פסקי דין על עזבון המנוח אהרון כהן ז"ל | פסקי דין על זיוה כהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

12228/06 בל     19/09/2007




בל 12228/06 עזבון המנוח אהרון כהן ז"ל , זיוה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בל 012228/06


בפני
:
כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור(ע) מר מחלב אליהו
נציג ציבור(מ) מר קליינר שמואל

19/09/2007


בעניין:
1 . עזבון המנוח אהרון כהן ז"ל

2 . זיוה כהן



ע"י ב"כ עו"ד
אדרי דוד

תובעים

נ ג ד


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
אורנה רוזן - אמיר

נתבע




פסק דין


בפני
בית הדין תביעת התובעים, הגב' זיוה כהן
(להלן: "התובעת") ועיזבון בעלה, אהרון כהן (להלן: "המנוח") לסעד הצהרתי וצו עשה המורה על הגדלת תשלומי תגמולי הביטוח עקב תאונת עבודה שקרתה לבעלה המנוח של התובעת, מעבר לתשלומים ששולמו לו בפועל. הנתבע – המוסד לביטוח לאומי
(להלן: "המוסד") טוען כי דין תביעה זו להידחות מחמת התיישנות.

העובדות
1. 1. המנוח עבד בשירות "מיקוד אבטחה שמירה ושירותים בע"מ" (להלן: "המעבידה") כשומר במוסך "מרצדס" משנת 1989 ועד לחודש מרץ 2000.

2. 2. בשעתו הוכרה תאונה שארעה למנוח ביום 20.3.00 כתאונת עבודה.

3. 3. התאונה הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 44% (נספח ח' לכתב התביעה).

4. 4. למנוח שולמו דמי פגיעה בחודש ספטמבר 2000 וקצבת נכות בהסתמך על תלושי שכר שלו אותם הגיש למוסד משנת 2001 על סך 2,300 ₪ ועד לפטירתו.

5. 5. המנוח נפטר ב-11.12.05.

טענות התובעת
6. 6. התובעת טוענת כי שעות עבודתו של המנוח היו קבועות והוא עבד כל יום מהשעה 16:00 אחר הצהריים ועד לשעה 7:00 בבוקר יום המחרת, שבעה ימים בשבוע. על מנת להימנע מתשלום שעות נוספות למנוח, המעבידה של המנוח פיצלה את השכר המגיע לו ושילמה חלק ממנו לקרובי משפחה שלו, לרבות לאשתו, התובעת, למרות שמעולם לא עבדו אצלה (נספח ב' לכתב התביעה). בדרך זו, לא שולם למנוח תשלום עבור שעות נוספות בהן עבד.
לכן, בין דו"ח השעות אותו הגיש המנוח לתלושי השכר שלו אין התאמה מלאה ותלושי השכר של המנוח לא כללו את שעות עבודתו אשר יוחסו לקרובי משפחתו.

7. 7. כדי לחשב את שכרו הקובע האמיתי של המנוח, לטענתה יש להוסיף את שעות העבודה של קרובי משפחתו ולחשבם כשעות נוספות אותם עבד המנוח, ולפיהם יש לחשב את תגמולי המנוח עקב התאונה, דהיינו על פי שכרו האמיתי.

8. 8. כתוצאה מכך, התובעת טוענת כי על המוסד לפצות אותה בשיעור הפער בין תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו למנוח, לבין מה שהיה אמור להשתלם למנוח ולתובעת לוּ הייתה המעבידה מדווחת על שכר המנוח כדין לפי מלוא שעות עבודתו בפועל.

9. 9. לעניין התיישנות, התובעת טוענת כי מירוץ ההתיישנות טרם החל וזאת מכיוון שלא הוגשה דרישה מוקדמת בכתב אל המוסד ולא ניתנה כל החלטה בעניין על ידי המוסד. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 עוסקת במועד להגשת תביעה לבית הדין בגין "תביעה", אך במקרה דנן אין מדובר בתביעה במובנה של תקנה 1(ב) הנ"ל, שכן זכאותו של המנוח לגמלה אינה מוטלת בספק. כמו כן, תביעה זו אינה מתיישנת לאור נסיבותיה שכן זכאות המנוח מתחדשת בכל חודש וחודש ואין היא יכולה להתיישן.
מכיוון שכך, על תביעה זו חלות הוראות חוק ההתיישנות, ויש לספור תחילתה משנת 2001.

10. 10. אין בחלוף הזמן כדי לפגוע ביכולת הנתבעת להתגונן מכיוון שלכתב התביעה צורפו מסמכים המוכיחים את טענות התובעת.

11. 11. לתובעת יש זכות עמידה במקרה דנן וזאת לאור האמור בסעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי הזכאי לגמלה בכסף שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיע לו, ישולם חוב הגמלה לשאריו.
התובעת מוגדרת בסעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי כשאירים.
כמו כן, סעיף 25 לתקנות בית הדין (סדרי דין) קובע כי עילת תביעה של אדם שנפטר עוברת אל יורשיו. על פי סעיף 392(1) לחוק הביטוח הלאומי יכול האדם אשר לידיו ניתנת הגמלה, קרי התובעת, לתבוע בבית הדין את המוסד.

טענות המוסד
12. 12. המוסד טוען כי דין התביעה להידחות מפאת התיישנות מכיוון שלתובעת היו שישה חודשים מיום החלטת המוסד על התשלומים להגיש את תביעתה. טענת התובעת כי בסיס חישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות הינו מוטעה לא הועלתה באף שלב, לא במועד קבלת דמי הפגיעה בשנת 2001 ולא במועד קבלת הנכות במשך 5 שנים. לטענתו, עקב חלוף הזמן, לא ניתן לבחון טענות אלה, דבר היוצר קושי לאמת את טענות התובעת.

13. 13. טענת התובעת כי גמלת המנוח הינה גמלה מתחדשת הינה מוטעית שכן המושג "תביעה מתחדשת" מתייחס לתביעות אשר עילתן יכולה להתחדש או לא, ואין המדובר בשאלה האם התשלום מתחדש או לא ומכאן שתאונת עבודה אינה עילה שמתחדשת.

14. 14. בענייננו מדובר בטענה שהועלתה לאחר פטירת המנוח ולכן אין המדובר בחוב גמלה וספק אם מדובר בכלל בזכות לגמלה אשר התגבשה למנוח טרם פטירתו, ומשכך, אין למוסד כל חוב כלפי התובעת, אף אם תיקבע זכות כזו.

15. 15. לתובעת אין זכות עמידה מכיוון שסעיף 392 לחוק המגדיר מי הם בעלי הדין בתביעות בבית הדין לעבודה, אינו כולל "עיזבון" כבעל דין.


הכרעת הדין
1. 1. ראשית נדון בטענת ההתיישנות ולאחר מכן בשאלת זכות העמידה של התובעת בפני
בית דין זה.

התיישנות
2. 2. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 קובעת את המועד להגשת תובענה כנגד החלטת הביטוח הלאומי:
"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר."

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת:
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה ; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

למרות זאת, הלכה היא לפיה:
"...בכל הנוגע למועדים להגשת תובענות לבית הדין לעבודה, שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם" (דב"ע נו0-156 יעקב זילברמן נ' ב"ל, סע' 7 לפס"ד מיום 19.3.97).

לפיכך, בחלוף תקופת ההתיישנות שנקבעה בחיקוק להגשת תובענה "קצרה ידו של ביה"ד מלהושיע" (דב"ע נו/04-172 כוכבה ליקרי נ' בל"ל, סע' 4 לפס"ד מיום 8.11.94).

מהי המטרה בקביעת מועד התיישנות קצר בהגשת תובענה נגד המוסד לביטוח לאומי
בעניין כגון זה שבפני
נו? נביא בקשר לכך מדבריו של בית-דין זה בדב"ע לח/0-95:
"ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה – כולל הפעלת שיקול הדעת. והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית...
...
איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה (שם, בע' 252).

3. 3. העולה מכל האמור לעיל הוא כי בכל הנוגע למועדים להגשת תובענות לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק (דוגמת סעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958) או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם.


4. 4. על פי הפסיקה:
"טענת 'התיישנות' היא טענה שאפשר לטעון, אך אין חובה לטעון אותה, ומצפים מגוף ממלכתי – וכזה הוא מוסד לביטוח לאומי – שילך בעקבות המקובל בהליכים שבהם המדינה היא הנתבעת, שלא לטעון טענת 'התיישנות' בכל מקרה ובכל הנסיבות" (דב"ע מב/0-130, עמ' 107).

5. 5. בב"ל (י-ם) 1923/02 קראוס נ' המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם) צוינו ההנחיות של הביטוח הלאומי בנוגע להעלאת טענת ההתיישנות:
א. יש להתחשב באיחור בהגשת התביעה הנובע מסיבות שאינן תלויות בתובע ונסיבות מכבידות במיוחד.
ב. יש להבחין בין תביעה שעילתה אחת לבין תביעה שעילתה מתחדשת. בתביעה שעילתה אחת אין לטעון טענת התישנות כל עוד הוגשה התביעה לבית הדין בטרם חלפו 12 חודשים ממועד קבלת מכתב הדחיה.
ג. הוגשה התובענה באיחור של שנה ויותר יש לשקול את אלה –
1. נסיבות התביעה – התביעה לגופה וסיכויי התובע לזכות בתביעה והנזק העשוי להיגרם לתובע במניעת הדיון.ב
2. סיבות שאינן תלויות בתובע וגרמו לו לאחר בהגשת התביעה.
3. פרק הזמן שבו איחר התובע בהגשת התביעה וההכבדה על יכולתו של המוסד להתגונן.
4. יש לעמוד על טענת התיישנות כשברור שהתביעה קנטרנית.

6. 6. לסוגיית ההתיישנות בתובענות נגד המוסד לביטוח לאומי
יש היבטים סוציאליים- ציבוריים. לסוגיה זו יש גם היבט מינהלי המתייחס ליכולתו של המוסד להתגונן בתובענה המוגשת נגדו לבית-הדין באיחור. משום כך, ככל שחולף זמן רב יותר מיום מתן החלטת המוסד ועד הגשת התביעה, ניתן להניח שהקושי של המוסד להתגונן בתביעה הולך וגובר (עב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי
, סעיף 18 לפסק הדין מיום 3.8.99).

7. 7. התובעת הגישה תביעה זו לאחר כשנה ממועד פטירתו של המנוח ולאחר כשש שנים מקבלת דמי הפגיעה על ידי המוסד. אמנם בית הדין רשאי להאריך את המועד להגשת תביעה מטעמים מיוחדים שיירשמו, אך התובעת במקרה זה לא סיפקה נימוק מיוחד ולמעשה אף לא נימוק או הסבר כלשהו המניח את הדעת מדוע תביעתה הוגשה בחלוף זמן כה רב ובשיהוי.
המנוח ידע וכך גם התובעת, את שיעורם של הגמלה המשתלמת לו, ואם היה סובר כי שיעורם מוטעה, היה יכול להגיש תביעה זו עוד בחייו. כעת, משהמנוח נפטר, הדבר יוצר קושי ראייתי וממשי על המוסד ועל בית הדין להגיע לחקר האמת ולעמוד על טיב העובדות והטענות הנטענות.

8. 8. ברי כי על פי הוראות החוק והתקנות שפורטו לעיל, וגם ההנחיות הפנימיות של המוסד, אין הסבר כלשהו לחלוף הזמן ואין כל נימוק מדוע בחיי המנוח ובמהלך כל השנים לא נעשה על ידו דבר כדי לחלוק על תביעת המוסד בגין גובה התשלום. קביעת גובה התשלום על ידי פקיד מוסד היא החלטה מעין שיפוטית כמו החלטה על קבלת התביעה. לפיכך המועד לערעור עליה ולתקיפתה הוא המועד הקבוע בתקנות. ומועד זה עבר חלף לו.

זכות עמידה
9. 9. התובעת טוענת כי על המוסד לפצות אותה בשיעור הפער בין תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו לבין מה שהיה אמור להשתלם על פי טענתה למנוח וכי לתובעת יש זכות עמידה במקרה דנן לאור האמור בסעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי הזכאי לגמלה בכסף שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיע לו, ישולם חוב הגמלה לשאריו וכי על פי סעיף 25 לתקנות בית הדין, לתובעת זכות עמידה בבית דין זה.

10. 10. בחוק הביטוח הלאומי נקבעה מערכת החובות והזכויות של מבוטחים, שאיריהם והתלויים בהם, תוך ציון מפורש של הזכאים הבלעדיים לגִמלה על-פי החוק. במסגרת זו נקבע גם העיקרון שבסעיף 303(ג) לחוק, כי זכות לגמלת כסף לפי חוק הביטוח הלאומי "אינה עוברת בירושה".

11. 11. בשאלה הנדונה לפנינו נודעת חשיבות רבה לעובדה האם ומתי נתגבשה זכותו של מבוטח לקבל גמלה שנתבעה מהמוסד. בשאלה זו נאמר בדב"ע נב/0-36 עיזבון המנוח מרקו וינטראוב – המוסד לביטוח לאומי
, בעמ' 175:
"התשובה לשאלה אם נתגבשה זכותו של המנוח לקבלת המענק לפני שנפטר, תיחתך על-פי הוראות חוק הביטוח הלאומי ויסודותיו. בקשר לכך נציין כי סעיף 135(ג) לחוק קובע ש'זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה'. הדגש יושם על המלה 'זכות', בעוד שכאשר הזכות לגמלת כסף, קיימת, אך הגמלה לא נגבתה, משולם חוב הגמלה לשאירים". (דגש שלי – ש.ש.)

עוד נאמר בשאלה זו בדב"ע נו0-246/ הנ"ל:
"7. בעניין שלפנינו, העובדה שהמוסד לביטוח לאומי
אישר את תביעתה של האלמנה לתשלום מענק פטירה, אינה מכלילה כבר את התשלום בנכסיה של האלמנה. כל עוד לא זוכה חשבון הבנק של האלמנה בתשלום האמור, טרם שולם המענק, והתשלום הוא עדיין בגדר 'זכות' לגִמלת כסף מהמוסד לביטוח לאומי
..." (דגש שלי – ש.ש.)

12. 12. ברור כי:
"זכות שלא הוגשה למימושה תביעה שהוכרה ואושרה כדין, אינה עוברת בירושה"
(ע"א 583/78 עיזבון המנוחה גוטסמן דבורה נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז1957- [19], בעמ' 464).

כמו כן:
"הזכות שאינה עוברת בירושה אינה אלא זכות שטרם הוכרה לפני מות הנכה..." (דגש שלי – ש.ש.)
(ע"א 752/78 הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז1957- נ' עיזבון המנוח יעקב פרוש, בעמ' 206).

13. 13. המנוח והתובעת קיבלו דמי פגיעה בחודש ספטמבר 2000 וקצבת נכות החל משנת 2001 ועד לשנת 2005. למרות זאת, מאז לא נשמעה טענת התובעת כי חישוב בסיס הגמלה הינו מוטעה. הגשת תביעה זו בחלוף למעלה מחמש שנים בנובמבר 2006, מביאה אותנו למסקנה כי בעניין שלפנינו לא גובשה זכותו של המנוח לקבלת גמלה נשוא תביעה זו על בסיס שכרו האמיתי. שאלת בסיס שכרו האמיתי לצורך תשלום הגמלה, שאלה זו לא עלתה קודם לכן ועל כן וודאי שלא הוכרעה. לפיכך אין המדובר בזכות שקמה.
לתובעת אין כעת זכות עמידה.

שיהוי
14. 14. בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי נקבע כדלקמן:
"296. כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, אולם רשאי המוסד ליתן גמלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור".

15. 15. בסעיף זה אין מדובר ב"התיישנות" של תביעה לגִמלת כסף, אלא בתנאי לזכאות לגמלה שנקבע בחוק, ותוצאות "שיהוי" בקיומו של תנאי כאמור (דב"ע לא/0-4 המוסד לביטוח לאומי
– פרוידנשטיין, בעמ' 91-90).

16. 16. במקרה זה, התביעה הוגשה לאחר חלוף זמן ובשיהוי, ללא שניתן הסבר כלשהו המניח את הדעת. התובעת חרגה ממסגרת הזמנים הקצובה משהוגשה בקשתה לאחר כשנה מפטירת המנוח ולאחר כשש שנים מהמועד בו שולמו דמי הפגיעה. מקבלים אנו את טענת המוסד כי הגשת תביעה זו לאחר זמן כה רב, יוצרת קושי ראייתי וממשי לאמת את טענות התובעת וזאת מכיוון שהמנוח כבר נפטר, לא ניתן לחקור או לאשש את דברי התובעת וכן את המסמכים אותם הגישה.

17. 17. התובעת הגישה תביעתה זו לאחר כשנה ממועד פטירתו של המנוח ולאחר כשש שנים מקבלת דמי הפגיעה על ידי המוסד. התובעת לא סיפקה נימוק או הסבר המניח את הדעת מדוע תביעתה הוגשה בחלוף זמן כה רב ובשיהוי. כעת, משהמנוח נפטר, הדבר יוצר קושי ראייתי וממשי על המוסד ועל בית הדין להגיע לחקר האמת ולעמוד על טיב העובדות והטענות הנטענות. אין די במסמכים שהוגשו. לא די בתלושי השכר של המנוח, של אשתו ושל בנו. העובדה שהתובעת קיבלה תלושים על שמה יוצרת את ההנחה כי בזמן נתינתם היתה לה ידיעה עליהם ובוודאי שלאחר הפגיעה. מסמכים אלו אין בהם די לגילוי האמת כיום ובחיי המנוח ודאי שניתן היה להתחקות אחר האמת באופן יעיל יותר.
לפיכך גם טענה זו של המוסד כי יקשה עליו לברר את העובדות כעת, בדין יסודה.

18. 18. משלא הוכרה זכאותו וזכותו של המנוח לקבל גמלה על בסיס שכרו כנטען על ידי התובעת טרם פטירתו והגמלה ששולמה על בסיס קביעה אחרת, לתובעת אין זכות עמידה ואין היא יכולה לתבוע את ההפרשים בין הגמלאות ששולמו לה לבין הגמלאות להן היא טוענת כי היא זכאית.

סוף דבר
19. 19. הבקשה נדחית.

20. 20. בנסיבות אלו, אין צו להוצאות.

ניתן היום , תשס"ז ( 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

______________ _______________ ________________
נציג ציבור,מר מחלב נציג ציבור,מר קליינר שרה שדיאור, שופטת

012228/06בל 730 הדס כחלון.










בל בית דין אזורי לעבודה 12228/06 עזבון המנוח אהרון כהן ז"ל , זיוה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/09/2007)