פסקי דין על רו"ח אריה יונגר | פסקי דין על מאיר אלמליח (אלימלך) | פסקי דין על עו"ד יעקב יעקובוביץ | פסקי דין על עו"ד ד"ר אבי אלתר ז"ל |

307/07 הפ     07/05/2008




הפ 307/07 רו"ח אריה יונגר נ' מאיר אלמליח (אלימלך), עו"ד יעקב יעקובוביץ, עו"ד ד"ר אבי אלתר ז"ל




26
בתי המשפט
הפ 000307/07
הפ 000298/07
בבית המשפט המחוזי בנצרת
07/05/2008
תאריך:
כב' השופט זיאד הווארי

בפני
:

רו"ח אריה יונגר

בעניין:
המבקש
- נ ג ד -
1. מאיר אלמליח (אלימלך)

2. עו"ד יעקב יעקובוביץ

3. עו"ד ד"ר אבי אלתר ז"ל


המשיבים
פסק דין
1. בפני
שתי בקשות שהוגשו בדרך של המרצת פתיחה. הראשונה, ה"פ 298/07, שהגישה מר אלי אלימלך (להלן: "משיב 1") וחברה שבבעלותו (חב' עין הכנרת (1996), (להלן: "החברה"), וזאת לאישור פסק בוררות (להלן - "פסק הבוררות"), שניתן ביום 7/6/2007 ע"י הבורר, עו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין (להלן: "הבורר"), והשנייה, בקשה בה"פ 307/07, אשר הוגשה ע"י רו"ח אריה יונגר
(להלן: "המבקש"), להורות על ביטול פסק הבוררות.

2. להלן בתמצית רקע עובדתי:

א. ביום 16/2/2003 נחתם הסכם בוררות בין התובעים בהליך הבוררות: המשיב מס' 1 והחברה, לבין הנתבעים: המבקש והמשיב 2. כמו כן, חתם על הסכם הבוררות הנ"ל ב"כ המשיב 3, כצד ג' בהליך הבוררות, והמקבל "הודעה לצד שלישי" שנשלחה אליו ע"י המבקש. הצדדים בחרו את עו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין לשמש כבורר יחיד בהליך הבוררות.

ב. בבסיס הליך הבוררות עמדה טענת המשיב 1 והחברה בנוגע לחיובי מס אשר הוטלו עליהם, לטענתם, כתוצאה מייעוץ מוטעה שניתן להם ע"י המבקש והמשיב 2. המבקש טען, כי הייעוץ המקצועי שנתן למשיב 1 היה מבוסס על חוות דעת מקצועית שקיבל מהמשיב 3 ז"ל, לפיכך בהודעת צד שלישי אשר הגיש נגד המשיב 3 ז"ל, טען כי הוא זכאי לשיפוי מהמשיב 3 ז"ל, בגין כל סכום בו יחויב, במידה ויחויב, כלפי המשיב 1. המשיב 2 הכחיש את טענותיו של המשיב 1 שהועלו על-ידו בהליך הבוררות.

ג. הבוררות התנהלה במשך כ-5 שנים, החל מיום 29/9/2002 ועד יום 7/6/2007. הצדדים הגישו כתבי טענות, ובהמשך גם הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. בהליך הבוררות התקיימו 3 ישיבות מקדמיות ו-8 ישיבות הוכחות. לאחר מכן, הוגשו סיכומים בתיק, ועל סמך כל אלה ניתן פסק הבוררות, המשתרע על פני 31 עמודים.

3. פסק הבוררות:

א. לפי פסק הבוררות תביעת המשיב 1 והחברה נגד המבקש והמשיב 2 נתקבלה בחלקה, והמבקש חויב בתשלום סכום בסך 1,218,131 ₪, המשיב 2 חויב בתשלום סכום בסך 104,504 ₪.

ב. עוד חויבו המבקש והמשיב 2 בתשלום סך 685,843 ₪ או כל סכום אחר לפי מצב חשבון מעודכן של משרד מע"מ. המבקש חויב בשיעור 75% מהסכום הסופי של חיוב זה, והמשיב 2 ב-25% ממנו.

ג. בנוסף, נקבע בפסק הבוררות, כי אין להטיל אחריות כלשהי על משרדו של המשיב 3 ז"ל, ולפיכך הודעת המבקש בהליכי צד שלישי נגד צד ג' (המשיב 3 ז"ל) נדחתה.

4. אלה בתמצית נימוקי הבקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 307/07):

א. לאחר קבלת פסק הבוררות, ובאופן אקראי, בשיחה שהתקיימה בין המבקש לבין המשיב 1 ובא-כוחו, עו"ד טל, ציין האחרון, כי לא ברור לו כיצד הצליח המשיב 3 ז"ל "לחמוק" מחיוב במסגרת פסק הבוררות, לאחר שהיה זה הוא אשר היווה את הגורם העיקרי, אשר נתן חוות דעת מיסוית בפרשה זו - חוות הדעת שעליה נסמך כל יעוץ המס אשר ניתן למשיב 1 ע"י המבקש.

ב. בעקבות השיחה הנ"ל, מהבדיקה הקצרה שעלה בידי המבקש לערוך עולה, כי בין שני האישים - הבורר והמשיב 3 ז"ל - אכן הייתה היכרות ארוכת שנים, במסגרתה ביצעו פעילויות שונות בשיתוף פעולה הדוק, כגון שימשו במשך שנים כעורכים של דו-ירחון לענייני מיסים בהוצאות רונן, שימשו יחדיו בראשות ועדת המיסים של לשכת עורכי הדין, כאשר בין השנים 1999 ל-2003 שימש המשיב 3 ז"ל כיו"ר הועדה והבורר כממלא מקומו בה, ועוד.

ג. המבקש לא ידע, לא בעת מינויו של עו"ד ורו"ח פלומין לכהן כבורר, ואף לא במועד קבלת פסק הבוררות על יחסי הקרבה האמורים לעיל בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל. המבקש לא היה מסכים למינוי הבורר, לו ידע על חשש הנגיעה האישית של הבורר, והיה עומד על זכותו למנות בורר אחר.

ד. החשש לנגיעה האישית של הבורר מתעצם עוד יותר בעיני המבקש, נוכח "הצלחתו" המפתיעה של המשיב 3 ז"ל לצאת באופן מפתיע, ללא כל חבות שהיא, כשכל רבב לא דבק בו ובפועלו המשפטי, וכאשר על חוות דעתו המיסוית נסמכו המבקש והמשיב 1 במסגרת הפרשה נשוא הליכי הבוררות - חוות דעת, אשר כשלה מלעמוד במבחן המציאות.

ה. במידה ובורר אחר, אשר אינו קשור בכל דרך שהיא למשיב 3 ז"ל, היה בוחן את העובדות נשוא פרשה זו, היה נותן משקל אחר לטענות ולראיות שעלו במסגרת הבוררות, בגין חלקם של המשיבים 2 ו-3 ז"ל, בשים לב לאחריותו של המשיב 3 ז"ל ולטווייתו את מהלכה המיסויי של העסקה.

ו. בשל המשקל הרב שיש לחוות דעתו של המשיב 3 ז"ל על הפרשה נשוא הבוררות כולה מחד, והחשש לנגיעות שבין האחרון לבין הבורר, יש מקום לבטל את פסק הבוררות ביטול מלא ולהורות על מינוי בורר חליף אחר, אשר אין לו קשר כלשהו למי מהצדדים, ואשר יכריע בסכסוך בין הצדדים.

5. תגובת המשיב 1 בתמצית:

א. דין בקשתו של המבקש להידחות על הסף, וזאת בשל חוסר תום לב של המבקש, עת מנסה הוא בדרך זו לדחות את הקץ לאור קביעת הבורר, כי עליו לשאת ולשלם למשיבים את הנזקים אשר נגרמו להם. כמו כן, יש לאשר את פסק הבוררות.

ב. באשר לגופן של טענות המבקש ביחס לקשרים בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל, למשיב 1 אין כל ידיעה באשר לטיב יחסים אלו, אם היו וככל שהיו, ועל כן המשיב 1 מותיר את המחלוקת בעניין זה לפתחו של בית המשפט.

6. תגובת המשיב 2 בתמצית:

א. המבקש לא הצביע על קביעה כלשהי בפסק הבוררות, שיש בה כדי להעיד שפסק הבוררות מוטה לטובת אחד הצדדים. טענותיו של המבקש בעניין זה הן טענות סתמיות, בלתי מנומקות, שאין בהן כדי להצביע על כל משוא פנים של הבורר בניהול הבוררות.

ב. אפילו היו בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל קשרים מקצועיים, כפי שהדבר נטען ע"י המבקש, אין בהם כדי לעורר חשש אובייקטיבי למשוא פנים של הבורר. ודוק: כל הנסיבות הנטענות ע"י המבקש הן נסיבות של קשרים מקצועיים בין שני מומחים מובילים בתחום המיסוי, שלא הייתה בהם משום פעילות עסקית או חברות אישית של הבורר עם המשיב 3 ז"ל.

ג. בחינה יסודית של הליך הבוררות מלמדת, כי למבקש לא נגרם כל עיוות דין. גם מן הטעם הזה, אין מקום להתערבותו של בית המשפט בפסק הבוררות.

7. תגובת המשיב 3 ז"ל בתמצית:

א. המבקש ידע והיה צריך לדעת על ההיכרות המקצועית בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל בעת החתימה על הסכם הבוררות ובמהלכה. הבורר ציין את עובדת היכרותו עם המשיב 3 ז"ל, כמו גם את העובדה, כי המבקש בעצמו היה לקוח של משרדו, כבר בישיבת הבוררות המקדמית.

ב. ההיכרות בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל הייתה על רקע מקצועי בלבד, וזאת לאור עיסוקם של הבורר והמשיב 3 ז"ל בתחום המיסוי, ואין בכך כדי להצביע על נגיעה אישית של הבורר בהליך הבוררות דנן. לפיכך, אין עילה לביטול פסק הבוררות.

ג. היות והיכרותו המקצועית של הבורר עם המשיב 3 ז"ל הייתה גלויה וברורה בעת החתימה על הסכם הבוררות ובמהלכה, מנוע המבקש מלהעלות טענות בעניין זה לאחר מתן פסק הבוררות.

8. דיון והכרעה:

א. מעיון בבקשתו של המבקש עולה, כי הוא מבסס את בקשתו לביטול פסק הבוררות על הוראת סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, (להלן - חוק הבוררות), אשר קובע כי:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
...
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד".

הפסיקה דנה רבות בעילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (10) לחוק הבוררות וקבעה כי:

"היא עילה עמומה, שקשה להתוות את גבולותיה. ניתן לומר כי היא מיועדת למצבים נדירים למדי, כמו למשל אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי, התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות ואשר חוסר גילוין בזמנו לא היה תלוי במבקש, התגלתה תרמית שהשפיעה על מתן פסק הבוררות... או שלא הייתה סמכות להיזקק לבוררות" (ראו רא"א 5991/02 גוירצמן נ. פריד, פ"ד נט (5) 1, 14).

עוד נקבע בעניין זה:

"על מנת שבית המשפט ישתמש בסמכותו לביטול פסק בורר מחמת העילה הנקובה בסעיף 24 (10) לחוק הבוררות, עליו להשתכנע כי התנהגות הבורר פוגעת באופן מהותי בעקרונות הצדק הטבעי, כי קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים ומשכך לא ראוי הבורר לאמון הצדדים" (ראו ה"פ (תל-אביב - יפו) 495/06 אבולעפיה ואליד נ. ר. חמאתי ובניו בע"מ ואח', תק- מח 2006 (3), 4384).

כפי שניתן להיווכח, עילת הביטול אשר קבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות מבוססת, בין היתר, על טענת משוא פנים. לטענת המבקש, בנסיבות המקרה שלפנינו, קיים חשש ממשי למשוא פנים בהליך הבוררות שהתקיים, היות ובין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל, כאמור לעיל, הייתה מערכת יחסים קרובה אשר מטילה צל כבד על הליך הבוררות כולו, לאחר שלא גילה הבורר למבקש את החשש למניעות בה הוא נמצא.

אכן, ההלכה הפסוקה בנוגע לפסלות הבורר עקב מעורבותו האישית בעניין העומד לדיון, קובעת כי:

"המבקש לפסול שופט או בורר מהטעם האמור אינו חייב להוכיח, שהיה פגם כלשהו באופן ניהול המשפט או הבוררות או בהחלטותיו של השופט או הבורר; עצם ההוכחה בדבר ניגוד האינטרסים שעלול היה להיווצר בשל מצבו או בשל מעמדו של השופט או הבורר ובדבר השפעה אפשרית על תוצאות הדיון כתוצאה מכך - מספיקים" (ראו ע"א 107/84 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ, פ"ד מב(1), 298, עמ' 303).

ב. ברם, סבורני, כי השאלה המקדמית, ולמעשה העיקרית לה אנו נדרשים בתיק זה, הינה השאלה העובדתית, באם ידע המבקש או שהיה עליו לדעת על ההיכרות המקצועית רבת שנים בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל בעת החתימה על הסכם הבוררות? במידה ויקבע, כי המבקש אכן ידע או שהיה עליו לדעת על הקשרים המקצועיים בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל, השאלה הנוספת הנדרשת להכרעה הינה אם מנוע המבקש כעת, לאחר מתן פסק הבוררות, מלהעלות טענת פסלות כנגד הבורר, בהתבסס על עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות?

בהקשר הזה חשוב להדגיש את עמדת הבורר. מטעם הבורר הוגשו לבית המשפט שתי תגובות, האחת מיום 25/11/2007 והשנייה מיום 2/1/2008. בתגובותיו הנ"ל הבורר, למעשה, אינו מכחיש את העובדה, כי הוא קיים עם המשיב 3 ז"ל מערכת יחסים ברמה מקצועית, אשר התמצתה בעיקר בפעילות מקצועית במסגרת התמחותם בדיני מיסים, וכן במסגרת פעילותם בועדת המיסים של לשכת עורכי הדין, מטעמה הופיעו הבורר והמשיב 3 ז"ל יחד בפני
ועדת הכספים של הכנסת כארבע, חמש פעמים בלבד, כאשר לא היו תמיד מתואמים ביניהם. כך, למשל, בעניין המלצות ועדת בן בסט להחזרת מס העיזבון, היו הם, לדברי הבורר, חלוקים באופן קוטבי ביותר.

בעניין זה אף ראוי לציין, כי מעיון בטענותיו של המבקש ניתן להבין, כי הוא מייחס לבורר ולמשיב 3 ז"ל גם קשרי ידידות וחברות. אולם, הבורר הכחיש בתוקף, כי קיים עם המשיב 3 ז"ל קשרי חברות מעבר לקשרים מקצועיים, כאמור לעיל. לטענת הבורר, המשיב 3 ז"ל לא היה בביתו, והוא עצמו לא נמנה על באי ביתו של המשיב 3 ז"ל. עוד לטענת הבורר, הם לא בילו יחד, לא היו להם ביקורים משותפים, ופער הגילים בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל (18 שנים) מנע בפני
עצמו את הפיכת קשרי עבודה לקשרי ידידות. יתרה מכך, לטענת הבורר, גם בתחום העסקי, המשיב 3 ז"ל מעולם לא העביר אליו לקוח, והוא זוכר רק מקרה אחד בו העביר נושא לטיפול משרדו של המשיב 3 ז"ל, דבר אשר ארע לפני כחמש עשרה שנים.

לאחר ששמעתי את המצהירים מטעם הצדדים, בחנתי את כלל הראיות שהוגשו מטעם המבקש, מסקנתי היא, כי אין בחומר הראיות הנ"ל, כדי לבסס טענה בדבר קשרי חברות בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל. נראה לי, כי גם כתיבת מאמר במשותף למערכת העיתון "גלובס", ועובדת היותם של הבורר והמשיב 3 ז"ל, ביחד עם עוד אחרים, עורכים של דו ירחון "מיסים", אין בכל אלה כדי להצביע דווקא על קשרי חברות מעבר לקשרים מקצועיים או קשרי עבודה גרידא. סבורני, כי לא עלה בידי המבקש לתמוך טענה בדבר קשרים חברתיים בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל בראיות רציניות כלשהן. לא הובאה בפני
ולו עדות אחת של מאן דהוא, אשר יכול היה להצביע על קשרי חברות ששררו במהלך תקופה כלשהי בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל, טרם פטירת האחרון.

מנגד הוגש מטעם המשיב 3 ז"ל תצהירו של עו"ד זיו שרון, בו הצהיר עו"ד שרון, כי למיטב ידיעתו, לא נוצרו בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל כל קשרים חברתיים. הוא איננו זוכר, שהמשיב 3 ז"ל סיפר לו על ביקורים בבית הבורר או על ביקורים של הבורר בביתו או על קיומן של חופשות משותפות וכיו"ב. עו"ד שרון ציין עוד, כי כאשר כן נוצרו קשרים חברתיים עם עמיתים אחרים מתחום המיסים, סיפר לו המשיב 3 ז"ל על כך (ראו סעיף 4.2 לתצהיר). זאת ועוד, בחקירתו הנגדית בבית המשפט, כאשר נשאל עו"ד שרון מדוע חייב היה המשיב 3 ז"ל לספר לו על הקשרים החברתיים שהיו לו, עו"ד שרון השיב על כך כי מערכת היחסים שלו ושל שותפו למשרד, המשיב 3 ז"ל, הייתה מאוד עמוקה, והם נהגו לשוחח יותר מדקה אחת איש עם רעהו, ולכן עו"ד שרון הכיר את האנשים האחרים שהיו הסביבה החברתית של המשיב 3 ז"ל, ושמו של הבורר לא עלה אף פעם בתור הסביבה החברתית (ראו עמ' 15, שורות 24-16 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008).

מטעם המבקש, לא הובאה כל עדות בעניין זה, כאמור לעיל. לפיכך, ולאור האמור לעיל, אני דוחה טענת המבקש בדבר קשרים חברתיים, מעבר לקשר המקצועי שהיה קיים (ואין חולק על כך) בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל.

ג. באשר לשאלה באם ידע המבקש או היה עליו לדעת על הקשרים המקצועיים בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל בעת חתימת הסכם הבוררות? בעניין זה טען המבקש, כאמור לעיל, כי הבורר לא ציין את עובדת היכרותו עם המשיב 3 ז"ל, לא בישיבת הבוררות המקדמית ולא בכל שלב אחר של הבוררות (ראו סעיף 26 לתצהיר המבקש מיום 26/12/2007). המבקש חזר על עמדתו זו הן בסיכומיו מיום 30/1/2008 (ראו, לדוגמה, סעיף 12 שם), והן בסיכומי תשובה לסיכומי המשיבים מיום 9/4/2008 (ראו סעיפים 70-68 שם). לטענת המבקש הוא לא ידע מעולם על הקשרים בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל, ואף לא היה יודע עליהם אלמלא בא-כוחו, עו"ד עופר טל, אשר גילה למבקש, לאחר שפסק הבוררות כבר ניתן, כאמור לעיל, את דבר היותם של הבורר והמשיב 3 ז"ל עורכים בצוותא של דו-ירחון "מסים", ידיעה, אשר בעקבותיה החל המבקש לחקור אודות הקשרים שבין האישים דנן. לפיכך, הטענה בדבר פסלות הבורר הועלתה רק לאחר סיום הבוררות.

לעומת זאת, טען ב"כ המשיב 3 ז"ל, כי ביום 29/9/2002 התקיימה ישיבת בוררות מקדמית בנוכחות באי-כח הצדדים, לרבות בא-כוחו (דאז) של המבקש, עו"ד אורי מזור, וכן נכח בישיבה זו עו"ד זיו שרון ממשרדו של המשיב 3 ז"ל. לטענת ב"כ המשיב 3 ז"ל, במהלך ישיבה זו גילה הבורר לצדדים את קשריו עם כל אחד מהצדדים, לרבות היכרותו המקצועית עם המשיב 3 ז"ל וקשריו עם המבקש בעצמו (ראו סעיפים 2.1 ו-2.2. לתגובת המשיב 3 ז"ל מיום 5/11/2007).

הבורר אף הוא הביע את עמדתו בסוגיה זו. בתגובת הבורר מיום 2/1/2008, ציין הבורר, כי בתחילת ישיבת הבוררות המקדמית, הוא הפנה, לפי מיטב זכרונו, תשומת לב הנוכחים לכך, כי הוא מכיר את כל ארבעת פרקליטי הצדדים, וכן את המבקש, שהיה אצלו לייעוץ, ואת המשיב 3 ז"ל, עימו שיתף פעולה בעיקר במסגרת ועדת המיסים של לשכת עורכי הדין. ברם, לטענת הבורר, כיוון שהוא ערך את הפרוטוקול המקוצר של אותה ישיבה, הוא לא כלל הערה טריביאלית זו בתרשומת, עקב נסיבות העניין והנפשות הפועלות.

סבורני, כי אילו פרוטוקול הדיון של אותה ישיבה מקדמית מיום 29/9/2002 לא היה מקוצר אלא מלא, ייתכן מאוד, כי ההתדיינות המשפטית שבפני
הייתה נמנעת. מכל מקום, נראה, כי התרשומת בדבר קשריו של הבורר עם מי מבין בעלי הדין או באי כוחם, מן הראוי כי תימצא ביטוי בכתובים, היות והמדובר במידע מהותי וחשוב להליך הבוררות כולו, בנסיבות אלה, ובשל העדר תרשומת כלשהי בעניין מסירת מידע לצדדים בבוררות על קשריו של הבורר עם מי מבין בעלי הדין או באי כוחם, אין מנוס אלא לדון בסוגיה זו. לצורך ההכרעה בשאלה זו אבחן את עדויותיהם של המבקש עצמו, של המשיב 1 ושל עו"ד זיו שרון.

ד. בעדותו בבית המשפט המבקש טען תחילה, כי נכח בכל ישיבות הבוררות. אולם, כאשר הוצגה בפני
ו, ע"י ב"כ המשיב 3 ז"ל, תרשומת של הישיבה המקדמית מיום 29/9/2002 (ראו נ/1), הודה המבקש, כי כנראה לא היה בישיבה זו (ראו עמ' 4, שורות 15-5 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008). ואכן מעיון באותה תרשומת של הישיבה המקדמית מיום 29/9/2002, בין שמות המשתתפים, שמו של המבקש לא מוזכר, אך מצוין, כי בשם המבקש מופיע עו"ד אורי מזור. נשאלת השאלה, מה מנע מהמבקש להזמין לעדות את בא-כוחו דאז, עו"ד מזור, על מנת שיוכל לשפוך אור על הסוגיה, היות והוא זה שנכח בוודאות בישיבה המקדמית הנ"ל. עו"ד מזור לא הוזמן לעדות, והסברו של המבקש, לפיו הוא לא זכר שלא היה בישיבה המקדמית, לכן לא עלה על דעתו להביא תצהיר של עו"ד מזור (ראו עמ' 5, שורות 6-1 לפרוטוקול הדיון מיום 3/8/2008), אין בהסבר זה כדי להניח את דעתי, הואיל והמבקש יכל ללא קושי לעיין בתרשומת של אותה ישיבה מקדמית ולהיווכח, כי לא היה באותה ישיבה. זאת ועוד, גם לאחר שנוכח המבקש לדעת כי הוא לא נכח בישיבה המקדמית, אלא נכח ב"כ דאז, עו"ד מזור, גם בשלב זה נמנע המבקש לעתור להזמנת עו"ד מזור לעדות. באשר לאי הבאת עדים מהותיים לעדות בבית המשפט נאמר זה מכבר כי:

"...כלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". (ראו ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1), 736, 760).

סבורני, כי בנסיבות המקרה ניתן היה לראות בעו"ד מזור כעד מהותי, ומשנמנע המבקש מלהביאו לעדות, יש לזקוף זאת לחובתו.

ה. באשר לעדות המשיב 1, אקדים ואומר כבר בשלב זה, כי אין בעדותו כל מידע רלוונטי שיכול היה לעזור לליבון המחלוקת שנתגלתה בין בעלי הדין. במה דברים אמורים? אין עוררין על כך, כי המשיב 1 היה בין משתתפי אותה ישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 29/9/2002, וכאשר הוא נשאל ע"י ב"כ המבקש, אם אמר הבורר באותה ישיבה משהו אודות מסכת ההכרות שלו עם המשיב 3 ז"ל, תחילה ענה המשיב 1, כי לא זכור לו שהבורר דיבר על איזה שהוא קשר שלו עם המשיב 3 ז"ל (ראו עמ' 19, שורות 8-4 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008), אולם מייד לאחר מכן, דייק המשיב 1 בתשובתו וענה, כי הוא זוכר שהבורר לא העלה את כל העניינים האלה (הכוונה למסכת ההכרות בין הבורר לבין המשיב 3 ז"ל) (ראו עמ' 19, שורות 18-14 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008). ברם, כאשר הפציר בו ב"כ המשיב 3, כי הוא איחר שלושת רבעי שעה לאותה ישיבה המקדמית, תחילה ענה המשיב 1, כי הוא לא זוכר את דבר האיחור, אך לאחר מכן הודה כי: "לא נכחתי בקטע כלשהו של הישיבה בו התייחס הבורר פלומין להיכרותו עם ד"ר אלתר" (ראו עמ' 23, שורות 13-12 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008).
מאחר והמשיב 1 הודה, כי למעשה לא נכח בחלק מאותה ישיבה, בו התייחס הבורר לקשריו עם המשיב 3 ז"ל, אין בעדותו של המשיב 1 כדי לשפוך אור אודות הדברים שנאמרו ע"י הבורר לגבי קשריו עם המשיב 3 ז"ל, כאמור לעיל.

ו. באשר לעדותו של עו"ד זיו שרון, כפי שעולה מתרשומת של הישיבה המקדמית מיום 29/9/2002, עו"ד שרון נכח בישיבה זו מטעם משרדו של המשיב 3 ז"ל. במהלך עדותו בבית המשפט, נשאל עו"ד שרון בפרוטרוט אודות הדברים שנאמרו, אם בכלל, באותה ישיבה ע"י הבורר. עו"ד שרון ידע לספר, כי הישיבה המקדמית הנ"ל הייתה לקראת החלטה אם הצדדים הולכים לבוררות, ובישיבה זו, הציג הבורר, בין היתר, את דרכי הפעולה שלו, באם הן מקובלות, כמו כן הבורר דיבר על קשריו עם כל אחד ואחד מאלה שהיו בפגישה, וגם קשרי הגומלין האחרים בין הנוכחים בחדר עלו (ראו עמ' 16, שורות 19-14 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008). זאת ועוד, עו"ד שרון ציין, כי הוא לא חושב, שהבורר הזכיר בישיבה זו מה אורך תקופת ההיכרות שלו עם המשיב 3 ז"ל, כן הכחיש עו"ד שרון, כי במסגרת אותה ישיבה, אמר הבורר שהוא נמנה יחד עם המשיב 3 ז"ל על צוות המערכת של דו ירחון "מיסים", היות ולטענת עו"ד שרון, ידיעה זו הייתה משותפת לצדדים (ראו עמ' 17, שורות 12-10, ו-18-16). עם זאת, אישר עו"ד שרון, כי הבורר אמר באופן כללי שיש קשרים מקצועיים ועבודה משותפת רבה בינו לבין המשיב 3 ז"ל (ראו עמ' 18, שורות 26-24 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008). לטענת עו"ד שרון, הבורר גם אמר שהוא שימש כממלא מקום של המשיב 3 ז"ל בועדת המיסים בלשכת עורכי הדין (ראו עמ' 17, שורות 15-13). כמו כן, לדברי עו"ד שרון הבורר כן ציין בפגישה הנ"ל, כי הוא והמשיב 3 ז"ל כתבו מאמרים משותפים בתחום המיסוי, וכאשר נשאל עו"ד שרון אם הבורר ציין שהוא והמשיב 3 ז"ל עסקו במשותף בניסוח הצעות חוק בתחום המיסוי, ענה על כך עו"ד שרון, כי ברגע שנאמר ששניהם היו יחד בועדת המיסים של לשכת עורכי הדין, אז הוא לא זוכר את נאמר בצורה מסוימת גם אם הם השתתפו בניסוח של הצעת חוק, או שמא האמירה הייתה כללית על כל הפעילות במסגרת ועדת המיסים של לשכת עורכי הדין (ראו עמ' 18, שורות 9-4 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008).

מהתרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מעדותו של עו"ד שרון, נחה דעתי, כי יש לתת אמון בעדותו של עו"ד שרון, ולקבל את גרסתו. עו"ד שרון העיד בצורה עקבית ומשכנעת והותיר עליי רושם חיובי. יש לציין, כי הוא ניסה לדייק בדבריו, על אף שנשאל אודות הישיבה שהתקיימה כחמש וחצי שנים קודם לכן. עו"ד שרון גם לא ניסה להגזים או לנפח בתיאור הפרטים שנמסרו ע"י הבורר לנוכחים בישיבה הנ"ל, אודות קשריו המקצועיים של הבורר עם המשיב 3 ז"ל.

נוכח האמור ועל סמך עדותו של עו"ד שרון שנמצאה מהימנה עלי, וכן עמדת הבורר, כפי שצוינה לעיל, וכן בשל הימנעות המבקש מלהביא לעדות את עו"ד מזור, הגעתי למסקנה, כי הבורר אכן מסר בישיבת הבוררות המקדמית מיום 29/9/2002 את דבר קשריו המקצועיים ועבודתו המשותפת הרבה בינו לבין המשיב 3 ז"ל, ובפרט את העובדה, כי הוא שימש כממלא מקום של המשיב 3 ז"ל בועדת המיסים של לשכת עורכי הדין, ובכך מילא הבורר את חובת הגילוי שהוא חב לצדדים בהליך הבוררות.

הנני ער לעובדה, כי המבקש עצמו לא נכח באותה ישיבה מקדמית אלא היה מיוצג בה ע"י בא-כוחו דאז, עו"ד מזור, אך אין הדבר מעלה או מוריד, הואיל וסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 קובע, כי:

"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח".

לפיכך ידיעתו של עו"ד מזור אודות הקשרים המקצועיים בין הבורר למשיב 3 ז"ל מחייבת את המבקש. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי המבקש נמנע מלהביא את עו"ד מזור לעדות, דבר אשר, כאמור, יש לזוקפו לחובתו.

ז. הואיל וקבעתי, כי הבורר מסר בישיבת הבוררות המקדמית שהתקיימה ביום 29/9/2002 אודות קשריו המקצועיים עם המשיב 3 ז"ל, וידיעת עו"ד מזור על כך, מחייבת גם את המבקש, כאמור לעיל, השאלה הנוספת הינה, אם המבקש מנוע כעת, לאחר מתן פסק הבוררות, מלהעלות טענת פסלות כנגד הבורר? סבורני, כי לא ניתן כעת לאפשר למבקש להעלות את טענת הפסלות כנגד הבורר. הסכם הבוררות, עליו חתומים כל הצדדים, נחתם ביום 16/2/2003, דהיינו, לאחר ישיבת הבוררות הנ"ל, בה הודיע הבורר על קשריו המקצועיים עם המשיב 3 ז"ל, כאמור לעיל. סבור אני כי יש לראות בחתימת המבקש על הסכם הבוררות לאחר קיומה של הישיבה המקדמית כהסכמה של המבקש למינויו של הבורר, וזאת חרף קשריו המקצועיים של הבורר עם המשיב 3 ז"ל. זאת ועוד, פרופ' אוטולונגי בספרה ציינה:

"דומה, שאותן נסיבות המצדיקות העברת בורר מתפקידו לפי ס' 11(1) בשל חוסר אובייקטיביות, הולמות גם ביטול פסק בורר. הואיל וכך, אם קשר של הבורר לצד השני היה ידוע למבקש - תידחה בקשתו" (ראו פרופ' אוטולונגי, "בוררות, דין ונוהל", כרך ב' מהדורה רביעית מיוחדת, 2005, בעמ' 1104 והאסמכתאות שם).

דברים אלה מקובלים עליי. בענייננו, המבקש הסכים למינוי הבורר חרף העובדה כי ידע על קשריו המקצועיים של הבורר עם המשיב 3 ז"ל, כאמור לעיל. התנהגות זו מלמדת כי עת שחתם המבקש על הסכם הבוררות, סבור היה כי אין בקשרים אלה כדי למנוע בעד הבורר להתמנות כבורר.

בנסיבות אלה, משהסכים המבקש להתדיין בפני
הבורר, אין הוא יכול, לאחר מתן פסק הבוררות, להישמע בטענה, כי הבורר לא היה כשר לכהן בתפקידו, וזאת בשל קשריו עם המשיב 3 ז"ל.

ח. באשר לטענת המבקש לפיה במידה ובורר אחר היה בוחן את העובדות נשוא פרשה זו, יכול שהיה נותן משקל אחר לטענות ולראיות שעלו במסגרת הבוררות, והיה עשוי להגיע למסקנות שונות לחלוטין. דין טענה זו להידחות. המדובר בטענה ערעורית מובהקת שכידוע אינה מהווה עילה להתערבותו של בית המשפט בפסק הבוררות. בעניין זה נאמר כי:

"הכלל הוא, כידוע, שבדונו בפסק בוררות אין בית המשפט משים עצמו ערכאת ערעור על פסיקת הבורר. טענות היפות לערעור על פסק-דינו של בית-משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות, ובקשה לביטולו של פסק בוררות יכולה להתגדר רק בתחום איזו מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות" (ראו רע"א 1512/92 קירת - חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' צבי נזר, פ"ד מז(5), 529, 532).

ט. מעבר לנדרש אציין, כי גם אם נקבע בפסק הבוררות, כי אין להטיל אחריות על משרדו של המשיב 3 ז"ל, עדיין אין בכך, כדי לקבוע כי למבקש נגרם עיוות דין כלשהו בפסיקת הבורר, אשר מצדיקה ביטול פסק הבוררות. לעניין זה קובע סעיף 26(א) לחוק הבוררות כי:

"(א) בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".

המבקש לא הצביע בטענותיו כי בפסק הבוררות ישנה קביעה כלשהי אשר יש בה, כדי להעיד כי פסק הבוררות מוטה לטובת אחד מהצדדים. המבקש גם לא טען בפני
כי הליך הבוררות התנהל בפני
הבורר שלא לפי כללים דיוניים או שלא ניתנה לו במסגרת הבוררות הזדמנות מלאה להביא את כל טענותיו וראיותיו בפני
הבורר. נהפוך הוא, מעדות המבקש למדים אנו כי הוא הביא את כל ראיותיו שהתכוון להביא בהליך הבוררות, והבורר לא הפריע לו ולא מנע ממנו להשמיע את טענותיו (ראו עמ' 15, שורות 5-4 לפרוטוקול הדיון מיום 3/1/2008).

סיכומו של דבר, בחינה מדוקדקת של הליך הבוררות שהתנהל בפני
הבורר מלמדת כי למבקש לא נגרם כל עיוות דין. גם מהטעם הזה, אין מקום לבטל את פסק הבוררות.

9. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, פועל יוצא הינו כי אני מאשר את פסק הבוררות מיום 7/6/2007 ונותן לו תוקף של

פסק דין
.

10. אני מחייב את המבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים 1, 2 ו-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ כחוק, נכון להיום.

11. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לב"כ הצדדים, ולבורר עו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין.

ניתן היום ב' באייר, תשס"ח (7 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

מותר לפרסום מיום 07/05/08.

זיאד הווארי
- שופט

000307/07הפ 054 ערין בראנסה









הפ בית משפט מחוזי 307/07 רו"ח אריה יונגר נ' מאיר אלמליח (אלימלך), עו"ד יעקב יעקובוביץ, עו"ד ד"ר אבי אלתר ז"ל (פורסם ב-ֽ 07/05/2008)