פסקי דין על ויקטור נוי | פסקי דין על ד"ר פנחס זלצר | פסקי דין על יוסף גו' סמואל | פסקי דין על נורי סמואל | פסקי דין על אליהו ששון ואח' |

47969/06 א     30/08/2007




א 47969/06 ויקטור נוי, ד"ר פנחס זלצר נ' יוסף גו' סמואל, נורי סמואל, אליהו ששון ואח'




בעניין:

20



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א. 47969/06
בש"א 159650/07

בפני
:
שופט: סובל משה


ת"א


30/08/2007




בעניין:
1. ויקטור נוי
, עו"ד
2. ד"ר פנחס זלצר




תובעים- משיבים

נ
ג
ד


1. יוסף גו' סמואל

2. נורי סמואל
3. אליהו ששון
4. מרסל עובדיה
5. ולנטין פרג'




נתבעים – מבקשים

החלטה


התביעה
1.
הנתבעים, בני משפחה, שכרו את שירותם המשפטי של התובעים, עורכי דין. בתביעה לפרוק שיתוף במקרקעין ובהליכים למכירת המקרקעין, לרבות הכנת הסכם מכר.

הנתבעים היו הבעלים של כ- 51% במקרקעין ובניין ברח' בן יהודה 5 ת"א, (להלן: "הבניין") ויתרת הבעלות בבניין הייתה בידיו של קרוב משפחה בשם ששון פרדריך (להלן:"השותף").


כל הבעלים זכו בבעלות בבניין מכוח צו קיום צוואה ופרץ בניהם וויכוח בקשר לגביית דמי השכירות ע"י השותף מדיירים מוגנים שהחזיקו דירות בבניין.

עפ"י הוראות הצוואה מכוחה ירשו הנתבעים את חלקם בבעלות בבניין נמנע מהם מלמכור את חלקם, אלא לשותף, ומאחר ולא הגיעו עמו להסדר פנו לתובעים לייצוגם בהליכים משפטיים כנגד השותף.

2.
בגין ההליכים המשפטיים הקשורים לתביעה לפרוק השיתוף בבניין
הכינו התובעים הסכם שכ"ט שנשלח אל הנתבעים לחתימה.


ההסכם כלל תשלום של 22,500$ בתוספת מע"מ ושכ"ט בסך 2,300$ ומע"מ עבור כל ישיבה.


נתבע מס' 1 שפעל בשמם של כל הנתבעים חתם על ההסכם והוסיף הסתייגות לפיה התשלום עבור הישיבות יהיה ל- 4 בלבד ועבור ישיבות נוספות, אם יהיו לא ישלמו תוספת.


ההסתייגות לא הייתה מקובלת על התובעים והמשיכו בנהול המו"מ שהסתיים בהסכמה לתשלום 21,367$ ומע"מ, במקום 22,500$ ומע"מ, ואולם התשלום לכל ישיבה לא יוגבל ל- 4 בלבד והנתבע שלח מקדמה בסך 8,000$.

3.
התובעים הגישו בשמם של הנתבעים תביעה לפרוק שיתוף כנגד השותף במסגרת ההליך הגישו בקשות שונות והשתתפו ב- 8 ישיבות עד למתן פס"ד.


בנוסף השתתפו התובעים ב- 4 ישיבות גישור בפני
מגשר חיצוני, עפ"י המלצת ביהמ"ש.


פסה"ד ניתן ביום 2.9.01, וביהמ"ש קבע למנות כונס נכסים כדי לשום את הבניין לצורך פירוק השיתוף.


בשלב זה נשלח לנתבעים חשבון לתשלום שכ"ט לפי 25,000$ (כולל מע"מ( ותשלום עבור הישיבות, ולאחר נכוי המקדמה בסך
8,000$, סך של 27,664$.


בשלב זה הסתמנה אפשרות למכירת חלקם של הנתבעים בבניין לשותף ולכן בקשו הנתבעים כי תשלום שכ"ט ייעשה
מתוך תמורת המכר.

4.
הנתבעים בקשו מהתובעים להמשיך ולייצגם במו"מ עם השותף או עם רוכשים פוטנציאליים למכירת חלקם בבניין.


לטענתם של התובעים הם נהלו מו"מ עם פרקליטו של השותף ובדקו סוגיות מיסוי הקשורות למכירה ואף החליפו טיוטות של הסכם, כאשר הנתבעים לוחצים עליהם לסיים את המו"מ, למרות שהתובעים סברו שאין למהר במטרה לשפר את התנאים.


טרם חתימת הסכם מכר מינו לעצמם הנתבעים נציג אחר וביום 4.10.01 העבירו באמצעות עו"ד טובה כהן, מכתב המורה לתובעים להעביר לעו"ד כהן את כל החומר שבידם.

באותו מכתב מבקשים הנתבעים לדעת מהו החוב שנותר לתשלום.

בכל הקשור לעסקת המכר לא נחתם הסכם שכ"ט ואולם התובעים טוענים כי הנתבעים הסכימו לשלם שכ"ט בשיעור של 2% משווי המכירה שהועמדה ע"ס 362,500$ בתוספת מע"מ, סך של 8,482$ (כולל מע"מ).


לכתב התביעה צורף מכתבו של נתבע מס' 1 המאשר כי סה"כ החוב הינו 44,246$ שיופחת מתמורת המכירה בסך 362,500$ (נספח ה).

4.
תביעתם של התובעים הינה לתשלום הסכום המוסכם של 21.368$ בתוספת תשלום ל- 7 ישיבות ביהמ"ש וגישור סך של 16,100$ בתוספת מע"מ בסך 5,808$, סה"כ 43,275$ נכון ל- 21.3.99 סך של 174,095 ₪.

בנוסף נתבעים ריבית והפרשי הצמדה מחושבים ליום הגשת התביעה בסך 95,496 ₪ ובסה"כ 269,591 ₪.


בנוסף נתבע שכ"ט בקשר למכר בסך 8,482$ (כולל מע"מ) שווה ערך ל- 35,344 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה עד ליום הגשת התביעה בסך של
14,210 ₪ ובסה"כ 49,554 ₪.


סה"כ סכום התביעה בקשר לתביעת הפרוק ולייצוג במכר הינו 319,145 ₪.

מסכום התביעה יש להפחית את המקדמה בסך 8,000$ שווייה, כולל ריבית והצמדה הינו 50,093 ₪ וכן תשלום להוצאות בסך 2,087 ₪, ולכן יתרת החוב, למועד הגשת התביעה הינו, 266,965 ₪.

הגנתם של הנתבעים

5.
הנתבעים הגישו בקשה בכתב הכוללת שלוש עתירות חלופיות: דחיית התביעה על הסף, מתן רשות להתגונן, מחיקת הכותרת.

הבקשה נתמכת בתצהירו של נתבע
מס' 3, מר אליהו ששון, שהינו הנתבע היחיד המתגורר בארץ.


בדיון מיום 15.7.07, הצהירה עו"ד כהן כי היא מייצגת את כל הנתבעים וכולם ייפו כוחה לייצגם בתביעה שבתיק, ותמציא ייפוי כוח מכל הנתבעים תוך
30 יום, כולל ימי הפגרה.

דא עקא שעד היום לא הומצא ייפוי הכוח.


עפ"י תקנה 472 לתקנות סדה"א רשאי בעל דין לפעול בביהמ"ש באמצעות עורך דין המודיע בכתב הטענות הראשון שמגיש שיש בידיו ייפוי כוח מטעם בעל הדין.


אין באמור כדי למנוע מביהמ"ש מלחייב את המצאת ייפוי הכוח לביהמ"ש, ואכן מקובל כי עורך דין המגיש כתב טענות בשמו של לקוח מצרף ייפוי כוח מאומת כדין.


בעניינינו מצויים הנתבעים בחו"ל וזו כנראה סיבה לאחור בהצגת ייפוי הכוח, שכן לא עולה על דעתי כי הצהרתה של עו"ד כהן לפיה היא מייצגת את כל הנתבעים ותמציא ייפוי כוח, איננה נכונה.

עו"ד כהן מתבקשת ע"י ביהמ"ש להמציא לאלתר לתיק ביהמ"ש ייפוי כוח ערוך כדין מטעמם של כל הנתבעים.

מחיקת כותרת

6.
אין בבקשה נימוק כלשהו מדוע יש למחוק את הכותרת ואולם בסיכומיה בע"פ של עו"ד כהן, נטען כי תביעת שכר הטרחה בקשר להסכם המכר איננה מבוססת על מסמך בכתב, אלא בשכר ראוי ומכאן שאין המדובר בסכום קצוב וזו אינה תביעה לסד"מ.


דינה של העתירה למחיקת הכותרת להדחות, שכן נספח (ה) לכתב התביעה מהווה את "ראשית הראיה שבכתב" הנדרשת לעילת התביעה, שכן זהו מכתבו של נתבע 1 אשר עפ"י הנטען ייצג את כל הנתבעים מול התובעים, ומכתב זה כולל תשלום שכ"ט בשיעור של 2% בתוספת מע"מ בקשר למכר, סך של
8,582$.


בנוסף, בסעיף 33 לתצהירו של נתבע
מס' 3 הוא מאשר כי נתבע מס' 1 הסכים לשכ"ט של
2% בעסקת המכר ואף הצהרה זו משלימה את הראיה שבכתב הנדרשת.

העובדה כי נטען שההסכמה נתנה משום שנתבע 1 לא מתמצא במחירים, היא טענה לגופא של ההגנה במסגרת רשות להגן, בהבדל מהפן הדיוני.


אשר על כן נדחית הבקשה למחיקת הכותרת.

התיישנות
7.
הנתבעים טוענים כי התביעה מסתמכת על הסכם מיום 26.2.99 ומועד היווצרות החוב הוא
31.3.99 ולכל המאוחר 26.4.99, המועד בו הוגשה התביעה לפרוק השיתוף.

התביעה בתיק זה הוגשה ביום 20.8.06 ומכאן שחלפה תקופת ההתיישנות ודינה של התביעה להדחות על הסף.


הטענה בדבר התיישנות הינה שחזור של הטענה שהגישו הנתבעים בבש"א 178177/06 ושנדחתה על ידי בהחלטה מיום 21.12.06, ושדינה להדחות גם עתה מהטעמים שצוינו בהחלטה האמורה.


גם הפעם לא מוצגת תשתית עובדתית לטענת ההתיישנות וזאת בנוסף לעובדה שהטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה.


עוד אוסיף כי הסכם שכר הטרחה לא קובע מועדים לתשלום ואם תאמר כי מועד מתן פסה"ד הינו המועד בו נולדה עילת התביעה הרי שפסה"ד ניתן ביום 2.9.01, והתביעה לא התיישנה.


אף אם נאמר כי עילת התביעה נולדה עת נשלח מכתב הדרישה ביום 28.3.01, הרי גם אז לא חלה ההתיישנות.


בנוסף, עפ"י נספח (ה), מכתב נתבע
1 מיום 11.4.01 יש משום הודאה בחוב, ולכן לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות מיום ההודאה
גם עפ"י מועד זה לא חלה התיישנות.


אשר על כן נדחית הטענה בדבר התיישנות בגינה יש לדחות את התביעה על הסף.

העדר חבות לנתבעים 5-2

8.
נטען כי המו"מ בקשר לשני הסכמי שכר הטרחה והחתימה על הסכם שכר הטרחה בקשר לפרוק השיתוף, נעשו ע"י נתבע 1, מר יוסף גו' סמואל
בלבד, ולא ע"י הנתבעים האחרים שלא היו צד להסכמים ולא שותפים למו"מ ולא התחייבו בתשלום שכ"ט כלשהו.


בהעדר התחייבות דינה של התביעה להדחות גם אם נתבע 1, נהג לדווח להם על מגעיו והסכמותיו בקשר לנכס שכן אין בדיווח כדי להטיל חובה.


דינה של הטענה להדחות, ראשית משום שהנתבעים, למעט נתבע 3, לא הגישו תצהיר מטעמם בו יתייחסו לטענה של העדר חבות, וכי לא הסמיכו את נתבע 1 לסכם את תנאי הייצוג עם התובעים.


בנוסף, אם אכן דיווח נתבע 1 לנתבעים האחרים על מגעיו והסכמותיו, כנטען בסעיף
14 לתצהיר, הרי שגם דיווח להם על מכתבו לתובעים מיום 21.3.99, נספח ב', לרבות העברת ייפוי הכוח לחתימותיהם וכן לאופן חלוקת תשלום המקדמה של 8,000$ בניהם, כפי שאכן שולמה.

על כן לא בדיווח אינפורמטיבי עסקינן אלא בייצוגם של כל הנתבעים באמצעות נתבע 1 אל מול התובעים והסכמתם מכללא ולמעשה לכל מה שיסוכם בין התובעים לבין נציגם – נתבע
1.


הנתבעים היו מודעים לטיפול המשפטי, שהרי נתבע 1 דיווח להם, ומכאן שידעו כי יהיה עליהם לשאת בתשלום שכ"ט, ומכל מקום לא נטען כי נתבע
1 לקח על עצמו את התשלום או כי הופטרו מתשלום, שהרי כלל לא הגישו תצהיר מטעמם.


הטענה בדבר העדר חבות של הנתבעים הנ"ל נדחית.

בטול הסכמי שכ"ט מחמת עושק, ניצול וחוסר תום לב

9.
התשתית העובדתית לטענה המשפטית הנדונה בפרק זה הוצגה בתצהירו של נתבע מס' 3, ומתייחסת למעשה לנתבע מס' 1 אשר קשר את הסכמי שכר הטרחה.


לגבי הבאת עובדות ע"י צד שלישי אתייחס במפורט ובנפרד להלן וכאן רק אציין כי המצהיר לא מציין כיצד ידועות לו העובדות לפרטי פרטיהן, כגון הטענה בסעיף 20 לתצהיר לפיה עו"ד נוי "לא הרחיב ולא הסביר מהות התביעה".

כיצד יודע המצהיר לומר מה הוסבר ומה הובהר באותה שיחה בין עו"ד נוי לבין נתבע
1, שהרי לא נכח בשיחה ועסקינן בשיחה שהתקיימה לפני כ- 8 שנים?
בנוסף, לאחר אותה פגישה וקשירת הסכמי שכר הטרחה המשיכו הצדדים להיות בקשר, ועוה"ד העניקו שירות
משפטי ארוך ומתמשך מבלי שאף לא אחד מהנתבעים הביע הסתייגות מהסכמי שכר הטרחה, וזו למעשה הפעם הראשונה שמועלת הטענה כהגנה כנגד התביעה.

הנתבעים ידעו תוכן ההסכמים שכן, לטענת המצהיר, דיווח להם אחיהם נתבע מס' 1, על כל פעולותיו ודאג לעדכן אותם באופן שוטף.

לבטול הסכם בשל פגם בכריתתו
יש לפעול מיד לאחר היווצרות עילת הבטול, או בסמוך לאחר שנודע על העילה, ועל כן גם אם הייתה לנתבעים עילת בטול, הרי שבהתנהגותם ובמחדלם וויתרו עליה ומושתקים עתה מלהעלותה רק בעת שנדרשים לשלם שכ"ט מכוח אותם הסכמים.

הכלל היסודי בדיני החוזים הינו שחוזים יש לקיים ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יתערב ביהמ"ש כדי לבטלם כגון משום אי חוקיות או בהיותו של החוזה נוגד את תקנת הציבור.

בענייננו לא הראו הנתבעים, ולו לכאורה, מדוע על ביהמ"ש להתערב בהסכמים שנכרתו בהסכמה ובנסיבות רגילות בין עורך דין ללקוח ובפרט בנסיבות המקרה.

באשר להסכם לגבי מכירת הדירה אעמוד בהמשך בנפרד, שכן העובדה המשפטית בקשר לשרות זה לא הושלמה ולכן יהיה צורך לקבוע שכר ראוי.

הטענות לבטול הסכמי שכר הטרחה נדחות בזאת.


קיזוז נזקים
10.
לטענת הנתבעים, עפ"י התצהיר, יש לקזז מכל סכום בו יחויבו את סכומי הנזקים שגרמו להם התובעים ולשיטתם, התובעים הם החייבים להם
300$ (סעיף
93) !!!

סכומי הקיזוז מפורטים בסעיף 107 לתצהיר וכוללים הפסד בעסקת המכר, החזר הוצאות אשור צוואה, הוצאות בהליך זה, הוצאות נסיעה של נתבע
2 לארץ ובסה"כ 61,500$.


קיזוז הסכום המתייחס לשכ"ט בערעור הינו סכום לא קצוב שכן מדובר בשכ"ט שמטבעו איננו סכום קצוב ואיננו נובע מאותה עסקה, ועל כן לאו בר קיזוז הינו עפ"י הדין המהותי. הוא הדין לגבי החזר הוצאות הצוואה, עסקה שאיננה נשוא התובענה, ובכל מקרה נדרש קיום הצוואה לצורך ביצוע עסקת המכר, וסכומם שולם בהסכמה באמור בסעיף 76 לתצהיר.


הוצאות הנסיעה לארץ הינן הוצאות בלתי קצובות שאינן נובעות מהעסקה נשוא התובענה ואינן בר קיזוז.


הוצאות בגין הליכי התביעה אינן בבחינת סכום קצוב וכלל לא נפסקו עד כי אין לראות הסכום הנטען כסכום בר קיזוז.


אף אין להכיר בטענת קיזוז בגין הפסד נטען של
32,000$ בעסקת המכר שכן המו"מ אותו נהלו התובעים הופסק במהלכו ע"י התובעים אשר הם שבצעו
את
עסקת
המכר,
משיקולים שלהם במחיר הסופי של 340,000 $.


בנוסף, יש לדחות את טענת הקיזוז גם מהפן הדיוני שכן פרט למכשול של זכות הקיזוז המהותית לא עמדו הנתבעים בחובת הפירוט הנדרשת
במישור הדיוני של הטענה, ולא השכילו לפרט את רכיבי הקיזוז כנדרש בטענת הגנה לצורך מתן רשות להגן, ובמיוחד טענת קיזוז אותה יש לפרט כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה.


בעניין זה ראה בספרו של השופט גורן ובפסיקה המובאת שם וכן ע"א 16/89 פד"י מה (3) עמ' 736.

העדר פירוט טענות ההגנה

11.
הלכה פסוקה כי את טענות ההגנה יש לפרט ולפרוס בתצהיר, ולאו על דרך של הפניה למסמכים חיצוניים שכן התצהיר הניתן תחת אזהרה מהווה משקל בטענות המועלות בו כנגד כתב תביעה המבוסס על ראשית ראיה בכתב.


בנוסף קובעת הפסיקה כי כל נתבע חייב למסור תצהיר מטעמו ותצהיר של נתבע עבור מספר נתבעים יתקבל רק במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות המצדיקות זאת.


בפני
נו תצהירו של נתבע מס' 3, שלא היה מעורב ישירות בהליכים ומעיד על עובדות ופרטי עובדות ללא בסיס ומבלי שניתן הסבר מדוע לא הוגש תצהירו של מי שאמור לדעת את כל העובדות
לאשורן מידיעה אישית, והכוונה לנתבע מס' 1 מר יוסף גו' סמואל
, אשר היה איש הקשר של כל הנתבעים והמביא והמוציא עבורם מול התובעים.


המצהיר, אדם בן 86 מעיד על עצמו שזכרונו נפגם ובחקירתו הנגדית משתמש במילים "לא יודע לא זוכר", כך למשל מעיד כי הגיע למשרדו של התובע ואינו יודע לצורך מה הגיע, אף איננו יודע מדוע לא יכלו הנתבעים למכור את הבית.

העד איננו זוכר מי הוא עוה"ד שהגיש את התביעה ומוסיף בעמ'
8 שורה 18: "אני לא טפלתי בכלום, אחי יוסף טיפל. יוסף היה צריך לטפל בשם כל האחים במכירת הבית".


באשר לתצהיר, תוכנו ומשקלו מעיד העד במילים הבאות:

"תראה לי אני לא זוכר. אני לא כתבתי כלום... אני לא קראתי
מה שכתוב בתצהיר לפני שחתמתי, אני סמכתי על האדונים לא הקריאו לי מה כתוב".



הנה כי כן העד מאשר מפורשות כי חתם על תצהירו שלא נערך עפ"י מידע שמסר, ואף איננו יודע מה נאמר בתצהיר.


תצהיר הנערך באופן כזה איננו יכול לגלות הגנה ולו גם לכאורה ולמעשה שוויו אפס.


ראה גם בעמ'
10 שורה 13-15: "אני לא קראתי את התצהיר הביאו לי וחתמתי... אני לא יודע שמה שכתוב בתצהיר נכון לא אמרתי שזה נכון או לא נכון...".

ולבסוף בתשובה לשאלת ביהמ"ש השיב העד עמ'
11 שורה 20:

"לא זוכר אם עו"ד נוי גרם לנו להפסד או לנזק. גו' לא אמר לי כלום בקשר לנזקים שעו"ד נוי גרם הוא טיפל בכל".



אין טרוניה כלפי המצהיר שלא היה מעורב בכלום ומה שידע דווח לו ע"י נתבע מס' 1, וכיום בעת מסירת התצהיר איננו זוכר את רובם ככולם של הפרטים.

כאמור מדובר באדם בא בימים ואין לבוא אליו בטענות.


לו לא הייתה לנתבעים ברירה אלא להסתמך על תצהירו של נתבע מס' 3 ייתכן והיה מקום לשקול מתן רשות להגן, ואולם מי שאמור לדעת את כל הפרטים, נתבע מס' 3, חי וקיים הוא אשר היה אמור לתמוך בהגנה בתצהירו ולא ניתן הסבר מדוע לא מסר תצהיר.


סתמיות הטענות, העדר פירוט, העדר ידיעה ברמה הנדרשת למתן רשות להגן מביאה למסקנה כי אין בנטען בתצהיר משום הגנה כלשהי בגינה יש ליתן רשות להגן.

מתן רשות להגן בעסקת המכר

12.
כפי שכבר ציינתי לעיל, ולמרות כל שנכתב עד כה, מצאתי מקום ולו בדוחק, ליתן רשות להתגונן בתביעת שכ"ט בקשר לעסקת המכר, בשני עניינים.

ראשית, הסכם שכ"ט קבע תשלום של 2% מהתמורה שתתקבל מהמכירה ומסתבר כי בסופו של יום שווי העסקה 340,000$, ולא 372,000$ ואף לא 362,000$ ועל כן ניתנת רשות להגן כדי לברר מהו סכום התמורה ממנו יש לגזור את שיעור שכר הטרחה.


בנוסף, ניתנת רשות להגן בטענה כי אין התובעים זכאים לשכר מוסכם אלא לשכר ראוי וגובה השכר הראוי טעון בירור.


אין חולק כי התובעים לא השלימו מלאכתם בעסקת המכר ולא הגיעו לשלב של חתימת הסכם מכר וממילא גם ביצעו את העבודות הנובעות מעריכת ההסכם, כגון שומה עצמית, דיווח לשלטונות, ביצוע העברת זכויות ורישומן בלשכת רישום המקרקעין.


הלכה פסוקה כי רשאי לקוח לבטל ייפוי כוח שנתן לעורך דין ולדרוש הפסקת הייצוג המשפטי, ובמקרה כזה יש לבחון מהו השכר הראוי המגיע לעורך הדין בגין פעולות שביצע בפועל עד לשלב הפסקת הייצוג, כמו כן מתוך התחשבות בוותק ובמקצועיות של אותו עורך דין, ולאור השכר המוסכם שנקבע עבור השלמת העסקה כולה.


ראה בע"א 136/92 בעניין ביניש נגד דניה סיבוס.

יש אף לבחון האם הייתה לנתבעים עילה של ממש לבטל את ייפוי הכוח ולדרוש הפסקת הייצוג המשפטי והאם פעלו הנתבעים בתום לב ואף לבחון הנזק שנגרם, אם נגרם, לתובעים.


שתי טענות ההגנה הינן טענות הגנה משולבות הקשורות להסכם שכ"ט בקשר לעסקת המכר, ובגינן ניתנת לנתבעים רשות להתגונן.

סיכום

13.
א.
ניתנת לנתבעים רשות להתגונן בכל טענות ההגנה הקשורות לעסקת המכר והנטען בתצהיר לעניין זה יהווה כתב הגנה.

הוצאות הבקשה ייקבעו בפסה"ד הסופי.

ב.
לא ניתנת לנתבעים רשות להתגונן בטענה כלשהי, אף לא טענת קיזוז, בכל הקשור להסכם שכר הטרחה בקשר לתביעת פרוק השיתוף במקרקעין.

ג.
התובעים זכאים ליטול פס"ד חלקי בגין תביעת הפרוק בסך של 43,275$ (כולל מע"מ) בהפחתת המקדמה בסך של 8,000$, דהיינו סך של 35,275$ (כולל מע"מ).

אינני סבור שיש מקום לשערך את הסכום לש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.3.99, ובוודאי שלא במסגרת פס"ד חלקי שכן לא הוכח ואף לא נטען חובת תשלום שכ"ט למועד זה.


נכון, ראוי וצודק יהיה להמיר את החוב הדולרי לש"ח למועד הגשת התביעה וממועד זה שישא ריבית והפרשי הצמדה.

14.
אשר על כן ניתן בזאת פס"ד חלקי המחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 35,275$ כשווים בש"ח עפ"י השער היציג ביום הגשת התביעה, 20.8.06, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.


כמו כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הוצאות המשפט היחסיות לסכום פסה"ד החלקי, ובנוסף לשלם שכ"ט עו"ד שיחושב עפ"י הקבוע בתעריף המומלץ של לשכת עוה"ד בהתייחס לסכום פסה"ד החלקי.


הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד במסגרת פסה"ד החלקי יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.


התובעים רשאים להגיש פסיקתא מתאימה לחתימה.





15.
נקבע לקדם משפט בקשר לעסקת המכר לתאריך 11.9.07 בשעה
09:00.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ז (30 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.



סובל משה
, שופט







א בית משפט שלום 47969/06 ויקטור נוי, ד"ר פנחס זלצר נ' יוסף גו' סמואל, נורי סמואל, אליהו ששון ואח' (פורסם ב-ֽ 30/08/2007)