פסקי דין על משה בן זאב | פסקי דין על עפרה בן זאב | פסקי דין על מיכל בן עמי | פסקי דין על אסף בן עמי |

374/06 בשא     14/02/2006




בשא 374/06 משה בן זאב, עפרה בן זאב נ' מיכל בן עמי, אסף בן עמי




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשא 374/06

בתיק עיקרי: א 4380/02
בפני
:
כב' השופט משה רביד


14/02/2006



בעניין:
1. משה בן זאב

2. עפרה בן זאב


ע"י ב"כ
עו"ד אמיר עדיקא

המבקשים


נ
ג
ד



1. מיכל בן עמי

2. אסף בן עמי


ע"י ב"כ
עו"ד אורי גלבוע

המשיבים




החלטה
ההליך
1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
, אשר ניתן על-ידי ביום 5.1.2006 (להלן - "פסק הדין"), הקובע חבות המבקשים, משה ועפרה בן זאב
(להלן - "המבקשים"), לשלם למשיבה 1, מיכל בן עמי
(להלן - "המשיבה") סכומים כמפורט בפסקה 84 לפסק הדין, זאת עד למתן

פסק דין
בערעור, אשר המבקשים עתידים להגיש, כטענתם, לבית המשפט העליון. לחילופין, עותרים המבקשים לעיכוב חלקי של פסק הדין הן באשר למימוש בית מגורי המבקשים ופינויו והן באשר להעברת המניות בחברה. לחילופי חילופין, עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לאחר מתן

פסק דין
בתביעת בנק דיסקונט. כן נכונים המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה נוספת בסך 100,000 ₪ להבטחת תשלום הסכום שנפסק בפסק הדין, במקרה של עיכוב ביצועו.

טענות המבקשים

2.
בא-כוח המבקשים, עורך דין אמיר עדיקא, השית בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, הנתמכת בתצהירו של המבקש 1, על טעמים מספר. האחד, לפיו אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין יהא זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו, שעה שלצורך ביצוע פסק הדין על המבקשים לממש את נכסיהם, לרבות בית מגוריהם, אשר לבד מהמבקשים דרים בו גם שלושת ילדיהם. בתצהירו טען המבקש 1 לנכותו הרפואית בעקבות תאונת דרכים בשיעור של 26% והיות בנו נכה צה"ל, בהדגישו ההכרח במכירת בית המגורים לצורך ביצוע התשלום, שנפסק בפסק הדין. בא-כוח המבקשים הוסיף וטען כי לטובת המשיבים נרשמו עיקולים על נכסי המבקשים בסך כולל של 1,200,000 ₪, אשר יש בהם כדי להבטיח ביצוע פסק הדין. כן הוסיף בא-כוח המבקשים וטען כי היה והמערערים יזכו בערעורם, לא יהא בידי המשיבים להשיב למבקשים הכספים שקיבלו בהתאם לפסק הדין, בשל מצבם הכלכלי, חובותיהם לצדדים שלישיים והעדר נכסים ממשיים, אשר יהא בהם כדי לשמש בטוחה, בין היתר, בהימצא דירת מגוריהם משועבדת כולה בשל משכנתא. השני, לפיו הואיל ולצורך ביצוע פסק הדין על המבקשים לממש נכסיהם לרבות בית מגוריהם ובהינתן מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, ברי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים. השלישי, לפיו סיכויי הצלחתם בערעור טובים מאד, נוכח טעויות מהותיות, אשר נפלו בפסק דינו של בית משפט זה, בהסיקו המסקנות מן התשתית העובדתית, שהונחה לפניו. בא-כוח המבקשים פירט בבקשתו, בהרחבה, הטעויות המהותיות, אשר נפלו לדידו בפסק הדין, בעטיין סיכויי הצלחת המבקשים בערעורם גבוהים, בין היתר: התערבות בלתי סבירה של בית המשפט ביחסים החוזיים בין הצדדים; קביעה כי המשיבים טעו והוטעו בקשר למצבה הפיננסי של החברה; קביעה כי המבקשים רימו המשיבים; מתן סעד השבה וכימותו בהסתמך על חוות דעת רוה"ח פרופ' עדן, שקבע מנגנון ההתחשבנות הכספית בין הצדדים בהינתן קיום ההסכמים ולא ביטולם, ומתן

פסק דין
על תנאי כנגד המבקשים בתביעת בנק דיסקונט לישראל בע"מ כנגד המשיבים. בא-כוח המבקשים שב והדגיש ההלכה, לפיה כאשר ביצוע פסק הדין ייסב למבקשים נזק בלתי הפיך, פוחת הנטל המוטל עליהם להצביע על סיכויים טובים לזכות בערעורם.
3.
בתשובה לתגובת המשיבים לבקשה, חזר בא-כוח המבקשים על טענותיו בבקשה, בהדגישו העדר סכנה ממשית ליכולת המשיבים להיפרע הסכום שנפסק לטובתם בפסק הדין מנכסי המבקשים, עליהם הוטל עיקול לטובת המשיבים.
טענות המשיב

4.
בא-כוח המשיבים, עורך דין אורי גלבוע, התנגד לבקשה. בהפנותו להלכה הנוהגת בדבר עיכוב ביצוע

פסק דין
, שעניינו חיוב כספי, לפיה, ככלל, אין מעכבים ביצועו של

פסק דין
המטיל חיוב תשלום כספים, טען בא-כוח המשיבים כי המבקשים כשלו בהוכחת התנאים המצטברים, אשר אך בעטיים ייעתר בית המשפט לבקשה כאמור. לדידו, תכלית הבקשה אחת היא - להשהות, ככל הניתן, גביית הכספים, המגיעים למשיבים בהתאם לפסק הדין, ובכך לסכל ביצועו. בהתייחסו למאזן הנוחות טען בא-כוח המשיבים כי הנזק שעשוי להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין עולה על הנזק העשוי להיגרם למבקשים, או למצער שווה לו, בהינתן כי למשיבים חובות אליהם נקלעו בשל פעולת המבקשים. לפיכך, על בית המשפט להימנע מעיכוב ביצוע פסק הדין. אשר למצבם הכלכלי של המבקשים, כנטען, בעטיו יהא צורך במימוש בית מגוריהם לצורך ביצוע פסק הדין, טען בא-כוח המשיבים כי היה על המבקשים לצרף לבקשתם ראיות, המבססות טענתם כאמור. כן לא הוכחה טענתם בדבר מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, שימנע השבת המצב לקדמותו, היה וערעור המבקשים יתקבל. בהתייחסו לסיכויי הצלחת המבקשים בערעורם טען בא-כוח המשיבים כי אלה קלושים, עת טענות המבקשים בהקשר דנא נידונו על-ידי בית המשפט בפסק הדין ונדחו על-ידו. לחילופין, טען בא-כוח המשיבים כי יש להתנות ביצוע פסק הדין בהפקדת ערובה על-ידי המבקשים בגובה פסק הדין.
המשיבים לא צירפו לתגובתם לבקשה דנן תצהיר, התומך בטענותיהם העובדתיות.


דיון

5.
כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על

פסק דין
כדי לעכב ביצועו, כך לשון תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"). עמד על כך בית המשפט העליון, בשורה של פסקי דין, בקובעו כי אך במקרים חריגים יעוכב ביצועו של

פסק דין
ובפרט עת פסק הדין קובע חיוב כספי. שניים הם התנאים העיקריים לעיכוב

פסק דין
, אשר בית המשפט ישקול התקיימם במצטבר בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, והשני, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, האם יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. כך השופט א' א' לוי בע"א 7609/01 משה בר שלום ואח' נ' יוסף קירשנבוים, תק-על 2001(3), 491 באמרו:
"על המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור."

(ראו גם, בש"א 86/89 ישראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב ואח', פ"ד מג(1), 334, עמוד 336; ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נג(1) 187; ע"א 9117/03 יהודה זהר ואח' נ' נגלאא ברדויל ואח', תק-על 2003(3), 2491; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמודים
859-860).
6.
נטל ההוכחה רובץ לפתחם של המבקשים להוכיח התקיימם של התנאים דלעיל. יתרה מזאת, כאשר מתבקש עיכוב ביצוע של פסק הדין, הקובע כבענייננו חיוב כספי, על המבקשים להוכיח כי אם יזכו בערעור, לא יעלה בידם לגבות את כספם בחזרה מהמשיבים. עמד על כך השופט א' מצא בבש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 בעמוד 405, בקובעו כי היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
, מותנית, בין היתר:

"...בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו...".

ובהקשר דנא נקבע כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא ועליה להיות מבוססת (ראו גם, ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח(4), 5; ע"א 11909/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מרים חסין, תק-על 2005(1), 427).
יתרה מזאת, הלכה פסוקה היא כי גם הצורך לממש נכס מקרקעין איננו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב ביצועו של פסק הדין. עמד על כך השופט זמיר בע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1), 187 בקובעו בעמוד 190 כהאי לישנא:
"הפתח הפתוח לעיכוב הביצוע של פסק-דין כספי בשל הנזק שייגרם לחייב ממימוש נכסים, אף שאינו חסום לחלוטין, צר מן הפתח לעיכוב הביצוע של פסק -דין כספי בשל החשש לחוסר יכולתו של החייב להשיב את כספו במקרה של קבלת הערעור. באופן עקרוני, הצורך לממש נכסים לשם קיום חיוב כספי אינו סיבה מספקת לעיכוב הביצוע. ... יחד עם זאת, אין פירושו של דבר כי בית המשפט אטום להשלכות שיש לביצוע המיידי של פסק -הדין על עתידו של החייב. ייתכנו נסיבות, בלתי רגילות, בהן יהיה בית המשפט מוכן לסטות מן הכלל ולעכב ביצוע של חיוב כספי הכרוך במימוש נכסים. נסיבות כאלה צריכות להיות בעלות חומרה מיוחדת, החורגת מן ההכבדה או הנזק הכרוכים בדרך כלל במכירת נכסים. כך הוא הדבר, לדוגמה, כאשר ביצוע

פסק דין
כספי עלול להוביל להתמוטטות כלכלית של החייב (בש"א 2449/96 לוי נ' לוי, לא פורסם) או למכירת נכס בעל חשיבות מיוחדת עבורו, כגון דירת מגוריו ומיטלטליה (רע"א 214/88, לעיל)."

שם, קבע בית המשפט התנאים, שעל המבקש הנטל להוכיחם, בעטיים ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
בשל קושי הנובע ממימוש נכסים: הראשון, קיומן של נסיבות חריגות בהן מימוש הנכסים יגרום להכבדה חמורה ומיוחדת, דוגמת מימוש נכס בעל חשיבות מיוחדת עבורו, כמו דירת מגורים. השני, קיומם של סיכויים טובים לכאורה לקבלת הערעור, והשלישי, היות הנזק שייגרם למבקש עולה על הפגיעה העלולה להיגרם לזוכה כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין (ראו גם, א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה-2005) בעמודים 623-624).
7.
ומן הכלל אל הפרט,

לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים בבקשה, בתגובת המשיבים ובתשובת המבקשים לתגובה, ולאור הכללים שנקבעו בפסיקה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל אך באשר לעיכוב מימוש בית מגורי המבקשים לצורך ביצוע פסק הדין.
כאמור, עיכוב ביצוע

פסק דין
הקובע חיוב כספי ייעשה אך בנסיבות חריגות ומיוחדות, עת טענה בדבר הצורך לממש נכסים לשם קיום החיוב הכספי צריכה להיות בעלת חומרה מיוחדת, החורגת מן ההכבדה או הנזק הכרוכים בדרך כלל במכירת נכסים.
בתצהירו מפרט המבקש 1 הכנסות המבקשים, המסתכמות בקצבת נכות לה זכאי המבקש, מדמי השכרת דירה שבבעלותם בקיסריה וממעט חסכונות שברשותם לרבות כספי הלוואות שנטלו לאחרונה מקרובים. יחד עם זאת, אין בתצהיר המבקש פירוט, כפי שצריך היה להיעשות, בדבר היקף חסכונות המבקשים (ראו, נספחים ב/1 וב/2 לתגובת המשיבים). מנגד, אין חולק, כעולה גם מתגובת המשיבים לרבות מנספח א' לתגובה, כי מצבם הכלכלי של המשיבים הינו קשה וכי הם שרויים בחובות כבדים, הגם שמקורם של אלה בהתנהלות המבקשים, כמפורט בפסק הדין. בהקשר דנא יש לזכור כי בהתנגשות בין אינטרס הזוכה על-פי פסק הדין, לבין אינטרס החייב על-פי פסק הדין, המבקש עיכוב ביצועו, יד הזוכה על העליונה (ראו, ע"א 3354/05 אחים אום עבודות בניין ופיתוח, שותפות רשומה נ' אנה (ברינוב) פומיצב, תק-על 2005(2), 2114; בש"א 4403/94 רחל ויצמן נ' מסודי דאודי, תק-על 94(3), 2278). בענייננו, מצאתי, כאמור, כי מצבם הכלכלי של המשיבים התדרדר עקב מעשיהם ומחדליהם של המבקשים, אלא שגם אז אין לומר כי כפות המאזניים מאוינות, ודומה כי ככלל אלה נוטים לטובת המשיבים.
אשר לסיכויי הערעור, מצאתי כי אלה אינם גדולים. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים, שקבעה הערכאה הדיונית (ראו סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971; ע"פ 895/04 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 3080; ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 3557; ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, סעיף 7 לפסק הדין, ניתן ביום 8.2.2006, פורסם במאגר המשפטי "נבו"). בענייננו, פסק הדין מבוסס בעיקרו על האמון או חוסר האמון שרחש בית המשפט לצדדים, ולכן הסיכוי לקעקע ממצאי מהימנות אלה קטן. הוא הדין כאשר בית המשפט נתן דעתו והשיב בפסק הדין לכל הטענות שמעלים המבקשים בבקשה זו (ראו, בש"א 2966/96 אלי עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ(1) 668, 672).
8.
העולה מן המקובץ, שוכנעתי כי במאזן הנזקים והנוחות של הצדדים ובהינתן כי למבקשים נכסים נוספים, הניתנים למימוש לצורך ביצוע פסק הדין, עשוי להיגרם למבקשים, בשלב זה עד ההכרעה בערעורם, נזק בלתי הפיך אך באשר למימוש הנכס, המשמש למגורי המבקשים וילדיהם (ראו גם, ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 2004(4) 934; רע"א 2339/04 שלמה נ' מיסטר מאני בע"מ, תק-על 2005(3), 997; ע"א 4160/04 אסתר אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2005(1), 366; רע"א 5368/01 יהודה נ' עו"ד יוסף תשובה, כונס נכסים, פ"ד נח(1) 214; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיאל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529).
סוף דבר

9.
כאמור, מצאתי בבקשה ובתצהיר המבקש 1, שצורף לה, טעמים לחרוג מהכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולעכב הנכס המשמש בית מגורי המבקשים וילדיהם, זאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על-ידי המבקשים בשיעור של 100,000 ₪, בהתאם לתקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.
ניתנה היום ט"ז בשבט, תשס"ו (14 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.


משה רביד
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 374/06 משה בן זאב, עפרה בן זאב נ' מיכל בן עמי, אסף בן עמי (פורסם ב-ֽ 14/02/2006)