פסקי דין על קרן איתן | פסקי דין על מלמד דרור | פסקי דין על בית הטכנאים סחר (2000) | פסקי דין על ג'י.טי.אס.אן. ג'נרל סרוויס | פסקי דין על בר שדה יצחק | פסקי דין על יובל סבן | פסקי דין על נצר יזהר | פסקי דין על בית ג'נרל מהנדסים |

5098/05 עב     29/07/2007




עב 5098/05 קרן איתן , מלמד דרור נ' בית הטכנאים סחר (2000) בע"מ , ג'י.טי.אס.אן. ג'נרל סרוויס בע"מ , בר שדה יצחק , יובל סבן , נצר יזהר , בית ג'נרל מהנדסים בע"מ




1


בית הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
עב 005098/05


בפני
:
כב' השופטת טרכטינגוט חנה

תאריך:
29/07/2007



בעניין:
1 . קרן איתן

2 . מלמד דרור

התובעים

נ ג ד


1 . בית הטכנאים סחר (2000) בע"מ
- ניתן פס"ד
2 . ג'י.טי.אס.אן. ג'נרל סרוויס בע"מ
- ניתן פס"ד
3 . בר שדה יצחק

4 . יובל סבן
- ניתן פס"ד
5 . נצר יזהר
- ניתן פס"ד
6 . בית ג'נרל מהנדסים בע"מ
- ניתן פס"ד
הנתבעים

פסק דין
כנגד נתבע 3

1. האם יש להרים את מסך ההתאגדות בין נתבע 3 (להלן: "הנתבע") ובין בית הטכנאים סחר (2000) בע"מ
(להלן: "החברה"), והאם יש בהרמת מסך זו כדי להשפיע על תביעת התובע - זו השאלה המתעוררת בתיק זה.

2. ואלה העובדות הצריכות לענין -
א. התובע 1 עבד בחברה מיום 1.5.01 ועד ליום 15.4.04. עבודתו הסתיימה בפיטורים.
תובע 2 עבד בחברה מיום 4.1.99 ועד ליום 1.6.04. גם עבודתו הסתיימה בפיטורים.
ב. החברה עסקה במתן שירות תיקונים ומכירת תעודת החזקה למוצרי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים.
ג. הנתבע היה בעל 100% מהמניות והמנהל של החברה.
ד. ביום 11.2.04 נחתם הסכם למכירת כל מניות הנתבע בחברה לחברת גי.טי. אס. אן ג'נרל סרוויס (להלן: "נתבעת 2").
המניות נמכרו תמורת סך של 275,000 ש"ח.
רוב הסכום שולם בשיקים של לקוחות פרטיים שנמסרו לנתבעת 2.
ה. מר יזהר נצר (להלן: "נתבע 5") ומר יובל סבן
(להלן: "נתבע 4") היו ערבים אישית להתחייבות זו.
ו. נתבע 4 התמנה כדירקטור בחברה.
ז. הנתבע התחייב להמשיך לעבוד בחברה בתפקיד יועץ לפחות 12 חודשים ממועד העברת המניות, והנתבעת 2 התחייבה להעסיקו תקופה האמורה.
התמורה בגין העסקתו נקבעה ל-5,000 ₪ נטו כשכר ו-5,000 ₪ נטו נוספים אשר יועדו לפרעון הלוואת בעלים של הנתבע לחברה.
ח. במהלך חודשים אוגוסט - אוקטובר 2004 הפסיקה החברה את פעילותה עקב קשיים כלכליים. גם הנתבע הפסיק את עבודתו בחברה.
ט. ביום 4.10.04 נחתם הסכם שירות בין בית ג'נרל מהנדסים בע"מ
(להלן: "נתבעת 6") לבין החברה, לפיה תעביר החברה לנתבעת 6 ביצוע עבודות כקבלן משנה (נספח י' לכתב ההגנה).

3. התובעים הגישו תביעה נגד ששת הנתבעים לתשלום הפרשי שכר עבודה, פיצוי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשות לגמל.
הנתבעות 1 ו-2 לא התייצבו לדיון וביום 24.10.06 ניתן

פסק דין
כנגדן על יסוד האמור בכתב התביעה.
לאחר מתן פסק הדין ניתן נגד החברה ביום 18.12.06 צו פירוק בתיק פש"ר 1512/06
התובעים השתתפו בהליך הפירוק (הודעה מטעם התובעים מיום 11.12.06).
ביום 3.1.07 הודיעו התובעים כי הגיעו להסכמה עם נתבעים 6-4, לפיה התביעה כנגדם תמחק, וביום 7.1.07 ניתן

פסק דין
המוחק את התביעה כנגד נתבעים אלה.
לפיכך, כאמור, נותרה התביעה כנגד נתבע 3 בלבד.

4. מטעם התובעים העידו התובעים, גב' רונית ביקו, אשר היתה עובדת בחברה ולאחר מכן בנתבעת 6, ומר שאול סגיב אשר גם כן עבד בחברה ולאחר מכן בנתבעת 6.
מטעם הנתבעים העידו נתבעים 3, 4, 5.

5. טענות התובעים -
א. הנתבע עשה שימוש לרעה באישיותה של החברה, פגע בזכויות קוגנטיות של העובדים, מכר את מניותיו לחברה וירטואלית כדי לרוקן את נכסי החברה תוך קיפוח העובדים.
ג. הנתבע המשיך לעבוד כיועץ לאחר פיטורי התובעים.
ד. הנתבע הודה כי לא ידע למעשה למי מכר את החברה, לא סמך על הקונה ודאג לעצמו לבטוחות אישיות ודהיינו ערבות אישית של נתבעים 5-4.
לעומת זאת לא דאג לבטוחות אישיות לגבי חובות העובדים, אלא הסתפק בכך שנתבעת 2 לקחה על עצמה חובות אלה.
ה. הנתבע הטעה את העובדים בקשר להעברת מניותיו לנתבעת 2 ומסר להם במועד המכירה כי מכר לנתבעת 2 רק 50% ממניותיו בחברה וכדי להוסיף ולהטעות נשאר בחברה והעובדים המשיכו לפנות אליו.
במסגרת העמימות חתם הנתבע כ"מנהל" על פיטורי התובע מס' 1 (נספח ו' לכתב התביעה).

6. טענות הנתבע -
א. הנתבע מכר את זכויותיו והתחייבויותיו בחברה כדין ובתום לב לנתבעת 2 וזאת ביום 11.2.04, לפיכך אין לתובעים כל עילת תביעה כלפיו.
ב. באותו יום 11.2.04 ניתנה הודעה בדבר "העברת מניות בחברה פרטית" והודעה בדבר "שינויים בהרכב הדירקטוריון". אלה התקבלו אצל רשם החברות ביום 7.3.04.
ג. על פי ההסכם, נתבעת 2 לקחה על עצמה באופן בלעדי את כל ההתחייבויות והזכויות בחברה, לרבותה ההתחייבויות כלפי העובדים.
ד. מרגע המכירה לא היתה לנתבעת כל התחייבות כלפי התובעים.
ה. מרגע המכירה הנתבע לא בעל מניות ולא מנהל בחברה, כך שממילא אין לחייבו באופן אישי בחובות החברה.

7. דיון והכרעה-
המסגרת הנורמטיבית הנוגעת להרמת מסך -
"הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו מנהליו ועובדיו, לכל דבר וענין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין תאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת - יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך" ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה ובין בסיום פעילותה הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".
(דיון מס' נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע פז'346).

העילה הקלאסית להרמת מסך היא שימוש לרעה במסך ההתאגדות - על מושג זה נאמר:
"מכאן, שייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך, בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות על מנת לאיין את הרווחים הצפוים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות".
(דר' א. חביב – סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 253 והאסמכתאות שם).

בית הדין הארצי בחן עילה זו כלפי נושי החברה, שהם עובדיה לאור מעמדם המיוחד.
בע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש ואח', עבודה ארצי, לג(39), 35 נקבע:
"כללי הרמת מסך ההתאגדות התפתחו על רקע יחסים עסקיים בין חברה לבין נושיה או המתקשרים עימה. מערכת יחסים זו מושתת על אינטרסים ושיקוליים עסקיים. המלווה, הספק, המשקיע או בעל חוזה עם חברה עושה זאת ממניעים עסקיים בהם קיים גם רכיב של סיכון. כללי הרמת מסך פותחו ל"שחקנים" אלה ונועדו להגן עליהם בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שירותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הבטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיה. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת (א' פלדמן, דיני חברות בישראל בלכה למעשה, דרך א' עמ' 103). חובה זו מקורה לא רק בהוראות הסכם העבודה - בין אם אישי הוא או קיבוצי - אלא גם ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראה אלישבע ברק, עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון, עמ' 499 ואילך וכן מיכל הורוביץ, בחינת מעמדה הנורמיטבי של זכות העבודים לבטחון תעסוקתי, עבודה חברה ומשפט, כרך ח' עמ' 127, 143 ואילך).
בבואנו לבחון את שאלת הרמת המסך, שומה עלינו איפוא לתת את הדעת לא רק לדין הכללי היפה לתחום העסקי המובהק, אלא גם - ובמיוחד - ליישומו והשלכתו של דין זה על היחסים בין חברה מעסיקה לבין עובדיה".

8. מן הכלל אל הפרט -
על אף היחסים המיוחדים בין התובעים לחברה, לא השכילו התובעים להוכיח כי הנתבע עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה.
בכתב התביעה נטענה הטענה להרמת מסך באופן כללי בסעיף 5, כאשר ביחס לנתבעים 5-3 נטען כי "חילופי הישויות המשפטיות, מנהליהן ובעלי המניות שלהן נועדו כדי להונות ולקפח עובדים ועובדים לשעבר של הנתבעת".
אין יחוס פעולות מסויימות למי מהנתבעים וכאמור בהסכמת התובעים נמחקה התביעה כנגד נתבעים 5-4.
אין חולק כי מצבה הכלכלי של החברה בעת שנמכרו מניות הנתבע לנתבעת 2 לא היה איתן, אלא שאין בכך כדי להוכיח תרמית מטעם הנתבע. לא הוכחה אף לא אחת מהעילות של שימוש לרעה כגון עירוב נכסים, מימון דק או הברחת נכסים אל בעל המניות.
העובדה כי הנתבע לא הצליח להביא את החברה לידי הצלחה כלכלית אין בה כדי לקיים עילה להרמת מסך.

9. הדברים מתחזקים נוכח עדותו של התובע מס' 1 אשר מעמדו היה מס' 2 בחברה ובינו לבין הנתבע התנהל מו"מ ממושך לקבלת 50% ממניות החברה. לטענתו סירב לכך מן הטעם כי ידע שלחברה היו באותה עת חובות בערך של 500,000 ₪ ולא הסכים לקחת אחריות גם על החובות. אמנם הסכום הנ"ל הוכחש על ידי הנתבע שטען כי חובות החברה היו 150,000 ₪, אלא שכך או כך התובע מס' 1 ידע כי מצבה של החברה אינו איתן תקופה ארוכה.
התובעים לא הוכיחו כאמור כי מצב זה של החברה נבע משימוש לרעה במסך ההתאגדות על ידי הנתבע.

10. התובעים טוענים כי העילה להרמת מסך היא מכירת מניות הנתבע לנתבעת 2 מבלי לברר את יכולותיה, תוך כדי שהנתבע דואג לזכויותיו בלבד.
אין בידי לקבל טענה זו.
לא הוכח כי מכירת המניות נועדה לפגוע בחברה או שהביאה בסופו של דבר לאי יכולת החברה לתפקד עד כדי שניתן צו פירוק.
לא הוכח כי בעת המכירה הוברחו נכסי החברה.
התובעים טוענים כי הנתבע "נטש ספינה טובעת", אלא שאין בכך כדי להוות שימוש לרעה במסך ההתאגדות, כיוון שגם אם היה נותר כבעל מניות בעת הבקשה לפירוק, לא היה בעצם עובדה זו לבדה כדי להוות עילה להרמת מסך.
אין גם להתעלם מכך כי התובעים המשיכו לעבוד בחברה מספר חודשים לאחר מכירת מניות הנתבע.

11. אכן הנתבע מכר את מניותיו לנתבעת 2, כאשר הוא עצמו הודה כי בכל שלב במו"מ לא ידע למעשה מי היא החברה אשר קונה את נתבעת 1 (עמ' 51 שורה 18 - עמ' 52 ש' 6 לפרוטוקול) ולכן דאג שיהיו אנשים שיהיו ערבים להסכם ולא חברות.
יחד עם זאת העיד הנתבע, ועדותו נתמכה גם בעדות התובעים, כי הכיר מראש את יובל סבן
, אשר היה בקשרים עסקיים עם החברה.
הנתבע אכן דאג לערבויות אישיות בכל הנוגע לקיום ההתחייבויות כלפיו, אך אלה ההתחייבויות הנוגעות למכירת המניות.
הנתבעת 2 התחייבה להעסיקו כעובד החברה ולכך לא ניתנו ערבויות אישיות כמו גם לחובות כלפי כל העובדים. על פי ההסכם, הנתבעת 2 קיבלה על עצמה את כל התחייבויות החברה כלפי העובדים.

12. עוד טוענים התובעים כי הנתבע יצר ערפל סביב מכירת מניותיו כאשר מסר להם כי מכר רק 50% ממניותיו תוך שהוא נותר לעבוד בחברה.
אין בידי לקבל טענה זו. הנתבע אסף את כל העובדים והודיע להם כי מכר את החברה, עדותו של הנתבע בענין לפיה אסף את העובדים ואמר להם שהוא מוכר את החברה ויובל ויזהר ינהלו אותה, מהימנה עלי.
אכן העובדים המשיכו לפנות אליו, אך בכל הנוגע לדרישות כספיות הופנו העובדים על ידי הנתבע לנתבעים 5-4.
גם במכתב הפיטורים לתובע 1, עליו חתום הנתבע, כמנהל, אין כדי לשנות מסקנה זו. העובדים ידעו כי הנתבע מכר את מניותיו וכי הוא ממשיך לעבוד בחברה.

מסקנת הדברים איפוא, כי ביום 11.2.04 הנתבע אינו בעל מניות ולא הוכחה עילה להרמת מסך למועד זה. כך או כך החל מיום זה בעלי המניות הם ישויות אחרות ולכן אין לחייב את הנתבע בחובות החברה, אשר רובן המכריע התגבש לאחר מועד זה.

13. משזו המסקנה ומשהתביעה נגד 5-4 נמחקה, אין מקום להתייחס לעובדות נוספות הקשורות בשינוי בעלי המניות שנעשה לאחר מועד זה, ואשר נזנחו אף בסיכומי התובעים.
התוצאה איפוא כי התביעה כנגד נתבע 3 נדחית.
הנתבע מקדיש בסיכומיו חלק נכבד לשאלת ההוצאות אשר יש להטיל על התובעים.
לאחר ששקלתי את טענת הצדדים בענין זה, לרבות העובדה כי בשלב מסויים שכר הנתבע שירותי עו"ד במנותק מהנתבעים 6-4 ישלמו התובעים לנתבע ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.
ניתן היום י"ד באב, תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.
__________________
חנה טרכטינגוט, שופטת









עב בית דין אזורי לעבודה 5098/05 קרן איתן , מלמד דרור נ' בית הטכנאים סחר (2000) בע"מ , ג'י.טי.אס.אן. ג'נרל סרוויס בע"מ , בר שדה יצחק , יובל סבן , נצר יזהר , בית ג'נרל מהנדסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/07/2007)