פסקי דין על אברהם גבאי | פסקי דין על שי קסוטו | פסקי דין על משה גבאי ואח' |

856/05 פח     04/09/2006




פח 856/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי, שי קסוטו, משה גבאי ואח'




1


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
פח 856/05


לפני:
כבוד השופט משה רביד
- אב"ד
כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי

כבוד השופט אהרן פרקש


04/09/2006



מדינת ישראל

ע"י ב"כ
עו"ד שרון יונוביץ

המאשימה

נ ג ד


1. אברהם גבאי

ע"י ב"כ עו"ד ווסים דכוור
(מהסניגוריה הציבורית)
2. שי קסוטו

ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

3. משה גבאי
ע"י ב"כ עו"ד ראובן המבורגר
(מהסניגוריה הציבורית)
4. אורלי קסוטו
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

5. רפי ברדע
ע"י ב"כ עו"ד יעקב רובין
(מהסניגוריה הציבורית)
6. עדי לידאני
ע"י ב"כ עו"ד עודד הכהן (מהסניגוריה הציבורית)
7. מיכאל אוחיון
ע"י ב"כ עו"ד משה יוחאי
8. משה (צ'יקו) בהרי
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי זילברברג ושרית עוז
9. מוריס סויסה
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל הורוביץ (מהסניגוריה הציבורית)
10. שלמה קורן - ז"ל (נמחק)
11. אריאל בן אור
ע"י עו"ד ארנון איתן (מהסניגוריה הציבורית)
12. אורי אטיאס
13. נתנאל גבאי
ע"י ב"כ עו"ד רון אבישור
14. אריאל גבאי
ע"י ב"כ עו"ד רון אבישור
15. חיים דמרי
ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון
16. זאפ אנרגיה
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

17. חברת קורמה (2000) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

18. חברת שמר מרום אחזקות בע"מ
19. חברת א.מ.ן. שירותי אנרגיה בע"מ
20. חברת דיאלוג 2000 השקעות בע"מ
21. חברת דיאלוג אנרגיה
22. ד.ס.ן. שיווק דלקים
ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון
23. נורדן נפט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא פלנטר
24. נורדן טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא פלנטר
25. ליאור שירותי סולר בע"מ
26. נתנאל שירותי סולר בע"מ
27. עופרים דלקים ותוספים בע"מ
28. תני-אל דלקים בע"מ









































הנאשמים


החלטה
מהות ההליך
1. 1. לפנינו שלוש בקשות, שעניינן טענות מקדמיות, אשר הוגשו בהתאם להוראת סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - "חוק סדר הדין הפלילי"). האחת, בקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17, באמצעות באות-כוחם, עוה"ד מרינה גורדין, קרן חן-סופר ונועה עזרא-זיסמן, לביטול סעיפי אישום ולתיקונם של סעיפי אישום אחרים, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. השניה, בקשת הנאשמים 13 ו-14, באמצעות בא-כוחם, עו"ד רון אבישור, לתיקון כתב האישום, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. השלישית, בקשת הנאשם 12, באמצעות בא-כוחו, עו"ד אשר אוחיון, לתיקון כתב האישום, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, ולהפרדת משפטו של הנאשם 12 ממשפטם של יתר הנאשמים, בהתאם להוראת סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי.
חרף החלטתנו מיום 6.4.2006, לפיה הנאשמים רשאים להגיש טענותיהם המקדמיות עד ליום 11.6.2006 וחרף דיון שהתקיים ביום 18.7.2006, במסגרתו השיבו הנאשמים לתגובת המאשימה לטענותיהם המקדמיות, הגיש בא-כוח הנאשם 5, עו"ד ברוך רובין, הודעתו על טענה מקדמית רק ביום 17.8.2006. לציין כי בהתאם להחלטתנו דלעיל, הגיש הנאשם 5 תשובתו לכתב האישום ביום 12.6.2006.
2. 2. קודם לדיון בבקשות, נבקש לעמוד, בקליפת אגוז, על עובדות כתב האישום, המגולל פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, אשר פעל במבנה היררכי, סדור ושיטתי. בראש הארגון הפשיעה עמדו הנאשמים 1, 2 ו-3, ראשי הארגון, תחתיהם במדרג פעילים נוספים בארגון, הנאשמים 7, 9, 10, 13 ו-15, עימם חברים נוספים בארגון, הנאשמים 4, 5, 6, 8, 11 ו-14, וכן חברות, אשר קידמו הארגון בפעילותו, הנאשמות 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23 ו-24 ונאשם 12, לרבות חברות קש, אשר שימשו אף הן הארגון בפעילותו, הנאשמות 25, 26, 27 ו-28.
כעולה מכתב האישום, הנאשמים מואשמים כי פעלו יחדיו כארגון פשיעה לצורך ביצועה של תוכנית עבריינית רבת היקף, אשר בבסיסהּ מהילת דלקים, הפצתם ומכירתם לציבור תוך הצגת מצג כוזב על-פיו המדובר בדלקים תקניים. כתב האישום מונה 34 אישומים, המייחסים לנאשמים או לחלקם, בין היתר, ביצוע עבירות של פעילות בארגון פשיעה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר להונות את הציבור או כל אדם, גניבה, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה, חטיפה, כליאת שווא, איומים, שיבוש מהלכי חקירה פלילית, השמדת ראיות, הדחה בחקירה, עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן - "חוק מס ערך מוסף"), עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - "פקודת מס הכנסה"), רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן - "חוק איסור הלבנת הון") ועבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן - "חוק מאבק בארגוני פשיעה").

בקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17
3. 3. בפי באות-כוח הנאשמים שלוש טענות מקדמיות עיקריות, בעטיין התבקש בית המשפט להורות על ביטול סעיפים בכתב האישום כנגד הנאשמים, או חלקם, ולחילופין על תיקון כתב האישום, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. בקליפת אגוז, האחת, טענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום, כאמור בסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי; השניה, טענה בדבר חוסר סמכות עניינית, כאמור בסעיף 149(2) לחוק סדר הדין הפלילי; והשלישית, טענה לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, כאמור בסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי.
4. 4. טענתן המקדמית הראשונה של באות-כוח הנאשמים, עניינה פגם או פסול בכתב האישום, כמפורט להלן:
ראשית, הארגון הנטען בכתב האישום אינו "ארגון פשיעה", כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה. לדידן, תנאי לקיומו של "ארגון פשיעה", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, הינו קיומה של עבירת בסיס מסוג פשע או עבירה המנויה בתוספת הראשונה לחוק. אלא שבענייננו, עבירת הבסיס, מושא התארגנות ארגון הפשיעה הנטען, הינה עבירה של מהילת דלקים, אשר אינה עבירה מסוג פשע ואינה נמנית על התוספת הראשונה. לפיכך, בהינתן כי עובדות כתב האישום אינן מקימות עילה מכוח חוק מאבק בארגוני פשיעה, דין האישום הראשון - שעניינו ארגון פשיעה, במסגרתו מואשם הנאשם 2 בפעילות בארגון פשיעה - להתבטל, כמו גם הוראת סעיף 3 לחוק, שעניינה עבירה במסגרת ארגון פשיעה כנסיבה מחמירה, המופיעה בהוראות החיקוק באישומים שונים בכתב האישום.
בתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה הוסיפו באות-כוח הנאשמים וטענו, כי יש לדחות טענת המאשימה כי עבירת הבסיס הינה עבירה של קבלת דבר במרמה, עת עבירת מהילת הדלק, העומדת במרכז פעילות ארגון הפשיעה, הינה עבירה המעוגנת בחקיקה ספציפית, הגוברת על חקיקה כללית.
שנית, עבירות מסויימות, המנויות בכתב האישום, בוצעו עובר למועד היכנסו לתוקף של חוק מאבק בארגוני פשיעה. לטענת באות-כוח הנאשמים, יש להורות על מחיקת סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, מהוראות החיקוק באישומים הבאים, מן הטעם כי העובדות המפורטות בהם יכולות להקים עבירות, אשר בוצעו עובר למועד פרסומו כדין של החוק (17 ליוני 2003), ולפיכך אין הוראותיו חלות עליהן: האישומים הראשון והשני בפרק השני (קבלת דבר במרמה), בו מואשמים הנאשמים 2, 4 ו-16; האישומים הראשון והשני בפרק השלישי (גניבת דלק), בהם מואשם הנאשם 2; האישום הראשון בפרק הרביעי (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה), בו מואשם הנאשם 2; האישומים הראשון והשני בפרק החמישי (שיבוש והדחה), בהם מואשם הנאשם 2; האישום הראשון בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), בו מואשמים הנאשמים 2, 4, 16 ו-17; האישומים החמישי והשישי בפרק השישי, בו מואשם הנאשם 2, עבירות על פקודת מס הכנסה; האישום השמיני בפרק השישי, בו מואשמים הנאשמים 2, 4 ו-16, עבירות על פקודת מס הכנסה; האישומים הראשון והשני לפרק השמיני (איסור הלבנת הון), בהם מואשם הנאשם 2. לטענת ב"כ הנאשמים, כל מקום בו מתעורר ספק באשר למועדים בהם בוצעו העבירות, מושא האישומים דלעיל, יש לפרש הספק, לרבות ההיגד "במועד שאינו ידוע למאשימה", לטובת הנאשמים, דהיינו, מועד אשר הינו עובר לפרסום חוק מאבק בארגוני פשיעה.
בתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה הוסיפו באות-כוח הנאשמים וטענו, כי כעולה מדברי המשתתפים בדיונים בועדת חוקה, חוק ומשפט, שקדמו לחקיקת חוק מאבק בארגוני פשיעה, בעמדם על המשמעות שיש ליתן להוראת סעיף 31 לחוק, אין חולק כי נאשם לא יועמד לדין על עבירות שביצע עובר להיכנסו לתוקף של החוק, בהתאם לעקרון לפיו אין עונשין למפרע. תכלית הוראת סעיף 31 לחוק הינה מתן אפשרות להוכחת התמשכות ושיטתיות פעילות הארגון באמצעות הבאת ראיות בדבר עבירות שבוצעו עובר להיכנסו לתוקף של החוק.
שלישית, כתב האישום נוקט לשון גורפת ועמומה והינו נעדר פירוט מספק של העובדות עליהן מבססת המאשימה את כתב האישום. כך, בשימוש שנעשה במונח "נאשמים", מבלי לפרט למי מהנאשמים מיוחסות העובדות הנטענות בסעיפי כתב האישום השונים, כמפורט בבקשה. העדר פירוט עובדתי כאמור ביחס לנאשמים מקפח בהכרח הגנתם ומסב להם עיוות דין. לפיכך, על המאשימה לתקן סעיפי כתב האישום בהם מופיע המונח "נאשמים" ולציין במפורש באילו נאשמים מדובר.
רביעית, כתב האישום לוקה בפגמים ובאי בהירויות נוספים, הן באשר להעדר ציון מועדים בסעיפים שונים בכתב האישום, והן באשר לטענה בדבר יצירת מערך קש, עת מרבית החברות, אשר קידמו הארגון בפעילותו, לרבות חברות קש, אשר שימשו הארגון בפעילותו, כנטען, נוסדו זמן רב לפני חודש ספטמבר 2002, מועד התאגדות הארגון, כאמור בכתב האישום. כמו כן, לוקה כתב האישום בפגמים ובאי בהירויות הן באשר לסכומים המרכזיים הנקובים בכתב האישום, הן באשר לסכומי מס ערך מוסף הנקובים בכתב האישום והן באשר לזיהוי הנאשמים בהיררכיית ארגון הפשיעה. כך למשל, היות הנאשם 14 נמנה אף הוא על מנהליה הפעילים של הנאשמת 18, מבלי שהדבר צוין בפרק הכללי לכתב האישום. לפיכך, בית המשפט התבקש להורות על מחיקת סעיפי האישום האמורים ולחילופין להורות למאשימה לתקן את כתב האישום ולהבהיר את העניינים הבאים: המועדים המדויקים בהם בוצעו העבירות; הטענה בדבר התאגדות הארגון במועד כאמור בכתב האישום; הסכומים המרכזיים הנקובים בכתב האישום; כי המאשימה אינה טוענת לנזקים בגובה מס ערך מוסף, המפורט בכתב האישום והסכומים הנכונים לטענתה, וזיהוי הנאשמים בהיררכיית ארגון הפשיעה.
חמישית, טוענות באות-כוח הנאשמים, כי המאשימה נקטה באכיפה בררנית בהימנעה מלצרף לכתב האישום שורה ארוכה של גורמים מרכזיים, אשר היו, בין היתר, צדדים לעסקאות מושא כתב האישום ו/או נטלו חלק פעיל בעבירות הנטענות. בכך נהגה המאשימה איפה ואיפה, המגיעה כדי פגם בכתב האישום, בעטיו התבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים, כמו גם מחמת הגנה מן הצדק.
בתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה הוסיפו באות-כוח הנאשמים וטענו, כי החלטת המאשימה להעמיד לדין את הנאשמים ושלא להעמיד לדין גורמים שונים, עניינה אכיפה בררנית החורגת בבירור ממתחם הסבירות, בעטיה יש להורות על ביטול כתב האישום, מטעמי הגנה מן הצדק.
שישית, טענת הגנה מן צדק, שעניינה אופן התנהלות רשויות החקירה בתיק. לטענת באות-כוח הנאשמים, במהלך חקירת הנאשם 2 במשטרה, לא ניתנה לו אפשרות להתייחס לכל אחת מחשבוניות המס, דבר העולה כדי עיוות דין, בהינתן כי בגין חשבוניות מס לגביהן התאפשר לנאשם 2 להתייחס בחקירותיו, לא ייחסו לנאשם ביצוע עבירות בכתב האישום. יתרה מזאת, התנהלות פסולה של רשויות החקירה כלפי הנאשם 2, אשר לא נחקרו על פועלם, מגיעה לכדי התנהגות בלתי נסבלת של הרשות שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות, המגיעה כדי עיוות דין, בעטיו התבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום. אשר ליתר הנאשמים, טוענות באות-כוחם כי זכותם להליך הוגן נפגעת לנוכח היקף החומרים בתיק, לרבות קיומו של חומר חקירה רב אשר טרם הועבר לידיהן ופרק הזמן שניתן להן ללמדו.
שביעית, הנאשמות 18-21 ו-25-28 אינן מיוצגות, וחרף הוראת סעיף 127 לחוק סדר הדין הפלילי, המאשימה לא העמידה לדין את האנשים המורשים כדין לייצגן. לפיכך, ומשנטען כי הנאשם 2 נמנה על מנהליהן הפעילים של החברות, נגרם לנאשם עיוות דין, שכן אין בידו החומרים החשבונאיים ואחרים הנוגעים לחברות אלה. לפיכך, התבקש בית המשפט להורות על מחיקת הנאשמות כאמור מכתב האישום.
5. 5. טענה מקדמית נוספת שהעלו באות-כוח הנאשמים עניינה העדר סמכות עניינית, בהינתן כי חלק ניכר מעסקאות מכירת הדלקים לא נעשו בשטחי מדינת ישראל
, אלא לתושבים המתגוררים בשטחים המוחזקים. לפיכך, על המאשימה לפרט העסקאות מושא כתב האישום שבוצעו בשטח מדינת ישראל
ולמחוק מכתב האישום עסקאות, אשר נעשו מחוץ לשטח המדינה, מחמת העדר סמכות עניינית.
6. 6. ולבסוף, טענו באות-כוח הנאשמים, כי עובדות מסויימות בכתב האישום אינן מהוות עבירה ביחס לנאשמים, או חלקם, ולפיכך יש להורות על מחיקת האישומים ביחס אליהם, כדלקמן: האישום הראשון בפרק השני (קבלת דבר במרמה - נפטא בפטור) - מחיקת הוראות החיקוק, שעניינן צו הבלו על דלק (פטור), התשל"א-1971 (להלן - "צו הבלו על דלק"), וקשירת קשר לביצוע פשע, ביחס לנאשמים 2, 4 ו-16; האישום השני בפרק השני (קבלת דבר במרמה - מהילת דלק ומכירתו) - מחיקת הנאשמות 4 ו-16; האישומים הראשון והשני בפרק השלישי (גניבת דלק) - מחיקת הנאשם 2; האישום השני בפרק רביעי (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה) - מחיקת הוראת החיקוק, שעניינה תקיפה, ביחס לנאשם 2; האישומים החמישי, השישי והשביעי בפרק החמישי (שיבוש והדחה) - מחיקת הנאשם 2; האישום השלישי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות) - מחיקת הנאשמות 4 ו-16; האישום השני בפרק השמיני (איסור הלבנת הון) - מחיקת הוראת החיקוק, שעניינה עשיית פעולה ברכוש אסור, ביחס לנאשם 2.

תגובת המאשימה לבקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17
7. 7. באי-כוח המאשימה, עוה"ד שרון יונוביץ, ליאת מנור ואלון גילדין, מתנגדים לבקשה, בהדגישם כבר בפתח דבריהם כי מרבית טענות הנאשמים בבקשה הינן טענות הגנה מהותיות, אשר אין מקומן בהליך של טענות מקדמיות, כאמור בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי.
8. 8. בהתייחסם לטענות הנאשמים בבקשה, שעניינן פגם או פסול בכתב האישום, טענו באי-כוח המאשימה כי לא נפלו כל פסול או פגם כאמור, ולפיכך דינן להידחות. לחילופין, אף אם נפלו פגם או פסול כאמור, אין בהם כדי להוות פגם מהותי, בעטיו קופחה הגנת הנאשמים ונגרם להם עיוות דין. לפיכך, די בתיקונו על-ידי המאשימה, וודאי שאין בו כדי להצדיק מחיקת סעיפי אישום. אשר לטענותיהם המפורטות של הנאשמים בבקשה, השיבו באי-כוח המאשימה כדלהלן:
ראשית, בהתייחס לטענה בדבר ביטול האישום הראשון בפרק הראשון לכתב האישום, טענו באי-כוח המאשימה כי עבירת מהילת הדלקים אינה עבירה עצמאית בכתב האישום אלא מהווה אך רכיב הנמנה על רכיבי העבירות הרבות מסוג "פשע", המפורטות בכתב האישום. לשון אחר, מהילת הדלקים היוותה פעולת הכנה לפעולת המרמה ולשרשרת פעולות פליליות שביצע ארגון הפשיעה, אשר כללו, מכירת הדלקים המהולים תוך הצגת מצג כוזב של דלקים תקניים, הונאת הציבור, קבלת דבר במרמה, עבירות מס רבות, הלבנת הון, סחיטה באיומים ועבירות אלימות, שיבוש והדחה. מכלול העבירות כאמור מסוג "פשע", המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, לרבות משך הזמן הרב בו פעל הארגון והשיטתיות בפעילותו, שהוכוונה ונשלטה על-ידי ראשי הארגון, בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, מהווים הבסיס לאישום הראשון בפרק הראשון שעניינו עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה.
שנית, בהתייחס לטענה בדבר מחיקת סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה מהוראות החיקוק באישומים שונים בכתב האישום, מן הטעם כי חלק מהעבירות בוצעו, לכאורה, עובר למועד תחולת חוק מאבק בארגוני פשיעה, טענו באי-כוח המאשימה כי יש לדחותה. לדידם, הנאשמים ביצעו פעילות עבריינית מאורגנת, אשר נמשכה לאורך מספר שנים, ואשר יצרה רצף אחיד, בעל תכלית אחת ושיטה מובנית, המכוונת והמתוכננת על-ידי ארגון הפשיעה. קרי, המדובר בעבירות נמשכות, אשר הפרדתן ביחס למועד כניסתו לתוקף של החוק הינה הפרדה מלאכותית, עת אין חולק כי אלה בוצעו גם זמן רב לאחר היכנסו לתוקף של החוק. לטענת באי-כוח המאשימה, בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וכנלמד מדברי הכנסת בדיונים שהתקיימו בוועדת חוק, חוקה ומשפט, אשר קדמו לחקיקת החוק - אין כל מניעה להוכחת היקף פעילותו העבריינית, השיטתית והמתמשכת, של ארגון, לרבות בתקופה שקדמה לחוק, אף מבלי להתייחס למועדי ביצוע העבירה, בהינתן כי תכלית החוק הינה הכללת פעילות רצופה של ארגון פשיעה, שהחלה אף לפני תחילת החוק. כך באישום השני בפרק השני, במסגרתו מיוחסת לנאשמים עבירה רבת פרטים, שעניינה מכלול של פעילות עבריינית, עניפה ומתמשכת, שכללה מהילת כמות רבה של דלקים ומכירתם במרמה, עת חלק הארי של העבירה הינו לאחר חודש יוני 2003. אשר לאישום הראשון בפרק השני (קבלת דבר במרמה - נפטא בפטור), טענו באי-כוח המאשימה כי, כאמור בסעיף 1 לאישום, החל מחודש פברואר 2004, החזיקו חברת גולד וחברת שמני גיא בפטור מתשלום בלו על נפטא, כך שקשירת הקשר בין חברות אלה לנאשמים נעשתה אכן במועד שאינו ידוע למאשימה, אך וודאי לאחר חודש פברואר 2004, המאוחר למועד היכנסו לתוקף של החוק.
לחילופין, טענו באי-כוח המאשימה כי יהא זה נכון להכריע בשאלת מחיקת הוראת סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה ("נסיבה מחמירה") מאישומים שונים בכתב האישום, במסגרתם לא צוין המועד המדויק של ביצוע העבירות - אך לאחר שמיעת הראיות, ובהנחה כי בית המשפט לא ימצא בעבירות, מושא אישומים אלה, עבירה רבת פריטים (נסיבות בהן רצף של מעשים, שכל אחד מהם כשלעצמו אמנם מהווה, מבחינה פורמאלית, עבירה פלילית, אך אלה אינם ניתנים להפרדה מושגית, ועל כן ראוי לראותם כמקשה אחת של עבירות, המתבצעת ברצף של זמן, בעלת ריבוי של פריטים, ולגזור בגינם עונש אחד בלבד).
שלישית, בהתייחס לטענה בדבר היות כתב האישום נוקט לשון גורפת ועמומה, טענו באי-כוח המאשימה כי כתב האישום נוקט לשון ברורה תוך מתן ביטוי ברור לכל יסודות העבירה, לרבות פירוט העובדות והמועדים עליהם מבססת המאשימה את האישומים, באופן המאפשר לנאשמים להיערך כראוי להגנתם. לדידם, יש לקרוא המונח "נאשמים", המופיע בגוף האישומים, כמתייחס לנאשמים המנויים בכותרת האישום. כן שבו באי-כוח המאשימה והדגישו, כי יש לקרוא כל אחד מהאישומים ביחד עם החלק הכללי לכתב האישום, המגדיר תפקידו של כל נאשם בארגון הפשיעה, מיקומו במערך ההיררכי וחלקו בביצוע העבירות. יחד עם זאת, מבקשים באי-כוח המאשימה להתיר להם לתקן את כתב האישום בשני עניינים: האחד, הוספת הספרות "1-3" לאחר המילה "נאשמים", בסעיף 3 לאישום השני בפרק השני לכתב האישום. יוער כבר עתה, כי בהתאם להחלטתנו מיום
21.3.2006, נעתרנו לבקשת באי-כוח המאשימה והורנו על תיקון כתב האישום כאמור, לרבות ביצוע תיקונים נוספים (ראו פסקה 11 להחלטה). השני, תיקון הרישא בסעיף 1 לאישום השישי בפרק השישי, על-ידי הוספת המילים "בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, במועד שאינו ידוע למאשימה".
רביעית, בהתייחס לטענה בדבר פגמים ואי בהירויות נוספים שנפלו בכתב האישום, טענו באי-כוח המאשימה כי לא נפל כל פגם מהותי בכתב האישום וודאי שאין בכך כדי להיעתר לבקשה למחיקת סעיפי האישום. בהתייחס לטענה בדבר העדר ציון מועדים, טענו באי-כוח המאשימה כי כאמור בפרק הכללי של כתב האישום, אשר יש לקרוא כל אחד מהאישומים יחד עימו, התקופה הרלוונטית לכתב האישום הינה החל מחודש ספטמבר 2002 ועד לחודש יולי 2005. יחד עם זאת, מבקשים באי-כוח המאשימה להתיר להם לתקן את הרישא לסעיף 2 לאישום הרביעי בפרק השני לכתב האישום, על-ידי הוספת המילים "בחודש מרץ 2005 או בסמוך לכך", לאחר המילים "במועד שאינו ידוע למאשימה". אשר למועד היווסדן של החברות הנאשמות, הקודם למועד התארגנות ארגון הפשיעה, טענו באי-כוח המאשימה כי מועד זה אינו רלוונטי אלא המועד בו הפכו להיות חלק מהארגון, לצורך ביצועה של תוכנית עבריינית רבת היקף בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. בהתייחס לטענה בדבר אי בהירות באשר לסכומים המרכזיים הנקובים בכתב האישום, מפנים באי-כוח המאשימה לנספחים שצורפו לכתב האישום, בהוסיפם, בהתייחס לפרק השישי לכתב האישום, שעניינו חשבוניות המס הכוזבות, כי הוצאת חשבוניות אלה בגין הדלק מהול הינה אך נדבך אחד של הפעילות העניפה של הוצאת חשבוניות מס כוזבות על-ידי הארגון, בין היתר, כתשומות לקיזוז החשבוניות. כן דוחים באי-כוח המאשימה, מכל וכל, טענת הנאשמים, לפיה מס ערך מוסף הגלום בחשבוניות המס הכוזבות שולם ועל כן לא נגרם כל נזק. לדידם, ארגון הפשיעה הנפיק, בסיועם של אחרים, חשבוניות מס כוזבות אשר קוזזו כתשומות בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמים, כך שבפועל התחמקו הנאשמים מתשלום המס. באי-כוח המאשימה מבקשים כי יוּתר להם לתקן פליטת קולמוס, שנפלה בסיפא סעיף 1 לאישום הראשון בפרק השביעי לכתב האישום, על-ידי החלפת הספרות "1, 3" בספרות "1-3".
חמישית, בהתייחס לטענות הנאשמים בדבר פסלות ההחלטה להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים, בעטיה התבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום, כמו גם מחמת הגנה מן הצדק, טענו באי-כוח המאשימה כי זו תתקבל רק במקרים חריגים וקיצוניים ביותר, אשר המקרה הנדון אינו נמנה עליהם. המאשימה לא נקטה באכיפה בררנית כי אם באכיפה לא מלאה, המגשימה את האינטרס הציבורי בניהול מהיר, יעיל ואפקטיבי של ההליך הפלילי. בהתאם למבחן הדומיננטיות, שנקבע בפסיקה, המאשימה שקלה שיקולים עניינים בלבד, שעיקרם שיקולים ראייתיים ושיקולים של ענין לציבור. כתב האישום הוגש נגד עשרים ושמונה נאשמים, אשר המאשימה מצאה כי פעלו יחד במסגרת אותו ארגון פשיעה, אשר נקט פעילות עבריינית רבת היקף. מטרת כתב האישום הינה העמדה לדין של אורגני הארגון, מפעיליו וחבריו הדומיננטיים. לפיכך, העמדה לדין של כל הגורמים אשר באו במגע עם הארגון חוטאת למטרה זו ויהא בה, בין היתר, כדי לגרום לנאשמים עינוי דין. מכל מקום, טוענים באי-כוח המאשימה כי אין זה מסמכותו של בית המשפט לדון בטענות הנאשמים, אשר מקומן בהגשת ערר ליועץ המשפטי לממשלה.
שישית, בהתייחס לטענת הנאשמים בדבר התנהלות רשויות החקירה, אף היא טענת הגנה מן הצדק, הוסיפו באי-כוח המאשימה וטענו כי גורמי החקירה פעלו במקרה דנן בתום לב, ללא כל דופי ותוך עמידה בחובות האמון והזהירות המוטלות עליהם. טענות באות-כוח הנאשמים בדבר אי חקירת גורמים רלוונטים על-ידי רשויות החקירה אין מקומן בהליך דנא, וודאי לא כבקשה לביטול כתב האישום בעטיין, הגם שעומדת לנאשמים הזכות לזמן עדים ולהציג באמצעותם חומרים הרלוונטים להגנתם. כן מדגישים באי-כוח המאשימה, כי אי הצגת מלוא חשבוניות המס, מושא כתב האישום, בפני
הנאשם 2 דווקא מיטיבה עימו, עת רשאי הוא להעלות כל טענה ביחס לחשבוניות שלא הוצגו בפני
ו, והדבר לא ייחשב כ"גרסה כבושה". מכל מקום, באיזון האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך הפלילי, לבין אלה השוללים אותו, בענייננו, מחמת מהלכיהן הנפסדים של רשויות החקירה, כנטען, גוברים הראשונים.
שביעית, בהתייחס לטענת הנאשמים בדבר העדר ייצוג חברות מסויימות (הנאשמות 18-21 ו-25-28) בכתב האישום, בעטיו נגרם לנאשם 2 עיוות דין, טענו באי-כוח המאשימה כי עובר להחלטת בית המשפט מיום 5.3.2006 בדבר שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגן, ציינה המאשימה כי היא רואה בנאשמים 1-3 כמורשים כדין שלהן, בהיותם אורגנים, אשר מילאו את כלל הפונקציות בחברות. החלטה בדבר היות הנאשמים 1-3 אורגנים כאמור בנאשמות תוכרע בסיומו של ההליך המשפטי, ולפיכך דין הבקשה להורות על מחיקת הנאשמות להידחות.
9. 9. בהתייחסם לטענת הנאשמים בבקשה, שעניינה העדר סמכות עניינית, טענו באי-כוח המאשימה כי דינה להידחות ממספר טעמים: ראשית, אין בעובדות כתב האישום כדי ללמד כי חלק ניכר של עסקאות מכירת הדלקים נעשה מחוץ לגבולות מדינת ישראל
, לתושבי השטחים. שנית, אף אם הנאשמים מכרו הדלק כאמור, הרי שהואיל ומקצת העבירה בוצעה בשטחי מדינת ישראל
, המדובר בעבירת פנים. שלישית, הואיל ומדובר בעבירה רבת פריטים, די שחלק מפעולות המרמה בוצעו בשטחי מדינת ישראל
על מנת שבית המשפט יקנה סמכות לדון בעבירות. ולבסוף, בהתאם לתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשל"ח-1977, לבית המשפט סמכות לדון בעבירות הנאשמים אף אם כלל העבירות בוצעו באזורי יהודה שומרון וחבל עזה, בהינתן כי מעשיהם הינם עבירה לכאורה על-פי הדין החל בישראל.
10. 10. בהתייחסם לטענת הנאשמים בבקשה, שעניינה כי עובדות מסויימות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, טענו באי-כוח המאשימה כי כתב האישום נוקט לשון ברורה תוך פירוט כלל העובדות המהוות עבירה לגבי כל אחד מהנאשמים. לפיכך, דין הטענה להידחות. בהתייחס לאישום הראשון בפרק השני (קבלת דבר במרמה - נפטא בפטור), טענו באי-כוח המאשימה כי הנאשמים קשרו קשר עם חברת "גולד" וחברת "שמני גיא", כך שהנפטא שרכשו האחרונות בפטור ממנהל הבלו, המכס והמע"מ, נמכרה לנאשמים בניגוד לפטור. אשר לאישום בדבר קשירת קשר לביצוע פשע שבים באי-כוח המאשימה ומדגישים את מבנה ארגון הפשיעה, תפקידם ומעמדם של כל אחד מהנאשמים, לרבות חלקם של הנאשמים 2, 4 ו-16. בהתייחסם לאישום השלישי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), טענו באי-כוח המאשימה כי כאמור בסעיף 2 לאישום הרביעי בפרק זה, הנאשמים 2, 4 ו-16 פעלו מתוך מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, ולא כפי שטענו באות-כוח הנאשמות, לפיה המדובר אך ביצירת חבות במס. כן דוחים באי-כוח המאשימה טענות הנאשמים באשר להגדרת "רכוש" לפי חוק איסור הלבנת הון. בהתייחסם ליתר האישומים - לגביהם טוענות באות-כוח הנאשמים כי העובדות המנויות בהם אינן מהוות עבירה - שבו באי-כוח המאשימה וטענו כי יש לקרוא את האישומים ביחד עם החלק הכללי של כתב האישום, ממנו למדים על תפקידו של הנאשם 2 כראש ארגון הפשיעה.

בקשת הנאשמים 13 ו-14
11. 11. בפי בא-כוח הנאשמים טענה מקדמית, שעניינה פגם או פסול בכתב האישום, כאמור בסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי, בעטיה התבקש בית המשפט להורות על תיקון כתב האישום, כמפורט להלן:
ראשית, המאשימה נמנע מלציין במפורש בכתב האישום את זהות הנאשמים, ולפיכך עליה לתקן את כתב האישום כך שבכל מקום בו נעשה שימוש במונח "נאשמים" בכתב האישום, תצוין באופן מפורש זהות הנאשמים.
שנית, בהתייחס לנאשם 14, טען בא-כוח הנאשמים, כי חרף לשון הוראת סעיף 6 לאישום הראשון בפרק הראשון (ארגון פשיעה), לפיה השתתף הנאשם בגביית חובות "תוך שימוש שלא כדין בכוח", לא מיוחסת לו עבירה של שימוש בכוח שלא כדין.
שלישית, בהתייחס לנאשם 13, טען בא-כוח הנאשמים, כי על המאשימה לתקן את כתב האישום, כך שהתיאור העובדתי הנטען כנגד הנאשם באישום השביעי בפרק הרביעי לכתב האישום (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה) והוראות החיקוק המיוחסות לנאשם בפרק זה, יהיו זהים לתיאור העובדתי ולהוראות החיקוק בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש נגד נאשמים אחרים, בתיק ת"פ (מחוזי חיפה) 3159/04 (להלן - "בתיק האחר"). לדידו, המאשימה אינה יכולה לטעון למסכת עובדתית שונה מזו שטענה בתיק האחר הן מכוח דיני ההשתק והן מכוח עקרון תום הלב.
בדיון שהתקיים לפנינו ביום 18.7.2006, חזר בא-כוח הנאשמים על טענותיו בבקשה, בהוסיפו כי אין הוא חולק על כך כי הנאשם 13 אינו נאשם בתיק האחר.

תגובת המאשימה לבקשת הנאשמים 13 ו-14
12. 12. באי-כוח המאשימה מתנגדים לבקשה. בהתייחסם לטענות הנאשמים בבקשתם, השיבו באי-כוח המאשימה כדלהלן:
ראשית, בהתייחס לטענה בדבר עמימות כתב האישום באשר לזהות הנאשמים בכל אחד מהאישומים, שבה המאשימה וטענה כי בכל מקום בו נעשה שימוש במונח "נאשמים" באישום פלוני, הכוונה לכלל הנאשמים המופיעים בכותרת האישום.
שנית, בהתייחס לטענה כי לנאשם 14 לא מיוחסת כל עבירה של שימוש בכוח שלא כדין, טענו באי-כוח המאשימה כי באישום השלישי לפרק הרביעי (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה) מיוחסת לנאשם עבירה של סחיטה באיומים על מנת לגבות כספים.
שלישית, בהתייחס לטענה בדבר תיקון כתב האישום באופן בו יושוו התיאור העובדתי והוראות החיקוק לעובדות והוראות החיקוק בכתב אישום מתוקן בתיק האחר, טענו באי-כוח המאשימה כי דינה להידחות על הסף, עת אינה בגדר פגם או פסול בכתב האישום. לגופו של ענין, טענו באי-כוח המאשימה, כי הנאשם 13 אינו נאשם בתיק האחר, הואיל והוא נמלט ולא ניתן היה לאתרו. די בכך שהנאשם לא היה צד להליך וממילא לא היה צד להסדר הטיעון שנחתם בין הנאשמים ולמאשימה, כדי לדחות הטענה על הסף. מבלי לגרוע מן האמור, טענו באי-כוח המאשימה כי כתב האישום בתיק האחר תוקן בהתאם להסדר טיעון, אשר אין בו כדי להשליך על התיק דנן, בין היתר, בהינתן כי שם בחרו הנאשמים להודות ולא לנהל ההליך המשפטי. כן יש לדחות הטענה בדבר השתק פלוגתא ולו מן הטעם כי ההליך שהתנהל בתיק האחר לא התנהל כנגד הנאשם 13, לא הוכרעה כל פלוגתא לטובת הנאשם, ולכל היותר יש בממצאים שנקבעו שם, באשר לאירוע החטיפה בו השתתף גם הנאשם, כדי לשמש לחובתו בהליך דנן. כן יש לדחות הטענה בדבר חוסר תום לב המאשימה.

בקשת הנאשם 12
13. 13. בפי בא-כוח הנאשם שתי טענות מקדמיות: האחת, לפיה, העובדות המתוארות באישום הראשון בפרק החמישי לכתב האישום (שיבוש והדחה) אינן מהוות עבירה, כאמור בסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי.
השניה, לפיה נפל פגם או פסול בכתב האישום, כאמור בסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי, כדלקמן:
ראשית, כתב האישום נעדר פירוט מספק של העובדות הנטענות כנגד הנאשם, באופן המקשה עליו להתגונן כראוי. כך, באישומים כדלקמן: האחד, בסעיף 9 לאישום הראשון בפרק הראשון (ארגון פשיעה), מתבקש בית המשפט להורות למאשימה לפרט החברות והעוסקים להם נתן הנאשם שירותי הנהלת חשבונות, ההנחיות וההוראות שקיבל הנאשם מראשי הארגון לגבי ניהול חשבונם ופירוט פעולותיו מול רשויות המס. השני, באישום התשיעי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), מתבקש בית המשפט להורות למאשימה לפרט חשבוניות המס לגביהן נטען כי הינן כוזבות והוצאו לפי ייעוץ הנאשם וכן לפרט סעיף 4 לאישום, לרבות פנקסי החשבונות והרשומות הכוזבים.
שנית, לטענת בא-כוח הנאשם קיימת כפילות מלאכותית בין האישום הראשון בפרק הראשון לבין האישום התשיעי בפרק השישי, ולפיכך יש לבטל האישום הראשון.
כמו כן, עותר בא-כוח הנאשם להפרדת משפטו של הנאשם ממשפטם של יתר הנאשמים. לדידו, פעולות הנאשם 12, הנטענות בכתב האישום, קשורות רק להיבט החשבונאי ולא לפעילות הפלילית של ארגון הפשיעה, ולפיכך, משיקולי צדק, מניעת עיוות דין לנאשם ויעילות הדיון, יש להורות על הפרדת המשפט כאמור.
בדיון שהתקיים לפנינו ביום 18.7.2006, חזר בא-כוח הנאשם על טענותיו בבקשה, בהוסיפו כי הוא מתנגד לתיקון סעיף 7 לאישום הראשון בפרק החמישי, מחמת הגנה מן הצדק, עת המאשימה עשתה שימוש לרעה בסמכותה, בשנותה העובדות על מנת להתאימן לעבירה. מכל מקום, לדידו, גם העובדות המנויות בנוסח המתוקן של סעיף 7 אינן מהוות עבירה. אשר לטענת פגם או פסול בכתב האישום, שעניינה כפילות מלאכותית בין אישומים המיוחסים לנאשם, הוסיף בא-כוח הנאשם וטען כי לא ניתן לייחס לנאשם אישומים שונים בגין אותה תשתית עובדתית. בהתייחסו לטענה בדבר הפרדת משפטו של הנאשם ממשפטם של יתר הנאשמים, הוסיף בא-כוח הנאשם וטען כי הנאשם יהא מוכן ליתן הסכמתו לעובדות, אשר ימנעו מהמאשימה להוכיחן בשני ההליכים, בין היתר, קיומו של "ארגון הפשיעה", כך שכל שיוותר למאשימה הינו הוכחת העובדות המיוחסות לנאשם בלבד.

תגובת המאשימה לבקשת הנאשם 12
14. 14. בהתייחס לטענה כי העובדות המתוארות באישום הראשון בפרק החמישי לכתב האישום (שיבוש והדחה) אינן מהוות עבירה, מבקשים באי-כוח המאשימה לתקן את סעיף 7 לאישום, כמפורט בתגובה.
אשר לטענה כי נפל פגם או פסול בכתב האישום, טענו באי-כוח המאשימה, כדלקמן: ראשית, בהתייחס לטענה כי כתב האישום נעדר פירוט מספק של העובדות הנטענות כנגד הנאשם, הרי שניסוח האישום הראשון בפרק הראשון מקים את יסודות העבירה כאמור בסעיף 2(ב) לחוק מאבק ארגוני פשיעה, עת הפירוט המבוקש מצוי באישום התשיעי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), המפרט את החברות והעוסקים המנויים על מערך הקש, אשר הנאשם שימש כמנהל החשבונות שלהם מטעם ארגון הפשיעה. שנית, בהתייחס לטענה בדבר כפילות מלאכותית בין האישומים, דחו באי-כוח המאשימה הטענה בהדגישם כי מהות הפעילות המיוחסת לנאשם בפרק הראשון לכתב האישום, שעניינה קידום הפעילות הפלילית המאורגנת באמצעות מתן ייעוץ, שונה ממהות הפעילות המיוחסת לנאשם באישום התשיעי בפרק השישי, שעניינה עבירות מס, אשר ביצוען במסגרת ארגון פשיעה מהווה אך נסיבה מחמירה לעבירות אלה.
אשר לטענה בדבר הפרדת משפטו של הנאשם 12 ממשפטם של יתר הנאשמים, טענו באי-כוח המאשימה כי דינה להידחות, ממספר טעמים: ראשית, הנאשם מואשם במתן ייעוץ לארגון פשיעה ובעבירות שפעילותו בארגון הינה נסיבה מחמירה בהן, לפיכך לצורך הוכחת אשמתו יש להוכיח קיומו של ארגון הפשיעה. הוכחה כאמור של ארגון פשיעה הינה נדבך מרכזי בהליך דנן וברי כי אין כל הצדקה להידרש, בשני הליכים נפרדים, להוכחה כאמור. שנית, פעולותיו של הנאשם, לרבות שירותי הייעוץ שנתן לנאשמים, נשזרו במכלול פעילות הגורמים בארגון הפשיעה לשם התחמקות מתשלום מס. לפיכך, יש לראות בפעילותו חלק ממסכת עובדתית אחת, אשר הפרדת הנאשם 12 מתוכה תהווה הפרדה מלאכותית. כן הדגישו באי-כוח המאשימה הצורך בהפעלת שיקול דעת שיפוטי באופן שוויוני על כל המשתתפים בפעילות התחמקות ממס.
בתגובת המאשימה מיום 27.8.2006, בכתב, להודעת בא-כוח הנאשם בדיון שהתקיים לפנינו, בדבר הסכמת הנאשם על עובדות בכתב האישום, בעטיה ראוי להפריד משפטו ממשפטם של יתר הנאשמים, הודיעו באי-כוח המאשימה כי אין באפשרותם להסכים לבקשת הנאשם 12 כאמור. כן הוסיפו באי-כוח המאשימה וציינו כי חרף עמדתה העקרונית של המאשימה בדבר התנגדותה להפרדת משפטו של הנאשם 12 ממשפטם של יתר הנאשמים, כמפורט בהרחבה בתגובה, הוצעו לבא-כוח הנאשם 12 שתי חלופות, המבטיחות העדר העדה כפולה מלאה של עדי התביעה, אשר אך בהתקיים תנאיהן תיאות המאשימה להפריד משפטו של הנאשם 12 כאמור. לטענת באי-כוח המאשימה, עד למועד הגשת התגובה טרם ניתנה תשובת בא-כוח הנאשם 12 להצעה דלעיל.
בתשובה בכתב לתגובת המאשימה ביקש בא-כוח הנאשם 12, כי יתקיים דיון בעל-פה בבקשתו להפרדת משפטו של הנאשם ממשפטם של יתר הנאשמים, במסגרתו יהא בידו להניח בפני
בית המשפט כלל ההסכמות העובדתיות, טרם הכרעתו בבקשה.

בקשת הנאשם 5
15. 15. לטענת בא-כוח הנאשם 5, יש לבטל את כתב האישום כנגד הנאשם, מחמת אי מילוי הוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, המסדירה חובת יידוע חשוד בדבר העברת חומר חקירה לרשות התביעה בעבירת פשע. לדידו, אך לאחרונה התגלה חומר חקירה רב, נוסף על חומר החקירה הקיים בתיק, אשר גילויו נמסר לנאשם 5 לפני זמן קצר, כאשר הנאשם אינו במעצר מלא.

תגובת המאשימה לבקשת הנאשם 5
16. 16. בתגובה לבקשת הנאשם 5, טענו באי-כוח המאשימה, כי בהתאם להוראת סעיף
60א(ז) לחוק סדר הדין הפלילי, החובה ליידע חשוד, בהודעה בכתב, בדבר קבלת חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע שביצע, לכאורה, אינה חלה על מי שבעת העברת חומר החקירה לרשות התביעה היה נתון במעצר והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. לדידם, כלל חומר החקירה היה ידוע למאשימה עם הגשת כתב האישום. מבלי לגרוע מן האמור, הוסיפו באי-כוח המאשימה וטענו, כי הנאשם קיבל הודעה על כלל חומר החקירה הקיים בתיק, מספר חודשים לאחר הגשת כתב האישום, וכי מכל מקום, מקומה של טענתו להתברר במסגרת דיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

דיון
בקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17
17. 17. בבקשתם העלו הנאשמים שלוש טענות מקדמיות עיקריות, שעניינן פגם או פסול בכתב האישום, העדר סמכות מקומית ועובדות מסוימות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, בעטיין עתרו לביטול כתב האישום או למצער לתיקונו, אליהן נתייחס להלן כסדרן:

פגם או פסול בכתב האישום
18. 18. סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי מונה שורה של טענות מקדמיות, אשר תכליתן לאפשר בירור ענייני של האישום, וכלשונו של יעקב קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" חלק שני (תשס"ג-2003), בעמוד 894:
"כל תשע הטענות הן על-פי טיבן ואופיין 'מוקדמות (לדיון) ומקדימות (אותו)', לאמור: טענות שמקומן הטבעי לפני הפתיחה בבירור ענייני של האישום". (ההדגשה במקור).
אשר למשמעות שיש ליתן להיגד פגם או פסול בכתב האישום, הוסיף המלומד קדמי וביאר בספרו בעמוד 935 כדלהלן:
"'פגם' בהקשר הנדון משמעו - השמטת 'פרט ענייני' מכתב האישום: אם פרט מהותי המבטא יסוד מיסודות העבירה, אם פרט חיוני להצגה הולמת של התנהגות הנאשם או של הנסיבות שאפפו אותה, ואם פרט שבלעדיו לוקה הוראת החיקוק בחוסר דיוק.
'פסול' בהקשר הנדון משמעו - אי עמידה בדרישות החוק באשר ל'כשרותו' ול'תקפותו' של כתב האישום; לרבות, ציון פרטים 'אסורים' במסגרתו, כגון: הרשעות קודמות."
בסכמו הכלל המנחה את בתי המשפט בהידרשם לטענה מקדמית כאמור, הדגיש קדמי בעמוד 942 לספרו, באומרו:
"תכליתה של הטענה איננה לשמש 'טענת הגנה', בפני
הרשעה, אלא - אמצעי להבטחת הגנה נאותה ומשפט הוגן לנאשם; לכן, לא בביטול כתב האישום הצלחתה של הטענה, אלא - בתיקונו ובהעמדת הדברים על דיוקם ועל מכונם.
... יש טעם והצדקה לביטול כתב האישום מכוחה של טענה זו, רק: במקום שיש חשש של ממש שהנאשם קופח בהגנתו וריפוי הפגם על-ידי תיקונו אינו מועיל, או במקום שבו לוקה כתב האישום באי-חוקיות; או שקיים ספק בדבר 'הגינותו' של הדיון על פיו."
19. 19. על רקע דברים אלה נפנה לבחון טענותיהן של באות-כוח הנאשמים בדבר פגם או פסול בכתב האישום. טענתן הראשונה של באות-כוח הנאשמים כאמור, עניינה העדר תחולת חוק מאבק בארגוני פשיעה בנסיבות המקרה דנן, בהינתן כי אין בעובדות כתב האישום, כמפורט באישום הראשון, כדי ללמד על קיומו של "ארגון פשיעה" כהגדרתו בחוק, עת "עבירת הבסיס", כלשונן, מושא כתב האישום, הינה עבירה של מהילת דלק, אשר אינה עבירה מסוג "פשע" או עבירה המנויה בתוספת הראשונה לחוק.
נאמר כבר עתה כי לא מצאנו ממש בטענה, ולפיכך דינה להידחות. "ארגון פשיעה" מוגדר בהוראת סעיף 1 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, כדלקמן:
"חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות המנויות בתוספת הראשונה, למעט עבירות מסוג פשע המנויות בתוספת השניה;" (ההדגשה אינה במקור).
וכלשונו של השופט א' גרוניס בבש"פ 2557/04 מדינת ישראל
נ' ברוך בן ציון, פ"ד נח(4) 83, עמודים 85-86 (2004), בקובעו לאמור: "נראה כי ניתן לדמות ארגון פשיעה למארג מתמשך של עבירות קשר לביצוע עבירות מן הסוגים הנזכרים".
ובענייננו, עיון בכתב האישום מלמדנו כי לנאשמים מיוחס ביצוע של עבירות רבות, הנמנות על העבירות בהגדרת ההיגד "ארגון פשיעה" בחוק, אשר נעשו כחלק מפעילות הארגון ולשם קידום מטרותיו. אכן, עבירה של מהילת דלק עומדת בבסיס פעילות הארגון, אך זו אינה עומדת לבדה, עת בגין פעולת מהילת הדלק, מיוחסות לנאשמים שורה של עבירות מרמה חמורות, העומדות בבסיס פעילות הארגון, המהוות עבירות מסוג פשע. טענת באות-כוח הנאשמים, לפיה הואיל ועבירה של מהילת דלק אינה נמנית על סעיף 1 לחוק, ולפיכך אין המדובר ב"ארגון פשיעה", חוטאת לעיקר והינה נסיון מלאכותי ומוטעה לנתק עבירת מהילת הדלק ממכלול פעילות ארגון הפשיעה וממטרותיו, כפי שפורט בכתב האישום. לאמור, פעילות הארגון "במבנה היררכי ברור במסגרתו לכל נאשם תפקיד מוגדר" (סעיף 2 לחלק הכללי לכתב האישום) וכמפורט בפרק הראשון לכתב האישום (סעיפים 1-9 לאישום הראשון), אשר עיקרה מהילת דלק, הפצתו ומכירתו תוך הצגת מצג כוזב לפיו המדובר בדלק תקני. בגין פעילות נטענת זו מואשמים הנאשמים, בין היתר, הן בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"); הן בעבירות של גניבת דלק, עבירות לפי סעיף 384 לחוק העונשין; הן בעבירות של סחיטה, איומים וחטיפה, עבירות לפי סעיפים 192, 427, 428, 378, 379, 369 ו-377 לחוק העונשין; הן בעבירות של שיבוש והדחה, עבירות לפי סעיפים 242 ו-245 לחוק העונשין; הן בעבירות, שעניינן חשבוניות מס כוזבות, עבירות לפי חוק מס ערך מוסף ועבירות לפי פקודת מס הכנסה; הן בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, והן בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. עבירות אלה נמנות על העבירות נשוא הגדרת ההיגד "ארגון פשיעה" בסעיף 1 לחוק, ובפרט - התלכדותן יחדיו כפסיפס לכדי תמונה שלמה וכוללת מלמדנו ביתר שאת, כעולה מכתב האישום, על פעילות מאורגנת, שיטתית ומתמשכת של הנאשמים, במטרה לבצע עבירות מסוג פשע ועבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק, כאמור לעיל.
אשר לפסקי הדין אליהם הפנו באות-כוח הנאשמים בבקשה, לא מצאנו כי יש בהם כדי לשנות ממסקנה זו. בפסקי דין אלה - ע"פ 1060/97 אלי בן עטר נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(5) 321 (1997); ת"פ (שלום י-ם) 7/97 מדינת ישראל
נ' כהן שבתאי, פורסם במאגר המשפטי "נבו" (2003); ת"פ (שלום נתניה) 235/01 מדינת ישראל
נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, פורסם במאגר המשפטי "נבו" (2003) - המדובר בכתבי אישום, אשר הוגשו כנגד הבעלים והמפעיל של תחנת דלק, אשר בדיקה אקראית בתחנתו גילתה קיומו של בנזין בעל אוקטן הנמוך מן הנדרש לפי התקן הרשמי. אכן, בכל אחד ממקרים אלה הואשם הבעלים והמפעיל של תחנת הדלק בעבירות לפי חוק התקנים, התשי"ג-1953 ובעבירות לפי פקודת סימני סחורות, עת בית המשפט נדרש לשאלת האחריות בפלילים של הבעלים כבעל השליטה בתחנת הדלק. בענייננו, רב המרחק בין העבירות המיוחסות לבעלי תחנות הדלק כאמור, לבין הנאשמים, המואשמים בביצוע עבירות חמורות במסגרת ארגון פשיעה, הנשזרות יחדיו לכדי תמונה כוללת ומקיפה, שעניינה פעילות שיטתית וסדורה של הארגון, אשר עבירת מהילת הדלק נמנית על שרשרת הפעולות העומדות ביסודן וביטויהּ המובהק הינו עבירות המרמה המיוחסות לנאשמים, כמפורט באישום השני לכתב האישום.
20. 20. העולה מן המקובץ, הגענו לכלל מסקנה כי הארגון, נשוא כתב האישום, עונה על הגדרת ההיגד "ארגון פשיעה" בחוק מאבק בארגוני פשיעה ותכליתו, בהינתן אופיו של הארגון, מטרותיו, מבנהו ההיררכי, חלוקת התפקידים ופעילותו המתמשכת, לצורך ביצוע עבירות מסוג פשע ועבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק. לפיכך, דין טענתן המקדמית של באות-כוח הנאשמים בדבר הפסול שנפל בכתב האישום בשל העדר בסיס בעובדותיו להקמת עבירות מכוח חוק מאבק בארגון פשיעה - להידחות.
21. 21. טענתן השניה של באות-כוח הנאשמים, עניינה פסול בכתב האישום, בייחסו לנאשמים עבירות שבוצעו עובר למועד היכנסו לתוקף של חוק מאבק בארגוני פשיעה, בעטיו יש להורות על מחיקת הוראת סעיף 3 לחוק מהוראות החיקוק באישומים שונים, כמפורט בבקשה.
עקרון יסוד בשיטת משפטנו מורנו, כי הוראת חוק היוצרת עבירה או המחמירה העונש הקבוע בצידה הינה הוראה הצופה פני עתיד ואין היא פועלת למפרע, אלא אם כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק (ראו, ע"א 27/64 יוחנן בדר, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד יח(1) 295, עמוד 300
(1964); ע"פ 3025/00 שרון הרוש נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(5) 111, עמוד 119
(2000); רע"ב 1559/03 מדינת ישראל
נ' דני סוויסה, תק-על 2003(3), 1 (2003)). המדובר בעקרון ה"חוקיות", כלשונו של השופט אנגלרד בפסק הדין בע"פ 1075/98 מדינת ישראל
נ' מרדכי אופנהיים, פ"ד נד(1) 303, עמוד 335 (2000), אשר מצא ביטויו גם בהוראת סעיף 1 ובהוראת סעיף 3 לחוק העונשין, הקובעת לאמור:
"3. אין עונשין למפרע
(א) חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום פרסומו כדין או יום תחילתו, לפי המאוחר.
(ב) חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצוע העבירה, לא יחול על מעשה שנעשה לפני פרסומו כדין או לפני תחילתו, לפי המאוחר; אך אין רואים בעדכון שיעורו של קנס החמרה בעונש."
חוק מאבק בארגוני פשיעה נכנס לתוקפו ביום 17.6.2003. נהיר כי לא ניתן להאשים הנאשמים על-פי החוק עובר למועד תחילת תוקפו. קרי, לא ניתן להעמיד נאשם לדין בגין ביצוע עבירות על-פי החוק בתקופה כאמור. יחד עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מהתייחסות התביעה לפעילותו של הארגון בתקופה זו, כפי שנלמד מהוראת סעיף 31 לחוק, הקובעת לאמור:
"31. הוכחת תבנית מתמשכת ושיטתית - עבירות ומעשים מן העבר
לצורך הוכחת התבנית המתמשכת והשיטתית שבה פועל ארגון כאמור בהגדרה 'ארגון פשיעה' שבסעיף 1, ניתן להביא ראיות בדבר עבירות שנעברו ומעשים שנעשו טרם תחילתו של חוק זה, ובלבד שמובאות ראיות על התמשכות פעילות הארגון גם לאחר תחילתו של חוק זה." (ההדגשה אינה במקור).
לשון אחר, לצורך הוכחת התבנית המתמשכת והשיטתית שבה פועל הארגון, ניתן להביא ראיות בדבר פעילותו של הארגון טרם תחילתו של החוק, בכפוף להבאת ראיות על התמשכות פעילות הארגון אף לאחר שהחוק נכנס לתוקפו (ראו גם, ב"ש 2557/04, שם, עמודים 89-90).
ומן הכלל אל הפרט. כתב האישום מייחס לנאשמים ביצוע עבירות החל מחודש ספטמבר 2002 ועד למועד הגשת כתב האישום, המהווה "התקופה הרלוונטית" לכתב האישום (פסקה 1 לחלק הכללי לכתב האישום). חלק כללי זה, המקובל בכתבי אישום מעין אלה, משותף לכל האישומים ונועד להציג את המסגרת הכללית של כתב האישום, לרבות המסכת העובדתית, אשר הינה מורכבת ורחבה, ואשר בבסיסהּ משותפת לכל האישומים או למרביתם. עיון באישומים מושא הבקשה מעלה כי המאשימה, בהתייחסה למועד ביצוע העבירות, מפנה ל"תקופה הרלוונטית לכתב האישום", בהוסיפה בחלק מהאישומים "במועד שאינו ידוע למאשימה". בכך עמדה המאשימה בדרישת הפירוט באשר לניסוח כתב האישום, כאמור בהוראת סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי, המורה כי כתב האישום יכיל "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם".
אשר לטענת באות-כוח הנאשמים, לפיה הואיל ואין זה נהיר מנוסח כתב האישום האם העבירות, מושא האישומים הנטענים, בוצעו עובר למועד תחילת תוקפו של חוק מאבק בארגוני פשיעה או לאחריו, ולפיכך, יש למחוק הוראת סעיף 3 לחוק מהוראות החיקוק באישומים אלה - אנו סבורים כי אין מקומה בגדרן של טענות מקדמיות, אלא לאחר שלב בירור האשמה. באותו שלב תיבחנה הראיות בתיק, בחינה אשר אך לאחריה ניתן יהא לסווג העבירות, אשר בוצעו לאחר היכנסו לתוקף של החוק ובמסגרת פעילות ארגון הפשיעה, כך שלגביהן הוכח קיומה של הנסיבה המחמירה בסעיף 3 לחוק. לשון אחר, רק לאחר הנחת התשתית הראייתית בתיק יהא זה נכון וראוי לבחון האם הוכח ביצוען של העבירות בנסיבה מחמירה כאמור, זאת בין היתר, גם לאור הדוקטרינה של העבירה רבת-הפריטים ונפקויותיהּ בנסיבות המקרה דנן, לרבות בחינת תחולתה לאור התכלית המונחת ביסוד ההסדרים הנורמטיביים הרלוונטיים - חוק מאבק בארגוני פשיעה וחוק העונשין (ראו, דנ"פ 4603/97 אהרן משולם נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(3) 160 (1998); ע"פ 6141/01 חליל ג'בארין נ' מדינת ישראל
, פ"ד נט(1) 653 (2004); ע"פ 7075/03 אסתר אלון נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(3) 1245, פסקאות 11-13 לפסק הדין
(2006)).
22. 22. פועל יוצא, דין טענת באות-כוח הנאשמים בדבר מחיקת הוראת סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה מהוראות החיקוק באישומים כמפורט בבקשה - להידחות.
23. 23. טענתן השלישית של באות-כוח הנאשמים, עניינה פגם בכתב האישום, בהיותו נוקט לשון גורפת ועמומה, אשר אינה מאפשרת לנאשמים להתגונן כראוי.
הוראת סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי קובעת, כאמור, כי כתב האישום יכיל "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם". אשר לרמת הפירוט הנדרשת בתיאור העובדות מושא האישום, הלכה פסוקה היא כי על כתב האישום להכיל עיקרי העובדות המלמדות כי נתקיימו בנאשם יסודותיה של העבירה, כהגדרתה בחוק. וכלשונו של קדמי בספרו, שם, עמוד 665, עובדות כתב האישום מהוות את "סיפור המעשה" של הפרשה נשוא כתב האישום, המשקף את כלל מרכיבי העבירה, המיוחסת לנאשם - היסוד הפיסי והיסוד הנפשי - כך שמקום בו הנאשם מודה בו, די בכך כדי לבסס הרשעתו בעבירה נשוא כתב האישום. ויודגש, סיפור המעשה מיועד להצגת העובדות ולא להצגת הראיות, מכוחן תבקש המאשימה להוכיח כי עובדות כתב האישום נתקיימו. דומה כי תכלית תיאור העובדות הינה מחד גיסא, לקבוע גדריה של יריעת הדיון בתיק, ומאידך גיסא, ליתן בידי הנאשם תיאור מלא ומפורט של העובדות שבדעת המאשימה להוכיחן כנגדו, ובכך לאפשר לנאשם להכין הגנתו כראוי (ראו, רע"פ 4484/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל
, פ"ד מו(5) 176, עמוד 181 (1992); ע"פ 319/79 אליהו אטיאס נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(2) 484, עמוד 489 (1980)).
אשר לקיומם של פגמים בניסוח עובדות כתב האישום, בעטיים יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום, הלכה פסוקה היא כי כל אימת שאין המדובר בחשש של ממש שהנאשם קופח בהגנתו, יבכר בית המשפט תיקון כתב האישום. עמד על כך קדמי בספרו, שם, בקובעו בעמודים 938-939 כהאי לישנא:
"...החשש שמא הנאשם 'הוטעה' מחמת הפגם נבחן לא על-פי 'טיבו' של הפגם, אלא על-פי ההשפעה שהיתה לו בפועל על הגנתו של הנאשם. עצם קיומו של פגם - אפילו מדובר בפגם חמור ומשמעותי על-פי 'טיבו' - אינו מחייב ביטול כתב האישום, אלא אם כן בפועל הוטעה הנאשם בגינו, והגנתו קופחה הלכה למעשה".

24. 24. על רקע העקרונות והכללים שגובשו בפסיקה באשר לניסוח כתב האישום, נפנה לבחינת תחולתם בענייננו: בהתייחס לטענה כי על המאשימה לפרט בכל אחד מסעיפי האישום זהות הנאשמים, כל אימת שנעשה שימוש במונח "נאשמים", טענו באי-כוח המאשימה כי הכוונה הינה לנאשמים, המופיעים בכותרת האישום. ככלל, נחה דעתנו כי האישומים נשוא הבקשה מנוסחים באופן בהיר ומלא, המאפשר לנאשמים לקבל תמונה ברורה באשר למעשים המיוחסים להם. כך, באישום הראשון לפרק השני (קבלת דבר במרמה - נפטא בפטור), במסגרתו מיוחסים לחמשת הנאשמים 1-4 ו-16 רכישת נפטא מחברת גולד ומחברת שמני גיא, עימן קשרו הנאשמים כאמור קשר לרכישת נפטא בפטור לשימוש הנאשמים. חברת גולד מכרה לנאשמים הדלק שלא למטרת הפטור אותו קיבלה ממנהל הבלו, המכס והמע"מ אלא לשם מהילת דלק, ובעשותם כאמור קיבלו חברת גולד והנאשמים במרמה את הנחת דעתו של מנהל הבלו, המכס והמע"מ כי הנפטא שנמשכה מבתי הזיקוק לנפט שימשה לצרכי תעשיה ועל כן פטורה מתשלום בלו.
אשר לאישום השני בפרק השני (קבלת דבר במרמה - מהילת דלק ומכירתו), המיוחס לשבעה עשר הנאשמים, 1-10, 12, 15-16 ו-23-26, הורנו בהחלטתנו מיום 21.3.2006 על תיקון רישא סעיף 2 ורישא סעיף 3 לאישום, כך שלאחר המילים "הנאשמים" יתווסף "1-3". כמו כן, הורנו למאשימה לפרט בסעיפים 7, 8 ו-9 לאישום הנאשמים, תוך זיהוים מספרית, אלא אם כן כוונתה לכלל הנאשמים כאמור בכותרת, בקובענו כי אין בפגם כאמור כדי לפגוע בהגנת הנאשמים או כדי לקפחם (ראו, פסקה 11 להחלטה).
אשר לפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), הוספנו והורנו בהחלטתנו, כי המאשימה תפרט הנאשמים, תוך זיהוים מספרית, בכל סעיף באישום השני בו מופיע המונח "נאשמים", אלא אם כן כוונתה לכלל הנאשמים המופיעים בכותרת האישום. הננו מורים כאמור אף לגבי האישום הראשון, האישום השלישי, האישום החמישי והאישום השישי לפרק השישי.
כמו כן, הננו נעתרים לבקשת המאשימה ומורים על תיקון סעיף 1 לאישום השישי בפרק השישי, כך שברישא הסעיף יתווספו המילים "בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, במועד שאינו ידוע למאשימה,".
25. 25. טענתן הרביעית של באות-כוח הנאשמים, אף היא נוגעת לשורה של פגמים ואי בהירויות, אשר נפלו, לדידן, בכתב האישום, בעטיים עתרו למחיקת סעיפים מכתב האישום, ולחילופין, להורות למאשימה על תיקונם. בהקשר דנא טענו באות-כוח הנאשמים כי כתב האישום לוקה בהעדר ציון מועדים מדויקים, דבר המקשה על הנאשמים להתגונן כראוי. כמפורט לעיל (פסקה 19), מצאנו כי המאשימה עמדה בדרישת הפירוט באשר לניסוח כתב האישום, לרבות כעולה מעיון בנספחים שצורפו לכתב האישום והמהווים חלק בלתי נפרד הימנו. כן הננו נעתרים לבקשת המאשימה ומורים על תיקון כתב האישום, כך שברישא סעיף 2 לאישום הרביעי בפרק השני לכתב האישום, לאחר המילים "במועד שאינו ידוע למאשימה" יתווספו המילים "בחודש מרץ 2005 או בסמוך לכך".
אשר לטענה בדבר העדר יצירת מערך קש, כנטען בכתב האישום, בהינתן היווסדן של החברות, הנאשמות 16-17, 19-21 ו-23-24, זמן רב קודם למועד התאגדות ארגון הפשיעה, צודקים באי-כוח המאשימה כי אין במועד זה כדי לאיין את הטענה בדבר השימוש והפעילות שעשו ראשי הארגון בחברות אלה לצורך ביצועה, כנטען, של התוכנית העבריינית רבת ההיקף בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. ויודגש, עיון בחלק הכללי של כתב האישום מעלה כי הנאשמות 16-24 הינן "חברות אשר שימשו את הארגון לקידום מטרותיו ופעילותו הפלילית..." (סעיף 8 לחלק הכללי), עת "מערך הקש", הנטען, נוגע לנאשמות 25-28 ונאשמים נוספים אחרים, אשר נרשמו כעוסקים מורשים על-פי חוק מס ערך מוסף. לפיכך, דין הטענה להידחות.
בהתייחס לטענה בדבר אי בהירות בנוגע לסכומים מרכזיים הנקובים בכתב האישום, הנעדרים, לשיטת באות-כוח הנאשמים, קורלציה, נאמר כבר עתה כי לא מצאנו בטענה ממש. באישום השני בפרק השני לכתב האישום (קבלת דבר במרמה - מהילת דלק ומכירתו), מואשמים הנאשמים במכירת דלק מהול תוך הצגת מצג שווא לפיו הדלק שנמכר הינו דלק תקני, בסכום שאינו נופל מסך של
99,237,145 ₪, כמפורט בנספח ב', אשר צורף לכתב האישום והמהווה חלק בלתי נפרד הימנו, שעניינו חשבוניות שהוצאו על-ידי החברות והעוסקים המנויים על מערך הקש ללקוחותיהם (סעיף 7 לאישום השני בפרק השני). באישום השישי (חשבוניות המס הכוזבות) מואשמים הנאשמים בהנפקת חשבוניות מס כוזבות, על מנת להתחמק מתשלום מס בגין מכירת הדלק המהול, באמצעות מערך הקש בסכום של 302,334,312 ₪, כאשר המס הגלום בהן הינו בסך של 44,581,887 ₪ (סעיף 8 לחלק הכללי בפרק השישי ונספחים ג'1-י'1, המצורפים לכתב האישום והמהווים חלק בלתי נפרד הימנו). כעולה מכתב האישום, חשבוניות המס הכוזבות הונפקו הן בגין עסקאות שלא בוצעו בפועל, הן בגין עסקאות שלא בוצעו על-ידי העוסק, אשר על שמו הונפקו החשבוניות, והן לצורך קיזוז החשבוניות כתשומות בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמים (סעיף 3 לחלק הכללי בפרק השישי). משכך, צודקים באי-כוח המאשימה כי הנפקת חשבוניות המס הכוזבות בגין מכירת הדלק, כאמור באישום השני בפרק השני, הינו אך נדבך אחד בפעילות העניפה הנטענת של הנפקת חשבוניות מס כוזבות על-ידי הנאשמים. לפיכך, לא מצאנו כל פגם או אי בהירות בנוסח כתב האישום. דברים אלה יפים אף באשר לאישום הראשון בפרק השמיני (איסור הלבנת הון), במסגרתו מואשמים הנאשמים 1-3 בהנפקת חשבוניות מס כוזבות הן לצורך הסתרת והסוואת מקורם של כספים, אשר התקבלו כתוצאה מביצוען של עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בסך של 72,000,000 ₪ ("רכוש אסור"), והן לצורך הסתרתם והסוואתם של הנאשמים 1-3, בעלי הזכויות בכספים אלה, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון (סעיפים 1-4 לאישום הראשון בפרק השמיני ונספח יד', אשר צורף לכתב האישום והמהווה חלק בלתי נפרד הימנו, המפרט עשרה חשבונות בנק של מערך הקש, אשר שימשו להסתרת ה"רכוש האסור" והסוואתו, כנטען). כשלעצמנו, לא מצאנו כל פגם, וכלשון באות-כוח הנאשמים העדר קורלציה, בסכום זה וביחסו לסכומים הנטענים באישומים אחרים המיוחסים לנאשמים, עת אך לגבי סכום זה נטען כי הנאשמים ביצעו פעולות, המהוות עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. לפיכך, דין טענה זו להידחות.
אשר לטענת באי-כוח הנאשמים בדבר כפל עסקאות, הנמנות על הסכום הנקוב בחלק הכללי לפרק השישי, אין מקומה בגדרן של טענות מקדמיות, אלא לאחר בירור האשמה, במסגרתו תבקש המאשימה להוכיח העובדות הנטענות בכתב האישום. כאמור, תכלית תיאור העובדות בכתב האישום הינה לקבוע גדריה של יריעת הדיון בתיק וליתן בידי הנאשם תיאור מלא של העובדות אשר בדעת המאשימה להוכיחן נגדו. בכך עמדה המאשימה בענייננו, בתיתהּ בידי הנאשמים אפשרות להתגונן כראוי, כנלמד אף מעיון בטענת באי-כוח הנאשמים גופה.
אשר לטענות באי-כוח הנאשמים, הנוגעות למס ערך מוסף הגלום בחשבוניות המס, נשוא האישומים בפרק השישי לכתב האישום - לא מצאנו כי מקומן להתברר בגדרן של טענות מקדמיות. כאמור, הפרק השישי לכתב האישום מגולל מסכת מתוחכמת ורבת היקף של עבירות מס, אשר עיקרה הנפקת חשבוניות מס כוזבות על-ידי הנאשמים, כמפורט באישומים נשוא פרק זה - הן בגין עסקאות שלא בוצעו בפועל, הן בגין עסקאות אשר לא בוצעו על ידי העוסק, אשר על שמו הונפקו החשבוניות, והן לצורך קיזוזן כתשומות בספרי הנהלת חשבונות הנאשמים - כל זאת, במטרה להתחמק מתשלום מס בגין חשבוניות מס כוזבות אלה. ויודגש, לא מצאנו כל פגם בציון סכום מס ערך מוסף בצידן של כל אחת מהעסקאות, מושא חשבוניות המס הכוזבות, המפורטות באישומים הנמנים על הפרק השישי, עת בחלק הכללי לפרק זה הבהירה המאשימה כי סכומו הכולל של המס הגלום בחשבוניות המס הכוזבות, שהונפקו כאמור, הינו בסך של 44,581,887 ₪. השגותיהן של באות-כוח הנאשמים מקומן, כאמור, לאחר בירור האשמה ואין בהן כדי ללמד על אי בהירות באשר למעשים בגינם מיוחס לנאשמים ביצוען של עבירות המס, מושא הפרק השישי.
אשר לטענת באות-כוח הנאשמים בדבר אי התאמה באשר לזהות מנהליה הפעילים של הנאשמת 18, אנו מקבלים את טענת באי-כוח המאשימה, לפיה המדובר בפליטת קולמוס. עיון בסעיף 8(ג) לחלק הכללי לכתב האישום, מעלה כי הנאשמים 1-3, ראשי הארגון, הם ששימשו מנהליה הפעילים של הנאשמת 18. יתרה מזאת, כותרת האישום הראשון לפרק השביעי (רישום כוזב במסמכי תאגיד), מפנה לנאשמים 1-3, 14 ו-18, המואשמים בביצוע עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, כך שדומה כי העדר ציון הנאשם 2 בסעיף 1 לאישום זה, כנמנה על מנהליה הפעילים של הנאשמת 18, מקורו בשגגה. לפיכך, הננו מורים על תיקון סעיף 1 לאישום הראשון בפרק השביעי, כך שבמקום ההיגד "נאשמים 1,3" יבוא ההיגד "נאשמים 1-3".
אשר לטענה בדבר אי הבהירות ביחס לאישומים המיוחסים לנאשמת 16 מחד, ולנאשמים 1-3, מאידך, ככלל, לא מצאנו ממש בטענה. כעולה מסעיף 8(א) לחלק הכללי לכתב האישום, הנאשמים 2 ו-4 שימשו מנהליה הפעילים של נאשמת 16, אשר שימשה את הארגון לקידום מטרותיו ופעילותו הפלילית כנטען. באישום הראשון לפרק השני (קבלת דבר במרמה - נפטא בפטור) מואשמים הנאשמים 1-4 ו-16 בקבלת פטור מתשלום בלו על הנפטא במרמה בנסיבות מחמירות. הנאשמים 1-3, אשר שימשו ראשי הארגון, קשרו קשר על חברת גולד וחברת שמני גיא לרכישת נפטא בפטור לשימוש הנאשמים. חברות אלה משכו מבתי הזיקוק לנפט את הנפטא, באמצעות הנאשמת 16, אשר מנהליה הפעילים הינם כאמור הנאשמים 2 ו-4. אשר לאישומים הראשון, השני והשלישי בפרק השישי לכתב האישום (חשבוניות המס הכוזבות), כעולה מכותרות האישומים, אלה מיוחסים גם לנאשמים 1-4 ו-16, כך שאין ממש בטענת בא-כוח הנאשמים, לפיה "אף אחד מהאישומים הנוגעים לנאשמת 16 אינו מיוחס לנאשמים 1 ו-3". אשר לאישומים הרביעי והשביעי, המיוחסים לנאשמים 2, 4 ו-16, אלה מיוחסים לנאשמים 2 ו-4 בכובעם כמנהליה הפעילים של הנאשמת 16, במובחן מחלקם של הנאשמים 1 ו-3 בעבירות אחרות, המיוחסות להם באישומים אחרים ביחס לנאשמת זו, כאמור לעיל.
יחד עם זאת, מצאנו אי בהירות בלשון רישא סעיף 2 לאישום השני בפרק השני לכתב האישום (קבלת דבר במרמה - מהילת דלק ומכירתו), באשר לטענה כי "הנאשמים החזיקו בנאשמת 16". לפיכך, הננו מורים למאשימה לתקן כתב האישום, כך שתבהיר כוונתה במונח "החזיקו", ביחס לנאשמים 1-3. לא מצאנו כי בתיקון כאמור יש כדי לקפח הנאשמים בהגנתם.
26. 26. טענתן החמישית של באות-כוח הנאשמים, עניינה אכיפה בררנית שנקטה המאשימה, בהימנעה מלצרף לכתב האישום שורה ארוכה של גורמים מרכזיים, אשר נטלו חלק פעיל בעבירות הנטענות, החורגת ממתחם הסבירות. לדידן, המדובר בפסלות החלטת המאשימה להגיש כתב האישום כנגד הנאשמים, בעטיה התבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום, כמו גם מחמת הגנה מן הצדק.
בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 221 (1996), עמד בית המשפט בהרחבה על מהותה של ה"הגנה מן הצדק" בפלילים כעילה לביטול כתב אישום, בקובעו כהאי לישנא:
"קבלתה של תורת ההשתק אל תוך המשפט הפלילי, באמצעות העקרון הידוע של "הגנה מן הצדק" (אשר פורט בהרחבה לעיל) נשענת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. לבית המשפט במדינת ישראל
שיקול דעת לעכב הליכים משאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן ו/או משיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות, כפי שבית המשפט רואה אותו. המבחן הקובע כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה'התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות', היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם או כלשון הלורד oppressive" :devlin". המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובעניני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות היתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה." (ההדגשה אינה במקור).

בבג"ץ 1563/96 עו"ד מרדכי כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(1) 529, בעמוד 544 (1997), הוסיף בית המשפט וקבע כדלהלן:
"לנוכח דברים ברורים אלה, שוב אין מקום לויכוח בדבר עצם קליטתה של הדוקטרינה של 'הגנה מן הצדק' במשפט הפלילי הישראלי, מכוחה של ההלכה הפסוקה; ושוב אין מקום למחלוקת, כי בנסיבות חריגות, בהן מגעת התנהגות הרשות כדי 'התנהגות-בלתי-נסבלת' במשמעות האמורה, רשאי בית המשפט, מכוח סמכותו הטבועה, לבטל את כתב האישום.
'הגנה-מן-הצדק' הצומחת מהתנהגות 'בלתי נסבלת' של הרשות, מבטאת את נקיעת הנפש הציבורית מפני הנקיטה באותו קו של התנהגות; כאשר נקיעת הנפש משקפת לא רק סלידה מאותה התנהגות, אלא גם חשש מפני הפיכתה לנורמה. ההגנה מכוונת, לא רק להוקיע את ההתנהגות הפסולה של הרשות ולחנך ולרסן את העושים במלאכת אכיפת החוק, שלא לפגוע בזכויות היסוד של הפרט לחקירה ולמשפט הוגנים; אלא גם להתריע מפני הסכנות הכרוכות באותו קו התנהגות לזכויות היסוד של הפרט במקרים אחרים, ולהשמיע באזני הרשות התראה חמורה מפני חזרה על אותה התנהגות בעתיד." (ההדגשות אינן במקור).
(ראו גם, ישגב נקדימון הגנה מן הצדק (תשס"ד-2003), עמודים 343 ו-417-418).
התייחסות לשאלת בחינת המעשה המנהלי במסגרת תקיפה עקיפה בהליך הפלילי, אשר ניתנה לאחרונה, מצאנו גם בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין בבג"ץ 3326/05 משה בן סנצ'ו נ' בית המשפט לעניינים מקומיים רמת השרון, תק-על 2005(2), 1071 (2005), אשר הותיר הסוגיה בצריך עיון, אך הוסיף לאמור:
"הגישה התומכת בתקיפה עקיפה של הליכים מנהליים במסגרת הליך פלילי תינקט - אם בכלל - במשורה; ככלל, לא לזאת נועד ההליך הפלילי, לא בסדרי הדין הנוהגים בו ולא במהותו."
בהוסיפו, בהתייחסו לנסיבות המקרה שם, כדלהלן:
"על פניו אין מקום לסרבל את ההליך הפלילי בטענות שיכלו להתברר כדבעי בפורום המתאים."
אשר לטענה בדבר אכיפה בררנית של הרשות המינהלית, אשר בעטיה עתרו הנאשמים, בענייננו, לפסילת ההחלטה המינהלית בדבר העמדתם לדין, וכפועל יוצא לביטול כתב האישום, עמד עליה בהרחבה השופט י' זמיר בבג"ץ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289 (1999), בקובעו מאפייניהּ בעמודים 304-305 לאמור:
"אכיפה בררנית (באנגלית: selective enforcement) אינה היפוך של אכיפה מלאה. לעתים קרובות אין אכיפה מלאה, ומבחינה מעשית אף לא יכולה להיות אכיפה מלאה, של חוק או תקנות. אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית, שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק.
...
אולם, אפשר שאכיפה חלקית תהיה אכיפה בררנית ובשל כך גם תהיה אכיפה פסולה. מהי אכיפה כזאת? ... אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא." (ההדגשה אינה במקור).
בהתייחס לנטל ההוכחה, הרובץ לפתחו של הטוען לאכיפה בררנית על נפקויותיהּ, קבע השופט זמיר, בעמוד 307, כדלהלן:
"אכן, רשות מינהלית המבקשת לאכוף את החוק נהנית, כמו כל רשות מינהלית, מחזקת החוקיות. מי שמעלה נגד החלטת הרשות טענה של אכיפה בררנית, ולכן הוא מבקש לפסול את ההחלטה, עליו הנטל להפריך חזקה זאת. הדעת נותנת כי רק במקרים נדירים ניתן יהיה להפריך את החזקה ולהוכיח אכיפה בררנית. ראשית, הדעת נותנת כי בדרך כלל רשות מינהלית, שיש לה סמכות לאכוף את החוק, תפעיל את הסמכות על יסוד שיקולים ענייניים לאור מטרת החוק. שנית, גם במקרה בו קיים חשד בדבר אכיפה בררנית, בדרך כלל קיים קושי להוכיח כי הרשות המינהלית הפעילה את הסמכות לאכוף את החוק על יסוד שיקול זר או להשגת מטרה פסולה. אולם, במקרה הנדיר, בו ניתן להוכיח אכיפה בררנית, מן הראוי שתהיה לכך נפקות משפטית. " (ההדגשה אינה במקור).
ובע"פ 4855/02 מדינת ישראל
נ' ד"ר איתמר בורוביץ, תק-על 2005(1), 4756, פסקה 26 לפסק הדין (2005), קבע בית המשפט בהידרשו לסוגיה דנא, לאמור:
"החלטת בית המשפט לבטל כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק מותנית בכך שההחלטה להגישו פוגעת באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות של בית-המשפט. כאשר הסיבה להפליה נעוצה בהתנהגות מכוונת וזדונית של הרשות, דבר קיומה של פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות הוא לכאורה גלוי וברור, בעוד שדבר קיומה של פגיעה כזאת הוא פחות מובן מאליו מקום שהרשות פעלה בתום-לב." (ההדגשות אינן במקור).
(ראו גם, פסקאות 23-33 לפסק הדין; ע"פ 4596/05 זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(4), 2082, פסקה 12 לפסק הדין (2005)).
27. 27. ומן הכלל אל הפרט: כתב האישום מגולל כאמור פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, אשר פעל במבנה היררכי סדור ושיטתי - הכולל את ראשי הארגון, פעילים וחברים מרכזיים נוספים וחברות, אשר קידמו ושימשו הארגון בפעילותו - לצורך ביצועה של תוכנית עבריינית רבת היקף, אשר בבסיסהּ מהילת דלקים, הפצתם ומכירתם לציבור תוך הצגת מצג כוזב לפיו המדובר בדלקים תקניים. לאחר ששבנו ועיינו בטענות הצדדים, נחה דעתנו כי החלטת המאשימה שלא להעמיד לדין, בשלב זה (כעולה מתגובת המאשימה), הגורמים הנטענים בבקשה (בין היתר, מנהלים רשומים ומנהלים פעילים נוספים של חברות נאשמות וגורמים שקשרו קשר עם הנאשמים לצורך ביצוע העבירות ו/או ביצעו עימם העבירות בצוותא) התבססה על שיקולים עניינים, אשר בבסיסם מספר מבצעי העבירות וחלקו היחסי של כל אחד מהם בביצוען ומידת הענין הציבורי שיש באכיפה מלאה, לרבות שיקולים ראייתיים. כעולה מתגובת המאשימה, כתב האישום הוגש כנגד עשרים ושמונה נאשמים, אשר לאחר בחינת חומר החקירה והבנת ההיררכיה בארגון הפשיעה, נמצאו כמי שלכאורה פעלו יחדיו במסגרת אותו ארגון בביצוע העבירות הפליליות, המיוחסות להם בכתב האישום. לטענת באי-כוח המאשימה, הנאשמים הינם החברים הדומיננטיים בארגון, ואילו העמדתם לדין של כל הגורמים, אשר באו במגע עם הארגון, אינה עולה בקנה אחד עם שיקולים נוספים, אשר על המאשימה לשקול בהידרשה לשאלת העמדתם לדין של כל המעורבים בפרשה, ביניהם, חסכון במשאבים, ייעול ההליך והשגה שיפוטית מהירה (ראו גם, ע"פ 4855/02, שם, פסקאות 32-33 לפסק הדין - בחינת החלטת התביעה להעמיד לדין בנסיבות של עבירה רבת משתתפים; דנ"פ 5189/05 אילון - חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(2) 474, פסקאות 12-16 לפסק הדין (2006); בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 112, עמודים 125-126
(2000)).
יתרה מזאת, פרט לציון הגורמים, אשר באות-כוח הנאשמים תמהו על אי העמדתם לדין, לא הונחה כל תשתית עובדתית, המלמדת על "התנהגות בלתי נסבלת" של המאשימה - התנהגות שערורייתית, אשר יש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשמים. למאשימה, רשות מינהלית, נתון שיקול דעת בהחליטה את מי מהמעורבים בפרשה יש להעמיד לדין, ולא מצאנו כי בהחלטתה, לפיה העמידה לדין רק את הגורמים הדומיננטיים בארגון הפשיעה, יש כדי לחרוג ממתחם הסבירות. יתרה מזאת, העמדה לדין של כל מי שבא במגע עם הארגון דווקא עלולה לגרום לנאשמים עינוי דין. וודאי שאין לדבר על "נקיעת הנפש הציבורית" מאופן התנהגות המאשימה, כמו גם על מטרה פסולה או שיקולים זרים, אשר עמדו בבסיס החלטת המאשימה שלא להעמיד לדין הגורמים כנטען, אשר אך בעטיים יורה בית המשפט על ביטול כתב אישום מחמת אכיפה בררנית.
העולה מן המקובץ, לא מצאנו כי בהחלטת המאשימה להעמיד לדין הנאשמים ושלא להעמיד לדין של גורמים אחרים, הנטענים בבקשה, נפל כל פגם. כאמור, לא הונחה לפנינו כל תשתית עובדתית, לפיה המאשימה נהגה בהפליה מכוונת, מתוך מניע פסול ושרירות גרידא, וודאי שאין לראות במקרה דנן כנופל בגדר אותם מקרים נדירים, בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הטבועה ולהורות על ביטול כתב האישום. לפיכך, דין הבקשה להידחות.
28. 28. טענתן השישית של באות-כוח הנאשמים, אף היא עניינה "הגנה מן הצדק". הטענה נוגעת לאופן התנהלות רשויות החקירה בתיק בחקירת הנאשם 2, בעטיה מתבקש בית המשפט לבטל כתב האישום בעניינו. בהקשר דנא הפנו באות-כוח הנאשמים גם להיקף החומרים בתיק, לרבות קיומו של חומר חקירה רב, אשר טרם הועבר לידיהן, דבר הפוגע בזכות הנאשמים להליך הוגן, אשר אף בעטיו התבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום.
אף ביחס לטענה זו, לאחר ששבנו ועיינו בטענות באות-כוח הנאשמים, לא מצאנו כי התנהגות רשויות החקירה הינה בגדר "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות" המקימה לנאשמים "הגנה מן הצדק", בעטיה יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום. אנו סבורים כי אין באי הצגת כל חשבוניות המס הכוזבות בפני
הנאשם 2 במסגרת חקירתו, כטענת באות-כוח הנאשמים, כדי ללמד על התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם, ומכל מקום, ספק אם מקומה של טענה זו, כמו גם יתר טענות באות-כוח הנאשמים בנוגע להתנהלות רשויות החקירה, בגדרן של טענות מקדמיות, עת לנאשמים עומדים כלים משפטיים אחרים למיצוי טענותיהם כאמור, לרבות במסגרת ניהול המשפט. ודוק, לא מצאנו כי יש באמור כדי לגרוע מאפשרות הנאשמים להתגונן כראוי.
אשר לטענת באות-כוח הנאשמים בדבר חומרי חקירה נוספים בתיק, אשר טרם הועברו לעיונן, הרי שבהחלטתנו מיום 19.7.2006, הורינו על דחיית מועד תחילת ההוכחות ליום 3.12.2006, על מנת ליתן בידי באי-כוח הנאשמים זמן נוסף, הדרוש להם לצורך צילום החומר והכנת הגנת הנאשמים כראוי.
סיכומו של דבר, אין בטענות באות-כוח הנאשמים, הנוגעות לאופן ניהול רשויות החקירה בפרשה דנן, כדי ללמד כאמור על התנהגות שערורייתית, בעטיה יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים. כאמור, ספק אם מקומן במסגרת ההליך דנן, שעניינו טענות מקדמיות. לפיכך, דינן להידחות.
29. 29. טענתן השביעית של באות-כוח הנאשמים, עניינה בקשה למחיקת הנאשמות, החברות, 18, 19, 20, 21, 25, 26, 27 ו-28 מכתב האישום, הואיל והמשפט אינו מתנהל כנגד המורשים כדין לייצגן, כאמור בסעיף 127 לחוק סדר הדין הפלילי, והנאשמות אף אינן מיוצגות על-ידי סניגור, כך שבפועל הנטל על הנאשמים 1-3 להבטיח הגנתן הראויה.
נאמר כבר עתה, כי לא מצאנו כל פגם או פסול בהעדר ייצוג כאמור לנאשמות, בעטיו יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום כנגדן.
ראשית, לא הונחה לפנינו כל תשתית ראייתית בדבר המורשים כדין לייצג את הנאשמות. קרי, חרף טענות באות-כוח הנאשמים, לא צורפו לבקשה מסמכי התאגדות הנאשמות, מהם ניתן ללמוד מיהם המורשים כדין לייצג את הנאשמות, וממילא לא הוכח כי הנאשם 2 אינו "מורשה כדין" לייצגן. וודאי שאין בהפניה לתקנון המצוי, אשר הופיע בתוספת השניה לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, אשר בוטלה עם חקיקתו של חוק החברות, התשנ"ט-1999, כדי ללמד על המורשים כדין לייצג הנאשמות. לא למותר לציין כי הנאשמות דלעיל, למעט נאשמת 20, נוסדו לאחר היכנסו לתוקף של חוק החברות, ולפיכך הוראות התקנון המצוי כלל אינן חלות עליהן (ראו, סעיפים 367, 368 ו-377 לחוק החברות).
שנית, שאלת ייצוג הנאשמות נוגעת לסמכות בית המשפט להרשיען בסופו של הליך ואין בה כדי לגרוע ממעורבותו הישירה של הנאשם 2 בעבירות מושא כתב האישום, כמו גם מאחריותו הפלילית בשל היותו מנהל פעיל בנאשמות. ודוק, אין כל מניעה לקבוע, כי במישור הנורמאטיבי העבירות נשוא כתב האישום אכן בוצעו על-ידי הנאשמות, באמצעות האורגנים שלהן, בין היתר הנאשם 2, וכי הנאשמות נושאות באחריות פלילית לביצוען של העבירות לפי סעיף 23 לחוק העונשין. קביעה זו הכרחית לצורך בחינת אחריותם הפלילית של האורגנים, בין היתר הנאשם 2, הנגזרת מהיותו מנהל פעיל בנאשמות (ראו, ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(4) 364 (1991); ת"פ (ת"א) 1789/97 מדינת ישראל
נ' בנימין מנצורה, פ"מ תשס"א(3) 625, עמוד 692
(2001)).
כנטען בכתב האישום, הנאשמים 1-3 שימשו מנהליהן הפעילים של החברות, הנאשמות 18, 19, 20 ו-21, אשר שימשו את הארגון לקידום מטרותיו ופעילותו הפלילית (סעיף 8 לחלק הכללי לכתב האישום). אשר לנאשמות 25, 26, 27 ו-28, נטען כי הארגון, אשר הנאשמים 1-3 עמדו בראשו, עשה בהן שימוש כחברות קש, אשר נרשמו כעוסקים מורשים על-פי חוק מס ערך מוסף (סעיפים 9 ו-3 לחלק הכללי לכתב האישום). בהינתן כי הלכה פסוקה היא, שאין כל מניעה להרשיע את הנאשם 2 בגין עבירות שביצעו הנאשמות, מכוח אחריותו כ"מנהל פעיל" בהן, גם כאשר הנאשמות אינן מורשעות בדין או לא הועמדו לדין, שוב אין מקום לבקשת באות-כוח הנאשמים למחיקת הנאשמות מכתב האישום.
30. 30. העולה מן המקובץ, דין טענת באות-כוח הנאשמים בשאלת ייצוג הנאשמות בהליך העיקרי ונפקותהּ, לרבות היות הנאשם 2 מורשה כדין לייצגן או לאו, ושאלת אחריותן הפלילית של הנאשמות, לרבות הרשעת הנאשם 2 בגין עבירות שביצעו הנאשמות מכוח אחריותו כ"מנהל פעיל" כנטען, להתברר במסגרת בירור האשמה, ואין מקומה בגדרן של טענות מקדמיות. לפיכך דינה להידחות.

העדר סמכות עניינית
31. 31. לטענת באות-כוח הנאשמים, יש למחוק מכתב האישום עסקאות למכירת דלק, אשר נעשו עם תושבי השטחים, מחמת העדר סמכות עניינית, וכלשון המלומד קדמי, "הסמכות הבסיסית-הריבונית", במובחן מסמכות עניינית, הנותנת מענה לשאלה באיזו ערכאה תידון העבירה, ומסמכות מקומית, הנותנת מענה לשאלה באיזה מקום תידון העבירה (קדמי, שם, עמודים 922-923).
לא מצאנו בטענה ממש. ראשית, כטענת באי-כוח המאשימה, לא נמצא תימוכין בלשון כתב האישום, לרבות בנספח ב' אליו מפנות באות-כוח הנאשמים, לטענה כי אכן "חלק ניכר" מעסקאות מכירת הדלק בוצעו בשטחים המוחזקים. מכל מקום ובהנחה כי אכן ביצעו הנאשמים עבירות בשטחים המוחזקים, הרי שבהתאם לתקנה 2 לתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשל"ח-1977, מוסמכים בתי המשפט בישראל לשפוט, בין היתר, אזרח או תושב ישראל, על מעשה או מחדל שביצע בשטחים המוחזקים, ואשר אילו בוצע בתחום השיפוט של ישראל היה מהווה עבירה (ראו גם, קדמי, שם, עמודים 932-934). ובענייננו, בהינתן כי הנאשמים הינם אזרחי מדינת ישראל
, הרי שחלה עליהם הוראה זו, ודי בטעם זה כדי לדחות הטענה על הסף. יתרה מזאת, סעיף 7 לחוק העונשין, מגדיר "עבירת פנים" כדלהלן:
" (א) 'עבירת-פנים' -
(1) עבירה שנעברה כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל;
(2) מעשה הכנה לעבור עבירה, נסיון, נסיון לשדל אחר, או קשירת קשר לעבור עבירה, שנעשו מחוץ לשטח ישראל, ובלבד שהעבירה, כולה או מקצתה, היתה אמורה להיעשות בתוך שטח ישראל.
...
(ג) 'שטח ישראל', לענין סעיף זה - שטח הריבונות של מדינת ישראל
כולל רצועת מימי-החופין שלה, וכן כלי-השיט וכלי-הטיס הרשומים בישראל. "
בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק העונשין, דיני העונשין של ישראל יחולו על כל עבירת פנים. לפיכך, אף אם אך מקצתן של עבירות מכירת הדלק בוצעו בשטח ישראל, בית המשפט קנה לו הסמכות לדון בעבירות אלה. לא למותר לציין, כי כעולה מכתב האישום, הנאשמים 1-3 הקימו מתחמי אחסון ומהילה של דלקים במושב תירוש, בקרית מלאכי, במושב גאליה ובמושב שדה משה, כולם בשטח מדינת ישראל
(סעיף 3 לאישום השני בפרק השני לכתב האישום), דלקים אשר נמכרו לצרכנים תוך הצגת מצג כוזב, לפיו הדלקים שנמכרים הינם דלקים תקניים. מכירת הדלקים, דה-פקטו, אפשר כי היוותה אך רכיב בשרשרת עבירות, אשר בוצעו על-ידי הנאשמים, הן בשטח ישראל והן מחוצה לו. לפיכך, ביצוע עסקאות מכירת דלק גם "לבני מיעוטים בשטחים", כטענת באות-כוח הנאשמים, אין בה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט, הקונה סמכות שיפוט בעניינם, כאמור לעיל. פועל יוצא, דין הטענה להידחות.

העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה
32. 32. טענתן האחרונה של באות-כוח הנאשמים הינה כי העובדות המתוארות באישומים שונים בכתב האישום אינן מהוות עבירה, ביחס לנאשמים, או חלקם, ולפיכך יש להורות על מחיקתם מכתב האישום.
כאמור, על כתב האישום להכיל עיקרי העובדות המלמדות כי נתקיימו בנאשם יסודותיה של העבירה, כהגדרתה בחוק. עובדות כתב האישום מהוות את "סיפור המעשה", כך שפרשת העובדות חייבת ליתן ביטוי ברור לכל אחד מרכיביה של העבירה המיוחסת לנאשם, הן רכיבי היסוד הפיסי של העבירה והן רכיבי היסוד הנפשי שבה. עניינה של הטענה דלעיל הינה כי גם אם יודה הנאשם בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, לא יהא בכך בסיס נאות להרשעתו בעבירה המיוחסת לו. הדגש הינו על העדרו של רכיב חיוני להרשעת הנאשם מהעובדות הנטענות בכתב האישום (קדמי, שם, עמוד 942). בדומה לטענה המקדמית בדבר פגם או פסול בכתב האישום, גם כאן הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ייטה לתקן את כתב האישום ורק מקום בו קיים חשש כי הנאשם יקופח בהגנתו אם כתב האישום יתוקן, ייטה בית המשפט לבטל את כתב האישום (ע"פ 767/76 מדינת ישראל
נ' אשר ממן, פ"ד לא(2) 673, עמוד 677 (1977); קדמי, שם, 943-944).
33. 33. נאמר כבר עתה, כי לא מצאנו בטענה ממש, ביחס לכל אחד מהאישומים הנטענים, כמפורט להלן:
בהתייחס לאישום הראשון בפרק השני (קבלת דבר במרמה - נפטא בפטור), מצאנו כי העובדות המפורטות בו אכן מהוות עבירה ביחס לנאשמים, ביחסו לחמשת הנאשמים 1-4 ו-16, המופיעים בכותרת האישום, רכישת נפטא מחברת גולד ומחברת שמני גיא, עימן קשרו הנאשמים כאמור קשר לרכישת נפטא בפטור לשימוש הנאשמים. כנטען, חברת גולד מכרה לנאשמים הדלק שלא למטרת הפטור אותו קיבלה ממנהל הבלו, המכס והמע"מ אלא לשם מהילת דלק, ובעשותם כאמור קיבלו חברת גולד והנאשמים במרמה את הנחת דעתו של מנהל הבלו, המכס והמע"מ כי הנפטא שנמשכה מבתי הזיקוק לנפט שימשה לצרכי תעשיה ועל כן פטורה מתשלום בלו.
אשר לאישום השני בפרק השני (קבלת דבר במרמה - מהילת דלק ומכירתו), המיוחס לשבעה עשר הנאשמים, 1-10, 12, 15-16 ו-23-26, הורנו בהחלטתנו מיום 21.3.2006 על תיקון רישא סעיף 2 ורישא סעיף 3 לאישום, כך שלאחר המילים "הנאשמים" יתווסף "1-3". כמו כן, הורנו למאשימה לפרט בסעיפים 7, 8 ו-9 לאישום הנאשמים, תוך זיהוים מספרית, אלא אם כוונתה לכלל הנאשמים כאמור בכותרת, בקובענו כי אין בפגם כאמור כדי לפגעו בהגנת הנאשמים או כדי לקפחם (ראו, פסקה 11 להחלטה). משכך, אין בידינו לקבל טענת באות-כוח הנאשמים, לפיה יש למחוק הנאשמת 4 מכתב האישום הואיל ו"נפלה שגגה עת שורבבה כנאשמת בכותרת אישום זה". אשר לנאשמת 16, לא מצאנו העדרו של מרכיב חיוני מעובדות האישום, בעטיו יש לבטל האישום או למצער לתקנו. כעולה מכתב האישום, נאשמת 16 הינה חברה, אשר מנהליה הפעילים הינם הנאשם 2 (הנמנה על ראשי הארגון) ונאשמת 4 (הנמנית על חברי הארגון) ואשר שימשה את הארגון לקידום מטרותיו ופעילותו הפלילית (סעיף 8(א) לחלק הכללי לכתב האישום). כעולה מהאישום השני בפרק השני, הנאשמים 1-3 החזיקו בנאשמת 16, לה רשיון יצרן דלק, באמצעותה רכשו דלק מבתי הזיקוק לנפט (סעיף 2 לאישום). בהמשך, נטען כי נאשמים 1-3 השתמשו במערך הקש ובחברות, הנאשמות 16-24, שבשימוש הארגון, ובתחנות הדלק שהיו בשליטת הארגון לשם הפצת הדלק המהול (סעיף 6 לאישום). משכך, מואשמת גם הנאשמת 16 הן במהילת דלק ובמכירתו לצרכנים, תוך הצגת מצג שווא, לפיו הדלק שנמכר תקני (סעיף 7 לאישום) והן בקשירת קשר להונות את הציבור או כל אדם (סעיף 8 לאישום), כל זאת בנסיבות מחמירות בשל היקף המהילות, התקופה בה נעברו העבירות, הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהן (כמפורט בסעיף 7 לאישום) והעובדה שהעבירות נעברו במסגרת ארגון פשיעה (סעיף 9 לאישום). פועל יוצא - בכפוף להבהרת המאשימה האם כוונתה, בעשותה שימוש במונח "נאשמים" בסעיפים 7, 8 ו-9 לאישום, הינה לכלל הנאשמים כאמור בכותרת, אחרת עליה לזהותם מספרית - לא מצאנו ממש בטענה כי אין בעובדות האישום כדי להוות עבירה ביחס לנאשמת 16, כמפורט בהוראות החיקוק באישום זה.
בהתייחס לאישום הראשון בפרק השלישי (גניבת דלק), הרי שבמסגרתו מואשמים הנאשמים 1-3 ו-5 בנטילת סולר ללא הסכמת בתי הזיקוק לנפט, ללא תביעת זכות בתום לב, כשהם מתכוונים בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע (סעיף 3 לאישום). כנטען בכתב האישום, הנאשם 5 קשר קשר עם שמעון גבאי וקובי עובדיה לצורך גניבת סולר מצנרת בתי הזיקוק לנפט עבור הארגון. בפועל השתתפו בגניבת הדלק הנאשם 5 ושמעון גבאי, אשר העבירו כ-28,000 ליטר סולר לרשות הארגון (סעיפים 1-2 לאישום). בידינו לקבל טענת באי-כוח המאשימה כי עבירת הגניבה בנסיבות מחמירות מיוחסת לנאשם 2, בהיותו נמנה על "ראשי הארגון והרוח החיה בו, הם אלו שהתוו את מדיניותו הפלילית, וכיוונו את הפעילים והחברים בו לביצוע עבירות פליליות, הכל כמפורט להלן בכתב האישום" (סעיף 3 לחלק הכללי לכתב האישום), ובהינתן כי מיוחס גם לנאשם 2 קשירת "קשר עם אחרים לשם גניבת דלק מצנרת בתי הזיקוק לנפט (להלן: בז"ן"), אשר הועבר בפועל לרשות הארגון" (סעיף 11(ד) לחלק הכללי). לפיכך, דין טענת באות-כוח הנאשמים להידחות. דברים אלה יפים אף ביחס לאישום השני בפרק השלישי.
אשר לאישום השני בפרק הרביעי (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה), לא מצאנו כי אין בעובדות כתב האישום כדי להוות עבירת תקיפה ביחס לנאשם 2 (ראו, בין היתר, סעיפים 7, 8, 10 ו-11 לאישום), ודי בענין דנא אם נפנה לסימן ב' לפרק ה' בחלק הכללי לחוק העונשין, שכותרתו "צדדים לעבירה". ודוק. דברים אלה יפים אף ביחס לאישום החמישי בפרק החמישי (שיבוש והדחה), שם נטען כי "...פנה אל פרחי מטעמם של הנאשמים, שמעון (סימו) גבאי..." וכן בהינתן האמור בחלק הכללי לכתב האישום, לרבות הנטען בסעיף 11(ו) לחלק הכללי.
אשר לאישומים השישי והשביעי בפרק החמישי, חרף האמור בסעיף 11(ו) לחלק הכללי לכתב האישום והיות הנאשמים 1-3 ראשי הארגון, המאשימה תבהיר, בנוסח כתב האישום, האם המעשים המיוחסים לנאשם 5 ולנאשם 10, בהתאמה, נעשו מטעם הנאשמים.
אשר לאישום השלישי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), טוענות באות-כוח הנאשמות, כי אין לראות בהנפקת שתי חשבוניות המס הכוזבות, המיוחסת לנאשמים 2, 4 ו-16 בסעיף 2(א)(3) לאישום, משום נסיון להתחמק מתשלום מס, עבירה בה מואשמים הנאשמים. אלא שכטענת באי-כוח המאשימה, בעובדות האישום הרביעי בפרק השישי, נטען כי הנאשמים הנפיקו חשבוניות מס כוזבות על-שם חברות אחרות, אשר נוכו בדיווחיה התקופתיים של נאשמת 16 למס ערך מוסף, במטרה להתחמק מתשלום מס (בין היתר, סעיפים 2-4 לאישום). לפיכך, אין ממש בטענה כי עובדות האישום אינן מהוות עבירה.
לא למותר לציין בהקשר דנא, כי כתב האישום מונה 34 אישומים, המייחסים לנאשמים ביצוען של עבירות רבות וחמורות. קריאת כתב האישום, על אישומיו הרבים, לרבות החלק הכללי, המובא בפתחו, חייבת להיעשות בעיון מלא ותוך שזירת המעשים המיוחסים לנאשמים והקשרם למכלול התוכנית העבריינית המיוחסת לנאשמים. לקריאת כתב האישום כחטיבה אחת ראו, ע"פ 88/58 יהודה קייזר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יב(2) 1628, עמוד 1634 (1958); רע"פ 5978/04 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(1), 2229, פסקה 13 לפסק הדין
(2006).
מכל מקום, לא מצאנו, בשלב זה, כי העובדות המתוארות באישומים דלעיל אינן מהוות עבירה, ולפיכך דין הטענה להידחות, בכפוף להבהרת המאשימה כאמור לעיל.

בקשת הנאשמים 13 ו-14
34. 34. לטענת בא-כוח הנאשמים, בכתב האישום נפל פגם או פסול, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשלושה היבטים, בעטיו התבקש בית המשפט להורות על תיקון כתב האישום. נתייחס לטענות בא-כוח הנאשמים כסדרן:
טענתו הראשונה של בא-כוח הנאשמים עניינה תיקון כתב האישום, כך שבכל מקום בו מופיעה המילה "נאשמים" תציין המאשימה במפורש זהות הנאשמים. בתגובה, טענו באי-כוח המאשימה כי בכל מקום בו נעשה שימוש במילה "נאשמים" כוונתה לנאשמים המנויים בכותרת האישום. כאמור, נחה דעתנו כי כתב האישום מנוסח באופן בהיר ומלא, המאפשר לנאשמים לקבל תמונה ברורה באשר למעשים המיוחסים להם. יחד עם זאת, כאמור בפסקה 22 לעיל, הורנו למאשימה לפרט הנאשמים, תוך זיהוים מספרית, בכל סעיף בפרק השישי לכתב האישום בו מופיע המונח "נאשמים", אלא אם כן כוונתה לכלל הנאשמים המופיעים בכותרת האישום. חרף היות טענת באי-כוח הנאשמים גורפת ובלתי מנומקת ואך למען הסדר הטוב, הננו להורות למאשימה לעשות כן ביחס לכתב האישום כולו. קרי, כל אימת שנעשה שימוש במונח "נאשמים" בכתב האישום, תפרט המאשימה הנאשמים, תוך זיהוים מספרית, אלא אם כן כוונתה לכלל הנאשמים המופיעים בכותרת האישום.
35. 35. אשר לטענתו השניה של בא-כוח הנאשמים, לפיה כתב האישום אינו מייחס לנאשם 14 עבירה של שימוש בכוח שלא כדין, נודה כי זו אינה נהירה לנו. אכן, במסגרת סעיף 6 לאישום הראשון בפרק הראשון (ארגון פשיעה), נטען כי הנאשם 14 "היה חבר בארגון ובמסגרתו השתתף בביצוע עבירות על פי הוראותיהם של ראשי ופעילי הארגון, בין היתר, השתתף הנאשם 14 בגביית חובות תוך שימוש שלא כדין בכוח." הנאשם אינו מופיע בכותרת האישום ולמעשה אינו מואשם בעבירה על-פי פרק זה. יחד עם זאת, באישום השלישי לפרק הרביעי (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה), הנאשם מואשם בעבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין. לא מצאנו כי בהעדר ייחוס עבירה של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427 לחוק העונשין, לנאשם, לאור האמור בסעיף 6 לאישום הראשון בפרק הראשון, יש משום פגם או פסול בכתב האישום, כמו גם עצם הימצאו של הנוסח האמור בסעיף 6. לפיכך, דין הבקשה להידחות.
36. 36. אשר לטענה כי על המאשימה לתקן כתב האישום, כך שהתיאור העובדתי הנטען כנגד הנאשם 13 באישום השביעי בפרק הרביעי לכתב האישום (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה) והוראות החיקוק המיוחסות לנאשם בפרק זה, יהיו זהים לתיאור העובדתי ולהוראות החיקוק בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש נגד נאשמים אחרים בתיק האחר, הן מחמת השתק פלוגתא והן מכוח עקרון תום הלב - נאמר בפתח דברינו, כי דינה להידחות.
כלל השתק פלוגתא (issue estoppel), אשר הינו ענף בעקרון מעשה בית-דין, מורנו, עוד בפסיקה מקדמת דנא, כי מקום בו במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, אשר היתה חיונית לתוצאתה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, מושתקים בעלי הדין וחליפיהם מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין עילות שתי התביעות (ע"א 246/66 שמואל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, פ"ד כב(2) 561, עמוד 584 (1968)).
בע"פ 447/88 אלחנן לוונטהל נ' מדינת ישראל
, פ"ד מד(2) 1 (1990), נדרש בית המשפט לסוגיית תחולת כלל השתק פלוגתא במשפט הפלילי, בקובעו בעמוד 4 כי "אין ספק בדבר, שתורת השתק הפלוגתא קנתה לה אחיזה בישראל כשמדובר במשפט הפלילי." בהוסיפו, בעמוד 5 לפסק הדין, כי "אין מדובר בעקרון מוחלט שאין לו סייגים." (ראו גם עמוד 6 לפסק הדין). ראוי לציין, כי קביעה זו נעשתה על רקע גישות שונות בבתי המשפט ושל פרשנים לגבי תחולתו של כלל זה במשפט הפלילי, סוגיה אשר לא מצאנו להידרש לה בהליך דנן (ראו, נינה זלצמן "השתק פלוגתא בהליך הפלילי" עיוני משפט יח, 19, עמודים 22-46 (תשנ"ד-1993)).
בהתאם להלכה הפסוקה, כלל השתק פלוגתא מהווה אמצעי דיוני המוענק לנאשם במשפט פלילי, לצידן של טענות הגנה מוכרות אחרות, עת תכליתו למנוע הטרדת הנאשם בכפל התדיינויות בשאלה שכבר הוכרעה לטובתו ב

פסק דין
פלילי קודם (זלצמן, עיוני משפט יח, עמוד 48).
ארבעה תנאים מצטברים עומדים ביסוד כלל השתק פלוגתא: האחד, לפיו הפלוגתא נשוא שני ההליכים הינה אותה פלוגתא, על רכיביהּ המשפטיים והעובדתיים. השני, לפיו התקיימה התדיינות בין הצדדים לפלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, כך שלבעל הדין, אשר נגדו מועלת טענת ההשתק בהתדיינות השניה, "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא. השלישי, לפיו ההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה. והרביעי, לפיו ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין, אשר ניתן בתובענה הראשונה (נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך האזרחי (תשנ"א-1991), עמוד 141; זלצמן, עיוני משפט יח, 49).
בענייננו, כתב האישום נשוא התיק האחר לא הוגש כלל כנגד הנאשם 13, הואיל והוא נמלט ולא ניתן היה לאתרו, כטענת המאשימה בתגובתה. משכך, ממילא לא התקיימה כל התדיינות בין הנאשם 13 למאשימה וממילא אין לדבר על פלוגתא שהיתה נתונה במחלוקת בין הנאשם 13 למאשימה בהליך האחר, המהווים, כל אחד, תנאי לחלותו של כלל השתק פלוגתא. אנו סבורים כי אין בהיות מעשה העבירה, מושא כתב האישום בתיק האחר, זהה למעשה העבירה מושא ההליך דנן, כדי להשתיק את המאשימה מהעלאת טענותיה העובדתיות והמשפטיות, לראשונה, כנגד הנאשם 13 בהליך דנן, שלא בהתאם לנוסח כתב האישום המתוקן בתיק האחר, עת פלוגתאות אלה כלל לא נדונו וממילא לא הוכרעו בהליך האחר ביחס לנאשם. ויודגש, פסק הדין בהליך האחר ניתן במסגרת הסדר טיעון בין התביעה לנאשמים, על הרציונאלים העומדים בבסיס מוסד זה (להלן), ודי בטעם זה כדי לשלול קיומו של התנאי בדבר קיומה של התדיינות בין הצדדים שם באותן פלוגתאות, הגם שספק אם ניתן לראות בהן ככאלה שהוכרעו על-ידי בית משפט בקביעת ממצא.
פועל יוצא, דין טענת בא-כוח הנאשמים בדבר השתק פלוגתא, מכוחו חבה המאשימה לתקן כתב האישום דנן ביחס לנאשם 13 - להידחות.
37. 37. אשר לטענה כי המאשימה נהגה בחוסר תום לב בנסחהּ התיאור העובדתי הנטען כנגד הנאשם 13 באישום השביעי בפרק הרביעי לכתב האישום והוראות החיקוק המיוחסות לנאשם בפרק זה, באופן שונה מהתיאור העובדתי והוראות החיקוק בכתב האישום המתוקן בתיק האחר, כשלעצמנו, לא מצאנו בטענה ממש. בא-כוח הנאשמים צירף לבקשתו כתב אישום מתוקן, אשר הינו פרי הסדר טיעון אליו הגיעו המאשימה והנאשמים בהליך שם (אשר לא ניתן להתחקות אחר זהותם הואיל ושמותיהם נמחקו במסמך שצורף לבקשה). בא-כוח הנאשמים לא צירף לבקשתו את כתב האישום המקורי, ולטענת באי-כוח המאשימה, במסגרת הסדר הטיעון תוקנו העבירות המיוחסות לנאשמים שם לעבירות קלות יותר, מאלה שיוחסו להם בכתב האישום המקורי, כמו גם לנאשם 13 בהליך דנן. דומה כי אין צורך להכביר מילים בדבר הרציונאלים, העומדים בבסיס מוסד הסדר הטיעון בהליך הפלילי, אשר נפקותו תוצאות משפטיות שונות אף לנאשמים, המואשמים בביצוע אותה עבירה בגין אותה תשתית עובדתית (ראו גם, ע"פ 4855/02, שם, פסקה 192 לפסק הדין). משכך, אין בידינו לקבל את הטענה כי המאשימה נהגה בחוסר תום לב בנסחה העובדות מושא האישום השביעי בפרק הרביעי כנגד הנאשם 13, במיוחד כאשר לאחר סיום ההליך האחר, נתגלו עובדות חדשות, בין היתר, היות הפעילות מושא ההליך האחר, חלק מפעילות של ארגון פשיעה, כנטען, ודוק.
לפיכך, דין הבקשה לתיקון האישום השביעי בפרק הרביעי ביחס לנאשם 13 להידחות.

בקשת הנאשם 12
העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה
38. 38. לטענת בא-כוח הנאשם, העובדות המתוארות באישום הראשון בפרק החמישי (שיבוש והדחה) אינן מהוות עבירה ביחס לנאשם. בתגובה, ביקשו באי-כוח המאשימה לתקן את נוסח סעיף 7 לאישום. תכלית התיקון המוצע הינה להבהיר ולחדד נוסחו של הסעיף הקיים, ומשלא מצאנו כי יש בו כדי לקפח הנאשם בהגנתו, הננו נעתרים לבקשה ומורים על תיקון כתב האישום, כך שבמקום המשפט השני בסעיף 7 לאישום הראשון בפרק החמישי יבוא הנוסח כדלקמן: "נאשם 12 ולזרוביץ תיאמו כי במידה ונאשם 12 ייחקר במשטרה, הוא יאמר כי לזרוביץ היה שכיר בלבד ועבד במשרה חלקית, זאת למרות שנאשם 12 ידע שאין ממש בטענה זו." עובדות אלה, הנשזרות עם הנטען בחלק הכללי לכתב האישום, לפיו "הנאשם 12 הינו יועץ מס, אשר נתן שירותי ייעוץ לארגון במטרה לקדם את פעילותו הפלילית" (סעיף 7 לחלק הכללי), נהירות דיין, ויש בהן, בהביאן עיקרי הדברים, כדי ליתן בידי הנאשם תיאור מספק של העובדות, המהוות, כשלעצמן, עבירות, כנטען בהוראות החיקוק נשוא האישום.
לפיכך, דין הטענה להידחות.

פגם או פסול בכתב האישום
39. 39. טענתו הנוספת של בא-כוח הנאשם עניינה פגם או פסול בכתב האישום, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשני היבטים:
האחד, לפיו כתב האישום חסר פירוט מספק של העובדות הנטענות כנגד הנאשם, באופן המקשה עליו להתגונן כראוי. בהתייחס לאישום הראשון בפרק הראשון (ארגון פשיעה), נטען כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, העניק הנאשם שירותי ייעוץ מס לארגון במטרה לקדם את פעילותו הפלילית. כן נטען כי הנאשם ניהל את הנהלת החשבונות של "חברות ועוסקים שונים המשמשים את הארגון, כאשר חלקם רשום על שם אנשי קש" (סעיף 9 לאישום). במענה לטענת בא-כוח הנאשם, לפיה על המאשימה לפרט זהות חברות ועוסקים אלה, הפנתה המאשימה לאישום התשיעי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), ממנו למדים כי בהתאם לסעיף 1 לאישום "...שימש הנאשם 12, אורי אטיאס, כיועץ מס שטיפל בעוסקים המורשים הרשומים על שם חנן קראדי, ליאור עזרן וכן בעוסקים המורשים על שם נאשמים 6, 11, עדי לידאני ואריאל בן אור, המנויים כאמור על מערך הקש." לפיכך, לא מצאנו בטענה ממש ודינה להידחות.
אשר לטענת בא-כוח הנאשם בדבר פירוט "ההנחיות וההוראות לגבי ניהול החשבונות" שקיבל הנאשם מראשי הארגון, כנטען בסעיף 9 לאישום, לא מצאנו כי יש לפרטן במסגרת כתב האישום, עת ברי כי הנטל רובץ על כתפי המאשימה להוכיח זיקה כאמור בין הנאשם לראשי הארגון. כך גם ביחס לטענה העובדתית, לפיה "נאשם 12 פעל מטעמם של ראשי הארגון ופעיליו מול רשויות המס והונחה על ידם". אשר למעשיו של הנאשם "להסוואת הפעילות הפלילית המבוצעת על-ידי הארגון וזהות בעלי השליטה בחברות ועוסקים מורשים,...", מצאנו פירוט כאמור באישום התשיעי לפרק השישי, בין היתר, בייחסו לנאשם מתן ייעוץ לארגון באשר להוצאת חשבוניות מס כוזבות על שם העוסקים המורשים דלעיל (סעיף 2 לאישום), וכן מתן ייעוץ וסיוע לארגון בהכללת חשבוניות מס כוזבות בספרי הנהלת החשבונות של מערך הקש דלעיל, ובדיווח וניכוי מס התשומות בגינן בדיווחים התקופתיים של מערך הקש ואחרים למס ערך מוסף (סעיף 3 לאישום).
אשר לטענה בדבר העדר פירוט חשבוניות המס הכוזבות, כאמור באישום התשיעי לפרק השישי, באי-כוח המאשימה הפנו לנספחים, אשר צורפו לכתב האישום, המתייחסים לעוסקים המורשים, הנטענים בסעיף 1 לאישום.
לאור האמור לעיל, לא מצאנו כי האישומים המיוחסים לנאשם 12 לוקים בחסר באשר לרמת פירוט העובדות הנטענות בו. לפיכך, דין הטענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום, להידחות.
40. 40. השני, לפיו קיימת כפילות מלאכותית בין האישום הראשון בפרק הראשון (ארגון פשיעה) לבין האישום התשיעי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות). אין בידינו לקבל הטענה. סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי קובע לאמור:
"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת."
קרי, אין מניעה כי בגין פרשת עובדות אחת, ייחס כתב האישום לנאשם מספר עבירות וכי זו תשמש להרשעתו של הנאשם בכל אחת מהן. לשון אחר, ניתן להרשיע נאשם במספר עבירות הצומחות מפרטיו העובדתיים של מעשה עברייני אחד, ובלבד שלא ייענש יותר מפעם אחת בגין אותו מעשה (ראו גם, ע"פ 2454/02טיקמן דני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(4), 2646 פסקה 19 לפסק הדין (2005); ע"פ 2948/03 אולג ברזובסקי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(2), 3264, פסקה 20 לפסק הדין (2005); קדמי, שם, עמוד 673). ודוק, קביעה כי המדובר במעשה עברייני אחד, לצורך ענישה, מחייבת, בין היתר, בחינת טיבן העובדתי של העבירות והתכליות אותן הן מבקשות להשיג, בהינתן הערכים החברתיים השונים, העומדים בבסיסן.
בענייננו, בפרק הראשון לכתב האישום מיוחסת לנאשם עבירה, שעניינה מתן שירותי ייעוץ לארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 2(ב) לחוק מאבק בארגוני פשיעה. באישום התשיעי לפרק השישי מיוחסות לנאשם עבירות מס, שעניינן הן פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, עבירה לפי סעיף 117(ב1) ביחד עם סעיף117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה (נסיבה מחמירה), והן עזרה וסיוע להכין ולקיים חשבונות ורשומות כוזבים בזדון, ובכוונה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה ביחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה. אף אם נלך לשיטת בא-כוח הנאשם, ונניח כי המדובר באותה תשתית עובדתית, העומדת בבסיס האישומים דלעיל, הרי שכמפורט לעיל, אין כל פגם או פסול בניסוח כתב אישום, המייחס לנאשם עבירות שונות בגין אותה תשתית עובדתית, לרבות הרשעתו בביצוען. המגבלה, הקבועה בסיפא סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה לא ייענש הנאשם יותר מפעם אחת בגין אותו מעשה, וודאי שאין מקומה בהליך דנן, שלב העלאת טענות מקדמיות, שתכליתו בירור ענייני של האישום. לפיכך, דין הטענה להידחות.

הפרדת משפט הנאשם ממשפטם של יתר הנאשמים
41. 41. אשר לבקשת בא-כוח הנאשם 12 להפריד משפטו של הנאשם 12 ממשפטם של יתר הנאשמים, לאחר שעיינו בטענות הצדדים בבקשה, בתגובת המאשימה ובתשובת הנאשם, הננו נעתרים לבקשת בא-כוח הנאשם וקובעים הבקשה לדיון בעל-פה ביום 18.9.2006 בשעה 10:00.

בקשת הנאשם 5
42. 42. לטענת בא-כוח הנאשם 5, יש לבטל כתב האישום כנגד הנאשם, מחמת אי מילוי הוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, המסדירה חובת יידוע חשוד בדבר העברת חומר חקירה לרשות התביעה, הנוגע לעבירה פשע שביצע, לכאורה. לדידו, חרף חומר חקירה נוסף בתיק, שהתגלה לאחרונה, לא נשלחה לנאשם הודעה וממילא נפגעה זכות השימוע וזכות הטיעון של הנאשם בפני
רשות התביעה.
43. 43. נאמר כבר עתה, כי דין הטענה להידחות. סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, המסדיר חובת רשות התביעה ליידע חשוד, בכתב, בדבר העברת חומר חקירה לידיה, הנוגע לעבירת פשע, שביצע החשוד, לכאורה, קובע לאמור:
"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.
(ב) ....
(ג) ....
(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.
(ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).
(ו) ....
(ז) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.
(ח) הוראות החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 לא יחולו לענין סעיף זה, ואולם תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפני
ה את טיעוניו בעל פה.
(ט) ....". (ההדגשות אינן במקור).
סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי מורנו המקרים בהם פטורה רשות התביעה מחובת היידוע. כך, בין היתר, הוראת סעיף 60א(ז) לחוק, הקובעת כי חובת היידוע אינה חלה על מי שהיה עצור בעת העברת חומר החקירה לרשות התביעה והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. בענייננו, בא-כוח הנאשם 5 אינו חולק, כי בעת העברת חומר החקירה לרשות התביעה הנאשם היה נתון במעצר וכי הוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. אלא שלדידו, דבר גילויו של חומר חקירה רב נוסף נמסר לנאשם רק לאחרונה, כאשר הנאשם אינו נתון עוד במעצר מלא. דומה כי בא-כוח הנאשם נפל לכדי שגגה. גילוי קיומו של חומר חקירה נוסף, אשר הועבר לרשות החקירה בעת שהנאשם היה נתון במעצר והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו, אין בו כדי לשנות התוצאה דלעיל, לפיה המאשימה אינה חבה בחובת יידוע ביחס לנאשם 5, אשר היה נתון במעצר במועד העברת חומר החקירה לידיה והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.
הליך היידוע הינו הליך הקודם להגשת כתב אישום ועיקרו מתן הזדמנות בידי חשוד להביא לפני רשות התביעה גרסתו הוא לחומר חקירה, שהועבר לרשות התביעה בעניינו באשר לביצוע עבירה מסוג פשע. הטעם לכך הוא, כי החלטה להעמיד לדין אדם, וודאי בעבירות חמורות מסוג פשע, די בה כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם (ראו דברי ההסבר להצעת החוק, הצ"ח תשנ"ט מספר 2802, עמוד 376). בכך גילה המחוקק דעתו כי, ככלל, על רשות התביעה, בבואה להחליט האם להגיש כתב אישום נגד חשוד, למנות בין שיקוליה לא רק ממצאי חומר החקירה שהועבר אליה, אלא גם טענות החשוד. יחד עם זאת, זכות החשוד לקבל הודעה כאמור והזכות הנגזרת מכך להביא טענות בכתב לפני רשות התביעה אינה זכות מוחלטת, עת, בין היתר, רשאי פרקליט המחוז להחליט כי קיימת מניעה למימושהּ (סעיף 60א(א) לחוק) וכן, כאמור לעיל, לא קמה זכות היידוע כאשר החשוד נתון במעצר בעת העברת חומר החקירה והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו (סעיף 60א(ז) לחוק).
ובענייננו, אין ב"גילוי" קיומו של חומר חקירה נוסף, כאמור, כדי להטיל על המאשימה חובת יידוע, אשר לא חלה עליה ביחס לנאשם 5 במועד העברת חומר החקירה לידיה. וודאי שאין בכך כדי להגשים התכלית העומדת בבסיס הוראת סעיף 60א לחוק, ליתן בידי הנאשם האפשרות להביא טענותיו טרם הגשת כתב אישום, עת בענייננו, ממילא במועד "גילוי" חומר החקירה הנוסף כבר הוגש נגד הנאשם כתב אישום כדין.
ויודגש, סעיף 60א לחוק אינו קובע סנקציה בגין אי קיום חובת היידוע וכפועל יוצא שלילת זכות הטיעון מהחשוד. יחד עם זאת, דומה כי ביטול כתב אישום מחמת שלילת זכויות אלה, אשר הינה בגדר פגם או פסול בכתב האישום, יהא אך בנסיבות בהן קיים חשש של ממש כי הנאשם קופח בהגנתו וכי ריפוי הפגם על-ידי תיקון כתב האישום אינו מועיל (ראו, י' קדמי שם, עמודים 941-942). חשש כאמור לא מצאנו בעניינו של הנאשם 5.
בהקשר דנא, הננו להפנות להחלטתנו מיום 21.3.2006, שם נדרשו לסוגיה בדבר זכות היידוע העומדת לנאשמות 23-24 בתיק דנן, בהפנותנו, בין היתר, להחלטת פרקליטת המחוז, אשר מצאה כי קיימת מניעה ליתן לנאשמים הודעה בכתב כאמור, בהתאם לסיפא סעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי.
44. 44. העולה מן המקובץ, דין טענת בא-כוח הנאשם 5 לביטול כתב האישום מחמת אי מילוי הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי - להידחות.

סוף דבר
45. 45. הננו דוחים בקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17 לביטול כתב האישום, מכוחן של טענות מקדמיות, שעניינן פגם או פסול בכתב האישום, העדר סמכות עניינית והעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.
יחד עם זאת, הננו מורים על תיקון כתב האישום, כמפורט בפסקאות 24, 25 ו-33 להחלטה.
46. 46. הננו דוחים בקשת הנאשמים 13-14 לתיקון כתב האישום מחמת פגם או פסול שנפלו בכתב האישום, למעט תיקון כתב האישום כמפורט בפסקה 34 להחלטה.
47. 47. הננו דוחים בקשת הנאשם 12 לביטול כתב האישום או למצער לתיקונו, מכוחן של טענות מקדמיות, שעניינן העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה ופגם או פסול בכתב האישום.
יחד עם זאת, הננו מורים על תיקון כתב האישום, כמפורט בפסקה 38 להחלטה.
דיון בבקשת הנאשם 12 להפרדת משפטו ממשפטם של יתר הנאשמים תידון ביום 18.9.2006 בשעה 10:00.
48. 48. הננו דוחים בקשת הנאשם 5 לביטול כתב האישום מחמת אי מילוי הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי.
49. 49. המאשימה תגיש כתב אישום מתוקן, בהתאם להחלטה זו ולהחלטה מיום 11.3.2006, עד ליום 31.9.2006.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.
ניתנה היום י"א באלול, תשס"ו (4 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.


משה רביד
, שופט

אורית אפעל-גבאי
, שופטת

אהרן פרקש
, שופט









פח בית משפט מחוזי 856/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי, שי קסוטו, משה גבאי ואח' (פורסם ב-ֽ 04/09/2006)