588/84     09/09/1996




דבע 3-80/נו ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום בע"מ, מדינת ישראל




בבית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נו/80-3; דב"ע נו/3-81
השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופט פליטמן

נציג עובדים : זיו
נציג מעבידים : מרחב
המערערת: ורדה אלול


עו"ד מ' אבירם
נ ג ד
המשיבות: 1. פנינה רוזנבלום בע"מ
עו"ד ג' חריש
2. מדינת ישראל


עו"ד ו' כהן
דב"ע נו/80-3
המערערת: מדינת ישראל


עו"ד ו' כהן
נ ג ד
המשיבות: 1. פנינה רוזנבלום בע"מ
עו"ד ג' חריש
3. ורדה אלול


עו"ד מ' אבירם
דב"ע נו/81-3
פסק - דין
השופט י' אליאסוף
1. לפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת וירט-ליבנה כדן יחיד; תב"ע נה/1007-3). בהליך זה נפסק כי יש לתת תוקף לפיטורי הגב' ורדה אלול
(להלן - העובדת), מאחר ולא נמצא קשר בין פיטוריה לבין הריונה.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

2. ההליך בבית הדין האזורי נפתח בהגשת כתב תביעה על ידי חברת פנינה רוזנבלום בע"מ
(להלן - המעבידה), לאחר שמר אפרים כחלון, מנהל אגף בכיר לפיקוח על חוקי עבודה במשרד העבודה והרווחה (להלן - המפקח) סירב להתיר את פיטורי העובדת על ידי המעבידה, בנימוק כי "קיים קשר בין הפיטורים להריון".

3. העובדות הנוגעות לעניין פורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי, כדלקמן:

"א. הנתבעת מס' 1 [העובדת] שימשה בתפקיד של סופרוויזרית בחברה התובעת [המעבידה] מתאריך 12.5.94.

ב. התובעת החליטה לקבל במקומה של הנתבעת סופרוויזרית חדשה מאחר ולא היתה מרוצה מתפקודה של הנתבעת בתפקיד זה ואף סיכמה עם גב' נורית כהן בתאריך 18.10.94 על קבלתה לעבודה ותחילת עבודה בתאריך 1.12.94.

ג. הנתבעת גילתה באופן עקיף על דבר קבלתה של הסופרוויזרית החדשה ופנתה לשוחח עם מנהלת התובעת גב' פנינה רוזנבלום (להלן: "פנינה") בנושא זה.

ד. בתאריך 20.10.94 נתקיימה שיחה בה פנינה אכן מאשרת בפני
הנתבעת על דבר החלטתה. באותה שיחה גב' ריצי שוקרון, מנהלת המכירות בתובעת, ביקשה מפנינה כי תציע לנתבעת לעבור לתפקיד אחר כמזכירה של ריצי שוקרון. הנתבעת מסרבת לתפקיד זה בטענה כי שעות העבודה הן רבות ואינן מתאימות לה.

ה. המחלוקת העובדתית בנקודה זו הינה - האם פנינה אמרה לה בשלב זה שתמצא לה תפקיד אחר או שמא הודיעה לה על פיטוריה?

ו. אין חולק כי לאחר שהנתבעת סרבה לקבל את התפקיד החדש לא הוצע לה כל תפקיד אחר.

ז. בתאריך 28.10.94 פנינה הציעה למר פאול משה, עימו היא מצוייה בקשרים עסקיים, לקבל את הנתבעת לעבודה אצלו, כדיילת מכירות, ומר פאול משה אכן הציע את העבודה לנתבעת והיא סרבה.

ח. הנתבעת המשיכה לעבוד כסופרוויזרית בידיעה כי מחליפתה תגיע בתאריך 1.12.94.

ט. בתאריך 15.11.94 נודע לנתבעת לראשונה על היותה בהריון והיא מודיעה על כך לזיוה מזכירתה של פנינה.

י. בתאריך 17.11.94 הנתבעת מודיעה לפנינה כי היא בהריון ואינה יכולה לפטר אותה ובו ביום פנינה שיגרה אליה את מכתב הפיטורים.

יא. המפקח על העבודה - מר כחלון - אשר הפקיד בידי הגב' חיה חוגי את החקירה, קבע כי אינו מתיר את פיטוריה של הנתבעת בנימוק שקיים קשר בין הפיטורים לבין ההריון".

4. במכתב הפיטורים לעובדת מיום 17.11.1994, נאמר:

"בהמשך לשיחתנו ולפי בקשתך, להלן מכתב פיטורין בכתב לאחר הודעתי בע"פ מיום 1 בנובמבר 94' על הפסקת עבודתך בתאריך 25 לנובמבר 94'.

אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך הדרך".

5. היזמה לטיפולו של המפקח בפיטוריה של העובדת, לא באה מאת העובדת שפוטרה, אלא מאת המעבידה. ביום 28.11.1994 פנה ב"כ המעבידה אל המפקח, פירט את הרקע העובדתי הנוגע להפסקת עבודתה של התובעת וציין כי לטענת המעבידה אין צורך בהיתר לפיטורי העובדת מאחר וטרם עברו ששה חודשים מיום תחילת עבודתה ובטרם ידעו העובדת או המעבידה אודות ההריון. בפני
ה צוין כי "למניעת ספק ולמען הזהירות", מתבקש היתר של המפקח לפי סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954.

6. המפקח הטיל על הגב' חיה חוגי ממשרדו, שהיא בעלת הסמכה של מפקחת עבודה לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954, לנהל את החקירה בנושא שהועבר אליו. הגב' חוגי גבתה עדויות מאת העובדת, ומאת גב' פנינה רוזנבלום (מנהלת המעבידה), גב' בן שאנן וגב' שוקרון, וכן שוחחה טלפונית עם מר פאול משה (בשיחה זו מסר מר פאול משה כי הגב' פנינה רוזנבלום פנתה אליו בבקשה למצוא אפשרות להעסיק את העובדת. הוא פנה אל העובדת אך היא סירבה להצעתו בטענה "שיש לה הצעה טובה יותר מגורם אחר, והיא עוזבת את העבודה").

בדו"ח שהכינה הגב' חוגי ביום 2.1.1995 (מב/2 ו-מב/3), היא פירטה את העובדות, ואף ציינה את שיחתה עם מר פאול משה. מסקנותיה של הגב' חוגי היא כדלקמן:

"א. אין ספק שהמעבידה לא היתה מרוצה מתפקודה של העובדת בתפקידה כסופרוויזרית, וחיפשה ומצאה עובדת אחרת. הדבר נודע לעובדת ונמסר לה על כך מפיה של המעבידה.

ב. המעבידה הציעה לעובדת עבודה חלופית, העובדת מייחסת את השינוי בשעות העבודה ואי תוספת שכר לעבודתה כסופרוויזרית ולא כתנאי לעבודה החלופית. לטענתה להצעה החלופית לא סרבה אלא ביקשה לחשוב בענין. בנושא זה אני אינני מקבלת את גירסתה אלא את גירסת מנהלת המכירות שאכן הוצעה לה עבודה חלופית בתנאים חדשים והיא סרבה להצעה.

ג. יחד עם זאת איני מקבלת את גירסת המעבידה להודעה על פיטורים בשלב זה, לאור עדותה של מנהלת המכירות שהיתה נוכחת בדיון. ולדבריה, לא דובר על פיטורים, והנושא נשאר פתוח מתוך כוונה שהמעבידה תנסה למצוא מקום אחר. ולראיה אכן שוחחה המעבידה בענין זה עם הסוכן מר פאול משה.

ד. ההודעה על ההריון שנמסרה ב-17.11.94 הביאה לדברי העובדת להודעה על הפיטורים. אני נוטה לקבל את גירסת העובדת לאור עדותה של הגב' ריצ'י שוקרון, ולדעתי הגב' רוזנבלום אכן התכוונה למצוא לעובדת מקום עבודה חלופי, רצון זה השתנה עם ההודעה על ההריון. לאור הנאמר אני ממליצה לסרב להתיר את הפיטורים מתוך חשד שעובדת ההריון הביאה להחלטה על פיטורים".

7. על פי הדו"ח האמור החליט המפקח ביום 4.1.1995 כי הוא מסרב להתיר את הפיטורים של העובדת, מאחר וקיים קשר בין הפיטורים להריון. הנימוקים להחלטתו של המפקח לא צויינו בהחלטה, אלא פורטו מאוחר יותר, בתצהירו מיום 19.2.1995, שהוגש לאחר פתיחת התובענה בבית הדין האזורי. לדברי המפקח בתצהירו, הוא העדיף את הצהרת העובדת, לפיה "עד השלב בו דיווחה על הריונה לא דובר עימה על הפסקת עבודתה, אלא על החלפת תפקיד בלבד", כאשר הצהרה זו נתמכת על ידי הצהרת גב' שוקרון. כמו כן, מסקנת המפקח היתה כי "מלכתחילה כוונת המעבידה היתה למצוא לעובדת תפקיד חלופי אולם משהודע לה על ההריון השתנתה כוונתה זו והיא הודיעה לה על פיטוריה" (פיסקה 6 לתצהיר).

נציין בקשר לכך כי הנימוק של המפקח, במכתבו מיום 4.1.1995 למעבידה, בו סירב למתן ההיתר לפיטורים, משום ש"קיים קשר בין הפיטורים להריון", הוא סתמי ולקוני. כל הפונה אל המפקח בבקשה להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, והוא נענה בשלילה, זכאי לקבל פירוט ההחלטה והטעמים לה, הן כדי שיוכל לכלכל צעדיו והן כדי לאפשר לבית הדין לבחון את ההחלטה (השווה לדב"ע נב/83-0 שי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 237, 239).

8. ביום 25.1.1995 הגישה המעבידה תובענה כנגד העובדת וכנגד המפקח, בה עתרה לסעד על פיו פיטורי העובדת נעשו מסיבות ענייניות, מקצועיות ורלוונטיות לתפקידה כדין, ללא קשר או זיקה להריונה, וכן כי פיטורי העובדת שרירים וקיימים, כדין (תב"ע נה/1007-3).

במקביל לכך, עתרה המעבידה לסעד זמני אשר יתיר לה להימנע מלהעסיק את העובדת עד להכרעה הסופית בתובענה (תב"ע נה/740-14).

העובדת עתרה ביום 23.2.1995 לדחית התובענה על הסף וכן לביטול העתירה לסעד הזמני (תב"ע נה/875-14).

בהסכמת הצדדים אוחד, ביום 26.2.1995, ההליך לסעד הזמני עם התובענה העיקרית.

9. ההליך בבית הדין האזורי, אשר למעשה היה בחינה משפטית של החלטתו של המפקח, התנהל בדרך של תובענה, בה הוגשו כתב תביעה, כתב הגנה מטעם העובדת וכתב הגנה מטעם המדינה, שבמסגרתה פועל המפקח. הושמעו עדויות, הוגשו ראיות וכן הוגשו סיכומים. מסגרת דיונית זו, השונה מהמסגרת הדיונית של "עתירה" לבג"צ, מאפשרת "לברר בצורה ברורה יותר עובדות ושיקולים שהיו ברקע ההחלטה של בעל הסמכות לגבי הפיטורים" (דב"ע נב/148-3 פלוני - מדינת ישראל
פד"ע כד 255, 264).

10. ב"כ המעבידה טען בבית הדין האזורי כי החלטת המפקח שלא להתיר את פיטורי העובדת, היתה נגועה בחוסר סבירות קיצונית, לאור האופן בו נוהלה החקירה בעניין, העובדות שהובאו בפני
המפקח, והתעלמותו מעדות חשובה ומהותית של מר פאול משה. כמו כן, טען בא כוח המעבידה כי פעולתו של המפקח היתה נגועה במשוא פנים, בכך שכאשר ראה את מנהלת המעבידה, בבואה למסור עדות לפני הגב' חוגי, אמר לה: "את שוב מפטרת עובדות בהריון".

לעומתו, טענו ב"כ העובדת וב"כ המפקח כי סמכות בית הדין לעבודה בבקורת על החלטות המפקח הינה מצומצמת, ומשום כך לא היה מקום לשמוע ראיות בהליך. כן נטען, כי שיקולי המפקח היו עניניים וסבירים, והמעבידה לא הוכיחה כל עילה המצדיקה את ביטול ההחלטה.

11. בפסק דינו ניתח בית הדין האזורי את חומר הראיות שהיה לפניו, כדלקמן:

"הגב' חוגי חיה מאשרת כי פנינה לא היתה המרוצה מתפקודה של הנתבעת עוד בטרם ידעו הן פנינה והן הנתבעת בעצמה על ההריון. כמו כן הגב' חוגי מקבלת את הגרסה כי הוצע לנתבעת על ידי פנינה תפקיד חלופי אולם הנתבעת מסרבת לקבלו וזאת גם בטרם ידוע לה ולפנינה על ההריון. וכאן יש לציין כי הגב' חיה חוגי אינה מאמינה לנתבעת שאמרה כי היא לא סרבה להצעה החלופית אלא ביקשה לחשוב. ובניגוד לדבריה אלה הגב' חוגי קובעת כי הנתבעת סרבה לתפקיד.

בנקודה אחת הגב' חוגי לא קיבלה את גרסתה של פנינה והעדיפה את גרסתה של ריצ'י שוקרון - מנהלת המכירות - שלדבריה לא דובר על פיטורים והנושא נשאר פתוח מתוך כוונה שהמעבידה תנסה למצוא מקום אחר. לכך מוצא הגב' חוגי תמוכין בכך שפנינה שוחחה עם סוכן החברה מר פאול משה.

דהיינו, מחד, הגב' חוגי מסתמכת בברירת הגרסאות בין פנינה לבין ריצ'י שוקרון על כך שפנינה שוחחה עם הסוכן פאול משה, ומאידך, שפאול משה רוצה לבוא להעיד בפני
ה מסתפקת ברישום שיחתו הטלפונית בה אומר מפורשות כפי שנכתב על ידי בסעיף 4 לתרשומת מוצג מב/3 כך:

'4. שוחחתי עם מר פאול משה שהוא סוכן של משרד הופעות שעובד יחד עם הגב' רוזנבלום ולדבריו פנינה פנתה אליו בבקשה למצוא אפשרות להעסיק את ורדה, הוא אכן פנה אליה אך ורדה סרבה להצעתו בטענה שיש לה הצעה טובה יותר מגורם אחר והיא עוזבת את העבודה.'

והדגש הוא על כך שהנתבעת אומרת לו שיש לה הצעה טובה יותר מגורם ארחר והיא עוזבת את העבודה.

יש לציין כי קיימת טעות בידיה של הגב' חוגי שהרי לא מדובר בסוכן החברה ולכן גם לא בתפקיד במסגרת החברה אלא באדם חיצוני לגמרי לחברה, המשמש כבעל חברת "סילון" המארגנת ארועים וימי כיף לנשים ובמסגרת ארועים אלה מופיעה גם פנינה ומכאן הכרותו עם פנינה.

יש לציין כי הסמכות [צ"ל ההסתמכות] המוחלטת של חיה חוגי על דברי ריצ'י שוקרון אינה ברורה מאחר וגם ריצ'י שוקרון לא אמרה באופן ברור כי פנינה אמרה שתמצא לה תפקיד אחר אלא ש'הנושא נשאר פתוח'.

ראה: דבריה בהודעתה המצורפת כנספח לתצהיר מר כחלון. ואילו הגב' חוגי מסיקה מכך כוונה להשארותה בחברה כשהיא נתמכת במסקנתה על הצעת עבודה בפני
גורם חיצוני לחלוטין לחברה התובעת.

יש לציין בהקשר זה כי הגב' חיה חוגי אינה מציינת את העובדה שבמשך שלושה שבועות לא הוצע לנתבעת כל תפקיד אחר. והנה אף ריצ'י שוקרון בחקירתה הנגדית בבית הדין אומרת בעמ' 22 לפרטיכל:

"כשאמרו לי שמגיעה סופרוויזרית חדשה ב-18 לאוקטובר נדמה לי שדובר שהיא תתחיל לעבוד ב-1 בדצמבר. הנחתי שורדה תמשיך עד לאותו תאריך".

יש לציין כי גב' ריצ'י שוקרון, אשר על עדותה נסמכת לבסוף ההכרעה שלא ליתן את היתר הפיטורים, נתנה את עדותה כאשר ערב לפני כן קיבלה מכתב פיטורים מפנינה.

מר כחלון נשאל בחקירתו והשיב כי אימץ את המלצות המפקחת ועל בסיס זה ניתנה ההחלטה. כמו כן אמר שלא מצא לנכון להזמין את פאול משה לחקירה או את הנתבעת לחקירה נוספת בהתייחס לדבריו של פאול.

יש לציין שגם תרשומה השיחה עם פאול משה לא היתה בפני
ו.
ראה עדותו בעמ' 26 לפרטיכל.

מהלך החקירה, במקרה זה, התעלמות מעדות מהותית של מר פאול משה, שיש בה חשיבות רבה ביותר למועד הפיטורים והקשר בין הפיטורים להריון (יש לציין כי במקרה זה המפקח לא התייחס לכל נימוק אחר כמו סוציואקונומי וכד' אלא רק לקשר בין הפיטורים להריון).

הסתמכות מוטעית של הגב' חיה חוגי על העובדה שפנינה פנתה למר פאול משה, כשהיא סוברת שהוא סוכן החברה ומתברר שמדובר באדם חיצוני לחברה, מביאים למסקנה כי החלטת המפקח, במקרה זה, נגועה בחוסר סבירות קיצונית וזאת על פי הראיות והעדויות שהיו בפני
ו." (ההדגשה הוספה).

בהמשך התייחס בית הדין האזורי לאמירה של המפקח למנהלת המעבידה: "שוב את מפטרת עובדות בהריון", עוד בטרם החלה החקירה בעניין. בכך ראה בית הדין האזורי "פגם חמור היכול להוות חשש אובייקטיבי למשוא פנים", אשר בהצטרפו לנושא סבירות החלטת המפקח, "מהווה פגם נוסף בהחלטת המפקח נשוא התובענות דנן".

מסקנת בית הדין האזורי כדלקמן:

"7. סיכומו של האמור לעיל הוא שמצאתי כי החלטת המפקח בעניינה של התועת היתה נגועה בחוסר סבירות קיצונית ונגועה בחשש למשוא פנים ועל כך דינה להתבטל, ומשהחלטתו של המפקח בטלה הנני נותנת תוקף לפיטורי הנתבעת מאחר ולא נמצא קשר בין הפיטורים לבין ההריון וכל 'חטאה' של מנהלת התובעת היה בכך שניסתה לסייע בידי התובעת במציאת מקום עבודה חלופי".

על כך הוגשו שני הערעורים שלפנינו.

הוראות החוק

12. בסעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, נקבע כדלקמן:

"9. (א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות; לענין סעיף קטן זה רואים סיום עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים".

על פי סעיף 22 (א) לחוק עבודת נשים, רשאי שר העבודה והרווחה להעביר סמכות זו לאחר. בהתאם לכך, העביר השר את סמכותו האמורה למפקח.

13. מטרתה של הוראת סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, היא להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, ייתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה בגלל מצבה (ר' דב"ע מח/8-3 אבנר קופל סוכנות לביטוח - עדי וייס ארלוביץ, פד"ע כ 57, 59).

מטרה זו מנחה את המפקח, שהוא, כאמור, בעל הסמכות למתן היתר על פי סעיף 9 (א) לחוק. בהפעלת סמכותו נתון המפקח לפיקוח שיפוטי של בית הדין לעבודה.

הטיעונים בערעור

14. הטענות העיקריות של ב"כ העובדת לפנינו הן:

(א) המעבידה לא היתה רשאית להגיש תובענה ישירה כנגד המפקח בבית הדין האזורי, אלא היתה יכולה לטעון כנגד החלטתו בהליך עתירה לבג"צ;

(ב) חומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי לא הראה ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים וכוונה לסיים את יחסי העבודה עם העובדת לפני יום 17.11.1994. רק באותו יום ידעה המעבידה כי העובדת בהריון ופעלה בדחיפות לסיים את עבודתה, בשל היותה בהריון;

(ג) לא היה משוא פנים באמירת המפקח למנהלת המעבידה, כי היא שוב מפטרת עובדות בהריון. טענה של משוא פנים לא הועלתה כנגד המפקח מיד ולפני מתן החלטתו, מה גם שהחקירה בפועל נערכה על ידי גב' חוגי;

(ד) על פי המסכת העובדתית, החלטת המפקח היתה סבירה ואובייקטיבית.

15. הטענות העיקריות של ב"כ המדינה (שבמסגרתה פועל המפקח) לפנינו הן:

(א) פיטורי העובדת ללא היתר מהמפקח הם בניגוד לחוק ובטלים מעיקרם, ולכן אין משמעות לסעדים שהתבקשו על ידי המעבידה;

(ב) אין בית הדין לעבודה משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, אלא מפעיל ביקורת שיפוטית בלבד לגביה, לאור החומר שהיה לפני המפקח, ולא על פי ראיות נוספות לעניין העובדות הרלבנטיות;

(ג) הבדיקה בעניינה של העובדת היתה יסודית, מקצועית, עניינית, ממצה וסבירה. המפקח רשאי היה לקבוע את העובדות ולהעדיף גירסה מהגירסאות שהובאו לפניו. החלטתו היתה במתחם הסבירות;

(ד) בית הדין לא היה מוסמך לקבוע עובדות ולשמוע ראיות נוספות, אך גם על פי ראיות אלה עולה כי עד ליום 17.11.1994 דובר על מציאת תפקיד חלופי בלבד לעובדת, ולא היה אקט של פיטורים;

(ה) החלטת המפקח לא היתה נגועה במשוא פנים עקב אמירתו למנהלת המעבידה.

16. ב"כ המעבידה תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, והטענות העיקריות שלו לפנינו הן:

(א) המפקח הוא בעל סמכות "מעין שיפוטית" הנתון, בהפעלת סמכותו, לפיקוח בית הדין לעבודה;

(ב) החלטת המפקח צריכה להיות סבירה, תקינה, בלא משוא פנים וללא דעה קדומה;

(ג) החלטת המפקח היתה שנויה ופסולה בכל הנוגע לדבריו של מר משה פאול;

(ד) המפקח מוסמך לקבוע עובדות הרלבנטיות להחלטתו, אך קביעה זו כפופה לביקורת שיפוטית של בית הדין;

(ה) העובדת קיבלה הודעה על הפסקת עבודתה לפני שידעה על הריונה.

נושא הסמכות

17. נושא הסמכות של בית הדין האזורי לדון ב"תובענה" כנגד המפקח או כנגד המדינה (אשר ייצגה את המפקח, הפועל במסגרתה), כנתבעים, בנוסף על העובדת הנתבעת, לא הועלה בבית הדין האזורי. אולם, משמדובר בסמכות עניינית של בית הדין לעבודה, אין מניעה להעלאת הנושא על ידי צד להליך, או על ידי בית הדין עצמו, אף בהליך הערעור. נציין, כי נושא הסמכות הועלה לפנינו על ידי ב"כ העובדת בלבד, אך הוא לא הועלה בטיעוני ב"כ המדינה אשר ייצגה את המפקח, הן בבית הדין האזורי והן לפנינו.

18. עם הקמת בתי הדין לעבודה, "נכנסו בתחומים מסוימים למסגרת סמכותו של בית הדין לעבודה אך סמכויות בענייני עבודה שהיו בידי בית המשפט הגבוה לצדק לפני הקמתו של בית הדין לעבודה, והתבססה ההלכה כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון גם בתקפה של פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעביד" (דב"ע מט/131-3 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262, 266).

התפחתה, איפוא, הפרקטיקה של הגשת תובענות של עובדות שפוטרו (בהיתר של המפקח) בתקופות הריונן, כנגד מעבידיהן, ובמסגרת תובענות אלה מוסמך בית הדין לפסוק בשאלת תוקפו של היתר הפיטורים שניתן על פי סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים (דב"ע מט/131-3 הנ"ל, בעמ' 266).

לפרקטיקה האמורה שתי פנים. כשם שהעובדת יכולה להעמיד במבחן משפטי היתר שניתן לפטרה בתקופת הריונה, בדרך של הגשת תובענה בבית הדין לעבודה נגד מעבידה, כך גם המעביד יכול להעמיד במבחן משפטי סירוב למתן היתר לפיטורים של עובדת בתקופת הריונה, בדרך של הגשת תובענה בבית הדין לעבודה נגד העובדת. בשני המקרים המפקח הוא צד נוסף להליך בבית הדין לעבודה.

עילתן של שתי התובענות הנ"ל, היא "ביחסי עובד ומעביד", והן נכנסות למסגרת סמכות בית הדין לעבודה על פי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, גם כאשר יחסי העבודה נסתיימו (ר' דב"ע לא/8-3 עירית באר שבע - בן עמי, פד"ע ב' 253, 258). לפיכך, מוסמך בית הדין לעבודה לדון בתובענה של מעביד כנגד עובדת שפוטרה בתקופת הריונה, כאשר המפקח לא נתן היתר לפיטורים. צד נוסף בתובענה זו הוא המפקח אשר סירב לתת את ההיתר לפיטורים.
*
19. נושא זה נדון, בהקשר אחר, אף ב-דב"ע נה/67-3 שמחה שנקר - המועצה המקומית רמת השרון, פד"ע כח 37, 44, כדלקמן:

"סמכות בית הדין האזורי לעבודה קיימת אף לגבי פעולה שלטונית שבעל סמכות, מכוח הדין, פועל על פיה, ושיש לה נפקות ביחסי עובד-מעביד שלא בשירות הציבור, וכן, בנסיבות מסויימות, אף כאשר בעל סמכות כאמור מכוח החוק אינו מפעיל את סמכויותיו" (ההדגשה הוספה).

20. לאור זאת, אנו דוחים את טענות העובדת בנושא סמכות בית הדין לעבודה לדון בתובענה שהגישה המעבידה כנגד העובדת וכנגד המדינה, אשר במסגרתה הפעיל המפקח פעולה שלטונית.

21. בחינת תקפה של הפעולה השלטונית האמורה, על ידי בית הדין לעבודה, נעשית על פי עקרונות המשפט המינהלי, המחייבות מתן החלטה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכות. החזקה היא כי רשות מינהלית פועל כדין, אלא אם יוכח ההיפך, ואין להתערב בהחלטתה אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוונטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים (ר' מ' גולדברג
, "פסיקת בית הדין לעבודה על פי עקרונות המשפט המינהלי", ספר לנדוי, כרך ב', 699, 712-710).

נושא משוא הפנים
22. כאמור לעיל, בית הדין ייחס משמעות מיוחדת לאמירת המפקח למנהלת המעבידה כי היא שוב מפטרת עובדות בהריון (ר' פיסקה 11 לעיל).

23. בעניין זה אנו מקבלים את טענות בא כוח העובדת כי אין לייחס לאמירה זו משמעות.

ראשית, טענה כזו אכן היתה צריכה להיטען מיד לאחר האמירה, ולא רק ביום 26.2.1995, בראשית הדיון בסעד הזמני שביקשה המעבידה (תב"ע נה/740-14). שנית, החקירה בעניינה של העובדת נערכה למעשה כולה על ידי הגב' חוגי, שהגישה את ממצאיה, מסקנותיה והמלצתה למפקח, אשר נתן את החלטתו בהסתמך על כך. שלישית, על "רצינותה" של האמירה מעיד המפקח עצמו באמרו (בפיסקה 12 לתצהירו מיום 26.3.1995) כי "דברים ברוח זו אני אומר כמעט לכל מעביד שמגיע אלינו בפעם השניה בענין פיטורי עובדת בהריון ואין בהם כדי להשפיע כהוא זה על החלטתי".

כמובן, מוטב היה אילו נמנע המפקח מאמירה שכזו, אולם משהיא נאמרה, בנסיבות העניין שלפנינו, איננו מייחסים לה כל משמעות המעידה על משוא פנים.

סבירות ההחלטה של המפקח

24. נושא זה הוא הנושא העיקרי העומד לדיון לפנינו.

כפי שצוין בפיסקה 21 לעיל, בית הדין לעבודה מפעיל סמכויותיו בנושאים אלה לפי עקרונות המשפט המינהלי, בדרך הדיונית של ניהול "תובענה".

על כך נאמר, בהקשר אחר, ב-דב"ע נב/148-3 הנ"ל, בעמ' 264-263:

"הליכים אלה התנהלו בעבר בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בדרך 'עתירה' הנתמכת בתצהיר והגשת תצהיר תשובה, כמפורט בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984. עם מתן הסמכות בנושאים אלה לבית הדין לעבודה, החלו ההליכים בנושאים האמורים להתנהל בבתי הדין לעבודה שלא בדרך 'עתירה' אלא בדרך 'תובענה', ובתי הדין הפעילו במסגרת פרוצדוראלית זו את המשפט המינהלי, מקום שהדבר היה דרוש. שינוי המסגרת הפרוצדורלית כאמור, לא גרם בערכאה הדיונית (בתי הדין האזוריים) לשינוי ביישום הדין והמשפט. אדרבה, האפשרות - בדרך ניהול 'תובענה' (בהבחנה מדרך ניהול 'עתירה') - לברר ולאמת את העובדות, לנהל חקירה נגדית נאותה ונכונה, תורמת לליבון הנושאים הנתונים לביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה, בנושאים שבתחום סמכותו העניינית".

זאת באשר לערכאה הדיונית - בית הדין האזורי, על הדרך בה תפעל ערכאת הערעור בנושאים אלה, נאמר בהמשך ב-דב"ע נב/148-3 הנ"ל (בעמ' 264):

"בהליך ערעור רגיל, הכלל לגבי ערכאת הערעור הוא 'שמתפקידה לבחון אם הממצאים שנקבעו בפסק הדין מעוגנים בחומר ראיות אמין, אם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות, ואם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין' (ע"א 588/84, 587, 586 מקלף ואח' נ' זילברברג ואח', פ"ד מג (1) 137, 141). בהליך בו מפעיל בית דין אזורי לעבודה ביקורת שיפוטית על פעולתה של זרוע מינהלית, תפעל ערכאת הערעור על פי הכלל האמור, ככל שניתן להפעילו בשים לב למהות ההליך, אך בנוסף לכך תבחן ערכאת הערעור גם את הדרך שבה הפעילה הערכאה הדיונית את ביקורתה, את מידת ההתערבות של ערכאת הערעור, את שיקוליה ואת נימוקיה. ניתן לומר כי מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהליך ערעור שכזה, שבו בדרך כלל מתעוררות שאלות משפטיות, תהיה שונה ואף רחבה יותר ממידת ההתערבות בהליך ערעור רגיל".

25. השאלה העיקרית היא, אפוא, האם היה מקום להתערב בהחלטת המפקח המבוססת על התשתית העובדתית שהיתה לנגד עיניו עובר למתן החלטתו.

בתשתית העובדתית יש לתת את הדעת לאירועים בשני מועדים. המועד האחד הוא יום 17.11.1994, והמועד השני הוא מוקדם יותר - סוף חודש אוקטובר 1994.

26. למעשה, אין מחלוקת שביום 17.11.1994 התנהלה שיחה טלפונית בין העובדת לבין הגב' רוזנבלום, בה אמרה לה העובדת, לראשונה, שהיא בהריון. בעקבות שיחה זו שלחה העובדת למעבידה באותו יום מכתב, בו הודיעה לגב' רוזנבלום כי "ידוע לי כי בכוונתך לפטר אותי בתאריך 25.11.1994", וכי "הריני להביא לידיעתך כי אני נמצאת בהריוני בשבוע השמיני" (נספח א' לתצהיר העובדת מיום 22.2.1995 ב-תב"ע נה/875-14). באותו יום בערב נמסר לעובדת מכתב הפיטורים המצוטט בפיסקה 4 לעיל.

יש, אפוא, לבחון האם פיטורי העובדת נעשו, במפורש או במשתמע לפני יום 17.11.1994.

27. גירסת המעבידה היתה כי ההחלטה על פיטורי העובדת, בשל אי התאמה ולאחר התקשרות עם עובדת אחרת (גב' נורית כהן), התגבשה כבר ביום 20.10.1994, ונמסרה לעובדת על כך הודעה בעל פה באותו יום. התמיכה בגירסה זו היתה כי המעבידה מעסיקה מספר קטן של אנשי מכירות ומזכירות, ולא ייתכן כי יהיה אצלה עובד ללא תפקיד. לפיכך, העברת העובדת מתפקידה, מבלי שהוסכם על תפקיד חליף, פירושה הפסקת עבודתה. משום כך גם, המעבידה לא היתה יוצרת קשר העסקה עם עובדת חדשה בטרם אכן פיטרה את העובדת הקודמת, לקראת תחילת עבודתה של העובדת החדשה (גב' נורית כהן). ראיה לכך היא גם פנייתה של הגב' רוזנבלום למר פאול משה למצוא לעובדת עבודה אצלו. במכלול עובדות זה רואה המעבידה הוכחה לחוסר קשר בין הפיטורים המוקדמים לבין ההריון המאוחר יותר.

גירסת העובדת היתה שבאותה שיחה ביום 20.10.1994 לא עלה כלל נושא הפיטורים, אלא דובר במציאת תפקיד אחר לה. ההחלטה של המעבידה על פיטורי העובדת נעשתה כאשר נודע על הריונה, ולפיכך היה קשר בין פיטוריה להריונה.

28. ההכרעה בין שתי הגירסאות מצאה ביטוי בפיסקה 6 של תצהירו של המפקח מיום 19.2.1995 (ב-תב"ע נה/740-14), כדלקמן:

"6. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי הגעתי למסקנה כי קיים קשר בין הפיטורים להריון, וזאת על סמך השיקולים הבאים:

א. החלטתי להעדיף את הצהרתה של העובדת לפיה עד השלב בו דיווחה על הריונה לא דובר עימה על הפסקת עבודתה, אלא על החלפת תפקיד בלבד.

ב. הצהרה זו של העובדת נתמכת ע"י הצהרתה של הגב' שוקרון אשר היתה נוכחת בשיחה בין העובדת לבין גב' רוזנבלום.
הגב' רוזנבלום הצהירה כי באותה שיחה הודיעה לעובדת על הפסקת עבודתה ואילו העובדת וגב' שוקרון הצהירו כי לא דובר בשיחה זו על הפסקת העבודה.

ג. - ה. ...

ו. לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי מלכתחילה כוונת המעבידה היתה למצוא לעובדת תפקיד חלופי אולם משהודע לה על ההריון השתנתה כוונתה זו והיא הודיעה לה על פיטוריה".

בתצהירו השני מיום 26.3.1995 התייחס המפקח לדבריו של מר פאול משה, כדלקמן:

"לעניין דבריו של מר פאול משה אוסיף כי סברתי שאינם רלבנטיים לשאלת קיום הקשר בין הפיטורים לבין ההריון:

לדבריו של מר פאול משה בקשה ממנו הגב' רוזנבלום לחפש אפשרות להעסקת הגב' אלול.

העובדה שדובר בין המעבידה לעובדת על מציאת תעסוקה חילופית לא היתה כלל במחלוקת. השאלה היתה מתי הודע לגב' אלול על פיטוריה ולענין זה דבריו של מר פאול משה לא תרמו דבר. כפי שפרטתי בסעיף 6 לתצהירי הקודם שוכנעתי על סמך שאר הנתונים שבתיק כי הגברת אלול פוטרה רק לאחר שהודיעה על הריונה".

בחקירתו בבית הדין הוסיף המפקח בנושא זה כי "לי לא היה ספק שפנינה העבירה את ורדה מתפקיד של סופרוויזורית וחיפשה לה תפקיד אחר. אין לי ספק שפנינה לא רצתה לפטר את ורדה. זה היה ספונטני באותו היום. לא זמנו את ריצ'י ואת ורדה אחרי שדיברנו עם פאול. לא נשאלה ולא נבדקה על פאול. את התרשומת של השיחה של גב' חוגי אין לי" (עמ' 26-25 לפרוטוקול).

29. לאור קביעתנו בנושא משוא הפנים, שאין לייחס כל משמעות לאמירתו של המפקח בדבר פיטורי העובדת בהריון (ר' פיסקה 23 לעיל), נותר לנו להתייחס למסקנתו של בית הדין האזורי כי "החלטת המפקח, במקרה זה, נגועה בחוסר סבירות קיצונית וזאת על פי הראיות והעדויות שהיו בפני
ו" (ר' פיסקה 11 לעיל). נדגיש, כי בית הדין הגיע למסקנתו, בשים לב לראיות ולעדויות אשר היו לפני המפקח ולא לראיות ולעדויות אשר הועלו בבית הדין. לפיכך, אין אנו נדרשים בהליך זה להכריע בשאלה האם בנסיבות העניין שלפנינו רשאי בית הדין לעבודה לקבוע בעצמו את העובדות הרלבנטיות, או שעליו לבחון את סבירות המסקנה של המפקח בלבד.

30. בית הדין האזורי נתן משקל לתרשומת על שיחתו הטלפונית של מר פאול משה עם הגב' חוגי, בה הוא מסר כי העובדת סרבה להצעתו "בטענה שיש לה הצעה טובה יותר מגורם אחר והיא עוזבת את העבודה". כמו כן, נתן בית הדין האזורי משקל לעובדה שמר פאול משה הוא "אדם חיצוני לחברה", ולכן הוא בגדר מעביד אחר ולא "סוכן של משרד הופעות שעובד יחד עם הגב' רוזנבלום", כפי שנרשם בתרשומת של הגב' חוגי (ר' פיסקה 11 לעיל). מהתעלמות מאמירתו של מר פאול משה וממעמדו כמעביד אחר, וכן בשים לב לחוסר הודאות בדבריה של גב' שוקרון, הסיק בית הדין האזורי את מסקנתו הנ"ל.

31. עלינו לתת את הדעה לכך שהוראת סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, בדבר הגבלת פיטורים על ידי מעביד, היא הוראה חריגה במשפט העבודה, המעניק חופש חוזי לצדדים ליחסי העבודה בעניין פיטורים והתפטרות. מנגד, יש ליישם את מטרת המחוקק להגן על עובדת בהריון מפני פיטורים הקשורים בהריונה והקשיים העשויים לעמוד בפני
ה במציאת עבודה חדשה בתקופה זו (ר' פיסקה 13 לעיל).

במצב זה חייב, אפוא, המפקח, בכל מקרה, לבדוק היטב את התשתית העובדתית העולה לפניו ולהחליט החלטה עניינית, בתום לב, בסבירות ובמסגרת סמכותו.

32. נימוקי בית הדין האזורי למסקנתו בדבר חוסר הסבירות של החלטת המפקח, המושתתים על התעלמות מאמירתו של מר פאול משה וממעמדו כמעביד אחר, וכן חוסר הודאות בדבריה של גב' שוקרון, הם נימוקים אשר במסגרת הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטת המפקח, יכול היה בית הדין האזורי לתת להם את המשקל שנתן.

אנו בהליך הערעור, איננו מוצאים כי נדרשת התערבותנו בשיקוליו אלה של בית הדין האזורי, ובטעמיו בעניין חוסר הסבירות.

ס י כ ו ם

33. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים, מטעמיו של בית הדין האזורי בעניין חוסר הסבירות.

34. המערערת ב-דב"ע נו/80-3 והמערערת ב-דב"ע נו/81-3 תשלמנה למעבידה, במשותף, הוצאות הערעורים בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן היום, 9.9.1996, בהעדר הצדדים.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-80/נו ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום בע"מ, מדינת ישראל, [ פד"ע: ל 86 ] (פורסם ב-ֽ 09/09/1996)