פסקי דין על הואשלה סולימאן | פסקי דין על ש.א.ח.ק ציוד וחומרים לבנין | פסקי דין על יעקב ביטון | פסקי דין על הדר חברה לבטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על אבו קוש חברה לעבודות עפר | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

69110/03 א     19/08/2007




א 69110/03 הואשלה סולימאן נ' ש.א.ח.ק ציוד וחומרים לבנין בע"מ,יעקב ביטון,הדר חברה לבטוח בע"מ,אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ,אבו קוש חברה לעבודות עפר בע"מ,כלל חברה לביטוח בע"מ




20


בתי־המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 069110/03


בפני
:
כבוד השופט אבי זמיר

תאריך:
19/08/2007



בעניין:
הואשלה סולימאן



ע"י ב"כ עו"ד
כץ

התובע

נ ג ד


1 . ש.א.ח.ק ציוד וחומרים לבנין בע"מ

2 . יעקב ביטון

3 . הדר חברה לבטוח בע"מ

4 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

5. אבו קוש חברה לעבודות עפר בע"מ

6. כלל חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
1 – 4. אלבינצר

5 - 6. זילברברג


הנתבעים



פסק דין
(חלקי)

מבוא

1. תביעת פיצויים בגין נזקי גוף.

התובע, עובד הנתבעת 5, המבוטחת בידי הנתבעת 6, נפגע בתאונה ביום 20.6.03. באירוע הייתה מעורבת משאית, אשר בבעלות הנתבעת 1, נהוגה בידי הנתבע 2. הנתבעות 3, 4 הן המבטחות של המשאית. הדיון פוצל, כך שתחילה התבררו נסיבות האירוע ושאלת סיווגו האפשרי כ"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים").

התובע והנתבעות 5, 6 גורסים כי מדובר אכן בתאונת דרכים; הנתבעים 1 – 4, מטבע הדברים, סוברים אחרת.

תחולת החוק - כללי

2. כידוע, תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדלהלן: " 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

3. ההגדרה כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת. ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 532 (1996), נקבע אופן הבדיקה בגדרה יתברר האם האירוע עומד בהגדרה זו אם לאו. ראשית, יש לבדוק האם מתקיימת הגדרת הבסיס; במידה שנשללה אפשרות זו, יש לבדוק את תחולתן של החזקות המרבות, ואם אחת מהן מתאימה, יש לוודא כי המקרה אינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת.

הגדרת הבסיס כוללת בחובה שבעה רכיבים: (1) מאורע; (2) נגרם; (3) לאדם נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6) רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה.

הדיבור "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק כדלהלן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה על ידי משתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן, התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט, טעינתו של מטען או פריקתו, שהרכב עומד".

על הפעולה שנעשתה "למטרות תחבורה" להכניס את כלי הרכב בגדרם של אותם סיכונים שיוצרת הובלת אנשים או מטענים ממקום למקום (ראו ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור ואספקה בע"מ נ' סובח (פ"ד נ (3) 819 (1996), וכן עניין עוזר הנ"ל, בעמ' 563). בבירור מטרת השימוש יש לבדוק את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש אלא אם כן השימוש כרוך מעצם טבעו בסיכון תחבורתי (ראו גם רע"א 7509/98 כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח, פ"ד נד(1) 250 (2000) וכן דנ"א 1963/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן , תק-על 2000 (2) 276 (2000)).

גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה

4. בתצהיר עדותו הראשית מספר התובע כך: "4. ביום 20.6.03 בסביבות השעה 06:30, הודיע לי מנהל העבודה מר סלאמה מחברת אבו קוש, במכשיר הקשר, כי עלי להגיע למקום העבודה מייד, שכן צפויה להגיע משאית ואני צריך לעזור לנהג המשאית לפרוק את פלטות הברזל שהיו על המשאית. 5. הגעתי למפעל, ועם הגעת המשאית התחלתי לעבוד יחד עם הנהג ובהתאם להוראותיו של נהג המשאית, עליתי על המשאית כדי לחבר את רשתות הברזל שהיו מאוגדות ב"פלטות" (ושהיו מונחות על המשאית) לוו המנוף שהיה מותקן על המשאית והופעל באמצעות הכוח המיכני של המשאית. המנוף היה אמור להרים את הפלטות מהמשאית ולהורידן על האדמה. 6. אני עליתי על המשאית וחיברתי את הפלטות לוו המנוף שהיה על המשאית. לאחר שסיימתי לחבר את הפלטות לוו המשאית, התחלתי לרדת מהמשאית. 7. בעודי עדיין על המשאית, בדרך לירידה ממנה, נהג המשאית הפעיל את המנוף שהרים את מטען הפלטות ואז אחד הכבלים שחיבר את הפלטות לוו המנוף, נקרע והפלטות נפלו לי על הרגל השמאלית ופגעו בה באופן כזה שלא יכולתי לרדת מהמשאית".

הפגיעה לא ארעה בשל פעולה של ירידה מהרכב; התובע "התכוון" לרדת מן המשאית, אולי אפילו אחז כבר במגן כדי להתחיל את הירידה, אך הפלטות נפלו על רגלו השמאלית בעודו על המשאית ובטרם ירידה ממנה; כאמור, הפגיעה אפילו מנעה ממנו את האפשרות לרדת (עמ' 16 – 17 לפרוטוקול).

לא הובאו ראיות לסתור גרסה זו, והיא גם אמינה בעיניי. היא זו המהווה, אם כך, את התשתית העובדתית לדיון.

נסיבות האירוע במבחן החוק

5. מאחר ולא מדובר בפגיעה אגב ירידה מהרכב, יש לבחון האם חלה החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני של המשאית.

הנתבעים 1 – 4 מודים, כי לו היו הפלטות פוגעות בתובע, כתוצאה מהזזתן על ידי המנוף, אזי הייתה מתבקשת המסקנה שלפיה אירע האירוע בשל ניצול הכוח המיכני של הרכב (אכן, ראו גם ע"א 5919/96 אשטרום חברה להנדסה בע"מ נ' רשלין, פ"ד נ (3) 697 (1996)); השוני מפרשת עוזר, הם טוענים, נעוץ בכך שנפילת המטען נגרמה בשל קריעתו של אחד הכבלים אשר החזיק את הפלטות.

לעניות דעתי זוהי הבחנה לא רלוונטית.

6. הנתבעים 1 – 4 טוענים להעדר קשר סיבתי, שכן התאונה לא אירעה בשל כוח המנוף, שאין מחלוקת שהוא מופעל על ידי המשאית, אלא בשל הקרע בכבל, שאינו קשור לשיטתם לכוח המיכני. הסיבה המכרעת לנזק, כך הם טוענים, זו שבלעדיה לא היה התובע נפגע, הייתה אותו קרע - ובין סיבה זו והכוח המיכני אין דבר וחצי דבר.

אכן, במסגרת חוק הפיצויים, אין החזקה המרבה חלה במצבים שבהם הנזק אירע שלא עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב אלא כתוצאה מהליך גרימה אחר. יש להוכיח איפוא התקיימותם של שני מבחני משנה לבחינת הקשר הסיבתי: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי (פרשת עוזר הנ"ל; ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו (3) 707 (2002); ע"א 1780/00 רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ נ' אבו זלאם, פ"ד נה (5) 485 (2001); רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל עבודות מתכת, פ"ד נו (1) 721 (1998)).

לדעתי אין הכבל עומד בזכות עצמו, אלא יש לראותו כחלק בלתי נפרד מהמנוף, שכן בלעדיו, השימוש במנוף לצורך הרמת הפלטות לא היה מתאפשר. תרומתו של הכוח המיכני הייתה להנפת הפלטה ע"י המנוף; לולא היה הכוח המיכני מופעל לא היה המנוף פועל, והכבל לא היה נקרע מעצמו; הפלטה נפלה תוך כדי הרמתה עם המנוף; אלמלא הרמת המנוף באמצעות הכוח המיכני של הרכב, לא היה הכבל נקרע. המבחן הסיבתי - עובדתי מתקיים.

באשר למבחן הסיבתי - משפטי – המבחן הוא מבחן של סיכון, היינו על הנזק להיות במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב בייעוד הלא תחבורתי שבו. בהקשר זה נפסק כי "הקשר הסיבתי המשפטי נבחן, במסגרת חוק הפיצויים, במבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר. זהו מבחן סיבתי-משפטי אשר מחד גיסא נותן ביטוי לעקרון הסיכון המשותף למבחנים המשתנים הכלולים בחוק, ומאידך גיסא גמיש דיו כדי לבטא מבחני סיכון שונים על פי מהות הפעילות ברכב" (ראו עניין פטאפטה הנ"ל, בעמ' 717).

במקרה זה מנוע המשאית פעל, הוא אשר הפעיל את המנוף. אין ספק שהרמה עם מנוף לצורך טעינה או פריקה של פלטות כשלעצמה יוצרת סיכון.

7. בעניין דומה נקבע זה לא מכבר, ב

פסק דין
מנחה, המקובל עליי, כי "הרמת מטען טומנת בחובּה, תמיד, סיכון לנפילתו, בין מחמת פגם במנוף, ובין מחמת פגם בקשירה. זה וגם זה הינם בגדר הסיכון הנובע מפעולת ההרמה" (ע"א (מחוזי חיפה) 1753/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח ניסים כהן ז"ל (ניתן ביום 20.11.06; פסקה 32 לפסק הדין; ההדגשה שלי – א.ז.). ראו גם, בנסיבות דומות: ת"א (שלום באר שבע) 1500/04 פרוטסניה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
(ניתן ביום 25.4.07).

8. יש לראות גם את המקרה דנן כנכנס בגדר מבחני הקשר הסיבתי, ולפיכך חלה החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני. המדובר בענייננו בתאונת דרכים.

לסיכום

9. התובע נפגע בתאונת דרכים, והנתבעים 1 - 4 חייבים לפצותו בגין נזקיו.

התביעה כנגד הנתבעות 4 - 5 נדחית.

הנתבעים 1- 4, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ וכן בהוצאות הנתבעות 5 – 6 (ביחד) בסך 5,000 ₪, בגין הליך זה.

10. הצדדים ישובו וישקלו את הצעתה של כב' השופטת דודקביץ שניתנה בזמנה בתיק זה.

קדם משפט נוסף ביום 1.11.07, 8:30.


ניתן היום ה' באלול, תשס"ז (19 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אבי זמיר
, שופט













א בית משפט שלום 69110/03 הואשלה סולימאן נ' ש.א.ח.ק ציוד וחומרים לבנין בע"מ,יעקב ביטון,הדר חברה לבטוח בע"מ,אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ,אבו קוש חברה לעבודות עפר בע"מ,כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/08/2007)