בו".



מנהל אגף רישוי ופיקוח אמר בית היתר:
"הייתי שמח אילו המועמד היה מסיר את מועמדותו, כפי שהיה במקרה אחד בנסיבות דומות".

עד כאן בנוגע לעולה מן הפרוטוקול והדיון שקויים בפני
וועדת הקבלה.

8. 8. במסגרת הדיון בתביעתם העיקרית של התובעים נמצא בפני
נו חומר הראיות שהוגש במסגרת ההליך הזמני, לרבות העדויות שנשמעו במהלכו. בנוסף, במסגרת הדיון שקיימנו בתביעה העיקרית, לאחר שניתנה ההחלטה בבקשה לסעד זמני, הוגשו לתיק תצהירים נוספים של התובעים ושל מר לוי. מטעם התובעים הוגש עוד תצהיר של הגב' שלומית רובין, ומטעמו של מר לוי העידו עוד בפני
נו מר פפה אללו, חבר מועצת העיר, ומר ציון דהן יו"ר וועד העובדים. כמו כן העיד מטעמו עו"ד יהושע ראובן, מי שהיה פרקליטו של מר לוי בשלבי החקירה הפלילית שנוהלה נגדו, הליכי השעייתו ובהליכים המשמעתיים שנוהלו בעניינו.

9. 9. נציין בקצרה את העולה מעדויותיהם של העדים מטעמו של מר לוי. לפי עדותו של מר פפה אללו, מר מיכה בן נון, מי שהיה ממונה על מר לוי בשעתו, אמר לו שמר לוי אינו ראוי לתפקיד. את הדברים הללו אמר "תוך שהוא מרמז לי לפעול כנגד המינוי של יצחק לוי" (ראה ס' 3 לתצהיר אללו, וחקירתו הנגדית עמ' 10 ש' 20). מר אללו, שהעיד כאמור מטעמו של מר לוי, אישר, כי מתצהירו עולה, כי מר בן נון סבור היה באמת כי מר לוי אינו מתאים לתפקיד. לפי משנתו של יו"ר הוועד מר דהן, שהיה חבר הוועדה, אם עבר מר לוי את תנאי הסף למכרז, בכך יש די כדי לבסס התאמתו למשרה שבה מדובר. בהיותו מס' 2, במשך שנים רבות, חשב מר דהן שמר לוי מתאים להיות מספר 1 (עמ' 20 ש. 5). בעיקר יצא דהן בעדותו כנגד הקפדה יתרה שהקפידה המבקרת עם המכרז מושא דיון זה, לרבות לעניין רישום קפדני של פרוטוקול וכיוצ"ב. מר דהן סבור היה ששיקוליה של המבקרת אינם ענייניים (ראה התצהיר והעדות בשלמותה).
עו"ד ראובן יהושוע התייחס ארוכות למה שנראה בעיניו עוול קשה שנגרם למר לוי. עו"ד יהושע טען כנגד התארכות הליכי החקירה הפלילית, שיקולים בלתי סבירים ששקלה הפרקליטות, אילוץ שאולץ מר לוי להודות בעבירה המשמעתית, כך שלא יוגש נגדו כתב אישום, הבטחות שהופרו, מצבו הנפשי הקשה של מר לוי ועוד (ראה העדות בשלמותה עמ' 11-19).
להלן נציג את עיקרי טענות הצדדים, כל צד לתמיכה בעמדתו, לעניין תוכנה ותקפותה של החלטת וועדת הקבלה.

10. עיקרי טענות התובעים:
א. א. וועדת הקבלה הפעילה שיקול דעת בלתי סביר בכך שנמנעה מלתת משקל ראוי לחומרת מעשיו של מר לוי בגין הרשעותיו בעבירות שנעברו במסגרת תפקידו. בכך פגעה פגיעה משמעותית באמון הציבור. במיוחד שסוג המשרה בה מדובר הינה משרת פיקוח בכירה ביותר בראש הפירמידה, מבין תפקידי המפתח החשובים ברשות המקומית, המעניקה לנושא בה, שררה וסמכויות רבות על פי חוק. בעיני הציבור התפקיד הזה מזוהה עם הרשות עצמה.
ב. ב. בנסיבות המקרה היתה הוועדה מחוייבת להשתכנע שלמר לוי כישורים מיוחדים, שבזכותם ניתן היה למנותו למרות עברו הבעייתי.
ג. ג. נוכח עברו הבעייתי והעדר כישוריו, ונוכח חוות דעתם של חברי הוועדה אודותיו, בא המינוי לעולם משיקולים חיצוניים פסולים.
ד. ד. מר לוי לא הפנים את חומרת המעשים שבהם הורשע.
ה. ה. לא הוכחה טענת מר לוי כי הובטח לו שלא יפגע קידומו. ויתרה מכך, עיריית ירושלים ממילא לא היתה מוסמכת ליתן הבטחה כזו בשמו של בית הדין למשמעת, או בשם הציבור.
ו. ו. התקופה שחלפה מאז ההרשעה היא קצרה, ואין בה כדי לאפשר לרשות המינהלית שלא להביאה בחשבון במסגרת שיקוליה.
ז. ז. אין ענייננו בהענשה חוזרת של מר לוי, כי אם בשמירה על אמון הציבור ברשות המקומית ובמוסדותיה.

11. עיקרי טענות העירייה:
א. א. אין ממש בטענת התובעים בדבר היות המכרז "תפור" (מפנים לס' 1 לסיכומי התובעים).
ב. ב. וועדת הקבלה שקלה בכובד ראש את מועמדותו של מר לוי וקיבלה החלטתה פה אחד לבחור בו. החלטתה נפלה בגדרי מתחם הסבירות ביחס לנתונים שעמדו בפני
ה, והתקבלה באופן שקול ומקצועי בלבד. הוועדה אף קבעה כי במהלך תקופת הניסיון תיבדק כשירותו של מר לוי לבצע את התפקיד, והוא אף ילווה על ידי מחלקה המתמחה בפיתוח ארגוני ופיתוח מנהלית. משאין ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בית הדין לא ישים עצמו בנעלי הוועדה הבוחנת ולא יתערב בהחלטתה.
ג. ג. הוועדה התבססה על כל הנתונים העניינים שהיו בפני
ה, נתנה להם את המשקל הראוי בנסיבות העניין, התעלמה משיקולים זרים, ואיזנה היטב בין השיקולים הרלבנטיים השונים.
ד. ד. היועץ המשפטי חיווה דעתו בפני
הוועדה כי קיימים שיקולים כבדי משקל כנגד המינוי (תמציתם פורטו בסעיף ה' לחוות דעתו). עם זאת, היועץ המשפטי לא קבע קטגורית כי לוי לא יוכל להיבחר והשאיר את שיקול הדעת הסופי לוועדה. הוועדה עשתה מלאכתה ושקלה את שיקוליה כראוי בענין הבחירה. האינטרס של שמירת אמון הציבור כבר נשקל לגבי מר לוי, כאשר הוא הורשע בעבירה המשמעתית והושעה, וכאשר הורשע ונגזר דינו. גם באי מינויו של אדם שכשל ונשא עונשו יש כדי להביא לאובדן אמון הציבור. הציבור כך ירתע מלהירתם בעצמו למשימות ציבוריות. הוועדה שקלה את הרשעתו של המועמד והחליטה להתייחס אליה כאל מעידה חד פעמית, ולאפשר לו הזדמנות שניה.
ה. ה. המועמד לא הואשם בפלילים, אלא הורשע בדין משמעתי.
ו. ו. אחד השיקולים הרלבנטיים והלגיטימיים למינוי, הוא קידומו של עובד במערכת. על התובע לא נגזר עונש משמעתי של אי קידום בדרגה. זהו אמצעי שרשאי בית הדין לגזור על נאשמים. התובעים כך מבקשים שבית הדין ישים עצמו במקום וועדת המשמעת ובית המשפט העליון בקביעת העונש.
ז. ז. נכון שקלה הועדה כשהעדיפה לבחור מועמד במסגרת מכרז פנימי, המאפשר קידומם של עובדים.
ח. ח. התפקיד אמנם בכיר אך לא בראש הפירמידה, מה גם שהוחלט על ליווי מר לוי ביועץ ארגוני.
ט. ט. אין בסיס לדרישת "הכישורים המיוחדים" עליה מצביעים התובעים, זוהי דרישה המופיעה בחוק החברות הממשלתיות לענין מועמד למשרת דירקטור, שיש לו זיקה לשר משרי הממשלה.
י. י. בקשר לטענה בדבר מניע פוליטי שהביא למינויו של לוי לתפקיד – העובדה שראש העיר מכיר את מר לוי אין כדי לפסול את בחירתו.
יא. יא. כישוריו של לוי והתאמתו למשרה הוכחו בעצם עמידתו בתנאי הסף, בעצם היותו סגנו של המחזיק לשעבר במשרה, ובאשר הועדה החליטה שהוא מתאים.

12. עיקרי טענות מר לוי
א. א. ההליכים בעניניו של מר לוי התנהלו בפרקליטות במשך כשנתיים וחצי, שבמהלכן הוא הושעה וסבל ממצב נפשי קשה. הנסיבות הקשות הובילו את מר לוי להודות בעבירות שיוחסו לו בהליך המשמעתי. כנגד ההודאה הובטח לו כי זכויותיו, לרבות קידומו, ישמרו.
ב. ב. בית הדין למשמעת לא מצא לנכון להעביר את מר לוי מתפקידו או למנוע המשך קידומו. כך גם בית המשפט העליון לא מצא לנכון לפעול להחמרת עונשו של מר לוי.
ג. ג. בפסילת החלטתה של וועדת הקבלה למנות את מר לוי לתפקיד יש כפל העמדה לדין. משמעות פסילתה של ההחלטה היא התערבות בהליכי המשמעת החלוטים שננקטו על ידי העירייה, והתערבות כזו אינה בסמכותו של בית הדין.
ד. ד. יתכן שמר לוי לא היה המועמד האידיאלי לתפקיד, אך למרות חסרונותיו אשר נשקלו בכובד ראש על ידי הוועדה היה מועמד מתאים וראוי. חברי הוועדה איזנו כראוי בין יתרונותיו וחסרונותיו של מר לוי. ומשכך, אין לומר כי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני.
ה. ה. התובעים לא הציגו תשתית ראייתית לכך שדעתו של ראש העיר שפורסמה, השפיעה על חבריה, באופן שלא הפעילו שיקול דעת עצמאי.
ו. ו. אין חולק כי בין שיקוליה היה על הוועדה לשקול את השפעת המינוי על השירות הציבורי ואמון הציבור בו. השיקול הזה נשקל. למולו נמצא עקרון התשובה ומתן ההזדמנות השניה לעובד שטעה. עקרון זה קיים לעובד שהורשע בעבירה פלילית, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במי שהורשע בעבירת משמעת.
ז. ז. ביטול המינוי יפגע אנושות בכבודו של מר לוי בפני
משפחתו, חבריו ועובדי העירייה האחרים.
ח. ח. אישורו של בית המשפט העליון את פסק הדין המשמעתי יצר הסתמכות מצד מר לוי, כי בתום ריצוי עונשו יחזרו חייו למסלולם. לו היה סבור כי הסכמתו לחתום על העיסקה תרדוף אותו בעתיד, יכול היה לנקוט דרכים אחרות כדי להתמודד עם האישומים כנגדו.
עד כאן עיקרי טענות הצדדים.



המסגרת הנורמטיבית
13. 13. בהחלטה שניתנה בבקשה לסעד זמני עמדנו בהרחבה על המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית. יפים הדברים גם לכאן, ונפנה לחלקים מן ההחלטה שניתנה, כלשונה, באשר אין בראיות החדשות שהובאו בפני
נו, כמו גם בטיעוני הצדדים, כדי לשנות מן המסגרת הנורמטיבית העומדת בבסיס הדיון.

14. 14. בחירת המשיב על ידי וועדת הקבלה של עיריית ירושלים נעשתה בהליך של מכרז פנימי, כנהוג בעיריה מכוח הסכמי העבודה החלים אצלה. מכרז כזה, כמו כל מכרז, כפוף לעקרונות היסוד של דיני המכרזים החלים על פי דיני המכרזים הרגילים, בשינויים המתחייבים מנסיבות העניין (ראה לצורך השוואה

פסק דין
של השופט מישאל חשין בג"צ 3751/03 יוסי אילן – עיריית תל אביב יפו ואח'

. ניתן ביום 22/12/04, להלן – עניין אילן).
בקשר לחובותיה של הרשות הציבורית במינוי אדם למשרה ציבורית נקבע בפסיקה ענפה לעניין זה כי הרשות הציבורית היא נאמן הציבור. מעמד זה של נאמנות הרשות לציבור מטיל על הרשות השלטונית חובות מיוחדים. אין היא חופשית בגדר שיקוליה. מחובת הנאמנות נגזרת החובה להפעיל את שיקול הדעת בהגינות, ביושר בסבירות וללא אפליה (ראה בג"צ 932/99 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים, פ"ד נג(3), 769 בפיסקה 27 לפסק הדין והפניות שם, להלן עניין מוריס ניסן). בקשר לכך קבע המשנה לנשיא השופט אלון בעניין אחר:
"רשות ציבורית הממנה עובד בשירות הציבורי פועלת כנאמן הציבור. כלל גדול בידינו שנאמנות זו צריך שתופעל בהגינות, ביושר ללא שיקולים זרים ולטובת הציבור שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה". (בג"צ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פ"ד מה (1) 28, 33 (ההדגשה שלי ר.ר.).

15. 15. נגזרת חשובה מהצורך להבטיח הפעלה ראויה של הסמכות השלטונית ולהבטיח את אמון הציבור בהפעלתה הראויה, הינה בחירתם ומינויים של עובדי ציבור ראויים למשרותיהם. "חיוני הוא כי יבחרו עובדים המתאימים לביצוע המשימה הציבורית, בעלי כושר אישי אשר יפעלו באוירה בריאה ובתחושה של אחריות לטוהר השירות (ראו בפסק הדין מן הזמן האחרון, בג"צ 7742/05 גל פורטמן-מאיר שטרית ניתן ביום 11.2.07 בעמ' 14 לפסק הדין, וההפניות שם, להלן-ענין פורטמן).

16. 16. בקשר לחובת הרשות הציבורית הממנה נקבע עוד כי חובה עליה כנאמנה של הציבור להתחשב בעברו של המועמד בטרם ימונה לתפקיד אליו הוא נושא את עיניו (ראה בג"צ 6165/92 איזנברג נ' שר הבינוי והשיכון פ"ד מז (2), 229 בפסקה 40 לפסק הדין, להלן – עניין אייזנברג. וכן עניין מוריס ניסן).
על כך נקבע בפסק הדין בעניין מוריס ניסן:
"הרציונל העומד מאחורי חובה זו (להתחשב בעברו של המועמד - ר.ר.) נעוץ באינטרס החיוני שהציבור ישים את מבטחו ברשויות השלטון. מינויים של אנשים שביצעו מעשים החורגים מטוהר המידות מקעקע את מבטחו של הציבור בנאותות שיקוליה של הרשות הממנה".

אמנם, מעשיו הפסולים של המועמד אינם השיקול היחיד אותו ניתן לשקול. אל מול שיקול זה ניתן להציב שיקולים אחרים הקשורים לכושרו המקצועי של המועמד ויכולתו לבצע את התפקיד טוב יותר ממועמדים אחרים. על הרשות הממנה להתחשב במכלול השיקולים ולאזן ביניהם. מלאכת האיזון חייבת להיעשות בסבירות, קרי, על ידי מתן משקל ראוי לערכים השונים שיש לקחתם בחשבון (ראה בעניין מוריס ניסן שם, בפסקה 27 לפסק הדין).

17. על אופן עריכת האיזון בין השיקולים הרלבנטיים והמשקל שיש לתת לשיקול בדבר אמון הציבור עמד הנשיא ברק בפסק הדין בעניין איזנברג, בין השאר, באלו המילים:
"משקלו של שיקול זה משתנה על פי השפעתו על הטעמים העומדים ביסוד ההתחשבות בו. לא הרי מי שעבר עבירה בילדותו כהרי מי שעבר עבירה לאחר שבגר. לא הרי מי שעבר עבירה קלה כהרי ומי שעובר עבירות הרבה; לא הרי מי שעבר עבירה קלה כהרי מי שעבר עבירה חמורה; לא הרי מי שעבר עבירה בנסיבות מקילות כמי שעבר אותה עבירה עצמה בנסיבות מחמירות; לא הרי מי שעבר עבירה והביע חרטה עליה כהרי מי שעבר עבירה ולא הביע כל חרטה עליה; לא הרי מי שעבר עבירה "טכנית" כהרי מי שעבר עבירה שיש בה קלון; לא הרי מי שעבר עבירה לפני שנים הרבה כהרי מי שעובר עבירה אך לאחרונה; לא הרי מי שעבר עבירה כדי לקדם את עניניו שלו כהרי מי שעבר עבירה תוך שירות המדינה.
זאת ועוד, סוג המשרה אותה אמור עובד הציבור למלא כמשפיעה על משקלו של העבר הפלילי באיושה. לא הרי משרה זוטרה כהרי משרה בכירה; לא הרי משרה שאין עמה מפגש עם הציבור כהרי משרה שיש עמה מפגש עם הציבור; לא הרי משרה שאין עמה שליטה, פיקוח הכוונה והדרכה של אחרים. כהרי משרה שבעצם מהותה אין בה דרישות אתיות מיוחדות מבעל שליטה ומזולתו, כהרי משרה שכל כולה היא הטפה לרמה אתית גבוהה.
לבסוף חיוניותו של המועמד למשרה ציבורית למלא אותה משרה צריך גם הוא להלקח בחשבון. לא הרי מועמד שרבים כמותו כהרי מועמד יחיד סגולה. שרק הוא עשוי בנסיבות מסוימות וחריגות למלא את המשרה. כמו כן יש להתחשב בשאלה אם קיים מצב אמיתי של חרום המחייב גיוס כל הכוחות לרבות אלה בעלי עבר פלילי או שמא ענין לנו בפעילות הרגילה של המינהל הציבורי, אשר צריך לשאוב את מעייניו מעובדים יישרי דרך". (עניין אייזנברג, שם, בעמודים 263-262. ההדגשות שלי ר.ר., ראה עוד לענין דרך עריכת האיזון בין השיקולים השונים בפסק הדין בענין פורטמן, וכן בפסק הדין מן הימים האחרונים ממש:בג"צ 5562/07,5864/07 עו"ד שוסהיים ואח'

נ. השר לבטחון פנים, תנ"צ ניסו שחם ואח'

ניתן ביום 23.7.07, בפסקאות 11,12 לפסק הדין וההפניות שם).

18. וענין אחרון שיעמוד לנגד עינינו בבואנו ליתן החלטתנו בענין תקינותה של החלטת ועדת הקבלה הוא הכלל בדבר ביטולו של מכרז, שלא יעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, ובלשון בית הדין הארצי בפסק הדין ע"ע 1070/01 גילה שנער-נציב שירות המדינה, מפי השופטת ארד:
"ביטולו של מכרז לא יעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נפל פגם מהותי בהליכי המכרז, או בהמלצת הועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של ענין והפוסלים מניה וביה את החלטתה של רשות ציבורית בגין שיקולים זרים שאינם ממין הענין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית או בהפרת זכות יסודית..."(ראה שם בפסקה 11 לפסק הדין, ההדגשה שלי ר.ר).

19. 19. הנה כי כן, לאורם של כל אלו, השאלה העומדת לפיתחנו הינה, האם שקלה הועדה נכונה את כל השיקולים הרלוונטיים, האם ניתן המשקל הראוי לשיקולים השונים, והאם נערך איזון נכון ביניהם. ואפילו אם התשובה לאיזו מן השאלות הינה בשלילה, האם ההחלטה שקיבלה הועדה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני, עד כדי כך שהיא מחייבת פסילתה.

20. 20. אמנם נכון, בידי הועדה הופקדה הסמכות להחליט. בחוות דעתו לא הורה לה היועץ המשפטי מהי ההחלטה הנכונה לקבל. נמצאנו למדים כי בפני
ועדת הקבלה היו פרטי האישום, ההרשעה והעונש שנגזר בשעתו על מר לוי. אלו הובאו בפני
ה על ידי היועץ המשפטי לעיריה, תוך הפניה לרציונל העומד מאחרי חובת הנאמנות המוטלת עליה כגוף ציבורי, שהציבור ימשיך וישים מבטחו ברשויות השלטון בקשר למינויים של בעלי תפקידים שונים בשירות הציבור.לענין זה יש להדגיש כי מעצם טיבו, ניהול אגף רישוי הינו תפקיד רגיש המחייב התנהלות קפדנית מוסרית והוגנת. עמדה על כך השופטת עדנה ארבל בפסק הדין בענין פורטמן, ובקשר לתפקיד מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה. יפים הדברים כפי שנקבעו שם, ובשינויים המחויבים, לעניננו, ועל כן נביא כאו חלקים מהם, כלשונם:
".....שדה אינו עובד זוטר במשרד התחבורה. הוא מראשי המערכת. הוא ראש האגף האחראי על מבחני הנהיגה, אגף חשוב ביותר, אשר, בין היתר, מנפיק רישיונות לנהגים ולרכבים, אגף המחייב התנהלות קפדנית, מוסרית והוגנת. כישלונו לספק דוגמא אישית בנושא זה מצביע על חומרת העניין, ועל הפגיעה הצפויה באמון בציבור מהמשך העסקתו בתפקיד כה בכיר ורגיש. המסר שיועבר לציבור עומד בניגוד למסר האמור לצאת ממשרד התחבורה, אשר עליו להקפיד על קיום הנהלים הקשורים למורים לנהיגה ולבוחני נהגים...תפקיד רגיש מסוג זה, בראש פירמידה גדולה ומורכבת. מחייב שיעמוד בראשו אדם נקי מכל רבב, שלא דבק בו מתום שניתן לסמוך על ישרו, הגינותו, על מקצועיותו ויסודיותו, ובמיוחד על שיקול דעתו באופן מלא. על ממלא התפקיד להוביל אחריו עובדים רבים ולהוות עבורם מופת ודוגמא אישית בכל הקשור למקצועיות, לסדרי ונהלי עבודה, למשמעת קפדנית ולמינהל תקין. עליו לפקח, להכווין ולהדריך את הכפופים לו. הוא מהווה בעיני הציבור גורם המייצג את משרד התחבורה ואגף הרישוי. את דרכי התנהלותם ואופן קבלת ההחלטות על ידם. טוהר השירות וניקיון השורות. בעיקר של העומד בראש אגף הרישוי. הוא חוט השני השוזר את התפקוד בו. והקושר אליו את אמון הציבור שהוא תנאי להתנהלותו....."
(ראו שם בעמ' 29-30 לפסק הדין בענין פורטמן).

הנה כי כן – הדברים מדברים בעד עצמם. נציין כי בענין פורטמן, דובר בעובד שלא היתה מחלוקת אודות כישוריו הטובים בקשר לתפקיד שבו שימש. הפגיעה הצפויה באמון הציבור נוכח המשך העסקתו היא שהכריעה שם את הכף(ראה על כך בפסק הדין).

21. לא רק שבפרוטוקול הדיון בפני
הועדה לא נמצא ביטוי לרגישות התפקיד ולדרישות המיוחדות ממי שעתיד לקבל אותו על עצמו, בקשר לטוהר המידות, אלא שבכלל, פרוטוקול הדיון דל למדי בתוכנו. עמדנו על כך בהחלטה שניתנה בבקשה לסעד זמני, ולא נשתנה תוכנם של הדברים מאז. נמצאנו למדים כי בפני
הועדה בעצם לא עמדו שיקולים שיש בהם כדי לתמוך במועמדותו של מר לוי. מדבריהם של חברי ועדת הקבלה עלו ספקות רציניים ביותר בנוגע ליכולותיו וכישוריו של לוי, ואף ללא קשר עם הרשעתו. אמנם, לפי דברי מהנדס העיר יש צורך דחוף במחלקה בקליטת מנהל, אלא שמנהל האגף הממונה הישיר על מר לוי היה בכלל מעדיף שלוי יסיר את מועמדותו. נתברר כי השיקולים התומכים בקבלתו של לוי לעבודה הם אלו: עמדתו של ראש העיר המכיר את לוי, עמידתו בתנאי הסף של המכרז, והרצון לתת לו הזדמנות שניה (ראה על כך להלן). לא צוינו שם מפי מי מן הדוברים יכולות או כישורים כלשהם של מר לוי שבהם יש כדי לבסס את בחירתו.
22. עמדנו על כך, שבפני
הוועדה עמדה החלטתו של בית הדין למשמעת שציין בשעתו, בהתייחס לחומרת מעשיו של מר לוי, כי חסר היה איזשהו ביטוי כלשהו, שממנו:
"ניתן יהיה לעמוד על הפנמה והטמעה של חובות המוטלות על עובד ציבור בכיר ובפרט החובה שהיא כל כך מובנת מאליה להימנע ללא היסוס וללא הרהור נוסף מלעסוק בעניינו של פונה עמו הוא נמצא בקשר עסקי (לגיטמי) מחוץ לשעות העבודה ובכך להימנע מלהיכנס לנגידו עניניים".

בפסק הדין, בערעור שהגיש מר לוי על החלטת בית הדין למשמעת, ראתה השופטת דורית בייניש בחומרה את המעשים בהם הורשע מר לוי, ואף ציינה כי אלמלא הסדר הטיעון היה נגזר עליו עונש חמור ממה שנגזר עליו בפועל. השופטת בייניש מציינת אף היא כי צדק בית הדין למשמעת בהתרשמותו כי המשיב לא הפנים את חומרת מעשיו.

23. בפני
ועדת הקבלה (כמו גם בפני
נו) לא היתה התייחסות של מר לוי לענין הפנמה והטמעה של חומרת המעשים בהם הורשע, והחובות המוטלות עליו כעובד ציבור בכיר. למרות זאת, מפרוטוקול הועדה עולה כי אחד מן השיקולים לבחירה היה הרצון לתת ללוי "הזדמנות שניה". לענין זה נפנה לפסק הדין של בית המשפט הגבוה לצדק בג"צ 5562/07 בענין ניסו שחם (ראה לעיל בפיסקה 17) שניתן כאמור, ממש בימים האחרונים. שם עמדה השופטת פרוקצ'יה ובהרחבה רבה על החרטה העמוקה שהביע ניסו שחם (השוטר שכנגד קידומו הוגשה העתירה) על התבטאויות קשות שבגינן הועמד לדין משמעתי, ועל המשקל שיש לתת לחרטה זו, במסגרת השיקולים שיש לשקול בעת קבלת החלטה על קידומו. ובלשונה של השופטת פרוקצ'יה:
"כשל של מועמד במהלך תפקידו אינו תמיד ובהכרח פוסל את קידומו לתפקיד מטעמים של פגיעה באמון הציבור. אכן, אמון הציבור הוא מושג המכיר גם הוא בקיומה של הסליחה, המחילה, והתשובה (השוו בג"ץ 4668/01 חה"כ יוסי שריד נ' ר' הממשלה, תק-על 2001(4) 861, פסק דינה
של השופטת שטרסברג-כהן). אמון הציבור במשמעות זו הוא פן של המידתיות הנדרשת בהליך מינויים הננקט על-ידי הרשות המוסמכת. מידתיות זו קשורה, בין היתר, בהכרה בדבר מקומו של מושג התיקון בתפיסה החברתית הכללית, ובתפיסתה של היהדות. היא קשורה בהערכה כי כשל חד-פעמי של איש ביצוע ברמה גבוהה עשוי גם להפוך חוויה מתקנת לאדם, ולהגביר בו את המודעות והרגישות הנדרשים לביצוע שלם יותר של תפקידו. הניסיון הקשה, בושת הפנים, החרטה, ומיצוי הדין המערכתי והמשמעתי מביאים אדם לידי חשבון נפש, לחינוך עצמי, ולהבנת עצמו ומשמעות תפקידו במימדים עמוקים יותר. לתהליך זה עשויה להיות תרומה חשובה גם להעלאת רמתה של המערכת הציבורית בה האדם פועל. כזה הוא, בעיני, המקרה שלפנינו".

שלא כמו באותו ענין, בנסיבות שלפנינו, לא נמצא אף לא ראשיתה של תפיסת תיקון וחשבון נפש של מר לוי, בקשר למעשים מושא האישום המשמעתי.

24. מר לוי מבקש להסתמך על עדותו של מי שהיה בא כוחו בשעתו, בדבר העוול הגדול שנעשה לו, תקופת החקירה הממושכת, האילוץ שנאלץ להודות באישומים ומקח הטעות שעשה לענין זה. אין בידנו לקבל בשלב זה, כל טיעון בדבר אילוצו של מר לוי להסכים להליך כזה או אחר בשלבים שקודם שהורשע ונגזר דינו. העובדות כפי שנפרשו בפני
נו כמו גם בפני
ועדת הקבלה הינן בדבר

פסק דין
שניתן בבית הדין למשמעת שלפיו הורשע מר לוי על פי הודאתו. לא לנו להכנס לפרטי ההליכים , מה עוד שטענות דומות הושמעו על ידי מר לוי מפי בא כוחו, גם בשלב הערעור על פסק הדין של בית הדין למשמעת, והן נדחו מכל וכל בפסק הדין מפי השופטת בייניש.



25. נוסיף עוד ונדגיש- בהחלטה זו אין משום אמצעי משמעתי נוסף, אותו מטיל בית דין זה, כמי שבא בנעליו של בית הדין למשמעת. במסגרת החלטה זו ועל פי כללי המשפט המינהלי עליהם עמדנו בהרחבה רבה, נבחנים השיקולים ששקלה ועדת הקבלה. וכבר נפסק לענין זה בפסיקה עניפה, שאך אל חלקה הפנינו, כי המלאכה היא מלאכה של איזון בין שיקולים, ובית הדין הוא המוסמך לעמוד על סבירותה של התוצאה. בית הדין יתערב בה אך אם תימצא בלתי סבירה בעליל, ובכך ימצא פגם מהותי, היורד לשורשה של החלטת ועדת הבחירה.

26. 26. הנה כי כן, מכל האמור עולה כי ידוע היה לועדה השיקול של פגיעה אפשרית באמון הציבור בבחירתו של מר לוי. כנגד השיקול הזה עמד השיקול בדבר מתן "הזדמנות שניה" למר לוי, על אף שהוא לא הביע כל חרטה, ולא גילה דעתו כי הפנים את חומרת המעשים בגינם הורשע. בפני
הועדה עמד השיקול כי ראש העיר מכיר את מר לוי ומעונין במינויו. לא עמדה בפני
ה כל חוות דעת חיובית אודות כישוריו לנהל את המחלקה, ואף ההיפך מכך. הממונה עליו הביע עמדה מפורשת בדבר חוסר התאמתו לתפקיד. במצב דברים זה, לא ניתן למצוא איזון בין השיקולים השונים, וככל שנערך איזון כזה, בחירתו של מר לוי לתפקיד, הינה בלתי סבירה בעליל. בהליך הבחירה נפל פגם מהותי היורד לשורשו של ההליך. נסיבות אלו הן מסוג הנסיבות החריגות בהן בית הדין יתערב בהלטתה של ועדת המכרזים ויפסול אותה.





27. 27. סוף דבר –
התביעה מתקבלת.
מבוטלת החלטת ועדת הקבלה מיום 9.11.04 בדבר בחירתו של מר לוי לתפקיד, מבוטלת החלטת העיריה מיום 10.11.04 בדבר מינויו של מר לוי לתפקיד.
אין צו להוצאות

ניתן היום יא' אב, תשס"ז (26 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

____ ____
ר. רוזנפלד, שופטת א. מחלב, נציג ציבור א. עמית, נציג ציבור









עב בית דין אזורי לעבודה 3057/04 ניר ברקת ואח' נ' עירית ירושלים ואח' (פורסם ב-ֽ 26/07/2007)