פסקי דין על פרופ' אריה שכנר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3595/02 בל     11/07/2007




בל 3595/02 פרופ' אריה שכנר נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
בל 003595/02


בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט

תאריך:
11/07/2007



בעניין:
פרופ' אריה שכנר



ע"י ב"כ
עו"ד א. אלבינצר

התובע

נ ג ד


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ
עו"ד רועי הררי

הנתבע

החלטה

1. 1. בתיק זה מונה ע"י בית הדין ד"ר אורי בלקנשטיין כמומחה יועץ רפואי, על מנת לבחון קיומו של קשר סיבתי רפואי בין האירוע התאונתי שארע לתובע במהלך עבודתו ביום 29.4.01 לבין הליקוי שאובחן בגבו של התובע. (להלן – המומחה הרפואי)

2. 2. ביום 2.3.06 הגיש המומחה הרפואי את חוות דעתו בהתייחס לשאלות בית הדין בהחלטת המינוי מיום 13.2.06.
לאחר שביה"ד התיר לב"כ התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי בהקשר לחוות דעתו הנ"ל, הגיש המומחה, ביום 27.12.06, חוות דעת משלימה.

3. 3. ב"כ התובע מבקש מבית הדין להורות על זימונו של המומחה הרפואי לחקירה נגדית על חוות דעתו, ולחילופין, מבקש להורות על מינויו של מומחה רפואי נוסף לצורך מתן חוות דעת בענינו של התובע.
לטענת ב"כ התובע, תשובות המומחה הינן חלקיות ביותר ואינן נותנות מענה להיקף השאלות המצומצם שביה"ד התיר הפנייתן אליו; המומחה ביסס מסקנותיו הרפואיות על נתונים עובדתיים שגויים ובבחינת השערות חסרות בסיס שלו בלבד, העומדות בניגוד לקביעותיו העובדתיות של בית הדין בהחלטת המינוי מיום 13.2.06 ובניגוד לקביעות הרופאים המטפלים שטפלו בתובע בסמוך לאחר האירוע בעבודה מיום 29.4.01, ומבלי שטרח לבדוק בעצמו את התובע, לקבל ממנו מלוא הפרטים בדבר נסיבות האירוע התאונתי, לרבות סיבת הפנייתו של התובע לטיפול מספר ימים לאחר האירוע, דבר שלטענת המומחה מנתק את הקשר הסיבתי בין הליקוי שאובחן בגב התובע לאירוע התאונתי; קביעותיו של המומחה כי התובע המשיך בפעילות רגילה מס' ימים לאחר האירוע התאונתי וכי הפגיעה הטראומטית בגבו ארעה מאוחר יותר לאירוע עצמו הינן שרירותיות, יש בהן כדי לקפח ולפגוע בצורה קשה בתובע ולגרום לו עיוות דין, ועל כן הן מקימות "טעם מיוחד" המצדיק מתן האפשרות לב"כ התובע לחקור את המומחה בחקירה נגדית ולעמתו מול העובדות לאשורן, כפי שנקבעו בהחלטת המינוי.

4. 4. הנתבע מתנגד לבקשה וטוען כי אין מקום לחקירה נגדית של המומחה באשר לדידו ענה המומחה לכל שאלות ההבהרה שהופנו אליו ע"י ביה"ד. משהתובע לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין, שהתירה הפנייתן של חלק משאלות ההבהרה בלבד, מנוע ב"כ התובע מלהציג בפני
המומחה שאלות אלו ואחרות במסגרת חקירה נגדית; המומחה אינו מחוייב לבדוק את התובע בעצמו או לפנות למומחה רפואי זה או אחר בטרם מתן חוות דעתו, ובכל מקרה – קביעותיהם של רופאים – מומחים אחרים אינן יכולות להוות בסיס לפסילת חוות דעתו של המומחה, אשר הוא אשר מונה על ידי בית הדין להכריע בשאלות הרפואיות הנוגעות למצבו של התובע, אף אם דעתו אינה תואמת את דעותיהם של מומחים אחרים; אין כל הצדק לבקשת ב"כ התובע לעמת את המומחה עם עובדות כלשהן, שכן כל העובדות הרלוונטיות הועברו למומחה בהחלטת המינוי ועל בסיסן הסיק את מסקנותיו באופן ברור ביותר.

באשר לחקירה הנגדית של המומחה:
5. 5. בסעיף 11 להנחיות בדבר מומחים יועצים רפואיים, פד"ע כב 199, 200 (להלן – ההנחיות) נקבע הכלל, כדלקמן:
"מומחה-יועץ רפואי לא יזומן לבית הדין להשיב על שאלות המתייחסות לחוות דעתו, אלא אם בית הדין החליט כך מטעמים מיוחדים שירשמו."
כפי שהובהר לעיל, ב"כ התובע מבקש לזמן את המומחה לחקירה נגדית מהטעם שלטענתו יש ללבן את הפעת העובדות שקבע בית הדין על מסקנותיו, וזאת נוכח טענתו כי המומחה ביסס חוות דעתו על תשתית עובדתית השונה מזו שנקבע על ידי בית הדין.
ואולם – על מנת ללבן סוגייה זו, פתוחה בפני
ב"כ התובע האפשרות להציג בפני
המומחה (בכפוף להיתר ביה"ד) שאלות הבהרה, "לעמתו" מול העובדות מהן סבור ב"כ התובע כי המומחה התעלם, ואף לבחון השפעתן של אותן עובדות, המנוגדות לטענתו, לאלו שנקבעו ע"י המומחה בגופה של חוות הדעת, על מסקנותיו.
לפיכך, לא מצאתי במקרה זה קיומו של "טעם מיוחד" שיש בו כדי להצדיק חריגה מהכלל לעיל בהנחיות דלעיל.

אשר למינוי המומחה הרפואי הנוסף:
6. 6. עוד בראשית הדברים דרך מינויים ופעולתם של מומחים-יועצים רפואיים עוצבה והותוותה כאמור, בהנחיות.
ההנחיות מפרטות את הפעולות שהמומחה רשאי לנקוט לקראת ולאחר מתן חוות-דעתו:
בדיקת התובע, מגע מקצועי עם הרופא המטפל, הכנת טיוטה תוך מועד קצוב, מתן תשובה לשאלות ההבהרה שמפנים אליו הצדדים, התייצבות בבית הדין בעת הדיון להבהרת חוות דעתו במקרים אחדים וכו', ואולם אין הן מחייבות אותו לעשות כן, ועל כן אינני מוצאת כל פסול בעובדה שהמומחה הרפואי לא בדק ו/או טרח להיפגש עם התובע בעצמו, על מנת שזה יגולל בפני
ו נסיבות האירוע התאונתי והפגיעה בגב שארעה לו כתוצאה מכך.
לפיכך, אין בטעם זה, לבדו, כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי נוסף בתיק.

7. 7. מינוי מומחה יועץ רפואי נוסף נעשה בבית הדין לעבודה בהתאם להנחיה 13 להנחיות כדלקמן:
"אין בית הדין מוצא בחוות דעתו של המומחה - היועץ הרפואי תשובות לכל השאלות שהוצגו והן נראות חיוניות למתן פסק הדין, או שהוא מבקש לקבל חוות דעת נוספת - ישקול בית הדין מינוי מומחה רפואי נוסף, ויציג בפני
ו את השאלות שימצא לנכון..."

ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' פד"י נו' (4) 673 נקבע כי מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשיגרה אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפני
ו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה וכי נותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר חוות הדעת.
שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעה, כשמתעוררת שאלה רפואית. שיטה זו לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת, שתקבע כך או אחרת (ר' דב"ע שן/0-282 המוסד לביטוח לאומי
- דוד לרוס, פסה"ד מיום 20.5.97).
באותו

פסק דין
גם צויין כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו עומדת בפני
הצדדים ובפני
בית הדין האפשרות להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה.

במאמרו של ס. אדלר, מומחים יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה, המשפט ב' 199 באשר למינויו של מומחה נוסף מצויין כי בין הסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף קיימים מקרים שבהם בית הדין לא תיאר בפני
המומחה הראשון את מלוא העובדות הרלונטיות וקיים חשש שהמומחה לא יוכל לשקול מחדש את עמדתו, בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה, חוות הדעת אינה נראית לבית הדין הגיונית או שהמומחה עצמו המליץ על קבלת חוות דעתו של מומחה בתחום אחר.

8. 8. בענייננו, ב"כ התובע לא הצביע על קיומן של השקפות רפואיות שונות, של תיאוריות שונות בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה, אלא לכל היותר תעודה רפואית של רופא אחר (מכתבו של פרופ' היים).
ברי כי לא ניתן בכל מקרה למנות מספר מומחים רפואיים כדי להגיע למסקנה המשפטית הדרושה לצורך הדיון. היזדקקות למומחה רפואי נוסף תהיה, אפוא, רק במיקרים נדירים, כאשר קיימת מחלוקת במדע הרפואה לגבי תיאוריה או השקפה רפואית (ראה בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד מז(5) 734) – ולא זה המקרה.
גם בהנחה שמומחה רפואי אחר היה מגיע אולי למסקנה שונה, אין בכך בלבד כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף, מה גם שהמומחה שמונה בתיק זה הוא מומחה בתחום האורטופדיה – שהוא תחום הפגיעה.

9. 9. עם זאת, מעיון בחוות דעתו המשלימה של המומחה הרפואי מיום 27.12.06 ובשאלות שהפנה אליו בית הדין בהחלטה מיום 12.12.06 עולה כי, תשובתו לשאלות 1ב' ו - 1ג' כפי שהופנו אליו בהחלטת ביה"ד, אינן מפורטות דיין.

כך, באשר לשאלה 1ב' – המומחה מציין בחוות דעתו כי הסיבה להופעת הדיסק המנוון בגובה l5-s1 כפי שאובחן והוצא מגבו של התובע הינה אירוע טראומטי על רקע פתולוגי לאחר האירוע מיום 29.4.01, ואולם – בעובדות כפי שנקבעו בהחלטת המינוי לא צויין דבר באשר לקרות "אירוע טראומטי", כהגדרת המומחה, בתקופה שבסמוך לאחר האירוע, ועל מנת שבית הדין יוכל להכריע בשלמות בענינו של התובע מן הראוי הוא כי המומחה יבהיר ויפרש בחוות דעת משלימה נוספת מטעמו לאיזה "אירוע טראומטי" מכוון הוא בדבריו, כאשר ביה"ד קבע בהחלטתו מפורשות כי עקב האירוע במהלך הניתוח שביצע התובע ביום 29.4.01 נאלץ הוא להפסיק באופן מיידי את עבודתו ולשכב במנוחה, ועל סמך "אירוע" זה נתבקש המומחה ליתן חוות דעתו.
כמו כן, היות והמומחה אינו חולק על כך שהסיבה להופעתו של הדיסק המנוון נבעה הן על רקע פתולוגי וכן מ"אירוע טראומטי" יש חשיבות לקביעה האם יתכן, באופן סביר, כי "האירוע התאונתי" מיום 29.4.01 הוביל להחמרה כלשהי בדיסקוס, אף שהיה במצב מנוון, קודם לאירוע.

גם באשר לשאלה 1ג' - אין המומחה מתייחס כלל לחלקה השני של השאלה שהפנה אליו בית הדין, והיא – "מה הבסיס לקביעה לפיה, פרופ' שכנר לא סבל מיד לאחר האירוע והאם אין בכך כי פרופ' שכנר חש בכאבים בעמ"ש מותני המקרינים לרגל שמאל מיד לאחר האירוע וכן כאב מקרין לרגל לכל אורכה מלווה בנימול, כדי ללמדך על כך כי ההתדרדרות הנוירולוגית החלה מיד ובסמוך לאחר האירוע?".
לאור העובדה, שלדברי המומחה ניתן ללמוד על הידרדרות במצבו של התובע שחלה רק מספר ימים לאחר האירוע ולא חלה מיד לאחריו, דבר שיש בו, לדידו, כדי להביא לניתוק הקשר הסיבתי, קיימת חשיבות יתרה לכך שהמומחה ישיב גם על חלקה השני של השאלה באופן מנומק ומפורט.

על אף האמור יודגש, כי לא שוכענתי שנסיבות המקרה שבפני
נו הן בבחינת נסיבות "חריגות" שיש בהן כדי לשקול מינויו של מומחה רפואי נוסף.
המומחה הרפואי לא קבע עובדות "בניגוד" להחלטת בית הדין, אלא התבסס בחוות דעתו על דוחות סיכום המחלה וגיליון הניתוח שנמסרו לעיונו, כאמור בהחלטת המינוי.
הגם שתשובתיו של המומחה הרפואי נמצאו לאקוניות במידת מה, אין אני מוצאת לנכון למנות מומחה רפואי נוסף בתיק זה, שעה שניתן "לרפא את הפגם" על ידי החזרת עניינו של התובע לבחינה נוספת של המומחה, על ידי הפנייתן של שאלות הבהרה אליו פעם נוספת.

10. 10. שאלות ההבהרה שתופנינה אל המומחה הרפואי הן:
א. א. האם הדיסק המנוון שהוצא מגבו של התובע בניתוח, וכמפורט בסעיף ב' לחוות דעת המומחה מיום 27.12.06, נגרם כתוצאה מאירוע טרואמטי/חריף?
תשומת ליבו של המומחה הרפואי מופנית לכך, שבהחלטת המינוי מיום 9.10.05 נקבע כי "האירוע" שארע לתובע הוא זה מיום 29.4.01, בגינו נאלץ התובע להפסיק עבודתו באופן מיידי ולשכב במנוחה, וכמפרט בסעיף 3ב' להחלטת המינוי.
לפיכך יואיל כב' המומחה להבהיר ולפרש קביעתו/טענתו בסעיף ב' לחוות דעתו לפיה הסיבה להופעת בלט הדיסק בגובה l5-s1 נעוצה ב"אירוע טראומטי על רק פתולוגי – (דיסקוס מנוון) לאחר האירוע מיום 29.4.01."
ב. ב. האם יתכן, באופן סביר, כי "האירוע התאונתי" מיום 29.4.01 הוביל להחמרה כלשהי בדיסק (l5-s1) אף שהיה, כדברי המומחה, במצב מנוון מאוד קודם ל"אירוע"?
ג. ג. מה הבסיס לקביעה לפיה, פרופ' שכנר לא סבל מיד לאחר האירוע והאם אין בכך כי פרופ' שכנר חש בכאבים בעמ"ש מותני המקרינים לרגל שמאל מיד לאחר האירוע וכן כאב מקרין לרגל לכל אורכה מלווה בנימול, כדי ללמדך על כך כי ההתדרדרות הנוירולוגית החלה מיד ובסמוך לאחר האירוע? אם לא, אנא נמק?

11. 11. החלטה למומחה תינתן ותישלח בנפרד.


ניתנה היום, כ"ה בתמוז, תשס"ז (11 ביולי 2007), בהעדר הצדדים.

________________
ורדה סאמט
- שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 3595/02 פרופ' אריה שכנר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 11/07/2007)