פסקי דין על דן שמיר

6752/06 פ     30/08/2007




פ 6752/06 מדינת ישראל – משטרה – מדור תביעות נ' דן שמיר




19


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.פ. 6752/06


בפני
:
כב' השופט גלעד נויטל


30/08/2007


בענין:
מדינת ישראל – משטרה – מדור תביעות

המאשימה

נ ג ד


דן שמיר
– ע"י ב"כ עו"ד גיא פלדמן

הנאשם

הכרעת דין

מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בכתב האישום נטען (תמצית העיקר): ביום 8.3.05, בשעה 08:30, הגיע עלאיוף אליסף (להלן -המתלונן), עובד רשות הדואר, לדירתו של הנאשם, על מנת למסור לנאשם דואר רשום שעניינו הזמנה מבית המשפט לתעבורה. הנאשם איים על המתלונן בכך שאמר לו: "יותר אל תביא לי דואר כזה", תוך שהנאשם אחז בסכין והניפה לכיוון המתלונן. מיוחסת לנאשם עבירה של איומים.
גרסת הנאשם בביהמ"ש: יש טעות בזיהוי. אין לו מושג על הארוע והוא לא נכח בו (בע' 2,12 לפר').

לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול והמסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא,שעל אף שקיים חשד ממשי שלפיו הנאשם כן ביצע את העבירה המיוחסת לו, הרי שלא אוכל לקבוע את אשמתו. זאת, כשעדות המתלונן היא למעשה עדות יחידה לעצם האיום הנטען כנגד הנאשם, ולפי ראיות ישנו ספק סביר באשמתו. אלה נימוקיי המפורטים לזיכויו, מחמת הספק, של הנאשם:
1. המתלונן העיד: הוא צלצל באינטרקום שברח' שטרן 102, קרית אונו, דירה 5. באינטרקום היה כתוב "שמיר" (בע' 3 לפר', ש' 6-15). כך חזר ואישר המתלונן בחקירתו החוזרת – שבאינטרקום, ליד דירה מס' 5, כתוב משפחת שמיר (בעמ' 6 לפר', שו' 4-6).
ואולם:בעדותו הנאשם הגיש תמונות(בע' 12 לפר',ש' 7-10).לפי עדותו בתמונה 1 נראה האינטרקום של הבנין שבו הוא גר במועד הארוע (ועד היום), וליד דירה 5 באינטרקום (כמו גם ליד שאר מספרי הדירות שבאינטרקום), לא רשום שם משפחה. עדות הנאשם והמראה שבתמונה – לא נסתרו.

זאת ועוד: בחקירתו הנגדית של המתלונן, הוא אמנם אישר שהוא לחץ על האינטרקום הנכון בוודאות (בעמ' 4 לפר', שו' 20-21), ואולם כשהמתלונן נשאל האם הוא בטוח שכשהוא לחץ באינטרקום זה היה משפחת שמיר, הוא השיב: "אני מכיר את הבניינים האלה" (בעמ' 4 לפר', שו' 14-15). ותו לא. נאמר למתלונן, שליד משפחת שמיר (באינטרקום) אין שם, והמתלונן השיב: "אני מכיר את כולם...מספיק שהיה את המספר" (בעמ' 4 לפר', שו' 18-19, 22-23). היינו, בנוסף למראה שבתמונה מס' 1, הרי שבחקירתו הנגדית המתלונן לא חזר על עדותו שלפיה הוודאות שהוא לחץ על האינטרקום הנכון מקורה בכך שבאינטרקום היה רשום שם ליד מספר הדירה. המתלונן נשען על היכרותו הכללית. בנסיבות אלה ישנו ספק סביר, שמא באינטרקום אכן לא היה רשום שם ליד מספר הדירה, וכפועל יוצא, שמא נפלה טעות מצד המתלונן והוא לחץ באינטרקום על כפתור של דירה אחרת, שבה אחר, ולא הנאשם, הוא שפגש בו, והוא שלכאורה איים עליו כנטען.

2. כשהמתלונן נשאל בחקירתו הנגדית האם יש משפחת שפיר בבנין (שבו גר הנאשם-ג'נ'), הוא השיב, שהוא לא מכיר, והוא זוכר שאין משפחה כזו (בעמ' 5 לפר', שו' 20-21).
ואולם: לפי ראיות שלא נסתרו, משפחת שפיר כן נמצאת בבנין שבו גר הנאשם (בעדות הנאשם – בע' 12 לפר',ש' 11-12, 20-21; וראה דירה 8 בתמונה 2). הכיצד איפוא קודם לכן, כשנאמר למתלונן שליד משפחת שמיר באינטרקום אין שם, הוא העיד שהוא "מכיר את כולם" וכן העיד שהוא מכיר את "הבניינים האלה", והנה לא רק שהוא לא מכיר את משפחת שפיר שכאמור גרה ממש באותו בנין של הנאשם, אלא הוא אף העיד פוזיטיבית שהוא זוכר שאין כזו?! גם דבריו אלה של המתלונן, כשלעצמם ו"מול" ראיות, מקימים ספק סביר שמא הוא טעה, ולא הנאשם איים עליו כנטען.

3. המתלונן העיד: כשהוא עלה לדירה מס' 5, הדלת נפתחה והיתה בה שרשרת בטחון, והנאשם פתח אותה ברווח של השרשרת (בעמ' 4 לפר', שו' 1-2). המתלונן העיד שהוא בטוח שיש שרשרת בטחון בדירה של הנאשם (בעמ' 4 לפר', שו' 26-27; ראה גם בדו"ח העימות ת/3, בעמ' 2).
ואולם: לפי עדות הנאשם, לא היתה שרשרת בטחון בבית (בע' 12 לפר', שו' 17-18). כאמור, בעדותו הנאשם הגיש תמונות (בע' 12 לפר',ש' 13-16). לפי עדותו, בתמונה 3 נראית דלת הכניסה של הדירה כפי שהיתה במועד הארוע (ועד היום) ואין שם שרשרת. עדות הנאשם, והתמונה – לא נסתרו.

4. המתלונן העיד:הנאשם פתח את הדלת ברווח של שרשרת הבטחון, יצא עם סכין ואמר למתלונן להסתלק משם ושלא יביא לו מכתבים כאלה (בעמ' 4 לפר', שו' 1-3). גם בעימות אמר המתלונן שהנאשם "...יצא עם סכין ביד..." (ת/3, בעמ' 2). הארוע ארך 5-10 שניות (בעמ' 5 לפר', שו' 5-6).
ואולם:
אם הדלת נפתחה רק ברווח של שרשרת הבטחון כאמור בעדות המתלונן, ספק סביר עולה הכיצד יצא הנאשם אל המתלונן ואיים כנטען, וכל זאת בפרק זמן כה קצר של 5-10 שניות. זאת ועוד: מחקירתו הנגדית של המתלונן עולה, שלא כאמור בעדותו הראשית, שהנאשם לא יצא – לא רדף אחריו - אלא הנאשם היה בתוך הבית עם הסכין (בעמ' 5 לפר', שו' 3-8).
5. המתלונן אישר בעדותו: בעדותו במשטרה הוא תיאר את הנאשם "רזה, שחום, שעיר ומתולתל" (בעמ' 5 לפר', שו' 13-17). ואולם: הנאשם העיד, שהוא לא היה מתולתל אי פעם ולא היה רזה יותר ממה שנראה בתמונה מס' 4 שהגיש בעדותו (בעמ' 12 לפר', שו' 22-28). עדות הנאשם, לא נסתרה.

6. בעימות שנערך ביום 20.9.05 חזר המתלונן על גירסתו שהנאשם הוא שאיים עליו עם סכין (ת/3, בע' 1-2).ואולם:העימות נערך למעלה מחצי שנה אחרי הארוע. יש בכך כדי להפחית-מה, ממשקלו. בכך שלפי טענת עת/2 השוטרת זיגדון, העימות נערך חצי שנה אחרי הארוע כי חיפשו את הנאשם שלא התייצב (ת/2;בע' 11 לפר',ש' 4-7),אין כדי לגרוע מהקושי להסתמך על דברי המתלונן בעימות כחצי שנה אחרי הארוע שהנאשם דוקא זה שאיים. זאת, כשזהות המאיים, היא לב המחלוקת.

7. כאמור, קיים חשד ממשי שהנאשם הוא זה שאיים על המתלונן – המתלונן התלונן במשטרה, תיאר את הארוע גם בעימות ת/3, והעיד בבית המשפט על שארע, כשהוא מצביע על הנאשם (בעמ' 3-5 לפר'). הנאשם מצידו לא השיב במשטרה לגופו של החשד כנגדו; בהודעתו אמר הנאשם שהוא מעוניין לדבר עם עורך דינו שיגיב להאשמות בשמו, ושהוא לא יודע על מה מדובר (ת/1, שו' 8-35). גם בעימות במשטרה אמר הנאשם שהוא לא יגיב כל עוד הוא לא ידבר עם עורך דינו (ת/3, בעמ' 1-2). תמוה מדוע במשטרה הנאשם לא הכחיש במפורש את המיוחס לו (אם אכן לא הוא זה שאיים כנטען) וזאת במקום "להיתלות" שוב ושוב בסוגיית הדיבור עם עו"ד. בביהמ"ש, בנוסף למה שכבר הובא לעיל מגירסתו, הנאשם העיד: הוא לא הגיע למשטרה כנטען כי לא קיבל זימון (בע' 13 לפר', ש' 1); הרשות לדבר עם עו"ד ניתנה לו רק אחרי העימות (בע' 14 לפר', ש' 12-16; בע' 15 לפר', ש' 23-24); הוא ענה כפי שענה במשטרה כי חשש (בעמ' 13 לפר', שו' 9-10; בעמ' 14 לפר', שו' 22-23); הוא לא יודע מדוע המתלונן התלונן נגדו (בע' 15 לפר', ש' 7-14; בע' 16 לפר', ש' 15-17). בעימות הוא אמר שילחץ את ידו של המתלונן וניסוח דבריו לא היה ראוי (בע' 15-16 לפר'). ואולם, תמוה מדוע בעימות, אפילו לשאלה האם הוא מכיר את המתלונן, הנאשם לא השיב עניינית (ת/3, בע' 1); תמוה מדוע שהמתלונן,שלא היה לנאשם סכסוך איתו (בע' 15 לפר',ש' 4-6) ילין דוקא נגד הנאשם.

עם זאת, בחשד הממשי שכנגד הנאשם כאמור לעיל, אין די - לנוכח הספק הסביר העולה מהראיות כמפורט לעיל - כדי לקבוע את אשמתו. לאור מלוא הראיות, הרי שעל סמך עדותו היחידה של המתלונן כפי שבוררה לעיל, לא אוכל לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בפלילים, שהנאשם הוא זה שאיים על המתלונן כנטען. על כן, ומחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו.

ניתן והודע במעמד הצדדים, היום, 30.8.07. גלעד נויטל
, שופט








פ בית משפט שלום 6752/06 מדינת ישראל – משטרה – מדור תביעות נ' דן שמיר (פורסם ב-ֽ 30/08/2007)