פסקי דין על פרנקל שי | פסקי דין על קשר רנט א-קאר-בע"מ

982/99 דמ     03/06/2001




דמ 982/99 פרנקל שי נ' קשר רנט א-קאר-בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית דין א.לעבודה ב"ש
דמ 000982/99


בפני
:
כבוד השופטת רות בהט
נציג ציבור: בן סימון ראובן
נציג ציבור: עבדה אברהם



03/06/01



בעניין:
פרנקל שי





התובע


נגד



קשר רנט א-קאר- בע"מ


ע"י ב"כ עוה"ד
לב רן ממשרד פורת
הנתבעת


פסק דין

העובדות:
זוהי תביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב של התובע עקב פיטוריו והגדרתו כ"חסר אחריות" ו"שקרן" כאמור בכתב התביעה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע הוא שבחר להפסיק את העבודה בחודש אוקטובר 98, הואיל והוא מתכוון לעבוד כמתמחה במשרד רואה חשבון. לאחר מכן טען שתקופת התמחותו נדחתה לינואר 99, והנתבעת הסכימה להמשיך ולהעסיקו עד לתאריך זה. הנתבעת פיטרה את התובע בתאריך 25.1.99, תוך מתן הודעה מוקדמת, אך הוא הודיע כי אין בכוונתו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודו ואף העירה לו על כך באמצעות מנהל הסניף פעמים רבות. הוא נתפס בכך שלא נעל את הרכב שהיה בשימושו, לא דאג לרחיצתו, אולם למרות זאת המשיכה הנתבעת להעסיקו עקב מחסור בכח אדם באותה תקופה. פיטוריו נעשו מטעמים עניניים בלבד.

בהודעה שהוגשה לבית הדין ביום 6.12.2000, הוסיף התובע עילת תביעה של פיטורים על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.

התובע העיד בפני
נו, כי התקבל לעבודה כנהג אולם שימש גם כדייל במידת הצורך. הוא פוטר ללא הודעה מוקדמת ובצורה "לא מקובלת" נאמר לו: "קח את הרגליים שלך ולך". התובע הודה בחקירתו הנגדית כי החל לעבוד בנתבעת ביום 17.3.98, ולא כנטען בכתב התביעה. להערכתו עבודתו היתה סבירה, אולם הממונים לא היו מרוצים ממנו. לדבריו אכן היו שיחות עימו בענייני משמעת, אולם הבעיות נפתרו. התובע הודה כי ביום עבודתו האחרון נשלח לנסיעה ארוכה, אולם טען כי לא היה דלק ברכב והוא לא הסכים לממן את הוצאות הדלק של הנסיעה. העובדה שפיטרו אותו גרמה לשמו הטוב.

מטעם הנתבעת העידה דיילת שירות לקוחות בנתבעת, ששמעה את מנהל הסעיף מעיר לתובע לא פעם על תיפקודו. גם ביום האחרון לעבודתו שמעה ויכוח בינו לבין מנהל הסניף בעקבותיו אמר מנהל הסניף לתובע לעזוב את מקום העבודה. לאחר מכן שמעה אותו מתקשר לתובע ומבקש ממנו לחזור באותו יום, ואכן התובע חזר.

מנהל הסניף בנתבעת העיד כי התובע לא מילא תפקידו כראוי, נתפס משאיר מכוניות פתוחות ולא נעולות בחוץ, כן לא דאג לשטיפת המכוניות ולבדיקת איכות
השטיפה. במספר מקרים העיר לתובע והיו ביניהם שיחות. ביום האחרון היה ביניהם ויכוח כשהתובע אמר לו "תשמור את העצבים שלך בבית..." משקיבל הוראה לתת לתובע הודעה של שבועיים מראש, החזירו לעבודה וביקש ממנו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, אולם התובע סרב.

לבית הדין הוגשו תלושי השכר של התובע, הסכם העבודה עימו וצוי עיקול על נכסי התובע.

פסק הדין:
הכלל על פי חוק פיצויי פיטורין התשכ"ד – 1993 (להלן: "החוק") הוא כי "...מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים..."

אין מחלוקת עובדתית על כך כי התובע לא סיים שנת עבודה אחת, ועל כן אין הוא זכאי מכח סעיף זה לפיצויי פיטורים.

על פי סעיף 3 לחוק "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".

התובע פוטר בתום 10 חודשים ומספר ימים.

על פי פסיקת בית הדין הארצי, המעביד אינו חייב להוכיח כי היה זכאי לפטר את העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. כל אשר עליו להוכיח הוא, כי מניעיו לפיטורים לא היו הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

יש לנו ספק האם הפיטורים נעשו במקרה דנן "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה", אולם ודאי הוכח כי המניע לפיטורים לא היה הרצון להימנע מתשלום הפיצויים. התובע עצמו הודה כי היה ויכוח בינו לבין מנהל הסניף, וכי היו תלונות על תיפקודו כל העת. במסגרת זו אין מקום כי ניכנס לשאלה האם הטענות היו מוצדקות או לא. עלינו לבחון האם זכאי התובע מכח סעיף 3 לחוק לפיצויים, או אם זכאי הוא לפיצויים בגין נזק לא ממוני כטענתו, דהיינו: פיצוי בגין עוגמת נפש או פגיעה בשמו הטוב.

ברור שלכל אדם המפוטר נגרמת עוגמת נפש, אולם פיצוי במסגרת זו ינתן כאשר החוק קובע אותו, או כאשר יש בהתנהגות המעביד משום הפרת חוזה או התנהגות שלא בתום לב. התובע לא הוכיח עילה ממין זה, ובוודאי שלא הוכיח גם את גובה הנזק הנטען.

כאמור בפסיקת בית הדין הארצי, לבית הדין סמכות לדון בתביעה לפיצוי בגין "עוגמת נפש" כל עוד מדובר בעילה חוזית, בין אם אותה עוגמת נפש נגרמה בעת קיומם של יחסי עובד מעביד ובין לאחר ניתוקם. ראה לענין זה דב"ע נה/283-3 חנה מרגלית נגד
פז חברת נפט בע"מ פורסם בפד"ע כט' עמ' 264 ודב"ע 300084/98 עלי בלום נגד מדינת ישראל – לא פורסם.

לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה שעילתה חוק איסור לשון הרע, מאחר ולשון הרע כפי שנאמר בחוק היא "עוולה אזרחית" עליה הוחלו הוראות מספר מפקודת הנזיקין. ראה לענין זה דב"ע נה/283-3 הנ"ל.

לאור האמור לעיל דין התביעה – להדחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"א (3 ביוני 2001) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
מותר לפרסום מיום 03/06/01

רות בהט
– ס. שופט ראשי
____________
______________

נציג ציבור
נציג ציבור

000982/99דמ 734 אביגל בת-שבע






דמ בית דין אזורי לעבודה 982/99 פרנקל שי נ' קשר רנט א-קאר-בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/06/2001)