פסקי דין על בן חמו אברהם

5391/01 פ     19/12/2002




פ 5391/01 מדינת ישראל נ' בן חמו אברהם




בתי המשפט
פ 005391/01
פ 006336/00
בית משפט השלום באר שבע
19/12/02
תאריך:
כבוד השופט דב מגד

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
דנה רם

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
בן חמו אברהם
- בעצמו

הנאשם
ב"כ המאשימה.
הנאשם בעצמו.
נוכחים:
פסק דין
ללא הרשעה

1. הנאשם הודה בשתי עבירות החזקת סם מסוג קנאבוס לצריכה עצמית בתאריכים 12.3.00
ו - 1.5.01 בת.פ. 5391/01 ו - 6336/00. הוא ביקש שלא להרשיע אותו, מאחר שלא נרשמו לחובתו הרשעות קודמות והסכים להתייצב בפני
שרות המבחן. התובעת נענתה לבקשה. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית ועזב אותה מיוזמתו, בטענה כי "מפגש קבוצתי לא תורם לי" בהמשך ניתק את הקשר עם שירות המבחן. בנסיבות אלה, לא עלה בידי שרות המבחן להשלים את החקירה, ולכן לא הגיש תסקיר.

2. בדיון שהתקיים בפני
, אמר הנאשם, כי לא מצא טעם בהמשך ההליך הטיפולי. הנאשם הוסיף וטען, כי בגיל 18 עבר ניתוח בשתי עיניו להפרדת רשתית. במשך כשנתיים, לאחר הניתוח, נאלץ להעזר באדם שינחה אותו. במהלך השנים, נהג להשתמש בסם מסוג קנבוס, ששיפר את ראייתו בצורה משמעותית. הוא השלים תואר ראשון בניהול ומדעי המדינה, פתח חברה העוסקת מתן שירותי אחזקה ובניה וכיום הוא מעסיק 3 אנשים. כששאלתי אותו, אם יוכל להמציא לבית המשפט חוות-דעת רפואית, המעידה כי השימוש בסם שיפר את מצב הראיה, השיב, בכנות, כי אין בנמצא רופא שיוכל לאשר זאת, אך זו הינה המציאות. לטענתו, אין הוא ממשיך לצרוך סמים. הוא שב וביקש שלא להרשיעו ולנהוג בו לפנים משורת הדין.
התובעת עמדה על דעתה, כי יש להרשיע את הנאשם ולגזור עליו עונש, וזאת מאחר שסירב להעזר בשירות המבחן ולמעשה דחה את היד שבית המשפט הושיט לו.

3. השאלה שבמחלוקת הינה, האם להרשיע את הנאשם אם לאו. ההלכה בסוגיה זו נקבעה ע"י כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) ברע"א 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון כרך 85 (3), 737 כדלקמן: "בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני
בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות".

4. בע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מדינת ישראל
, קבעה כב' השופטת דורנר, כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. כב' המשנה לנשיא ש. לוין, מנה את שיקולי שירות המבחן, בבואו להמליץ על עונש של עבודת שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, כדלקמן:
א. האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;
ב. מהי חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה;
ג. מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;
ד. מידת הפגיעה של העבירה באחרים;
ה. הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;
ו. האם ביצוע העבירה ע"י הנאשם משקף דפוס התנהגות כרונית, או המדובר
בהתנהגות מקרית.
רואים אנו, כי בפני
נו מספר קוים מנחים, שהם בבחינת קריטריונים גמישים, שאינם מחייבים, אך שיש בהם להדריך את בתי המשפט, בכפוף לנסיבות המיוחדות הרלוונטיות לכל נאשם ונאשם.

5. אכן, המנעות מהרשעה, הינה החריג לכלל. משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם וראוי שלא לעשות כן רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרתה של העבירה. בסוגיה זו, מתלבטים בתי המשפט לא אחת.
הפסיקה המגוונת מוכיחה, כי כל מקרה נדון לפי נסיבותיו המיוחדות ולגופו.
לדוגמה: בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל
נ' ויקטור שמש ואח' פ"ד נ' (3), 682, הודה הנאשם שמש, לאחר שהועמד לדין יחד עם אחר, בעבירות סחר והחזקת סמים מסוכנים. הוא נלכד כשבחזקתו 92 גרם נטו סם מסוכן מסוג הרואין. הנאשם לא הורשע והועמד בפיקוח שרות מבחן.
ביהמ"ש העליון קבל את ערעור המדינה וקבע ברוב דעות: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני
החוק... הרשעה בדין היא מעשה מהותי שיש לו השלכות ברורות על הגדרתו של מי שעבר עבירה פלילית כבעל הרשעה קודמת. המנעות מהרשעה, שמטרתה לחסוך מן הנאשם את התיוג של עבריין, עשויה להיות מוצדקת רק במקרים חריגים, ואין לומר כי מקרהו של המשיב שמש נמנה על הקטגוריה הזאת".
המעניין הוא שדווקא כב' השופט חשין, שבדרך כלל מחמיר מאוד בעבירות סמים ובמיוחד סחר בסמים, קבע בחוות דעתו, כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין, ויש להותיר את העדר ההרשעה על כנה, מאחר ששמש התגייס לצה"ל ומתפקד כהלכה. דעתו נותרה במיעוט, וכאמור לעיל הנאשם הורשע, כשדעת הרוב שמה לנגד עיניה שיקולים כלליים של אינטרס הציבור ושוויון בין עבריינים, המבוססים גם על הכלל שאי הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן.

6. מאידך, בע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מדינת ישראל
תקדין עליון 2001 (1) 1029, דנה כב' השופטת שטרסברג-כהן בעניינם של שני נאשמים צעירים שהורשעו על פי הודאתם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק. הם חברו זה לזה, על מנת לבצע שוד בקיוסקים בעיר העתיקה בבאר-שבע ולמטרה זו הצטיידו בנשק מסוג רימון, סכינים, אלה ובכובעי גרב. בזמן שהסתובבו בעיר העתיקה, במטרה לחפש יעד לביצוע המתוכנן, נעצרו בתחנה המרכזית, בטרם הוציאו את זממם מהכח אל הפועל.
המערער באותו מקרה היה בחור כבן 20, עולה חדש מברית המועצות, שסיים בית ספר תיכון ועמד בפני
גיוס לצה"ל. הוגש לגביו תסקיר חיובי וממידע שנמסר הסתבר כי הצבא נמנע מלגייסו מאחר שהורשע. לאחר התלבטות לא קלה, בטל ביהמ"ש העליון את ההרשעה.

7. המקרה שבפני
נו אינו קל להכרעה. ברי לי, שאם הייתי נוהג בנאשם לפי משורת הדין, ולאור ההלכות שנקבעו, כמפורט לעיל, היה עלי להרשיעו ולגזור את דינו. לכך מתווסף קושי נוסף. הנאשם אמנם התייצב בשירות המבחן, אך הגיע למסקנה, שלא יוכל להסתייע בו, ועשה דין לעצמו. טענתו, כי השימוש בסם שיפר את הראיה, העניקה לגיטימציה, אליבא דנאשם, להמשיך ולהשתמש בסם, והיא מגבירה את הקושי.
מאידך, המדובר בנאשם אינטיליגנטי, נבון ורהוט. עקבתי אחר צורת הליכתו, בעת שעזב את אולם בית המשפט. היא היתה מהוססת. ניתן להווכח, שראייתו עדיין אינה כשורה. עסקינן בנאשם חריג ולכן יש מקום להתייחס אליו באמות מידה חורגות מהמקובל, בבחינת בל "יקוב הדין את ההר". הגורל, מסתבר, לא האיר את פניו לנאשם. דומני שלא ראוי יהיה שבית המשפט עוד יוסיף לו ויחמיר עימו. הנאשם השכיל להתמודד עם מומו, קנה לו השכלה, ולא נפל לנטל על החברה. כמויות הסם שנמצאו בחזקתו - מזעריות. לטענתו, הפסיק להשתמש בסמים זה מכבר. הטענה שכנעה אותי.
אשר על כן, אנהג עם הנאשם לפנים משורת הדין. אני עושה כן, מתוך כוונה לעודד אותו ולחזקו, מאחר שאני רואה בעין יפה, את מאמציו להשתקם ולהשתלב בחברה. יתרה מזאת, התרשמתי שהנאשם הבין, שאם ישוב לסורו וימשיך לצרוך סמים, בית המשפט ימצה עימו את הדין.

8. סוף דבר, אני מוצא שהנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתבי האישום ונמנע מלהרשיעו.
אני מחייב את הנאשם לחתום התחייבות על סך 5,000 ש"ח להמנע במשך שנה מהיום מלעבור עבירות סמים. לא תחתם ההתחייבות - יאסר הנאשם ל - 7 ימים.

עותק מפסק-הדין יועבר לשירות המבחן.
המוצג - סם - יושמד בכפוף לחלוף תקופת הערעור ואם יוגש ערעור כפוף להחלטה בו.
הודעה זכות הערעור.

ניתן היום י"ד בטבת, תשס"ג (19 בדצמבר 2002) במעמד הצדדים

ד. מגד, שופט








פ בית משפט שלום 5391/01 מדינת ישראל נ' בן חמו אברהם (פורסם ב-ֽ 19/12/2002)