פסקי דין על עזבון המנוח בנארי דב | פסקי דין על שרה בן ארי | פסקי דין על אילון חברה לביטוח | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על חיים מילר בריג |

8071/04 א     30/08/2007




א 8071/04 עזבון המנוח בנארי דב, שרה בן ארי נ' אילון חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, חיים מילר בריג




1


בתי המשפט

בבית משפט השלום בירושלים
א 008071/04
בפני
:
כב' השופטת עירית כהן

תאריך:
30/08/2007


בעניין:
1. עזבון המנוח בנארי דב

באמצעות אלמנת המנוח, שרה בן ארי

2. שרה בן ארי



ע"י ב"כ עו"ד בעז ארד

התובעים

נ ג ד


1.אילון חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים 1 ו- 3 על ידי ב"כ עוה"ד ג. ראובינוף ואח'

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים 2 ו- 4 ע"י ב"כ עו"ד ד. חיות ואח'

3. חיים מילר בריג

4. לבנשטיין רון




הנתבעים

פסק דין
חלקי (בעניין הנזק)
1. 1. המנוח, דב בן ארי, יליד 7.8.21, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.10.03 עת חצה את הכביש. המנוח היה בן 82 בעת התאונה.
לטענת התובעים, נפגע המנוח משני רכבים, זה אשר בו נהג הנתבע 3 והיה מבוטח על ידי הנתבעת 1 (מ.ר. 5160104) וזה אשר בו נהג הנתבע 4 והיה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (מ.ר. 7273010).
לטענת הנתבעים 1 ו- 3 הרכב בו נהג הנתבע 3 לא היה מעורב בתאונה.
הנתבעים 2 ו-4 מצטרפים לטענות התובעים, בכל הנוגע לשאלת החבות וטוענים כי שני הרכבים היו מעורבים בתאונה ולכן על שתי המבטחות לשאת בפיצוי שייפסק.
2. 2. עפ"י בקשת הנתבעים פוצל הדיון באופן ששאלת הנזק ושאלת מימון הביניים של הסכום שייפסק יידונו בנפרד משאלת החבות.
3. 3. המנוח נפטר עוד בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק.

הפגיעה
4. 4. ממקום התאונה פונה המנוח לבית החולים רמב"ם בחיפה שם אושפז עד ליום 22.10.03.
ביום 22.10.03 הועבר המנוח להמשך אשפוז בבית החולים אלישע בחיפה, ביחידה לפגועי ראש שם שהה עד ליום 5.11.03.
מיום 5.11.03 עד ליום 6.11.03 אושפז המנוח בביה"ח רמב"ם בחיפה בשל ממצא של חבלה קשה בריאה.
ביום 6.11.03 הוחזר המנוח לבית החולים אלישע להמשך אשפוז ביחידה לפגועי ראש.
מיום 4.5.05 ועד ליום 16.5.05 שוב אושפז המנוח בבית החולים לביצוע ניתוח נוסף והשגחה.
מתאריך 16.5.06 ועד ליום 7.7.05 שהה המנוח בבית החולים אלישע.
בחודש ספטמבר 2005 הועבר המנוח לבית החולים רמב"ם לצורך ניתוח לכריתת רגלו.
ביום 7.10.05 נפטר המנוח.
חוות הדעת הרפואית
5. 5. פרופ' זוהר ארגוב מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה.
בחוות דעת מיום 20.12.04 קבע פרופ' ארגוב כי למנוח נכות נוירולוגית בשיעור 100% בשל השיתוק ב- 4 הגפיים ומצב של הכרה מינימלית.
בחוות דעת משלימה מיום 13.9.06 קבע המומחה כי אין קשר סיבתי בין מותו של המנוח ובין התאונה.
הוצאות רפואיות לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים
6. 6. לטענת התובעים נגרמו להם הוצאות רפואיות רבות בגין העברת המנוח בין בתי חולים, פינוי באמבולנס, הוצאות רפואיות בגין רכישת תרופות ומשחות, רכישת כסא גלגלים שעלותו 26,900 ₪ ושולחן תואם שעלותו 1,200 ₪ (סעיף 20 לתצהיר התובעת).
לטענת הנתבעים 2 ו- 4 התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין מלוא הקבלות שהוגשו על ידם, בהעדר קשר בין חלק מהן לבין התאונה ובהעדר ראיה רפואית לצורך בהן.
לטענת נתבעים אלה, לא הייתה הצדקה לרכוש את עגלת הנכים. עוד לטענתם, מומחה בית המשפט לא נתבקש על ידי ב"כ התובעים לאשר הצורך ברכישת העגלה. ביחס לחשבון מיון בבי"ח בני ציון טוענים הנתבעים כי אין פירוט בקבלה על מועד הביקור ועל הקשר בינו ובין התאונה, ותאריך התשלום הוא 14.2.05, לאחר פטירת המנוח.
7. 7. לטענת הנתבעים 1 ו- 3, ההוצאות להם טוענים התובעים מכוסות על ידי קופת חולים, כולל כסא הגלגלים.
בעניין כסא הגלגלים מפנים הנתבעים לפסק הדין שניתן בת"א (חי') 153/93 סלים נגד מדינת ישראל שם נפסק כי כסאות גלגלים מסופקים לנכה בהתאם לאמור בתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. הנתבעים 1 ו- 3 אף טוענים כי את עגלת הנכים אפשר היה למכור לחברה שמכרה אותו או לכל חברה אחרת והתובעים לא הביאו אסמכתא לטענתם לפיה לא הצליחו למכור את העגלה.
8. 8. התובעים רכשו את כסא הגלגלים ושילמו עבורו. הנטל להוכיח כי התובעים יכלו לקבל החזר מקופת חולים מוטל על הנתבעים, אולם הנתבעים לא הגישו כל ראיה התומכת בטענתם. ההפניה לת"א (חי') 153/93 איננה בגדר הוכחה.
9. 9. אני פוסקת, אפוא, לתובעים, הוצאות על פי הקבלות שצורפו לתצהיר התובעת, למעט הוצאות הנסיעה, אשר אליהן אתייחס להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל קבלה.
עזרה וסיעוד כולל הוצאות נסיעה
10. 10. לטענת התובעים, עקב התאונה וכתוצאה ממנה היה המנוח מאושפז מיום התאונה ועד לפטירתו. לטענתם, המנוח נזקק לטיפול ומעקב צמוד ומלבד הטיפולים שניתנו לו על ידי צוות בית החולים, סעדו את המנוח גם רעייתו, היא התובעת 2, וילדיו.
התובעת 2 הצהירה:
"במהלך כל אישפוזו של בעלי בבית חולים רמב"ם בחיפה ובבית חולים אלישע בחיפה, ישבתי ליד מיטתו של בעלי. לא עזבתי אותו ולא משתי ממיטתו. כל יום הייתי קמה, מתלבשת ונוסעת אליו לבית החולים, ויושבת לצידו יום יום עד הערב, במשך שנתיים. כל החיים שלי סבבו סביבו. הפסקתי לעשות כל מה שעשיתי עד אז, הקדשתי את כל חיי לטיפול בבעלי, והייתי כל כולי שם בשביל בעלי כדי לטפל בו, לסעוד אותו, לעזור לו ולנסות לעורר אותו." (סעיף 5 לתצהיר).
התובעת 2 הוסיפה ותיארה בתצהירה:
"במשך כל אותם ימים ושעות ניסיתי לתקשר איתו, לעורר את חושיו, דיברתי אליו, הקראתי לו דברים שאהב לקרוא כשעוד יכול היה, השמעתי לו מוסיקה שאהב, עיסיתי את אבריו כדי לגרום לו לרצות להישאר בחיים ולעזור לו להחלים. והוא היה יושב מולי על כסא גלגלים, ללא יכולת לזוז. אולם ראיתי שהוא מבין ומרגיש." (סעיף 6 לתצהיר).
גם ילדיו של המנוח סעדו אותו, מתוך תקווה שנוכחותם לצידו תסייע להשיג שיפור במצבו.
חיים בנארי המתגורר במבשרת ציון העיד כי בשבוע הראשון לאחר התאונה עזב את כל עיסוקיו והיה צמוד למיטת אביו בבית החולים, וגם בתקופה שלאחר מכן הגיע לבית החולים לעיתים תכופות מאד. כאשר ירדה תכיפות ביקוריו הוא הגיע אחת לשבוע לפחות (סעיף 3 לתצהיר).
מוטי בנארי העיד בתצהירו שעל אף שהוא מתגורר באזור ים המלח, הרי בתקופה שלאחר התאונה שהה בבית החולים כמעט מדי יום ביומו, ולאחר מכן היה מגיע לפחות פעם בשבוע לבית החולים. מוטי העיד כי במסגרת עבודתו באותה תקופה הוא עסק במחקרים במסגרת פרויקטים בינלאומיים של האיחוד האירופי המשותף וכל ביקור אצל אביו באותה תקופה משמעותו היתה נטילת יום חופשה מהעבודה, נסיעה ממושכת הלוך ושוב לחיפה והטלת מטלות על רעייתו וילדיו (סעיפים 10 – 12 לתצהיר).
11. 11. התובעים דורשים פיצוי גלובלי בגין עזרת בני המשפחה, לרבות הוצאות נסיעה והוצאות נלוות וכן הפסדי שכר בסך 180,000 ₪.
12. 12. לטענת הנתבעים 2 ו- 4, המנוח היה מצוי מאז התאונה במצב הכרה מינימלי, שהינו מצב טוב מעט יותר ממצב של צמח. לטענתם, אין ספק כי מלוא צרכיו הרפואיים של המנוח סופקו לו על ידי בית החולים בו היה מאושפז ואין לכ ראיה רפואית לצורך בשהות התובעת 2 לצידו, או לכך שהייתה לשהותה לצד המנוח השפעה על מצבו.
לחלופין טוענים הנתבעים כי הסכום הנדרש על ידי התובעים הנו בלתי סביר על פניו ואין להיזקק לו. הנתבעים מפנים לכך שבת"א (ת"א) 816/94 אליו מפנים התובעים, נפסק סכום המשקף פיצוי חודשי בסך 2,500 ₪ הכולל את הוצאות הנסיעה.
בגין הביקורים מציעים הנתבעים 2 ו- 4 לפסוק פיצוי חודשי של 750 ₪ מעבר להוצאות נסיעה לפי קבלות, בסך 3,200 ₪. סה"כ לכל התקופה: 18,000 ₪.
בכל הנוגע לילדי המנוח, בשים לב לכך שלא הובאה כל ראיה להפסדים כלשהם שנגרמו להם, לא צורפו קבלות ובשים לב לתדירות הביקורים הנמוכה, מציעים הנתבעים 2 ו- 4 להעמיד הפיצוי על סכום גלובלי של 3,000 ₪.
13. 13. לטענת הנתבעים 1 ו- 3 המנוח קיבל את כל הסיעוד והעזרה להם הוא נזקק במסגרת המוסד הסיעודי, ובני המשפחה לא סעדו אותו, אלא ביקרו אותו. הנתבעים מודים כי הביקור מהווה עזרה, אולם הם מוסיפים כי עזרה זו אינה חורגת מעזרה רגילה של בני המשפחה.
הנתבעים 1 ו- 3 מוסיפים כי התובעים לא הוכיחו מהם הנזקים שנגרמו להם מביקוריהם אצל המנוח וכי עיקר העזרה ניתנה על ידי התובעת 2, שהנה אשה מבוגרת מאד, אשר אינה עובדת ואינה מטופלת בילדים ולכן ביקוריה אצל המנוח לא גרמו לה להפסדי שכר או לצורך בשכירות עוזרת לטיפול בצרכי הבית.
14. 14. בפרשת חנה תבור (ע"א 5157/91 מדינת ישראל נ' חנה תבור, תק-על 94(3) 1375 (1994)) השאלה המרכזית שעמדה לדיון הייתה האם היו המשיבים - הוריה של מי שנפגעה אנושות עקב טיפול רפואי רשלני ונותרה "צמח", זכאים לפיצוי על הטיפול שהעניקו לה באופן ישיר ובאמצעות אחרים בעודנה שוהה במוסד סיעודי המספק לה - לפי הטענה - את כל צרכיה. באותו מקרה נפסק כי:
"אין לגרוס כי בכל מקרה ובכל מצב בו אדם מאושפז במוסד ציבורי יש בכך כדי לספק לו את כל מה שנחוץ לו באופן ראוי והולם כפי שאין לקבוע שכל מי שנמצא במוסד כזה ראוי לפיצוי על כל עזרה ועל כל הוצאה שהוא או בני משפחתו ימצאו לנכון לקבל ולהוציא בקשר למצבו, מעבר למה שמסופק לו על ידי המוסד. השאלה היא שאלה של עובדה, וכל מקרה ונסיבותיו ובלבד שישמר העקרון המנחה לפיו יש להצטמצם לסביר ולהולם ולא למירב ולמיטב."
עוד נפסק כי השאלה שיש להציב היא האם יש משום צורך ומשום תועלת בטיפול של בני המשפחה. באותו מקרה עמדו בפני
בית המשפט ראיות וחוות דעת מהן עלה כי העובדים במחלקה לא היו מסוגלים לעמוד בלחץ העבודה.
בפרשת אלקה גלבוע (ע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אלקה גלבוע, תק-על 2005(4) 1700 (2005) נפסק כי פיצוי נוסף יינתן לנפגע המאושפז במוסד רפואי אם יתברר כי העזרה המשלימה של קרובי המשפחה יש בה כדי להקל על סבלו של הנפגע, להאריך את חייו ולשפר את איכותם.
בפרשת חנה תבור נפסק להורי הנפגעת פיצוי לפי מפתח של מספר שעות ביום (4 שעות בשנתיים הראשונות ו- 2 – 3 שעות לאחר מכן) למרות שלפי העדויות ההורים נמצאו לצד הנפגעת 12 שעות ביום.
בפרשת אלקה גלבוע נפסק פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עזרת הזולת והוצאות רפואיות.
15. 15. פרופ' ארגוב לא נשאל על הצורך והתועלת בטיפול של בני המשפחה ובשהייה שלהם לצד המנוח. יחד עם זאת, מעדות התובעת עולה כי שהייתה לצד המנוח, ניסיונותיה לתקשר עמו, להקריא לו ספרים ולהשמיע לו מוזיקה ולעודד אותו, היו משמעותיים, ועוררו לעיתים תגובות מצד המנוח, כמסמן לה שתמשיך (סעיף 7 לתצהיר).
התובעים נכנסים, אפוא, לגדר אלו הזכאים לפיצוי בגין הסיעוד, למרות שהיית המנוח במוסד.
את הפיצוי אבסס על 4 שעות ביום לפי עלות של 25 ₪ לשעה, דהיינו פיצוי חודשי בסך 3,000 ₪, וזאת בהתאם לעקרונות שהותוו בפסקי דין שאוזכרו לעיל. סה"כ הפיצוי (לתקופה של שנתיים) – 72,000 ₪.
לסכום זה יש להוסיף את הוצאות הנסיעה של התובעת, אותן אני מעריכה בסכום גלובלי של 20,000 ₪.
בגין שהיית הבנים לצד האב, אני פוסקת לכל אחד מהם פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪.
הסכומים נכונים ליום פסק הדין ואין להוסיף להם הפרשי הצמדה וריבית.
הוצאות בגין הליכי אפוטרופסות וטרחת אפוטרופסות
16. 16. המנוח היה מאושפז בעקבות התאונה עד ליום פטירתו. בשל מצבו הרפואי מונתה התובעת 2 כאפוטרופא למנוח.
הוצאות הבקשה למינוי אפוטרופוס היו בסך 3,500 ₪ (סעיף 19 לתצהיר התובעת). לטענת התובעת נגרמו לה הוצאות נוספות בגין טרחתה כאפוטרופוס והוצאות נלוות אשר בגינן היא דורשת פיצוי גלובלי בסך 7,000 ₪.
17. 17. לטענת הנתבעים 2 ו- 4, אין מקום לפצות את התובעים בגין הוצאות אפוטרופסות, כאשר המנוח היה שרוי במצב של הכרה מינימלית והתובעת 2, אשתו טיפלה בענייניו, כאשר לא היה למעשה כל צורך לנקוט בהליכי אפוטרופסות.
לטענת הנתבעים התובעים לא השכילו להראות על שום מה מגיע הפיצוי ועל אילו הוצאות מדובר ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי, לא בגין הליכי האפוטרופסות ולא בגין שכ"ט אפוטרופוס.
הנתבעים 1 ו- 3 מוסיפים וטוענים כי במסגרת החובה להקטין את הנזק קיימת חובה למנוע תשלום כפל מיותר ובמסגרת הפיצוי בגין טיפול והשגחה ניתן להפקיד או המשגיח, גם טיפול בעניינים שוטפים אחרים ולחסוך את הצורך בתשלום נפרד לאדם אשר ינהל את ענייני הנפגע.
18. 18. הצורך במינוי אפוטרופוס למנוח, נבע ממצבו הרפואי ולכן זכאית התובעת להחזר ההוצאות בגין הליך זה בסך 3,500 ₪. התובעת העידה כי קודם לתאונה טיפל המנוח בענייני הבית ואילו לאחר התאונה נפל נטל זה עליה. בהתחשב בעובדה זו ובכך שעל התובעת, כאפוטרופסית לטפל לבד בכל העניינים, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי נוסף בסך 7,000 ₪ בגין טרחתה כאפוטרופוס. בפסיקת סכום זה לקחתי בחשבון גם את אובדן שירותי המנוח, כנטען על ידי התובעת.
כאב וסבל
19. 19. לטענת התובעים יש לחשב את הפיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכותו הצמיתה של המנוח ו- 737 ימי אשפוז ובסה"כ 166,256 ₪.
לטענת הנתבעים 1 ו- 3, אין להביא את תקופת שהותו של התובע במוסד אלישע בחשבון לעניין הפיצוי בגין ימי אשפוז. לטענתם, ביום 22.10.04 שוחרר התובע מבית החולים רמב"ם כאשר הוא מחוסר הכרה ולא נשקפת סכנה לחייו, ומאותה עת הוא לא נזקק למעקב רפואי במסגרת בעלת אופי רפואי, ולכן הועבר למוסד אלישע, ושהותו שם אינה בגדר אשפוז.
לטענת הנתבעים 1 ו- 3, מיד כאשר התעורר צורך בביצוע אופרציה רפואית או מעקב רפואי מיומן, הועבר התובע לבית החולים רמב"ם, אלא שאופרציות אלה, בתקופות האשפוז החוזרות אינן קשורות לתאונה, אלא למצבו של המנוח, אשר הבאי בסופו של דבר למותו.
לטענת הנתבעים 1 ו- 3 רק 22 ימי אשפוז קשורים לתאונה ואת הפיצוי בגין כאב וסבל יש להעמיד על 87,545 ₪.
20. 20. תקנה 2(א)(1) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 קובעת את דרך חישוב הפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, בכל הנוגע לימי אשפוז. לפי תקנה זו החישוב הוא:
"שני פרומיל מן הסכום המקסימלי כפול מספר הימים שבו היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה."
פרופ' ארגוב קבע בחוות דעתו כי המנוח היה זקוק לאשפוז לצורך טיפול רפואי וסיעודי מתמידים.
אשפוזו של המנוח בבית החולים אלישע נכנס לגדר אשפוז במוסד לטיפול בנכים, ולפיכך יש לקחת בחשבון גם את ימי האשפוז במוסד זה בעת חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל.
ניכוי הוצאות נחסכות
21. 21. לטענת הנתבעים 2 ו- 4, יש לנכות מהפיצוי שנפסק את הוצאות המחיה הנחסכות עקב שהייתו במוסד, כגון הוצאות דיור, מחייה, מזון ובריאות.
בשים לב להיות המנוח פנסיונר, מציעים הנתבעים להעמיד את שיעור ההוצאות הנחסכות על סך 2,000 ₪ לחודש.
22. 22. עפ"י הפסיקה, יש אכן לנכות את מרכיב החיסכון בהוצאות מחייה, דיור, מזון וביגוד, שכן המוסד הסיעודי מכסה הוצאות אלה (פרשת אלקה גלבוע הנ"ל).
גובה ההוצאות הנחסכות הוא שאלה עובדתית הטעונה הוכחה. לעתים חושבו ההוצאות הנחסכות כאחוז מהכנסת הנפגע. בפרשת אלקה גלבוע ניכה בית המשפט בגין מרכיב החסכון בהוצאות המחיה 70% מהכנסת הנפגעת.
בפרשת גילה ברנר (ע"א 2005/03 גילה ברנר נ' אברהם ברנר, תק-על 2005(2) 1604 (2005( נוכו הוצאות נחסכות בסך 3,000 ₪ על בסיס חוות דעת של הכלכלן משה קצין שניתנה באותו מקרה.
בת"א (מחוזי י-ם) 1318/98 ורנבסקי נגד מנורה (טרם פורסם, 12.6.03) נוכו הוצאות נחסכות בסך 800 ₪ לעבר ו- 600 ₪ לעתיד, על בסיס חוות דעת מומחה שערך הכלכלן משה קצין, אשר התייחסה לנתוני אותו מקרה.
23. 23. בהעדר חוות דעת ובהעדר כל אינדיקציה לגובה ההוצאות של המשפחה ולגובה ההוצאות הנחסכות, אנכה מהפיצוי הוצאות נחסכות בסכום חודשי של 1,000 ₪ ובסה"כ 24,000 ₪.
תשלום תכוף
24. 24. התובעים קיבלו תשלום תכוף בסך 45,000 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית יש לנכות מהפיצוי שנפסק.
מימון ביניים של

פסק דין

25. 25. לטענת הנתבעים 2 ו- 4, בשלב זה ובטרם הוכרעה שאלת החבות, יש להורות על מימון ביניים של סכום פסה"ד באופן שזה יחולק בחלקים שווים בין הנתבעים 1 ו- 3 מחד ובין הנתבעים 2 ו- 4 מאידך שכן מתיק המשטרה עולה כי עסקינן בתאונה מעורבת. לטענת הנתבעים 2 ו- 4 מתיק המשטרה עולה כי המנוח נפגע מרכב המבוטח על ידי הנתבעת 3, הועף לנתיב הנגדי ונפגע על ידי רכב המבוטח על ידי הנתבעת 1. לטענתם קיומו של מגע בין הרכב המבוטח על ידי הנתבעת 1 ובין המנוח נלמד בין היתר מהעובדה שראשו של המנוח היה תקוע מתחת לפגוש הרכב המבוטח על ידי הנתבעת 1, וכי הרכב הוזז על מנת לאפשר חילוצו של המנוח.
לטענת הנתבעים 2 ו- 4, כל טענות הנתבעים 1 ו- 3 לפיהן יש להיזקק לשאלה ממה נגרם נזקו של המנוח, אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים שאינו דורש קשר סיבתי בין פגיעת כלי הרכב לבין הנזק שנגרם, אלא המבחן היחיד הקבוע בו הוא מבחן המגע בין הרכבים, ולכן די בכך שהתקיים מגע בין הרכב המבוטח על ידי הנתבעת 1 לבין המנוח, כדי להטיל גם עליה חבות בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק.
הנתבעים 2 ו- 4 מוסיפים כי אין בסיס לטענת ב"כ הנתבעים 1 ו- 3 לפיה המנוח התגלגל מתחת לרכב המבוטח אצל הנתבעת 1 בלא שהיה מגע בינו ובין הרכב, בשים לב לעובדה שהפרש הגבהים בין הפגוש לבין הקרקע הינו 23.5 ס"מ, מרחק שגדול בסנטימטרים ספורים מראשו של אדם ממוצע, ובשים לב לכך שראשו של המנוח היה לכוד מתחת לפגוש הרכב המבוטח על ידי הנתבעת 1.
26. 26. לטענת הנתבעים 1 ו- 3, אין כל מחלוקת בדבר חבות הנתבעים 2 ו- 4, מאידך חבות הנתבעים 1 ו- 2 הייתה מוטלת בספק כבר מלכתחילה, שכן לא ברור אם הרכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 פגע המנוח. לטענתם, מתצהיר הנתבעת 4 עולה כי רכבה עצר עצירה מוחלטת ואז התגלגל המנוח על הכביש, עד שנכנס מתחת לפגוש רכבה. לטענת הנתבעים 2 ו- 4 בנסיבות אלה מהווה הרכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 זירה בלבד. עוד לטענתם מחוות הדעת של אינג' עוזי רז, אשר הוגשה מטעמם עולה כי לא היה מגע בין המנוח ובין הסיטרואן.
27. 27. סעיף 3(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע כי:
"לעניין סעיף זה רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע."
מאחר ואין מחלוקת בכל הנוגע לחבות הנתבעים 2 ו- 4 ולאור הספק בשאלה האם היה מגע בין המנוח ובין הסיטרואן, ישאו הנתבעים 2 ו- 4 במימון ביניים של הסכום שנפסק.
סיכום
28. 28. על הסכומים שנפסקו, לאחר ניכוי הוצאות המחיה הנחסכות, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ.
מהפיצוי, כולל שכה"ט, יש לנכות את התשלום התכוף ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום פסק הדין.
29. 29. הנתבעים 2 ו- 4 ישלמו את הסכום שנפסק תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ז (30 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת









א בית משפט שלום 8071/04 עזבון המנוח בנארי דב, שרה בן ארי נ' אילון חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, חיים מילר בריג (פורסם ב-ֽ 30/08/2007)