פסקי דין על אקדמאי יגאל אלון | פסקי דין על רם שן הובלות בע"מ

1303/99 עב     20/01/2002




עב 1303/99 אקדמאי יגאל אלון נ' רם שן הובלות בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 001303/99

בפני
:
השופטת ר. רוזנפלד
, סגנית שופט
ראשי

נציג ציבור מר נ. ממליה
נציג ציבור מר א. פיינברג


20/01/02







אקדמאי יגאל אלון

בעניין:


התובע

דרמון


בן דור
ע"י ב"כ עו"ד


עו"ד






נ
ג
ד






רם שן הובלות בע"מ



הנתבעת

סרור

ע"י ב"כ עו"ד







פסק דין

1.
בפני
נו תביעת התובע כנגד הנתבעת לפיצויי פיטורים והלנתם, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי מחלה ופדיון דמי הבראה.

2.
הנתבעת, המודה בחובתה לשלם פיצויי פיטורים לתובע (בסכום של 3,500 ₪), מכחישה את טענות התובע בדבר זכאותו לגמול עבודה בשעות נוספות. בכתב ההגנה שהגישה, הכחישה הנתבעת את טענות התובע בדבר זכאותו לדמי הבראה ולתשלום בגין ימי מחלה.

3.
בדיון המוקדם שקוים, נרשמה אך עובדה רלוונטית מוסכמת אחת בין הצדדים, והיא העובדה בדבר תקופת עבודתו של התובע שעמדה על שנת עבודה, החל מיום 1.12.97 ועד ליום 30.11.98. במהלך הדיון נתבררו עוד העובדות המפורטות להלן, שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כדלקמן:
א.
בתום תקופת עבודתו (בת השנה כאמור) התובע פוטר על ידי הנתבעת (ראה ס' 12, 13 לתצהיר מר אלפסי, מנהל הנתבעת). לא עומדת איפוא לבירור הפלוגתא כפי שנרשמה בדיון המוקדם (על סמך הנטען בכתבי הטענות), אם פוטר התובע או התפטר.
ב.
הנתבעת מסכימה כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
ג.
לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים. ככל העולה מן התיק פיצויי הפיטורים לא שולמו אף לא במועד בו הוגשו סיכומי הנתבעת לתיק.
ד.
במסגרת נסיונות להגיע לפשרה בתיק, הוצעו לתובע מידי פעם סכומים שונים לסיום התיק בפשרה. התובע לא הסכים להצעות שהופנו אליו לפשרה.
ה.
תנאי שכרו של התובע סוכמו במסמך נספח א' לתצהיר התובע, כדלקמן:
"אני דני אלפסי
בעל חברת הובלות רם שן הובלות בע"מ
מסכם עם אלון אקדמאי על תנאי עבודה ביום 18.11.97.
אלון יעבוד לפי דרישות העבודה
נהג סבל ובכל שעות העבודה שידרשו.
בתמורה החברה תשלם
משכורת בסיסית של 3,500 ₪ בכל חודש + 700 ₪ שעות נוספות ותלושי דלק ע"ס 300 ₪ בכל חודש.
המשכורת תשולם בכל 10 לחודש
וכן תלושי הדלק והשעות הנוספות.......

רם שן הובלות בע"מ
".
ו.
במהלך תקופת העבודה קיבל התובע תלושי שכר (צורפו לתצהיר התובע).
ז.
לתובע שולם בפועל מידי חודש סכום נטו בשיעור של 3,500 ₪, על פי התלוש, והוסף לידו תשלום במזומן בשיעור של 1,000 ₪.
ח.
שעות הפעילות של המשאית עליה עבד התובע נרשמו במכשיר טכוגרף. בידי התובע נמצאו רישומי טכוגרף לתקופה שהחל מ - 5.5.98 ועד 9.8.98.
ט.
המשאית עמדה לרשותו של התובע ולשימושו במשך כל שעות היממה, כולל לנסיעות פרטיות.

4.
התובע, שהגיש תביעתו כנגד הנתבעת בעילות השונות כפי שפורטו, טען בכתב התביעה כי לא שולמו לו דמי הבראה בגין שנת עבודתו אצל הנתבעת, וכי הנתבעת נותרה חייבת לו 1,538 ש"ח
בגין ימי מחלה שחלה בחודש נובמבר 1998.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת (באופן סתמי) את טענות התובע בחלק זה של תביעתו, ובדיון המוקדם שקוים בבית הדין אף נרשמו פלוגתאות המתייחסות לזכאות התובע לפדיון דמי הבראה ולדמי מחלה.

אלא, שבתצהיר מנהל הנתבעת, מר אלפסי, אין כל התייחסות לתביעות אלו של התובע. כמו כן לא מצאנו כל התייחסות לתביעות אלו בסיכומי הנתבעת. מכך אנו למדים כי הנתבעת זנחה טענותיה בהתייחס לתביעות אלו.
לאור האמור, אנו קובעים על יסוד תצהיר התובע וסיכומיו, כדלקמן:
א.
משהשלים התובע שנת עבודה אצל הנתבעת, הוא זכאי לתשלום דמי הבראה. משאלו לא שולמו לו, הוא זכאי לפדיון דמי הבראה בסכום של
1,380 ₪.
סכום זה ישולם לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.11.98 ועד למועד התשלום בפועל.
ב.
התביעה לדמי מחלה מתייחסת לתקופה שמ - 23.11.98 ועד 30.11.98, שאז שהה התובע בתקופת מחלה, שלגביה הציג תעודת מחלה לנתבעת. בתצהירו מציין התובע כי עבור חודש נובמבר קיבל שיק על סך 2,962 ₪ כשעל ספח השיק נרשם כי הוא מתייחס ל - 22 ימי עבודה. עוד עולה מן התצהיר כי בגין אותו חודש לא שולם לו התשלום במזומן שהיה משולם לו כרגיל, כתוספת לשכרו ששולם על פי התלוש (1,000 ₪). על כן הוא תובע את הפרשי השכר, בגין תקופת המחלה, בשיעור של 1,538 ₪.
כאמור, הנתבעת אינה מתייחסת כלל לטענות התובע בחלק זה של התביעה - בין בתצהירו של העד מטעמה ובין בסיכומיה.
על כן, נפסק בזאת, על פי טענות התובע שלא נסתרו, כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הנתבע בסך של 1,538 ₪. סכום זה ישולם לתובע בתוספת של הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.98 ועד ליום התשלום המלא בפועל (יצוין כי התובע לא ביקש לפסוק לו פיצויי הלנת שכר בגין חלק זה שבתביעתו (ראה בסיכומי התובע).

5.
השאלות השנויות במחלוקת התלויות ועומדות להכרעתנו הן אלו:

א.
שיעור שכרו הקובע של התובע לצורך תשלום
פיצויי פיטורים.

ב.
האם יש לבטל או להפחית מפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים הנתבעים.

ג.
זכאות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות.

נציין כי בדיון שקוים להוכחות העידו לתובע הוא עצמו וחברו לעבודה מר משה כהן. לנתבעת העיד מנהלה, מר אלפסי, שהיה הממונה על התובע.


להלן נדון בשאלות שבמחלוקת לפי סדרן.


שיעור השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
6.
לטענת התובע, יש לכלול במשכורתו הקובעת את כל התשלומים המגיעים לו בגין שעות נוספות בהן עבד.
התובע מוסיף עוד וטוען כי את פיצויי הפיטורים יש לחשב על פי השכר המלא ברוטו, אותו קיבל בפועל (עמד על 4,160 ₪) בתוספת 700 ₪ בגין שעות נוספות ו - 300 ₪ בגין הוצאות דלק. תשלומים אלו שולמו לו מידי חודש בחודשו מעבר לסכום שננקב בתלושי השכר, ואין הם אלא תוספת פיקטיבית לשכרו. על כן הם צריכים לבוא בגדר שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
לעניין זה מדגיש התובע כי אין חולק שהתשלום בסך של 300 ₪ לא נועד להשיב לו הוצאות דלק, שכן, ממילא היה זכאי להשתמש ברכבה של הנתבעת לצרכיו הפרטיים, וכי תדלק אותו מכספי החברה בכרטיס דלקן.

7.
לטענת הנתבעת, שכרו הקובע של התובע לעניין פיצויי פיטורים עומד על 3,500 ₪. כך סוכם בין הצדדים, ומכאן שמגיעים לו פיצויי פיטורים בשיעור של 3,500 ₪ ולא יותר. הלכה פסוקה היא כי מרכיבי השעות הנוספות ואחזקת הרכב אינם נכללים בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.


באשר לעמדתנו
8.
שכרו הקובע של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים
הוא השכר האחרון כפי ששילם לו מעבידו. השכר האחרון משמע שכרו ברוטו של העובד ולא כנטען על ידי הנתבעת (ראה דב"ע לו/67-3 פלג - קבוצת הטרקטורים בני ברק בע"מ, פד"ע ח' עמ' 281 בפסקה 3 לפסק הדין).

כעולה מתלושי השכר שהגיש התובע, שכרו האחרון (ברוטו) עמד על 4,160 ₪. לעניין זה מתקבלת איפוא טענת התובע בדבר קביעת שיעור פיצויי הפיטורים לפי שכרו האחרון ברוטו, בהיותה מבוססת בדין ובפסיקה. נציין במאמר מוסגר כי בתלושי השכר שהונפקו לתובע מצוין תשלום בשיעור של 500 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות. והסכום המצוין כשכר יסוד הינו 3,000 ₪. אלא, שהדרך בה נערכו התלושים אינם תואמת את הסכמת הצדדים בדבר שכרו של התובע, והחלוקה בין רכיביו השונים. הנתבעת אף אינה טוענת להיות הרישום הזה משקף נכונה את מבנה שכרו של התובע. אין הנתבעת חולקת של שכר היסוד של התובע עמד על 3,500 ₪ ועל כך שקיבל תשלום נפרד עבור עבודה בשעות נוספות, בסך של 700 ₪ (וזאת שלא כפי שמצוין בתלושי השכר).

9.
כאמור, על השכר האחרון ברוטו מבקש התובע להוסיף תשלומים, שלטענתו הוא זכאי להם בגין שעות נוספות שעבד בפועל. ולחילופין, הוא טוען להכללת התשלום הקבוע ששולם לו בגין שעות נוספות (700 ₪). כמו כן הוא מבקש להכליל את התשלום ששולם לו בגין הוצאות דלק.

10.
בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964, נקבעו רכיבי השכר הכולל שיובאו בחשבון שכר עבודה לעניין פיצוים והם אלו:
1)
שכר יסוד.
2)
תוספת ותק.
3)
תוספת יוקר המחיה.
4)
תוספת משפחה.
תוספת תשלום בגין עבודה בשעות נוספות איננה בין הרכיבים שיובאו בחשבון לעניין פיצויי פיטורים. דברים אלו חלים ככלל על תשלומים המשולמים לעובד בגין עבודה שעבד בשעות נוספות.
מכאן, שהטענה בדבר הכללת התשלומים שהתובע זכאי להם בגין עבודה זו, כחלק משכרו הקובע לעניין תשלום פיצויי פיטורים, אין לה בסיס בדין, ודינה להדחות.
לטענת התובע, יש לראות את התשלום הקבוע של 700 ₪ ששולם לו בגין עבודה בשעות נוספות כתוספת פיקטיבית לשכר, וככזו, יש לראותה כחלק מן השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
אין לקבל טענה זו. כעולה מעדות התובע עצמו, התובע אינו חולק על עצם היותו של התשלום בסכום הנ"ל, תשלום בגין שעות נוספות. טענתו היא כי עבד שעות נוספות במספר העולה על השעות שדובר בהן, ובגינן נקבע והועמד הסכום לתשלום התשלום על 700 ₪. על כך הוא מעיד מפורשות בתצהירו כי מבחינתו, התשלום כפי שהוסכם עליו היה לכל היותר בגין כשעתיים נוספות ביום (ראה ס' 3 לתצהיר).
הנה כי כן, לא בתוספת פיקטיבית לשכר מדובר כי אם בתשלום עבור עבודה בשעות נוספות ממש, שאין חולק כי התובע עבד בהן. וכבר נקבע לעניין זה כי שעה שתשלום עבור שעות נוספות גלובליות בא כתחליף עבור שעות נוספות מדווחות, והעובד ביצע שעות נוספות בפועל, לא יבוא התשלום בגין השעות הנוספות הגלובליות במסגרת שכר היסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים (דבע נו/ 224 - 3 ינקו רושו - כרמל מערכות מיכלים בע"מ עבודה ארצי כרך כ"ט (1) 97, וכן ראה דבע נה/
108-3, הדרי - אלקו בע"מ עבודה ארצי כרך כח (2), 231, והפסיקה המוזכרת שם). נדחית איפוא טענת התובע בדבר הכללת תשלום (כלשהו) בגין עבודה בשעות נוספות, כחלק משכרו הקובע לעניין תשלום פיצויי פיטורים.

11.
טענתו האחרונה של התובע לחלק זה של הדברים היא בדבר היות התשלום בסך של 300 ₪ בגין הוצאות דלק בגדר "תוספת פיקטיבית, ובהיותה כזו, היא מהווה חלק משכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
לעניין זה אישר מנהל הנתבעת כי רכבה של הנתבעת שהיה ברשותו של התובע תודלק באמצעות כרטיס דלקן בתחנת הדלק (ראה עמ' 19,ש' 14). כמו כן אין מחלוקת כי התובע רשאי היה להשתמש ברכב הנתבעת גם לצרכים פרטיים.
בנסיבות אלו מתקבלת טענת התובע בדבר הכללת תשלום זה במשכורתו הקובעת לעניין תשלום פיצויי פיטורים, בהיותו חלק מן המשכורת ובגדר "תוספת פיקטיבית".
נקבע איפוא כי שכרו הקובע של התובע לעניין תשלום פיצויי פיטורים עמד על 4,460 ₪ (לפי 4,160 ₪ ברוטו ותוספת סכום של 300 ₪ ששולם לו בגין "הוצאות דלק").

משפוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת בתום שנה אחת של עבודה הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 4,460 ₪.
התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
12.
תמוהה ביותר גרסתה של הנתבעת והתנהגותה במהלך הדיון בכל הנוגע לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולתשלומם.

בכתב ההגנה הכחישה את כל טענות התובע כולל טענתו בדבר השלמת תקופת עבודה בת שנה.

בדיון המוקדם הודתה כי השלים שנת עבודה. הפלוגתא כפי שנרשמה בין הצדדים היתה האם נכונה טענת התובע כי פוטר מעבודתו.

בתצהירו העיד אלפסי מנהל הנתבעת כי אכן פוטר התובע מן העבודה. כך נעשה לדבריו כיוון שהיקף העבודה קטן ואף ניתנה לתובע הודעה מוקדמת על כך.

בתצהיר לא נמסר כל טעם על שום מה לא שולמו לתובע פיצויי הפיטורים. אף לא ניתן כל הסבר לשינוי המהותי שבגרסה לעומת הנטען בכתב ההגנה.

בית הדין קיים שני דיונים להוכחות. בדיון השני ציין בית הדין (לפרוטוקול) כי -

"יש להצטער על כך כי למרות הדברים שהוחלפו בדיון הקודם לא הועבר לתובע תשלום פיצויי פיטורים
לפחות מן הדיון הקודם"
(ראה פרוטוקול דיון מיום 11.2.01 המתייחס לדיון קודם שקוים ביום 3.12.00).


מתברר עוד כי נכון למועד שבו הוגשו סיכומי התובע לתיק, טרם שולמו פיצויי הפיטורים וכך גם עולה מסיכומי הנתבעת שהוגשו ביום 17.5.01.
13.
הנתבעת מודה בזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של 3,500 ₪. בסיכומיו מציין ב"כ הנתבעת כי הנתבעת הציעה לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ ואף העלתה את הסכום ל - 7,500 ₪ ועד ל - 9,000 ₪. אלא, שהתובע מנגד נשאר דבק בעמדתו לקבלת מלוא סכום התביעה בסך שישים אלף ₪ ועל כן, לפי האמור בסיכומי הנתבעת:
"מאחר שהתובע נשאר בסירובו העיקש לנהל תביעה מוגזמת ומנופחת לכל הדעות, חרף הפשרה ההוגנת לכל הדעות שהוצעה לו, לא נותר בידי הנתבעת אלא להמשך ולהתגונן מפני תביעתו הקנטרנית של התובע".

14.
אלא, שבטענה זו של הנתבעת אין כדי להצדיק ולבסס טענה בדבר אי תשלום פיצויי פיטורים במועדם. בטענות הנתבעת אף אין כדי לבסס טענה בדבר ביטול או הפחתה של פיצויי פיטורים. לתובע נתונה הזכות לנהל תביעתו ולבקש הכרעת בית הדין בכל עילות התביעה. עמידתו של התובע על זכותו לבירור מלוא תביעותיו הכספיות כנגד הנתבעת, אין בה כדי לשחרר את הנתבעת מחובתה לשלם פיצויי פיטורים במועד.

לבית הדין יש סמכות לבטל או להפחית מפיצויי ההלנה הנתבעים אך במקרים הנכנסים בגדר הוראת ס' 18 לחוק הגנת השכר התשי"א - 1957. אלו הם מקרים בהם מתברר כי המעביד טעות כנה, או שיש בין הצדדים מחלוקת שיש בה ממש בדבר עצם החוב, או שנתקיימו נסיבות שלמעביד אין שליטה עליהן. כל זאת, בכפוף לכך שהסכום שאינו שנוי במחלוקת שולם לעובד המפוטר.

ככל שמדובר בסכום של 3,500 ₪, שבו מודה הנתבעת, לא נתקיימה בעניין שבפני
נו איזו מן הנסיבות שבגינן רשאי בית הדין להפחית מפיצויי ההלנה הנתבעים. מה עוד, שבשלבים ראשונים של הדיון התכחשה הנתבעת בין לתקופת העבודה, ובין לנסיבות סיומה. בהמשך, התעלמה גם מהמלצות בית הדין ששב והפנה אותה לחובתה לשלם לתובע פיצויי פיטורים.
בנסיבות אלו אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין 3,500 ש"ח מיום
30.11.98, ועד ליום התשלום בפועל, הוא יום כניסת הפיטורים לתוקף. יצוין כי סכום זה מהווה אך חלק מסכום פיצויי הפיטורים שהתובע זכאי לו והוא אינו שנוי במחלוקת.
באשר ליתרת סכום פיצויי הפיטורים שהנתבעת מחויבת בו על פי החלטתנו (970 ₪) - התרשמותנו היא כי הנתבעת טעתה טעות כנה בסוברה כי את פיצויי הפיטורים יש לחשב לפי שכר התובע נטו. כמו כן נפלה בין הצדדים מחלוקת שיש בה ממש בנוגע להכללת התשלום בסך 300 ₪ כחלק מן השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. על כן, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה הנתבעים בגין חלק זה של הסכום (970 ₪) לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אלא, שאם לא ישולמו פיצויי הפיטורים לתובע במלואם בתוך 9 ימים מיום שפסק הדין יומצא אל הנתבעת, יוסיף גם חלק זה של הסכום וישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כחוק ממועד המצאת פסק הדין אל הנתבעת ועד ליום התשלום המלא בפועל.


התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות.
15.
התובע טוען כי במשך כל תקופת עבודתו עבד במשך שעות נוספות רבות, ותמורה בעדן לא קיבל. על כן הוא מבקש מאיתנו לפסוק לו גמול עבודה בגין שעות נוספות בהן
עבד. כראיה למספר מדויק של שעות עבודתו הפנה לסיכום שעות עבודה שערך בהסתמך על רישומי מכשיר הטכוגרף של המשאית בה עבד. מכשיר זה רשם את שעות הנסיעה של המשאית במשך יום העבודה.

בידי התובע מצויים רישומי הטכוגרף של המשאית לתקופה שמיום 5.5.98 ועד 9.8.98. ככל שמדובר בתקופה זו, טוען התובע כי תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות נמצאת מוכחת בראיות טובות ומשכנעות. התובע מפנה בתביעתו לסוג העבודה שבה עבד שהיתה עבודת נהיגה וסבלות. לדבריו, בהפסקות שבין הנסיעות כפי שהן מתועדות ברישומי הטכוגרף, עסק בין בהעמסה, ובין בפריקה (של דירות, מוצרי חשמל, כספות וכו'). על סמך דוחות הטכוגרף שבידו סיכם התובע את שעות העבודה שעבד בהן באותה התקופה, מ - 5.5.98 ועד 9.8.98, ובהסתמך עליהן הציג בפני
נו את תביעתו המפורטת לגמול עבודה בשעות נוספות.

בגין יתרת התקופה הוא תובע גמול עבודה בשעות נוספות לפי ממוצע שעות נוספות שעבד ביום עבודה.

16.
לגופה של התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות טוענת הנתבעת כי דינה להדחות על ידי בית הדין מן הטעמים הבאים:
א.
בין הצדדים הוסכם על תשלום חודשי קבוע בשיעור של 700 ₪ בגין שעות נוספות. התובע מעולם לא טען כל טענה כנגד הסיכום ולא דרש כל גמול נוסף.
ב.
התובע לא ניהל רישום מדויק של שעות נוספות בהן עבד.
ג.
הרכב היה צמוד אל התובע 24 שעות ביממה ושימש את התובע גם לנסיעות פרטיות.
ג.
מסמכי הטכוגרף שצירף התובע אינם מבססים את תביעתו. חלק מהנסיעות שסומנו במכשיר הטכוגרף היו נסיעות פרטיות.
ד.
אין כל ראיה בנוגע לשעות נוספות שעבד התובע בחודשים שלגביהם אין בידיו את רישומי הטכוגרף.
ה.
רישום וסיכום שעות העבודה על פי רישומי הטכוגרף אינו נכון.

17.
ראשית דבר נזכיר כי לפי גרסת התובע, התשלום בשיעור של 700 ₪ בגין שעות נוספות שעליו הוסכם בין
הצדדים, חושב לפי שעתיים נוספות בממוצע ליום עבודה. התובע טוען כי מכיוון שעבד הרבה יותר שעות, הוא זכאי לתשלום גבוה יותר. גם אלפסי מטעם הנתבעת מאשר כי חישוב הסכום נערך לפי ממוצע של 20 שעות עבודה נוספות בחודש (ראה עמ' 19,ש' 7). התובע גם אינו חולק על כך כי הסכום האמור בשיעור של 700 ₪ שולם לו מידי חודש בחודשו.
משכך, לא נתברר לבית הדין מדוע מעמיד התובע את תביעתו הכספית לשעות נוספות כאילו לא שולם לו כל סכום שהוא בגין עבודה בשעות נוספות, וכאילו הוא זכאי לתשלום מלא עבור כל שעה נוספת שעבד בה.
מכאן נשאלת השאלה אם זכאי התובע לתשלום עבור שעות נוספות שהן מעבר ל - 20 שעות נוספות שעבד בחודש.
ב"כ הנתבעת סבור כי משהוסכם בין הצדדים על תשלום שעות נוספות גלובליות כפי שהוסכם עליו, יש לדחות את התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. אלא, שבנסיבות הענין שבפני
נו, אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם שבין הצדדים התבסס על עבודה בת כעשרים שעות נוספות מידי חודש. משכך, אין בעצם ההסכמה האמורה כדי להשמיט את הבסיס מתביעה המתייחסת לשעות שהן מעבר ל - 20 שעות נוספות.
השאלה העומדת לפתחנו הינה אם עלה בידי התובע להוכיח כי אמנם עבד שעות נוספות כטענתו, בכל אחד מחודשי עבודתו ולכל הפחות 54 שעות נוספות. בתביעתו המתייחסת לתקופה שמ - 5.5.98 ועד 9.8.98 נסמך התובע כאמור על דוחות הטכוגרף שבידיו, שעל סמך אותם דוחות חישב ומצא כי בסך הכל עבד במשך אותה התקופה 243 שעות נוספות (שבגין חלקן הוא זכאי לשכר לפי 125% שכר שעה, ובגין חלקן לשכר לפי 150% שכר שעה).


18.
הלכה פסוקה היא כי התובע גמול עבודה בשעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד. כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דבע לב/32- 3 פרוימוביץ - ישראל בר אדון, פדע ד' 3).
אין חולק כי התובע הועבד בשעות נוספות. ככל שהתביעה מתייחסת לתקופה שלגביה לא היו אצל התובע דוחות טכוגרף, ואת
תביעתו בגין אותה תקופה חישב התובע לפי "ממוצע" שעות עבודה- דין תביעה זו שלו, להדחות על הסף, מאחר שהתובע לא הוכיח את מספר השעות שעבד מעבר ל - 20 שעות נוספות בחודש.

באשר לתביעה המתייחסת לתקופה שמ - 5.5.98 ועד 9.8.98 - כאן כאמור סיכם התובע את שעות עבודתו לפי רישומי הטכוגרף שמהם ניתן ללמוד על שעות הנסיעה של המשאית שהיתה באחריותו, ובהחזקתו. את השעות שבין הנסיעות מייחס התובע לפרקי זמן שנוצלו לטענתו, לפריקה
וטעינה של המשאית.

19.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בקשר עם תביעה זו, כמו גם את חומר הראיות שבפני
נו, הגענו לכלל החלטה כי התובע לא הוכיח תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות הנסמכת על רישומי הטכוגרף. זאת מן הטעם שהמשאית עמדה לרשותו ולשימושו של התובע במשך 24 שעות ביממה כולל לנסיעות פרטיות (ראה בעדות התובע עמ' 2 ש' 25).

וזאת יש לציין כי רישומי הטכוגרף אינם מבחינים בין נסיעות בתפקיד לבין נסיעות שאינן בתפקיד.

התובע אישר כי מידי פעם נהג להסיע את אשתו הביתה, ממקום עבודתה. לדבריו, כך נהג לעשות כאשר סיים את עבודתו באותה שעה, ו"היה בכיוון". לעניין זה נפנה עוד לטענת ב"כ התובע בסיכומים לפיה התשלום בסך של 300 ₪ בגין הוצאות דלק לא נועד להשיב לתובע הוצאות דלק שהיו לו, שכן ממילא היה זכאי להשתמש ברכבה של הנתבעת לצרכיו הפרטיים..

הנה כי כן, משרשאי היה התובע להשתמש ברכב הנתבעת לצרכיו הפרטיים, ומשהתרשמותנו היא כי אף עשה כן בפועל, לא נוכל לקבוע כי יש ברישומי הטכוגרף כדי להוות ראיה מספקת לטענת התובע כי כל אותן נסיעות שנרשמו על ידי הטכוגרף, וההפסקות שבין אותן הנסיעות, היו שעות עבודה. רישומים אלו מוכיחים אך את העובדה כי בשעות מסוימות הרכב נסע, וכי בשעות שבין הנסיעות שבת מנסיעה. על כן אנו קובעים כי התובע לא הוכיח טענתו בדבר עבודה בשעות נוספות מעבר ל-20 שעות עבודה בחודש, ואת מספר השעות שהן מעבר

ל-20
שעות נוספות כאמור. כך, גם בהתייחס לתקופה שמ - 5.5.98 ועד 9.8.98.


לסיכום חלק זה -
20.
התובע אמנם עבד שעות נוספות. התובע קיבל תשלום גלובלי בשיעור של 700 ₪ בגין עבודתו בשעות נוספות. משהתובע לא הוכיח כי עבד שעות נוספות מעבר ל - 20 שעות "גלובליות" שבגינן קיבל תשלום, דין תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות, להדחות.

21.
סוף דבר -

1)
התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות נדחית.

2)
יתר תביעותיו הכספיות של התובע מתקבלות.
3)
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים בגין תביעותיו שנתקבלו כדלקמן:
א.
פדיון דמי הבראה בסכום של 1,380 ₪.
ב.
דמי מחלה בסך של 1,538 ₪.
סכומים אלו ישולמו לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.98 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ג.
פיצויי פיטורים בסכום של 4,460 ₪.
ד.
לחלקו של סכום פיצויי הפיטורים בסך של 3,500 ₪ יתווספו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כחוק מיום 1.12.98 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ליתרת הסכום בשיעור של 960 ₪ יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.98 ועד ליום התשלום בפועל. אלא, שאם סכום הקרן לא ישולם לתובע בתוך 9 ימים מיום ש

פסק דין
זה הומצא אל הנתבעת, יוסיף סכום זה (960 ₪) וישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כחוק ממועד המצאת פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.


הנתבעת תוסיף ותשלם הוצאות התובע בסכום של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.


ניתן היום כ"ט בטבת, תשס"ב (13 בינואר 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


_________________
_________________
__________________
רונית רוזנפלד, שופטת

מר נוריאל ממליה,



מר יצחק פיינברג,

אב"ד
נציג ציבור



נציג ציבור




001303/99עב 730 עדנה כהן






עב בית דין אזורי לעבודה 1303/99 אקדמאי יגאל אלון נ' רם שן הובלות בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/01/2002)