פסקי דין על אלכסנדר בריזמן | פסקי דין על אייל גרוס | פסקי דין על יוניב בר מימון | פסקי דין על בר מערכות לייזר | פסקי דין על int – אינטרגריקו (ישראל) בע"מ

333/07 ברע     21/06/2007




ברע 333/07 אלכסנדר בריזמן , אייל גרוס , יוניב בר מימון , בר מערכות לייזר בע"מ נ' int – אינטרגריקו (ישראל) בע"מ






בית הדין הארצי לעבודה


ברע000333/07
21/06/2007


1. אלכסנדר בריזמן

2. אייל גרוס

3. יוניב בר מימון

4. בר מערכות לייזר בע"מ
המבקשים

-

int – אינטרגריקו (ישראל) בע"מ המשיבה


בפני
הנשיא סטיב אדלר


ה ח ל ט ה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת אורנית אגסי, עב 1271/98) בה קבע בית הדין, במסגרת תשובה לשאלת הבהרה שהופנתה אליו מאת ראש ההוצאה לפועל, כי ההוצאות שנפסקו בפסק הדין שניתן על ידי השופט תיבון ביום 13.8.2002 (להלן – פסק הדין הראשון) בעינן עומדות.

2. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהובא לפני במסגרת בקשת רשות הערעור, לרבות תשובת המשיבה ותגובה לתשובה מטעם המבקשים, אני מחליט לדחותה.

3. המשיבה (להלן: החברה) עתרה לבית הדין האזורי למתן סעד זמני וקבוע אשר יאסור על המבקשים (להלן: העובדים) ליצור קשר כלשהו, בין במישרין ובין בעקיפין, עם לקוחותיה של החברה. הדיון התקיים בפני
השופט תיבון אשר נתן ביום 11.3.1998 צו זמני, אשר הוגבל לאזור ירושלים, ולמשך שנה וחצי מיום נתינתו.
ביום 13.8.2002 ניתן

פסק דין
בו נקבע כי תוקפו של הצו הזמני יוארך לתקופה נוספת של שנתיים, קרי עד ליום 11.9.2001. בשל תקלה בית הדין, לא ניתן הצו הקבוע במועדו, ובית הדין העריך את הנזק שנגרם לחברה בשל אי קיום הצו בתקופה בו אמור הוא היה להיות מקוים, ב-40,000 ש"ח. בנוסף, חוייבו המבקשים בהוצאות משפט בגובה 20,000 ש"ח.
בערעור שהוגש לבית הדין הארצי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יקבע בית הדין הארצי את משך תקופת ההגבלה מעבר למועד הצו הזמני, וכי התיק יוחזר לבית הדין האזורי, על מנת שזה יכריע בטענת החברה לנזקיה בתקופה האמורה, תוך שמיעת ראיות נוספות שיובאו על ידי הצדדים לעניין זה. זאת, בפני
מותב חדש של בית הדין האזורי.
ביום 3.10.2006 ניתן

פסק דין
על ידי השופטת אגסי, בו נדחו טענות החברה, ונקבע שלא הוכח, אף לא בראשית ראיה, כל נזק, בין ישיר ובין עקיף, שנגרם לה בתקופה האמורה. בית הדין האזורי פסק לטובת המבקשים הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח, תוך השמעת ביקורת חריפה על אופן ניהול ההליך על ידי החברה (להלן: פסיקת ההוצאות השנייה).

4. ביום 19.3.2007 התקיים דיון בפני
ראש ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתחו העובדים, בעניין טענת פרעתי שהגישה החברה. לגישתה, עומדת לה טענת קיזוז של סכום ההוצאות שנפסק לטובתה בפסק הדין הראשון כנגד חיובה בפסיקת ההוצאות השנייה. בתשובתו לשאלת הבהרה שהועברה אליו מטעם ראש ההוצאה לפעול, הבהיר בית הדין האזורי כי בעת פסיקת ההוצאות השנייה לא הביא הוא בחשבון את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין הראשון, ובעת פסיקת ההוצאות השנייה סבר בית הדין כי ההוצאות הקודמות נשארו בעינן ואף שולמו.

5. במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענים המבקשים כי משהוחזר התיק לבית הדין האזורי, משמעות הדבר היא ביטול פסיקת ההוצאות. כל שכן, עת הוכרע בפסק הדין השני כנגד החברה. מנגד, טוענת החברה כי בפסק הדין שבערעור, לא בוטל פסק הדין האזורי, אלא קוצרה תקופת המשך הצו הזמני מתקופה של שנתיים לתקופה של חצי שנה בלבד, וזאת בהסכמת הצדדים. על כן, פסיקת ההוצאות בעינה עומדת.

6. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו: עע140/05 סילביה שטינמץ ואח' – נאגו מריאטה, ניתן ביום 29.9.2005; דב"ע לד/12-3 דן פלדי – החב' הימית להובלת פרי בע"מ, פד"ע ה 151). כך, ממעט בית דין זה, כשאר ערכאות הערעור במערכת בתי המשפט, להתערב בשיקולי הערכאה הדיונית בעניין פסיקת הוצאות, אלא אם נפל בהחלטה של הערכאה הדיונית פגם יסודי או טעות יסודית (ראו: ע"א 77/75, חברת החשמל מחוז ירושלים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד ל"ט(2) 592; דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ נ' קרן הביטוח והפנסיה של ועבודות ציבוריות בע"מ, פד"ע כג 430).
במקרה דנא, השאלה שהתעוררה בפני
בית הדין האזורי בפני
השופטת אגסי נגע לשאלת הנזק שנגרם בתקופה בה אמור היה להיות הצו הקבוע בתוקף. המדובר בשאלה שונה מאשר השאלה שעמדה לפתחו של השופט תיבון.
ודוק. אילו ניתן הצו בטרם פג תוקפו של הצו הזמני, לא היה נדרש כלל בית הדין להכרעה בשאלת הנזק שנגרם בתקופה בה לא קוים הצו (בהנחה שהצו היה מקוים על ידי העובדים).
ועוד. בתשובתו לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו, הבהיר בית הדין כי פסיקת ההוצאות נעשתה עת סבר שההוצאות הקודמות נותרו בעינן, ואף שולמו. משכך, ברי הוא כי פסיקת ההוצאות השניה נעשתה במודע לפסיקת ההוצאות הקודמות.
לאור האמור לעיל, ובהתאם להלכות הנהוגות בבית דין זה לעניין התערבות ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

7. בטרם סיום, אציין כי ביום 14.6.2007 הגישה החברה בקשה להגיב לעמדת העובדים מיום 7.6.2007. משדין הבקשה להידחות, מתייתר הדיון בבקשה האמורה.

7. סוף דבר – הבקשה נדחית.
המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתנה בהעדר הצדדים, היום, ה' תמוז, תשס"ז (21 יוני, 2007), ותישלח לצדדים.

סטיב אדלר
, נשיא









ברע בית הדין הארצי לעבודה 333/07 אלכסנדר בריזמן , אייל גרוס , יוניב בר מימון , בר מערכות לייזר בע"מ נ' int – אינטרגריקו (ישראל) בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/06/2007)