פסקי דין על אריה פרידמן | פסקי דין על ישראל גבריאל | פסקי דין על ישראל חנה |

1107/00 א     03/10/2002




א 1107/00 אריה פרידמן נ' ישראל גבריאל , ישראל חנה




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית משפט השלום
בבית-שמש

א
001107/00



בפני
:
כב' השופט אלכסנדר רון
תאריך:
07/10/2002




בעניין
:
אריה פרידמן




על-ידי ב"כ עוה"ד ישראל בלום
התובע


נ
ג
ד



1 . ישראל גבריאל

2 . ישראל חנה




הנתבעים


פסק דין

1.
פסק דין
בתביעה אזרחית שעניינה בטענת התובע, שקיבל על עצמו, לטענתו, לעשות לעשיית שלום בית בין הנתבעים, לשכר טרחתו בגין מאמציו ליישוב הסכסוך שבין הנתבעים.

2.
תביעה זו, במהותה - תביעה חוזית היא, ולתביעה מסוג זה שני רבדים בסיסיים: הרובד הראשון עניינו בשאלה מהי המסגרת החוזית התקפה בין הצדדים, היינו מה הוסכם ביניהם; והרובד השני עניינו בשאלה מה בוצע בפועל. על התובע בתיק מסוג זה הנטל להוכיח לבית המשפט פער בין התחייבויות תקפות של הנתבעים לבין מעשיהם או מחדליהם. לשון אחר: בתביעה מסוג זה יוכל התובע לזכות בסעד כמבוקש על ידו (או בחלקו), אך ורק אם ירים את נטל הראייה ויוכיח שביצעו כלפיו הנתבעים פחות מכפי שהבטיחו לו.


3.
אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלת מעורבותו של התובע בסכסוך משפחתי כזה או אחר ששרר בין הנתבעים בתקופה הרלוונטית. מעבר לכך, לגבי עומק המשבר שערו הנתבעים ולגבי מידת מעורבותו של התובע ומידת האפקטיביות של השירות שביקש לתת - רב הסתום על הנגלה.

4.
לטענת התובע, כמפורט בסע' 16א' לתצהירו, סוכם כי ישלמו לו הנתבעים את שכר טרחתו בשיעור של 150 דולר ל- 50 דקות של עבודה. לטענת הנתבעים, סוכם ששכר טרחתו של התובע יעמוד על סך של 150 ₪ לשעה, אף בלא הגבלת זמן (ראה עמ' 3 שורה 9 לפרוטוקול). בנסיבות הענין, אניח שלא התחייב התובע לתוצאות מוגדרות, וזכאותו לשכר טרחה אינה מותנית, למשל, בהשכנה בפועל של שלום בית בין הנתבעת.

5.
על התובע היה, כאמור, הנטל להוכיח את טענתו אשר להיקף מחוייבות הנתבעים, ומן הטעמים דלהלן הרי שאין מנוס מקביעה שלא היה בידיו להרים את הנטל.

א.
מסמך כלשהו בכתב בין הצדדים - לא נערך.

ב.
לבית המשפט תמיהות וספקות לגבי סבירות טענתו של התובע. שכר טרחה בהיקף של 150 דולר ל- 50 דקות, סביר הוא, אולי, לאדם המוכיח יכולות ומיומנויות מקצועיות ניכרות. לא נחה דעתי ולא ראיתי ראיות שניצב בפני
י בכלל בעל מקצוע, שסביר לייחס לו זכאות לשכר טרחה בהיקף שכזה. התובע אף אינו מבקש לטעון שהוא פסיכולוג שעבר הכשרה ליישוב מחלוקות משפחתיות. על פי סעיף 1 לכתב התביעה התובע הינו טוען רבני. אף לו הייתי רואה אסמכתא תקפה לכך, ולא ראיתי, ספק בעיני הכיצד הוכשר טוען רבני ליישב מחלוקות משפחתיות מורכבות. יותר מכך. בית המשפט בתוך עמו הוא חי, והמקובל הוא שבעל מקצוע מיומן ששכרו הראוי עומד על סדר גודל שכזה, הינו בעל מקצוע שנערך מבעוד מועד להחתים את לקוחו על הסכם שכר טרחה בכתב, דבר שככל הנראה התובע כלל לא העלה בדעתו לעשות. אך במאמר מוסגר אוסיף שלא צירף התובע, ולו גם ראייה, תעודה או אסמכתא אחרת שהיה בה כדי לבסס את סבירות טענתו לזכותו לסכומים בהיקף הנטען על ידו.

ג.
לסוגיה אחת בחרתי שלא להתייחס ואעשה זאת במודע. לנתבעים טענות לגבי טיב השירות שקיבלו מהתובע. נוכח קביעתי כי מלכתחילה לא הותנתה זכאות התובע לשכר טרחתו בתוצאות או במתן שירות מספק, מצב דברים מקובל לחלוטין להתקשרות מסוג שכזה - רואה אני עצמי אף פטור מדיון בשאלת איכות השירות המקצועי שנתן התובע.

ד.
מעבר לכך אוסיף, שגרסת התביעה אף בנקודה מרכזית זו, היתה מעט מגומגמת. בעוד שבתצהירו צויין הסך של 150 דולר בעד 50 דקות, הרי שב"כ התובע, בעצמו, ציין במהלך חקירתו הנגדית את הנתבע 1, כי לדעתו סוכם על 100 דולר לשעה (וראה עמ' 3 שורות 4-5 לפרוטוקול). דקה לאחר מכן גרס ב"כ התובע עצמו כי: "אני אומר לך שלאחר שחליווה התערב, התוצאה היתה 250 ₪ לשעה וזאת ללא הגבלה" (עמ' 3 שורה 11 לפרוטוקול). אין בכך כדי להקל על התובע.

כללו של דבר, אינני רואה את טענת התובע שהובטח לו שכר טרחה בהיקף של 150 דולר לשעה - כמוכחת. הנתבע אישר במו פיו התחייבות לסך של 150 ₪ לשעה, ונכון אני, אפוא, לראות את מחוייבותו של הנתבע לתובע בשיעור זה.

6.
אשר לכמות השעות שהשקיע התובע במתן השירות בו ניסה ליישר את ההדורים בין הנתבעים: גם בשאלה זו, נטל הראייה על התובע, ולבד מעדותו לא היה בידו כדי להציג ראייה תומכת כלשהי בגרסתו. הנתבעים אישרו, למעשה, קיומן של כ- 9 פגישות. הנתבע 1 אישר זאת בחקירתו הנגדית בעמ' 3 שורה 10 לפרוטוקול, והנתבעת 2 בעמ' 5 שורה 19. מכאן, שגם לגרסתם חייבים היו לתובע סך של 1,350 ₪. לגרסת הנתבע עצמו, שילם לתובע רק 1,000 ₪ (ר' סעיף 3 לתצהיר נתבע 1, ודומני שאין עובדה זו במחלוקת). מכאן שחבים הנתבעים ביתרת הסכום, בסך של 350 ₪.

7.
מספר הערות בשולי הדברים:

א.
לגרסת התביעה, שקיבלה, למעשה, ביטוי רק במהלך חקירתם הנגדית של הנתבעים, אישרו הנתבעים, בדרך כזאת או אחרת, בפני
אחד בשם אבוטבול, נכונות לשלם סכומים ניכרים לתובע (ראה לעניין זה, למשל, את שאלות ב"כ התובע כדלהלן:


"ש. האם אתה מכיר מישהו בשם אבוטבול שבא איתו לצרך מו"מ לפשרה?

ת. ...

ש. האם אתה זוכר שבא עם אריה מישהו למו"מ לפשרה?

ת. ...

ש. אף פעם לא היה מישהו שבא עם אריה אליך לצורך מו"מ לפשרה?

ת. ...

ש. כאשר האיש הזה שבא להכניס לך מכות בא, כמה הצעת לו לשלם?

ת. ...

ש. אמרת 6,000 ₪.

ת. ..."
(עמ' 4 שורות 11-19 לפרוטוקול).

ברי, כי לגרסת התובע עצמו אישרו מי מבין הנתבעים, גם אם אגב מו"מ כלשהו לפשרה, את מחוייבותם לסכומים בשיעור של אלפי שקלים. יכול היה וצריך היה התובע להביא את אבוטבול הנ"ל כעד מטעמו. משלא עשה כן, מדברת עובדה זו בעד עצמה.

ב.
הנני ער לכך שייתכן וגילו הצדדים לקראת הדיון, הנתבעים בפרט, שיש להם עדים נוספים שלא הגישו תצהיר מטעמם. נוכח החלטתו המפורשת של בית משפט שהורה על עדויות ראשיות בתצהירים, לא מצאתי לנכון לאשר עדויות כאמור. למותר להוסיף שבקשה מבעוד מועד להעדת עדים שלא יכלו למסור תצהיר - לא הוגשה.

ג.
אשר להוצאות הדיון - לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת התובע, אף כי פסקתי לטובתו סכום מסויים. שעה שמגיש תובע תובענה על סך של 20,000 ₪ ולכל היותר מוכחת זכותו לסך של 350 ₪, ספק רב אם מוצדקת תביעתו וספק אם ראוי לזכותו בהוצאות. בנוסף, נותן אני בכך ביטוי לעובדה, שאמנם לא מצאה את ביטויה בפרוטוקול הדיון, והיא כי גרם התובע לבזבוז זמנו של בית המשפט היות שבשעה שנקבעה להוכחות, עורך דינו עדיין לא התייצב, המחצית השניה של האגרה לא שולמה, ועד שנפתרו בעיות אלה נאלצו ביהמ"ש והנתבעים לבזבז את זמנם. ישא כל צד בהוצאותיו.


8.
סוף דבר, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע את הסך של 350 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ז בתשרי, תשס"ג (3 באוקטובר 2002) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.



אלכסנדר רון
, שופט







א בית משפט שלום 1107/00 אריה פרידמן נ' ישראל גבריאל , ישראל חנה (פורסם ב-ֽ 03/10/2002)