פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מו"פ מרחב אשקלון ואח' | פסקי דין על עיריית שדרות | פסקי דין על מר אלי מויאל |

1059/02 סק     25/11/2002




סק 1059/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מו"פ מרחב אשקלון ואח' נ' עיריית שדרות, מר אלי מויאל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע
סק 001059/02


בפני
:
כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן
נציג מעבידים - אריה בודנהימר
נציג עובדים - אביתר כהן


25/11/02




בעניין
:
1 . הסתדרות העובדים הכללית החדשה- מו"פ מרחב אשקלון
2 . ועד עובדי עיריית שדרות
3 . חליבה אברהם


ע"י ב"כ עוה"ד
מור סטולר

המבקשים


נגד



1. עיריית שדרות

2. מר אלי מויאל


ע"י ב"כ עוה"ד
בנימין סעדון
המשיבים

החלטה

1.
מדובר בבקשת צד לסכסוך קיבוצי


למתן סעדים קבועים וכדלקמן:
א.
לבטל את מכתב הפיטורים אשר הוציאה המשיבה שלא כדין בגין פיטורי המבקש מס' 3 (להלן "המבקש") ו/או להצהיר על בטלותו.
ב.
להורות למשיבה לכבד את כל הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות והמועצות האזוריות הנוגעות לפיטורי עובדים (להלן "החוקה").
ג.
להורות, כי בכל מקרה הוראות סעיף 82 ל"חוקה" מחייבות הקפאה של פעולה שיש פגיעה בעובד והמבקשים 1 ו-2 מתנגדים לה עד ליישום פרק חילוקי הדעות.
ד.
להורות, כי על המשיבה מוטלת חובה לפעול בעניין תוכנית ההבראה אך ורק עפ"י הוראות הסכם ההבראה.

בקשת המבקשים לסעד זמני ולמניעת כניסת הפיטורים לתוקף נדחתה ע"י בית הדין (החלטה מיום 29.7.02).

2.
ביום 16.7.02 נשלחה למבקש הודעה על "הפסקת עבודה" עפ"י החלטת ועדת הפיטורים שמונתה על ידי מועצת המשיבה, ואישרה את הפסקת עבודתו של המבקש במשיבה בשל אי חוקיות העסקתו. הפסקת העבודה נכנסה לתוקפה ביום 1.8.02 (המשיבה מס' 1 תקרא להלן "המשיבה" או "העירייה").




3.
העובדות
א.
המבקש החל עבודתו במשיבה ב-11/84. בין השנים 1984 עד 1993 עבד כעובד נוער וצעירים כמרכז ועדות החלטה בעניין הוצאת ילדים בסיכון מבתים, אחראי על משפחות אומנות ומרכז ישובי בנושא סמים וטיפול במשפחות במצוקה.

ב.
המבקש כיהן כסגן ראש המועצה מ-12/93 עד 12/98.

ג.
נקבע, כי מעמדו של המבקש בתקופה בה מילא תפקידו הנ"ל כ"נבחר" היה במעמד של חל"ת (ראה להלן).

ד.
ביום 28.1.99, עם סיום כהונתו כסגן ראש העיר, הגיש המבקש למשרד הפנים בקשה לקביעת קצבה או מענק לראש רשות מקומית או לסגנו בשכר (נספח ב' לתגובת המשיבה).
בבקשה ביקש לקבוע שיעור הקצבה, בשים לב הן לתקופת עבודתו בעירייה במשרה ציבורית מ-1.11.84 עד 21.11.93 והן בגין תקופת עבודתו כ"נבחר ציבור" מ-8.12.93 עד 12/98.

ה.
בקשת המבקש לקצבת פרישה נעתרה עפ"י מכתב מיום 11.7.01 של מנכ"ל משרד הפנים (נספח ו' לבקשה). למבקש אושרה קצבה בשיעור 33.83% ממשכורתו הקובעת בתחולה מ-14.7.05 (עת הגיעו לגיל 45), ותקופת עבודתו ב"משרה הציבורית" צורפה לתקופת עבודתו כ"נבחר ציבור", הכל עפ"י החלת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז - 1977 (להלן "ההחלטה"). בהחלטה צויין, בין היתר, כי המבקש אינו זכאי למענק או לפיצויים כלשהם על תקופת כהונתו ושירותו בעירייה.

ו.
טרם אישור הבקשה ובעקבותיה, נשלח מכתב מטעם הממונה על תנאי שירות וגמלאות ברשויות המקומיות, בו נקבע, כי תנאי פרישתו של המבקש מעוגנים בהחלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש ראשות וסגניו), התשל"ז - 1977, בו נקבע, בין היתר, כי לא יהיה קשר בין עבודתו החדשה בעירייה לבין תקופת כהונה קודמת (נספח ה' לבקשה מיום 17.11.99).

ז.
ביום 21.8.01 פנה המבקש למשיבה והודיע על רצונו לסיים החל"ת ולשוב לעבודתו במשיבה תוך התפטרות מהחברות במועצת העירייה. בקשתו נענתה ומנהל המנגנון של המשיבה שלח למבקש מכתב על סיום החל"ת וחזרתו לעבודה במשיבה (נספחים ז'-י' לבקשה).
סוכם, כי המבקש יחזור לעבודה כרכז עבודה קהילתית בעירייה, ואמנם המבקש שב לעבודתו במשיבה החל מ-2.9.01. כמו כן סוכם, כי המשיבה תישא בעלות לימודי המבקש לצורך קבלת תואר בעבודה סוציאלית, תוך התחייבות מטעם המבקש לעבוד במשיבה לאחר סיום הלימודים ולו באופן יחסי לתקופת לימודיו.

ח.
ביום 28.4.02 פנה אברהם אמונה, ממונה על תנאי שירות וגמלאות במשרד הפנים וברשויות המקומיות, במכתב למשיבה, בו נאמר, כי הובא לידיעתו, כי המבקש ממשיך בעבודתו במשיבה, ולפיכך דרש, כי במידה והמבקש לא סיים למעשה את עבודתו בעירייה, יאלץ משרד הפנים לשנות את קצבתו כ"נבחר ציבור" ולא לצרף לקצבתו את שירותו הקודם כעובד ב"משרה ציבורית". כמו כן, צויין במכתב, כי העסקתו של המבקש עומדת בניגוד לתוכנית ההבראה בעירייה, והמשיבה התבקשה להשיב על המכתב.

ט.
המבקש הגיב למכתב הנ"ל באמצעות באת-כוחו, במכתב מיום 28.5.02, ובו נאמר, כי אין כל מניעה לחזרתו של המבקשלעבודה במשיבה לאחר ששהה בתקופת חל"ת שהסתיימה בהסכמה בכתב של ראש העירייה להשיבו לעבודה עפ"י בקשתו. אין בעובדה, כי תקופת שירותו הקודמת צורפה לעניין זכאותו לקצבה, כדי למנוע ממנו לשוב לשירות לאחר חזרה מחל"ת. אין בהעסקתו זו משום סתירה לאמור בתוכנית ההבראה וספק אם בסמכות משרד הפנים להגביל את המשך העסקת המבקש, בין היתר מכח חוק יסוד חופש העיסוק.

י.
לאור עמדה זו, נתקבל מכתב מאת מר אמונה, כי יש להפסיק מיידית את העסקתו של המבקש, שכן הינו מועסק בניגוד לתוכנית ההבראה, לפיה התחייבה המשיבה לא לקלוט עובדים בשכר בשום צורה, לרבות העסקתו של המבקש. הפסקת עבודתו הינה תנאי להמשך העברת כספים למשיבה עפ"י תוכנית ההבראה.

יא.
ביום 3.7.02 הודע למבקש, כי המשיבה נאלצת להביא לסיום העסקתו עפ"י דרישת משרד הפנים והמבקש הוזמן לשימוע בפני
ועדת פיטורים שמינתה מועצת העירייה. המבקש היה חולה במועד השימוע וביקש לדחות השימוע, אולם למרות האמור לעיל נתקבלה ביום 14.7.02 החלטת ועדת הפיטורים במשיבה לפטרו.

יב.
בעקבות החלטה זו נשלח מכתב הפיטורים למבקש מיום 16.7.02, לרבות פרוטוקול ועדת השימוע. במכתב הפיטורים הודע למבקש, כי פוטר בשל אי חוקיות העסקתו וכי הפיטורים יכנסו לתוקף ביום 1.8.02.

יג.
ביום 17.7.02 דרש ועד העובדים לבטל את פיטורי המבקש בטענה, כי מדובר בעובד קבוע במשיבה בעל ותק של 18 שנות עבודה, ולפיכך חלים על תנאי העסקתו הוראות חוקת העבודה, לרבות ההוראות בדבר פיטורי עובד קבוע, וועד העובדים מתנגד לפיטוריו עקב כך.

יד.
המשיבה התנגדה, ולפיכך הוגשה לבית הדין הבקשה הנוכחית, לרבות בקשה לצו מניעה זמני. הבקשה לסעד זמני נדחתה והצדדים ביקשו לקיים דיון בבקשה העיקרית. במסגרת הבקשה הנוכחית נחקרו המצהירים, והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב.

4.
תמצית טענות המבקשים
לטענת המבקשים, יש להורות על החזרת המבקש לעבודתו ועל בירור חילוקי הדעות בין הצדדים קודם לכן, מהטעמים הבאים:
א.
המבקש שב לעבודתו במשיבה לאחר סיום תקופת החל"ת ובהסכמת המשיבה. בתקופת החל"ת יחסי העבודה מושעים ועם תום התקופה חוזר המצב לקדמותו לעניין זכויות וחובות, בכפוף למוסכם בין הצדדים. במועד יציאת המבקש לחל"ת מעמדו היה "עובד קבוע", ולפיכך, מעמדו זה נשמר עם שובו לעבודה ב-2.9.01, אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים. גירסת המשיבה, כי עם שובו של המבקש מחל"ת איבד זכותו לקביעות ונחשב כעובד חדש, מנוגדת לחלוטין למשמעות המושג "חל"ת". משיצא עובד לחל"ת ניתן לסיים התקופה אך ורק על ידי השבתו לעבודה, התפטרותו או פיטוריו, כאשר אלו האחרונים צריכים להעשות בכפוף לכל דין, ובענייננו, בכפוף, לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות והמועצות האזוריות.
במקרה הנדון, אין כל מחלוקת, כי המבקש לא התפטר, לא פוטר אלא שב לעבודה, בכפוף לכך שזכויות העבר הפנסיוניות הוסדרו עפ"י בקשתו.

ב.
משרד הפנים אינו מוסמך להתערב במערכת היחסים הקיבוצית בין הרשות המקומית או העירייה לבין ההסתדרות, ואינו יכול להורות לרשות לפטר עובד בנסיבות העניין. בכל מקרה, הוראות משרד הפנים אינן גוברות על התחייבות המשיבה כלפי עובדיה וההסתדרות עפ"י הוראות החוקה החלה על יחסי העבודה שבין הצדדים.

ג.
המשיבה לא צירפה כל אסמכתא לטענתה, כי הסדרת תנאי הגימלה בגין התקופה שלפני החל"ת מוציאה את העובד ממצבת העובדים של המשיבה. הנטל, במסגרת הבקשה הנוכחית למתן סעד קבוע, מוטלת על המשיבה בעילה זו, וזאת במובחן מנטל הראיה המוטל על המבקשים במסגרת בקשתם לסעד זמני.

ד.
המבקש הינו בבחינת עובד קבוע וניתן לפטרו רק עפ"י הוראות סעיף 70 לחוקה. המשיבה הפרה הוראות אלה הן במישור האובליגטורי והן במישור הנורמטיבי, ולפיכך יש למנוע את פעולתה ולהכריז על פיטרוי המבקש כבטלים מעיקרה. בית הדין, במקרה זה, מוסמך לאכוף יחסי עובד ומעביד במסגרת אכיפת הוראות ההסכם הקיבוצי - היינו החוקה. גם במישור האישי מוסמך בית הדין לעשות כן עפ"י הפסיקה
האחרונה (פס"ד הורן את ליבוביץ, פד"ע לה 145).

ה.
אף אם המבקש אינו עובד קבוע עובר לפיטוריו, ואף אם לא חלה הוראת סעיף 70 לחוקה, עדיין חייבת המשיבה ביישום חילוקי דעות עם המבקשים 1 ו-2, אם קיימים כאלה, ולפעול עפ"י פרק יז' לחוקה ולעכב כל הפעולות החד צדדיות (עס"ק 5/99 הסתדרות העובדים הכללית מו"פ דימונה ואח'
- עיריית דימונה - לא פורסם).

ו.
החלטת ועדת הפיטורים במשיבה ניתנה תוך חריגה מסמכות ובניגוד לפקודת העיריות.

ז.
למבקש לא נערך שימוע.

ח.
אין כל מניעה עפ"י תוכנית ההבראה להמשיך ולהעסיק המבקש. קליטת עובדים חדשים, על אף האמור בהסכם ההבראה, מותרת עפ"י תוכנית ההבראה במידה וועד העובדים נתן הסכמתו, ובמקרה הנדון, עשה כן.

5.
המשיבה בסיכום טענותיה תומכת בהחלטת בית הדין בבקשה הזמנית, מהנימוקים שפורטו החלטה.

ובאשר למעמד משרד הפנים, טוענת, כי מדובר בזכויות פנסיה שהמבקש פנה בבקשה למשרד הפנים לאשרן, ועל העירייה לבצע את הוראות משרד הפנים, והוראות החוקה הינן אמנם חלק ממערכת היחסים שבין העובד למעביד ברשויות המקומיות, אולם כפופות גם להוראות משרד הפנים בהתאם. הוראות שקיבלו ביטוי בצורה חד משמעית במכתבים מטעם משרד הפנים למשיבה.

6.
במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית התגלתה מחלוקת בין הצדדים באשר למעמדו של המבקש בתקופה בה שירת כסגן ראש העיר, היינו האם היה בחל"ת אם לאו. מר כהן בחקירתו השיב, כי אין בתיקו האישי של המבקש כל בקשה ליציאה לחל"ת. המבקשים תומכים טענתם במכתב של מזכיר המועצה (דאז) מיום 20.12.93 (נספח ד' לבקשה), בו צויין, כי המבקש יצא לחופשה ללא תשלום עם פרסום תוצאות הבחירות עד לסיום כהונתו כחבר מועצה. מאידך, המבקש, עת הגיש בקשתו לצאת לקצבה ולקבוע שיעורה, נשאל האם שהה בחל"ת והשיב בשלילה (סעיף 5.3 לבקשה), אולם למרות האמור לעיל, יש לראות המבקש כמי ששהה בתקופת חל"ת במועד בו שימש כסגן ראש העיר, ויש לראות במכתב מזכיר המועצה (דאז) כהודעת בעל דין לצורך סוגיה זו.

למרות האמור לעיל, גם אם נקבע, כי המבקש שב לעבודתו ב-2.9.01 לאחר שחזר מחל"ת, ואין חולק על כך, כי עובד החוזר מחל"ת הינו עובד לכל דבר ועניין וזכויותיו נשמרות לו במלואן, במקרה הנדון, ההוראות הנ"ל אינן חלות, שכן יש ליתן משקל לעובדה, כי קודם לכן הגיש המבקש בקשה לקבלת קיצבה בגין כל תקופת עבודתו עד להגשת הבקשה. בקשה זו למעשה מביאה קץ גם לתקופת החל"ת של המבקש, שכן מיצה כל זכויותיו במעמדו כעובד ונבחר ציבור, עד למועד הגשת הבקשה ואישורה.

ההכרעה
7.
טענת המבקשים, כי המבקש הינו בבחינת "עובד קבוע", עם שובו לעבודה במשיבה ב-9/01, לרבות כי מדובר בעובד בעל ותק של 18 שנה, נדחתה על ידינו במסגרת הבקשה הזמנית, ואין מקום לשנות ממסקנתנו במסגרת החלטה זו לסעד קבוע, ומהנימוקים שפורטו בהחלטה בבקשה הזמנית.


המבקש הגיש בקשה לצאת לקיצבה ובעקבות כך לקבוע שיעור קיצבתו. בקשה זו נעשתה זמן רב לפני בקשתו לסיים תקופת החל"ת ולשוב לעבודה במשיבה. הממונה על הגמלאות נעתר לבקשה ב-7/01. לטעמנו, אין לראות בתקופת עבודתו של המבקש שביקש לצרף לצורך קביעת שיעור גימלתו, ושאמנם נצברה כ"ותק" לצורך קביעת שיעור הגימלה, כתקופת ותק לצורך קביעת מעמדו כ"עובד קבוע" לאחר שובו לעבודה ב-9/01.


כל תקופת עבודתו, לרבות במשרה הציבורית, "נבלעה" במסגרת בקשתו לקבלת קיצבת פרישה, ובכך מיצה המבקש את ותק זכויותיו כעובד המשיבה במשך 18 שנים.


אין המבקש יכול להנות משני העולמות בגין אותה תקופת עבודה, היינו מחד, לבקש לצרף תקופת עבודתו זו לתקופת עבודתו כסגן ראש הרשות לצורך קביעת שיעור קיצבת הפרישה שלו, ומאידך לאחר שאושרה בקשתו ונקבע היקף הקיצבה, לראות באותה תקופה כ"תקופת ותק" לצורך קביעת מעמדו כ"עובד קבוע" לאחר שובו לעבודה מתקופת החל"ת. עובדה זו הובאה לתשומת ליבו של המבקש עובר להגשת בקשתו ע"י הממונה על תנאי השירות וגמלאים ברשויות המקומיות במכתבו מיום 17.11.99, היינו לאחר שהמבקש הגיש בקשתו ביום 28.1.99 ובטרם אושרה בקשתו ב-7/01. כל הנתונים הנ"ל היו בידיעת המבקש טרם אושרה בקשתו, ולמותר לציין, טרם ביקש לסיים החל"ת ולשוב לעבודתו, לאחר שאושרה בקשתו ונקבע שיעור גימלתו.


למותר לציין, כי יש ליתן משקל לעובדה, כי המבקש לא מצא לנכון לפרט בבקשתו לקביעת שיעור הקיצבה, כי שהה בחל"ת, כפי שעולה מסעיף 5.3 לבקשה.


לפיכך, לעניין קביעת מעמדו של המבקש, אין משקל לעובדה האם שב מחל"ת אם לאו, ומסקנתנו היא, כי עם קבלתו של המבקש לעבודה ב-9/01, המבקש התקבל כ"עובד חדש".
8.
ובאשר להליך הפיטורים. המבקשים מפנים להוראת סעיף 70 לחוקה, וטוענים, כי יש לבטל הפיטורים, שכן לא ניתנה הסכמת ועד העובדים ולא מרכז הסתדרות הפקידים לפיטורי המבקש. גם לגירסת המבקשים מדובר בסעיף החל על פיטורי עובד קבוע (סעיף ג' (1) לסיכומים), ולפיכך, לאור קביעת בית הדין באשר למעמדו של המבקש, אין להחיל הוראות סעיף 70 לחוקה, לרבות פרק יז', באשר לפיטורי המבקש. טענות המבקשים בדבר היות הסעיף הנ"ל בחוקה חלק מתנאי עבודתו של המבקש, הינן טענות שמקומן בתביעה במסגרת סכסוך היחיד.


מטעם זה כאמור, נטען על ידי המשיבה בתגובתה, כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי, אלא בסכסוך היחיד, שכן לגירסת המשיבה מדובר בעובד ארעי ואין למבקשים כל מעמד בפיטוריו.


מאחר ולא הוכח בפני
נו מה המעמד שבו התקבל המבקש לעבודתו ב-9/01, אולם נקבע, כי אין מדובר בעובד בעל ותק של 18 שנה אלא בעובד חדש, לא הוכח, כי יש להחיל את הוראות החוקה באשר להליך פיטוריו של המבקש.

9.
טענת המבקשים, כי המבקש פוטר בניגוד להסכם ההבראה מ-29.8.01, לא הוכחה.
לטענת המבקשים, גם אם מדובר בעובד חדש, ניתנה הסכמת ועד העובדים לשובו לעבודה ולפיכך אין בכך משום הפרת הוראות סעיף 7 להסכם ההבראה.
טענה זו יש לדחות מכל וכל (סעיף 68 לסיכומי המבקשים). לא הוכח בפני
נו, כי ניתנה הסכמת ועד העובדים במועד קבלתו לעבודה, כל שהוכח, כי ראש העיר הסכים לקבל המבקש לעבודה. טענת המבקשים 1 ו-2 נטענה רק בעת הגשת הבקשה ואין לראות בהסכמה בדיעבד כהסכמה לקבלת המבקש כעובד חדש ב-9/01.


לפיכך לא הוכח, כי יש להשיב המבקש לעבודה בגין טענה זו.

10.
המבקש פוטר ע"י ועדת פיטורים עפ"י הקבוע בסעיף 171(א)(2) לפקודת העיריות. אין מחלוקת, כי לא נערך למבקש שימוע, והמבקש צירף לבקשתו אישורים על היותו בתקופת מחלה במועד עריכת השימוע שנקבע לו.


אין ספק, כי בהליכים הקודמים לפיטורי עובד עירייה נדרש, כי יתקיימו כללי הצדק הטבעי וכי תינתן לעובד המועמד לפיטורים הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו, אולם לא כל פגם בהליך הפיטורים, בבחינת ניהול הליך מנהלי, יביא לביטול הפיטורים, ובמקרה הנדון, לא מצאנו כל מקום להתערב בהחלטת הפיטורים או לבטלה, אף אם לא ניתנה זכות הטיעון למבקש להופיע בפני
ועדת הפיטורים.


על בית הדין לשאול מה נפקות הפגם של אי מתן זכות השימוע למבקש, טרם החלטת הועדה על פיטוריו. הכלל הוא, כי פגם במימוש זכות השימוע אינו מבטל בהכרח את ההחלטה המינהלית. ההחלטה הינה בשיקול דעת בית המשפט.


"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית, בין שני מישורים: המישור הראשון - הפגם בהחלטה; המישור השני - נפקות הפגם. במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצ"ב. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר את הסעד הראוי. השיקולים של בית המשפט בשני המישורים שונים מאוד: בכל מישור פועל בית המשפט לתכלית שונה ובכלים שונים (בג"ץ 2918/93 עיריית קרית גת נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(5) 832). לפיכך אפשר שפגם מאותו סוג, כגון הפרה של חובת התייעצות, יוביל במקרים שונים לתוצאות שונות, לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה. אפשר שבמקרה אחד הוא יוביל את בית המשפט להצהיר, כי ההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; במקרה שני הוא עשוי להוביל את בית המשפט לביטול ההחלטה ממועד מסויים שבית המשפט יקבע, אם בעבר ואם לעתיד. ואפשר גם במקרה אחר, שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם" (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3), 639).

השאלה היא מהי נפקות ההפרה של חובת השימוע, האם ההפרה מבטלת ההחלטה מעיקרה? לא בהכרח. שכן נקבע, כי לא תמיד גורמת הפרת אחד מכללי הצדק לבטלות הדיון מעיקרה. המבחן אינו נוקשה אלא גמיש ויחסי והדברים תלויים במידת החומרה של ההפרה ונסיבותיה. יש מקום להתאים את נפקות ההפרה, לרבות הסעד הניתן על ידי בית המשפט, לנסיבות המקרה והעניין מסור לשיקול הדעת של בית המשפט בכל מקרה (בג"ץ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5), 291 צוטט מבג"ץ 118/80 גרינשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי).

במקרה שלפנינו, נוצר אמנם מצב יחודי במובן זה שהמשיבה הצהירה במהלך הדיון, כי \ביקשה להעסיק את המבקש ונאלצה לפטרו מחמת דרישת משרד הפנים, והמבקשים אינם מתנגדים להמשך העסקתו. בנסיבות אלה, שהיוו רקע לפיטורי המבקש, לרבות בשים לב למעמדו עת התקבל לעבודה ב-9/01, לרבות העובדה, כי המשיבה קיבלה המבקש לעבודה לאחר חתימת הסכם ההבראה ובניגוד לאמור בו בהיותו "עובד חדש", והמשך העסקתו הינו בניגוד להסכם ההבראה, כל אלה מובילים למסקנה, כי אף אם לא ניתנה למבקש זכות השימוע, אין בכך כדי לבטל ההחלטה מדעיקרה ופגם זה אין בו כדי לבטל את החלטת הפיטורים וטענות המבקשים בבקשה זו הנסמכות על הוראות החוקה, לרבות הסכם ההבראה, אין בהן כדי לשנות ממסקנתנו.


לא הוכח בפני
נו שרירות לב, שיקולים זרים או פסולים, לרבות הפליה בפיטורי המבקש, בנסיבות אלה.

11.
לפיכך ומכל שנאמר לעיל, דין הבקשה להידחות.


אין צו להוצאות מאחר ובסכסוך קיבוצי מדובר.


ניתנה היום י"ג בכסלו, תשס"ג (18 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה




___________________

______________
______________
י. גלטנר-הופמן
- שופטת
נציג ציבור
נציג ציבור




001059/02סק 734 סיגל שימן






סק בית דין אזורי לעבודה 1059/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מו"פ מרחב אשקלון ואח' נ' עיריית שדרות, מר אלי מויאל (פורסם ב-ֽ 25/11/2002)