פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ענף התנועה | פסקי דין על אייל אברהם

43108/06 ת     24/09/2007




ת 43108/06 מדינת ישראל, ענף התנועה נ' אייל אברהם




- 1-


בתי המשפט


בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו
ת 043108/06


כבוד השופטת: דלית ורד

תאריך:
24/09/2007




בעניין:
מדינת ישראל
, ענף התנועה

המאשימה




נ ג ד


אייל אברהם

הנאשם





הכרעת דין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון בעת שהרכב היה בתנועה,עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

2. מטעם התביעה העיד רס"ר ליאור אשבל (להלן-עד התביעה), אשר הבחין בעבירה הנטענת ורשם את הודעת תשלום הקנס ושרטט סקיצה של מקום האירוע.

3. נסיבות האירוע לגרסתו של עד התביעה היו כדלקמן: ביום 16.7.06 בשעה 15:17 לערך, הוא היה בניידת שעמדה ראשונה לפני קו העצירה ברחוב חירותינו. לטענתו הנאשם נסע ברחוב לחי ובעוד מכוניתו חולפת בצומת עם רחוב חירותינו, הבחין עד התביעה כי הנאשם מחזיק בטלפון הנייד בעזרת כתפו השמאלית צמוד לאוזן שמאל. עד התביעה נסע לאחר רכבו של הנאשם ועצר אותו.

4. משיוחסה לנאשם העבירה, טען כדקלמן: "ברמזור דיברתי ככה, אבל זה היה בעמידה. רמזור קודם לא דיברתי בטלפון, יכול להיות שזה מישהו אחר".

5. שקלתי את העדויות שנשמעו בפני
, והגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו, לאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה.


6. ואלה נימוקיי :
א. התרשמתי כי עד התביעה הינו עד אמין, וכי ניתן לסמוך על עדותו.
ב. הנאשם טען כי עד התביעה לא יכול היה להבחין בו בעת שחלף בצומת היות והשמש האירה על רכבו של הנאשם ולכן יש להניח כי עד התביעה סנוור. ואולם עד התביעה הבהיר כי הניידת עמדה ברמזור כשפניה לכיוון צפון, ולכן הוא לא סנוור. וכך העיד עד התביעה: לשאלתך איך יכולתי לראות אם עמדת והשמש מרביצה עליך, אני עונה השמש באה ממערב למזרח ולא מדרום לצפון...אם היה לי ספק לגביך לא הייתי עוצר אותך בכלל".
ג. ג. עד התביעה הוסיף והבהיר כי יש מרחק קטן בין המקום שבו עמדה הניידת לבין מסלול הנסיעה של רכבים החולפים בצומת. הנאשם עצמו חיזק נקודה זו כשהעיד: "השוטר ראה אותי חולף...זה צומת שרואים בה". באמירתו זו סתר הנאשם את טענתו הקודמת כי לא ניתן היה להבחין בו בעת שחלף בצומת.
ד. אני סבורה כי באמירתו הספונטאנית של הנאשם כי דיבר בטלפון הנייד ברמזור, יש משום ראשית הודאה כי ביצע את העבירה הנטענת.
אמנם הנאשם טען כי התכוון לרמזור שקדם לרמזור המוצב בפינת הרחובות חירותינו ודרך לחי, אך טענה זו אינה מתיישבת עם הדברים שאמר במועד האירוע, אז טען כי ברמזור הקודם לא דיבר בטלפון.
ה. גם אם אקבל את גרסת הנאשם כי דיבר ברמזור שקדם לצומת האמורה, הרי יש בכך משום תימוכין לגרסת עד התביעה כי הנאשם שוחח בטלפון בעת שחלף בצומת והמשיך לשוחח גם לאחר שחלף בצומת, בעוד הניידת נוסעת אחריו על מנת לעצרו.
ו. אמנם הנאשם המציא פירוט שיחות מחברת פלאפון, אך הפירוט שהוצג הינו חלקי ביותר וכולל אך ורק שיחות יוצאות ולא שיחות נכנסות. העובדה שאין לראות במועד הרלוונטי שיחות יוצאות אינה שוללת את הטענה כי הנאשם דיבר בטלפון משהתקבלה שיחה בעוד הוא נוהג ברכב.
ז. אינני מקבלת את טענתו של הנאשם כי באותו יום כלל לא התקבלו שיחות נכנסות. טענה זו נטענה באופן כללי ללא אסמכתא כלשהי, ואף ללא הסבר מהו הבסיס העובדתי שעליו היא נשענת.




אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו.



ניתנה היום בפומבי, י"ב בתשרי, תשס"ח (24 בספטמבר 2007) במעמד הצדדים.



דלית ורד
- שופטת

קלדנית: תמר ורד שמחי











ת בית משפט לתעבורה 43108/06 מדינת ישראל, ענף התנועה נ' אייל אברהם (פורסם ב-ֽ 24/09/2007)