פסקי דין על קולמן עמוס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

32/07 בל     25/06/2007




בל 32/07 קולמן עמוס נ' המוסד לביטוח לאומי




4


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בל 000032/07


בפני
:
כב' השופט הראשי - ר. כהן


25/06/2007


נציג עובדים: מר פואד סבאג
נציג מעבידים: מר חיים רז

בעניין:
קולמן עמוס



ע"י ב"כ עוה"ד
יצחק אורינג

התובע

- נ ג ד -


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עוה"ד
הדס אהרוני

הנתבע

פסק דין


1. מר עמוס קולמן ("התובע") מבוטח כעצמאי במוסד לביטוח לאומי ("הנתבע"). תביעה שהגיש להכרה בתאונת עבודה, התקבלה ע"י הנתבע, והוא זכאי למענק. אלא שהנתבע אינו מעניק לו את המענק שלטענתו מגיע לו. מכאן התביעה.

2. העובדות הבאות מוסכמות בין הצדדים:
1. התובע הגיש ביום 28.09.05 תביעה להכרה בתאונה בעבודה, מדובר בתסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית ממנה סובל התובע.
2. התובע עמד בפני
וועדה רפואית ביום 11.06.06 ונקבעה לו נכות בשיעור 19% בתחולה מיום 14.07.04.
3. התובע מבוטח כעצמאי.
4. השומה הסופית שהגיש לשנת 2004 הופקה על ידי מס הכנסה ביום 15.06.05.
5. המוסד לביטוח לאומי
ביקש לתקן את השומה ואת החבות לתשלום דמי ביטוח שהיה על התובע לשלם היינו עדכון דמי הביטוח על יסוד השומה הסופית שהופקה ביום 15.06.05 כאמור, נעשה על ידי המוסד לביטוח לאומי
ביום 15.07.05.
6. ביום 20.06.06 עדכן המוסד לביטוח לאומי
מחדש את הכנסות התובע לשנת 2004 על פי המקדמות ששולמו על ידו לשנת 2004 וזאת 9 ימים לאחר שהתייצב התובע בפני
הוועדה הרפואית.
7. לפני המועד שנקבע על ידי הוועדה הרפואית כמועד הזכאות למענק היינו 14.07.04 לא הוגשה על ידי התובע בקשה להגדלת המקדמות.

3. המחלוקת בין הצדדים היא:
היש לחשב את המענק המגיע לתובע לפי השומה הסופית האמורה לעיל בסעיף 4 למוסכמות, כפי שעודכנה על ידי המוסד לביטוח לאומי
כאמור לעיל בסעיף 5 למוסכמות, או שמא יש להשתיתה על השומה שנקבעה לתשלום דמי ביטוח כאמור בסעיף 6 למוסכמות היינו על יסוד המקדמות ששילם.

4. כיון שאין בין הצדדים מחלוקת עובדתית, אלא בשאלה משפטית כאמור, הסכימו הצדדים שעל יסוד סיכומיהם בע"פ ינתן פסק הדין.

5. עובדתית לעניינינו אין מחלוקת:

א. שהשומה המעודכנת האחרונה שהייתה בידי הנתבע, ועל יסודה שילם התובע מקדמות לנתבע הייתה זו של שנת 2002.
ב. תוקף אחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי וועדה רפואית, היה מיום 14.07.04.
ג. למועד האמור - 14.07.04 - לא נקבעה לתובע שומה סופית לשנת 2004. זו הופקה על ידי מס הכנסה רק ביום 15.06.05; אף לא עודכנו מחדש הכנסות התובע לשנת 2004.
ד. עובר ליום 14.07.04 התובע לא ביקש להגדיל את סכום המקדמות ששילם.

6. בית הדין הארצי קבע:

"החקיקה -
[5] סימן ב' לפרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי) קובע מהי "הכנסה לענין דמי ביטוח".

סעיף 345(א) לחוק הביטוח הלאומי מגדיר הכנסתו של עובד עצמאי כהכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. סעיף 345(ב)(1) לחוק קובע, כי "הכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה" לעניין מס הכנסה. עוד נקבע, כי כל עוד לא נקבעה ההכנסה הסופית ישלם העצמאי מקדמות.

סעיף 345(ב)((3)(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "(3) השר יקבע... (ב) נסיבות שבהן תחשב ההכנסה בשנה השוטפת, שלפיה שולמו מקדמות כאמור בפסקאות (1) או (2), כהכנסה לפי שומה סופית".

בתקנות שנקבעו על ידי השר נאמר: "11(א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4ו- 10 לא יחולו לגבי שנה זו; ...".

ועוד קובע בית הדין הארצי:

"ככלל, גימלה לנפגע בעבודה מכח חוק הביטוח הלאומי מחושבת למבוטח על בסיס הכנסתו האמיתית, עובר לתאונה. החוק מבקש לדאוג לכך, שהכנסת המבוטח עובר לתאונה תשמש בסיס לקביעת שיעור הגימלה בשל החשש כי הכנסת העובד תפגע עקב התאונה. הכנסתו האמיתית של מבוטח עצמאי, המאופיינת פעמים רבות בתנודתיות, תבוא לידי ביטויה רק בשומה הסופית ולא בשיעור המקדמות ששילם. כלל זה מותנה בדיווחי אמת של המבוטחים. מה הדין כאשר המבוטח העצמאי אינו מדווח נכון? למצב זה מיועדת תקנה 11. על תכליתה של תקנה 11 עמד בית דין זה לא מכבר ב

פסק דין
יעקב סדיק. [עב"ל 20/99 יעקב סדיק - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 18.2.2002] תכלית תקנה 11, היא לחסום דיווח בלתי נכון מצד מבוטחים, בכך שינסו להעלות את גובה הכנסתם לאחר התאונה על מנת להגדיל את שיעור הגימלה שתשולם להם. תקנה 11 פועלת לעיתים לטובת המבוטח ולעיתים לרעתו [דב"ע נה/68-0 המוסד לביטוח לאומי
- סנונו, פד"ע כח 412; דב"ע נא/138-0 תורג'מן - המוסד לביטוח לאומי
, לא פורסם; דב"ע נג/21-0 קבלו - המוסד לביטוח לאומי
, לא פורסם; ראה גם עב"ל 51013/98 גאדה הנו - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 10.2.2002] . לאור תכלית זו, נפסק לא אחת כי תקנה 11 עומדת באמות מידה של סבירות [ראה פ"ד תורג'מן לעיל; פ"ד סדיק לעיל; ופ"ד גאדה הנו לעיל] ויש ליתן תוקף להוראותיה. יצוין, כי המבוטח יכול לצאת נשכר מהוראות תקנה 11 כל עוד הכנסתו תיפחת לאחר התאונה וההכנסות המדווחות גבוהות מאלה שנקבעו בשומה הסופית" [עב"ל (ארצי) 1171/00 - יעקב בן יששכר - המוסד לביטוח לאומי
, תק-אר 2003(2), 225 (2003)].

7. יישום ההלכה האמורה על עניינינו, מביא למסקנה כי בדין חישב הנתבע את הכנסותיו של התובע עפ"י השומה האחרונה שהייתה ידועה טרם המועד שנקבע כמועד בו הוכרה הפגיעה כתואנת עבודה.

התובע ידע, או אמור היה לדעת אם עלו הכנסותיו בין המועד בו נקבעו המקדמות עפ"י הכנסותיו לשנת 2002, ויכול היה לבקש הגדלתן.

משלא עשה כן, וכל הנתונים על הכנסותיו לשנת 2004 הופקו, לאחר המועד בו הוכרה תביעתו - לאור תקנה 11 הנ"ל, רק על ההכנסה הידועה, על פיה שולמו המקדמות היה מקום לחשב את המענק לו זכאי התובע.

8. תביעתו נדחית, אין צו להוצאות.



עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים.
ניתן היום, 25.06.07, בהעדר הצדדים.



חיים רז
נציג מעבידים

פואד סבאג
נציג עובדים

ר. כהן
- שופט ראשי, אב"ד



טלי גולדשטיין








בל בית דין אזורי לעבודה 32/07 קולמן עמוס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 25/06/2007)