פסקי דין על פרופ' יהודית נאות מועמדת תנועת שינוי לראשות עיריית חיפה | פסקי דין על שינוי – מפלגת המרכז | פסקי דין על עיריית חיפה | פסקי דין על אריה גוראל | פסקי דין על ראש עיריית חיפה ואח' |

2/83 תרמ     06/10/1983




תרמ 2/83 פרופ' יהודית נאות מועמדת תנועת שינוי לראשות עיריית חיפה, שינוי – מפלגת המרכז נ' עיריית חיפה, אריה גוראל, ראש עיריית חיפה ואח'




(פ"ד ל"ז (4) (183)

לפני יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת
תיק רשות מקומית מס' 2/83
השופט: כבוד מ"מ הנשיא מ' שמגר
– יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת
העותרות: 1. פרופ' יהודית נאות
מועמדת תנועת שינוי לראשות עיריית חיפה
2. שינוי – מפלגת המרכז

נגד
המשיבים: 1. עיריית חיפה

2. אריה גוראל
, ראש עיריית חיפה

3. יעקב בזק, דובר עיריית חיפה

4. המערך – מפלגת העבודה מפ"ם, רץ
עתירה למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959.
החלטה

1. בקשה זו סבה על עניין פרסומה בחיפה של חוברת, הנושאת את השם דברים זזים בחיפה 1983-1979. החוברת האמורה פורסמה על-ידי עיריית חיפה
, על-פי החלטת מוסדותיה המוסמכים לרבות מתן אישור תקציבי כנדרש, אך טענת המבקשים היא, כי יש לראות את פרסומה, לאור שמה ומטבעות הלשון המובאות על גבי כריכתה ובתוכנה, כשימוש בכספים של גוף מבוקר בדרך האסורה לפי סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959.

2. סעיף 17ב לחוק מקנה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית סמכות ליתן צו המונע ביצוע מעשה עבירה לפי החוק הנ"ל או המשכתו. לפי הוראותיו של סעיף 17ב(א) לא ייעשה שימוש בסמכות האמורה אלא –

"לאחר ש[יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית – מ' ש'] נתן לנוגע בדבר הזדמנות הלביא טענותיו לפניו".

המונח "נוגע-בדבר" הוגדר באותו סעיף כהאי לישנא –

"'נוגע-בדבר' – חבר ועדת הבחירות המרכזית שהוא נציג הסיעה שתעמולה בעדה מהווה או עלולה להוות עבירה לפי חוק זה, או בא כוח רשימה לפי סעיף 59 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969".

3. לפי סעיף 1 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), חל החוק האמור לא רק על הבחירות לכנסת אלא גם – אם אין הוראה אחרת לעניין זה – על הבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות.

אין טענה, כי יש "הוראות אחרות" כאמור בקשר לסעיף 17ב, ועל-כן חל האמור בו גם על הבחירות לעיריות ולרשויות המקומיות.

4. היישום של המונח "נוגע-בדבר" עלול היה לכאורה לעורר קושי, ככל שמדובר על גופים, המתמודדים בבחירות ואשר אין לגביהם "נציג סיעה" או "בא כוח הרשימה" לפי סעיף 59 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969.

אחרי עיון בדבר נראה לי, כי נוסח הדברים האמור אינו צריך ליצור ספקות ואי-בהירות, ואין לפרשו כהסדר בלתי מושלם, המותיר נסיבות מסוימות ללא פתרון סביר. יש לפרש הוראת חוק בדרך הבאה לקיים כוונת המחוקק. לפי הקשרם, רוחם ומגמתם של הדברים, הרי במקרה של תעמולה על-ידי גוף, שאין לו "נציג סיעה" או "בא כוח הרשימה" יש לקרוא את הדברים בשינויים הנובעים מן העניין, היינו יש לפרש את מילותיו של סעיף 17ב כמכוונות לנציג הרשימה המתמודדת, אשר כלפיה הופנתה התלונה.

במקרה שלפנינו כלל אין מתעורר הקושי התיאורטי שנדון לעיל, כי התלונה הופנתה נגד סיעת המערך, אשר יש לה גם "נציג סיעה" וגם "בא כוח הרשימה".

5. שאלה שנייה שנתעוררה לפניי היא, אם די במתן ההזדמנות "לבא כח הרשימה" כדי לצאת ידי חובתו של הסייג לסמכותו של יושב-ראש הוועדה המרכזית, אשר לפיו אין הוא יכול להורות על איסור כאמור בסעיף 17ב אלא לאחר שנתן לנוגע בדבר הזדמנות להשמיע דברו.

כאן המקום להוסיף ולהבהיר, כי סעיף 17ב בא להבטיח, שלא יינתן צו כאמור בו אלא לאחר מתן הזדמנות להשמעת דברי הנפגע-בכוח, שהוא הצד השני בכגון דא, כלפיו מופנים דברי הבקשה, בה מועלית עתירה לצו מניעה. דבר זה יובטח על-ידי כך שהדיון יקוים אחרי מתן הזדמנות לנציג או לבא-כוח הרשימה להיות נוכח בדיון, ולמטרה זו יש למסור לו הודעה על הגשת התלונה והבקשה ולמסור לו תוכנה ועיקרו של דבר – יש להזמינו כדי לאפשר לו להשמיע דבריו. נציג הסיעה או בא-כוח הרשימה הם המופקדים על הכנת הטיעון מטעם הסיעה, שהתעמולה בעדה מהווה או עלולה להוות לפי הטענה עבירה לפי החוק הנ"ל. עם קבלת הודעה על הגשת הבקשה וקביעת הדיון יש בידיהם הסמכות והרשות לבוא במגע עם כל מי שמטפל בעניין, והם רשאים גם לבקש מיושב-ראש הוועדה, כי אנשים נוספים מטעמם יתייצבו לפני היושב-ראש עובר למתן החלטתו כדי למלא אחר דבריהם. אולם, כדי למנוע סיכול מטרתו ומגמתו של סעיף 17ב, קבע המחוקק, כי אליבא דיושב ראש הוועדה, הדן בבקשה לצו מניעה, קיימים נמענים קבועים וידועים, אשר במסירת תוכן הבקשה לידי אחד מהם – ובעיקר במתן האפשרות להשמיע טענותיו – יוצא בעל הסמכות לפי סעיף 17ב ידי חובת הוראתו של החוק. במקרה שלפנינו עלתה לפניי בקשה, שהושמעה הן על-ידי בא-כוח הרשימה, מר טלמון, והן במברק ששוגר על-ידי פרקליטה המלומד של עיריית חיפה
. כי תאופשר לעירייה השמעת טענות לפני יושב-ראש הוועדה, ומאחר שלא נודע לעירייה אלא בשלב מאוחר על קיום הדיון, נתבקשה דחייה כדי לאפשר הופעה כאמור.

כפי שציינתי, חלה חובת הזימון של המטפלים בעניין על נציג הסיעה או בא-כוח הרשימה; אולם מאחר שמקובלים עלי דבריו של מר טלמון, כי מבחינתו נפלה אי-הבנה וכי לא ידע כלל כי עליו לתדע גורמים נוספים ולזמנם לדיון אם הוא מבקש להשמיע דבריהם לפני יושב-ראש הוועדה, ומאחר שמסתבר, כי בשל אי-הבנה זו אכן לא נמסרה הודעה לעיריית חיפה
ומר טלמון אינו יודע פרטי העניין, הנני מוכן לתת לבא-כוח הרשימה הזדמנות להשמיע דברים נוספים או להביא לפניי יודעי דבר, שדבריהם יאירו את המחלוקת שלפניי הארה נוספת.

דא עקא, שהמדובר בתעמולת בחירות ובאיסורים, שכל תועלתם רק בכך שאכן יבוצעו בפרק הזמן הרלוואנטיים, היינו לפני הבחירות, ועל-כן יש לכלול בהחלטה בדבר דחייה גם הוראה המתייחסת לגופו של הנושא. מאחר שלדעתי ניתנה לנוגע בדבר הזדמנות להביא טענותיו לפניי, ומאחר שהמרובה מכיל את המועט והסמכות להורות בצו מניעה סופי כוללת סמכות לתת הוראה כאמור, שתוקפה לזמן קצוב ומוגבל בלבד, הנני מורה כדלהלן:

1. תינתן לעיריית חיפה
, כבקשת מר טלמון וכבקשתה, הזדמנות נוספת להשמיע דברים מטעם "הנוגע-בדבר".
2. הדיון המבוקש יתקיים ביום חמישי 6.10.83 בשעה 10:00 לפני יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית בלשכתו בכנסת.
3. ניתן בזה צו, האוסר המשך הפצתה של החוברת עד למתן החלטה סופית בבקשה.

ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשמ"ד (4.10.83).

החלטה

1. החלטה זו באה בעקבות החלטתי הקודמת מיום 4.10.83 ומשלימה את הכרעתי, ככל שהדבר נדרש לגופה של הבקשה שהוגשה לי, ושעניינה החוברת דברים זזים בחיפה 1983-1979.

2. סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) קובע, כי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת רשאי ליתן צו, המונע ביצוע מעשה עבירה לפי החוק הנ"ל או המשכתו. סמכותו של יושב-ראש ועדת הבחירות היא איפוא פועל יוצא מן המסקנה, הלכאורית לפחות (שהרי לא מקוים לפניו הליך פלילי כפשוטו) – כי בוצע מעשה, עליו חל איסור לפי החוק הנ"ל. משמע, לפי נוסחו של החוק, לא המסקנה בדבר קיומה של פסלות על-פי נורמות אתיות כלליות ואפילו לא המסקנה בדבר ביצוע של עבירה לפי חוק אחר כלשהו הן היכולות להדריך את יושב-ראש הוועדה בבואו לשקול הפעלת סמכותו האמורה, אלא דרושה הכרעה בשאלה, אם הוכח לכאורה מעשה פלוני, שהוגדר כאסור לפי החוק הנ"ל, ורק אם התשובה לכך חיובית, עולה השאלה הנגזרת, והיא, אם יש מקום להפעיל את הסמכות בדבר מתן צו מניעה.

מכאן כי עלי לפנות להוראותיו של חוק הבחירות (דרכי תעמולה), כדי לבחון, אם פרסומה של חוברת כגון זו אליה מתייחסת הבקשה הוא בגדר מעשה אסור.

הטענות שהועלו מטעם המבקשים התבססו בעיקרן על האמור בסעיף 2א לחוק הנ"ל, אשר לפיו –

"לא ייעשה שימוש, בקשר עם תעמולת בחירות, בכספים של גוף מבוקר כמשמעותו בפסקאות (1), (2), (3) ו-(4) של סעיף 9 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב] ..."

המבקשים טענו, כי החוברת דברים זזים בחיפה 1983-1979 היא בגדר תעמולת בחירות של ראש העיר ושל רשימת המערך; מטעם "הנוגע-בדבר", כמשמעותה של תיבה זו לפי סעיף 17ב הנ"ל נטען לפניי, כי החוברת אינה אלא פרסום של סיכום פעולות, אשר כדוגמתה פורסמו גם בשנים עברו לקראת תום הכהונה של העירייה, וכי אין על-כן משום חידוש או סטייה מן המקובל בעצם פרסומה. אשר לנקיטת המלים "דברים זזים בחיפה" טענו המבקשים, כי אלו משמשות את ראש העיר ואת רשימת המערך כסיסמת הבחירות העיקרית בתעמולתם הכתובה הרגילה. בא-כוחם המלומד של המשיבים 1-3, עו"ד נפתלי ליפשיץ, טען לעומת זאת, כי נוסח הדברים המתואר משמש את עיריית חיפה
(להבדיל מרשימה כלשהי המתמודדת בבחירות) עוד מאז אוקטובר 1982, ואם הלכה רשימה המתמודדת בבחירות ואימצה לעצמה סיסמה זו, אין להלין בשל כך על ראש העיר ועל העירייה.

3. עיינתי בחוברת, עליה סבה הבקשה, וביתר הדוגמאות של דברי הפרסום ודברי התעמולה, שהובאו לפניי על-ידי הצדדים, ולאור מכלול הנתונים שלפניי יש לבחון עתה, אם הוכח, כי אכן בוצע מעשה, היכול לשמש יסוד להפעלת הסמכות לפי סעיף 17ב הנ"ל.

4. (א) אין חולק, כי החוברת פורסמה על חשבונה של עיריית חיפה
, וכי עיריית חיפה
היא גוף מבוקר כמשמעותו של מונח זה לפי סעיף 2א הנ"ל.

(ב) לאור יסודותיו של סעיף 2א נותרת איפוא השאלה, אם פרסום החוברת הוא בגדר תעמולת בחירות.

(ג) אקדים ואומר, כי לעניין זה אין רבותא בכך, שפרסום החוברת נעשה על-פי אישור תקציבי כדין. סעיף 2א אינו מצטמצם דווקא לשימוש בלתי מורשה בכספים, אלא גם חובק בהוראותיו שימוש על-ידי גוף מבוקר, שנעשה אחרי קיום הליכי אישור תקציבי כדין. המחוקק ביקש למנוע מרשויות, החולשות על תקציבי ציבור, את השימוש בכוחן האמור (הכולל, כמובן, גם את הכוח לאשר תקציבים) כדי להזרים כספי ציבור למטרות שאינן אלא תעמולת בחירות, ואמת המידה בכגון דא לאור סעיף 2א היא השימוש בכספים או בתמורתם ולא במענה לשאלה, אם קוימו הליכי האישור התקציבי כדין או לא.

שנית, אין משקל מכריע לכך, כי למעשה, שנעשה במוסד פלוני, קדמו גם מעשים דומים בעבר ; לתקדימי העבר יכולה להיות השלכה על כך, אם מעשה פלוני נעשה בתום-לב או בהיסח הדעת מבלי כוונה להרע, והם גם יכולים להאיר את השאלה, מה אופיו של פרסום פלוני. אך אין בעצם הוכחתם משום תשובה מכרעת לשאלה שלפניי, שהרי יכול גם שמעשה פסול לא זכה בעבר לתגובה נאותה, מאחר שלא הופנתה אליו תשומת הלב או לא הייתה ערנות מספקת למהותו; ולמותר להוסיף, כי אם מה שנעשה בעבר היה אף הוא אסור, אין בחזרה על המעשה כדי לרפא את הפגם. מכל מקום, הבחינה צריכה להתמקד בפרסום המשמש נושא לדיון, באופיו ובמהותו.

5. לעניין ההכרעה באופיה ובמהותה של החוברת, אין כל אפשרות להתעלם מן המועד ומן ההקשר. כן יש לייחס משקל רב לתוכנם של הדברים ולנוסחם.

המסקנה העולה ממכלולה נתונים, היינו משם החוברת, נוסחה ותוכנה, היא, כי היא מהווה תעמולת בחירות כפשוטה, ולעניין זה אין לפנות אך ורק לכותרתה, הנושאת את סיסמת הבחירות המשמשת עתה יום יום כסיסמה עיקרית באותם פרסומי תעמולה של ראש העיר ושל המשיבה הרביעית, המהווים תעמולת בחירות אליבא דכולי עלמא. החוברת, בה מופיעה כעשרים פעם תמונתו של ראש העיר המתמודד בבחירות אלו, מסכמת הישגי העבר לפי נקודת הראות של ראש העיר ומתווה מגמות לעתיד, אשר הן בגדר תכנית לעתיד של מי שמבקש לבצען, והיא משתלבת באופן ברור וגלוי עם תעמולת הבחירות של המשיבים השני והרביעי, הנעשית בצורת מודעות המודבקות ברבים וחומר בכתב המופץ כדין בדרך אחרת, ושבו מתגלית, אגב, גם בדרך הטבע חזרה על דברים שכלולים בחוברת.

יכולה, כמובן, להישאל השאלה – האם פירוש הדבר, שראש עיר או הנהלת העירייה, שסיימו תקופת כהונה, אינם רשאים לפרסם ולסכם פעולותיהם על חשבון תקציב העירייה? התשובה לכך צריכה להישאב מעקרונותיו של המינהל התקין ובעיקר מן החובה להקפיד על קביעת חיץ ברור בין תקציבה של רשות מקומית והשימוש בו לבין תקציב בחירות מפלגתי והשימוש בו; ובשינוי נוסח: אם ראש העיר או רשימתו נוטלים חלק במערכת בחירות, רשאים הם ואף זכאים הם לפרסם את מה שנראה בעיניהם כחשוב וכראוי לפרסום בקשר לפעולותיהם בעבר, אך עליהם לעשות זאת מתקציב רשימתם ולא מתקציב הציבור בכללותו. קיומה של מערכת בחירות מונע פרסום סיכומי פעולות, המפארות מועמד ורשימתו על חשבון העירייה, כפי שאסורה גם כל פעולה אחרת על חשבון העירייה, המשרתת תעמולת בחירות. כל דבר נבחן. כאמור, על-פי מועדו והקשרו ועל-פי משמעותו הגלויה בעיני כל אדם סביר, ואם ראש העיר ורשימתו נוטלים אותה שעה חלק במערכת בחירות, אין הם יכולים לפרסם בו בזמן סיכום פעולות הסברתי בעל אופי תעמולתי ברור – על חשבון העירייה. אם נהגו בעבר בצורה אחרת, הרי הגיע המועד לתקן את המעוות ולנהוג בדרך שונה לפחות מעתה ואילך.

6. עו"ד נפתלי ליפשיץ העיר, כמובא לעיל, כי אין להלין על ראש העיר, אם רשימה מפלגתית נטלה את סיסמתו; דא עקא, שאין הדברים כה מנותקים, כפי שהפרקליט המלומד ביקש לתארם, אלא היפוכו של דבר. ברור בעליל, שהם כרוכים זה בזה. הרי אין המדובר בביצועה של העוולה, הקרויה גניבת עין, אלא באותו מועמד, המשמש אותה עת גם כראש העיר, שיצר סיסמה ומשתמש בה לאחר מכן – ולעניין זה שלוחיו כמותו – במסגרת תעמולת הבחירות המנוהלת על-ידיו ועל-ידי רשימתו. לא מדובר איפוא בנטילת סיסמה ללא רשות אלא בשימוש מודע בנוסח דברים זהה.

7. המבקשים הוסיפו וביקשו, כי ייאסר מעתה על המשיבים 2 ו-4 השימוש בתעמולת הבחירות בסיסמה "דברים זזים בחיפה". לא ראיתי מקום להיענות לבקשה זו. כפי שהוסבר לעיל, אין ליתן צו מניעה, אלא אם המעשה הנאסר הוא בגדר עבירה על החוק הנ"ל. לא שוכנעתי – ואף לא נטען – כי השימוש על-ידי המשיבים בתעמולת הבחירות של רשימתם בסיסמה הנ"ל הוא בגדר מעשה עבירה על החוק הנ"ל, וממילא אין בידי להורות כמבוקש. ייתכן שהוראותיו של החוק הנ"ל טעונות השלמה והבהרה, אך לא בידי הדבר אלא בידי המחוקק.

8. סיכומו של דבר, הנני מורה בזה, כי אסור להפיץ את החוברת דברים זזים בחיפה 1983-1979, כל עוד לא נסתיימו בעיר חיפה הבחירות לרשות המקומית ולראשותה.

ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשמ"ד (6.10.83).








תרמ בית המשפט העליון 2/83 פרופ' יהודית נאות מועמדת תנועת שינוי לראשות עיריית חיפה, שינוי – מפלגת המרכז נ' עיריית חיפה, אריה גוראל, ראש עיריית חיפה ואח', [ פ"ד: לז 4 183 ] (פורסם ב-ֽ 06/10/1983)