פסקי דין על המועצה המקומית להבים | פסקי דין על מר אלי ישי – שר הפנים | פסקי דין על מר מרדכי מרדכי – מנכ"ל משרד הפנים | פסקי דין על מר יזהר אלון |

239/01 עתמ     15/07/2002




עתמ 239/01 המועצה המקומית להבים נ' מר אלי ישי – שר הפנים, מר מרדכי מרדכי – מנכ"ל משרד הפנים, מר יזהר אלון




בעניין:
המועצה המקומית להבים
ע"י ב"כ עוה"ד
עו"ד נעמי שלו מלצר ואח'
העותרת

נגד
1. מר אלי ישי – שר הפנים

2. מר מרדכי מרדכי – מנכ"ל משרד הפנים

3. מר יזהר אלון
משיבים 1 ו-2 על ידי
משיב 3 ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז דרום
אפרת חממי ואח'
המשיבים
פסק - דין
1. זו עתירה מנהלית, שהוגשה על ידי המועצה המקומית להבים
(להלן: "העותרת"), כנגד שר הפנים (להלן: "השר), המנהל הכללי של משרד הפנים (להלן: "המנכ"ל") וד"ר יזהר אילון (להלן: "אילון").

בעתירה זו, עותרת העותרת, לבטל את החלטת המנכ"ל, למנות את אילון, כחבר המועצה העותרת, במקום מר שלמה ארבלי (להלן: "ארבלי"), שהתפטר מחברותו במועצת העותרת.

2. אלה הן העובדות הצריכות לענין, שלגביהן אין מחלוקת:

בשנת 1998 התקיימו הבחירות, לרשויות המקומיות בישראל. העותרת היא מועצה
מקומית, ותוצאות הבחירות היו, שלמועצת העותרת, נבחרו חמישה חברים מסיעת "יחד" וארבעה חברים מסיעת, "לב". ראש סיעת "יחד" היה אפרים ויצמן ז"ל והוא נבחר לראש מועצת העותרת. אפרים ויצמן ז"ל נפטר במהלך כהונתו, ובמקומו כראש המועצה, נבחר מר אלי לוי, שהוא מסיעת "לב". ברשימת המועמדים למועצה מטעם סיעת "יחד", היו תשעה מועמדים. משנפטר אפרים ויצמן ז"ל, ועוד שלושה מועמדים ברשימת "יחד" התפטרו, הרי לאחר שחמישה ממועמדי הסיעה, כיהנו כחברי המועצה, "נגמרה" רשימת המועמדים. חבר המועצה המקומית שלמה ארבלי, שנבחר למועצה, מטעם "יחד", הודיע על התפטרותו מהמועצה ביום 18/12/00.
בהתאם להוראות החוק, המועמד מטעם אותה סיעה, שטרם נכנס למועצה, היה צריך לבוא במקומו. אולם, כאמור לעיל, לא היה בנמצא מועמד כזה, כיון שרשימת המועמדים מוצתה. ראש המועצה המקומית העותרת, מר אלי לוי, כתב מכתב לממונה על המחוז במשרד הפנים, ביום 1/1/01 וביקש את אישורו, לצרף למועצה, חבר נוסף מרשימת ראש המועצה, היינו מרשימת "לב", במקום שלמה ארבלי שהתפטר ושהיה מרשימת "יחד".

משרד הפנים, לא נעתר לבקשתו של אלי לוי, במיוחד לאור העובדה שראש המועצה הציע להכניס חבר מהסיעה היריבה לסיעת "יחד", שארבלי היה מטעמה והממונה על המחוז, מר שלום דנינו ענה לראש המועצה העותרת ביום 10/1/2001 שבהתאם לסעיף 106 (ב) לצו המועצות המקומיות, אם לא יהיה ברשימת המועמדים של סיעת "יחד", מועמד נוסף, יפעל שר הפנים על פי הצעת אירגון הציבור, שמטעמו נבחר מר ארבלי.

סעיף 106 (ב), לצו המועצות המקומיות א' קובע:
"אם אין ברשימה מי שימלא את המקום הפנוי, כאמור בסעיף קטן (א) ימונה ללא דיחוי חבר חדש, מבין אנשים הזכאים להבחר כחברי המועצה, על ידי השר, על פי הצעת ארגון הציבור שמטעמו נבחר החבר, שמקומו התפנה, ואם לדעת השר אין אירגון כזה- בהתחשב עם רצונם של אותם האנשים שהשר רואה אותם כנציגיו של אותו ציבור".

שר הפנים, האציל את סמכותו, על פי סעיף זה למנכ"ל, והמנכ"ל מינה ביום 6/3/2001, את אילון, להיות חבר המועצה המקומית העותרת, במקום שלמה ארבלי שהתפטר. בטרם מינה המנכ"ל את אילון, הוא קיבל מכתב חתום על ידי שלושים מתושבי להבים, שבו הם כותבים לשר הפנים, שהם נבחרי ותומכי סיעת "יחד" בלהבים והם בחרו את אילון, חבר הסיעה, למלא את מקומו של מר ארבלי שלמה שהתפטר.

שלושים הפונים חתמו על מכתב זה תוך ציון כתובותיהם ומספרי תעודות הזיהוי שלהם.

3. טוענת העותרת, כי ההליכים שננקטו, אינם בהתאם לסעיף 106 (ב) הנ"ל של צו המועצות המקומיות, שכן על פי הוראות החוק, צריך השר, או מי שהואצלו לו סמכויות השר, לברר את רצון אירגון הציבור שמטעמו נבחר ארבלי ואם אין אירגון כזה, יש לברר את רצונם של אותם אנשים, שהשר רואה אותם כנציגיו שאותו ציבור. לטענת העותרת, במקרה הנוכחי, קיבל השר מכתב, מאנשים שהציגו עצמם כתומכי ונבחרי סיעת יחד, אולם השר לא בירר אם אמנם אלה הם האנשים שמהווים את סיעת יחד. בנוסף לכך, מדובר בשלושים אנשים ויתכן שהם תומכים באילון, אבל אולי מצויים מאות אנשים אחרים, שמהווים את הארגון המייצג את סיעת יחד, שמתנגדים לאילון והשר לא בירר זאת.

4. לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק זה, ולאחר קריאת סיכומי הצדדים, מסקנתי היא, שיש לדחות את העתירה.
אלה הם נימוקיי:

א. הנימוק הראשון הוא שהעותרת לא פעלה בנושא זה, בתום לב.
תחילה, פנה ראש המועצה אלי לוי לממונה על המחוז וביקש במכתבו, למנות חבר מסיעתו של ראש המועצה, במקום שלמה ארבלי, שהתפטר והיה שייך לסיעה מתחרה. ראש המועצה, המסתייע בייעוץ משפטי, ידע היטב, או היה צריך לדעת, כי אין הוא זכאי לבקש למנות חבר מועצה מסיעתו, במקום חבר מועצה מסיעה מתחרה, שהתפטר מתפקידו.הוא ידע, או היה צריך לדעת, שהסמכות נתונה לשר הפנים, למנות חבר מועצה אחר, מאותו אירגון, או הנתמך על ידי אותו אירגון, שאליו השתייך ארבלי.

רק כאשר נדחתה בקשתו של ראש המועצה, למנות חבר מסיעתו ושר הפנים פעל בהתאם להוראות החוק, פנתה המועצה העותרת בעתירה לביהמ"ש, בטענה ששר הפנים לא מילא אחר כל הוראות החוק.

מהתפתחות הדברים, ברור הדבר שראש המועצה ניסה לזכות ברווח פוליטי, שלא מגיע לו, בשל התפטרות ארבלי וכאשר נכשל בניסיונו זה, החל לפעול כדי להכשיל את מינויו של המשיב 3 לחבר מועצה.

אין בפני
נו מקרה, של מועצה שמבקשת להקפיד על כל דרישות החוק, אלא מועצה שבאמצעות ראש המועצה, ביקשה להגביר את כוחה של הסיעה אליה משתייך ראש המועצה הנוכחי ולאחר שנכשלה בכך, משום שהחוק לא איפשר זאת, היא מנסה לתקוף פעולה של שר הפנים, שרצה לפעול על פי החוק.

ב. ללא כל קשר לנימוק הראשון, המסקנה היא, שמנכ"ל משרד הפנים, פעל בהתאם להוראות סעיף 106 (ב) הנ"ל של צו המועצות המקומיות , ככל שניתן היה, בהתחשב בנסיבות.
תכלית החוק בהקשר זה, היא, שכאשר לא נותרו מועמדים ברשימת המועמדים, של אותה סיעה שאליה משתייך הנבחר המתפטר מהמועצה המקומית, ימנה שר הפנים, את אותו אדם שעל פי הנתונים המצויים בידו, אותה סיעה, או האנשים המרכיבים את אותה סיעה, רוצים שהוא ייבחר.
החוק קבע מנגנון, שבאמצעותו ניתן להגשים מטרה זו. אולם, כפי שהמציאות מראה לנו, לעיתים קרובות, המנגנון שקבע החוק, לא תמיד מתאים כדי להגיע לתוצאה הרצויה. במקרה הנוכחי, קבע סעיף 106 (ב) לחוק, שתי אפשרויות, לבירור רצון הסיעה או מרכיבי הסיעה.
האפשרות הראשונה, היא לקבל את הצעת ארגון הציבור, שמטעמו נבחר החבר שמקומו נתפנה. כלומר, כאשר הסיעה המקורית קיימת ויש אפשרות לברר את רצונה, תעשה פנייה ישירה לסיעה, על מנת שתביע את דעתה.
האפשרות השניה, היא, כאשר השר סבור שאין ארגון כזה, כלומר הסיעה המקורית כבר איננה קיימת, עליו לברר את רצונם של האנשים, שהשר רואה אותם, כנציגיו של אותו ציבור, היינו כאנשים שהשתייכו לאותה סיעה, שאליה השתייך החבר המתפטר.

המציאות מראה, כי בחירות לרשויות המקומיות, מצמיחות לעיתים סיעות ותנועות, שנולדות רק לצורך אותן בחירות, באותה שנה ספציפית.
לאחר שנסתיימו הבחירות והמועמדים של אותה סיעה, נכנסו למועצה, לעיתים מתפרקת הסיעה, כגוף מאורגן ונשארים רק החברים.
מכל מקום, ניתן לומר, כי חברי הסיעה שנבחרו להיות חברי מועצה, בודאי כשרים להביע את דעתם בשם הסיעה. גם החבר שהתפטר מהמועצה המקומית, עדין משתייך לסיעה וגם את דעתו ניתן לברר. בנוסף לכך, יש צורך לברר, לאחר יגיעה סבירה, מי הם האנשים שמבטאים את רצון הסיעה ואז ניתן לבסס מסקנה עפ"י רצון זה. סעיף 106 (ב) הנ"ל, לא קבע את מספר האנשים, שהשר צריך לפנות אליהם, כדי לברר את רצונם. יש לזכור שמדובר במקרה זה, בישוב לא גדול במיוחד ועל כן אין צורך בפני
ה למאות או אלפים, מה גם שפניה כזאת, תאריך מאד את תקופת הזמן עד להחלטה.
לגבי סיעה מקומית, בישוב לא גדול כמו להבים, נראה לי, שפניה לעשרות אנשים, המזוהים עם הסיעה האמורה, היא פניה סבירה, כדי לגלות את רצון מרכיבי הסיעה.
במקרה הנוכחי, מדובר ב-30 אנשים, שהם הצהירו בחתימתם, כי הם נבחרי ותומכי סיעת "יחד" בלהבים והם הודיעו לשר הפנים שרצונם הוא כי המשיב 3 יתמנה כחבר המועצה המקומית, במקום שלמה ארבלי שהתפטר. העותרת לא טענה, כי 30 החברים שחתמו על המכתב, אינם משתייכים לסיעת יחד.
טענתה של העותרת היתה, כי המספר 30, כשהוא מתייחס לארגון ציבורי, איננו מספר מספיק, כי אין אנו יודעים, מה דעתם של עשרות ואולי מאות אחרים שהשתייכו לאותה סיעה, בנושא זה. כמו כן טענה העותרת, כי אין אנו יודעים באיזה הליך, הביעו 30 האנשים את רצונם ואת תמיכתם, מי כינס אותם והאם נתבקש כינוס כל תומכי סיעת יחד.
מסקנתי היא, כי בנסיבות של מקרה זה, רשאי היה שר הפנים, והמנכ"ל, אליו הואצלו סמכויות השר, להסתמך על רצונם של 30 אנשים, שמזהים עצמם כתומכי הסיעה ומבטאים את רצונם בצורה ברורה.
בנוסף לאמור לעיל, מצוי בחומר שבתיק (נספח א(1) לתצהירו של שלמה ארבל, מיום 2/12/01), פרוטוקול סיעת "יחד" מתאריך 2/12/2000.
בפרוטוקול זה נכתב, כי סיעת "יחד" התכנסה בביתו של ארבלי שלמה, לבחירה ואישור רשימת מועמדים מהסיעה, למילוי רשימת המועמדים וחברי מועצת להבים שהתרוקנה, עקב פרישת חברי מועצה שכיהנו, ועקב הבעת רצון פרישה של שניים מהחברים המכהנים היום. החברים שהתכנסו ערכו הצבעה לדירוג 9 חברים שהביעו רצונם למלא תפקיד ציבורי, בתור חברי המועצה.
בעקבות ההצבעה נקבעה רשימה של 9 מועמדים חדשים, שהמשיב 3 הוא הראשון שברשימה.

כאמור לעיל, התכנסות זו היתה ב-2/12/00, היינו 16 יום לפני התפטרותו של שלמה ארבלי.

בעקבות הצבעה זו נשלח מכתב לשר הפנים דאז, מר חיים רמון ובאותו מכתב (נספח ב' לתצהירו הנ"ל של מר ארבלי) הודיעה רשימת "יחד" לשר הפנים כי סיעת "יחד" מעוניינת בהוספת המועמדים שנבחרו לרשימת המועמדים המקורית.
כאמור לעיל ברשימה נוספת זו, מופיע המשיב 3 במקום הראשון.
שר הפנים, יכול היה לבסס את מסקנתו על מידע נוסף זה, ולקבוע כי רצונה של סיעת "יחד", או מה שנשאר ממנה, כי המשיב, 3 היינו אילון, יהיה המועמד הבא מטעמה בהיות חבר המועצה המקומית.

ג. בנוסף לאמור לעיל, יש לציין, כי עתירה זו, הוגשה לבית המשפט, ביום 12/6/01 היינו לפני יותר משנה.
איש לא פנה בתקופה זו לבית המשפט וטען כי הוא משתייך לסיעת "יחד" והוא מסתייג ממינויו של המשיב 3 כחבר המועצה המקומית. כאמור לעיל, הישוב להבים, איננו עיר גדולה, אלא ישוב קהילתי שבו כמה אלפי תושבים.
מאחר ומדובר בסכסוך משפטי בין שתי סיעות, שמרכיבות את המועצה המקומית, בוודאי לא נשמר דבר הסכסוך בסוד, מפני תושבי להבים.
סביר להניח, שאם היו מספר אנשים מחברי סיעת "יחד", שדעתם היתה אחרת מדעת 30 חברי הסיעה שתמכו במשיב 3, הם היו מודיעים זאת לבית המשפט או למועצה המקומית, בדרך זו או אחרת. אולם, כאמור לעיל איש לא פנה לבית המשפט ולא טען שהוא חבר הסיעה, שדעתו אחרת.
היחיד שקובל על אי חוקיות ההחלטה למנות את המשיב 3 מטעם סיעת "יחד" הוא ראש הרשימה המתחרה לרשימת מ"יחד".
על כן, ולמרות שמדובר בהסקת מסקנות, מדברים שקרו אחרי החלטת מנכ"ל משרד הפנים, מותר לבית המשפט, להעזר גם בנימוק זה, כדי להגיע למסקנה, ששר הפנים והמנכ"ל, לא טעו בשיקול דעתם.
ד. לא למותר להזכיר, שרשות מנהלית, המסתמכת בהחלטתה על ראיות, איננה כפופה לכללי הראיות הנוקשים, המחייבים את בתי המשפט, אלא מותר לרשות המנהלית, להסתמך על ראיות, שלא ניתן היה להגישן בבית המשפט.
ראה לעניין זה: בג"צ 442/71 (לנסקי נ. שר הפנים) פד"י כרך כו', חלק שני,
עמ' 337.
אם כוונת העותרת, היה לטעון, ששר הפנים, בטרם החליט על מינוי המשיב 3 כחבר המועצה, היה צריך לעבור מבית לבית בישוב להבים, ולברר, בחקירה ודרישה יסודית, מי מיושבי כל בית, תומך, או היה חבר בסיעת "יחד" ומה דעתו של כל אחד לגבי המועמד המתאים להכנס כחבר מועצה, כי אז התשובה היא, שאינני מקבל טענה כזו.
הוראות סעיף 106(ב) הנ"ל, משאירות לשר הפנים את שיקול הדעת, להתחשב ברצונם של אותם אנשים, שהשר רואה אותם כנציגיו של אותו ציבור, שבחרו בחבר המועצה שהתפטר.
החוק לא דורש, ואין זה סביר שבית המשפט ידרוש, שהשר ישלח חוקרים ובודקים לכל בית ובית בישוב, על מנת שיבצעו חקירה ודרישה לעומק.
כוונת הוראות החוק, היא שהשר ימנה אותו אדם, שנציגי אותה סיעה, מעוניינים בבחירתו.
מספיק שהשר מקבל מידע על רצונם של חברים מרכזיים בסיעה, שאותם ניתן לראות כנציגי אותו ציבור. בהקשר זה, מן הראוי לציין, שחברי סיעת "יחד", שנבחרו להיות חברי המועצה המקומית של העותרת, כתוצאה מהבחירות הראשונות, חתמו גם הם על המכתב התומך במשיב 3. המדובר בשלמה ארבלי עצמו, אמנון מנדובסקי ודב אדן.
נבחר נוסף, צביקה ליבנה, חתם על המכתב לשר הפנים מיום 4/12/00, המודיע לשר כי בבחירות הנוספות בסיעה, נבחר המשיב 3 כמועמד מספר 1 ברשימת המועמדים הנוספת.
נראה לי, ששר הפנים היה רשאי להסתמך על מידע זה, היינו המכתב של 30 החברים ודעתם של 4 חברי המועצה המקומית מסיעת "יחד" והבחירות שנעשו ב-2/12/00 בביתו של ארבלי, כדי להגיע למסקנה שרצון האנשים המהווים את נציגי סיעת "יחד" למועצה המקומית, הוא, שהמשיב 3, אילון, יתפוס את מקומו של ארבלי המתפטר, כחבר במועצה המקומית.

5. בעתירה לא טענה העותרת, כי היה פגם בהאצלת סמכות שר הפנים לפי החוק למנכ"ל.
אדרבא, בסעיף 7 לסיכומיה בכתב, של באת כח העותרת, נכתב כי אין הכרח שהשר
עצמו יפעיל את שיקול הדעת, אולם, מאחר וסמכות המינוי הואצלה למנכ"ל משרד הפנים, עוברת אל זה האחרון גם החובה הכרוכה בסמכות, היינו החובה ליתן תשובה, על סמך מה קבע את רצון הארגון הציבורי של סיעת "יחד". על כן אין צורך להתייחס לשאלת האצלת הסמכות למנכ"ל וממילא, סמכותו של השר, להאציל סמכויות למנכ"ל משרדו, אלא אם לשון החוק מצביעה על כוונה אחרת.

6. בהקשר זה, לא למותר לציין, שבמכתבה של עוה"ד נעמי שלו, באת כח העותר למנכ"ל משרד הפנים, מיום 22/3/01 (נספח ב' לעתירה), כותבת עוה"ד שלו, בשם העותרת, את הדברים הבאים:

"7. המינוי מעורר איפה את השאלה מיהם "נציגי הציבור" שרצונם הוא שהביא למינוי (ראה סעיף 106 ב' הנ"ל) שהרי ברור שרק 50% מנציגי אותו ציבור רצו ורוצים במינוי של מר אילון". (ההדגשה איננה במקור).

בדברים הנ"ל שכותבת באת כח העותרת, יש הודאה , כי מחצית מנציגי סיעת "יחד" רוצים במועמדותו של אילון כחבר המועצה, במקום ארבלי המתפטר.
די בדברים אלה, שבאו מפי באת כח העותרת, כדי להראות, שרצון הארגון הציבורי שהרכיב את סיעת "יחד", הוא שאילון יהיה חבר המועצה.
מספיק שמחצית מנציגי אותו ציבור רוצים במועמד מסוים, כדי שהדבר יהווה בסיס למינויו על ידי שר הפנים. אין אמירה מפי באת כח העותרת שהמחצית השניה, מאוחדת ברצונה לגבי מועמד אחר.
אין ספק, שאם מחצית מחברי סיעת "יחד" היו מאוחדים ברצונם לבחור באדם אחר, לא היתה מסתירה עוה"ד שלו עובדה זו, במכתבה למנכ"ל משרד הפנים, אלא היתה מדגישה עובדה זו ומביאה אותה לידיעת המנכ"ל. על כן ברור שגם לפי גירסת עוה"ד שלו, המחצית השניה של נציגי סיעת "יחד" אינה מאוחדת בדעתה לגבי מועמד אחר, מלבד המשיב 3. די במסקנה זו, כדי להצדיק את בחירתו של מנכ"ל משרד הפנים במשיב 3.

7.לא רק זאת, אלא שבמכתבה הנ"ל מיום 22/3/01, קובלת עוה"ד שלו בפני
המנכ"ל, שלא היתה התייעצות עם חברי סיעת "יחד" שמואל זקש ואריה הכט.
לגבי אריה הכט, ישנם מסמכים בתיק, המעידים שהוא סולק מסיעת "יחד", משום שהצביע בניגוד לעמדת הסיעה ולאחר מכן הצטרף מר הכט לסיעתו של אלי לוי, שהיא סיעה יריבה וזכה בתפקיד ממלא מקום ראש המועצה.
ראה מכתבם של אפרים ויצמן ז"ל, צבי לבנה, אמנון מנדובסקי ושלמה ארבלי לאריה הכט מיום 23/7/00 (נספח א' לתצהירו של יזהר אילון, מיום 2/12/01.
ברור אם כן, שהכט איננו משתייך עוד לסיעת "יחד" ולא היה חובה להוועץ בו.

7. לסיכום, אין למצוא פגם בהחלטת מנכ"ל משרד הפנים, שבירר את רצון האירגון הציבורי, שניתן לזהותו, כמי שהיווה את סיעת "יחד" בישוב להבים, בשנת 1998, על ידי כך, שהסתמך על מכתב חתום על ידי 30 אנשים, שמזהים עצמם כנבחרי ותומכי סיעת "יחד" ועל מכתב נוסף שחתומים עליו, ארבעה נבחרי סיעת "יחד" למועצה המקומית, המעידים שבבחירות של תומכי הסיעה, נבחר המשיב 3 להיות מועמד מס' 1 בנוסף למועמדים המקוריים.
מנכ"ל משרד הפנים, רשאי היה להסתמך גם על העובדה, שאף אדם שזיהה עצמו כמשתייך לסיעת "יחד", לא התנגד לבחירתו של אילון כמועמד מטעם אותה סיעה.
בוודאי שנציגי הסיעה המתחרה, אינם יכולים להורות למנכ"ל משרד הפנים, מי יהיה נציג סיעת "יחד" במועצה המקומית, אם כי הם יכולים לערער על הליך בלתי חוקי. על כן, אין לקבל את העתירה, ואין לפסול את שיקול דעתו של מנכ"ל משרד הפנים, או את החלטתו למנות את המשיב 3 כחבר המועצה מטעם סיעת "יחד".
התוצאה היא, שאני דוחה את העתירה.
העותרת תשלם למשיבים 1 ו-2 (ביחד) ולמשיב 3, את הוצאות עתירה זו, וסך
5,000 ₪, שכר טרחת עו"ד.
ניתן היום ו' באב, תשס"ב (15 ביולי 2002) במעמד עו"ד מלצר ב"כ העותרת וב"כ שר הפנים ומנכ"ל משרד הפנים עו"ד שטיין.

ג. גלעדי, שופט
נשיא
9/01עתמ055 דגנית גודר
6
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
עתמ000239/01
בפני
:
כבוד השופט ג. גלעדי, נשיא
תאריך:
15/07/2002









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 239/01 המועצה המקומית להבים נ' מר אלי ישי – שר הפנים, מר מרדכי מרדכי – מנכ"ל משרד הפנים, מר יזהר אלון (פורסם ב-ֽ 15/07/2002)