פסקי דין על ח"כ מגלי והבה |

813/07 בש     23/08/2007




בש 813/07 ח"כ מגלי והבה נ' מדינת ישראל




1


בתי המשפט
בית משפט לתעבורה ירושלים
ב"ש 813-818/07
(שש בקשות מאוחדות)


בפני
:
כב' השופט אברהם טננבוים


23/08/2007



בעניין:
ח"כ מגלי והבה



ע"י עו"ד
סאחר עלי

המבקשת

נ ג ד


מדינת ישראל



ע"י עו"ד לוי בר-חד


המשיבה


החלטה

1. המבקש מגלי והבה (להלן "המבקש") הגיש שש בקשות להארכת מועד להישפט שאוחדו (ב"ש 07/ 818-813). המבקש טען כי לא נהג ברכב במועדים הרלוונטיים והעבירות לא נעברו על ידו. כמו כן, טען כי לא ידע על קיום הדוחות ולא יכול היה לדעת על קיומם, משום שלא קיבלם במסירה אישית או באמצעות הדואר.

החלטתי לדחות את הבקשה מהנימוקים שיפורטו.

2. ביום 31/7/07 ניתנה על ידי מותב זה החלטה, כי על המשטרה להשיב לטענות המבקש תוך עשרה ימים, ולפרט מתי ואילו הודעות נשלחו לנאשם בגין עבירות אלה.

3. לאחר בדיקה, התברר כי ארבע דוחות הם דוחות השיכים לאזורי שיפוט אחרים ועל כן אינם כלל בסמכותו של בית משפט זה. בשני מקרים נוספים (בקשות מס' 818/07, 813/07) שבהן יש סמכות לבית משפט זה, נשלחו הודעות בדואר רשום. התביעה הציגה בפני
בית המשפט את מספרי הדואר הרשום שנשלחו לכתובת המבקש ת.ד 125 בית ג'ן כפי שהיא מופיעה במרשם התושבים וברישוי נהגים.

4. תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד קובעת חזקת מסירה:
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן"

5. המשיבה הוכיחה כי הדוחות נשלחו אל המבקש. על כן, הנטל להוכיח כי לא קיבלם מוטל על המשיב. המבקש לא הראה כל ראיה לכך שלא קיבל את ההודעות מסיבות שאינן תלויות בו. משלא הרים את הנטל המוטל עליו הרי הוא בחזקת מי שהודע לו.

סמכות ביהמ"ש על פי סעיף 230 לחסד"פ והמקרה בה תופעל

6. אין בכל האמור בכדי לפגוע בסמכותו של בית המשפט לקיים את המשפט על פי סעיף 230 לחסד"פ. אולם יש להפעיל סמכות זו על דרך שיקול הדעת. המקרים בהם יאשר בית-המשפט בקשות כגון אלו צריכים להיות מועטים ומנומקים. אלו למשל מקרים של מחלה או מילואים לא צפויים. מקרים בהם טוען המבקש כי לא הוא נהג ברכב וכי הנהג היה מתחזה. ומקרים כגון אלו שבהם יש פגיעה ועיוות דין.

7. במקרה שלפנינו, לא הראה המבקש כל טעם מיוחד כדי שבקשתו תתקבל. המציאות היא שרבים מן הנהגים מוצאים עצמם במצבו של המבקש, ולמעשה רק כאשר נפסל רישיונם מנהלית על ידי רשות הרישוי הם מגלים כי צברו עבירות וחוב כספי שכלל לא היו מודעים לו.

8. ייתכן מאוד שמצב זה איננו רצוי. ייתכן כי משיקולי מדיניות יש להוסיף לאמצעי הודעה זה הודעה טלפונית (שתוקלט) בתוספת פירסום באתר אינטרנט שיוקם לצורך העניין. אלא שפתרונות אלה הם יצירי החקיקה, לעת עתה האמצעי הקבוע בחוק הוא שליחה בדואר רשום ובכך עמדה המשטרה.
סוף דבר

9. לאור האמור אני סבור כי אין בטענותיו של המבקש בכדי להוות טעם מיוחד לכך שלא הגיש את הבקשה להישפט כפי שנקבע בחוק ובתקנות.
על כן אין לי לצערי אלא לדחות את הבקשה.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.
זכות ערעור כחוק.

ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים היום יום חמישי 23 אוגוסט 2007.
אברהם נ. טננבוים
שופט תעבורה








בש בית משפט לתעבורה 813/07 ח"כ מגלי והבה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/08/2007)