פסקי דין על ארגון הורים ארצי [ע''ר] | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך | פסקי דין על התרבות והספורט | פסקי דין על פרופ' יולי תמיר | פסקי דין על שרת החינוך | פסקי דין על ועדת החינוך של הכנסת |

6914/06 בג"צ     14/08/2007




בג"צ 6914/06 ארגון הורים ארצי [ע''ר] נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, התרבות והספורט, פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך, ועדת החינוך של הכנסת




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 6914/06

בפני
:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


כבוד השופטת ע' ארבל


כבוד השופט ד' חשין


העותר:
ארגון הורים ארצי [ע''ר]



נ ג ד

המשיבים:
1. מדינת ישראל - משרד החינוך
, התרבות והספורט


2. פרופ' יולי תמיר
, שרת החינוך



המבקשת להצטרף:
3. ועדת החינוך של הכנסת


התנועה לאיכות החינוך בישראל

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:
עו"ד אורי קידר; עו"ד קרן רז מורג; עו"ד קרן צפריר


בשם המשיבים 2-1:
עו"ד דינה זילבר



בשם המשיבה 3:

בשם המבקשת להצטרף:
עו"ד רוקסנה שרמן-למדן


עו"ד רות דיין מדר



פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה
:

1. עניינה של עתירה זו ב"תשלומי הורים" הנגבים מידי שנה על-ידי בתי הספר. אלה הם תשלומים המיועדים למימון תכניות העשרה, אספקת מוצרי לימוד, שירותים ופעילויות במוסדות חינוך אשר המדינה איננה מספקת מטעמה. בקשת העותר, ארגון ההורים הארצי, היא כי ינתן צו אשר יורה למדינה להביא לאישור ועדת החינוך של הכנסת
את כלל רכיבי תשלומי ההורים - חובה, רשות, רכישה מרצון, ו"תכנית לימודים נוספת" (להלן - תל"ן) כהגדרתם בחוזר מנכ"ל משרד החינוך - תשס"ג/3(א) (להלן - חוזר המנכ"ל) כחובתה על-פי הדין; כי המדינה תקיים את חובת ההיוועצות עם העותר בכל הנוגע לתשלומי ההורים על-פי חוזר המנכ"ל, וכפי שהיה נהוג בעבר; ובאשר לוועדת החינוך של הכנסת
, להורות לה לחזור בה מעמדתה לפיה אין להגיש לאישורה את תשלומי הרכישה מרצון והתל"ן כפי שהיה נהוג בעבר, וכפי שנדרש על-פי הדין.

עיקרי העתירה
2. על-פי העתירה, תשלומי ההורים הם תשלומים עבור תכניות העשרה, שירותים, ופעילויות במוסדות חינוך אשר המדינה אינה חייבת לספקם מטעמה. משרד החינוך, על-פי סמכותו בחוק, קובע את השירותים והאגרות לכל שנת לימודים, וקביעת השר בעניין זה כפופה על-פי חוק לאישור ועדת החינוך של הכנסת
. על-פי נוהל ונוהג רב שנים, משרד החינוך קובע בהיוועצות מוקדמת עם העותר, ומרכז השלטון המקומי, את גובה האגרות והשירותים לכל שנת לימודים, כאשר הסכומים המוסכמים הם שמועברים לאישור ועדת החינוך של הכנסת
. עם מתן אישורה, מפרסם המנכ"ל בחוזר את התשלומים המירביים שמותר לגבות בגין תשלומי חובה (ביטוח תלמידים) תשלומי רשות, תשלומי רכישה מרצון ותל"ן. משרד החינוך אוסר על גביית תשלומים מעבר לסכומים האמורים, אולם בפועל, כך על-פי העתירה, כללים אלה אינם נשמרים, ונדרשים מההורים תשלומים החורגים מעבר לתשלומים המירביים האמורים.

על-פי העתירה, בשיטת תשלומי ההורים נוצרה פירצה אשר, כנטען, מביאה לפגיעה בערכי השוויון בין התלמידים ובתי הספר, ומעודדת שיתוף פעולה פסול בין ההורים לרשויות בתי הספר תוך חריגה מהחוק ומהנהלים. עיקר הסעדים בעתירה נועד למנוע החרפה של משבר החריגה מהחוק ומהנהלים בהקשר הבא: בשנת הלימודים שהחלה בספטמבר 2006, הודיעה המדינה כי מעתה לא תביא עוד את תשלומי ההורים בגין "רכישה מרצון" ותל"ן לאישור ועדת החינוך. המדינה הביאה לאישור הוועדה רק את תשלומי החובה והרשות, ונמנעה מלהציג לאישור תשלומי רכישה מרצון ותל"ן, וזאת בניגוד לנוהג בעבר. בכך, כך נטען, חלה חריגה מהותית מהחוק ומהנהלים. יתר על כן, לגבי כלל התשלומים המדינה לא קיימה חובת היוועצות מוקדמת עם העותר, כנדרש על-פי הנהלים, ולכן מדובר בתשלומים שאינם מתואמים עמו. מכאן, שגם תשלומי החובה והרשות שהובאו לאישור הוועדה לא עמדו בתנאים הנדרשים, שכן לא התקיימה בגינם חובת ההיוועצות המוקדמת עם הארגון, שהיא מהותית לעניין. לאור האמור, טוען העותר, ראשית, כי תשלומי ההורים בכללותם צריכים להיקבע על-ידי משרד החינוך בתיאום עימו; שנית, כי כל תשלום מתואם כזה צריך לקבל את אישור ועדת החינוך של הכנסת
ואין להפריד לעניין זה בין סוגי תשלומים.


עמדת המדינה
3. עמדת המדינה הינה כי דין העתירה להידחות. אשר לסעד העיקרי בעתירה שתכליתו להביא את כל תשלומי ההורים לשנת הלימודים תשס"ז לאישור ועדת החינוך, סעד זה התייתר לאור העובדה כי ביום 30.8.06 אישרה ועדת החינוך את רכיבי התשלומים אותם היא חייבת לאשר על-פי חוק. אשר לסעד השני - קיום חובת היוועצות של משרד החינוך עם נציגי ההורים, גם סעד זה התייתר, שכן חובה זו בוצעה, הלכה למעשה, כנדרש על-פי חוזר המנכ"ל. וביתר פירוט:

אשר לטעמה הראשון של העתירה:

במצב כיום, קיימת מורכבות רבה בדרך הפעלת הוראות חוקי החינוך במטרה ליישב בין אינטרסים ציבוריים נוגדים: ערך ההגנה על קיום חינוך חובה חינם, דרישת השוויון בין התלמידים ובתי הספר, ורצונם של הורים בבתי ספר רבים להעלות את איכות החינוך הניתן לילדיהם, בעיקר לאור הצמצום בתקציבים ציבוריים.

סעיפים 6 לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 וסעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 קובעים את מסגרת חובתה של המדינה לספק חינוך חינם לתלמידים, ואת החריגים המאפשרים גביית תשלומי הורים בתחומים מסוימים. חוזר המנכ"ל מפרט את סוגי תשלומי ההורים על-פי החוק: תשלומי חובה, שהם ביטוח תאונות אישיות ובריאות השן; תשלומי רשות עבור שירותים שונים שאינם ניתנים על-ידי המדינה, והם וולונטריים להורים המעוניינים, וכפופים לסכומים מירביים שמפרסם משרד החינוך באישור ועדת החינוך. אין לדרוש תשלומי רשות מעבר לסכומים המירביים, והורים שאינם רוצים לשלמם, אין לחייבם לעשות כן; תשלומים אלה כוללים סל תרבות, מסיבות סיום, מסיבות כתתיות, השאלת ספרי לימוד, טיולים וכו'. תכנית לימוד נוספת (תל"ן): תשלומים אלה משולמים מכוח סעיפים 8 לחוק חינוך ממלכתי וסעיף 6(ה) לחוק לימוד חובה, והם אינם מחייבים את אישור ועדת החינוך ובפועל אינם מאושרים על-ידה. על-פי חוזר המנכ"ל, ניתן לאשר תכנית לימודים נוספת הכוללת עד 3 שעות שבועיות בלבד. התכנית טעונה אישור המפקח הכולל על בית הספר, והיא וולונטרית ואינה מחייבת הורה שאינו מעוניין בכך. רכישת שירותים מרצון: תשלומים אלה גם הם וולונטריים בעבור רכישה של שירותים מסוימים. הם מותנית באישור הורי התלמידים המעוניינים בכך ואישור מפקח בית הספר. שיעור ההוצאה נקבע בתיאום עם ועד ההורים הבית-ספרי. אם השירות מופעל במהלך יום הלימודים, יש לשתף בו את כל התלמידים, גם אלה שלא שילמו עבורו. גם תשלומים אלה אינם מצריכים את אישור ועדת החינוך.

על-פי תשובת המדינה, לצורך שנת הלימודים תשס"ז, אישרה ועדת החינוך תשלומי חובה ותשלומי רשות כנדרש בחוק, ולפיכך העתירה התייתרה בעניין זה. אשר לחובת ההיוועצות, טוענת המדינה כי מקורה של חובה זו בנוהל הקיים בחוזר מנכ"ל ולא בדין. בחוזר המנכ"ל (מש/1) הוחלה חובת ההיוועצות על הסכומים המירביים לעניין "תשלומי הרשות", ולגביהם נאמר (בסעיף 4.1 לחוזר) כי עליהם להיעשות בסיכום עם ועדת החינוך, ובתיאום עם מרכז השלטון המקומי, ארגון ההורים הארצי, הרשות לצרכנות, וגורמים נוספים. טוענת המדינה כי דרישות הוראה זו קויימו הלכה למעשה, פרט לכך שלעניין הצורך בהיוועצות עם ארגון ההורים הארצי, הפעם נעשתה היוועצות עם ארגוני הורים אחרים, וזאת בשל הבעייתיות במעמדו של הארגון הארצי שבגללה לא נתקבל מרשם העמותות אישור ניהול תקין לעמותה. בתנאים אלה, סברה המדינה כי לא היה מקום כי תקויים היוועצות עם גוף שמעמדו המשפטי אינו ברור, ומידת ייצוגיותו מוטלת בספק. לאור זאת, משרד החינוך פנה לארגוני הורים אחרים ונועץ בהם, והם - יו"ר ארגון הורים ירושלים, ויו"ר ארגון הורים רמת גן. עמדת המדינה היא כי, עם מתן אישור ועדת החינוך של הכנסת
לתשלומי הורים לשנת הלימודים תשס"ז, התייתרה העתירה ודינה להימחק.

עמדת ועדת החינוך של הכנסת

4. טוענת באת-כוח המשיבה 3 כי, דרישת העתירה לפיה תשלומי התל"ן והרכישה מרצון יועברו כעניין שבחובה לאישור ועדת החינוך חורגת ממסגרת החוק, הקובע מפורשות מהם תשלומי ההורים החייבים באישורה של ועדת החינוך של הכנסת
. על-פי החוק, רק תשלומי חובה ותשלומי רשות נכנסים בגדר סעיף 6 לחוק לימוד חובה, ואילו תשלומים אחרים אינם טעונים אישור כאמור, ובכלל זה התל"ן ו"רכישה מרצון". הוועדה אישרה את התשלומים אותם היא חייבת לאשר על-פי חוק לשנת הלימודים תשס"ז, ולפיכך אין כל עילה כנגדה, ולכן דין העתירה להידחות.

באת-כוח המשיבה 3 הסבירה כי בעבר, נהג משרד החינוך להציג בפני
ועדת החינוך של הכנסת
את כלל תשלומי ההורים אותם ניתן לגבות בלא הפרדה בין סוגי התשלומים לגביהם נדרש על-פי חוק אישור ועדת החינוך, לבין אלה שלגבייתם לא נדרש אישור כזה. הדבר יצר בלבול רב בדיוני הוועדה, ולפיכך התבקש משרד החינוך לערוך הפרדה בין התשלומים המחייבים את אישור הוועדה לבין תשלומים אחרים, אותם רשאית המדינה לגבות בלא אישור כזה. מעתה, התשלומים שאינם מחייבים אישור מובאים אך לידיעת הוועדה במסגרת המעקב השוטף שהיא מנהלת על עבודת משרד החינוך. עוד מציינת באת-כוח המשיבה 3, כי בעבר, נכללו במסגרת תשלומי החובה של ההורים תשלומים שונים כגון השאלת ספרי עיון, דמי שכפול, מעבדות וכו'. ועדת החינוך צמצמה את סוגי תשלומי החובה המותרים בגבייה נוכח החשיבות שהיא מייחסת להשלטת מסגרת חינוך חינם, וכיום מצטמצמים תשלומי החובה לביטוח תאונות אישיות בלבד וביטוח שיניים, במקום בו ניתן שירות זה. יתר התשלומים הועברו לרשימת תשלומי הרשות, שהפכו אופציונליים להורים המעוניינים, ואינם מחייבים את אלה שאינם חפצים או אינם יכולים לעמוד בכך. עוד הוסיפה באת-כוח המשיבה 3 כי שרת החינוך
פועלת עתה לבחינה והערכה מקפת של כל סוגיית תשלומי ההורים בכללותה, במגמה להביא להסדר חדש כולל בתחום זה.

5. העותר בתשובה טוען כי לדעתו טועים המשיבים בפרשנותם את סעיפי החוקים הרלבנטיים, ופרשנות נכונה מביאה לתוצאה כי הן תשלומי התל"ן והן תשלומים עבור רכישה מרצון טעונים אישור ועדת החינוך. הוא תולה את הפרשנות ביחס שבין הוראות חוק לימוד חובה וחוק חינוך ממלכתי, ובהיסטוריה החקיקתית של דינים אלה.

העותר מוסיף, כי הסכומים המירביים המותרים לגבייה עבור תל"ן לא נקבעו בחוק חינוך ממלכתי ולא בתקנות, כך שהחקיקה לא יצרה מנגנון חלופי לאישור שיעור התשלומים, והסמכות לכך נותרה בידי הוועדה. פרשנות זו תואמת גם את תכלית החוק. המחוקק לא הגדיר בצורה ברורה מהי תכנית לימודים נוספת, ולמעשה כל שיעור שניתן מעבר למכסת השיעורים הממומנת על-ידי משרד החינוך לבקשת ההורים, יכול להיכלל בסעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי.

טוען העותר כי בפועל, מרבית בתי הספר מפעילים את תכנית הלימודים הנוספת שלא על-פי דרישת ההורים, אלא כמדיניות בית-ספרית. רובם לא מיידעים את ההורים על זכותם שלא לשאת בתשלום, ואחרים מקיימים את התכנית בשעות הלימודים הרגילות, ולא בתום יום הלימודים. כך הפכה תכנית הלימודים הנוספת לאמצעי בלתי מבוקר בידי בתי הספר להוספת תכנים במימון ההורים. כאשר תשלומי ההורים עבור תל"ן אינם מובאים לאישור הוועדה, הם נותרים פרוצים לגמרי, ולמעשה יכול משרד החינוך לגבות במסגרתם שיעורים משתנים של תשלומי הורים, מבלי שמתקיים פיקוח חיצוני על השירותים הניתנים ועל נחיצותם, ועל הסכומים הנגבים בגינם.

כפועל יוצא מכך, נגבים תשלומים עודפים מההורים, שלא נשמעה לגביהם עמדת נציגות ההורים, שלא קיבלו את אישור הוועדה, ואשר ייתכן שלא היו מתאשרים אילו הובאו לאישורה. באין פיקוח, נגבים התשלומים עבור רכיבים אלה כמקשה אחת עם תשלומי החובה והרשות. מרבית ההורים אינם מודעים לזכותם שלא לשלם עבור שירותים אלה, וחוששים לבדל את ילדיהם משאר הילדים בבית הספר, ולמנוע מהם פעילויות בהן משתתפים יתר התלמידים.

גביה כזו, טוען העותר, מחריפה את הפערים החברתיים, ומרוקנת מתוכן את העקרון של חינוך חינם; ההורים שידם אינה משגת מתקשים לשלם עבור השירותים העודפים, ולפיכך ילדיהם אינם זוכים לקבל שירותים הניתנים לתלמידים ממשפחות שמצבן הכלכלי טוב יותר. בכך הם משלמים מחיר חינוכי וחברתי כבד. לטענת העותר, אין הבדל מהותי בין תשלומי רשות לתשלומי רכישה מרצון, וכשם שמחייבים קבלת אישור ועדת החינוך לתשלומי הרשות, יש לעשות כן לגבי רכישה מרצון. שני סוגי התשלומים מהווים חריגה לעקרון חינוך חינם, הם וולונטריים, ונדרש פיקוח הוועדה לגבי שניהם.

בקשת הצטרפות לעתירה
6. התנועה לאיכות החינוך בישראל ביקשה להצטרף לעתירה, ולהציג את עמדתה במהלך הדיונים. לטענת התנועה, לעתירה השלכות עקרוניות רחבות על זכויותיהם של ההורים בחברה הישראלית, ועל זכותם של התלמידים במדינה לקבל חינוך שוויוני ואיכותי, ללא קשר למצבם הסוציו-אקונומי של הוריהם. תנועה זו שמה לה למטרה לייצג את זכויות הילדים במערכת החינוך, ועל כן מבקשת היא להשתתף בהליך זה כדי להבטיח כי זכויות הילדים וההורים יישמרו, ויקבלו ביטוי שלם בהכרעה בעתירה.

7. בחנו את נימוקי הבקשה, לאור טיעוני באת-כוח התנועה המבקשת. הגענו לכלל מסקנה כי דין בקשת ההצטרפות להידחות. טובת הילדים היא העומדת במרכז העתירה, וסביבה נסבו טענות הצדדים. עמדת המבקשת להצטרף משתלבת בטיעונים שהועלו על-ידי בעלי הדין בעתירה, ואין בה כדי להוסיף היבט חדש נוסף רלבנטי לגדר המחלוקת. לאור זאת, אין מקום לצירוף המבקשת להליך.

הכרעה
8. חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 מגדיר בסעיף 1 חינוך חובה מהו:
"לימוד המיועד לילדים ולנערים והניתן בשלוש-עשרה שנות לימוד, מהן שלוש בגן לילדים בגיל 3 עד 5 ועד בכלל, ועשר שנות לימוד בכיתות א' עד י' לילדים ולנערים בגיל 6 עד 15 ועד בכלל".

סעיף 6 לחוק זה קובע כי מי שחל עליו לימוד חובה על-פי החוק, זכאי לחינוך חינם במוסד חינוך רשמי (סעיף 6(א)(1)). בהמשך הסעיף נקבעו חריגים לעקרון חינוך החינם. בהתקיים חריגים אלה מותרת גביית תשלומים מההורים:

"(ד) מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה, לא ידרשו בעדו דמי הרשמה או כל תשלום אחר בעד לימודיו במוסד חינוך רשמי או בעד לימודיו במוסד חינוך אחר שאוצר המדינה נושא בשכרם לפי סעיף קטן (ג); ואולם רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד, ובמוסד חינוך שאינו רשמי - רשות החינוך המקומית כאמור או בעל המוסד, יהיו רשאים, באישור השר, לגבות תשלומים והחזר הוצאות, בשיעורים שהשר יקבע, בעד אספקה שהם נותנים לו, ובעד שירותים שהם נותנים לו נוסף על השירותים אשר השר הגדיר אותם בתקנות כשירותים מקובלים. אישור השר וקביעת שיעור התשלומים והחזר הוצאות בידי השר טעונים אישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.
(ד1) מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח ייקבעו על ידי השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד)" (ההדגשות אינן במקור).

ה"שירותים המקובלים" הנזכרים בסעיף 6(ד) לעיל, שבגינם לא ייגבה תשלום, פורטו בתקנה 1 לתקנות לימוד חובה (שירותים מקובלים), תשי"א-1950.

9. מכוח סעיפים 6(ד) ו-6(ד1) לחוק לימוד חובה, נגבים תשלומי הורים מהסוג המכונה תשלומי חובה. היקף השירותים המכוסים בתשלומי החובה צומצם עם השנים, והיום מיועדים תשלומי החובה לכיסוי ביטוח תאונות אישיות ובריאות השן.

10. רכיב נוסף של תשלומי הורים, אשר נגבה אף הוא מכוח סעיפים אלה, הוא תשלומי רשות. בתשלומים אלה נכללים שירותים המנויים בסעיף 4 לחוזר מנכ"ל תשס"ג/3(א), וביניהם - שיעורי שחיה, טיולים וסיורים לימודיים, השאלת ספרי לימוד וחוברות עבודה, "סל תרבות" ומסיבות. עוד מצוין בחוזר המנכ"ל, כי משרד החינוך מפרסם כל שנה את הסכומים המירביים המותרים לגבייה עבור כל אחד מן השירותים. תשלומים אלה מתאשרים על-ידי ועדת החינוך של הכנסת
, לאחר תיאום עם מרכז השלטון המקומי, העותר - ארגון ההורים הארצי, וגורמים נוספים. תשלומים אלה, כשמם כן הם, בגדר רשות בלבד. אין לחייב בתשלומם הורה שאינו מעוניין בקבלת השירות. יתר על כן, אם הוחלט לקיים את השירות למרות אי-הסכמת כל ההורים, יש לשתף את כל התלמידים באותו שירות או לדאוג לפעילות חינוכית חלופית לתלמיד שאינו משתתף בשירות. ועדת החינוך של הכנסת
ציינה בפני
נו כי, תשלומים שבעבר נכללו ברשימת תשלומי החובה, הועברו לרשימת תשלומי הרשות, והפכו אופציונליים רק להורים המעוניינים בכך.

11. שני הרכיבים הנוספים הכלולים ב"תשלומי הורים" הם תשלום עבור תכנית לימודים נוספת (תל"ן), ותשלום עבור רכישת שירותים מרצון.

תכנית הלימודים הנוספת ניתנת בעיקר במקצועות הלימוד בהם התלמידים מתקשים, בצורת תגבור לימודים והעשרתם, בשעות אחר הצהריים. חוזר המנכ"ל מורה כי על התכנית לקבל את אישור הפיקוח במחוז. עם אישור התכנית, יש להודיע על כך להורי התלמידים באותו מוסד, ולפרט את מהותה כתכנית רשות ואת עלותה למי שמבקש שילדו יטול בה חלק. אין לחייב הורה בתשלום עבור תל"ן אם אינו חפץ בכך, או אינו יכול לעמוד בתשלום (סעיף 13 לחוזר המנכ"ל).

12. התשלום עבור תל"ן מוסדר בסעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953, בתקנות חינוך ממלכתי (תכנית השלמה ותכנית נוספת), תשי"ד-1953 שהותקנו מכוח החוק האמור, ובסעיף 6(ה) לחוק לימוד חובה.

13. סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, שכותרתו "תכנית נוספת", קובע כי

"השר [החינוך והתרבות] רשאי, בתנאים שנקבעו בתקנות, לאשר למוסד חינוך רשמי, לפי דרישת הורי תלמידים באותו מוסד, תכנית לשעות נוספות על השעות שנקבעו בתכנית הלימודים, ובלבד שכל ההוצאות הנובעות מביצוע התוספת יחולו על הורי התלמידים המתחנכים על פיה או על רשות החינוך המקומית שהתחייבה לשאת בהן על חשבונה" (ההדגשות אינן במקור).

סעיף 6(ה) לחוק לימוד חובה מוסיף על כך, וקובע כי:

"הוראות סעיף קטן (ד) אינן גורעות מהוראות סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953, ובמוסד חינוך שאינו רשמי - מכוחה של התחייבות לשאת בהוצאותיה של תכנית לשעות נוספות על השעות שנקבעו בתכנית הלימודים".

שילובן של שתי הוראות אלה משמעו כי החובה שנקבעה בסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה בדבר קבלת אישור ועדת החינוך של הכנסת
לגביית תשלומים והחזר הוצאות במקרים המתוארים בסעיף, אינה גורעת מהוראות סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, הקובעות, בין היתר, כי אישור תכנית לימודים נוספת, הניתן על-ידי שר החינוך, מותנה בהטלת ההוצאות הנובעות ממנה על כתפי הורי התלמידים המשתתפים בתכנית, ואישור זה אינו כפוף לאישור ועדת החינוך של הכנסת
.

14. התשלום עבור רכישת שירותים מרצון נועד לממן שירותים המוצעים על-ידי בית הספר, על-פי רוב כדי לחסוך בהוצאות על-ידי ביצוע רכישה מרוכזת של מוצרים, או שירותים לנוחיותם של ההורים. יש לקבל לצורך גבייה זו את אישור הורי כל התלמידים המבקשים את השירות, וכן את אישורו של המפקח על בית הספר. אין לחייב תלמידים להיזקק לשירותים אלה ולחייב את ההורים ברכישתם. שיעור ההוצאה נקבע בתיאום עם ועד ההורים המוסדי, לאחר שהתקבלה ההסכמה לרכישת השירות. השירותים הנכללים ברכישת שירותים מרצון הם חוגים, רכישה מרוכזת של ספרי לימוד, שימוש באינטרנט, רכישת תוכנות ולומדות מחשב, תלבושת אחידה, עיתון בית ספר, ועוד (סעיף 5 לחוזר המנכ"ל).

15. עיקר המחלוקת בין הצדדים שלפנינו נסבה על פרשנות הוראות חוק לימוד חובה וחוק חינוך ממלכתי שהובאו לעיל, ועל היחס ביניהן. זאת, בכל הנוגע למנגנון האישור הנדרש לגביית תשלומי התל"ן ורכישת שירותים מרצון מהורי התלמידים. אף שלגבי שנת הלימודים שחלפה השאלה הפכה תיאורטית, היא נותרה רלבנטית לגבי השנים שיבואו. כן חלוקים הצדדים בשאלת חובתו של משרד החינוך לתאם עם העותר את תשלומי ההורים קודם להצגתם לאישור ועדת החינוך. בהקשר זה, מתעוררת שאלת מעמדו של העותר בתורת גוף המייצג כיום את כלל הורי התלמידים במדינת ישראל.

נדון בסוגיות האמורות, אחת לאחת.

תשלומי הורים על רקע עקרונות היסוד של החינוך
16. עתירה זו מעלה שאלה רבת חשיבות הנוגעת לעקרונות עליהם מושתתת מערכת החינוך בישראל, ולפער אפשרי בין עקרונות אלה לבין יישומם הלכה למעשה במסגרות החינוך הפרטניות. היא משקפת את המתח הפנימי הקיים בין תפיסת החינוך הממלכתי שיסודו בקיום גרעין חינוך משותף, אחיד, ושוויוני לכל ילדי ישראל, ולרעיון היסוד שעוגן בעקרונות החינוך כבר עם קום המדינה לפיו חינוך ממלכתי צריך להינתן חינם אין כסף לכל ילדי ישראל. רק בדרך זו יזכה כל ילד בחינוך, בלא הבדל מעמד ומגזר חברתי. השוויון בחינוך מאפשר אחידות בנקודת הפתיחה ובמרחב ההזדמנויות הנפתחים בפני
כל הילדים באשר הם, בלא שייכות למוצאם, למקום מגוריהם, ולרובד הסוציו-אקונומי אליו הם משתייכים. עם זאת, החוק עצמו, ומציאות החיים, הובילו ליצירת מסגרות חינוך המאפשרות באופן וולונטרי להורים בעלי יכולת ורצון לרכוש לימודי העשרה ושירותים שונים במטרה להשביח את רמת החינוך הניתנת לילדם. תופעה זו משקפת, בראש וראשונה, את החשיבות העליונה הניתנת לערך החינוך בתודעת הציבור הרחב, ומצד שני, בשל חשיבותו של ערך זה, את הקושי הרב ליישם בצורה דווקנית את עקרונות השוויון בחינוך, החותרים להשוות ללא אבחנה בין בעל האמצעים המוכן ורוצה לרכוש בכסף שירותי חינוך נוספים לילדו, לבין מי שידו אינה משגת לשלם, או אינו רואה בכך יעד בעל עדיפות מיוחדת. הקושי ליישב בין האינטרסים השונים, הפועלים בעוצמה רבה בתחום זה, הוא העומד ביסוד עתירה זו.

למתח המתואר בין האינטרסים הנוגדים, ולהכרעה בו, ישנה השלכה חשובה על דמות החינוך ומערכת החינוך בישראל.

17. זכותו של האדם לחינוך הוכרה במשפט הבינלאומי בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 (סעיף 26), ובאמנות שונות, כגון האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966 (סעיף 13), וכן האמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989 (סעיף 28). זכות זו הוכרה גם במשפט הישראלי. זאת, החל בהכרזה על הקמת המדינה ובחוקים שנחקקו בענין זה בסמוך לקום המדינה (בג"ץ 7374/01 פלונים נ' מנכ"ל משרד החינוך, הגב' רונית תירוש, פד"י נז(6) 529, 545 (2003)). חוק לימוד חובה קובע את חובתה ואחריותה של המדינה לדאוג למתן חינוך לכל ילד וילדה, עד הגיעם לגיל 15. חוק זה נועד להביא לכך שכל ילד במדינת ישראל יזכה לחינוך ברמה בסיסית, במימונה של הרשות הציבורית. "הקניית חינוך חובה כאמור, היא יעד מרכזי במשימותיה של המדינה, והוא נועד לתת ביטוי לזכותו של כל אדם לרכוש חינוך והשכלה על בסיס שוויון הזדמנויות בלא הפלייה" (בג"ץ 6671/03 אבו גנאם נ' משרד החינוך, פד"י נט(5) 577, 584 (2005)). חוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000 מצהיר כי "מטרתו לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד". כן הוא קובע בסעיף 3, כי "כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין". חוק חינוך ממלכתי הוסיף נדבך נוסף לעקרונות החינוך בישראל; הוא ביקש להנהיג במוסדות החינוך הרשמיים במדינה חינוך ממלכתי, על-פי ערכי החינוך המשותפים לכל בני החברה בישראל (בג"ץ 4363/00 ועד פוריה עלית ע"י היושב-ראש איתן רון נ' שר החינוך, פד"י נו(4) 203, 213-214 (2002)). ערכי החינוך הממלכתי, כמתואר בסעיף 2 לחוק, הם אהבת אדם, אהבת העם ואהבת המדינה ונאמנות לה, כבוד לזכויות אדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וערכי השלום והסובלנות בין בני אדם ובין העמים.

18. בית משפט זה הכיר בחשיבותו העליונה של החינוך ובחשיבות מימושה של הזכות לחינוך, הן לפיתוח אישיותו של הפרט והן לגיבושה של חברה דמוקרטית נאורה:
"החינוך הוא מכשיר חברתי אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו. מדובר באחת הפונקציות החשובות ביותר של הממשלה והמדינה. החינוך הוא חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי חופשי, חי ומתפקד. הוא מהווה יסוד הכרחי למימושו העצמי של כל אדם. הוא חיוני להצלחתו ולשגשוגו של כל פרט ופרט. הוא חיוני לקיומה של חברה, שבה חיים ופועלים אנשים המשפרים את רווחתם ותורמים, בתוך כך, לרווחתה של הקהילה כולה. ... החינוך הוא, בלי ספק, מכשיר חשוב בהבטחת זכויותיו וחירויותיו של כל פרט ופרט, ובמימושן של הזכויות הפוליטיות הבסיסיות הנתונות לו, ובהן חופש הביטוי, והזכות לבחור ולהיבחר" (בג"ץ 1554/95 עמותת 'שוחרי גיל"ת נ' שר החינוך, התרבות והספורט
, פד"י נ(3) 2, 24-25 (1996)).

ובעניין אבו גנאם:

"הקניית ערכי חינוך על בסיס שוויוני נועדה לאפשר לפרט לפתח את יכולתו, כשרונותיו ואישיותו באופן שיאפשרו לו להגשים את הווייתו כאדם, וכדי שיהא בידו לתרום כמידת יכולתו וכישוריו לחברה שבתוכה הוא חי ופועל" (שם, בעמ' 584).

19. לבד מחשיבותו של החינוך כערך המקדם את האוטונומיה של הפרט, ונותן בידיו כלים להגשמה עצמית מלאה של אישיותו, נושא הוא חשיבות גדולה גם מנקודת ראותה של החברה בכללותה. החינוך מעצב את פני החברה וקובע את דמותה, לא רק מבחינת הישגי הידע והמומחיות הנרכשים, אלא גם בעיצוב התשתית הערכית והמוסרית המאפיינת אותה (יורם רבין, "הזכות לקבל חינוך - מעמדה והיקפה בישראל" בספר: זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל (יורם רבין ויובל שני עורכים, תשס"ה) 567, 570-573; ראו גם יורם רבין, הזכות לחינוך (תשס"ב) 66-79).

20. לעקרון היסוד הקובע כי החינוך בישראל יהיה חינוך חינם, תפקיד מכריע במימושה המעשי של הזכות לחינוך של כל אדם. מתן חינוך חינם בידי המדינה מקיים גם את השוויון בחינוך, ובאמצעות שילוב יסודות אלה ניתנת לכל אדם זכות לחינוך במערכת חינוך שוויונית.

עמד על כך בית משפט זה באומרו:

"הזכות לחינוך חינם אף מגשימה את עקרון השוויון, באפשרה לכל ילדה וילד - ללא התחשבות במעמד הוריהם או ביכולתם הכלכלית - לממש את היכולת והפוטנציאל הטמונים בהם, להשתלב בחברה ולהתקדם בה" (השופטת דורנר בבג"ץ 2599/00 יתד - עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נ' משרד החינוך, פד"י נו(5) 834, 843 (2002)).

על משמעות זכות אחרונה זו עמד בית המשפט בענין ועד פוריה:

"החלת ערך השוויון בחינוך משתקפת, בין היתר, בחיזוק המגמה ליתן הזדמנויות שוות לתלמידים בחינוך, בלא שפערים כלכליים, חברתיים ותרבותיים ינציחו הבדלים משמעותיים בהשכלה ובהכשרה המקצועית הנרכשת" (ענין ועד פוריה, שם, בעמ' 218; על מטרת השוויון בחינוך ראו גם סעיף 2 לחוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ"ז-1997).

21. אינטרס זה, של הענקת הזדמנות שווה בחינוך לתלמידים, הביא לגיבוש מדיניות של צמצום, ככל האפשר, של הנטל הכספי המוטל על הורי התלמידים, והטלת איסור לחייבם בתשלומים לשירותים ותכניות לימוד נוספות, אלא אם הם רוצים בכך (ענין ועד פוריה, שם, בעמ' 218).

22. כפי שעולה מעמדות בעלי הדין בעתירה זו, תשלומי הרשות למיניהם, שהנהגתם מותרת בבתי הספר, עשויים להתנגש בעקרון השוויון בחינוך ובהיותו חינוך חינם. מצד שני, מערכת החינוך נתקלת בקושי ברור לשלול מהורים המבקשים להשקיע את משאביהם בהעשרת חינוך ילדיהם, מלעשות כן, במיוחד כאשר מדובר בתכניות הניתנות מחוץ למסגרת הלימודים הרגילה ושלא במהלך שעות הלימודים המקובלות. הן המדינה והן ועדת החינוך של הכנסת
מודעות לעומק הבעייתיות שבתחום תשלומי הרשות של ההורים במובנם הרחב, על שום הצורך ליישבם עם עקרונות היסוד של החינוך בישראל. הן מודעות לצורך לערוך הערכה מחודשת בראייה כוללת של המדיניות הנקוטה בתחום זה. במסגרת הערכה זו, יש להניח כי יישקלו עקרונות היסוד של מדיניות החינוך והצורך בהסדר מערכתי שלם, אחיד, וקוהרנטי שיתן ביטוי ראוי לעקרונות אלה, תוך מתן מענה מאוזן לצורך האנושי של הורים בעלי יכולת המעוניינים להעניק לילדיהם השבחה של תכנית החינוך, אך תוך פגיעה מינימלית בעקרון השוויון בחינוך, ובאלה שידם אינה משגת להעשיר את חינוך ילדיהם. הפיצול הקיים כיום בין תשלומי הרשות למיניהם, כאשר חלק מתשלומי הרשות כלל אינם מובאים לאישור ועדת החינוך, יוצר מצב מלאכותי של אבחנה בין סוגי תשלומים שאפשר שבמהותם אינם שונים אלה מאלה, והוא אינו מעמיד בפני
ועדת החינוך את מלוא התמונה של היקף תשלומי ההורים הוולונטריים, המותרים והמונהגים בבתי הספר, ובכללם התל"ן ורכישת שירותים מרצון. באי-הצגת התמונה השלמה של כל התשלומים הוולונטריים בפני
ועדת החינוך, פוחתת היכולת להתמודד כראוי עם חובת האיזון הנדרשת בין עקרונות היסוד של חינוך ממלכתי חינם לבין החריג לעקרון זה, הבא בדמות תשלומי הרשות למיניהם. יש להניח כי מציאת נקודת האיזון בין הערכים והאינטרסים הנוגדים היא שתעמוד במוקד ההערכה המחודשת והכוללת של נושא זה שתיעשה ביוזמת שרת החינוך
, כפי שנמסר לנו.

כל עוד לא ישונה החוק ולא תיקבע מדיניות חדשה, מצויים אנו בגדרו של החוק הקיים והפרקטיקה שהתפתחה סביבו, והמצב המשפטי הנוכחי הוא המכריע את עניינה של עתירה זו.

23. אין חולק כי קיימת חובה להביא את תשלומי החובה ואת תשלומי הרשות לאישור ועדת החינוך של הכנסת
. בפועל, ועדת החינוך מאשרת תשלומים אלה, וכך היה גם לגבי שנת הלימודים תשס"ז, שבעניינה הוגשה העתירה. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם קיימת חובה לקיים הליכי אישור כאלה גם ביחס לתשלומים בגין תל"ן ורכישת שירותים מרצון. נראה לי, כי על-פי הוראות החוק, כמשמעותן נכון לעת זו, לא קיימת חובה לאשר תשלומי הורים בגין תל"ן ורכישת שירותים מרצון בוועדת החינוך של הכנסת
.

24. סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה קובע, כי לא יידרש תשלום בעד לימודיו של מי שזכאי לחינוך חינם על-פי החוק. חריג לכך קיים לגבי תשלומים והחזר הוצאות שרשאים לגבות רשות החינוך המקומית או בעל מוסד החינוך הפרטי, בעד אספקה שהם נותנים לתלמיד, ובעד שירותים שניתנים לו, ואינם נכנסים לגדר "שירותים מקובלים" המוגדרים בתקנות. סכומים אלה ושיעורם, הנגבים במסגרת החריג, טעונים אישורו של שר החינוך ואישור ועדת החינוך של הכנסת
. תשלומי החובה, המיועדים למימון ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, הופרדו מתשלומי הרשות בגין האספקה והשירותים הנזכרים לעיל, והם נזכרים בסעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה. על-פי הוראה זו, שיעורי תשלומי החובה ייקבעו על-ידי השר במסגרת התשלומים לפי ס"ק (ד) (קרי: תשלומי הרשות) ויחולו עליהם כללי האישור הנדרשים כמו לתשלומי רשות, כאמור. מהם, אם כן, התשלומים וההוצאות בהם מדבר סעיף 6(ד) סיפא, אשר לגביהם קיימת החובה לקבל את אישור ועדת החינוך של הכנסת
?

25. הן ועדת החינוך והן המדינה סבורות כי סעיף 6(ד) סיפא מדבר בתשלומי הרשות, ובהם בלבד. לעומתן, סבור העותר, כי הוראה זו חלה על כל רכיב של תשלומי ההורים, שאיננו תשלום חובה, והיא חלה על כל התכניות, השירותים וההוצאות שמעבר לתכנית הלימוד הרגילה בבית הספר, ונכללים בה תשלומי הרשות, תל"ן ורכישת שירותים מרצון גם יחד.

26. בחינת סעיפי החוק מלמדת כי פרשנות המשיבות היא העולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו. ההסדר בחוק ביחס לתשלומי חובה ורשות מניח כי האספקה והשירותים הנוספים הניתנים בבית הספר ניתנים על-ידי רשות החינוך המקומית וביוזמתה, ובמוסד שאינו רשמי - בידי רשות החינוך או בעל המוסד (סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה). לגבי תשלומים אלה, קובע החוק את מנגנון אישור השר לעצם השירותים הנוספים ולקביעת שיעורי התשלום בגינם, ואלה כפופים לאישור ועדת החינוך. שונה הדבר ביחס לרכישת שירותים מרצון ולתל"ן שהאופייני להם הוא כי מקורם ביוזמתם של ההורים, והם נועדו להקל עליהם, להוזיל רכישות שירותים או מוצרים על-ידם, ולספק תכניות לימודים מוגברות על-פי דרישתם מחוץ לשעות הלימודים הרגילות. כך, למשל, רכישת שירותים מרצון נועדה, בין היתר, לחסוך בהוצאות ההורים ולהקל עליהם על-ידי רכישה מרוכזת של שירותים או מוצרים. התל"ן, גם הוא נעשה על-פי דרישת ההורים במוסד פלוני, המבקשים לקיים שעורי העשרה לתלמידים על חשבונם. בהיות שני סוגי התשלומים האמורים קשורים בפעולות הנעשות ביוזמת ההורים, הם נתפסים כיוצאים מגדר המושג "תשלומי רשות", המתפרש על-פי החוק על פעילויות בית-ספריות נוספות המתבצעות, כענין של רשות, ביוזמת רשות החינוך, ובאישור השר וועדת החינוך של הכנסת
.

27. ואכן, רכישת שירותים מרצון, מוגדרת בסעיף 5 לחוזר המנכ"ל כרכישת ציוד או שירותים שבוחרים ההורים לבצע, לפי רצונם ושיקול דעתם, עבור התלמידים. בכפוף לאישור מפקח בית הספר. ההורים מרכזים את הרכישה ומבצעים אותה באמצעות בית הספר, כדי להביא להוזלה בעלויות, לעומת מחירה של רכישה פרטנית על-ידי כל תלמיד ותלמיד. לעומת זאת, תשלומי רשות על-פי סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה עניינם באספקה ושירותים הניתנים לתלמיד על-ידי רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך בו הוא לומד, וזאת מעבר לשירותים המקובלים. בשל אספקה ומתן שירותים אלה, זכאית הרשות להחזר מן ההורים. מובן אם כן, כי מדובר בשני סוגים של תשלום: בסוג האחד, רכישת שירותים מרצון, משמש בית הספר אך כחוליה מקשרת בין ההורים, על-פי בחירתם, לצורך שיפור מעמדם כצרכני שירות וולונטרי. בסוג התשלום השני, הנדון בסעיף 6(ד) לחוק, מספקת הרשות עצמה שירותים נוספים לתלמידי בית הספר, ובגין אלה זכאית היא לגבות על כך החזר מן ההורים המעוניינים בכך. התשלומים מן הסוג הראשון אינם טעונים אישור ועדת החינוך. לא כן התשלומים מן הסוג השני, כאמור בסעיף 6(ד) לחוק.

28. אין לקבל את פרשנות העותר גם בענין תשלום עבור תל"ן. רכיב תשלום זה הופרד על-פי החוק מיתר רכיבי תשלומי ההורים, ונדון, כשהוא עומד לעצמו, בסעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, שכותרתו "תכנית נוספת". הוא מאוזכר גם בסעיף 6(ה) לחוק לימוד חובה. המחוקק ראה לנכון לייחד לתשלומים בגין תל"ן הסדר מיוחד בחוק שאיננו חלק מההסדר של תשלומי רשות שבסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, העוסק בתשלומי רשות לגבי פעילויות המבוצעות על-ידי רשות החינוך המקומית. התל"ן מתבצע על-פי דרישת ההורים, ובאישור מוסד החינוך, ובתנאי שההורים ישאו בכל ההוצאות הכרוכות בכך. סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי בשילוב עם סעיף 6(ה) לחוק לימוד חובה מבהירים כי מדובר בהסדר שונה מתשלומי רשות על-פי סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, והסדר זה אינו מחייב אישור ועדת החינוך של הכנסת
. ההיסטוריה החקיקתית של הוראות אלה אינה עומדת בסתירה לפרשנות זו.

29. לאור האמור, על-פי המצב המשפטי הנוהג כיום, אין חובה להביא לאישור ועדת החינוך של הכנסת
את תשלומי התל"ן ורכישת שירותים מרצון. תשלומים אלה מצויים בפיקוח משרד החינוך ואינם חייבים באישור פרלמנטרי.

על רקע האמור, דין העתירה להידחות בראש-סעד זה, המכוון לחייב את הרשויות להביא לאישור ועדת החינוך של הכנסת
את תשלומי התל"ן ורכישת שירותים מרצון.

עם זאת, חשוב לציין את הדברים הבאים: במישור הפורמלי אין החוק דורש כיום את אישור ועדת החינוך לתשלומי התל"ן והרכישה מרצון. אולם, נותרת השאלה במהותה כיצד יש להתאים את תשלומי הרשות של ההורים במובנם הרחב לעקרונות היסוד של החינוך - קרי: הממלכתיות, חינוך חינם, ושוויון ההזדמנויות בפני
כל התלמידים. שאלת המפתח איננה, כפי שהציג העותר, מיהם הגופים האמורים לאשר את התשלומים. השאלה רחבה הרבה יותר, והיא נסבה על שאלת הטיב וההיקף הראוי של תשלומי הורים שניתן וראוי לאשרם בלא שיסודות החינוך ייפגעו. יש צורך להעריך מחדש את שאלת ההתאמה האמורה, וליצור מערכת כללית הרמונית, שהיבט הפיקוח הממשלתי והפרלמנטרי על התשלומים והיקפם מהווה אך נדבך אחד ממנה.

חובת ההתייעצות עם העותר
30. הסעד האחר המתבקש על-ידי העותר, הוא כי ייקבע שעל המשיבים לקיים עמו התייעצות בנוגע לתשלומי ההורים, לפני הבאתם לאישור ועדת החינוך, כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל.

31. לטענת המדינה, חוזר המנכ"ל קובע כי תשלומי הרשות של ההורים מוצגים לאישור בפני
ועדת החינוך של הכנסת
, לאחר שנעשה תיאום עם מרכז השלטון המקומי, ארגון ההורים הארצי, ורשות ההסתדרות לצרכנות ועם גורמים נוספים (סעיף 4.1 לחוזר). לפני שנת הלימודים תשס"ז התייעצו המשיבים בגורמים הנזכרים, למעט עם העותר. הטעם לכך הוא כי בשנה האחרונה, לא קיבל העותר את אישור הניהול התקין מרשם העמותות, וזאת בשל אי-סדרים בבחירות למוסדות העמותה. במכתב ממנהלת מחלקת תלונות וחקירות ברשם העמותות נמסר לעמותה כי אי-תיקון הליקויים בתוך 60 ימים מיום 25.10.06, יהווה עילה לפירוק העמותה. הוגש לנו גם עותק ממכתבה של שרת החינוך
לרשם העמותות, מיום 14.2.07, אשר גם ממנו ניתן ללמוד כי העותר טרם קיבל אישור ניהול תקין. במצב דברים זה, משרד החינוך אינו רואה בעותר גורם עמו ניתן לקיים הליך התייעצות ביחס לתשלומי ההורים, שכן לא ברור מהו מעמדו החוקי, ובאיזו מידה הוא מייצג את ציבור ההורים בארץ. תחת זאת, לקראת שנת הלימודים תשס"ז, נערכה היוועצות עם יושב-ראש ארגון הורים ירושלים ויושב-ראש ארגון הורים רמת-גן.

32. במענה לטענות אלה משיב העותר, כי הוא מהווה עמותה רשומה, המוכרת על-ידי משרד החינוך כמייצגת את הורי התלמידים במדינת ישראל. בתקופה שבין מרץ 2005 ועד מאי 2006 נקלע הארגון למצב של חוסר תיפקוד לאחר שבית המשפט פסל את בחירת יושב-ראש הארגון בשל פגם טכני, ולאחר ששאלת חזרתו של יושב-הראש הקודם מהתפטרותו נותרה בלתי פתורה. כתוצאה מכך, לא כונסה האסיפה הכללית של הארגון, ולא הוגשו דו"חות כספיים כנדרש, והעמותה נותרה ללא אישור ניהול תקין מרשם העמותות מאז ינואר 2005. לאחר התראה של רשם העמותות בנושא, יזמו חברי הארגון כינוס של האסיפה הכללית, אשר בחרה בוועד מנהל שיפעל במתכונת חירום לביצוע המהלכים הנדרשים לשיקום העמותה, ולקבלת אישור ניהול תקין. נכון לסוף שנת 2006, פעל הארגון לקבלת אישור ניהול תקין, אך העדרו הזמני של האישור אינו צריך לבטל, כך על-פי הטענה, את חובת ההתייעצות עמו. חובה זו מקורה בחוזר המנכ"ל ובנוהג, ואין לראות בהיוועצות עם ראשי ארגוני הורים מקומיים כקיום הנוהל האמור. לטענת העותר, התייעצות עם ראשי שני ארגוני הורים יישוביים, שמעמדם המשפטי איננו ברור, אינה מהווה תחליף מספק לחובת ההתייעצות עמו, שהוא הגוף הנזכר באופן מפורש בחוזר המנכ"ל כגורם עמו יש להיוועץ.

33. גם בהיבט זה של העתירה, אין מקום להושיט לעותר את הסעד המבוקש. מעמדו של העותר מבחינת תקינות מעמדו ופעולותיו מוטל בספק לאור אי-בהירות מעמדם של העומדים בראש העמותה המאגדת את העותר ותהליך בחירתם. בשלב זה לא ברור מי העומד בראש העמותה ומיהם חבריה, והענין נדון בערכאות. עמדת רשם העמותות, כפי שהובעה במכתב מש/4 מיום 2.6.05 היא, כי מאחר שזהות חבריה ומוסדות העמותה לא נקבעו באופן סופי אין לראות את העמותה כמי שמנוהלת באורח תקין. ביום 28.2.06 הודיע נציג רשם העמותות כי עדיין לא חל כל שינוי במצב זה. ביום 11.12.06 הודיע נציג רשם העמותות לעותר כי האספה הכללית במאי 2006 התבססה על פנקס חברים בלתי עדכני ושנוי במחלוקת. לאור זאת, ניתנה לעמותה שהות של 60 יום להציג פנקס חברים מעודכן, באופן שיענה על דרישות החוק ותקנון העמותה. רשם העמותות הודיע לעמותה כי אי-הצגת פנקס מעודכן על-ידה יהווה עילה לפירוקה (מכתב מש/2 לתגובה המשלימה של משיבים 1 ו-2).

בנסיבות אלה, אין לראות פגם בכך שמשרד החינוך לא נועץ בעותר, כנדרש בנוהל, כל עוד מעמדו וסדרי הנהלתו לא הוסדרו כחוק.

חובת ההיוועצות של משרד החינוך בארגון ההורים הארצי כפי שנקבעה בחוזר המנכ"ל הניחה כי מדובר בגוף שמעמדו חוקי, והוא פועל באמצעות ההיתרים הנדרשים. החוזר לא התכוון להטיל חובת התייעצות בגוף שמעמדו לוטה בערפל, והוא חשוף לסכנת פירוק בשל אי-עמידה באמות מידה בסיסיות של ניהול תקין. בנסיבות אלה, הימנעותו של משרד החינוך מהתייעצות עם העותר, ופנייתו להתייעץ בארגוני הורים יישוביים אינה לוקה באי-סבירות, ולא כל שכן שאין בה משום אי-סבירות קיצונית, המצדיקה את התערבותנו. תפקידו של בית משפט זה הוא לבחון האם שיקול דעתם והחלטותיהם של בעלי הסמכות, הנושאים באחריות, עולים בקנה אחד עם אמות המידה של המשפט הציבורי. העותר לא הצביע על כל פגם בשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, בהחליטם שלא לשתפו בדיונים על תשלומי הורים כל עוד מעמדו בדין אינו מוסדר באופן מלא. חרף זאת, המדינה לא פטרה עצמה כליל מהיוועצות בנציגי הורים, אלא, משיקולים שבטובת הענין, בחרה להיוועץ בארגוני הורים אחרים, כדי שיישמע קול ההורים בעת קבלת ההחלטות הנוגעות לשיעורי תשלומי ההורים. החלטה זו עומדת בכללי המינהל הציבורי התקין.

עם זאת, ברי, כי משיחזור העותר למסלול תיפקודי תקין ויזכה באישורים הנדרשים של ניהול תקין, ניתן יהיה לחזור לנוהל המקובל של היוועצות בו על-פי הקבוע בחוזר המנכ"ל, כל עוד חוזר זה יעמוד בתוקפו בענין זה.

מעבר לנדרש יצויין עוד, כי חובת ההיוועצות על-פי סעיף 4.1 לחוזר חלה בכל מקרה רק על תשלומי הרשות, ולא על יתר תשלומי ההורים כפי שטען העותר.

34. לאור האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה, על שני ראשיה. בנסיבות הענין, אציע להימנע מהטלת צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל
:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ד' חשין
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.

ניתן היום, ל' באב התשס"ז (14.8.07).

ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06069140_r06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 6914/06 ארגון הורים ארצי [ע''ר] נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, התרבות והספורט, פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך, ועדת החינוך של הכנסת (פורסם ב-ֽ 14/08/2007)